Chap. 20
בִּשְׁנַ֨ת בֹּ֤א תַרְתָּן֙ אַשְׁדּ֔וֹדָה בִּשְׁלֹ֣ח אֹת֔וֹ סַֽרְג֖וֹן מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וַיִּלָּ֥חֶם בְּאַשְׁדּ֖וֹד וַֽיִּלְכְּדָֽהּ:
L’année où Tartân arriva à Asdod, envoyé par le roi Sargôn, mit le siège devant cette ville et s’en empara,
1
בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא דִּבֶּ֣ר יְהוָה֮ בְּיַ֣ד יְשַׁעְיָ֣הוּ בֶן־אָמוֹץ֮ לֵאמֹר֒ לֵ֗ךְ וּפִתַּחְתָּ֤ הַשַּׂק֙ מֵעַ֣ל מָתְנֶ֔יךָ וְנַעַלְךָ֥ תַחֲלֹ֖ץ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֑יךָ וַיַּ֣עַשׂ כֵּ֔ן הָלֹ֖ךְ עָר֥וֹם וְיָחֵֽף: (ס)
à cette époque, le Seigneur, s’adressant à Isaïe, fils d’Amoç, lui parla ainsi : "Va, dénoue le cilice qui couvre tes reins et ôte les souliers de tes pieds." Se conformant à cet ordre, le prophète alla dévêtu et déchaussé.
Rachi
וּפִתַּחְתָּ הַשַּׂק מֵעַל מָתְנֶיךָ. ת''י וְתֵיסַר סַקָּא בְּחַרְצָךְ וְהַדְּבָרִים מוֹכִיחִים שֶׁהֲרֵי עַד עַכְשָׁיו לֹא צִיוָּהוּ לַחֲגוֹר שַׂק שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ לְהַתִּירָהּ וְעוֹד שֶׁהוּא אוֹמֵר וְנַעַלְךָ תַחֲלֹץ וְהוּא סִימָן לַאֲבֵלוּת וּפֵירוּשׁ וּפִתַּחְתָּ כְּמוֹ (שְׁמוֹת לט) מְפֻתָּחוֹת פִּתּוּחֵי חוֹתָם לַחֲגוֹר שַׂק בְּדוֹחַק עַל בְּשָׂרוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה חֲקוּקָה בִּבְשָׂרוֹ: מֵעַל מָתְנֶיךָ. לְמַעְלָה מִמָּתְנֶיךָ: עָרוֹם. ת''י פָּחִיחַ בִּבְגָדִים קְרוּעִים וּבְלוּאִים וְלֹא עָרוֹם מַמָּשׁ:
2
וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף שָׁלֹ֤שׁ שָׁנִים֙ א֣וֹת וּמוֹפֵ֔ת עַל־מִצְרַ֖יִם וְעַל־כּֽוּשׁ:
Le Seigneur dit alors : "De même que mon serviteur Isaïe est allé dévêtu et déchaussé pour servir, pendant trois ans, de signe et de présage à l’Égypte et à l’Ethiopie,
Rachi
שָׁלֹשׁ שָׁנִים. יֵלֵךְ כֵּן לְאוֹת וּלְמוֹפֵת לְמִצְרַיִם וּלְכוּשׁ שֶׁלַּסּוֹף שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִנְהֹג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וגו' לָמַדְנוּ שֶׁכָּבַשׁ תַרְתָּן אֶת אַשְׁדּוֹד שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי מַפַּלְתּוֹ שֶׁל סַנְחֵרִב שֶׁהֲרֵי מַפַּלְתּוֹ הָיְתָה כְּשֶׁהֵבִיא אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְתִרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ לִפְנֵי יְרוּשָׁלַיִם בְּקוֹלָרִין כְּשֶׁבָּא לָצוּר עַל חִזְקִיָּהוּ:
3
כֵּ֣ן יִנְהַ֣ג מֶֽלֶךְ־אַ֠שּׁוּר אֶת־שְׁבִ֨י מִצְרַ֜יִם וְאֶת־גָּל֥וּת כּ֛וּשׁ נְעָרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף וַחֲשׂוּפַ֥י שֵׁ֖ת עֶרְוַ֥ת מִצְרָֽיִם:
de même les captifs d’Égypte et les exilés d’Ethiopie jeunes et vieux, le roi d’Assyrie les emmènera dévêtus et déchaussés, découverts jusqu’au bas des reins, à la honte de l’Égypte.
Rachi
וַחֲשׂוּפַי שֵׁת. כְּמוֹ חָשֹׂף שֵׁת והיו''ד יְתֵירָה כיו''ד חַלּוֹנָי וְחוֹרָי וְשָׂדָי: שֵׁת. בֵּית מוֹצָא הָרְעִי וְכֵן (ש''ב י) וְיִכְרוֹת אֶת מַדְוֵיהֶם עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וּגְמוּל זֶה הָיָה לָהֶם תַּחַת חָם אֲבִיהֶם אֲשֶׁר רָאָה עֶרְוַת אָבִיו וְלֹא כִסָּה אוֹתָהּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה:
4
וְחַתּ֖וּ וָבֹ֑שׁוּ מִכּוּשׁ֙ מַבָּטָ֔ם וּמִן־מִצְרַ֖יִם תִּפְאַרְתָּֽם:
Ils seront terrorisés alors et pleins de confusion à cause de l’Ethiopie, qui était leur espoir, et de, l’Égypte, dont ils s’étaient glorifiés ;
Rachi
וְחַתּוּ וָבֹשׁוּ. כָּל הַמַּבִּיטִים וּמְצַפִּים עַל עֶזְרַת כּוּשׁ וְהַמִּתְפָּאֲרִים בְּמִשְׁעָן מִצְרַיִם: תִּפְאַרְתָּם. וונט''ש בְּלַעַז:
5
וְ֠אָמַר יֹשֵׁ֨ב הָאִ֣י הַזֶּה֮ בַּיּ֣וֹם הַהוּא֒ הִנֵּה־כֹ֣ה מַבָּטֵ֗נוּ אֲשֶׁר־נַ֤סְנוּ שָׁם֙ לְעֶזְרָ֔ה לְהִ֨נָּצֵ֔ל מִפְּנֵ֖י מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֑וּר וְאֵ֖יךְ נִמָּלֵ֥ט אֲנָֽחְנוּ: (פ)
et les habitants de ces côtes diront en ce jour : "Voilà où en est celui qui fut notre espoir et chez qui nous courûmes chercher une protection efficace contre le roi d’Assyrie ! Comment pourrons-nous échapper maintenant ?"
Rachi
יֹשֵׁב הָאִי הַזֶּה. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִשְׁעָנִים עַל פַּרְעֹה לְעֶזְרָה: הָאִי. לְשׁוֹן אִיֵּי הַיָּם:
6
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source