Chap. 9
1
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. אָמַר רַבִּי צָדוֹק, עַד שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ, יִפְתְּחוּ לוֹ בִכְבוֹד הַמָּקוֹם, אִם כֵּן אֵין נְדָרִים. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ, שֶׁפּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁיֹּאמְרוּ הָעוֹלָם לְאָבִיךָ וּלְאִמְּךָ רְאוּ גִּדּוּלִים שֶׁגִּדַּלְתֶּם, כַּמָּה בִּנְכֶם קַל בִּנְדָרִים {א}, וְנִמְצֵאתָ מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָם, כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא מְשַׁקֵּר, כִּי הוּא בּוֹשׁ לוֹמַר שֶּׁלֹא הָיָה מַנִּיחַ מִלִּדֹּר בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָם, וְנִמְצָא שֶׁחָכָם מַתִּיר נֶדֶר זֶה בְּלֹא חֲרָטָה. וּמַיְרֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְחָרֵט מֵעִקָּרָא מֵעַצְמוֹ, דְּקָיְמָא לָן פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה וְאֵין צָרִיךְ לִמְצֹא לוֹ פֶּתַח בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְחָרֵט מֵעַצְמוֹ מֵעִקָּרָא:
יִפְתְּחוּ לוֹ בִכְבוֹד הַמָּקוֹם. עַל מִלְּתֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָא פָּרֵיךְ, כִּי הֵיכִי דְּפוֹתְחִין בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְשַׁקֵּר, יִפְתְּחוּ לוֹ נַמִּי בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם וְיֹאמְרוּ לוֹ אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁתִּקָּרֵא רַע לִפְנֵי הַמָּקוֹם כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר. וְאָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מֵהָא לֹא תְסַיְּעָן, דְּאַף רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹדֶה בְהָא, דְּוַדַּאי יְשַׁקֵּר, דְּלֹא חֲצִיף אֱינַשׁ כֻּלֵּי הַאי {ב} דְּיֹאמַר שֶּׁלֹא הָיָה מַנִּיחַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַמָּקוֹם, וְלֹא דָמִי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּפָתַח לְהַהוּא גַבְרָא יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב כוּ', דְּהָתָם אוֹמֵר לוֹ מִן הַפְּסוּקִים כְּהַךְ דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁעוֹבֵר עַל לֹא תִשְׂנָא וְלֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר. אֲבָל כְּשֶׁמַּזְכִּירִין לוֹ כְּבוֹד הַמָּקוֹם אָז וַדַּאי מְשַׁקֵּר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ. כְּגוֹן שֶׁהִדִּיר אֶת אָבִיו מִנְּכָסָיו {ג}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} וְזֶה דָּבָר קַל וּפְרִיצוּת שֶׁכֵּן רְשָׁעִים דַּרְכָּן לִנְדֹּר, וְאִם אָמַר לָאו, דְּאִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, מַתִּירִין לוֹ. רַשִׁ''י: {ב} זֶהוּ פֵּרוּשׁ דְּאִם כֵּן אֵין נְדָרִים, וּכְאַבַּיֵּי בַּגְּמָרָא דְּפֵרֵשׁ אִם כֵּן אֵין נְדָרִים נִתָּרִים יָפֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ג} דְּכֵיוָן דְּאַחֲצִיף כֻּלֵּי הַאי מֵעִקָּרָא דְּאַדְּרֵיהּ לְאָבִיו וְאִמּוֹ מִנְּכָסָיו, הָא אַחֲצִיף לֵיהּ, וְאִם אֵין לוֹ חֲרָטָה גְּמוּרָה יַחְצִיף פָּנָיו וְיֹאמַר שֶּׁלֹא הָיָה מַנִּיחַ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדָם. גְּמָרָא, וּפֵרוּשׁ הָרֹא''שׁ:
Rambam (non traduit)
