Limoud Yomi

22 Tevet 5785
22 janvier 2025
22 janvier 2025
הַֽלְלוּיָ֨הּ | הוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:
Alléluia ! Rendez hommage à l’Éternel, car sa grâce dure à jamais.
106 : 1
מִ֗י יְ֭מַלֵּל גְּבוּר֣וֹת יְהוָ֑ה יַ֝שְׁמִ֗יעַ כָּל־תְּהִלָּתֽוֹ:
Qui saura dire la toute-puissance de l’Éternel, exprimer toute sa gloire ?
106 : 2
אַ֭שְׁרֵי שֹׁמְרֵ֣י מִשְׁפָּ֑ט עֹשֵׂ֖ה צְדָקָ֣ה בְכָל־עֵֽת:
Heureux ceux qui respectent le droit, pratiquent la justice en tout temps !
106 : 3
זָכְרֵ֣נִי יְ֭הוָה בִּרְצ֣וֹן עַמֶּ֑ךָ פָּ֝קְדֵ֗נִי בִּישׁוּעָתֶֽךָ:
Souviens-toi de moi, ô Éternel, dans ta bienveillance pour ton peuple, veille sur moi, par ta protection,
Rachi
בִּרְצוֹן עַמֶּךָ. בְּהַרְצוֹתְךָ לְעַמְּךָ:
106 : 4
לִרְא֤וֹת | בְּט֘וֹבַ֤ת בְּחִירֶ֗יךָ לִ֭שְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַ֣ת גּוֹיֶ֑ךָ לְ֝הִתְהַלֵּ֗ל עִם־נַחֲלָתֶֽךָ:
pour que je puisse voir le bonheur de tes élus, me réjouir de la joie de ton peuple, me glorifier de concert avec ton héritage.
106 : 5
חָטָ֥אנוּ עִם־אֲבוֹתֵ֗ינוּ הֶעֱוִ֥ינוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:
Nous avons péché tout comme nos pères, nous avons mal agi, nous sommes coupables !
106 : 6
אֲב֘וֹתֵ֤ינוּ בְמִצְרַ֨יִם | לֹא־הִשְׂכִּ֬ילוּ נִפְלְאוֹתֶ֗יךָ לֹ֣א זָ֭כְרוּ אֶת־רֹ֣ב חֲסָדֶ֑יךָ וַיַּמְר֖וּ עַל־יָ֣ם בְּיַם־סֽוּף:
Nos pères, en Égypte, n’ont pas compris tes miracles, ni gardé le souvenir de tes nombreux bienfaits ! Ils se révoltèrent aux bords de la mer, de la mer des Joncs.
Rachi
וַיַּמְרוּ עַל יָם. הָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה אָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִכָּאן מִצַּד זֶה אַף הַמִּצְרִיִּים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר וְיָבוֹאוּ אַחֲרֵינוּ עַד שֶׁרָמַז הקב''ה לַיָּם וֶהֱקִיאָם לַיַּבָּשָׁה אָז וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם (שְׁמוֹת טו) לְפִיכָךְ וַיַּאֲמִינוּ בה', אֲבָל מִתְּחִלָּה לֹא הֶאֱמִינוּ (מָצָאתִי):
106 : 7
וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם לְמַ֣עַן שְׁמ֑וֹ לְ֝הוֹדִ֗יעַ אֶת־גְּבוּרָתֽוֹ:
Lui [cependant] les secourut à cause de son nom, pour faire connaître sa puissance.
106 : 8
וַיִּגְעַ֣ר בְּיַם־ס֭וּף וַֽיֶּחֱרָ֑ב וַיּוֹלִיכֵ֥ם בַּ֝תְּהֹמ֗וֹת כַּמִּדְבָּֽר:
Il apostropha la mer des Joncs, et elle se dessécha, il leur fit traverser les flots comme une terre nue.
Rachi
וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר. יָם סוּף הָיָה בַּמִּדְבָּר דִּכְתִיב סָגַר עֲלֵיהֶם הַמִּדְבָּר וגו' (שָׁם י''ד) דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וגו' (בַּמִּדְבָּר י'):
106 : 9
וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם מִיַּ֣ד שׂוֹנֵ֑א וַ֝יִּגְאָלֵ֗ם מִיַּ֥ד אוֹיֵֽב:
Il leur porta secours contre l’oppresseur, les délivra de la main de l’ennemi.
