Chap. 39
לַמְנַצֵּ֥חַ (לידיתון) לִֽידוּת֗וּן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
Au chef des chantres, à Iedouthoun. Psaume de David.
Rachi
לִידוּתוּן. שָׁם אָדָם אֶחָד מִן הַמְשׁוֹרְרִים וְגַם כְּלִי שִׁיר הָיָה שָׁם שֶׁשְּׁמוֹ יְדוּתוּן וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה עַל הַדָּתוֹת וְעַל הַדִּינִין וְהַגְּזֵרוֹת שֶׁל צָרָה הַנִּגְזֶרֶת עַל יִשְׂרָאֵל:
39 : 1
אָמַ֗רְתִּי אֶֽשְׁמְרָ֣ה דְרָכַי֮ מֵחֲט֪וֹא בִלְשׁ֫וֹנִ֥י אֶשְׁמְרָ֥ה לְפִ֥י מַחְס֑וֹם בְּעֹ֖ד רָשָׁ֣ע לְנֶגְדִּֽי:
J’ai dit : "Je veillerai à ma conduite, pour ne pas pécher avec ma langue ; j’aurai soin de mettre un frein à ma bouche, tant que le méchant sera en face de moi."
Rachi
אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי וגו'. אֲנַחְנוּ הָיָה בְּלִבֵּנוּ לִשְׁמוֹר אֶת עַצְמֵנוּ עַל כָּל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ שֶׁלֹּא נְהַרְהֵר וּנְדַבֵּר קָשֶׁה אַחַר מִדַּת הַדִּין אע''פ שֶׁהָרְשָׁעִים לְנֶגְדֵּנוּ הַמְּצֵירִים לָנוּ: מַחְסוֹם. כְּמוֹ לֹא תַחְסוֹם שׁוֹר (דְּבָרִים כ''ה) אמושלמנ''ט בלע''ז וְנֶאֱלמוּ דוּמִיָּה יָמִים רַבִּים וְגַם הֶחֱשִׁינוּ מִטּוֹב אֲפִילּוּ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה מִפְּנֵי יִרְאָתָם וּמִתּוֹךְ כָּךְ כאבנו נֶעְכָּר וְנִבְהַל וּכְשֶׁשָּׁתַקְנוּ חַם לִבֵּנוּ בְּקִרְבֵּנוּ וּבְהֶגְּיוֹן לִבֵּנוּ בּוֹעֵר בָּנוּ כְּמוֹ אֵשׁ וְהוּא גּוֹרֵם לָנוּ שֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹנֵנוּ (בְּלַחַשׁ סא''א) לְפָנֶיךָ וְזוֹ הִיא שֶׁאָנוּ מִדְּבָרִים הוֹדִיעָנוּ ה' קִצֵּינוּ עַד מָתַי נִהְיֶה בַּצָּרָה וְנֵדַע מָתַי נִהְיֶה אֲנַחְנוּ חֲדֵלִים מִמֶּנָּה:
39 : 2
נֶאֱלַ֣מְתִּי ד֭וּמִיָּה הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר:
Je me suis renfermé dans un mutisme complet, j’ai gardé le silence, en l’absence du bonheur, alors que ma douleur était pleine de trouble.
39 : 3
חַם־לִבִּ֨י | בְּקִרְבִּ֗י בַּהֲגִיגִ֥י תִבְעַר־אֵ֑שׁ דִּ֝בַּ֗רְתִּי בִּלְשֽׁוֹנִי:
Mon cœur était brûlant en moi en méditant, je sentais comme un feu ardent ; sur mes lèvres se trouvaient ces paroles :
39 : 4
הוֹדִ֘יעֵ֤נִי יְהוָ֨ה | קִצִּ֗י וּמִדַּ֣ת יָמַ֣י מַה־הִ֑יא אֵ֝דְעָ֗ה מֶה־חָדֵ֥ל אָֽנִי:
"Fais-moi connaître, Éternel, ma fin, et quelle est la mesure de mes jours : que je sache combien je suis peu de chose.
