Parachah : Behar-Be'oukotaye
Richone
Le texte
Vayikra 7
וזאת תורת האשם קדש קדשים הוא
"Voici maintenant la règle de l’offrande délictive : C’est une sainteté de premier ordre.
Onkelos
וְדָא אוֹרַיְתָא דַאֲשָׁמָא קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא: Rachi
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא. הוּא קָרֵב וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה (סִפְרָא): 1
במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב
A l’endroit où l’on doit immoler l’holocauste, on immolera le délictif ; et l’on aspergera de son sang le tour de l’autel.
Onkelos
בְּאַתְרָא דִי יִכְּסוּן יָת עֲלָתָא יִכְּסוּן יָת אֲשָׁמָא וְיָת דְמֵהּ יִזְרַק עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר: Rachi
יִשְׁחֲטוּ. רִבָּה לָנוּ שְׁחִיטוֹת הַרְבֵּה; לְפִי שֶׁמָּצִינוּ אָשָׁם בְּצִבּוּר, נֶאֱמַר ''יִשְׁחֲטוּ'', רַבִּים, וּתְלָאוֹ בָעוֹלָה, לְהָבִיא עוֹלַת צִבּוּר לַצָּפוֹן: 2
ואת כל חלבו יקריב ממנו את האליה ואת החלב המכסה את הקרב
Puis on en offrira toutes les parties grasses : la queue, la graisse qui recouvre les intestins,
Onkelos
וְיָת כָּל תַּרְבֵּהּ יַפְרֵשׁ מִנֵהּ יָת אֲלִיתָא וְיָת תַּרְבָּא דְחָפֵי יָת גַוָא: Rachi
וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ וגו'. עַד כָּאן לֹא נִתְפָּרְשׁוּ אֵמוּרִין בָּאָשָׁם, לְכָךְ הֻצְרַךְ לְפָרְשָׁם כָּאן, אֲבָל חַטָּאת כְּבָר נִתְפָּרַשׁ בָּהּ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא: אֵת הָאַלְיָה. לְפִי שֶׁאָשָׁם אֵינוֹ בָּא אֶלָּא אַיִל אוֹ כֶּבֶשׂ, וְאַיִל וְכֶבֶשׂ נִתְרַבּוּ בְּאַלְיָה: 3
ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן אשר על הכסלים ואת היתרת על הכבד על הכלית יסירנה
les deux rognons avec leur graisse, adjacente aux flancs ; et la membrane du foie, qu’on enlèvera avec les rognons.
Onkelos
וְיָת תַּרְתֵּין כָּלְיָן וְיָת תַּרְבָּא דִי עֲלֵיהֶן דִי עַל גִסְסַיָא וְיָת חִצְרָא דְעַל כַּבְדָא עַל כָּלְיֵתָא יֶעְדִנַהּ: 4
והקטיר אתם הכהן המזבחה אשה ליהוה אשם הוא
Le pontife les fera fumer sur l’autel, comme combustible à l’Éternel : c’est une offrande délictive.
Onkelos
וְיַסֵיק יָתְהוֹן כַּהֲנָא לְמַדְבְּחָא קוּרְבָּנָא קֳדָם יְיָ אֲשָׁמָא הוּא: Rachi
אָשָׁם הוּא. עַד שֶׁיִּנָּתֵק שְׁמוֹ מִמֶּנּוּ, לִמֵּד עַל אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו אוֹ שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְעָלָיו, אע''פי שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת דָּמָיו עוֹלָה לְקֵיץ הַמִּזְבֵּחַ, אִם שְׁחָטוֹ סְתָם, אֵינוֹ כָּשֵׁר לְעוֹלָה קוֹדֶם שֶׁנִּתַּק לִרְעִיָּה; וְאֵינוֹ בָא לְלַמֵּד עַל הָאָשָׁם שֶׁיְּהֵא פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ הוּא הַכָּתוּב בַּחַטָּאת, לְפִי שֶׁאָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ אָשָׁם הוּא אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵמוּרִין, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הֻקְטְרוּ אֵמוּרָיו כָּשֵׁר (זְבָחִים ה'): 5
כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא
Tout mâle parmi les pontifes pourra la manger ; c’est en lieu saint qu’elle sera mangée, elle est éminemment sainte.
Onkelos
כָּל דְכוּרָא בְּכַהֲנַיָא יֵיכְלִנֵהּ בַּאֲתַר קַדִישׁ יִתְאֲכָל קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא: Rachi
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים הוּא נִדְרָשׁ: 6
כחטאת כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה
Tel l’expiatoire, tel le délictif, une même loi les régit : c’est au pontife propitiateur qu’il appartiendra.
