Chap. 4
וְשַׁ֣בְתִּֽי אֲנִ֗י וָאֶרְאֶה֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֲשֻׁקִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נַעֲשִׂ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ וְהִנֵּ֣ה | דִּמְעַ֣ת הָעֲשֻׁקִ֗ים וְאֵ֤ין לָהֶם֙ מְנַחֵ֔ם וּמִיַּ֤ד עֹֽשְׁקֵיהֶם֙ כֹּ֔חַ וְאֵ֥ין לָהֶ֖ם מְנַחֵֽם:
Puis je me mis à observer tous les actes d’oppression qui se commettent sous le soleil : partout des opprimés en larmes et personne pour les consoler ! Violentés par la main de leurs tyrans, il n’est personne pour les consoler.
Rachi
וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה. בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ: אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים. הַנַּעֲשִׂים עֲשׁוּקִים בְּגֵיהִנֹּם בַּמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים: תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. תַּחַת חֲלִיפִים שֶׁל הַתּוֹרָה: וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים. בּוֹכִים עַל נַפְשׁוֹתֵיהֶם הָעֲשׁוּקוֹת בְּיַד מַלְאֲכֵי מַשְׁחִית וְאַכְזָרִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, ''עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ''; אֵלּוּ יוֹרְדֵי גֵּיהִנֹּם. וְאַף מִקְרָא זֶה כָּךְ נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי: וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ. עֹשְׁקֵיהֶם מַכְרִיחִים וְתוֹקְפִים אוֹתָם בְּכֹחַ:
1
וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה:
Et j’estime plus heureux les morts, qui ont fini leur carrière, que les vivants qui ont prolongé leur existence jusqu’à présent ;
Rachi
שֶׁכְּבָר מֵתוּ. עַד שֶׁלֹּא שָׁלַט בָּהֶם יֵצֶר הָרַע הַזֶּה לִדְחוֹתָם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּגוֹן אָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁלֹּא נַעֲנָה משֶׁה אֶלָּא עַל יְדֵיהֶן, וּכְגוֹן דָּוִד אָבִי, שֶׁלֹּא נַעֲנֵיתִי אֲנִי בכ''ד רְנָנוֹת עַד שֶׁאָמַרְתִּי, ''זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ'':
2
וְטוֹב֙ מִשְּׁנֵיהֶ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־עֲדֶ֖ן לֹ֣א הָיָ֑ה אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־רָאָה֙ אֶת־הַמַּעֲשֶׂ֣ה הָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
mais plus heureux que les uns et les autres, celui qui n’a pas encore vécu, qui n’a pas vu l’œuvre mauvaise qui s’accomplit sous le soleil !
Rachi
עֲדֶן. עֲדַיִן: אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה. רָאִיתִי בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת, אֵלּוּ תתקע''ד דּוֹרוֹת שֶׁקֻּמְּטוּ לְהִבָּרְאוֹת וְלֹא נִבְרְאוּ:
3
וְרָאִ֨יתִֽי אֲנִ֜י אֶת־כָּל־עָמָ֗ל וְאֵת֙ כָּל־כִּשְׁר֣וֹן הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה כִּ֛י הִ֥יא קִנְאַת־אִ֖ישׁ מֵרֵעֵ֑הוּ גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
Et j’ai observé que le labeur [de l’homme] et tous ses efforts pour réussir ont pour mobile la jalousie qu’il nourrit contre son prochain ; ceci encore est vanité et pâture de vent.
Rachi
וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל. הֵן הָעֲבֵרוֹת, שֶׁהֵן עָמָל בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה. שֶׁאֵינוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֶלָּא לְקִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָבֶל: כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ. אֲשֶׁר הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ:
4
הַכְּסִיל֙ חֹבֵ֣ק אֶת־יָדָ֔יו וְאֹכֵ֖ל אֶת־בְּשָׂרֽוֹ:
Le fou se croise les bras et se nourrit de sa propre substance.
Rachi
הַכְּסִיל. הָרָשָׁע: חֹבֵק אֶת יָדָיו. וְאֵינוֹ יָגֵעַ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל אֶלָּא מִן הַגָּזֵל: וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. לְיוֹם הַדִּין שֶׁרוֹאֶה צַדִּיקִים בְּכָבוֹד, וְהוּא נִדּוֹן. כַּךְ נִדְרָשׁ בְּסִפְרֵי:
5
ט֕וֹב מְלֹ֥א כַ֖ף נָ֑חַת מִמְּלֹ֥א חָפְנַ֛יִם עָמָ֖ל וּרְע֥וּת רֽוּחַ:
Plutôt une simple poignée dans le calme, que d’avoir les mains pleines en peinant et en courant après le vent.