106 : 10
וַיְכַסּוּ־מַ֥יִם צָרֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד מֵ֝הֶ֗ם לֹ֣א נוֹתָֽר:
Les eaux recouvrirent leurs persécuteurs, pas un d’entre eux n’en réchappa.
106 : 11
וַיַּאֲמִ֥ינוּ בִדְבָרָ֑יו יָ֝שִׁ֗ירוּ תְּהִלָּתֽוֹ:
Alors ils eurent foi en ses paroles, et chantèrent ses louanges.
106 : 12
מִֽ֭הֲרוּ שָׁכְח֣וּ מַעֲשָׂ֑יו לֹֽא־חִ֝כּ֗וּ לַעֲצָתֽוֹ:
Bien vite ils oublièrent ses œuvres ; ils ne mirent pas leur attente dans ses desseins.
Rachi
לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ. לֹא קִוּוּ לוֹ:
106 : 13
וַיִּתְאַוּ֣וּ תַ֭אֲוָה בַּמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּוּ־אֵ֝֗ל בִּֽישִׁימֽוֹן:
Ils furent pris d’ardentes convoitises dans le désert, et mirent Dieu à l’épreuve dans la solitude.
Rachi
וַיִּתְאַוּוּ תַאֲוָה. מִי יַאֲכִילֶנּוּ בָּשָׂר (שָׁם י''א):
106 : 14
וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם שֶׁאֱלָתָ֑ם וַיְשַׁלַּ֖ח רָז֣וֹן בְּנַפְשָֽׁם:
Il leur accorda ce qu’ils réclamaient, mais envoya la consomption dans leurs organes.
Rachi
וַיְשַׁלַּח רָזוֹן בְּנַפְשָׁם. וְאַף יי חָרָה בָעָם (שָׁם י''א):
106 : 15
וַיְקַנְא֣וּ לְ֭מֹשֶׁה בַּֽמַּחֲנֶ֑ה לְ֝אַהֲרֹ֗ן קְד֣וֹשׁ יְהוָֽה:
Ils furent jaloux de Moïse dans le camp, d’Aaron, le saint de l’Éternel.
Rachi
וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה. בַּמִּדְבָּר הִכְעִיסוּהוּ כְּמוֹ קִנְאוּנִי בְלֹא אֶל (מָצָאתִי):
106 : 16
תִּפְתַּח־אֶ֭רֶץ וַתִּבְלַ֣ע דָּתָ֑ן וַ֝תְּכַ֗ס עַל־עֲדַ֥ת אֲבִירָֽם:
La terre, s’entrouvrant, engloutit Dathan, elle se referma sur la bande d’Abirâm.
Rachi
תִּפְתַּח אֶרֶץ וגו'. נִרְאֶה שֶׁחָלַק כָּבוֹד לִבְנֵי קֹרַח מִלְּהַזְכִּיר אֲבִיהֶם תָּלָה הַקַּלְקָלָה בְּדָתָן וַאֲבִירָם:
106 : 17
וַתִּבְעַר־אֵ֥שׁ בַּעֲדָתָ֑ם לֶ֝הָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט רְשָׁעִֽים:
Un feu consuma leur troupe, une flamme embrasa les impies.
Rachi
וַתִּבְעַר אֵשׁ. וַתֹּאכַל אֶת מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת (בַּמִּדְבָּר טז):
106 : 18
יַעֲשׂוּ־עֵ֥גֶל בְּחֹרֵ֑ב וַ֝יִּשְׁתַּחֲו֗וּ לְמַסֵּכָֽה:
Ils fabriquèrent un veau près du Horeb, et se prosternèrent devant une idole en fonte.
106 : 19
וַיָּמִ֥ירוּ אֶת־כְּבוֹדָ֑ם בְּתַבְנִ֥ית שׁ֝֗וֹר אֹכֵ֥ל עֵֽשֶׂב:
Ils troquèrent ainsi leur gloire contre l’effigie d’un bœuf qui broute l’herbe.