רבי אליעזר אומר פותחין לאדם בכבוד אביו וכו'. אמר ר' אליעזר ־ שהוא כשאמר לו אביו או אמו: הכעסתנו בזאת השבועה, שאינך צריך שאילה לחכם ולא הפרה. ורבי צדוק אמר: אם הדבר כן, כבר ידוע שהקב''ה אינו חפץ בשבועות ובכעס, ולפיכך אומרים לו בכל שבועה, שהקב''ה מואס ממך זה הכעס שהביאך לידי שבועה. אם כן לא תהיה אצלנו שבועה בשום פנים שתצטרך שאלה לחכם כדי שיפר אותה, והוא אמרם בפירוש זה העניין: אם כן אין נדרים נשאלין לחכם. אבל חכמים אומרים: על כל פנים צריך שאלה לחכם, ויתיר לו נדרו. והלכה כחכמים:
2
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, פּוֹתְחִין בְּנוֹלָד {ד}. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד. אָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי, וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר, אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב, וְאָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהוּא מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, וְנַעֲשָׂה בֵית הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר {ה}, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
R. Bartenura (non traduit)
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. קֻלָּא אַחֶרֶת בִּנְדָרִים:
פּוֹתְחִין. בִּנְדָרִים בְּנוֹלָד, כְּגוֹן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי וְנוֹלַד וְנִתְחַדֵּשׁ אַחַר שֶׁנָּדַר, וְאִלּוּ יָדַע בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ דָּבָר זֶה לֹא הָיָה נוֹדֵר:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. דְּטַעְמָא דַחֲרָטָה, מִשּׁוּם שֶׁעַל יְדֵי חֲרָטָה נֶעֱקַר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה נֶדֶר עָקוּר מֵעִקָּרוֹ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה לֹא הָיָה מַנִּיחַ מִלִּדֹּר כִּי הָיָה סָבוּר שֶּׁלֹא יָבֹא לְעוֹלָם:
וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר. תַּלְמִיד חָכָם וְהַכֹּל צְרִיכִים לוֹ:
אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. וּכְגוֹן שֶׁנָּדַר לִזְמַן וְלֹא הָיָה סָבוּר שֶׁיַּשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְּתוֹךְ אוֹתוֹ זְמַן וְיִצְטָרֵךְ לֵילֵךְ לְחֻפַּת בְּנוֹ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ד} בְּנוֹלָד. גְּמָרָא, מַאי טַעֲמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאִלּוּ רַבָּנָן מִסְתַּבֵּר טַעֲמַיְהוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ''ב. אָמַר רַב חִסְדָּא דְּאָמַר קְרָא כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים [שְׁמוֹת ד], שֶׁהָיָה נִשְׁבַּע לְיִתְרוֹ שֶּׁלֹא לָשׁוּב מִצְרַיְמָה בִּשְׁבִיל אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשׁוֹ, וּפָתַח לוֹ הַמָּקוֹם בְּנוֹלָד דְּמִיתָה. וְרַבָּנָן קָאָמְרֵי דְּמֵתוּ דִּקְרָא הַיְנוּ עָנִי כוּ' וְשָׁאנֵי עֲנִיּוּת דִּשְׁכִיחַ וְלֹא הָוֵי נוֹלָד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כוּ'. מִשּׁוּם דְּנָקִיט גַּוְנֵי טוּבָא הָדַר וְתָנֵי, דִּבְכֻלְּהוּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הָרַ''ן:
Rambam (non traduit)
ועוד אמר ר' אליעזר פותחין בנולד כו' וחכמים כו' ־ רבי אליעזר מתיר אחר השאלה לחכם, ואפילו שהוא אינו מתחרט, אלא שהכריחו הכרח העניין המתחדש, ודעתו וכוונתו שלא יתחדש זה העניין אלא שיתמיד על מה שנשבע. וחכמים אוסרים, שהם מצריכים החרטה על כל פנים על גוף הדבר שנשבע ושינוי הכוונה בו, ואחר כך תועיל השאלה לחכם וההתרה. והלכה כחכמים:
