Chap. 7
ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּלְדֽוֹ:
Un bon renom est préférable à l’huile parfumée, et le jour de la mort au jour de la naissance.
Rachi
טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. יָפֶה לְאָדָם שֵׁם טוֹב מִשֶּׁמֶן טוֹב. וּבְיוֹם הַמָּוֶת טוֹב הַשֵּׁם מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ לְכָךְ הֻקַּשׁ שֵׁם טוֹב לְשֶׁמֶן יוֹתֵר מִשְּׁאָר מַשְׁקִין, שֶׁהַשֶּׁמֶן אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכוֹ מַיִם, וְהוּא צָף וְעוֹלֶה וְנִכָּר, אֲבָל שְׁאָר מַשְׁקִים, אַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָן מַיִם, וְהֵם בּוֹלְעִים. טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב. שֶׁמֶן טוֹב יוֹרֵד לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ''כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב . . . יוֹרֵד עַל הַזָּקָן''. שֵׁם טוֹב עוֹלֶה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר ''וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ''. שֶׁמֶן טוֹב לְשָׁעָה, וְשֵׁם טוֹב לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ''יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם''. שֶׁמֶן טוֹב הוֹלֵךְ מִקִּיטוֹן לִטְרַקְלִין וְלֹא יוֹתֵר, וְשֵׁם טוֹב לְסוֹף הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן ''מָצִינוּ בַּעֲלֵי שֶׁמֶן טוֹב נִכְנְסוּ לִמְקוֹם הַחַיִּים וְיָצְאוּ שְׂרוּפִים, וְהֵם נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וּמָצִינוּ בַּעֲלֵי שֵׁם טוֹב שֶׁנִּכְנְסוּ לִמְקוֹם הַמִּיתָה וְיָצְאוּ חַיִּים, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, שֶׁיָּצְאוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ: וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. נוֹלְדָה מִרְיָם, אֵין הַכֹּל יוֹדְעִין מָה הִיא. מֵתָה, נִסְתַּלְּקָה הַבְּאֵר. וְכֵן אַהֲרֹן בְּעַמּוּד עָנָן, וְכֵן משֶׁה בַּמָּן:
1
ט֞וֹב לָלֶ֣כֶת אֶל־בֵּֽית־אֵ֗בֶל מִלֶּ֙כֶת֙ אֶל־בֵּ֣ית מִשְׁתֶּ֔ה בַּאֲשֶׁ֕ר ה֖וּא ס֣וֹף כָּל־הָאָדָ֑ם וְהַחַ֖י יִתֵּ֥ן אֶל־לִבּֽוֹ:
Mieux vaut aller dans une maison de deuil que dans une maison où l’on festoie ; là se voit la fin de tout homme : et les vivants doivent la prendre à cœur !
Rachi
טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל. מִדָּה הַנּוֹהֶגֶת בַּחַיִּים וּבַמֵּתִים: מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה. שֶׁהִיא מִדָּה שֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בַּחַיִים: בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם. בִּשְׁבִיל שֶׁהָאֵבֶל הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם. סוֹפוֹ שֶׁל כָּל אָדָם לָבֹא לִידֵי כָּךְ. לְפִיכָךְ, הַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ, כָּל מַה שֶּׁאֶגְמֹל חֶסֶד עִם הַמֵּת, אֶצְטָרֵךְ אֲנִי שֶׁיִּגְמְלוּ לִי בְּמוֹתִי, דְּיִדַּל יִדְלוּנֵיהּ, דְּיִטְעַן יִטְעֲנוּנֵיהּ, דְיִסְפֹּד יִסְפְּדוּנֵיהּ, דִּילַוֶּה יְלַוִּנֵיהּ. בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם. שֶׁהַמִּיתָה הִיא סוֹף כָּל יְמֵי הָאָדָם, וְאִם לֹא עַכְשָׁיו גּוֹמֵל לוֹ חֶסֶד, לֹא יִגְמֹל לוֹ עוֹד, אֲבָל בֵּית הַמִּשְׁתֶּה, זִמְּנוֹ וְלֹא הָלַךְ, יוּכַל לוֹמַר לוֹ ''סוֹפָךְ שֶׁיִּוָּלֵד לְךָ בֵּן, וְשָׁם אֶהְיֶה עִמָּךְ, תָּבֹא לְךָ שִׂמְחַת חֲתוּנַת בִּנְךָ וְשָׁם אֵלֵךְ: וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ. הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁאִם לֹא עַכְשָׁיו יִגְמֹל לוֹ חֶסֶד, לֹא יִגְמֹל לוֹ עוֹד:
2
ט֥וֹב כַּ֖עַס מִשְּׂחֹ֑ק כִּֽי־בְרֹ֥עַ פָּנִ֖ים יִ֥יטַב לֵֽב:
Mieux vaut la tristesse que la gaieté, car le visage peut être sombre et le cœur satisfait.