Rachi
אֹכֵל עֵשֶׂב. אֵין לְךָ מְתוֹעָב וּמְשׁוּקָּץ מִן הַשּׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל עֵשֶׂב שֶׁהוּא מוֹצִיא פֶּרֶשׁ רַבָּה וְהוּא מְלוּכְלָךְ בָּהּ, ס''א רִירוֹ:
106 : 20
שָׁ֭כְחוּ אֵ֣ל מוֹשִׁיעָ֑ם עֹשֶׂ֖ה גְדֹל֣וֹת בְּמִצְרָֽיִם:
Ils avaient oublié Dieu, leur sauveur, qui avait accompli de si grandes choses en Égypte,
106 : 21
נִ֭פְלָאוֹת בְּאֶ֣רֶץ חָ֑ם נ֝וֹרָא֗וֹת עַל־יַם־סֽוּף:
des merveilles dans le pays de Cham, de formidables prodiges près de la mer des Joncs.
106 : 22
וַיֹּ֗אמֶר לְֽהַשְׁמִ֫ידָ֥ם לוּלֵ֡י מֹ֘שֶׁ֤ה בְחִיר֗וֹ עָמַ֣ד בַּפֶּ֣רֶץ לְפָנָ֑יו לְהָשִׁ֥יב חֲ֝מָת֗וֹ מֵֽהַשְׁחִֽית:
Il parlait de les anéantir, si Moïse, son élu, ne se fût placé sur la brèche devant lui, pour détourner sa colère prête à tout détruire.
106 : 23
וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑ה לֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ:
Puis ils montrèrent du dédain pour un pays délicieux, n’ayant pas foi en sa parole.
Rachi
וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה. בִּשְׁלוֹחַ מְרַגְּלִים וְהוֹצִיאוּ דִּבָּה עַל הָאָרֶץ (שָׁם יג):
106 : 24
וַיֵּרָגְנ֥וּ בְאָהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל יְהוָֽה:
Ils murmurèrent dans leurs tentes, n’écoutèrent point la voix de l’Éternel ;
106 : 25
וַיִּשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑ם לְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר:
et il leva la main contre eux [pour jurer] qu’il les ferait succomber dans le désert,
Rachi
וַיִּשָּׂא יָדוֹ. בִּשְׁבוּעָה:
106 : 26
וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑ם וּ֝לְזָרוֹתָ֗ם בָּאֲרָצֽוֹת:
qu’il rejetterait leurs descendants parmi les nations, et les disperserait dans leurs contrées.
Rachi
וּלְהַפִּיל זַרְעָם בַּגּוֹיִם. מֵאוֹתוֹ שָׁעָה נִגְזַר עֲלֵיהֶם חוּרְבָּן הַבַּיִת שֶׁהֲרֵי לֵיל ט' בְּאָב בָּכוּ וְאָמַר הקב''ה הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת:
106 : 27
וַ֭יִּצָּ֣מְדוּ לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַ֝יֹּאכְל֗וּ זִבְחֵ֥י מֵתִֽים:
Ils se prostituèrent à Baal-Peor, et mangèrent des sacrifices offerts à des [dieux] inanimés.
106 : 28
וַ֭יַּכְעִיסוּ בְּמַֽעַלְלֵיהֶ֑ם וַתִּפְרָץ־בָּ֝֗ם מַגֵּפָֽה:
Ils déchaînèrent la colère par leurs actes, et un fléau fit irruption parmi eux.
106 : 29
וַיַּעֲמֹ֣ד פִּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֝תֵּעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה:
Mais Phinéas se leva pour faire justice, et le fléau cessa de sévir.
106 : 30
וַתֵּחָ֣שֶׁב ל֭וֹ לִצְדָקָ֑ה לְדֹ֥ר וָ֝דֹ֗ר עַד־עוֹלָֽם:
Cette action lui fut comptée comme un mérite, d’âge en âge, jusque dans l’éternité.