Rachi
טוֹב מְלֹא כַף נָחַת. לִהְיוֹת קוֹנֶה נְכָסִים מְעַט מִיגִיעוֹ, שֶׁיְּהֵא בָּהֶן נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ: מִמְּלֹא חָפְנַיִם. נְכָסִים הַרְבֵּה בַּעֲבֵרָה, שֶׁהוּא עָמָל וְעַצְבוּת רוּחַ לִפְנֵי הַמָּקוֹם:
6
וְשַׁ֧בְתִּי אֲנִ֛י וָאֶרְאֶ֥ה הֶ֖בֶל תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ:
Je me remis à observer une autre vanité sous le soleil :
Rachi
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כְּמוֹ ''תַּחַת הַשָּׁמָיִם'':
7
יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכָל־עֲמָל֔וֹ גַּם־(עיניו) עֵינ֖וֹ לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י | אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא:
Voici un homme isolé, sans compagnon, qui n’a même pas de fils ni de frère, et il ne met pas de bornes à son labeur ! Ses yeux ne sont jamais rassasiés de richesses. [II ne se demande pas :] "Pour qui est-ce que je peine ? Pour qui refusé-je à mon âme la moindre jouissance ?" Encore une vanité et une triste condition !
Rachi
יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה דְּבָרָיו בִּיחִידִי: גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ. אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, אֵינוֹ קוֹנֶה לוֹ תַּלְמִיד שֶׁהוּא כְּבֵן, וְלֹא חָבֵר שֶׁהוּא כְּאָח. וְאִם רַוָּק הוּא, אֵינוֹ נוֹשֵׂא אִשָּׁה לִהְיוֹת לוֹ כְּאָח לְעֵזֶר וּלְהוֹלִיד בֵּן. וְאִם סוֹחֵר הוּא, אֵינוֹ קוֹנֶה לוֹ שֻׁתָּפִים, וְיוֹצֵא לְדֶרֶךְ יְחִידִי: וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ. יָגֵעַ בְּגִירְסָא, וְאִם סוֹחֵר הוּא, עָמֵל בִּפְרַקְמַטְיָא: גַּם עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר. לֹא יְהֵא שָׂבֵעַ בְּטַעֲמֵי תּוֹרָה, שֶׁהַרְבֵּה תּוֹרָה לוֹמֵד אָדָם מִתַּלְמִידָיו. וּלְעִנְיַן הַמָּמוֹן, רוֹדֵף תָּמִיד אַחַר הַמָּמוֹן: וּלְמִי אֲנִי עָמֵל. מֵאַחַר שֶׁאֵינִי מַעֲמִיד תַּלְמִידִים, וְאֵינִי נוֹשֵׂא אִשָּׁה לְהוֹלִיד בָּנִים:
8
טוֹבִ֥ים הַשְּׁנַ֖יִם מִן־הָאֶחָ֑ד אֲשֶׁ֧ר יֵשׁ־לָהֶ֛ם שָׂכָ֥ר ט֖וֹב בַּעֲמָלָֽם:
Être à deux vaut mieux que d’être chacun seul ; car c’est tirer un meilleur profit de son travail.
Rachi
טוֹבִים הַשְּׁנַיִם. לְכָל דָּבָר: מִן הָאֶחָד. לְפִיכָךְ, יִקְנֶה לוֹ אָדָם חָבֵר וְיִשָּׂא אִשָּׁה, אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם יוֹתֵר רֶוַח בַּעֲמָלָם. הַרְבֵּה מְלָאכָה נַעֲשֵׂית בִּשְׁנַיִם, שֶׁאֵין הַיָּחִיד מַתְחִיל בָּהּ לְבַדּוֹ:
9
כִּ֣י אִם־יִפֹּ֔לוּ הָאֶחָ֖ד יָקִ֣ים אֶת־חֲבֵר֑וֹ וְאִ֣יל֗וֹ הָֽאֶחָד֙ שֶׁיִּפּ֔וֹל וְאֵ֥ין שֵׁנִ֖י לַהֲקִימֽוֹ:
Si l’un d’eux tombe, son compagnon pourra le relever ; mais si un homme isolé tombe, il n’y a personne d’autre pour le remettre debout.
Rachi
כִּי אִם יִפֹּלוּ. כְּמַשְׁמָעוֹ. וּלְעִנְיַן הַמִּשְׁנָה, אִם תָּקְפָה עָלָיו מִשְׁנָה שֶׁלּוֹ, חֲבֵרוֹ מַחֲזִירָהּ לוֹ, אוֹ אִם יִכָּשֵׁל וְלֹא דִּקְדֵּק אֶת אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, בָּא חֲבֵירוֹ וּמַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת: וְאִי לוֹ. וְאוֹי לוֹ:
10
גַּ֛ם אִם־יִשְׁכְּב֥וּ שְׁנַ֖יִם וְחַ֣ם לָהֶ֑ם וּלְאֶחָ֖ד אֵ֥יךְ יֵחָֽם:
De même, si deux sont couchés ensemble, ils ressentent de la chaleur ; mais celui qui est seul, comment se réchauffera-t-il ?
