Limoud Yomi

29 Tishri 5786
21 octobre 2025
21 octobre 2025
Paroles de sagesse
La providence Nakh
Koheleth 9 Tehilim
Chap. 140-144 Tomer Deborah
Chap. 10 (v. 1 à 5) Hafetz Haïm
Lachon Hara - principe 1 Mitsvoth
Pos. 106 Rambam
To'en venit'ane n°4 Michnah
Mena'hoth - 13:11 / 'Houline - 1:1 Messilat Yesharim
Chap. 23.3 à Chap. 24.6 Chaarei Téchouvah
Chap. 3.224 à Chap. 4.3
לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
Au chef des chantres. Psaume de David.
140 : 1
חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי:
Délivre-moi, Éternel, des gens méchants, protège-moi contre les hommes de violence,
140 : 2
אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל־י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת:
qui conçoivent de mauvais desseins dans leur cœur, chaque jour fomentent des guerres.
Rachi

יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת. יִהְיוּ מִלְחָמוֹת בִּמְגוּרֵיהֶם וּבְמוֹשְׁבוֹתָם:
140 : 3
שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה:
Ils affilent leur langue comme un serpent, un venin de vipère se glisse sous leurs lèvres. Sélah !
Rachi

חֲמַת עַכְשׁוּב. חֲמַת לְשׁוֹן אֶרֶס כְּמוֹ (דְּבָרִים לב) חֲמַת תַּנִּינִים יֵינָם שֶׁאִם תְפָרְשֵׁהוּ לְשׁוֹן אַף וְכִי לְשׁוֹן אַף נוֹפֵל אֵצֶל יַיִן אֶלָּא לְשׁוֹן אֶרֶס ויצו''ש בלע''ז וְכֵן נוֹפֵל כָּאן לְשׁוֹן אֶרֶס תַּחַת הַשָּׂפָה:
עַכְשׁוּב. עַכָּבִישׁ איריינ''א בלע''ז:
140 : 4
שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי:
Garde-moi, Seigneur, des mains du méchant ! Protège-moi contre les hommes de violence, qui se proposent de me faire trébucher dans ma marche.
140 : 5
טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים | פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד־מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣י סֶֽלָה:
Des présomptueux dressent pièges et lacets contre moi ; tendent des filets le long de la route, me posent des embûches. Sélah !
Rachi

וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת. דֶּרֶךְ הָרֶשֶׁת לִקְשׁוֹר חֶבֶל אָרוֹךְ בְּרֹאשָׁהּ וְהַצַּיָּד כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הָעוֹפוֹת שׁוֹכְנִים תַּחַת הָרֶשֶׁת מוֹשֵׁךְ הַחֶבֶל וְהָרֶשֶׁת נוֹפֵל עַל הָעוֹפוֹת:
לְיַד מַעְגָּל. אֵצֶל נְתִיבָתִי וּפְעָמָי:
לְיַד. אֵצֶל כְּמוֹ (שְׁמוּאֵל ב יד) רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב עַל יָדִי:
140 : 6
אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי:
Mais j’ai dit à l’Éternel : "Tu es mon Dieu : prête l’oreille, Seigneur, à mes cris suppliants !"
140 : 7
יְהוִֹ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק:
O Dieu, mon Maître, mon aide puissante, tu couvres ma tête de ta protection au jour du combat.
140 : 8
אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה:
N’accorde pas, Éternel, les demandes des méchants, ne laisse point s’accomplir leurs perfides desseins ; ils lèveraient trop haut, Sélah !
Rachi

מַאֲוַיֵּי רָשָׁע. עֲמָלֵק הָרָשָׁע:
זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. מַחֲשַׁבְתּוֹ אַל תַּצְלִיחַ:
יָרוּמוּ סֶלָה. כִּי יִתְגָּאוּ סֶלָה, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּ זְמָמוֹ לְשׁוֹן רֶסֶן הַזּוֹמֵם אֶת פִּי הַגָּמָל וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא:
אַל תָּפֵק. אַל תּוֹצִיא מִלְּחָיָיו:
140 : 9
רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ (יכסומו) יְכַסֵּֽמוֹ:
leur tête, ceux qui m’enserrent ; que la méchanceté de leurs lèvres les enveloppe tout entiers !
Rachi

רֹאשׁ מְסִבָּי. חֲבוּרַת חֶשְׁבּוֹן גְּדוּדֵי עֵשָׂו הָאוֹמְרִים לְהָסֵב אוֹתִי מֵעָלֶיךָ עֲמַל שִׂפְתֵיהֶם יִכְסֹם (מָצָאתִי):
140 : 10
(ימיטו) יִמּ֥וֹטוּ עֲלֵיהֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל־יָקֽוּמוּ:
Que des charbons ardents pleuvent sur eux, qu’on les précipite dans les flammes, dans des gouffres d’où ils ne puissent s’échapper !
Rachi