3
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד. אָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית, שֶׁאָבִיהָ רָע. אָמְרוּ לוֹ, מֵת אוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֵינִי נִכְנָס, שֶׁהַכֶּלֶב רַע בְּתוֹכוֹ אוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ בְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ לוֹ, מֵת הַכֶּלֶב {ז} אוֹ שֶׁנֶּהֱרַג הַנָּחָשׁ, הֲרֵי הֵן כְּנוֹלָד וְאֵינָן כְּנוֹלָד, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵם כְּנוֹלָד. נִרְאִין כְּנוֹלָד:
וְאֵינָן כְּנוֹלָד. וּפוֹתְחִין בָּהֶם {ו}:
אָמְרוּ לוֹ מֵת וְכוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּמִיתָה נוֹלָד הָוֵי, הוֹאִיל וּפֵרֵשׁ בִּשְׁעַת נִדְרוֹ בַּעֲבוּר מָה הָיָה נוֹדֵר, נַעֲשֶׂה כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בַּדָּבָר, כְּאִלּוּ פֵּרֵשׁ כָּל זְמַן שֶׁאָבִיהָ קַיָּם, הִלְכָּךְ לֹא הָוֵי נוֹלָד. אֲבָל תְּנַאי גָּמוּר לֹא הָוֵי, הִלְכָּךְ צָרִיךְ הַתָּרָה. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מוֹכַח שֶׁאֵין צָרִיךְ הַתָּרָה. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַמְבַּ''ם:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ו} וְאוֹמְרִים אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ כוּ' וְהוּא אוֹמֵר לָאו. רַשִׁ''י: {ז} מֵת כוּ'. וְהוּא הַדִּין אִפְּכָא אֶלָּא נָקַט מִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא, דְּגַבֵּי כֶּלֶב לֹא שְׁכִיחָא הֲרִיגָה וּלְגַבֵּי נָחָשׁ שְׁכִיחָא טְפֵי הֲרִיגָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
ר' מאיר אומר יש דברים שהם כנולד ואינן כנולד כו' ־ מפני שביאר בעניין השבועה סיבת שבועתו, הרי הוא כמי שנשבע על תנאי ונתבטל התנאי, שאינו חייב בשבועה. וכאילו אמר: שבועה שאיני נושא פלונית אלא אם כן אני בטוח מהיזק אביה. וכן אמרו בש''ס: נעשה כתולה נדרו בדבר, ואינו צריך הפרה. ועל זה כולם נסמכים עליו, ועשה היקש עליו גם כן:
4
וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר {ח} פּוֹתְחִין לוֹ מִן הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְאוֹמְרִים לוֹ, אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה עוֹבֵר עַל לֹא תִקֹּם {ט} וְעַל לֹא תִטֹּר (ויקרא יט), וְעַל לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (שם), וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (שם), וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ (שם כה), שֶׁמָּא יֵעָנִי וְאֵין אַתָּה {י} יָכוֹל לְפַרְנְסוֹ. אָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
R. Bartenura (non traduit)
אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן הוּא לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר הֲרֵי זֶה מֻתָּר. אַחַר שֶׁיַּתִּירֶנּוּ הֶחָכָם. וְכָל הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, כְּשֶׁמַּתִּירִין לוֹ אֵין מַתִּירִין אֶלָּא בִּפְנֵי חֲבֵרוֹ, דִּכְתִיב (שְׁמוֹת ד) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְיָן לֵךְ שׁוּב, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, בְּמִדְיָן נָדַרְתָּ, בְּמִדְיָן לֵךְ וְהַתֵּר אֶת נִדְרְךָ. לְפִי שֶׁנִּשְׁבַּע מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ שֶּׁלֹא יָזוּז מִמִּדְיָן בְּלֹא רְשׁוּתוֹ, דִּכְתִיב (שָׁם ב) וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה {יא} לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ, וְהִצְרִיכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָלֶכֶת לְהַתִּיר נִדְרוֹ בְּפָנָיו:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ח} וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר. קֻלָּא אַחֶרֶת. תּוֹסָפוֹת. וְלַגִּרְסָא דִּלְעֵיל וַחֲכָמִים מוֹדִים לוֹ הָכִי נַמִּי מוֹדִים לוֹ מִדְּקָתָנֵי וְעוֹד. כֶּסֶף מִשְׁנֶה: {ט} לֹא תִקֹּם. שֶׁאִם בִּקַּשְׁתָּ מִמֶּנּוּ כְּלִי וְלֹא הִשְׁאִילְךָ וְהִדַּרְתּוֹ הֲנָאָתְךָ, אוֹ שֶׁעָשָׂה לְךָ שֶּׁלֹא כַּהֹגֶן וּמִתּוֹךְ שִׂנְאָה הִדַּרְתּוֹ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה לֹא תִשְׂנָא כוּ' הַתּוֹרָה הִזְקִיקָתְךָ לְפַרְנְסוֹ וּלְאָהֳבוֹ וּלְהַחְיוֹתוֹ. רַשִׁ''י: {י} וְאֵין אַתָּה כוּ'. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ דְּהָא מֻטָּל עַל הַגַּבָּאִים וְזֶה אֵינוֹ אָסוּר, דִּכְשֶׁנּוֹתֵן לַגַּבַּאי שֶׁיִּתֵּן לוֹ הָוֵי כְּנוֹתֵן מַתָּנָה לְאֶחָד כוּ', וּמְשָׁנֵי דְּכָל הַנּוֹפֵל אֵינוֹ נוֹפֵל לְיַד גַּבַּאי תְּחִלָּה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י אֶלָּא קְרוֹבָיו מִתְגַּלְגְּלִין עִמּוֹ: {יא} וְאֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה, דִּכְתִיב [יְחֶזְקֵאל יז] וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה, וּכְתִיב וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵאלֹקִים [דִּבְרֵי הַיָּמִים ב לו]. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
ועוד אמר ר' מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה כו' ־ מה שאמר רבי מאיר הרי זה מותר, אחר השאלה לחכם. והיא הלכה, אלא על כל פנים צריך שאלה לחכם והתרה, וכמו כן צריך שיהיה נמצא שם זה האיש שנשבע שלא יהנה ממנו, לפי מה שאמרו: המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו, והביא ראיה על זה ממה שנאמר (שמות ד יט): ''לך שוב מצרים'', אמר לו: במדין נדרת, לך והתר נדרך במדין, דכתיב (שמות ב כא): ''ויואל משה לשבת את האיש'':
5
פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מֵאִשְׁתּוֹ הֲנָאָה וְהָיְתָה כְתֻבָּתָהּ אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינָרִין, וּבָא לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְחִיְּבוֹ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. אָמַר לוֹ, רַבִּי, שְׁמֹנֶה מֵאוֹת דִּינָרִין הִנִּיחַ אַבָּא, וְנָטַל אָחִי אַרְבַּע מֵאוֹת וַאֲנִי אַרְבַּע מֵאוֹת, לֹא דַּיָּהּ שֶׁתִּטֹּל הִיא מָאתַיִם, וַאֲנִי מָאתָיִם. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אֲפִלּוּ אַתָּה מוֹכֵר שְׂעַר רֹאשְׁךָ {יב}, אַתָּה נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. אָמַר לוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא כֵן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, וְהִתִּירָהּ רַבִּי עֲקִיבָא:
R. Bartenura (non traduit)