Onkelos
כְּחַטָאתָא כַּאֲשָׁמָא אוֹרַיְתָא חֲדָא לְהוֹן כַּהֲנָא דִי יְכַפֵּר בֵּהּ דִילֵהּ יְהֵי: Rachi
תּוֹרָה אַחַת לָהֶם. בְּדָבָר זֶה: הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ. הָרָאוּי לְכַפָּרָה חוֹלֵק בּוֹ, פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן (סִפְרָא): 7
והכהן המקריב את עלת איש עור העלה אשר הקריב לכהן לו יהיה
Lorsqu’un pontife offrira l’holocauste d’un particulier, la peau de l’holocauste qu’il aura offert appartiendra à ce pontife.
Onkelos
וְכַהֲנָא דִמְקָרֵב יַת עֲלַת גְבַר מְשַׁךְ עֲלָתָא דִי יְקָרֵב לְכַהֲנָא דִילֵהּ יְהֵי: Rachi
עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן שֶׁאֵין חוֹלְקִים בָּעוֹרוֹת (שָׁם): 8
וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה
Toute oblation cuite au four, ou apprêtée dans le poêlon ou sur la poêle, appartiendra en propre au pontife qui l’aura offerte.
Onkelos
וְכָל מִנְחָתָא דִי תִתְאֲפֵי בְּתַנוּרָא וְכָל דְתִתְעֲבֵד בְּרִדְתָּא וְעַל מַסְרֵיתָא לְכַהֲנָא דִמְקָרֵב יָתַהּ דִילֵהּ תְּהֵי: Rachi
לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ וגו'. יָכוֹל לוֹ לְבַדּוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִהְיֶה, יָכוֹל לְכֻלָּן, תַּלְמוּד לוֹמַר לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב, הָא כֵּיצַד לְבֵית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין אוֹתָהּ (ת''כ פֶּרֶק י, ג): 9
וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו
Toute oblation pétrie à l’huile ou sèche appartiendra à tous les fils d’Aaron, à l’un comme à l’autre."
Onkelos
וְכָל מִנְחָתָא דְפִילָא בִמְשַׁח וּדְלָא פִילָא לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תְּהֵי גְבַר כַּאָחוֹהִי: [פ] Rachi
בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן. זוֹ מִנְחַת נְדָבָה: וַחֲרֵבָה. זוֹ מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת שֶׁאֵין בָּהֵן שֶׁמֶן: 10
וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב ליהוה
Ceci est la règle du sacrifice rémunératoire qu’on offrira à l’Éternel.
Onkelos
וְדָא אוֹרַיְתָא דְנִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִי יְקָרֵב קֳדָם יְיָ: 11
אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן
Si c’est par reconnaissance qu’on en fait hommage, on offrira, avec cette victime de reconnaissance, des gâteaux azymes pétris à l’huile, des galettes azymes ointes d’huile ; plus, de la fleur de farine échaudée, en gâteaux pétris à l’huile.
Onkelos
אִם עַל תּוֹדְתָא יְקָרְבִנֵהּ וִיקָרֵב עַל נִכְסַת תּוֹדְתָא גְרִיצָן פַּטִירָן דְפִילָן בִּמְשַׁח וְאֶסְפּוֹגִין פַּטִירִין דִּמְשִׁיחִין בִּמְשָׁח וְסוּלְתָּא רְבִיכָא גְרִיצָן דְפִילָן בִּמְשָׁח: Rachi
אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ. אִם עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשֵׁי בֵית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא, שֶׁהֵן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֵן יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תּוֹדָה (תהילים ק''ז), אִם עַל אַחַת מֵאֵלֶּה נָדַר שְׁלָמִים הַלָּלוּ, שַׁלְמֵי תּוֹדָה הֵן, וּטְעוּנוֹת לֶחֶם הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כָּאן: וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה. אַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם, חַלּוֹת וּרְקִיקִין וּרְבוּכָה, שְׁלשָׁה מִינֵי מַצָּה, וּכְתִיב עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ וְגוֹ'; וְכָל מִין וָמִין עֶשֶׂר חַלּוֹת, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת, וְשִׁעוּרָן חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת, שֶׁהֵן ו' מִדְבָּרִיּוֹת, כ' עִשָּׂרוֹן (מְנָחוֹת ע''ו): מֻרְבֶּכֶת. לֶחֶם חָלוּט בְּרוֹתְחִין כָּל צָרְכּוֹ: 12
על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו
On présentera cette offrande avec des gâteaux de pain levé, pour compléter ce sacrifice, hommage de sa rémunération.
