Tehilim

Chapitre 46
Chap. 46
לַמְנַצֵּ֥חַ לִבְנֵי־קֹ֑רַח עַֽל־עֲלָמ֥וֹת שִֽׁיר:
Au chef des chantres. Par les fils de Coré. Cantique sur les Alamoth.
Rachi
עַל עֲלָמוֹת. שֵׁם שֶׁל כְּלִי שִׁיר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים:
46 : 1
אֱלֹהִ֣ים לָ֭נוּ מַחֲסֶ֣ה וָעֹ֑ז עֶזְרָ֥ה בְ֝צָר֗וֹת נִמְצָ֥א מְאֹֽד:
Dieu est pour nous un abri, une force, un appui dans les tourments, facilement accessible.
46 : 2
עַל־כֵּ֣ן לֹא־נִ֭ירָא בְּהָמִ֣יר אָ֑רֶץ וּבְמ֥וֹט הָ֝רִ֗ים בְּלֵ֣ב יַמִּֽים:
Aussi ne craindrons-nous rien, dût la terre bouger de sa place, et les montagnes s’abîmer au sein de l’Océan ;
Rachi
בְּהָמִיר אָרֶץ. לֶעָתִיד לָבֹא בַּיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה (יְשַׁעְיָה נא) רָאוּ בְּנֵי קֹרַח נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם שֶׁנִּבְלְעוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם וְהֵם עָמְדוּ בַּאֲוִיר וְאָמְרוּ לְיִשְׂרָאֵל בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁדּוּגְמַת הַנֵּס הַזֶּה יִהְיֶה עָשׂוּי לָהֶם לֶעָתִיד:
46 : 3
יֶהֱמ֣וּ יֶחְמְר֣וּ מֵימָ֑יו יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים בְּגַאֲוָת֣וֹ סֶֽלָה:
dussent ses flots gronder et bouillonner, et les montagnes trembler quand il entre en fureur !
Rachi
יֶהֱמוּ יֶחְמְרוּ מֵימָיו. יְגֹרָשׁוּ רֶפֶשׁ וְחוֹמֶר וְטִיט (שָׁם נז) כְּמִשְׁפָּטָם, וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ כְּמוֹ מֵעַי חֳמַרְמָרוּ, (אֵיכָה ב') רגורזרונ''ט בלע''ז: יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ. שֶׁל הקב''ה שֶׁנִּזְכַּר בְּרֹאשׁ הַמִּזְמוֹר:
46 : 4
נָהָ֗ר פְּלָגָ֗יו יְשַׂמְּח֥וּ עִיר־אֱלֹהִ֑ים קְ֝דֹ֗שׁ מִשְׁכְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן:
Le fleuve… ! Ses ondes réjouissent la ville de Dieu, demeure sainte du Très-Haut.
Rachi
נָהָר פְּלָגָיו. שושרויישיל''ש בלע''ז: נָהָר. גַּן עֵדֶן:
46 : 5
אֱלֹהִ֣ים בְּ֭קִרְבָּהּ בַּל־תִּמּ֑וֹט יַעְזְרֶ֥הָ אֱ֝לֹהִ֗ים לִפְנ֥וֹת בֹּֽקֶר:
Dieu réside au milieu d’elle : elle ne sera point ébranlée, Dieu venant à son secours dès le lever de l’aurore.
46 : 6
הָמ֣וּ ג֖וֹיִם מָ֣טוּ מַמְלָכ֑וֹת נָתַ֥ן בְּ֝קוֹל֗וֹ תָּמ֥וּג אָֽרֶץ:
Les peuples s’agitent, les royaumes chancellent ; il fait retentir sa voix : la terre se liquéfie !
Rachi
הָמוּ גוֹיִם. לְשׁוֹן הוֹמָה: תָּמוּג. תִּמַס, כֵּן פָּתַר מְנַחֵם (שְׁמוֹת טו) נָמוֹגוּ כָּל יוֹשְׁבֵי כְּנַעַן, וְכֵן לָמוּג לֵב (יְחֶזְקֵאל כא), אֲבָל דּוּנָשׁ פָּתַר אוֹתָם לְשׁוֹן הֲנָעָה וְכֵן (שְׁמוּאֵל א י''ד) הֶהָמוֹן נָמוֹג וַיֵּלֶךְ וַהֲלֹם וְכֵן כֻּלָּם:
46 : 7
יְהוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֝נוּ אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה:
L’Éternel-Cebaot est avec nous, le Dieu de Jacob est une citadelle pour nous. Sélah !
46 : 8
לְֽכוּ־חֲ֭זוּ מִפְעֲל֣וֹת יְהוָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֖ם שַׁמּ֣וֹת בָּאָֽרֶץ:
Venez, contemplez les œuvres de l’Éternel, qui a opéré des ruines sur la terre !
Rachi
אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת. אֲשֶׁר שָׂם אַרְצוֹת הַגּוֹיִם שְׁמָמָה:
46 : 9
מַשְׁבִּ֥ית מִלְחָמוֹת֮ עַד־קְצֵ֪ה הָ֫אָ֥רֶץ קֶ֣שֶׁת יְ֭שַׁבֵּר וְקִצֵּ֣ץ חֲנִ֑ית עֲ֝גָל֗וֹת יִשְׂרֹ֥ף בָּאֵֽשׁ:
Il met fin aux guerres jusqu’aux confins du globe, il brise les arcs, met en pièces les lances, et livre au feu les chars [des combats].
Rachi
מַשְׁבִּית מִלְחָמוֹת. מֵעָלֵינוּ: עַד קְצֵה הָאָרֶץ. שֶׁכָּל אַרְצוֹת הַגּוֹיִם יִהְיוּ עִמָּנוּ בְּשָׁלוֹם: עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ. רכבי מִלְחָמוֹת:
46 : 10
הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּי־אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֝גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ:
Tenez-vous cois et sachez que moi, je suis Dieu, grand parmi les peuples, grand sur la terre !
Rachi
הַרְפּוּ. עַצְמְכֶם מִלָּבֹא עוֹד עַל יְרוּשָׁלַיִם: וּדְעוּ כִּי אָנֹכִי אֱלֹהִים. שֶׁאֶעֱשֶׂה דִּין בָּכֶם: אָרוּם בָּאָרֶץ. אֶתְרוֹמֵם בְּנִקְמָתִי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בַּגּוֹיִם:
46 : 11
יְהוָ֣ה צְבָא֣וֹת עִמָּ֑נוּ מִשְׂגָּֽב־לָ֝נוּ אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה: (פ)
L’Éternel-Cebaot est avec nous, le Dieu de Jacob est une citadelle pour nous. Sélah !
46 : 12
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source