פּוֹתְחִין לוֹ בִּכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ. בְּפֵרָעוֹן כְּתֻבָּתָהּ אִם נָדַר לְגָרְשָׁהּ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יב} שְׂעַר רֹאשְׁךָ. הָעִקָּר אֶצְלֵנוּ מִטַּלְטְלֵי לֹא מִשְׁתַּעְבְּדֵי לִכְתֻבָּה אֶלָּא בְּתַקָּנַת בַּתְרָאֵי, וּלְכָךְ בֵּאֵר בַּגְּמָרָא שֶׁאֵלּוּ הַשְּׁמֹנֶה מֵאוֹת זוּז הָיָה לוֹ קַרְקַע שָׁוֶה זֶה הַסָּךְ וְאָמַר לוֹ אֲפִלּוּ לֹא יִשָּׁאֵר לְךָ שׁוּם דָּבָר אַחַר פֵּרְעוֹן הַכְּתֻבָּה אֶלָּא עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל שֶׁתִּצְטָרֵךְ לִמְכֹּר שְׂעַר רֹאשְׁךָ לְצֹרֶךְ אֲכִילָה יֵשׁ לְךָ לִתֵּן כְּתֻבָּה. הָרַמְבַּ''ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
פותחין לאדם בכתובת אשתו ומעשה באחד כו' ־ העיקר אצלנו: מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אלא בתקנת רבנן בתראי. ולכך ביאר הש''ס, שאילו הארבעה מאה זוז שהיה לו, אמנם היה לו קרקע שוה זה הסך, ואמר לו: אפילו לא ישאר לך שום דבר אחר פרעון הכתובה, אלא על דרך משל שתצטרך למכור שער ראשך לצורך אכילה, יש לך ליתן כתובתה; ואינו רוצה לומר שיתן לה כתובתה מדמי המטלטלין:
6
פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, אוֹתָן הַיָּמִים מֻתָּרִין וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים אֲסוּרִין, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁהַנֶּדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ {יד}, הֻתַּר כֻּלּוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
פּוֹתְחִין בְּיָמִים טוֹבִים וּבְשַׁבָּתוֹת. אִם נָדַר לְהִתְעַנּוֹת, אוֹ שֶּׁלֹא לֶאֱכֹל בָּשָׂר לִזְמַן קָצוּב, אוֹמְרִים לוֹ אִלּוּ שַׂמְתָּ אֶל לִבְּךָ לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁבְּתוֹךְ זְמַן זֶה {יג} כְּלוּם הָיִיתָ נוֹדֵר. וְאֵין זֶה פּוֹתֵחַ בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם:
אוֹתָן הַיָּמִים. שֶׁמָּצָא לָהֶם פֶּתַח לְהִתְחָרֵט:
מֻתָּרִים. שֶׁהֶחָכָם מַתִּירָן:
וּשְׁאָר הַיָּמִים. שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם חֲרָטָה, נִשְׁאָרִין בְּאִסּוּרָן:
שֶׁנֶּדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ הֻתַּר כֻּלּוֹ. אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא מָצָא פֶּתַח עַל כֻּלּוֹ. דְּלֹא נָדַר מֵעִקָּרָא אֶלָּא עַל דַּעַת {טו} שֶׁיִּתְקַיֵּם כֻּלּוֹ, נִמְצָא הַתָּרַת מִקְצָתוֹ פֶּתַח לְכֻלּוֹ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יג} שֶׁמְּחֻיָּב בּוֹ בַּאֲכִילַת בָּשָׂר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג: {יד} מִקְצָתוֹ. עַל יְדֵי חֲרָטָה בְּהַתָּרַת חָכָם, אוֹ מֵעַצְמוֹ כְּגוֹן שֶׁהָיָה אָבִיו אֶחָד מֵהֶם. הָרֹא''שׁ: {טו} וּמִיהוּ לִמֵּד לֹא מַשְׁמַע דְּמִסְּבָרָא הוּא. וּבַיְרוּשַׁלְמִי יָלְפִינַן לַהּ מִקְּרָא דִּכְתִיב כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה, דְּמַשְׁמַע דַּוְקָא כְשֶׁכֻּלּוֹ קַיָּם. הָרַ''ן:
Rambam (non traduit)
ואמרו: לזה קרבן ולזה קרבן, אמנם זה מאמר רבי שמעון, שאינו סובר החלוקים, עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד, כמו שיתבאר בשבועות עיקר דעתו. ואינה הלכה, אבל כשאומר שאינו נהנה לזה ולזה, צריכין פתח לכל אחד ואחד, אחר שלא הזכיר וי''ו הנוספת. והלכה כרבי עקיבא:
פותחין בימים טובים ובשבתות. בראשונה היו כו' ־ כגון שנשבע שלא ישתה יין או שלא יאכל בשר כך וכך ימים. לכך אומר: אילו ידעת בשעת השבועה שהשבת או יום טוב שנכלל באלו הימים, אתה מחויב בו באכילת בשר ושתיית יין, לפי שנאמר (ישעיהו נח יג): ''וקראת לשבת עונג'', כלום היית נשבע? והוא אומר ''לא''; מתירין לו שבועתו.