106 : 31
וַ֭יַּקְצִיפוּ עַל־מֵ֥י מְרִיבָ֑ה וַיֵּ֥רַע לְ֝מֹשֶׁ֗ה בַּעֲבוּרָֽם:
Ils suscitèrent le courroux [divin] aux eaux de Meriba, et il advint du mal à Moïse à cause d’eux.
106 : 32
כִּֽי־הִמְר֥וּ אֶת־רוּח֑וֹ וַ֝יְבַטֵּ֗א בִּשְׂפָתָֽיו:
Car ils furent rebelles à l’esprit de Dieu, et ses lèvres prononcèrent l’arrêt.
Rachi
כִּי הִמְרוּ. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת רוּחוֹ בְּשִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים: וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו. שְׁבוּעָה לָכֵן לֹא תָּבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה וגו' (שָׁם כ):
106 : 33
לֹֽא־הִ֭שְׁמִידוּ אֶת־הָֽעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֤ר אָמַ֖ר יְהוָ֣ה לָהֶֽם:
Ils n’exterminèrent point les nations que l’Éternel leur avait désignées.
Rachi
לֹא הִשְׁמִידוּ. בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ: אֶת הָעַמִּים. אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם (דְּבָרִים כ') לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ וְהֵם הֱנִיחוּם לָשֶׁבֶת בְּקִרְבָּם לְמַס עוֹבֵד:
106 : 34
וַיִּתְעָרְב֥וּ בַגּוֹיִ֑ם וַֽ֝יִּלְמְד֗וּ מַֽעֲשֵׂיהֶֽם:
Ils se mêlèrent aux peuples et s’inspirèrent de leurs coutumes,
106 : 35
וַיַּעַבְד֥וּ אֶת־עֲצַבֵּיהֶ֑ם וַיִּהְי֖וּ לָהֶ֣ם לְמוֹקֵֽשׁ:
adorant leurs idoles, qui devinrent pour eux un piège.
106 : 36
וַיִּזְבְּח֣וּ אֶת־בְּ֭נֵיהֶם וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיהֶ֗ם לַשֵּֽׁדִים:
Ils sacrifièrent leurs fils et leurs filles aux démons,
106 : 37
וַיִּֽשְׁפְּכ֨וּ דָ֪ם נָקִ֡י דַּם־בְּנֵ֘יהֶ֤ם וּֽבְנוֹתֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֣ר זִ֭בְּחוּ לַעֲצַבֵּ֣י כְנָ֑עַן וַתֶּחֱנַ֥ף הָ֝אָ֗רֶץ בַּדָּמִֽים:
répandirent du sang innocent, le sang de leurs fils et de leurs filles, qu’ils immolaient aux idoles de Canaan, et le pays fut déshonoré par des flots de sang.
106 : 38
וַיִּטְמְא֥וּ בְמַעֲשֵׂיהֶ֑ם וַ֝יִּזְ֗נוּ בְּמַֽעַלְלֵיהֶֽם:
Ils se souillèrent par leurs œuvres, et leurs actes furent une [longue] prostitution.
106 : 39
וַיִּֽחַר־אַ֣ף יְהוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ וַ֝יְתָעֵ֗ב אֶת־נַחֲלָתֽוֹ:
La colère de l’Éternel s’alluma contre son peuple, et il prit en horreur son héritage.
106 : 40
וַיִּתְּנֵ֥ם בְּיַד־גּוֹיִ֑ם וַֽיִּמְשְׁל֥וּ בָ֝הֶ֗ם שֹׂנְאֵיהֶֽם:
Il les livra au pouvoir des nations, ceux qui les haïssaient devinrent leurs maîtres.
Rachi
וַיִּתְּנֵם בְּיַד גּוֹיִם. בִּימֵי הַשּׁוֹפְטִים בֵּין שׁוֹפֵט לְשׁוֹפֵט כְּגוֹן עֶגְלוֹן וְכוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם וְסִיסְרָא וּפְלִשְׁתִּים וּמִדְיָן, (מָצָאתִי):
106 : 41
וַיִּלְחָצ֥וּם אוֹיְבֵיהֶ֑ם וַ֝יִּכָּנְע֗וּ תַּ֣חַת יָדָֽם:
Leurs ennemis les opprimèrent, et les firent plier sous leur joug.