Onkelos
עַל גְּרִיצָן דִלְחֵם חָמִיעַ יְקָרֵב קוּרְבָּנֵיהּ עַל נִכְסַת תּוֹדַת קוּדְשׁוֹהִי: Rachi
יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח. מַגִּיד שֶׁאֵין הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף (שָׁם עח) לִיפָּסֵל בְּיוֹצֵא וּטְבוּל יוֹם, וּמִלָּצֵאת לְחוּלִּין בְּפִדְיוֹן עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט הַזֶּבַח: 13
והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ליהוה לכהן הזרק את דם השלמים לו יהיה
On prélèvera un gâteau sur chacune de ces offrandes, comme tribut à l’Éternel ; c’est au pontife qui aura répandu le sang du rémunératoire qu’il appartiendra en propre.
Onkelos
וִיקָרֵב מִנֵהּ חַד מִכָּל קוּרְבַּן אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ לְכַהֲנָא דְיִזְרַק יָת דַם נִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִילֵהּ יְהֵי: Rachi
אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן. לֶחֶם אֶחָד מִכָּל מִין וָמִין יִטּוֹל תְּרוּמָה לַכֹּהֵן הָעוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים (מְנָחוֹת ע''ז); וּבְשָׂרָהּ לַבְּעָלִים חוּץ מֵחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁבָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה תְּנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק בִּשְׁלָמִים, וְהַתּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים: 14
ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר
Quant à la chair de cette victime, hommage de rémunération, elle devra être mangée le jour même de l’offrande ; on n’en laissera rien pour le lendemain.
Onkelos
וּבְשַׂר נִכְסַת תּוֹדַת קוּדְשׁוֹהִי בְּיוֹם קֻרְבָּנֵהּ יִתְאֲכֵל לָא יַצְנַע מִנֵהּ עַד צַפְרָא: Rachi
וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו. יֵשׁ כָּאן רִבּוּיִין הַרְבֵּה, לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם וְאֵיל נָזִיר וַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם וָלָיְלָה (סִפְרָא): בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל. וְכִזְמַן בְּשָׂרָהּ זְמַן לַחְמָהּ: לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. אֲבָל אוֹכֵל הוּא כָּל הַלַּיְלָה, אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק אָדָם מִן הָעֲבֵרָה (שָׁם): 15
ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל
Que si la victime offerte est votive ou volontaire, elle devra être consommée le jour où on l’aura offerte ; le lendemain même, dans le cas où il en reste, on pourra en manger.
Onkelos
וְאִם נִדְרָא אוֹ נְדַבְתָּא נִכְסַת קֻרְבָּנֵהּ בְּיוֹמָא דִי יְקָרֵב יָת נִכְסְתֵיהּ יִתְאֲכֵל וּבְיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּדְאִשְׁתָּאַר מִנֵהּ יִתְאֲכֵל: Rachi
וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה. שֶׁלֹּא הֱבִיאָהּ עַל הוֹדָאָה שֶׁל נֵס, אֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם, וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן: וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ בָּרִאשׁוֹן יֵאָכֵל. וי''ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וְיֵשׁ כָּמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, כְּגוֹן וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה (בְּרֵאשִׁית ל''ו), תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס (דָּנִיֵּאל ח'): 16
והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף
Ce qui serait resté de la chair du sacrifice, au troisième jour sera consumé par le feu.
Onkelos
וּדְאִשְׁתָּאַר מִבְּסַר נִכְסָתָא בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה בְּנוּרָא יִתּוֹקָד: 17
ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא
Si l’on osait manger, le troisième jour, de la chair de ce sacrifice rémunératoire, il ne serait pas agréé. II n’en sera pas tenu compte à qui l’a offert, ce sera une chose réprouvée ; et la personne qui en mangerait, en porterait la peine.