7
כֵּיצַד. אָמַר, קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְכֻלְּכֶם, הֻתַּר אֶחָד מֵהֶן, הֻתְּרוּ כֻלָּן. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה, הֻתַּר הָרִאשׁוֹן, הֻתְּרוּ כֻלָּן. הֻתַּר הָאַחֲרוֹן, הָאַחֲרוֹן מֻתָּר, וְכֻלָּן אֲסוּרִין. הֻתַּר הָאֶמְצָעִי, הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה מֻתָּר, הֵימֶנּוּ וּלְמַעְלָה אָסוּר. שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן, צְרִיכִין פֶּתַח לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:
R. Bartenura (non traduit)
לָזֶה וְלָזֶה. כְּגוֹן שֶׁאָסַר הָרִאשׁוֹן עָלָיו בְּקוֹנָם, וְאָמַר עַל הַשֵּׁנִי הֲרֵי זֶה כָּרִאשׁוֹן {טז} וְעַל הַשְּׁלִישִׁי הֲרֵי זֶה כַּשֵּׁנִי, וְכֵן כֻּלָּם. הֻתַּר הָרִאשׁוֹן הֻתְּרוּ כֻּלָּם, שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִין בּוֹ:
לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן. הָא מַתְנִיתִין רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּאָמַר גַּבֵּי שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן אִם הָיוּ חֲמִשָּׁה תּוֹבְעִים אוֹתוֹ וְכָפַר וְנִשְׁבַּע וְהוֹדָה שֶׁאֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָכָא נַמִּי צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לָזֶה קָרְבָּן וְלָזֶה קָרְבָּן. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים אִם אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי חַיָּב לְךָ וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ, חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְהָכָא נַמִּי אִם אָמַר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה, אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא הִזְכִּיר קָרְבָּן עַל כָּל אֶחָד, הָוֵי כָּל אֶחָד נֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכֵן הֲלָכָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{טז} דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי שֶּׁלֹא אָמַר בְּכָ''ף אֶלָּא כְּלִישְׁנָא דְמַתְנִיתִין בְּוָי''ו, לֹא תְלָאָן זֶה בָּזֶה, אֶלָּא לְרַבָּנָן כָּל אֶחָד הָוֵי נֶדֶר בִּפְנֵי עַצְמוֹ כִּדְמַסִּיק הָרַ''ב בַּסֵּיפָא, וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן כְּלָלָא הָוֵי וְהֻתַּר לְאֶחָד מֻתָּר לְכֻלָּם. וּלְפִי זֶה רֵישָׁא דְּהָכָא רַבָּנָן, דְּאִי כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְמַאי תְּנַן לְכֻלְּכֶם, לִתְנֵי לִרְבוּתָא שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָזֶה וְלָזֶה בְּלֹא כָּ''ף, וְתַבְרָא מִי שֶׁשָּׁנָה כוּ'. וּלְהָרַמְבַּ''ם שִׁיטָה אַחֶרֶת. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
8
קוֹנָם יַיִן {יז} שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַיַּיִן רַע לַמֵּעָיִם, אָמְרוּ לוֹ, וַהֲלֹא הַמְיֻשָּׁן יָפֶה {יח} לַמֵּעָיִם, הֻתַּר בַּמְיֻשָּׁן. וְלֹא בַמְיֻשָּׁן בִּלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַיַּיִן. קוֹנָם בָּצָל שֶׁאֵינִי טוֹעֵם, שֶׁהַבָּצָל רַע לַלֵּב. אָמְרוּ לוֹ, הֲלֹא הַכֻּפְרִי יָפֶה לַלֵּב, הֻתַּר בַּכֻּפְרִי. וְלֹא בַכֻּפְרִי בִלְבַד הֻתַּר, אֶלָּא בְכָל הַבְּצָלִים. מַעֲשֶׂה הָיָה, וְהִתִּירוֹ רַבִּי מֵאִיר בְּכָל הַבְּצָלִים:
R. Bartenura (non traduit)