106 : 42
פְּעָמִ֥ים רַבּ֗וֹת יַצִּ֫ילֵ֥ם וְ֭הֵמָּה יַמְר֣וּ בַעֲצָתָ֑ם וַ֝יָּמֹ֗כּוּ בַּעֲוֹנָֽם:
Maintes fois Dieu les délivra, mais ils redevenaient rebelles de propos délibéré, et tombaient en décadence par leurs fautes.
Rachi
פְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם. כַּמָּה פְּעָמִים מַכְעִיסִים וְהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וּמַצִּילָם: וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם. נַעֲשׂוּ שְׁפָלִים בַּעֲוֹנָם:
106 : 43
וַ֭יַּרְא בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְע֗וֹ אֶת־רִנָּתָֽם:
Il devenait attentif à leur détresse, quand il entendait leurs supplications,
Rachi
וַיַּרְא בַּצַּר. מִתּוֹךְ תְּפִלָּה: בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם. מִתּוֹךְ זְכוּת אָבוֹת:
106 : 44
וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב (חסדו) חֲסָדָֽיו:
se souvenant, pour leur bien, de son alliance, et se laissant fléchir dans son infinie miséricorde.
Rachi
וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ. מִתּוֹךְ תְּשׁוּבָה: וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָיו. מִתּוֹךְ הַקֵּץ בְּשָׁמְעוֹ הוֹשִׁיעֵנוּ וגו' אַף מֹשֶׁה כְּלָלָם בַּפָּסוּק אֶחָד בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וגו' (דְּבָרִים ד'):
106 : 45
וַיִּתֵּ֣ן אוֹתָ֣ם לְרַחֲמִ֑ים לִ֝פְנֵ֛י כָּל־שׁוֹבֵיהֶֽם:
Il émouvait la pitié en leur faveur chez tous ceux qui les retenaient captifs.
106 : 46
הוֹשִׁיעֵ֨נוּ | יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן־הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ:
Viens à notre secours, Éternel, notre Dieu, rassemble-nous d’entre les nations, pour que nous rendions hommage à ton saint nom, et cherchions notre gloire dans tes louanges.
Rachi
הוֹשִׁיעֵנוּ. גַּם עַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ:
106 : 47
בָּר֤וּךְ־יְהוָ֨ה אֱלֹהֵ֪י יִשְׂרָאֵ֡ל מִן־הָ֤עוֹלָ֨ם | וְעַ֬ד הָעוֹלָ֗ם וְאָמַ֖ר כָּל־הָעָ֥ם אָמֵ֗ן הַֽלְלוּיָֽהּ: (פ)
Béni soit l’Éternel, le Dieu d’Israël, d’éternité en éternité, et que le peuple tout entier dise : "Amen ! Alléluia !"
Rachi
מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. מִן עָלְמָא הַדִּין וְעַד עָלְמָא דְּאָתֵי (סא''א):
106 : 48
הֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ:
"Rendez hommage à l’Éternel, car il est bon, car sa grâce dure à jamais !"
Rachi
הֹדוּ לה':
107 : 1
יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר:
Qu’ils parlent ainsi, ceux que l’Éternel a délivrés, qu’il a délivrés de la main de l’oppresseur,
Rachi
יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה'. כְּשֶׁיִּפְדֵם מִיַּד צָר:
107 : 2
וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם:
qu’il a rassemblés de tous les pays, de l’Orient et du couchant, du Nord et de la mer.
107 : 3
תָּע֣וּ בַּ֭מִדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ:
Ils erraient dans le désert, par des chemins désolés, sans trouver de ville habitée.
Rachi
תָּעוּ בַּמִדְבָּר וגו'. וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת אַף הֵם צְרִיכִין לְהוֹדוֹת שֶׁהֲרֵי פְּעָמִים שֶׁהֵם תּוֹעִים וּרְעֵבִים וּצְמֵאִים:
107 : 4
רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף:
Eprouvés par la faim et la soif, ils sentaient leur âme défaillir en eux.
