Tanakh/Ktouvim/Mishlei/18

Chap. 18

לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע:

L’homme qui s’isole ne fait que suivre ses caprices : il s’insurge contre tout ce qui est raisonnable.

Rachi

לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד. מִי שֶׁהוּא נִפְרָד מהקב''ה שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹר מִצְוֹתָיו לְתַאֲוַת לִבּוֹ וְיִצְרוֹ הָרָע הוּא רוֹדֵף וְסוֹף: בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. בֵּין חֲכָמִים תִּגָּלֶה חֶרְפָּתוֹ, וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ בְּלוֹט שֶׁנִּפְרָד מֵאַבְרָהָם עַל תַּאֲוַת לִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּרֵאשִׁית יג) וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֶת כָּל כִּכָּר הַיַּרְדֵּן כָּל הַמִּקְרָא הַזֶּה ע''ש נִיאוּף נֶאֱמַר וְסוֹפוֹ נִתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי (דְּבָרִים כג):

לֹֽא־יַחְפֹּ֣ץ כְּ֭סִיל בִּתְבוּנָ֑ה כִּ֝֗י אִֽם־בְּהִתְגַּלּ֥וֹת לִבּֽוֹ:

Le fou ne veut pas de la raison : il ne demande qu’à mettre à nu son cœur.

Rachi

כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ. כ''א בְּגִלּוּי לִבּוֹ הוּא חָפֵץ לְגַלּוֹת מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ:

בְּֽבוֹא־רָ֭שָׁע בָּ֣א גַם־בּ֑וּז וְֽעִם־קָל֥וֹן חֶרְפָּֽה:

Le méchant entraîne le mépris à sa suite ; la honte accompagne le manque de dignité.

Rachi

וְעִם קָלוֹן. תָּבוֹא חֶרְפָּה מִי שֶׁבּוֹחֵר בְּקָלוֹן וְנִיאוּף חֶרְפָּה הִיא לוֹ:

מַ֣יִם עֲ֭מֻקִּים דִּבְרֵ֣י פִי־אִ֑ישׁ נַ֥חַל נֹ֝בֵ֗עַ מְק֣וֹר חָכְמָֽה:

Ce sont des eaux profondes que les paroles d’une bouche humaine, un torrent jaillissant, une source de sagesse.

Rachi

דִּבְרֵי פִּי אִישׁ. כָּל אִישׁ שֶׁבַּמִּקְרָא ל' גִּבּוֹר גָּדוֹל בִּגְבוּרָה הוּא: מְקוֹר חָכְמָה. כְּנַחַל נוֹבֵעַ וּכְמַיִם עֲמוּקִים:

שְׂאֵ֣ת פְּנֵי־רָשָׁ֣ע לֹא־ט֑וֹב לְהַטּ֥וֹת צַ֝דִּ֗יק בַּמִּשְׁפָּֽט:

Prendre parti pour le méchant, évincer le juste de ses droits, est bien mal agir.

Rachi

שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב. כַּאֲשֶׁר פֵּירְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לֹא טוֹב לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹשְׂאִים לָהֶם פָּנִים בעה''ז וְנִפְרָעִין מֵהֶן לעה''ב: טוֹב וגו'. טוֹב לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּכְרִיעִין לָהֶם כַּף מֹאזְנַיִם לְחַיְּבָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִפְרָעִין מֵהֶן בְּחַיֵּיהֶן לְעוֹלָם הַבָּא, וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ:

שִׂפְתֵ֣י כְ֭סִיל יָבֹ֣אֽוּ בְרִ֑יב וּ֝פִ֗יו לְֽמַהֲלֻמ֥וֹת יִקְרָֽא:

Les lèvres du sot entraînent des disputes, et sa bouche appelle les coups.

Rachi

שִׂפְתֵי כְסִיל יָבוֹאוּ בְרִיב. כָּל דְּבָרָיו בָּאִים בִּלְשׁוֹן תִּגָּר: וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת. קוֹרֵא לַיִּסּוּרִין לַהֲבִיאָם עָלָיו:

פִּֽי־כְ֭סִיל מְחִתָּה־ל֑וֹ וּ֝שְׂפָתָ֗יו מוֹקֵ֥שׁ נַפְשֽׁוֹ:

La bouche du sot cause sa ruine, et ses lèvres sont un piège pour sa personne.

