Chap. 8
1
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בַּסְּעֻדָּה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם:
R. Bartenura (non traduit)
אֵלּוּ דְבָרִים. מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם. בִּתְחִלָּה קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן, שֶׁתְּחִלָּה קָדַשׁ הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ בָּא הַיַּיִן עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁבִיל הַיּוֹם, וּכְשֵׁם שֶׁקָּדַם לִכְנִיסָה כָּךְ קֹדֵם לִבְרָכָה {א}:
מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. תְּחִלָּה, וְהוּא הַדִּין לִמְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, שֶׁהַיַּיִן אוֹ הַפַּת גּוֹרְמִים לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם {ב}, שֶׁאִם אֵין לוֹ יַיִן אוֹ פַת לֹא יְקַדֵּשׁ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דַּחֲדָא וְעוֹד קָאָמַר: {ב} וְהָכָא נַמִּי אִיכָּא חֲדָא דַּאֲמָרָן וְעוֹד דְּתָדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָדִיר תָּדִיר קוֹדֵם:
Rambam (non traduit)
אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה כו' – עניין מברך על היום, קידוש השבת או המועד. בית שמאי מקדימין הקידוש קודם פרי הגפן, שאילולי כבוד היום, לא נצרכו ליין; ובית הלל מקדימים ''בורא פרי הגפן'', כי לולי היין, לא היינו יכולין לעשות קידוש:
2
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם {ג}, וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין {ה} אֶת הַכּוֹס. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדָיִם:
R. Bartenura (non traduit)
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס תְּחִלָּה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִטָּמְאוּ מַשְׁקִים שֶׁנָּפְלוּ בַּאֲחוֹרֵי הַכּוֹס מֵחֲמַת הַיָּדַיִם, שֶׁהַיָּדַיִם קֹדֶם נְטִילָה תּוֹרַת שֵׁנִי לְטֻמְאָה יֵשׁ לָהֶן וּמְטַמְּאִים אֶת הַמַּשְׁקִים לִהְיוֹת תְּחִלָּה, וְיַחְזְרוּ הַמַּשְׁקִים וִיטַמְּאוּ אֶת אֲחוֹרֵי הַכּוֹס, שֶׁהַמַּשְׁקִים שֶׁנִּטְמְאוּ מְטַמְּאִים כֵּלִים מִדְּרַבָּנָן {ד}, אֶלָּא שֶׁהֵקֵלּוּ בְּטֻמְאָה זוֹ שֶׁכְּלִי שֶׁנִּטְמְאוּ אֲחוֹרָיו בְּמַשְׁקִים טְמֵאִים לֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ וְלֹא יָדָיו וְלֹא אָגְנוֹ, וְסָבְרֵי בֵית שַׁמַּאי אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכוֹס שֶׁאֲחוֹרָיו טְמֵאוֹת אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא נִטְמָא תּוֹכוֹ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִנָּתְזוּ נִצּוֹצוֹת מִתּוֹכוֹ עַל אֲחוֹרֵי הַכּוֹס וִיקַבְּלוּ הַמַּשְׁקִין טֻמְאָה מֵחֲמַת אֲחוֹרָיו וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם. וְכֵיוָן דְּאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי שֶׁאֲחוֹרָיו טְמֵאוֹת נוֹטְלִין לַיָּדַיִם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין אֶת הַכּוֹס, כְּדֵי שֶּׁלֹא יְקַבְּלוּ הַמַּשְׁקִים שֶׁאֲחוֹרֵי הַכְּלִי טֻמְאָה מֵחֲמַת יָדַיִם וְנִמְצְאוּ אֲחוֹרֵי הַכְּלִי טְמֵאִים מֵחֲמַת אוֹתָן מַשְׁקִים וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּאִסּוּר. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי אֵין אִסּוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי שֶׁאֲחוֹרָיו טְמֵאוֹת {ו}, הִלְכָּךְ מוֹזְגִים אֶת הַכּוֹס תְּחִלָּה וְשׁוֹתִים אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר נוֹטְלִין לַיָּדַיִם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִים אֶת הַכּוֹס גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיוּ אֲחוֹרֵי הַכּוֹס טְמֵאִים, שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי שֶׁאֲחוֹרָיו טְמֵאִים, וְלֹא יִהְיוּ יָדָיו נְגוּבוֹת יָפֶה {ז} וִיטַמְּאוּ אֲחוֹרֵי הַכְּלִי הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּיָדָיו, וְאוֹתָן מַשְׁקִין שֶׁנַּעֲשׂוּ תְּחִלָּה יַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם, וְנִמְצָא אוֹכֵל בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ג} נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. כְּלוֹמַר לוֹקְחִין מַיִם לַיָּדַיִם, וְנֹסַח הַבְּרָכָה תּוֹכִיחַ נְטִילַת יָדַיִם, כְּמוֹ נְטִילַת לוּלָב שֶׁעִנְיָנוֹ לְקִיחָה: {ד} אָזִיל לְשִׁיטָתֵיהּ דְּסוֹף זָבִים. אֲבָל לְהָרַמְבַּ''ם דְּהָתָם אֵין מַשְׁקִין מְטַמְּאִין כֵּלִים אֶלָּא שֶׁנִּטְמְאוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה. וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרִי''ק דְּבֵית הִלֵּל לְטַעֲמַיְהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי קָאָמְרֵי דַּאֲפִלּוּ יִהְיֶה הַדִּין כֵּן אִיכָּא טַעֲמָא לְהַקְדִּים מְזִיגַת הַכּוֹס: {ה} וְאַחַר כָּךְ מוֹזְגִין. וּמִשּׁוּם דַּהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל וּבִרְכַּת כּוֹס קוֹדֵם לִנְטִילַת יָדַיִם הִלְכָּךְ שׁוֹנֶה לְעֵיל תְּחִלָּה בִּרְכַּת הַיּוֹם וְהַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ נְטִילַת יָדַיִם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} דְּנִצּוֹצוֹת לֹא שְׁכִיחֵי. גְּמָרָא: {ז} דְּבִשְׁתִיָּה אֵין אָדָם מְדַקְדֵּק לְנַגֵּב יָדָיו כָּל כָּךְ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁיִּטֹּל יָדָיו וְיֹאכַל מִיָּד דִּמְדַקְדֵּק לְנַגְּבָם יָפֶה כִּדְאָמְרִינַן (סוֹטָה ד:) הָאוֹכֵל בְּלֹא נִגּוּב יָדַיִם כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
Rambam (non traduit)
בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס כו' – בית הלל אומרים שאין נוטלין לידים עד שימלאו כוס של ברכה, שמא יהו אחורי הכוס טמאים במשקים טמאים, וכשיחזור הכוס בידו וידו לא נתנגבה, נטמאו המים שעל ידיו באחורי הכוס, ונטמאו ידיו במים ההם שעליהן. וכשיהיו ידיו מנוגבים, לא יטמאו באחורי הכוס, שטומאתו על העניין שאמרנו.
ודעת בית שמאי שכוס שעניינו כך, אסור להשתמש בו, אבל מחייבין בית שמאי נטילת הידים קודם קידוש, שמא יהיו ידיו מטונפות, ונטמאו המשקין שאחורי הכוס, והמשקין ההם מטמאין את הכוס.
והעיקר באלו הענינים כולן, רוצה לומר בטומאת ידים ובטומאת משקין, היאך יטמאו הכלים מגבן בלבד, והיאך יטמאו המשקין ולא יטמא האדם, אי אפשר לפרש אותו בכאן, מפני שיצטרך לפירושו יותר מעשרה דפים; אבל יתבאר לך הכל במקומו במסכת טהרות ופרה ומקוואות וידים וטבול יום, מאשר תראה מדברינו באלו המסכתות, יתבארו לך אלו העיקרים:
3
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַל הַכֶּסֶת:
R. Bartenura (non traduit)
מְקַנֵּחַ יָדָיו בַּמַּפָּה. מִנְּטִילַת מַיִם רִאשׁוֹנִים, וּמַנִּיחָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן וּמְקַנֵּחַ בָּהּ יָדָיו תָּמִיד מִזּוֹהֲמַת הַתַּבְשִׁיל, וְלֹא יַנִּיחֶנָּה עַל הַכֶּסֶת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בָּהּ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה הַכֶּסֶת רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה {ח} וְיִהְיֶה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ בַּמַּפָּה מֵחֲמַת נִגּוּב הַיָּדַיִם, וְאוֹתוֹ מַשְׁקֶה כְּשֶׁנּוֹגֵעַ בַּכֶּסֶת נַעֲשָׂה רִאשׁוֹן דִּלְעוֹלָם הַמַּשְׁקִים נַעֲשׂוֹת תְּחִלָּה, וְחוֹזֵר וּמְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם כְּשֶׁמְּקַנֵּחַ בָּהּ תָּמִיד בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה. אֲבָל בַּשֻּׁלְחָן לֵיכָּא לְמִגְזָר הָכִי, שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֻׁלְחָן שֶׁהוּא שֵׁנִי {ט} לְטֻמְאָה. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֻׁלְחָן שֶׁהוּא שֵׁנִי לְטֻמְאָה, הִלְכָּךְ לֹא יַנִּיחַ הַמַּפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁמָּא יִטַּמְּאוּ הַמַּשְׁקִים שֶׁבַּמַּפָּה מֵחֲמַת הַשֻּׁלְחָן וְיַחְזְרוּיטַמְּאוּ אֶת הָאָכֳלִים, וְאִם יַנִּיחֶנָּה עַל הַכֶּסֶת אֵין לָחוּשׁ כִּי אִם שֶׁמָּא יִטַּמְּאוּ יָדָיו, מוּטָב שֶׁיִּטַּמְּאוּ יָדַיִם שֶׁאֵין לָהֶם עִקָּר מִן הַתּוֹרָה, דְּאֵין נְטִילַת יָדַיִם לְחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה {י}, וְלֹא יִטַּמְּאוּ אָכֳלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עִקָּר מִן הַתּוֹרָה, דְּרִאשׁוֹן עוֹשֶׂה שֵׁנִי בְּחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ח} דְּמֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, דְּאֵין רִאשׁוֹן מְטַמֵּא לַמַּפָּה שֶׁהוּא כְּלִי וְלֹא לָאָדָם עַצְמוֹ כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא וּבְפֵרוּשׁ רַשִׁ''י, דִּבְיָדָיו שֶׁיּוּכְלוּ לְהִטַּמְּאוֹת הוּא נִזְהָר מִלִּיגַע בַּכֶּסֶת: {ט} מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא גְּזֵרָה מִשּׁוּם אוֹכְלֵי תְרוּמָה. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה זְרִיזִין הֵן: {י} וְטַעֲמָא דְּתָקוּן נְטִילַת יָדַיִם בְּחֻלִּין כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ב' דְּטָהֳרוֹת מִשְׁנָה ג', כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְגִילִין אוֹכְלֵי תְרוּמָה לִטֹּל יְדֵיהֶם. גְּמָרָא חֻלִּין דַּף ק''ו:
Rambam (non traduit)
בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השולחן ובית הלל אומרים על הכסת – פירוש מקנח, מנגב. ופירוש מפה, היא היריעה הפרוסה על השולחן. וכסת, הוא המכבר שישב אדם עליו, מצמר או ממשי או מפשתים.
וכל זה נוהג על העיקרים שיתבארו במסכתות שזכרתי לך:
ובית שמאי אומרים שכל שולחן שעניינו כך, אסור להשתמש בו.
ובית הלל אומרים, שמא יהיה השולחן טמא, ונטמאו המשקין אשר במפה ויטמאו [את] האוכלין.
ובית שמאי אומרים, שמא תהיה הכסת טמאה ונטמאו המשקין אשר במפה, וכל מי שיקנח במפה ההיא יטמאו ידיו.
4
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִין לַיָּדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטְלִין לַיָּדַיִם וְאַחַר כָּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבָּיִת:
R. Bartenura (non traduit)
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת. מָקוֹם שֶׁאָכְלוּ שָׁם מְכַבְּדִים אוֹתוֹ מִשִּׁיּוּרֵי אָכֳלִים שֶׁנִּתְפָּרְרוּ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ נוֹטְלִים לַיָּדַיִם מַיִם אַחֲרוֹנִים. דִּפְעָמִים שֶׁהַשַּׁמָּשׁ עַם הָאָרֶץ וּמַנִּיחַ הַפֵּרוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּזַּיִת, וְאִם אַתָּה אוֹמֵר נוֹטְלִים לַיָּדַיִם תְּחִלָּה נִמְצָא אַתָּה מַפְסִיד אֶת הָאָכֳלִים, שֶׁמַּיִם אַחֲרוֹנִים נִתָּזִים עֲלֵיהֶם וְנִמְאָסִים. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁמָּשׁ עַם הָאָרֶץ, וְשַׁמָּשׁ תַּלְמִיד חָכָם אֵינוֹ מַנִּיחַ פֵּרוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כַּזַּיִת אֶלָּא מֵסִיר אוֹתָם, וְאִם נִתָּזִים הַמַּיִם עַל גַּבֵּי פֵּרוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם כַּזַּיִת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, דְּפֵרוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶם כַּזַּיִת מֻתָּר לְאַבְּדָן בַּיָּד. וַהֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי בָּזֶה {יא}, שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁמָּשׁ עַם הָאָרֶץ {יב}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יא} כְּלוֹמַר לַאֲפוּקֵי בְּכוּלְהוּ פִּרְקָן דְּלֵית הִלְכְתָא כְּוָתַיְהוּ: {יב} נִרְאֶה לִי דְּהָכִי קָאָמַר דִּלְהָכִי הֲלָכָה כְּמוֹתָם בָּזֶה, מִשּׁוּם דְּמִסְתַּבֵּר שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּעַם הָאָרֶץ כְּדֵי שֶּׁלֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַלְמִיד חָכָם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים כו' – פירוש מכבדים את הבית, להסיר הפתיתין שנפלו מן הסעודה. ודברי הכל היא שאם יהיה שם פתיתין כזית, שאסור לרחוץ הידים עד שיסירו אותם. ובית שמאי אומרים, מותר להשתמש בשמש עם הארץ, ומפני שלא ידע מה שצריך להסיר ויהיה אז מותר בנטילת הידים, על כן אמר: אין נוטלין לידים עד שיפנו המקום כולו.