Onkelos
וְאִם אִתְאֲכָלָא יִתְאֲכֵל מִבְּסַר נִכְסַת קוּדְשׁוֹהִי בְּיוֹמָא תְּלִיתָאָה לָא יְהֵי לְרַעֲוָא דִמְקָרֵב יָתֵהּ לָא יִתְחַשֵׁב לֵהּ מְרָחָק יְהֵי וֶאֱנַשׁ דְתֵכוּל מִנֵהּ חוֹבֵהּ יְקַבֵּל: Rachi
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל וגו'. בִּמְחַשֵּׁב בִּשְׁחִיטָה לְאָכְלוֹ בַּשְּׁלִישִׁי הַכָּתוּב מְדַבֵּר; יָכוֹל אִם אָכַל מִמֶּנּוּ בַּשְּׁלִישִׁי יִפָּסֵל לְמַפְרֵעַ, תַּלְמוּד לוֹמַר הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב, בִּשְׁעַת הַקְרָבָה הוּא נִפְסָל וְאֵינוֹ נִפְסָל בַּשְּׁלִישִׁי; וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ בִּשְׁעַת הַקְרָבָתוֹ לֹא תַעֲלֶה זֹאת בְּמַחֲשָׁבָה, וְאִם חִשֵּׁב פִּגּוּל יִהְיֶה (זְבָחִים כ''ט): וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ. אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא: 18
והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף והבשר כל טהור יאכל בשר
Si la chair avait touché à quelque impureté, on n’en mangera point, elle sera consumée par le feu ; quant à la chair pure, quiconque est pur pourra en manger.
Onkelos
וּבְסַר קוּדְשָׁא דִי יִקְרַב בְּכָל מְסָאָב לָא יִתְאֲכֵל בְּנוּרָא יִתּוֹקָד וּבְסַר קוּדְשָׁא כָּל דִי דְכֵי לְקוּדְשָׁא יֵיכוּל בְּסַר קוּדְשָׁא: Rachi
וְהַבָּשָׂר. שֶׁל קֹדֶשׁ שְׁלָמִים אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל: וְהַבָּשָׂר. לְרַבּוֹת אֵבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, שֶׁהַפְּנִימִי מוּתָּר: כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ וְהַבָּשָׂר תֹאכֵל (דְּבָרִים יב, כז), יָכוֹל לֹא יֹאכְלוּ שְׁלָמִים אֶלָּא הַבְּעָלִים, לְכָךְ נֶאֱמַר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר: (וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר. כְּלוֹמַר, כָּל מַה שֶּׁאָסַרְתִּי לְךָ בַּחַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁאִם יָצְאוּ חוּץ לַקְּלָעִים אֲסוּרִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ (וַיִּקְרָא ו'), בְּבָשָׂר זֶה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר אֲפִילּוּ בְּכָל הָעִיר): 19
והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
La personne qui, atteinte d’une souillure, mangera de la chair du sacrifice rémunératoire, consacré à l’Éternel, cette personne sera retranchée de son peuple.
Onkelos
וֶאֱנַשׁ דִי תֵכוּל בִּסְרָא מִנִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִי קֳדָם יְיָ וְסוֹבְתֵהּ עֲלוֹהִי וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מֵעַמַּהּ: Rachi
וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו. בְּטֻמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֲבָל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא אַזְהָרַת וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא וגו'; וְאַזְהָרַת טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר אֵינָהּ מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה, אֶלָּא חֲכָמִים לָמְדוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה; שָׁלֹשׁ כְּרִיתוֹת אֲמוּרוֹת בְּאוֹכְלֵי קָדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַגּוּף, וּדְרָשׁוּם רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבוּעוֹת אַחַת לִכְלָל, וְאַחַת לִפְרָט, וְאַחַת לְלַמֵּד עַל קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל טֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו: 20
ונפש כי תגע בכל טמא בטמאת אדם או בבהמה טמאה או בכל שקץ טמא ואכל מבשר זבח השלמים אשר ליהוה ונכרתה הנפש ההוא מעמיה
Si une personne a touché à quelque impureté, à une souillure humaine, ou à un animal impur, ou à quelque autre abomination immonde, et qu’elle mange de la chair du sacrifice rémunératoire, consacré à l’Éternel, cette personne sera retranchée de son peuple."
Onkelos
וֶאֱנַשׁ אֲרֵי תִקְרַב בְּכָל מְסָאָב בְסוֹאֲבַת אֱנָשָׁא אוֹ בִּבְעִירָא מְסָאֲבָא אוֹ בְּכָל שִׁקְצָא מְסָאָב וְיֵיכוּל מִבְּסַר נִכְסַת קוּדְשַׁיָא דִי קֳדָם יְיָ וְיִשְׁתֵּיצֵי אֱנָשָׁא הַהוּא מֵעַמַּהּ: 21
וידבר יהוה אל משה לאמר
L’Éternel parla ainsi à Moïse :
Onkelos
וּמַלֵיל יְיָ עִם מֹשֶׁה לְמֵימָר: 22
דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו
"Parle aux enfants d’Israël en ces termes : Tout suif de bœuf, de brebis et de chèvre, vous n’en devez point manger.
Onkelos
מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר כָּל תְּרַב תּוֹר וְאִמַר וְעִזָא לָא תֵיכְלוּן: 23
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source