Rachi
טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק. מִי שֶׁרוֹדֶפֶת מִדַּת הַדִּין אַחֲרָיו, אַל יִצְטַעֵר. טוֹב הָיָה לָהֶם לְדוֹר הַמַּבּוּל אִם הֶרְאָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנִים זְעוּמוֹת עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, מִשְּׂחוֹק שֶׁשָּׂחַק עִמָּהֶם, שֶׁאִלּוּ הֶרְאָה לָהֶם קִימְעָא רוֹעַ פָּנִים, הָיוּ חוֹזְרִים לְמוּטָב. טוֹב הָיָה לַאֲדוֹנִיָּהוּ אִם עֲצָבוֹ אָבִיו עַל כָּל עֲבֵרָה שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה, מִשְּׂחוֹק שֶׁהֶרְאָה לוֹ וּבַסּוֹף נֶהֱרַג עָלָיו: יִיטַב לֵב. יַהֲפֹךְ לֵב הָאָדָם לְהֵיטִיב דְּרָכָיו:
3
לֵ֤ב חֲכָמִים֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔בֶל וְלֵ֥ב כְּסִילִ֖ים בְּבֵ֥ית שִׂמְחָֽה:
La pensée du sage se porte vers la maison de deuil, la pensée des fous vers la maison de plaisir.
Rachi
לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל. מַחֲשַׁבְתָּם עַל יוֹם הַמִּיתָה: וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה. אֵין חֲרֵדִים מִיּוֹם הַמִּיתָה וְלִבָּם בָּרִיא כְּאוּלָם:
4
ט֕וֹב לִשְׁמֹ֖עַ גַּעֲרַ֣ת חָכָ֑ם מֵאִ֕ישׁ שֹׁמֵ֖עַ שִׁ֥יר כְּסִילִֽים:
Mieux vaut entendre les reproches d’un sage que d’écouter les chansons des sots.
5
כִּ֣י כְק֤וֹל הַסִּירִים֙ תַּ֣חַת הַסִּ֔יר כֵּ֖ן שְׂחֹ֣ק הַכְּסִ֑יל וְגַם־זֶ֖ה הָֽבֶל:
Car tel le crépitement des broussailles sous la marmite, tels sont les rires des fous. Et cela aussi est vanité !
Rachi
כִּי כְקוֹל הַסִּירִים. עֲצֵי קוֹצִים, אשפינ''ט בלע''ז: תַּחַת הַסִּיר. תַּחַת סִיר נְחשֶׁת הַכָּפוּי עַל תַּבְעֵרַת קוֹצִים, וְהֵם מְקַשְׁקְשִׁים לְתוֹכָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל קִיסַיָּא, כַּד אִינוּן דָּלְקִין, לֵית קָלְהוֹן אָזֵיל. בְּרַם, הָלֵין סִירַיָּתָא, קָלְהוֹן אָזִיל, לְמֵימָר, אַף אֲנָן מִן קִיסַיָּא. מוֹדִיעִים שֶׁאַף אָנוּ מִן הָעֵצִים, וְיֵשׁ צוֹרֶךְ בָּנוּ. אַף הַכְּסִילִים מַרְבִּים דְּבָרִים, לוֹמַר: ''גַּם אָנוּ מִן הַחֲשׁוּבִים'': וְגַם זֶה הָבֶל. וְעָמָל הוּא, שֶׁמָּסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַבְּרִיּוֹת לִהְיוֹת יְגֵעִים וּמְקַנְתְּרִים בָּהֶם:
6
כִּ֥י הָעֹ֖שֶׁק יְהוֹלֵ֣ל חָכָ֑ם וִֽיאַבֵּ֥ד אֶת־לֵ֖ב מַתָּנָֽה:
Certes, la concussion affole le sage, et les présents font perdre le sens.