ובית הלל אוסרין להשתמש בשמש עם הארץ, ובשביל כך אומרין: נוטלין לידים תחילה, שהשמש עצמו לא יטול לידים עד שיסיר כל מה שהוא כזית. והלכה כבית שמאי:
5
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נֵר וּמָזוֹן {יג} וּבְשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:
R. Bartenura (non traduit)
נֵר וּמָזוֹן. מִי שֶׁאָכַל בְּשַׁבָּת בְּמִנְחָה וְחָשְׁכָה לוֹ וַעֲדַיִן לֹא גָמַר סְעֻדָּתוֹ וְאֵין לוֹ יַיִן אֶלָּא שִׁעוּר [כּוֹס] אֶחָד. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֵר וּמָזוֹן בְּשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. דְּכֻלֵּי עַלְמָא הַבְדָּלָה בַּסּוֹף, דַּאֲפוּקֵי יוֹמָא מְאַחֲרִינַן לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלֹא לֶהֱוֵי עֲלֵיהּ כְּמַשְּׂאוֹי. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל הַנֵּר וְעַל הַבְּשָׂמִים, דְּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֵר וּמָזוֹן וְאַחַר כָּךְ בְּשָׂמִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נֵר וּבְשָׂמִים כִּי הֲדָדֵי, דִּבְרָכוֹת שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹתָם דְּלֹא מֵחֲזֵי כְּמַשְּׂאוֹי כְּגוֹן נֵר וּבְשָׂמִים מְקַדְמִינַן לְהוּ לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. שֶׁבָּרָא דְּמַשְׁמַע לְשֶׁעָבַר וְלֹא בּוֹרֵא דְּמַשְׁמַע לְהַבָּא. מְאוֹר הָאֵשׁ וְלֹא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ, דַּחֲדָא נְהוֹרָא אִיכָּא בְּנוּרָא:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בּוֹרֵא. נַמִּי מַשְׁמַע לְשֶׁעָבַר {יד}:
מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. שֶׁהַרְבֵּה גְּוָנִים יֵשׁ בְּשַׁלְהֶבֶת, אֲדוּמָּה לְבָנָה וִירַקְרֹקֶת:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יג} נֵר וּמָזוֹן כוּ'. הַנֵּר שֶׁמְּבִיאִין וְנֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ מִיָּד יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים וְאַחַר כָּךְ הַמָּזוֹן שֶׁכְּבָר אָכַל. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי דְּיֵשׁ לוֹ לְהַסְמִיךְ בְּשָׂמִים לְנֵר שֶׁהוּא גַם כֵּן מֵעִנְיָן שַׁבָּת שֶׁמַּרְאֶה הַצַּעַר שֶׁהָיָה לוֹ בְּנֶפֶשׁ יְתֵרָה שֶׁהָלְכָה לָהּ וּלְכָךְ מֵרִיחַ לְיַשֵּׁב נִשְׁמָתוֹ. הָרִ''י: {יד} וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְנֵימָא שֶׁבָּרָא דְלֹא פְּלִיגֵי דִּלְשֶׁעָבַר מַשְׁמַע. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּלָשׁוֹן דִּקְרָא עָדִיף דִּכְתִיב בּוֹרֵא חֹשֶׁךְ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם:
Rambam (non traduit)
ומה שצריך לכלול המזון עם ההבדלה, כדי ללמדך מתוך דבריו היאך יהיה הסדר אם התחיל לאכול בשבת ולא השלים עד מוצאי שבת. ועוד, שהוא כלל בראש הפרק הדברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה, לפיכך לא זכר מחלקותם בהבדלה עד שכלל הסעודה עם ההבדלה:
בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה כו' – כבר נתבאר בגמרא שהכל מסכימין שברכת המזון היא הראשונה והבדלה אחרונה, אבל נחלקו בית שמאי ובית הלל בהקדמת הנר על הבשמים, שבית שמאי יקדימו הנר, ובית הלל יקדימו הבשמים.