יִמּוֹטוּ. יִהְיוּ מוּטִּים הַגֶּחָלִים עֲלֵיהֶם יִשְׁכָּבוּ בָּהֶם עַד שֶׁיִּתְמוֹטְטוּ וְיִכָּבוּ מֵאֲלֵיהֶם נִמְצָא הַגּוּף כָּלֶה וְאָבֵד:
בָּאֵשׁ יַפִּלֵם. הַמַּפִּיל וְנוֹקֵם גֶּחָלִים שֶׁל גֵּיהִנֹּם בְּמַהֲמֹרוֹת יַפִּילֵם לְבַל יָקוּמוּ עוֹד:
בְּמַהֲמֹרוֹת. בְּמִלְחֲמוֹת וְתִגָּר ל' מַמְרִים הֱיִיתֶם (דְּבָרִים ט):
140 : 11
אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל־יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ־חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת:
Que l’homme à la langue [perfide] n’ait point d’avenir dans le pays l Que l’homme de violence soit entraîné par sa méchanceté dans la chute !
Rachi

אִישׁ לָשׁוֹן. עֵשָׂו כִּי צַיָּד בְּפִיו צַד אֶת אָבִיו בְּפִיו:
יְצוּדֶנּוּ. הָרָע שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא יְצוּדֶנּוּ:
140 : 12
(ידעת) יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים:
Je le sais, l’Éternel défend la cause du pauvre, le droit des humbles.
Rachi

יָדַעְתִּי. כִּי סוֹף הַדְּבָרִים יַעֲשֶׂה ה' דִּין עָנִי וְיִנְקוֹם נִקְמַת עֲבָדָיו:
140 : 13
אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת־פָּנֶֽיךָ: (פ)
Oui certes, les justes auront à rendre hommage à ton nom, les gens de bien séjourneront devant ta face !
Rachi

אַךְ. יְמַהֵר וְיַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ צַדִּיקִים לִשְׁמוֹ:
140 : 14
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֣ה קְ֭רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַאֲזִ֥ינָה ק֝וֹלִ֗י בְּקָרְאִי־לָֽךְ:
Psaume de David. Éternel, je t’invoque, hâte-toi de me porter secours, prête l’oreille à ma voix, lorsque je t’invoque.
141 : 1
תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת־עָֽרֶב:
Que ma prière soit considérée à tes yeux comme de l’encens, mes mains tendues comme l’offrande du soir.
Rachi

מַשְׂאַת כַּפַּי. מַה שֶּׁאֲנִי נוֹשֵׂא כַּפַּי אֵלֶיךָ:
141 : 2
שִׁיתָ֣ה יְ֭הוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי:
Exerce, ô Éternel, ta surveillance sur ma bouche, garde avec soin la porte de mes lèvres.
Rachi

שִׁיתָה ה' שָׁמְרָה לְפִי. בְּהִתְפַּלְּלִי לְפָנֶיךָ לֶהֱיוֹתִי מְדַבֵּר צָחוֹת שֶׁיִּהְיוּ לְרָצוֹן:
דַּל שְׂפָתָי. הִיא שָׂפָה הָעֶלְיוֹנָה (כְּמוֹ דַּלְתוֹת שְׂפָתַי):
141 : 3
אַל־תַּט־לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר | רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת | בְּרֶ֗שַׁע אֶת־אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי־אָ֑וֶן וּבַל־אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם:
Ne laisse mon cœur tendre à rien de mauvais, se livrer à des actes criminels, de concert avec des gens pratiquant l’iniquité. Puissé-je ne jamais goûter à leurs plats fins !
Rachi

אַל תַּט לִבִּי. אַל יִהְיֶה נוֹטֶה לְרַע:
אֶת אִישִׁים. עִם אֲנָשִׁים (מָצָאתִי):
וּבַל אֶלְחַם בְּמַנְעַמֵּיהֶם. וְלֹא אֶהְיֶה מֵיסֵב בִּסְעוּדָּתָם:
141 : 4
יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק | חֶ֡סֶד וְֽיוֹכִיחֵ֗נִי שֶׁ֣מֶן רֹ֭אשׁ אַל־יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י כִּי־ע֥וֹד וּ֝תְפִלָּתִ֗י בְּרָעוֹתֵיהֶֽם:
Que le juste m’assène des coups, c’est une preuve d’amour ; qu’il me châtie, c’est comme de l’huile sur la tête, à laquelle ma tête ne se soustrait point ; mais certes de façon constante ma prière s’élèvera contre leurs méchancetés.
Rachi

יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי. טוֹב לִי שֶׁיּוֹכִיחֵנִי וִייַסְּרֵנִי נְבִיא אֱמֶת וָצֶדֶק שֶׁכָּל מַהֲלוּמָיו וְתוֹכַחְתּוֹ חֶסֶד:
שֶׁמֶן רֹאשׁ אַל יָנִי רֹאשִׁי. שֶׁמֶן מַלְכוּת שֶׁהוּצַק עַל רֹאשִׁי כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (לְעֵיל כ''ג) דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי אַל יָסִיר אֶת רֹאשִׁי מִתּוֹכַחַת הַצַּדִּיק לָלֶכֶת וְלִלְחוֹם אֶת פּוֹעֲלֵי אָוֶן:
כִּי עוֹד. כִּי כָּל עוֹד וּתְפִלָּתִי בְּפִי הֲרֵי הִיא בִּשְׁבִיל רָעוֹתֵיהֶם שֶׁל פּוֹעֲלֵי אָוֶן שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בָּהֶם:
141 : 5
נִשְׁמְט֣וּ בִֽידֵי־סֶ֭לַע שֹׁפְטֵיהֶ֑ם וְשָׁמְע֥וּ אֲ֝מָרַ֗י כִּ֣י נָעֵֽמוּ:
Que leurs magistrats glissent sur les arêtes du rocher, on entendra alors combien douces sont mes paroles.
Rachi

נִשְׁמְטוּ בִידֵי סֶלַע שֹׁפְטֵיהֶם. כִּי דַּיָּינֵיהֶם וּמַנְהִיגֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ נִשְׁמְטוּ מִדֶּרֶךְ הַטּוֹב בְּיַד יֵצֶר הָרָע וְלֵב הָאֶבֶן וְקָשֶׁה כְּסֶלַע:
וְשָׁמְעוּ אֲמָרַי. הַנְּעִימִים שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר בְּמִצְוֹתָיו שֶׁל הקב''ה וְאֵינָם שָׁבִים מִדַּרְכָּם הָרָעָה וְרַבּוֹתֵינוּ בְּבָרַיְיתָא דְּסִיפְרָא דְּרָשׁוּהוּ בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן שֶׁמֵּתוּ עַל יְדֵי הַסֶּלַע אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְיַישֵּׁב הַמִּקְרָא סוֹפוֹ לְרֹאשׁוֹ, וְיֵשׁ לְיַישְּׁבוֹ וְלוֹמַר דּוֹמִין אֵלּוּ לְעִקְּשׁוּת לְאוֹתָן שֶׁמֵּתוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ע''י הַסֶּלַע עַל יְדֵיהֶם כִּי אַף אֵלּוּ שָׁמְעוּ אֲמָרִים נְעִימִים וְאֵינָם שָׁבִים:
141 : 6
כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֝צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל:
De même que le laboureur creuse et entrouvre le sol, ainsi nos ossements gisent épars au bord de la tombe.
Rachi

כְּמוֹ פֹלֵחַ. עֵצִים:
פֹלֵחַ. לְשׁוֹן בִּקּוּעַ כְּמוֹ יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי (אִיּוֹב ט''ו):
וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ. כֵּן נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ לְהַגִּיעַ לִפְתֹּחַ הַמָּוֶת בִּשְׁבִיל רָעוֹתֵיהֶם שֶׁל עוֹבְרֵי עֲבֵירָה:
141 : 7
כִּ֤י אֵלֶ֨יךָ | יְהוִ֣ה אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י בְּכָ֥ה חָ֝סִ֗יתִי אַל־תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי:
Certes, vers toi, ô Dieu, mon Maître, se tournent mes yeux, en toi je mets mon attente : ne laisse pas s’écouler ma vie.
Rachi

כִּי אֵלֶיךָ ה' אֲדֹנָי עֵינָי. מוּסָב לַמִּקְרָאוֹת שֶׁל מַעְלָה שִׁיתָה שָׁמְרָה לְפִי וְאַל תֵּט כִּי עָלֶיךָ עֵינָי וגו':
אַל תְּעַר נַפְשִׁי. אַל תְּשַׁלַּח נַפְשִׁי מִלְּפָנֶיךָ כְּמוֹ וַתְּעַר כַּדָּהּ אַל הַשֹּׁקֶת (בְּרֵאשִׁית כד):
141 : 8
שָׁמְרֵ֗נִי מִ֣ידֵי פַ֭ח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י וּ֝מֹקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן:
Protège-moi contre le piège qu’ils m’ont dressé, contre les embûches des artisans d’iniquité.
141 : 9
יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָ֝נֹכִ֗י עַֽד־אֶעֱבֽוֹר: (פ)
Que les impies tombent dans leurs propres filets, tandis que moi je passe outre, demeurant sain et sauf !
Rachi