Rachi
כִּי הָעֹשֶׁק יְהוֹלֵל חָכָם. כְּשֶׁהַכְּסִיל מְקַנְתֵּר אֶת הֶחָכָם, מְעַרְבֵּב דַּעְתּוֹ, וְגַם הוּא נִכְשָׁל. דָּתָן וַאֲבִירָם קִנְתְּרוּ אֶת משֶׁה, לוֹמַר ''יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט וְגוֹ''', וִיְעִרְבְּבוּהוּ וְאִבְּדוּ אֶת לִבּוֹ, וְגָרְמוּ לוֹ שֶׁהִקְפִּיד כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר, ''וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ'', וְנֶעֱנַשׁ בַּדָּבָר, שֶׁהֱשִׁיבוֹ, ''עַתָּה תִרְאֶה'', וְלֹא תִרְאֶה בְּמִלְחֶמֶת ל''א מְלָכִים: לֵב מַתָּנָה. לֵב חָכְמָה, שֶׁהִיא מַתָּנָה לְאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר, ''כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה'': עֹשֵׁק. לְשׁוֹן רִיב וְקִנְתּוּרִין. יֵשׁ פָּנִים אֲחֵרִים מַפְרִידִין הַמִּקְרָאוֹת זוֹ מִזּוֹ ו''כי'' הָאָמוּר בְּרֹאשׁ הַמִּקְרָא מוֹכִיחַ שֶׁמְּחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּפָנָיו:
7
ט֛וֹב אַחֲרִ֥ית דָּבָ֖ר מֵֽרֵאשִׁית֑וֹ ט֥וֹב אֶֽרֶךְ־ר֖וּחַ מִגְּבַהּ־רֽוּחַ:
La fin d’une entreprise est préférable à son début ; un caractère endurant l’emporte sur un caractère hautain.
Rachi
טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ. כְּמַשְׁמָעוֹ, בְּרֵאשִׁית הַדָּבָר, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה יְּהֵא בְּסוֹפוֹ, אֲבָל כְּשֶׁאַחֲרִית טוֹב, נִגְמַר בְּטוֹב. טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ. בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵרֵאשִׁיתוֹ טוֹב, שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְטוֹבָה כְּשֶׁהִתְתִילוּ בּוֹ. רַבִּי מֵאִיר הֲוָה קָאִים וְדָרִישׁ כּוּלֵיהּ מִלְּתָא בֶּאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת: אֶרֶךְ רוּחַ. הַמַּאֲרִיךְ רָגְזוֹ, וְאֵינוֹ מְמַהֵר לָרִיב:
8
אַל־תְּבַהֵ֥ל בְּרֽוּחֲךָ֖ לִכְע֑וֹס כִּ֣י כַ֔עַס בְּחֵ֥יק כְּסִילִ֖ים יָנֽוּחַ:
Ne cède pas trop vite à ton humeur irascible, car la colère est à demeure au sein des fous.
Rachi
אַל תְּבַהֵל. אַל תְּמַהֵר:
9
אַל־תֹּאמַר֙ מֶ֣ה הָיָ֔ה שֶׁ֤הַיָּמִים֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים הָי֥וּ טוֹבִ֖ים מֵאֵ֑לֶּה כִּ֛י לֹ֥א מֵחָכְמָ֖ה שָׁאַ֥לְתָּ עַל־זֶֽה:
Ne dis point : "D’où vient que les temps passés valaient mieux que le présent ?" Car c’est manquer de sagesse de poser cette question.
Rachi
אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים וְגוֹ'. אַל תִּתְמַהּ עַל הַטּוֹבָה שֶׁהָיְתָה בָּאָה עַל הַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים, כְּדוֹר הַמִּדְבָּר וְדוֹרוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְדוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד: כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ. שֶׁהַכֹּל לְפִי זְכוּת הַדּוֹרוֹת:
10
טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה עִֽם־נַחֲלָ֑ה וְיֹתֵ֖ר לְרֹאֵ֥י הַשָּֽׁמֶשׁ:
Précieuse est la sagesse avec un patrimoine : grande supériorité pour ceux qui voient le soleil !