6
אֵין מְבָרְכִין לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים, וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁלִּפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אֵין מְבָרְכִין עַל הַנֵּר עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
לֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. נֵר מִשּׁוּם דְּלֹא שָׁבַת, שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים עָשָׂה מְלָאכָה לְאוֹרוֹ {טו}, וְקַיְמָא לָן אוֹר שֶּׁלֹא שָׁבַת אֵין מְבָרְכִין עָלָיו הוֹאִיל וְנֶעֶבְדָה בוֹ עֲבֵרָה. וּבְשָׂמִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, בִּבְשָׂמִים שֶׁהֵם בִּמְסִבָּה שֶׁעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מְסֻבִּים בָּהּ לִסְעֻדָּה מַיְרֵי. וְהָא דִּתְנַן בְּסֵיפָא וְלֹא עַל הַנֵּר וְלֹא עַל הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מַה טַּעַם קָאָמַר, מַה טַּעַם אֵין מְבָרְכִין עַל בְּשָׂמִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, לְפִי שֶׁסְּתָם מְסִבַּת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵין מְבָרְכִין עַל בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים:
וְלֹא עַל הַנֵּר שֶׁל מֵתִים. דְּלֹא אִתְעֲבֵד לְאוֹרָה אֶלָּא לְכָבוֹד בְּעָלְמָא:
וְלֹא עַל בְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים. דְּלַעֲבוּרֵי רֵיחָא {טז} עֲבִידֵי:
וְלֹא עַל נֵר וּבְשָׂמִים. דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לְפִי שֶׁאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה:
עַד שֶׁיֵּאוֹתוּ לְאוֹרוֹ. שֶׁיֵּהָנוּ מֵאוֹרוֹ {יז}, וְלֹא שֶׁיֵּהָנוּ מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁקָּרוֹב לוֹ כָּל כָּךְ שֶׁיּוּכַל לֵהָנוֹת אִם יִרְצֶה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{טו} וְהָרִ''י כָּתַב שֶׁהִדְלִיקוֹ [הַנָּכְרִי] אוֹ שֶׁהִטָּה אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת: {טז} דִּלְסִרְחוֹנוֹ שֶׁל מֵת עֲבִידֵי וְלֹא לְהָרִיחַ: {יז} וּבַיְרוּשַׁלְמִי, רַב אָמַר יֵאוֹתוּ, אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם. וּשְׁמוּאֵל אָמַר יֵעוֹתוּ, לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר. וּפֵרוּשׁ לָעוּת מִלְּשׁוֹן עֵת. וְיִהְיֶה עִנְיָנוֹ כָּאן שֶׁהִגִּיעַ הָעֵת שֶׁל הָאוֹר לְהָאִיר:
Rambam (non traduit)
אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה כו' – כבר ידעת מדברי התורה שאסור ליהנות בדבר מדברי העבודה זרה, והוא מה שאמר הכתוב: ''ולא ידבק בידך מאומה מן החרם''.
ונר של נכרי, אסור להבדיל עליו, מפני שלא שבת, והעיקר בידינו: אור שלא שבת – אין מברכין עליו.
ובשמים של נכרי, אין מברכין עליהן, שכל ענינם לשם עבודה זרה.