וְלֹא בַמְיֻשָּׁן בִּלְבַד הֻתַּר אֶלָּא בְכָל הַיַּיִן. וְדַוְקָא שֶׁאָמַר אִלּוּ יָדַעְתִּי כֵן לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר כְּלָל אוֹ הָיִיתִי אוֹמֵר יָשָׁן מֻתָּר וְחָדָשׁ אָסוּר {יט}. אֲבָל אָמַר אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ הָיִיתִי אוֹמֵר כָּל יַיִן אָסוּר עָלַי חוּץ מִן הַיָּשָׁן, הֲרֵי זֶה אֵין מֻתָּר לוֹ אֶלָּא הַיָּשָׁן בִּלְבַד, וְכָל שְׁאָר יַיִן אָסוּר:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יז} יַיִן כוּ'. צְרִיכָא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ''ם, דְּתָנָא נֶדֶר שֶׁהֻתַּר מִקְצָתוֹ כוּ' לְעִנְיַן זְמַן הַנֶּדֶר וּלְעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁנִּשְׁבָּעִים עֲלֵיהֶם וּמִן הָאָדָם שֶׁנִּשְׁבָּע עֲלֵיהֶם: {יח} יָפֶה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דַּחֲדָא וְעוֹד קָאָמַר, דְּהָא לֹא נָדַר אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא רַע וְנִמְצָא שֶׁכְּשֶׁאֵינוֹ רַע אֵין נִדְרוֹ נֶדֶר, אֶלָּא הָכִי נַמִּי קָאָמַר, חֲדָא דְּאֵין רַע וּבְהָכִי שָׁרֵי, וְעוֹד מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָפֶה. וְכֵן מְפָרְשִׁינַן בְּבָצָל: {יט} וּבְכֻלְּהוּ נְדָרִים שֶׁהֻתְּרוּ מִקְצָתָן דִּינָא הָכִי, וְכֵן בְּנִמְצָא בָּהֶן אָבִיו וְאִמּוֹ דְּפֶרֶק ג', וְטַעֲמָא דִּכְשֶׁעַכְשָׁיו בַּחֲזָרָה עֲדַיִן הוּא אוֹמֵר הַכֹּל אָסוּר חוּץ כוּ' לֹא הוּרַע כֹּחַ הַנֶּדֶר:
Rambam (non traduit)
קונם יין שאיני טועם שהיין רע למעיים. אמרו כו' ־ אמרו רע למעיים ורע ללב, על דרך דמיון, וכן נתבאר בש''ס; ובא בדמיון מזמן הנדר, ומן הדברים שנשבע עליהם, ומן האדם שנשבע עליהם. וכל זמן שאמר הנודר: אילו ידעתי שהמיושן יפה הייתי מתנה על היין, והייתי אומר: ישן מותר והחדש אסור; או שיאמר: אילו ידעתי זה, לא הייתי נשבע כלל, הוא מותר בחדש ובישן בלא שאלה לחכם כמו שנזכר. ואם אמר: אילו הייתי יודע, הייתי אומר: כל יין עלי אסור חוץ מן הישן, יהיה הישן לבדו מותר לו. וזה היקש לכל הבבות:
9
פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו. אוֹמְרִים לוֹ, אִלּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁלְּמָחָר אוֹמְרִין עָלֶיךָ כָּךְ הִיא וִסְתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, מְגָרֵשׁ אֶת נָשָׁיו, וְעַל בְּנוֹתֶיךָ {כ} יִהְיוּ אוֹמְרִין בְּנוֹת גְּרוּשׁוֹת הֵן, מָה רָאֲתָה {כא} אִמָּן שֶׁל אֵלּוּ לְהִתְגָּרֵשׁ, וְאָמַר, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן, לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר, הֲרֵי זֶה מֻתָּר {כב}:
R. Bartenura (non traduit)
פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּבִכְבוֹד בָּנָיו. אִם נָדַר לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ:
מָה רָאֲתָה אִמָּן לְהִתְגָּרֵשׁ. אִם לֹא שֶׁנִּמְצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְנִמְצָא פּוֹגֵם אֶת בָּנָיו. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְשַׁקֵּר שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְחָרֵט אֶלָּא שֶׁהוּא בּוֹשׁ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹד בָּנָיו:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{כ} בְּנוֹתֶיךָ. כְּלוֹמַר וְלֹא יִמְצְאוּ מִי שֶׁיִּשָּׂא אוֹתָן, דְּאָמְרֵי אֱינָשֵׁי רְחֵלָא בָּתַר רְחֵלָא אָזְלָא, כְּאִמָּהּ כֵּן בִּתָּהּ: {כא} מָה רָאֲתָה. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ כְּלוֹמַר מָה רָאֲתָה לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁעָשְׂתָה שֶׁעַל יְדֵי כֵן נִתְגָּרְשָׁה: {כב} מֻתָּר. וְצָרִיךְ בְּכָל זֶה הֲפָרָה אַחַר שְׁאֵלָה לְחָכָם. הָרַמְבַּ''ם:
Rambam (non traduit)
פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו כו' ־ וצריך בכל זה הפרה אחר שאלה לחכם:
10