107 : 5
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם:
Mais ils crièrent vers l’Éternel dans leur détresse : il les sauva de leurs angoisses.
107 : 6
וַ֭יַּֽדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב:
Il les guida par une route toute droite pour les amener dans une ville habitée.
Rachi
וַיַּדְרִיכֵם. וַיְנַהֲגֵם לְפִיכָךְ יוֹדוּ לה' חַסְדּוֹ:
107 : 7
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
Qu’ils rendent grâce à l’Éternel pour sa bonté, pour ses miracles en faveur des hommes !
107 : 8
כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב:
Car il rassasia l’âme exténuée, et remplit de délices l’âme affamée.
107 : 9
יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל:
[Il en est] qui demeuraient dans les ténèbres et les ombres de la mort, enchaînés dans la misère et des liens de fer ;
Rachi
יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. אַף הָאֲסוּרִים בְּבֵית הַסּוֹהַר צְרִיכִים לְהוֹדוֹת כְּשֶׁיּוֹצְאִין מִבֵּית אֲסוּרֵיהֶם:
107 : 10
כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ:
parce qu’ils s’étaient insurgés contre les paroles de Dieu, et avaient méprisé les desseins du Très-Haut.
Rachi
כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל. אֵין פּוּרְעָנוּת בָּאָה עַל הָאָדָם אֶלָּא בַּעֲוֹנוֹ:
107 : 11
וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר:
Il avait accablé leur cœur de maux ; ils avaient trébuché, sans personne pour les secourir.
107 : 12
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם:
Mais ils crièrent vers l’Éternel dans leur détresse : il les sauva de leurs angoisses.
107 : 13
יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק:
Il les retira des ténèbres, des ombres de la mort, et rompit leurs liens.
107 : 14
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
Qu’ils rendent grâce à l’Éternel pour sa bonté, pour ses miracles en faveur des hommes !
107 : 15
כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ:
Car il a brisé des portes d’airain, abattu des verrous de fer.
Rachi
כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת. שֶׁהָיוּ נְעוּלִים בִּפְנֵיהֶם:
107 : 16
אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֹֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ:
[D’autres] se montrèrent insensés par leur conduite criminelle, et furent accablés sous le poids de leurs fautes.
Rachi
אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם. אֲשֶׁר מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ בְּיִסּוּרֵי חֳלָאִים אַף הֵם מִן הַצְּרִיכִין לְהוֹדוֹת' יֵשׁ סמָּנִיּוֹת בפ' זוֹ (כְּלוֹמַר כְּתִיבוֹת שֵׁשׁ נוני''ן הֲפוּכִין) וּבָאִין לִדָּרֵשׁ בְּמָקוֹם אָכִין וְרַקִּין לְמַעֵט, לוֹמַר צָעֲקוּ קוֹדֵם גְּזַר דִּין נַעֲנִין לְאַחַר גְּזַר דִּין אֵינָם נַעֲנִין:
107 : 17
כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת:
Leur âme éprouvait du dégoût pour toute nourriture ; ils étaient arrivés jusqu’aux portes de la mort.
107 : 18
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם:
Mais ils crièrent vers l’Éternel dans leur détresse : il les sauva de leurs angoisses.
107 : 19
יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם:
Il envoya sa parole pour les guérir, et les faire échapper de leurs tombeaux.
107 : 20
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
Qu’ils rendent grâce à l’Éternel pour sa bonté, pour ses miracles en faveur des hommes !
107 : 21
וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה: (פ)
Qu’ils immolent des sacrifices de reconnaissance et racontent ses œuvres dans des chants joyeux !
107 : 22
יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים:
[D’autres] voguaient sur la mer dans des navires, faisaient leur besogne dans l’immensité des eaux ;
107 : 23
הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה:
Ils voyaient, ceux-là, les œuvres de l’Éternel, ses merveilles dans les profondeurs de l’océan.
107 : 24
וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו:
Il parlait, et faisait souffler un vent de tempête qui soulève les vagues.
107 : 25
יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג:
Ils montaient jusqu’au ciel, descendaient dans les abîmes ; leur âme se fondait dans la souffrance.