יִפְּלוּ בְמַכְמֹרָיו רְשָׁעִים. יִפּוֹל הָרָשָׁע עַצְמוֹ בְּמִכְמוֹרָיו שֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ לְרַגְלַי:
141 : 10
מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִ֑ד בִּהְיוֹת֖וֹ בַמְּעָרָ֣ה תְפִלָּֽה:
Maskîl de David, lorsqu’il se tint dans la caverne. Prière.
Rachi

בַמְּעָרָה. שֶׁכָּרַת בָּהּ כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לִשְׁאוֹל:
142 : 1
ק֭וֹלִי אֶל־יְהוָ֣ה אֶזְעָ֑ק ק֝וֹלִ֗י אֶל־יְהוָ֥ה אֶתְחַנָּֽן:
A pleine voix je crie vers l’Éternel, à pleine voix je supplie le Seigneur ;
142 : 2
אֶשְׁפֹּ֣ךְ לְפָנָ֣יו שִׂיחִ֑י צָ֝רָתִ֗י לְפָנָ֥יו אַגִּֽיד:
je répands devant lui ma plainte, je lui fais part de ma détresse.
142 : 3
בְּהִתְעַטֵּ֬ף עָלַ֨י | רוּחִ֗י וְאַתָּה֮ יָדַ֪עְתָּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י בְּאֹֽרַח־ז֥וּ אֲהַלֵּ֑ךְ טָמְנ֖וּ פַ֣ח לִֽי:
Quand je sens mon âme défaillir en moi, tu connais bien, toi, mon chemin ; la route où je m’avance, on l’a semée d’embûches contre moi.
Rachi

וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי. כַּמָּה מוֹקְשִׁים יֵשׁ בָּהּ:
142 : 4
הַבֵּ֤יט יָמִ֨ין | וּרְאֵה֮ וְאֵֽין־לִ֪י מַ֫כִּ֥יר אָבַ֣ד מָנ֣וֹס מִמֶּ֑נִּי אֵ֖ין דּוֹרֵ֣שׁ לְנַפְשִֽׁי:
Regarde à droite et vois, personne ne veut me connaître, tout refuge me fait défaut, nul ne se soucie de ma personne.
Rachi

וְאֵין לִי מַכִּיר. אֵין בְּכָל מְשָׁרְתֵי שָׁאוּל שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ:
142 : 5
זָעַ֥קְתִּי אֵלֶ֗יךָ יְה֫וָ֥ה אָ֭מַרְתִּי אַתָּ֣ה מַחְסִ֑י חֶ֝לְקִ֗י בְּאֶ֣רֶץ הַֽחַיִּים:
Ainsi je crie vers toi, ô Éternel, je dis : "c'est toi qui es mon abri, mon lot sur la terre des vivants !"
142 : 6
הַקְשִׁ֤יבָה | אֶֽל־רִנָּתִי֮ כִּֽי־דַלּ֪וֹתִ֫י מְאֹ֥ד הַצִּילֵ֥נִי מֵרֹדְפַ֑י כִּ֖י אָמְצ֣וּ מִמֶּֽנִּי:
Sois attentif à ma supplication, car je suis extrêmement abaissé ; sauve-moi de mes persécuteurs, car ils sont plus puissants que moi.
142 : 7
ה֘וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר | נַפְשִׁי֮ לְהוֹד֪וֹת אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי: (פ)
Fais-moi sortir de ma geôle, pour que je puisse rendre hommage à ton nom. Les justes feront cercle autour de moi, si tu daignes me combler de tes bienfaits.
Rachi

בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים. בִּשְׁבִילִי יַכְתִּירוּךָ צַדִּיקִים וְיוֹדוּ לְשִׁמְךָ שֶׁאַתָּה סוֹמֵךְ אֶת יְרֵאֶיךָ:
142 : 8
מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֤ה | שְׁמַ֬ע תְּפִלָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה אֶל־תַּחֲנוּנַ֑י בֶּאֱמֻנָתְךָ֥ עֲ֝נֵ֗נִי בְּצִדְקָתֶֽךָ:
Psaume de David. Seigneur, écoute ma prière, prête l’oreille à mes supplications, dans ta fidélité réponds-moi, et dans ta bienveillance :
Rachi