דִּבְרֵ֣י נִ֭רְגָּן כְּמִֽתְלַהֲמִ֑ים וְ֝הֵ֗ם יָרְד֥וּ חַדְרֵי־בָֽטֶן:

Les paroles d’un boutefeu sont comme des coups qui retentissent au plus profond des entrailles.

Rachi

דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים. מַהֲלֻמּוֹת:

גַּ֭ם מִתְרַפֶּ֣ה בִמְלַאכְתּ֑וֹ אָ֥ח ה֝֗וּא לְבַ֣עַל מַשְׁחִֽית:

Apporter de la négligence dans son travail suffit pour être l’émule d’un artisan de ruines.

Rachi

גַּם מִתְרַפֶּה בִּמְלַאכְתּוֹ. פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה וְהוּא ת''ח: לְבַעַל מַשְׁחִית. לְשָׂטָן:

מִגְדַּל־עֹ֭ז שֵׁ֣ם יְהוָ֑ה בּֽוֹ־יָר֖וּץ צַדִּ֣יק וְנִשְׂגָּֽב:

Le nom du Seigneur est une tour fortifiée : le juste s’y réfugie et est hors d’atteinte.

Rachi

מִגְדָּל עוֹז שֵׁם ה' בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב. וְהוּא מִתְחַזֵּק:

ה֣וֹן עָ֭שִׁיר קִרְיַ֣ת עֻזּ֑וֹ וּכְחוֹמָ֥ה נִ֝שְׂגָּבָ֗ה בְּמַשְׂכִּיתֽוֹ:

La fortune est une place forte pour le riche, un rempart tutélaire, à ce qu’il s’imagine.

Rachi

וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה. עָשְׁרוֹ לוֹ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַבַּיִת נִרְצָף בְּרִצְפַּת אֲבָנִים הַסּוֹכְכִים עַל הָאָרֶץ קָרוּי אֶבֶן מַשְׂכִּית:

לִפְנֵי־שֶׁ֭בֶר יִגְבַּ֣הּ לֵב־אִ֑ישׁ וְלִפְנֵ֖י כָב֣וֹד עֲנָוָֽה:

Lorsque s’enfle le cœur de l’homme, sa ruine est proche ; l’honneur suit de près l’humilité.

מֵשִׁ֣יב דָּ֭בָר בְּטֶ֣רֶם יִשְׁמָ֑ע אִוֶּ֥לֶת הִיא־ל֝֗וֹ וּכְלִמָּֽה:

Répondre avant d’avoir entendu, c’est une folie et une cause de confusion.

רֽוּחַ־אִ֭ישׁ יְכַלְכֵּ֣ל מַחֲלֵ֑הוּ וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה מִ֣י יִשָּׂאֶֽנָּה:

Un esprit viril sait supporter la maladie ; mais un esprit abattu, qui le soutiendra ?

Rachi

רוּחַ אִישׁ. רוּחַ גֶּבֶר שֶׁהוּא אִישׁ גִּבּוֹר וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּאָגָה בְּלִבּוֹ וּמְקַבֵּל כָּל הַבָּא עָלָיו בְּשִׂמְחָה וּבְחִבָּה: יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ. אֵין כֹּחוֹ סָר מֵעָלָיו:

לֵ֣ב נָ֭בוֹן יִקְנֶה־דָּ֑עַת וְאֹ֥זֶן חֲ֝כָמִ֗ים תְּבַקֶּשׁ־דָּֽעַת:

Le cœur bien inspiré acquiert la science ; l’oreille des sages est avide de savoir.

מַתָּ֣ן אָ֭דָם יַרְחִ֣יב ל֑וֹ וְלִפְנֵ֖י גְדֹלִ֣ים יַנְחֶֽנּוּ:

Les cadeaux ouvrent un facile accès à l’homme et le font arriver jusqu’aux grands.

Rachi

מַתַּן אָדָם יַרְחִיב. כִּפְשׁוּטוֹ, וּמִדְרָשׁוֹ בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה מְדַבֵּר שֶׁמַּרְחִיב לוֹ חֶלְקוֹ לע''ל וְגַם בְּחַיָּיו לִפְנֵי גְּדוֹלִים יַנְחֶנּוּ וְאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא חָשׁוּב:

צַדִּ֣יק הָרִאשׁ֣וֹן בְּרִיב֑וֹ (יבא)־וּבָֽא־רֵ֝עֵ֗הוּ וַחֲקָרֽוֹ:

Qui parle le premier dans un procès a raison ; vienne la partie adverse, on approfondit la cause.