קוֹנָם שֶׁאֵינִי נוֹשֵׂא אֶת פְּלוֹנִית כְּעוּרָה, וַהֲרֵי הִיא נָאָה. שְׁחוֹרָה, וַהֲרֵי הִיא לְבָנָה. קְצָרָה, וַהֲרֵי הִיא אֲרֻכָּה, מֻתָּר בָּהּ. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְעוּרָה וְנַעֲשֵׂית נָאָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, קְצָרָה וְנַעֲשֵׂית אֲרֻכָּה, אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָה, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִפּוּהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּנִי, לָזוֹ נָדָרְתָּ. אָמַר לוֹ, לָאו. וְהִתִּירוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּלְתָּן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הָיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה וְאוֹמְרוֹת, בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל (שמואל ב א) בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל שָׁאוּל {כד} בְּכֶינָה:
R. Bartenura (non traduit)
אֶלָּא שֶׁהַנֶּדֶר טָעוּת. מֵעִקָּרוֹ, שֶׁבִּשְׁעַת הַנֶּדֶר הָיְתָה לְבָנָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם:
מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּדַר וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּחַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֲפִלּוּ כְּעוּרָה וְנַעֲשֵׂית יָפָה, שְׁחוֹרָה וְנַעֲשֵׂית לְבָנָה, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי וְכוּ'. דְּתַנָּא קַמָּא לֹא שָׁרֵי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָיָה הַנֶּדֶר טָעוּת מֵעִקָּרוֹ, כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה יָפָה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶּׁלֹא נַעֲשֵׂית יָפָה אֶלָּא לְאַחַר הַנֶּדֶר, הַנֶּדֶר מֻתָּר, דְּכֵיוָן שֶׁיְּכוֹלִין לְיַפּוֹתָהּ לֹא הָיְתָה כְעוּרָה מֵעִקָּרָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל {כג}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{כג} וְאִם תֹּאמַר מַאי שְׁנָא מֵהָאוֹמֵר שֶׁאָבִיהָ רַע וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אוֹ עָשָׂה תְּשׁוּבָה דִּתְנַן בְּמִשְׁנָה ג' דַּהֲוֵי נֶדֶר טָעוּת, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהַיְנוּ טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּאָדָם רַע עָשׂוּי לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְעָשׂוּי לָמוּת, הִלְכָּךְ אוֹמְדִין דַּעְתּוֹ דְּכִי אָמַר שֶׁאָבִיהָ רַע כָּל זְמַן שֶׁאָבִיהָ רַע קָאָמַר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאִשָּׁה כְעוּרָה שֶׁאֵין עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת נָאָה הִלְכָּךְ לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁתְּהֵא מֻתֶּרֶת לוֹ לִכְשֶׁתְּהֵא נָאָה. הָרַשְׁבָּ''א זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. אִי נַמִּי אִי אָמַר שֶׁהִיא כְעוּרָה הָכִי נַמִּי אֲבָל הָכָא דְּלִפְלוֹנִית כְּעוּרָה קָאָמַר לֹא מַשְׁמַע כְּתוֹלֶה נִדְרוֹ בְּדָבָר. רַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן רַבִּי יְהוּדָה בַּר חִסְדַּאי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: {כד} אֶל שָׁאוּל. וְסֵיפֵיהּ הַמַּלְבִּישְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים כוּ':
Rambam (non traduit)
קונם שאיני נושא את פלונית כעורה והרי היא כו' ־ שהנדר טעות, ואינו צריך שאילה לחכם ולא התרה. ורבי ישמעאל חולק על זה העניין, ואומר שאפילו היתה כעורה ונעשית נאה, שהוא נולד, שאינו צריך התרה, והביא זה המעשה לדעת רבי ישמעאל. וכן נתבאר בש''ס, כשאמר: והתירו רבי ישמעאל, אינו רוצה לומר: התיר לו נדרו, אלא שהוא התיר והורה לו שלא חלה עליו השבועה; או יהיה זה נולד שפתח לו והתיר, כרבי אליעזר שכבר נקדם לך דעתו, שהנולד אצלו פותחין בו. ואין הלכה כרבי אליעזר:
פרק י
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source