בֶּאֱמוּנָתֶךָ. לְהַאֲמִין הַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתָּנִי:
143 : 1
וְאַל־תָּב֣וֹא בְ֭מִשְׁפָּט אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־יִצְדַּ֖ק לְפָנֶ֣יךָ כָל־חָֽי:
n’entre pas en jugement avec ton serviteur, car nul vivant ne peut se trouver juste à tes yeux.
143 : 2
כִּ֥י רָ֘דַ֤ף אוֹיֵ֨ב | נַפְשִׁ֗י דִּכָּ֣א לָ֭אָרֶץ חַיָּתִ֑י הוֹשִׁיבַ֥נִי בְ֝מַחֲשַׁכִּ֗ים כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם:
C’est que l’ennemi s’est jeté à ma poursuite, a broyé ma vie sur le sol, me plongeant dans les ténèbres, comme ceux qui, dès longtemps, appartiennent à la mort.
Rachi

כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי. כְּלוֹמַר אִם חָטָאתִי לְךָ הֲרֵי לָקִיתִי וּכְנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר מִזְמוֹר זֶה:
143 : 3
וַתִּתְעַטֵּ֣ף עָלַ֣י רוּחִ֑י בְּ֝תוֹכִ֗י יִשְׁתּוֹמֵ֥ם לִבִּֽי:
Mon esprit tombe en défaillance en moi, en mon sein mon cœur est frappé de stupeur.
Rachi

יִשְׁתּוֹמֵם. לְשׁוֹן אוֹטֶם וְתִמְהוֹן כְּמוֹ וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מִשָּׁמַיִם בְּתוֹכָם (יְחֶזְקֵאל ג') וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה (ש''ב י''ג):
143 : 4
זָ֘כַ֤רְתִּי יָמִ֨ים | מִקֶּ֗דֶם הָגִ֥יתִי בְכָל־פָּעֳלֶ֑ךָ בְּֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ אֲשׂוֹחֵֽחַ:
J’évoque le souvenir des jours antiques, je pense à l’ensemble de tes actes, et médite sur l’œuvre de tes mains.
Rachi

זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם. שֶׁהִפְלֵיתָ לָנוּ נִסִּים רַבִּים:
143 : 5
פֵּרַ֣שְׂתִּי יָדַ֣י אֵלֶ֑יךָ נַפְשִׁ֓י | כְּאֶֽרֶץ־עֲיֵפָ֖ה לְךָ֣ סֶֽלָה:
Je tends les mains vers toi ; mon âme, telle une terre aride, [a soif] de toi. Sélah !
Rachi

כְּאֶרֶץ עֲיֵפָה. בַּגּוֹלָה:
143 : 6
מַ֘הֵ֤ר עֲנֵ֨נִי | יְהוָה֮ כָּלְתָ֪ה ר֫וּחִ֥י אַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּנֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי וְ֝נִמְשַׁ֗לְתִּי עִם־יֹ֥רְדֵי בֽוֹר:
Sans retard exauce-moi, ô Seigneur, mon esprit se consume ; ne me dérobe point ta face, sinon je ressemblerai à ceux qui descendent dans la tombe.
Rachi

כָּלְתָה רוּחִי. הַמִּתְאַוֶּה וְאֵינוֹ מַשִּׂיג קָרוּי כִּלְיוֹן עֵינַיִם וְכִלְיוֹן רוּחַ:
143 : 7
הַשְׁמִ֘יעֵ֤נִי בַבֹּ֨קֶר | חַסְדֶּךָ֮ כִּֽי־בְךָ֪ בָ֫טָ֥חְתִּי הוֹדִיעֵ֗נִי דֶּֽרֶךְ־ז֥וּ אֵלֵ֑ךְ כִּֽי־אֵ֝לֶיךָ נָשָׂ֥אתִי נַפְשִֽׁי:
Dès le matin, annonce-moi ta grâce, car j’ai mis confiance en toi ; fais-moi connaître le chemin que je dois suivre, car vers toi j’élève mon âme.
Rachi

בַבֹּקֶר. בִּצְמוֹחַ הַגְּאוּלָּה (מָצָאתִי):
הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ זוּ. נָשָׂאתִי נַפְשִׁי אֵלֶיךָ שֶׁתְּקַבֵּל שְׁאֵלָתִי (סא''א):
143 : 8
הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | יְהוָ֗ה אֵלֶ֥יךָ כִסִּֽתִי:
Délivre-moi de mes ennemis, Éternel, c’est en toi que je cherche un abri,
Rachi