Rachi
טוֹבָה חָכְמָה וְגוֹ'. חָכְמָתָם עָמְדָה לָהֶם עִם נַחֲלַת זְכוּת אֲבוֹתָם, כִּי טוֹבָה הִיא הַחָכְמָה: וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ. יִתְרוֹן הִיא הַחָכְמָה לְכָל הַבְּרִיּוֹת: לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ. הֵן כָּל הַבְּרִיּוֹת, כְּדִתְנַן ''הַנּוֹדֵר מֵרוֹאֵי הַחַמָּה אָסוּר אַף בְּסוּמִין. לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁהַחַמָּה רוֹאָה אוֹתוֹ:
11
כִּ֛י בְּצֵ֥ל הַֽחָכְמָ֖ה בְּצֵ֣ל הַכָּ֑סֶף וְיִתְר֣וֹן דַּ֔עַת הַֽחָכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ:
Car ainsi on est sous la protection de la sagesse et sous la protection de l’argent ; toutefois la sagesse l’emporte, car elle prolonge la vie de ceux qui la possèdent.
Rachi
כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף. כָּל מִי שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּצֵל הַחָכְמָה יֶשְׁנוֹ בְּצֵל הַכֶּסֶף, שֶׁהַחָכְמָה גּוֹרֶמֶת לְעֹשֶׁר שֶׁיָּבֹא: וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ. וְעוֹד הַחָכְמָה יְתֵרָה עַל הַכֶּסֶף, שֶׁהַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ:
12
רְאֵ֖ה אֶת־מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י מִ֤י יוּכַל֙ לְתַקֵּ֔ן אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר עִוְּתֽוֹ:
Regarde l’œuvre de Dieu : qui peut redresser ce qu’il a fait courbe ?
Rachi
רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים. הֵיאַךְ הוּא מְתֻקָּן, הַכֹּל לְפִי הַפְּעֻלָּה שֶׁל אָדָם גַּן עֵדֶן לַצַּדִּיקִים, גֵּיהִנֹּם לָרְשָׁעִים. רְאֵה לְךָ בְּאֵיזֶה תִדְבָּק: כִּי מִי יוּכַל לְתַקֵּן. לְאַחַר מִיתָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר עִוְּתוֹ בְּחַיָּיו:
13
בְּי֤וֹם טוֹבָה֙ הֱיֵ֣ה בְט֔וֹב וּבְי֥וֹם רָעָ֖ה רְאֵ֑ה גַּ֣ם אֶת־זֶ֤ה לְעֻמַּת־זֶה֙ עָשָׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים עַל־דִּבְרַ֗ת שֶׁלֹּ֨א יִמְצָ֧א הָֽאָדָ֛ם אַחֲרָ֖יו מְאֽוּמָה:
Au jour du bonheur, sois content ; et au jour du malheur, considère que Dieu a fait correspondre l’un à l’autre, de façon à ce que l’homme ne trouve pas à récriminer contre lui.
Rachi
בְּיוֹם טוֹבָה הֱיֵה בְטוֹב. בְּיוֹם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, הֱיֵה בְּעוֹשֵׂי הַטּוֹבָה: וּבְיוֹם רָעָה רְאֵה. כְּשֶׁתָּבוֹא הָרָעָה עַל הָרְשָׁעִים, אַתָּה תִּהְיֶה מִן הָרוֹאִים, שֶׁנֶּאֱמַר, ''וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ''', וְלֹא תִהְיֶה מִן הַנִּרְאִים ''וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'': גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה. הַטּוֹבָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ לְעֻמַּת הָרָעָה וּשְׂכַר פְּעֻלָּתָהּ: שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אַחֲרָיו מְאוּמָה. לְהַרְהֵר אַחֲרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
14
אֶת־הַכֹּ֥ל רָאִ֖יתִי בִּימֵ֣י הֶבְלִ֑י יֵ֤שׁ צַדִּיק֙ אֹבֵ֣ד בְּצִדְק֔וֹ וְיֵ֣שׁ רָשָׁ֔ע מַאֲרִ֖יךְ בְּרָעָתֽוֹ:
J’ai tout vu au cours de mon éphémère existence : tel juste succombe malgré sa vertu, et tel méchant dure malgré sa perversité.