Rachi
וְחַם לָהֶם. כְּמַשְׁמָעוֹ, וּלְעִנְיַן זָכָר וּנְקֵבָה, מִתְחַמְּמִים זֶה מִזֶּה וּמוֹלִידִים:
11
וְאִֽם־יִתְקְפוֹ֙ הָאֶחָ֔ד הַשְּׁנַ֖יִם יַעַמְד֣וּ נֶגְדּ֑וֹ וְהַחוּט֙ הַֽמְשֻׁלָּ֔שׁ לֹ֥א בִמְהֵרָ֖ה יִנָּתֵֽק:
Et si un agresseur vient les attaquer, ils seront deux pour lui tenir tête ; mais un triple lien est encore moins facile à rompre.
Rachi
וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד. אִם בָּאוּ לִסְטִים עָלָיו לְתָקְפּוֹ אִם שְׁנַיִם הֵם, יַעַמְדוּ לְנֶגְדּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם ג' הֵם, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק. דָּבָר אַחֵר מִי שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם, וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ, שׁוּב אֵין תּוֹרָה פוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר, ''לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ''. דָּבָר אַחֵר חוּט הַמְשֻׁלָּשׁ בְּמִקְרָא וּבְמִשְׁנָה וּבְדֶרֶךְ אֶרֶץ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא. בְּפָנִים אֲחֵרִים נִדְרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ: ''יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי'' לוֹ, אֲבָל אֵין סֵדֶר כָּל הַמִּקְרָאוֹת הַלָּלוּ מִתְיַשֵּׁב עֲלֵיהֶם:
12
ט֛וֹב יֶ֥לֶד מִסְכֵּ֖ן וְחָכָ֑ם מִמֶּ֤לֶךְ זָקֵן֙ וּכְסִ֔יל אֲשֶׁ֛ר לֹא־יָדַ֥ע לְהִזָּהֵ֖ר עֽוֹד:
Mieux vaut un jeune homme pauvre, mais intelligent, qu’un roi vieux et stupide, incapable même d’accueillir encore des conseils.
Rachi
טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְחָכָם. זֶה יֵצֶר טוֹב, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יֶלֶד? שֶׁאֵינוֹ בָּא בָּאָדָם עַד י''ג שָׁנָה: מִסְכֵּן. שֶׁאֵין הָאֵבָרִים שׁוֹמְעִים לוֹ כְּמוֹ לְיֵצֶר הָרָע: חָכָם. שֶׁמַּשְׂכִּיל אֶת הָאָדָם לְדֶרֶךְ טוֹבָה: מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. זֶה יֵצֶר הָרַע, שֶׁהוּא שַׁלִּיט עַל כָּל הָאֵבָרִים. זָקֵן. שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנּוֹלָד הַוָּלָד, הוּא נָתוּן בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, ''לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ'': וּכְסִיל. שֶׁמַּתְעֵהוּ בְּדֶרֶךְ רָעָה, כָּךְ נִדְרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ: אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. שֶׁהֲרֵי הִזְקִין, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחָה:
13
כִּֽי־מִבֵּ֥ית הָסוּרִ֖ים יָצָ֣א לִמְלֹ֑ךְ כִּ֛י גַּ֥ם בְּמַלְכוּת֖וֹ נוֹלַ֥ד רָֽשׁ:
Celui-là sortirait d’une prison pour régner, tandis que celui-ci est né pauvre, quoique revêtu de la dignité royale.
