Tehilim

Chapitre 36
Chap. 36
לַמְנַצֵּ֬חַ | לְעֶֽבֶד־יְהוָ֬ה לְדָוִֽד:
Au chef des chantres. Par le serviteur de l’Éternel, par David.
36 : 1
נְאֻֽם־פֶּ֣שַׁע לָ֭רָשָׁע בְּקֶ֣רֶב לִבִּ֑י אֵֽין־פַּ֥חַד אֱ֝לֹהִ֗ים לְנֶ֣גֶד עֵינָֽיו:
Au fond de mon cœur [je sens] ce que le Péché insinue au méchant : "Qu’il n’ait nulle crainte de Dieu devant les yeux !"
Rachi
נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי וגו'. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסוֹרָס יֵשׁ בְּקֶרֶב לִבִּי שֶׁהַפֶּשַׁע הוּא יֵצֶר הָרַע אוֹמֵר לָרָשָׁע שֶׁלֹּא יְהֵא פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וּבְקֶרֶב לִבִּי כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר כִּמְדוּמֶּה אֲנִי:
36 : 2
כִּֽי־הֶחֱלִ֣יק אֵלָ֣יו בְּעֵינָ֑יו לִמְצֹ֖א עֲוֹנ֣וֹ לִשְׂנֹֽא:
Oui, il lui adresse des regards séducteurs, de façon à provoquer son iniquité, qu’il faudrait haïr.
Rachi
כִּי הֶחֱלִיק. הַפֶּשַׁע עַל הָרָשָׁע בַּחֲלַקְלַקּוֹת בְּעֵינָיו כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא הקב''ה אֶת עֲוֹנוֹ לִשְׂנוֹא אוֹתוֹ:
36 : 3
דִּבְרֵי־פִ֭יו אָ֣וֶן וּמִרְמָ֑ה חָדַ֖ל לְהַשְׂכִּ֣יל לְהֵיטִֽיב:
Les paroles de sa bouche ne sont que fausseté et perfidie, il renonce à être sage, à bien agir.
Rachi
חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב. מְנַע עַצְמוֹ מֵהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב מַעֲשָׂיו:
36 : 4
אָ֤וֶן | יַחְשֹׁ֗ב עַֽל־מִשְׁכָּ֫ב֥וֹ יִ֭תְיַצֵּב עַל־דֶּ֣רֶךְ לֹא־ט֑וֹב רָ֝֗ע לֹ֣א יִמְאָֽס:
Sur sa couche il machine la fraude ; il s’engage sur un chemin qui n’est pas bon, il n’a pas l’horreur du mal.
Rachi
יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב. הקב''ה נָתַן לְפָנָיו דֶּרֶךְ הַטּוֹב וְדֶרֶךְ הַמָּוֶת וְהוּא בּוֹחֵר לוֹ דֶּרֶךְ לֹא טוֹב:
36 : 5
יְ֭הוָה בְּהַשָּׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ אֱ֝מֽוּנָתְךָ֗ עַד־שְׁחָקִֽים:
Éternel, ta grâce atteint jusqu’aux cieux, ta fidélité jusqu’aux nues.
Rachi
ה' בְּהַשָּׁמַיִם חַסְדֶּךָ. בִּשְׁבִיל רְשָׁעִים הַלָּלוּ אַתָּה מְסַלֵּק חֶסֶד מִן הַתַּחְתּוֹנִים וּמַגְבִּיהַּ אֱמוּנָתְךָ עַד שְׁחָקִים לְסַלְּקָהּ מִבְּנֵי אָדָם:
36 : 6
צִדְקָֽתְךָ֨ | כְּֽהַרְרֵי־אֵ֗ל מִ֭שְׁפָּטֶךָ תְּה֣וֹם רַבָּ֑ה אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה תוֹשִׁ֣יעַ יְהוָֽה:
Ta justice est comme les montagnes puissantes, tes arrêts sont comme l’immense abîme : aux hommes et aux bêtes, tu es secourable, Éternel !
Rachi
צִדְקָתְךָ. יְקָרָה מִן הַבְּרִיּוֹת כְּהַרְרֵי אֵל בִּשְׁבִיל מַעֲשֵׂי הָרְשָׁעִים וּמִשְׁפָּטֶיךָ בָּאִים לָעוֹלָם עַד תְּהוֹם רַבָּה, ד''א צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל מִי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה עִמּוֹ אַתָּה מַגְבִּיהוֹ וּמְתָקְּפוֹ כְּהַרְרֵי אֵל, לְשׁוֹן תּוֹקֶף כְּמוֹ (יְחֶזְקֵאל י''ז) וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקַח: מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה. מִי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לָדוּן אוֹתוֹ וְלִיקַּח נִקְמָתְךָ מִמֶּנּוּ אַתָּה מוֹרִידוֹ עַד תְּהוֹם רַבָּה: מִשְׁפָּטֶךָ. יושטיצ''א בלע''ז: אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'. בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עֲרוּמִים בְּדַעַת כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה בַּעֲנָוָה תוֹשִׁיעַ ה':
36 : 7
מַה־יָּקָ֥ר חַסְדְּךָ֗ אֱלֹ֫הִ֥ים וּבְנֵ֥י אָדָ֑ם בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ יֶחֱסָיֽוּן:
Combien précieuse est ta grâce, ô Dieu ! Les fils de l’homme s’abritent à l’ombre de tes ailes.
Rachi
מַה יָּקָר חַסְדְּךָ. אֵינוֹ כְּדַאי לְהִמָּשֵׁךְ עַל הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ אֲבָל בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן הֵם יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וגו':
36 : 8
יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם:
Ils sont rassasiés de l’abondance de ta maison ; tu les abreuves du fleuve de tes délices.
36 : 9
כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר:
Car près de toi est la source de vie ; à ta lumière nous voyons le jour.
36 : 10
מְשֹׁ֣ךְ חַ֭סְדְּךָ לְיֹדְעֶ֑יךָ וְ֝צִדְקָֽתְךָ֗ לְיִשְׁרֵי־לֵֽב:
Etends ta bonté sur ceux qui te connaissent, et ta bienveillance sur les cœurs droits.
36 : 11
אַל־תְּ֭בוֹאֵנִי רֶ֣גֶל גַּאֲוָ֑ה וְיַד־רְ֝שָׁעִ֗ים אַל־תְּנִדֵֽנִי:
Que le pied de l’orgueil ne m’atteigne point ; que la main des méchants ne me mette point en fuite !
Rachi
אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה. אַל תָּבוֹא עִמִּי רֶגֶל הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ בְּעֵת קִבּוּל שָׂכָר לִהְיוֹת חֶלְקָם עִם הַצַּדִּיקִים, (ל' חֵלֶק אהלא פרט''יאה בלע''ז סא''א): וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי. מִמְּקוֹמִי בְּבוֹאִי לִירַשׁ מִשְׁנֶה חֶלְקִי וְחֶלְקוֹ (שֶׁל רָשָׁע) בְּטוֹבָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ס''א) לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ וְאָז שָׁם נָפְלוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן שָׁם יָבִינוּ בְּמַפַּלְתָּם וְשָׁם דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם:
36 : 12
שָׁ֣ם נָ֭פְלוּ פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן דֹּ֝ח֗וּ וְלֹא־יָ֥כְלוּ קֽוּם: (פ)
Au contraire, qu’ils tombent, les malfaiteurs ; qu’ils soient renversés sans pouvoir se relever !
36 : 13
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source