Rachi
יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אוֹבֵד, עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד בְּצִדְקוֹ. מַעֲשֵׂה בְּיוֹסֵף בֶּן פִּנְחָס הַכֹּהֵן שֶׁעָלְתָה נִימָא בְּרַגְלוֹ. קָרְאוּ לְרוֹפֵא לַחֲתּוֹךְ רַגְלוֹ. אָמַר לֵיהּ ''כְּשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְחוּט הַשַּׂעֲרָה, הוֹדִיעֵנִי''. וְכֵן עָשָׂה, קָרָא לְחוּנְיָא בְּנוֹ, אָמַר לוֹ ''בְּנִי, עַד כָּאן הָיִיתָ חַיָּב לִטַּפֵּל בִּי. מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵין אַתָּה חַיָּב לִטַּפֵּל בִּי, שֶׁאֵין כֹּהֵן מִטַּמֵּא לְאֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו:
15
אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם:
Ne sois pas juste à l’excès, ne sois pas sage plus qu’il ne faut ; pourquoi t’exposer à la ruine ?
Rachi
אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה. כְּשָׁאוּל, שֶׁדִּמָּה לִהְיוֹת צַדִּיק וְרִחֵם עַל הָרְשָׁעִים: וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר. לָדוּן קַל וָחֹמֶר שֶׁל שְׁטוּת, וּמַה עַל נֶפֶשׁ אַחַת אָמְרָה תּוֹרָה, הָבֵא עֶגְלָה עֲרוּפָה, וְכוּ':
16
אַל־תִּרְשַׁ֥ע הַרְבֵּ֖ה וְאַל־תְּהִ֣י סָכָ֑ל לָ֥מָּה תָמ֖וּת בְּלֹ֥א עִתֶּֽךָ:
Ne sois pas trop méchant, évite d’être sot ; pourquoi voudrais-tu mourir avant le temps ?
Rachi
אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה. אֲפִלּוּ רָשַׁעְתָּ מְעַט, אַל תּוֹסִיף לְהַרְשִׁיעַ: לָמָּה תָמוּת בְּלֹא עִתֶּךָ. כְּשָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל'' בְּנֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וּבַעֲמָלֵק:
17
ט֚וֹב אֲשֶׁ֣ר תֶּאֱחֹ֣ז בָּזֶ֔ה וְגַם־מִזֶּ֖ה אַל־תַּנַּ֣ח אֶת־יָדֶ֑ךָ כִּֽי־יְרֵ֥א אֱלֹהִ֖ים יֵצֵ֥א אֶת־כֻּלָּֽם:
Tu feras bien de t’attacher à l’une des méthodes sans que ta main lâche l’autre : celui qui craint Dieu se tire d’affaire en toutes choses.
Rachi
טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגוֹ'. אֱחוֹז בְּצֶדֶק וּבְרֶשַׁע. אִם אָמַר הַנָּבִיא הַצַּדִּיק דָּבָר שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְךָ לְרֶשַׁע, כְּגוֹן שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְשָׁאוּל, אַל יֵקַל בְּעֵינֶיךָ לְפַקְפֵּק בּוֹ: יֵצֵא אֶת כֻּלָּם. יְדֵי שְׁנֵיהֶם, יְקַיֵּם הַצֶּדֶק וְהָרֶשַׁע כְּהִלְכָתָן:
18
הַֽחָכְמָ֖ה תָּעֹ֣ז לֶחָכָ֑ם מֵֽעֲשָׂרָה֙ שַׁלִּיטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ בָּעִֽיר:
La sagesse est une force pour l’homme, plus efficace que dix chefs gouvernant une ville.