107 : 26
יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל־חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע:
Ils dansaient, ils titubaient comme l’homme ivre ; toute leur sagesse était réduite à néant.
Rachi
יָחוֹגּוּ. לְשׁוֹן שֶׁבֶר הוּא וְכֵן בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע (שה''ש ב') וְכֵן וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא (יְשַׁעְיָה י''ט):
107 : 27
וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם:
Mais ils crièrent vers l’Éternel dans leur détresse : il les sauva de leurs angoisses.
107 : 28
יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם:
Il transforma l’ouragan en une brise légère, et les vagues apaisèrent leur fureur.
107 : 29
וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם:
Ce fut une joie pour eux de voir renaître le calme ; Dieu les conduisit au terme désiré de leur voyage.
Rachi
וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ. הַגַּלִּים: וַיַּנְחֵם. וַיְנַהֲגֵם: מְחוֹז. לְשׁוֹן גְּבוּל, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל (שָׁם כ''ח) גְּבוּלֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּגְבוּלֵינוּ וְכֵן מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (מְלָכִים א ז') בְּתַנְחוּמָא, מָצָאתִי:
107 : 30
יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם:
Qu’ils rendent grâce à l’Éternel pour sa bonté, pour ses miracles en faveur des hommes !
107 : 31
וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ:
Qu’ils l’exaltent dans l’assemblée du peuple, proclament ses louanges dans le conseil des anciens !
Rachi
וִירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם. צָרִיךְ לְאוֹדוּיֵי בְּאַפֵּי בֵּי עֲשָׂרָה: וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים. וּתְרֵין מִנַּיְיהוּ צוּרְבָא מֵרַבָּנָן:
107 : 32
יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן:
Il changea les fleuves en désert, en une terre altérée les sources jaillissantes,
Rachi
יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר. כְּלוֹמַר נוֹתֵן יִישּׁוּבֵי הָאוּמּוֹת לְחֻרְבַּן:
107 : 33
אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ:
un sol plantureux en une plage de sel, à cause de la méchanceté de ses habitants.
Rachi
לִמְלֵחָה. לִהְיוֹת כְּאֶרֶץ מְלֵחָה מֵעֲשׂוֹת פְּרִי:
107 : 34
יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם:
Il changea le désert en un pays de lacs, en sources jaillissantes une terre desséchée.
Rachi
יָשֵׂם מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם. נוֹתֵן יִישּׁוּב חָרֶב לְבִנְיָין וּמַחֲזִירוֹ לְקַדְמוּתוֹ:
107 : 35
וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב:
Là il établit des gens éprouvés par la faim, pour y fonder une ville populeuse.
107 : 36
וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה:
Ils ensemencent des champs, plantent des vignes, qui portent d’abondantes récoltes.
107 : 37
וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט:
Il les bénit, ils se multiplient prodigieusement, et il ne laisse pas s’amoindrir leur bétail.
107 : 38
וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן:
[D’autres, au contraire], sont décimés, et fléchissent sous l’étreinte du malheur et du chagrin.
Rachi
וַיִּמְעֲטוּ וַיָּשֹׁחוּ. וְהֵם מִתְּחִלָּה הָיוּ שׁוֹחִין וּמוּעָטִין מֵעוֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן:
107 : 39
שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ:
Il répand le mépris sur les nobles, les égare dans un chaos sans issue ;
107 : 40
וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת:
tandis qu’il relève le malheureux de sa misère et rend les familles nombreuses comme des troupeaux.
Rachi
וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת. וַיָּשֶׂם הָאֶבְיוֹן מִשְׁפַּחַת זַרְעוֹ כְּצֹאן רַבִּים:
107 : 41
יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ:
Les justes le voient et se réjouissent, et toute méchanceté tient la bouche close.
Rachi
קָפְצָה. סָתְמָה כְּמוֹ לֹא תִּקְפּוֹץ אֶת יָדְךָ (דְּבָרִים ט''ו):
107 : 42
מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה: (פ)
Quiconque est sage doit observer ces faits et se pénétrer des grâces de l’Éternel.
107 : 43
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source