ואסור ברכת הנר עד שיאותו, רוצה לומר עד שיהנו ממנו, ואז יהיה מותר לברך עליו במוצאי שבת:
7
מִי שֶׁאָכַל וְשָׁכַח וְלֹא בֵרַךְ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכָּר. עַד אֵימָתַי הוּא מְבָרֵךְ. עַד כְּדֵי שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו:
R. Bartenura (non traduit)
שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ רָעֵב מֵחֲמַת אוֹתָהּ הָאֲכִילָה הוּא סִימָן שֶּׁלֹא נִתְעַכֵּל הַמָּזוֹן. וְדַוְקָא בְּשָׁכַח אָמְרֵי בֵית הִלֵּל {יח} דְּאֵינוֹ חוֹזֵר, אֲבָל בְּמֵזִיד דִּבְרֵי הַכֹּל יַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יח} וְלֹא תֵימָא דְשָׁכַח דִּתְנַן לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית שַׁמַּאי:
Rambam (non traduit)
מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך כו' – פירוש יתעכל, יהיה נטחן המאכל. ושיעור זמנו, כל זמן שאינו רעב אחר אותה אכילה. ובמזיד, דברי הכל חוזר למקומו:
8
בָּא לָהֶם יַיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן {יט} וְאֵין שָׁם אֶלָּא אוֹתוֹ הַכּוֹס, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן {כ} וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ, וְאֵין עוֹנִין אָמֵן אַחַר הַכּוּתִי הַמְבָרֵךְ, עַד שֶׁיִּשְׁמַע כָּל הַבְּרָכָה:
R. Bartenura (non traduit)
מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן. שֶׁאֵין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס {כא}. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי בִּרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס:
עוֹנִין אָמֵן אַחַר יִשְׂרָאֵל הַמְבָרֵךְ. וְאַף עַל פִּי שֶּׁלֹא שָׁמַע הַזְכָּרַת הַשֵּׁם אֶלָּא סוֹף הַבְּרָכָה, דְּמִסְתָמָא לַשָּׁמַיִם בֵּרַךְ:
אֶלָּא אִם כֵּן שָׁמַע כָּל הַבְּרָכָה. שֶׁמָּא בֵּרַךְ לְהַר גְּרִיזִים:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יט} לְאַחַר הַמָּזוֹן. כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה קָאָמַר, כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ''י בַּגְּמָרָא. וְתַנָּא הִקְדִּים תְּחִלָּה דִּינֵי קִדּוּשׁ מִשּׁוּם דְּיַיִן לְקִדּוּשׁ קוֹדֵם לְצָרְכֵי סְעֻדָּה אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת כִּדְמַסִּיק בְּטוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן רע''א, וּמִדְּהִתְחִיל בְּדִינֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב שׁוֹנֶה כְּמוֹ כֵן דִּינֵי מָזוֹן וְהַבְדָּלָה, וְאַחַר כָּךְ דִּינֵי הַבְדָּלָה עַצְמָהּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כ} עַל הַיַּיִן. אִם יִרְצֶה: {כא} בַּגְּמָרָא רָמִינַן עֲלַהּ מִדְּאִצְטָרִיךְ בֵּית שַׁמַּאי מָזוֹן וְהַבְדָּלָה לְצָרְפִינְהוּ שְׁמַע מִנָּהּ דְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן טְעוּנָה כּוֹס, וּמְשַׁנֵי תְּרֵי תַּנָּאֵי אַלִּיבָּא דְבֵית שַׁמַּאי:
Rambam (non traduit)
בא להם יין לאחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס כו' – יש מי שיקרא ישמע, והעניין אחד, שהכוונה שלא יענה אמן בהיות הכותי מברך, עד שישמע העונה אמן כל הברכה.
ובכאן אפרש לך עניין הכותים. העם שהביא סנחריב מכותה, והושיבם בערי שומרון, העיד הכתוב בהם: ''את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים'' (מלכים ב יז). אבל באורך הימים למדו התורה וקבלוה על פשוטה, והמצוות אשר החזיקו בהן – היו מקפידים עליהם וישימו ליבם עליהם מאד. והוחזקו שהיו מאמינים בדתינו ומיחדים ולא יעבדו עבודה זרה, עד אשר חקרו עליהם חכמים ומצאום מכבדים הר גריזים, וחקרו על הדבר ההוא ומצאו להם בהר ההוא דמות יונה, וידעו שהם עובדים עבודה זרה, אז החזיקום בחזקת גויים גמורים לכל דבריהם.
וכל מה שתמצא במשנה מן הדברים מעניין הכותים, אשר תבין מהם שהכותים נכבדים מן הנכרים ופחותים מישראל, כמו שאמרו: ''מזמנין עם הכותי'' (ברכות פרק ז משנה א), ו''כותי המברך'' (משנה כאן) וזולתו, לא אמרו זה אלא קודם שחקרו עליהם; אבל מעת שחקרו עליהם ומצאו אשר זכרנו, הם פחותים מן הנכרים מאד. ועל כן דע אותו ולא נצטרך לשנות לך זה העיקר, בכל מקום שנזכר כותי:
פרק ט
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source