Rachi
הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם. לְפִי שֶׁאָמַר, ''אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה'', אִם רָשַׁעְתָּ מְעַט, אַל תּוֹסִיף עָלָיו, אֶלָּא פַּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּתְהֵא תּוֹהֵא עַל הַחֵטְא, אָמַר, ''הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם'', שֶׁהִיא יוֹעַצְתּוֹ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה: מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. מָצִינוּ בְּיֹאשִׁיָּהוּ שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַכָּתוּב, ''וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ וְגוֹ'''. הֲרֵי עָמְדָה לוֹ חָכְמָתוֹ, שֶׁפִּשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וְטוֹב לוֹ מֵעֲשָׂרָה מְלָכִים שֶׁהִרְשִׁיעוּ וְלֹא שָׁבוּ מִדַּרְכָּם: אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. בִּירוּשָׁלַיִם: רְחַבְעָם, אֲבִיָּה, אֲחַזְיָה, יוֹאָשׁ אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע, אֲמַצְיָה, אָחָז, מְנַשֶּׁה, אָמוֹן, יְהוֹיָקִים, צִדְקִיָּהוּ:
19
כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא:
Il n’est pas d’homme juste sur terre qui fasse le bien sans jamais faillir.
Rachi
כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ. לְפִיכָךְ, צָרִיךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו:
20
גַּ֤ם לְכָל־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔רוּ אַל־תִּתֵּ֖ן לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֥ע אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ מְקַלְלֶֽךָ:
N’aie garde de faire attention à toutes les paroles qu’on débite ; tu éviteras ainsi d’entendre ton esclave proférer des malédictions contre toi.
Rachi
גַּם לְכָל הַדְּבָרִים וְגוֹ'. לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּשָׁאוּל שֶׁקִּבֵּל לְשׁוֹן הָרַע עַל נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים, וְעָלָיו נֶאֱמַר ''אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה'', אָמַר ''גַּם לְכָל הַדְּבָרִים וְגוֹ''', אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אֵלֶיךָ הוֹלְכֵי רָכִיל, אַל תִּתֵּן לִבְּךָ לְקַבְּלָן: אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְלֶךָ. אֵין טוֹב אֲשֶׁר תַּטֶּה אָזְנְךָ לִשְׁמוֹעַ אֶת עַבְדְּךָ מְקַלְּלֶךָ. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. אֵלּוּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַמְחַיְּבִים אֶת הָאָדָם שְׁתֵּי עֵינָיו מַרְאִין אוֹתוֹ דִּבְרֵי עֲבֵרָה. שְׁתֵּי אָזְנָיו מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ דְּבָרִים בְּטֵלִים. שְׁתֵּי יָדָיו שֶׁגּוֹזֵל וְחוֹמֵס בָּהֶן. שְׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁמוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה. וּפִיו וְלִבּוֹ. ד''א הַחָכְמָה' תָּעֹז לְחָכָם זֶה נֹחַ מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו, ד''א לֶחָכָם זֶה אַבְרָהָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו, ד''א לֶחָכָם זֶה יוֹסֵף מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֵלּוּ אֶחָיו, ד''א לֶחָכָם זֶה משֶׁה מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים. עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַמְּשַׁמְשִׁין אֶת הַגּוּף עַל יְדֵי מַאֲכָל מִן פּוּמָא לְוֶשְׁטָא וּמִן וֶשְׁטָא לְכַרְסָא וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת. וְחָכְמָתוֹ עָמְדָה לוֹ לְמשֶׁה שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לְמַאֲכָל אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה. כָּל הַפָּנִים הַלָּלוּ בַּמִּדְרָשׁ, וְאֵינִי יָכוֹל לְיַשֵּׁב עֲלֵיהֶן מִקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו ''כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ'':
21
כִּ֛י גַּם־פְּעָמִ֥ים רַבּ֖וֹת יָדַ֣ע לִבֶּ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר גַּם־(את) אַתָּ֖ה קִלַּ֥לְתָּ אֲחֵרִֽים:
Car bien des fois, ton cœur le sait, il t’est arrivé de proférer des malédictions contre les autres.