Rachi
כִּי מִבֵּית הָסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ. מִמְּקוֹם הַטִּנֹּפֶת וְסִרְחוֹן, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן ''וַיִּבְאַשׁ'' וּסְרִי: כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ. מִשֶּׁמָּלַךְ בָּאָדָם, נוֹלַד הָרָשׁ הַמִּסְכֵּן הַטּוֹב מִמֶּנּוּ, וּבָא מִתּוֹךְ טָהֳרָה וְלֹא מִתּוֹךְ טִנֹּפֶת הָרֶחֶם, כָּךְ דְּרָשׁוּהוּ בַּמִּדְרָשׁ. דָבָר אַחֵר ''כִּי טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן וְגוֹ''' כְּמַשְׁמָעוֹ. ''אֲשֶׁר לֹא יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד'', שֶׁכְּבָר הִזְקִין בְּרִשְׁעוֹ וּכְסִילוּתוֹ. ''כִּי מִבֵּית הָאֲסוּרִים יָצָא לִמְלֹךְ'', כִּי הַיֶּלֶד הַמִּסְכֵּן, סוֹפוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ עָלָיו שֶׁיָּצָא לִמְלֹךְ מִתּוֹךְ עָנְיוֹ וּמִבֵּית אֲסוּרָיו, שֶׁהֲרֵי סמ''ך שֶׁל הָסוּרִים נָקוּד רָפֵי, וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ ''הָאֲסוּרִים''. (סְפָרִים אֲחֵרִים, כְּמוֹ, ''וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי'', כְּמוֹ יַאֲהֵל) שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּיוֹסֵף, שֶׁמָּלַךְ מִתּוֹךְ יְצִיאַת בֵּית הָאֲסוּרִים. וְכֵן דָּוִד, ''אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן'': כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ נוֹלַד רָשׁ. כִּי כָּשֵׁר וְהָגוּן הוּא שֶׁיִּמְלֹךְ, כִּי גַּם בְּמַלְכוּתוֹ הוּא נֶהְפַּךְ מִמִּנְהַג הַשְּׂרָרָה וּמַקְטִין עַצְמוֹ אֵצֶל הַחֲכָמִים כְּמִדַּת הָרָשִׁים, וְכֵן, ''וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד'', שֶׁיֵּהָפֵךְ וְיִשְׁתַּנֶּה לוֹ מִמַּה שֶׁהָיָה כְּעַיִר פֶּרֶא, וְיֵעָשֶׂה אָדָם: נוֹלַד. נַעֲשָׂה, וּלְשׁוֹן הֹוֶה הוּא:
14
רָאִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־הַ֣חַיִּ֔ים הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עִ֚ם הַיֶּ֣לֶד הַשֵּׁנִ֔י אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד תַּחְתָּֽיו:
J’ai vu la foule des vivants, qui se meuvent sous le soleil, prendre parti pour ce jeune homme, appelé à monter sur le trône à la place de l’autre.
Rachi
רָאִיתִי אֶת כָּל הַחַיִּים וְגוֹ'. מָצָאתִי בְּמִדְרַשׁ הַסֵּפֶר הַזֶּה ''זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, ,וּמִכָּל הָחַי'': עִם הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי. אֲשֶׁר יִתְקַיֵּם תַּחַת אוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁהֵם נֹחַ וּבָנָיו:
15
אֵֽין־קֵ֣ץ לְכָל־הָעָ֗ם לְכֹ֤ל אֲשֶׁר־הָיָה֙ לִפְנֵיהֶ֔ם גַּ֥ם הָאַחֲרוֹנִ֖ים לֹ֣א יִשְׂמְחוּ־ב֑וֹ כִּֽי־גַם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וְרַעְי֥וֹן רֽוּחַ:
Sans limites est le nombre des gens qu’il traîne à la remorque ; en revanche, ceux qui viendront après ne seront guère satisfaits de lui ; car tout cela est encore vanité et pâture de vent.
Rachi
אֵין קֵץ לְכָל הָעָם. פָּרִים וְרָבִים הָיוּ יוֹתֵר מִדַּאי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ''זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם''. אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת וְיוֹלֶדֶת לִשְׁלשָׁה יָמִים. ''יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם'': לְכֹל אֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵיהֶם. אֵין קֵץ לְכָל טוֹב שֶׁהָיָה לִפְנֵיהֶם, וְהַכֹּל אָבַד, וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחַתּוּ: גַּם הָאַחֲרוֹנִים. דּוֹר הַפַּלָּגָה: לֹא יִשְׂמְחוּ. גַּם הֵם בַּטּוֹב הַנִּתָּן בְּיָדָם: כִּי גַּם זֶה. סוֹפוֹ שֶׁל הֶבֶל וְרַעְיוֹן רוּחַ כַּאֲשֶׁר אָדָם מְהַלֵּךְ אַחַר יִצְרוֹ:
16
שְׁמֹ֣ר (רגליך) רַגְלְךָ֗ כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל־בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וְקָר֣וֹב לִשְׁמֹ֔עַ מִתֵּ֥ת הַכְּסִילִ֖ים זָ֑בַח כִּֽי־אֵינָ֥ם יוֹדְעִ֖ים לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע:
Sois circonspect dans ta démarche quand tu te rends dans la maison de Dieu : s’en approcher pour obéir [vaut mieux] que les sacrifices offerts par les sots, car ceux-ci ne savent [que] faire le mal.
Rachi
שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים. הֵיאַךְ תֵּלֵךְ. אִם תָּבִיא תּוֹדָה וְנִדְבַת שְׁלָמִים, הוּא הַטּוֹב, וּשְׁמֹר עַצְמְךָ, שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לֵילֵךְ בַּהֲבָאַת חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת: וְקָרוֹב. הֱוֵי לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וֶהֱוֵי טוֹב וְקָרוֹב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח. שֶׁיֶּחֱטָא וְיָבִיא קָרְבָּן: כִּי אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע. אֵין הַכְּסִיל מֵבִין שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רַע לְעַצְמוֹ:
17
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source