אֵלֶיךָ כִסִּתִי. תְּלָאוֹתַי אֲנִי מְכֻסֶּה מִכָּל אָדָם לְהַגִּידֵּם אֵלֶיךָ:
143 : 9
לַמְּדֵ֤נִי | לַֽעֲשׂ֣וֹת רְצוֹנֶךָ֮ כִּֽי־אַתָּ֪ה אֱל֫וֹהָ֥י רוּחֲךָ֥ טוֹבָ֑ה תַּ֝נְחֵ֗נִי בְּאֶ֣רֶץ מִישֽׁוֹר:
Enseigne-moi à accomplir ta volonté, car c’est toi qui es mon Dieu ; que ton esprit bienveillant me guide sur un sol uni !
143 : 10
לְמַֽעַן־שִׁמְךָ֣ יְהוָ֣ה תְּחַיֵּ֑נִי בְּצִדְקָתְךָ֓ | תוֹצִ֖יא מִצָּרָ֣ה נַפְשִֽׁי:
En faveur de ton nom, Éternel, tu me conserveras en vie ; dans ta justice, tu libéreras mon âme de la détresse.
143 : 11
וּֽבְחַסְדְּךָ֮ תַּצְמִ֪ית אֹ֫יְבָ֥י וְֽ֭הַאֲבַדְתָּ כָּל־צֹרֲרֵ֣י נַפְשִׁ֑י כִּ֝֗י אֲנִ֣י עַבְדֶּֽךָ: (פ)
Dans ta bonté, tu anéantiras mes ennemis, tu feras périr tous ceux qui me sont hostiles, car je suis ton serviteur.
143 : 12
לְדָוִ֨ד | בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה | צוּרִ֗י הַֽמְלַמֵּ֣ד יָדַ֣י לַקְרָ֑ב אֶ֝צְבְּעוֹתַ֗י לַמִּלְחָמָֽה:
De David. Béni soit l’Éternel, mon rocher, qui a exercé mes mains au combat, mes doigts à l’art de la guerre !
144 : 1
חַסְדִּ֥י וּמְצוּדָתִי֮ מִשְׂגַּבִּ֪י וּֽמְפַלְטִ֫י לִ֥י מָ֭גִנִּי וּב֣וֹ חָסִ֑יתִי הָרוֹדֵ֖ד עַמִּ֣י תַחְתָּֽי:
Il est mon bienfaiteur et mon rempart, ma forteresse et ma sauvegarde ; il est mon bouclier, et en lui je m’abrite : il soumet les nations à mon pouvoir.
Rachi

הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי. הָרוֹקֵעַ וְשׁוֹטֵחַ אֶת עַמִּי לִרְבּוֹץ בִּמְקוֹמוֹ כְּמוֹ (אִיּוֹב י''ב) שׁוֹטֵחַ לַגּוֹיִם מַגְדִּיל אוֹתָם, רוֹדֵד תַּרְגּוּם שֶׁל רוֹקַע כְּדִמְתַרְגֵּם וַיְרַקְּעוּ וְרַדִּידוּ, וְיֵשׁ פּוֹתְרִים הָרוֹדֵד עַמִּים תַחְתָּי הַמַּחֲלִישׁ עַמִּים תַחְתָּי אַךְ בְּסֵפֶר מְדוּיָּק מוּגָּהּ עַמִּי וּמָסוֹרָה עָלָיו ג' סְבִירִין עַמִּים וְקוֹרִין עַמִּי וְעַל תַחְתָּי יֵשׁ מָסוֹרָה עָלָיו תַּחְתָּיו קְרִי:
144 : 2
יְֽהוָ֗ה מָה־אָ֭דָם וַתֵּדָעֵ֑הוּ בֶּן־אֱ֝נ֗וֹשׁ וַֽתְּחַשְּׁבֵֽהוּ:
Seigneur, qu’est-ce que l’homme, que tu t’en soucies ? le fils de l’homme que tu tiennes compte de lui ?
Rachi

מָה אָדָם. מָה עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל לְפָנֶיךָ כִּי יְדַעְתֶּם לְהַרְבּוֹת לָהֶם גְּדוּלָּה:
144 : 3
אָ֭דָם לַהֶ֣בֶל דָּמָ֑ה יָ֝מָ֗יו כְּצֵ֣ל עוֹבֵֽר:
L’homme ressemble à un souffle, ses jours sont comme une ombre qui passe.
Rachi

יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר. שְׁלֹמֹה אָמַר וְיַעֲשֵׂם כַּצֵּל (קֹהֶלֶת י') וְלֹא פֵּירֵשׁ אִם צֵל דֶּקֶל אוֹ צֵל כּוֹתֶל שֶׁהֵם קְבוּעִים כְּבָר פי' אָבִיו כְּצֵל עוֹבֵר צִלּוֹ שֶׁל עוֹף הַפּוֹרֵחַ:
144 : 4
יְ֭הוָה הַט־שָׁמֶ֣יךָ וְתֵרֵ֑ד גַּ֖ע בֶּהָרִ֣ים וְֽיֶעֱשָֽׁנוּ:
Seigneur, incline tes cieux et descends, effleure les montagnes, afin qu’elles s’enveloppent de fumée.
144 : 5
בְּר֣וֹק בָּ֭רָק וּתְפִיצֵ֑ם שְׁלַ֥ח חִ֝צֶּ֗יךָ וּתְהֻמֵּֽם:
Fais briller des éclairs et disperse-les, [mes ennemis], lance tes flèches et jette le trouble parmi eux.
144 : 6
שְׁלַ֥ח יָדֶ֗יךָ מִמָּ֫ר֥וֹם פְּצֵ֣נִי וְ֭הַצִּילֵנִי מִמַּ֣יִם רַבִּ֑ים מִ֝יַּ֗ד בְּנֵ֣י נֵכָֽר:
Etends les mains du haut des cieux, arrache-moi au danger, sauve-moi des flots puissants, du pouvoir des fils de l’étranger,
Rachi

פְּצֵנִי. הוֹצִיאֵנִי וּלְשׁוֹן הַצָּלָה הוּא וְכֵן הַפּוֹצֶה אֶת דָּוִד עַבְדּוֹ (מָצָאתִי):
144 : 7
אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר־שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:
dont la bouche profère la fausseté, et dont la droite est une droite mensongère.
Rachi

פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וגו'. תָּלָה הַכָּתוּב שָׁוְא בַּפֶּה וְשֶׁקֶר בְּיָמִין, בָּאוּ לְסַפֵּר בַּפֶּה בּוֹדִים גּוּזְמָא עַל שָׁוְא אַף לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ, בָּאוּ לִפְשׁוֹט יְמִינָם לִשְׁבוּעָה חָדְלוּ מִשָּׁוְא שֶׁנִּתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב אֲבָל בְּשֶׁקֶר נִשְׁבָּעִין שֶׁכָּךְ גּוֹרָלָם:
144 : 8
אֱֽלֹהִ֗ים שִׁ֣יר חָ֭דָשׁ אָשִׁ֣ירָה לָּ֑ךְ בְּנֵ֥בֶל עָ֝שׂ֗וֹר אֲזַמְּרָה־לָּֽךְ:
Je veux, ô Dieu, te chanter un cantique nouveau, te célébrer sur le luth à dix cordes,
144 : 9
הַנּוֹתֵ֥ן תְּשׁוּעָ֗ה לַמְּלָ֫כִ֥ים הַ֭פּוֹצֶה אֶת־דָּוִ֥ד עַבְדּ֗וֹ מֵחֶ֥רֶב רָעָֽה:
toi qui donnes la victoire aux rois, qui délivres David, ton serviteur, du glaive meurtrier.
Rachi

הַנּוֹתֵן תְּשׁוּעָה לַמְּלָכִים. מְדַבֵּר עַל סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת שֶׁהָיָה דָּוִד קָרוֹב לִיתָּפֵשׂ בְּיַד שָׁאוּל וּבָא מַלְאַךְ אֶל שָׁאוּל מַהֲרָה וְלֵכָה וגו' (ש''א כ''ג) הִצִּיל אֶת שָׁאוּל מִהְיוֹת שׁוֹפֵךְ דָּם נָקִי וְאֶת דָּוִד מִהְיוֹת נֶהֱרָג:
144 : 10
פְּצֵ֥נִי וְהַצִּילֵנִי֮ מִיַּ֪ד בְּֽנֵי־נֵ֫כָ֥ר אֲשֶׁ֣ר פִּ֭יהֶם דִּבֶּר־שָׁ֑וְא וִֽ֝ימִינָ֗ם יְמִ֣ין שָֽׁקֶר:
Arrache-moi au danger, sauve-moi du pouvoir des fils de l’étranger, dont la bouche profère la fausseté, et dont la droite est une droite mensongère.
Rachi

פְּצֵנִי וְהַצִּילֵנִי. כַּאֲשֶׁר פָּצִיתָ אָז כֵּן פְּצֵנִי עַתָּה:
144 : 11
אֲשֶׁ֤ר בָּנֵ֨ינוּ | כִּנְטִעִים֮ מְגֻדָּלִ֪ים בִּֽנְעוּרֵ֫יהֶ֥ם בְּנוֹתֵ֥ינוּ כְזָוִיֹּ֑ת מְ֝חֻטָּב֗וֹת תַּבְנִ֥ית הֵיכָֽל:
Grâce à toi, nos fils sont comme des plants, qui poussent grandement dans leur jeune âge, nos filles comme des colonnes d’angle, sculptées sur le modèle du palais ;
Rachi