22
כָּל־זֹ֖ה נִסִּ֣יתִי בַֽחָכְמָ֑ה אָמַ֣רְתִּי אֶחְכָּ֔מָה וְהִ֖יא רְחוֹקָ֥ה מִמֶּֽנִּי:
Tout cela, je l’ai expérimenté avec sagacité ; je disais : "Je voudrais me rendre maître de la sagesse !" Mais elle s’est tenue loin de moi.
Rachi
כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה. מוּסָב עַל מִקְרָאוֹת שֶׁלְּמַטָּן (סְפָרִים אֲחֵרִים וְלֹא) וְעַל שֶׁלְּמַעְלָן: נִסִּיתִי בַחָכְמָה. בַּתּוֹרָה: אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה. לָדַעַת אֶת הַחָכְמָה: וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. וּמָה הִיא זוֹ?:
23
רָח֖וֹק מַה־שֶּׁהָיָ֑ה וְעָמֹ֥ק | עָמֹ֖ק מִ֥י יִמְצָאֶֽנּוּ:
Ce qui existe est si loin et si infiniment profond ! Qui pourrait y atteindre ?
Rachi
רָחוֹק מַה שֶׁהָיָה. אֶת הַדְּבָרִים הָרְחוֹקִים שֶׁהָיוּ בִּיצִירַת בְּרֵאשִׁית: וְעָמֹק עָמֹק הוּא ''מִי יִמְצָאֶנּוּ'', שֶׁאֵין לִי רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן, מַה לְּמַעְלָה וּמַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים וּמַה לְּאָחוֹר: וְעוֹד:
24
סַבּ֨וֹתִֽי אֲנִ֤י וְלִבִּי֙ לָדַ֣עַת וְלָת֔וּר וּבַקֵּ֥שׁ חָכְמָ֖ה וְחֶשְׁבּ֑וֹן וְלָדַ֙עַת֙ רֶ֣שַׁע כֶּ֔סֶל וְהַסִּכְל֖וּת הוֹלֵלֽוֹת:
Je m’étais appliqué de tout cœur à tout examiner et scruter, à rechercher sagesse et raison, à apprécier aussi malignité et sottise, folie et insanités.
Rachi
סַבּוֹתִי וגו, לָדַעַת וְלָתוּר. וּלְבַקֵּשׁ חָכְמַת פָּרָשַׁת פָּרָה אֲדֻמָּה וְחֶשְׁבּוֹן קֵץ הַגְּאֻלָּה: וְלָדַעַת רֶשַׁע כֶּסֶל. לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתָּהּ שֶׁל אַפִּיקוֹרְסוּת: וְהַסִּכְלוּת הוֹלֵלוֹת. מְעֻרְבָּב וּמְשֻׁעֲמָם שֶׁבָּהּ:
25
וּמוֹצֶ֨א אֲנִ֜י מַ֣ר מִמָּ֗וֶת אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁר־הִ֨יא מְצוֹדִ֧ים וַחֲרָמִ֛ים לִבָּ֖הּ אֲסוּרִ֣ים יָדֶ֑יהָ ט֞וֹב לִפְנֵ֤י הָאֱלֹהִים֙ יִמָּלֵ֣ט מִמֶּ֔נָּה וְחוֹטֵ֖א יִלָּ֥כֶד בָּֽהּ:
Et ce que j’ai trouvé de plus amer que la mort, c’est la femme, dont le cœur n’est que guet-apens et pièges et dont les bras sont des chaînes. Celui qui jouit de la faveur de Dieu échappe à ses griffes, mais le pécheur s’y laisse prendre.
Rachi
וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת. שֶׁהִיא קָשָׁה מֵעֲשָׂרָה דְבָרִים הַקָּשִׁים שֶׁנִּבְרְאוּ בָּעוֹלָם, כִּדְאִיתָא בְּבָבָא בַּתְרָא בְּ־הַשֻּׁתָּפִין. ''וּמוֹצֶא אֲנִי מַר'' וְקָשֶׁה מִמֶּנָּה ''אֶת הָאִשָּׁה'', זוֹ הַמִּנוּת: וַחֲרָמִים לִבָּהּ. לְשׁוֹן מִכְמֹרֶת, כְּמוֹ, ''יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ'': אֲסוּרִים יָדֶיהָ. וּמִשֶּׁהֶחֱזִיקָה בָּאָדָם, הֲרֵי הוּא כְּנִקְשַׁר בְּקִשּׁוּרֵי עֲבוֹתוֹת: אֲסוּרִים. שֵׁם דָּבָר שֶׁל קִשׁוּרִים, כְּמוֹ ''וַיִּמַּסוּ אֱסוּרָיו'', קִשּׁוּרָיו. וְכֵן פֵּרְשׁוֹ מְנַחֵם:
26
רְאֵה֙ זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אָמְרָ֖ה קֹהֶ֑לֶת אַחַ֥ת לְאַחַ֖ת לִמְצֹ֥א חֶשְׁבּֽוֹן:
Vois, c’est là ce que j’ai trouvé, dit l’Ecclésiaste, en ajoutant un fait à un autre pour arriver à une conclusion.
