Chap. 4
1
וְלַד {א} חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ, יָמוּתוּ {ב}. שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים, תָּמוּת, וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְמוּרָה, לֹא נֶהֱנִין, וְלֹא מוֹעֲלִין. אִם עַד שֶׁלֹּא כִפְּרוּ הַבְּעָלִים, תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בְדָמֶיהָ אַחֶרֶת, וְעוֹשָׂה תְמוּרָה, וּמוֹעֲלִין בָּהּ:
R. Bartenura (non traduit)
וְלַד חַטָּאת. שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ. לֹא חַזְיָא לְהַקְרִיבָהּ חַטָּאת, דְּבַת שְׁנָתָהּ כְּתִיב. מִיהוּ מִשּׁוּם הַאי פְּסוּלָא לְחוֹדֵיהּ אֵינָהּ מֵתָה, אֶלָּא תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב עַד דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרִיעוּתָא, שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ וְאָבְדָה, אוֹ שֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם. וְהָכִי מְתָרֵץ לְמַתְנִיתִין בַּגְּמָרָא, דְּהַאי וְשֶׁאָבְדָה דְּקָתָנֵי, עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן, וְהָכִי קָאָמַר, שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ וְאָבְדָה, וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בָּהּ מוּם {ג}:
אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים. אִם לְאַחַר שֶׁנִּמְצֵאת זֹאת כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים בְּאַחֶרֶת:
תָּמוּת. וַאֲפִלּוּ לְרַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי לְקַמָּן בְּפִרְקִין וְאָמְרֵי דְּאֵין חַטָּאת מֵתָה אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת לְאַחַר שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים, בְּהָא מוֹדוּ, הוֹאִיל וְאִיכָּא תַּרְתֵּי לְרִיעוּתָא, דְּעָבְרָה שְׁנָתָהּ וְאָבְדָה, אוֹ אָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם. אֲבָל אָבְדָה לְחוֹדַהּ, הוֹאִיל וְנִמְצֵאת קֹדֶם כַּפָּרָה, אַף עַל גַּב שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּמְצֵאת נִתְכַּפְּרוּ הַבְּעָלִים בְּאַחֶרֶת, אֵינָהּ מֵתָה אֶלָּא תִּרְעֶה {ד}:
לֹא נֶהֱנִים. מִדְּרַבָּנָן:
וְלֹא מוֹעֲלִין. אִם נֶהֱנוּ מֵהֶן, פְּטוּרִים מִקָּרְבַּן מְעִילָה. דְּכֵיוָן דְּלֹא הִיא וְלֹא דָּמֶיהָ קְרֵבִים, אָזְלָא קְדֻשָּׁתָהּ:
וְאִם עַד שֶּׁלֹא כִפְּרוּ הַבְּעָלִים. שֶּׁלֹא רָצוּ לְהִתְכַּפֵּר בְּאַחֶרֶת:
תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב. וְאַעָבְרָה שְׁנָתָהּ קָאֵי. דְּאוֹתָהּ שֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, תִּמָּכֵר מִיָּד וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת:
וְעוֹשָׂה תְמוּרָה. הוֹאִיל וְדָמֶיהָ עוֹמְדִים לִקָּרֵב. דְּדָבָר הָעוֹמֵד כְּדֵי שֶׁיִּרְעֶה וְיִסְתָּאֵב עוֹשֶׂה תְּמוּרָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} וְלַד כוּ'. בִּפְסִיקְתָּא יָהֵיב סִימָנַיְהוּ. ותמנ''ע: {ב} יָמוּתוּ. לֹא שֶׁיַּהַרְגֵם בִּכְלִי אוֹ בַּיָּדַיִם, אֶלָּא מַכְנִיסִין אוֹתָן לְבַיִת אֶחָד וּמַנִּיחִין אוֹתָן שָׁם עַד שֶׁתָּמוּת, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין נוֹתְנִין לָהֶם מְזוֹנוֹת. רַשִׁ''י: {ג} וְצָרִיךְ לְמִתְנֵי אִם אָבְדָה גַּבֵּי בַּעַל מוּם, דְּאִי תָּנֵי גַּבֵּי שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ הֲוָה אֲמֵינָא הָתָם הוּא דִמְהַנְּיָא לֵיהּ לְאַבְּדָהּ [לְהָבִיא לִידֵי מִיתָה], מִשּׁוּם דְּלֹא חַזְיָא לְמִלְּתָא [אֲפִלּוּ קֹדֶם אָבְדָה], אֲבָל בַּעַל מוּם דְּאִי לֹא מוּמָא, חַזְיָא, אֵימָא לֹא תְּהַנֵּי לֵיהּ אָבְדָה. וְאִי תָּנָא גַּבֵּי בַּעַל מוּם, הָתָם הוּא כוּ', מִשּׁוּם דְּלֹא חַזְיָא לְהַקְרָבָה [בְּשׁוּם קָרְבָּן], אֲבָל עָבְרָה שְׁנָתָהּ דְּחַזְיָא לְהַקְרָבָה [בִּשְׁאָר קָרְבָּנוֹת] אֵימָא לֹא תְּהַנֵּי לֵיהּ אָבְדָה, צְרִיכֵי. גְּמָרָא: {ד} וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ''ם. וְתֵימַהּ, דְּבַגְּמָרָא מְפָרְשֵׁי דִּבְרֵי הַכֹּל בְּמִתְכַּפֵּר בְּשֶׁאֵינָהּ אֲבוּדָה דְּמֵתָה כוּ'. אֲבָל לְשׁוֹן הָרַמְבַּ''ם שֶׁבְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לְפָרֵשׁ כְּשִׁיטַת הַתּוֹסָפוֹת דְּאַדְּרַבָּה בְּרִבּוּי רִיעוּתָא יוֹתֵר מִסְתַּבֵּר לְהָבִיא לִרְעִיָּה וְלֹא לְמִיתָה, וּדְנָקַט בַּעֲלַת מוּם לִרְבוּתָא דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ הוֹאִיל וְאִתְרַבֵּי רִיעוּתָא כָּל כָּךְ דְּאָבְדָה וּבַעַל מוּם כוּ' תִּרְעֶה, קָמַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ הָכִי מֵתָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
וולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו כו': מה שאמר עד שתסתאב הוא שב על שעברה שנתה או שאבדה: ומה שאמר שאבדה משותף והגמרא סדרו כן שעברה שנתה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום וכבר בארנו פעמים שענין לא נהנין ולא מועלין שאין מותר ליהנות באותו דבר ואם נהנה אינו חייב קרבן מעילה וראוי שתדע שהאבידה הזאת שאמרו חכמים עליה תמות מן התנאים שלה שתאבד בשעת כפרה לא בשעת הפרשה ושתאבד ביום ולא בלילה ושתתעלם ממנו ומן הרועה ומכל שאר בני אדם עד שלא יהא שום אדם מכירה ואפילו בסוף העולם ושתהא במקום נסתר כגון תוך מערה או אחר הגדר והדומה לו וכל זמן שיחסר שום תנאי מאלו התנאים אינה מתה אלא דינה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת ועושה תמורה ומועלין בה וכן אם נגנבה או נגזלה תרעה עד שתסתאב אמרו נקטינן אבודה ולא גנובה אבודה ולא גזולה:
2
הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, תָּמוּת. הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת, יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח:
R. Bartenura (non traduit)
וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה תָּמוּת. דַּהֲוֵי חַטָּאת שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלֶיהָ בְּאַחֶרֶת:
יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח. כָּל הֵיכָא דְּאִי הַוְיָא חַטָּאת הַוְיָא מֵתָה, מָעוֹת נַמִּי אָזְלֵי לְיַם הַמֶּלַח:
Rambam (non traduit)
המפריש חטאתו ואבדה (והפריש) [והקריב] אחרת כו': זה הולך אחר העיקר והוא חטאת שנתכפרו בעליה תמות וכן אותם מעות אין נהנין בהם ולפיכך צוה להוליכן עד ים המלח כדי שלא יוכל ליגע בהם לעולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source