אֲשֶׁר בָּנֵינוּ וגו'. כְּלוֹמַר גַּם עַתָּה דּוֹר זֶה כָּשֵׁר הוּא:
בָּנֵינוּ כִּנְטִעִים. שֶׁאֵין בָּהֶם מוּם כָּל כָּךְ הֵם מְנוּקִּים מֵעֲבֵירָה (מָצָאתִי):
מְגֻדָּלִים בִּנְעוּרֵיהֶם. בְּשֵׁם טוֹב זֶה שֶׁהֵם כִּנְטִיעִים בְּנַעֲרוּתָם גְּדֵלִים כָּל יְמֵיהֶם וְאִי אֶפְשָׁר לְקַיֵּים כָּל שֶׁבַח זֶה אֶלָּא בְּדוֹרוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ:
בְּנוֹתֵינוּ. גְּבוֹהוֹת קוּמָה נָאֶה כְּזָוִיּוֹת שֶׁל בֵּית אֲבָנִים שֶׁזָּוִיּוֹת אֶבֶן מְכוָּונוֹת כְּנֶגֶד חֲבֶרְתָּהּ וְעוֹלָה לְמַעְלָה עַד שֶׁהַזָּוִיּוֹת מְיוּשָּׁרוֹת:
מְחֻטָּבוֹת תַּבְנִית הֵיכָל. מֵהוּלָּלוֹת בְּפִי רוֹאֵיהֶן וּמְדַמִּין אוֹתָם לְתַבְנִית קוֹמַת הַהֵיכָל, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּ בְּנוֹתֵינוּ כְזָוִיֹּת מִתְמַלְּאוֹת תַּאֲוָה כְּזָוִיּוֹת מִזְבֵּחַ הַמְּלֵאוֹת דָּם וְאֵינָן נִבְעָלוֹת אֶלָּא לְבַעֲלֵיהֶן:
144 : 12
מְזָוֵ֣ינוּ מְלֵאִים֮ מְפִיקִ֥ים מִזַּ֗ן אֶ֫ל־זַ֥ן צֹאונֵ֣נוּ מַ֭אֲלִיפוֹת מְרֻבָּב֗וֹת בְּחוּצוֹתֵֽינוּ:
nos greniers, bien garnis, regorgent de provisions de toute sorte ; nos brebis se multiplient par milliers et par myriades dans nos campagnes ;
Rachi

מְזָוֵינוּ מְלֵאִים. זָוִיּוֹת אוֹצְרוֹתֵינוּ מְלֵאִים טוֹב:
מְפִיקִים מִזַּן אֶל זַן. מַסְפִּיקִים מָזוֹן מִשָּׁנָה לְשָׁנָה:
מִזַּן אֶל זַן. מִשְּׁעַת אָסִיף מָזוֹן לְשָׁנָה זוֹ עַד זְמַן אֹסִיף לְשָׁנָה אַחֶרֶת, זַן גובירניי''ל בלע''ז:
מַאֲלִיפוֹת מְרֻבָּבוֹת. לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת עוֹשׂוֹת פְּרִי:
144 : 13
אַלּוּפֵ֗ינוּ מְֽסֻבָּ֫לִ֥ים אֵֽין־פֶּ֭רֶץ וְאֵ֣ין יוֹצֵ֑את וְאֵ֥ין צְ֝וָחָ֗ה בִּרְחֹבֹתֵֽינוּ:
nos bêtes de somme sont lourdement chargées : point d’irruption [du dehors], point d’exil forcé, nul cri d’alarme sur nos places publiques !
Rachi

אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים. אַלּוּפִים גְּדוֹלִים שֶׁבָּנוּ נִסְבָּלִים עַל קְטַנֵּיהֶם שֶׁהַקְּטַנִּים נִשְׁמָעִים לִגְדוֹלִים וּמִתּוֹךְ כָּךְ אֵין פֶּרֶץ בָּנוּ:
וְאֵין יוֹצֵאת. אֵין שְׁמוּעָה רָעָה יוֹצֵאת לְמֵרָחוֹק:
וְאֵין צְוָחָה. וְאֵין קוֹל מְהוּמוֹת מִלְחָמָה:
144 : 14
אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם שֶׁכָּ֣כָה לּ֑וֹ אַֽשְׁרֵ֥י הָ֝עָ֗ם שֶׁיֲהוָ֥ה אֱלֹהָֽיו: (פ)
Heureux le peuple qui jouit d’un tel sort ! Heureux le peuple qui reconnaît l’Éternel comme son Dieu !
Rachi

שֶׁכָּכָה לּוֹ. שֶׁכָּל טוֹבָה הַזֹּאת שֶׁלּוֹ:
144 : 15
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source