מִ֭דְיָנִים יַשְׁבִּ֣ית הַגּוֹרָ֑ל וּבֵ֖ין עֲצוּמִ֣ים יַפְרִֽיד:

Le sort met fin aux disputes et tranche le débat entre les puissants.

Rachi

וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד. אֵלּוּ בַּעֲלֵי דִּינִין כְּמוֹ (יְשַׁעְיָה מא, כא) הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם וּבְמִשְׁנָה שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעַצְּמוּ בַּדִּין, ע''ש שֶׁמְּרִיבוֹתָם עֲצוּמוֹת קְרוּיִם עֲצוּמִים אוֹ לְשׁוֹן חוֹזֶק אוֹ לְשׁוֹן אוֹטֶם כְּמוֹ וְעֹצֵם עֵינָיו (שם לג):

אָ֗ח נִפְשָׁ֥ע מִקִּרְיַת־עֹ֑ז (ומדונים) וּ֝מִדְיָנִ֗ים כִּבְרִ֥יחַ אַרְמֽוֹן:

Un frère infidèle est pire qu’une ville forte, les disputes, que les verrous d’un château-fort.

Rachi

אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עוֹז. יֵשׁ אָח נִפְשָׁע מֵאֶחָיו וּמְאַבֵּד בְּמִרְדּוֹ קִרְיַת עוֹז כְּגוֹן לוֹט בְּאַבְרָהָם עֵשָׂו בְּיַעֲקֹב: וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן. וּמְרִיבָה שֶׁבֵּינֵיהֶם מַפְרִידָתָם לָעוֹלָם כִּבְרִיחַ זֶה שֶׁנּוֹעֲלִים בּוֹ שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בּוֹ:

מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ תִּשְׂבַּ֣ע בִּטְנ֑וֹ תְּבוּאַ֖ת שְׂפָתָ֣יו יִשְׂבָּֽע:

De l’usage de la parole dépend la nourriture de l’homme ; il s’alimente du produit de ses lèvres.

מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ:

La mort et la vie sont au pouvoir de la langue ; ceux qui aiment l’exercer en goûtent les fruits.

Rachi

וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ. אוֹהֵב אֶת לְשׁוֹנוֹ וּמַרְגִּילָהּ לַתּוֹרָה אוֹכֵל שְׂכָרָהּ בעה''ז:

מָצָ֣א אִ֭שָּׁה מָ֣צָא ט֑וֹב וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה:

Qui a trouvé une femme distinguée a trouvé le bonheur et a obtenu une faveur de l’Éternel.

Rachi

מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב. מָצָא תּוֹרָה, וּכְמַשְׁמָעוֹ אִשָּׁה טוֹבָה: וַיָּפֶק רָצוֹן. וְיוֹצִיא, זֶה פְּשׁוּטוֹ, ד''א אָדָם שֶׁמָּצָא אִשָּׁה וּמָצָא טוֹב וַיָּפֶק רְצוֹנוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ מוֹצִיא רָצוֹן מהקב''ה, רַבִּי יוֹסֵף קָרָא:

תַּחֲנוּנִ֥ים יְדַבֶּר־רָ֑שׁ וְ֝עָשִׁ֗יר יַעֲנֶ֥ה עַזּֽוֹת:

Le pauvre parle en suppliant, le riche répond avec dureté.

Rachi

תַּחֲנוּנִים יְדַבֵּר רָשׁ. דֶּרֶךְ זֶה בְּכָךְ וְדֶרֶךְ זֶה בְּכָךְ לִמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ שאע''פ שֶׁעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת הָרָשׁ יְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים וְכֵן הָעִנְיָן הָרַב לַתַּלְמִיד:

אִ֣ישׁ רֵ֭עִים לְהִתְרֹעֵ֑עַ וְיֵ֥שׁ אֹ֝הֵ֗ב דָּבֵ֥ק מֵאָֽח:

Avoir beaucoup d’amis nuit ; mais tel ami est plus attaché qu’un frère.

Rachi

אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ. אָדָם שֶׁקּוֹנֶה לוֹ רֵעִים עוֹד יָבוֹא יוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָהֶם וִיקָרְבֵהוּ וְאִם תֹּאמַר מַה בְּכָךְ: יֵשׁ אוֹהֵב דָּבֵק מֵאָח. שֶׁיְּקָרְבֵהוּ יוֹתֵר מִקְּרוֹבָיו וְאֶחָיו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source