Rachi
רְאֵה זֶה מָצָאתִי אָמְרָה קֹהֶלֶת אַחַת לְאַחַת לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן. כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁהַצַּדִּיקִים עוֹשִׂים וְהָעֲבֵרוֹת שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹבְרִים נִמְנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַחַת אֶל אַחַת עַד שֶׁמִּצְטָרְפוֹת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. כָּךְ פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה: אָמְרָה קֹהֶלֶת. אָמְרָה קְבוּצַת הַחָכְמָה, וְאָמְרָה נַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת הַמְקַבֶּצֶת הַחָכְמָה: קֹהֶלֶת. לְשׁוֹן נְקֵבָה הִיא, וּכְשֶׁהוּא אוֹמְרוֹ בִּלְשׁוֹן זָכָר, מוּסָב עַל הַקּוֹבְצָהּ, וְהוּא שְׁלֹמֹה. וּבַמִּדְרָשׁ מָצִינוּ אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ פְּעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן זָכָר, וּפְעָמִים מְשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ''עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַתָּה'', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ''עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַתָּה''. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר ''מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם'', וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר ''קוֹל מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן'':
27
אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי:
Mais il est une chose encore que j’ai cherchée et que je n’ai pas trouvée : parmi mille individus, j’ai pu trouver un homme, mais de femme, parmi eux tous, je n’en ai pas trouvé.
Rachi
אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי. לְבַד אֵלֶּה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּים וְלֹא מְצָאתִים, בִּקְשָׁה עוֹד נַפְשִׁי כְּשֵׁרָה בַּנָּשִׁים וְלֹא מָצָאתִי, כִּי כֻּלָּן דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן: אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם, אֶלֶף נִכְנָסִים לְמִקְרָא, אֵין יוֹצְאִים מֵהֶם לְהַצְלִיחַ שֶׁרְאוּיִם לַמִּשְׁנָה אֶלָּא מֵאָה, וְאוֹתָם מֵאָה שֶׁנִּכְנְסוּ לַמִּשְׁנָה, אֵין יוֹצְאִים מֵהֶם לִגְמָרָא אֶלָּא עֲשָׂרָה, וְאוֹתָן עֲשָׂרָה שֶׁנִּכְנָסִין לִגְמָרָא, אֵין מַצְלִיחַ מֵהֶם אֶלָּא אֶחָד לְהוֹרָאָה, הֲרֵי אֶחָד מֵאֶלֶף: וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה. אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף, לְכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בָּהּ:
28
לְבַד֙ רְאֵה־זֶ֣ה מָצָ֔אתִי אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֶת־הָאָדָ֖ם יָשָׁ֑ר וְהֵ֥מָּה בִקְשׁ֖וּ חִשְּׁבֹנ֥וֹת רַבִּֽים:
Seulement voici ce que j’ai trouvé : c’est que Dieu a fait les hommes pour être droits ; ce sont eux qui ont recours à toutes sortes de roueries.
Rachi
לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי. שֶׁבָּאָה לְעוֹלָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ: אֲשֶׁר עָשָׂה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן יָשָׁר: וְהֵמָּה. מִשֶּׁנִּזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה אִשְׁתּוֹ וְנַעֲשׂוּ שְׁנַיִם וְנִקְרְאוּ ''הֵמָּה'': בִּקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים. מְזִמּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל חֵטְא. כָּךְ נִדְרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ:
29
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source