39 : 5
הִנֵּ֤ה טְפָח֨וֹת | נָ֘תַ֤תָּה יָמַ֗י וְחֶלְדִּ֣י כְאַ֣יִן נֶגְדֶּ֑ךָ אַ֥ךְ כָּֽל־הֶ֥בֶל כָּל־אָ֝דָ֗ם נִצָּ֥ב סֶֽלָה:
Voici, tu as strictement limité mes jours, ma vie terrestre est comme un rien devant toi ; oui, tout homme placé [sur terre] n’est qu’un souffle. Sélah !
Rachi
הִנֵּה טְפָחוֹת. מְדוּדִים הֵם יָמַי הָאָדָם כִּדְבַר הַנִּמְדָּד בִּטְפָחַיִם כֵּן יְמֵי הָאָדָם קְצוּבִים: וְחֶלְדִּי. וְזִקְנָתֵנוּ כְאַיִן נֶגְדֶּךָ, חֶלֶד, ל' חֲלוּדָה רדויי''ל בלע''ז: כָּל אָדָם נִצָּב. כָּל אָדָם חַי הֶבֶל הֵם חַיָּיו וּמַצָּבוֹ:
39 : 6
אַךְ־בְּצֶ֤לֶם | יִֽתְהַלֶּךְ־אִ֗ישׁ אַךְ־הֶ֥בֶל יֶהֱמָי֑וּן יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽלֹא־יֵדַ֥ע מִי־אֹסְפָֽם:
Oui, les mortels s’avancent comme une ombre ! Oui, ils s’agitent dans le vide, amassant [des biens] sans savoir qui les recueillera."
Rachi
אַךְ בְּצֶלֶם. בַּחוֹשֶׁךְ, פֵּירְשׁוֹ דּוּנָשׁ ל' צַלְמָוֶת, וּמְנַחֵם פֵּירְשׁוֹ צֶלֶם מַמָּשׁ כְּמוֹ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (בְּרֵאשִׁית ט), וְלֹא יִתָּכֵנוּ דְּבָרָיו: אַךְ הֶבֶל. הוּא כָּל הַהֶמְיָה וְתַאֲוָה שֶׁלָּהֶם: יִצְבֹּר. תְּבוּאָה בַּשָּׂדֶה כָּל יְמוֹת הַקָּצִיר: וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם. אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי אֹסְפָם לַבַּיִת שֶׁמָּא לִפְנֵי הָאָסִיף יָמוּת:
39 : 7
וְעַתָּ֣ה מַה־קִּוִּ֣יתִי אֲדֹנָ֑י תּ֝וֹחַלְתִּ֗י לְךָ֣ הִֽיא:
Et maintenant quel est mon espoir, Seigneur ? Mon attente se tourne vers toi.
Rachi
וְעַתָּה מַה קִּוִּיתִי. מַה הִיא הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר אֲנִי שׁוֹאֵל וּמְיַיחֵל מִמְּךָ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁמִּפְּשָׁעַי הַצִּילֵנִי:
39 : 8
מִכָּל־פְּשָׁעַ֥י הַצִּילֵ֑נִי חֶרְפַּ֥ת נָ֝בָ֗ל אַל־תְּשִׂימֵֽנִי:
Délivre-moi de tous mes péchés, ne m’expose pas aux outrages des gens de rien.
Rachi
חֶרְפַּת נָבָל. חֶרְפַּת הַנָּבָל אַל תְּשִׂימֵנִי הָבֵא גַּם עָלָיו נְגָעִים וּמַכְאוֹבוֹת שֶׁלֹּא יוּכַל לוֹמַר לִי אַתֶּם לוֹקִים וְאָנוּ אֵין אָנוּ לוֹקִים וְהַתְּפִלָּה הַזֹּאת גָּרְמָה לְהָבִיא יִיסּוּרֵי חֳלָאִים עֲלֵיהֶם:
39 : 9
נֶ֭אֱלַמְתִּי לֹ֣א אֶפְתַּח־פִּ֑י כִּ֖י אַתָּ֣ה עָשִֽׂיתָ:
Je reste muet, je n’ouvre pas la bouche, car c’est toi qui as [tout] fait.
Rachi
כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ. שֶׁהֵבֵאתָ עָלֵינוּ צָרָה:
39 : 10
הָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י נִגְעֶ֑ךָ מִתִּגְרַ֥ת יָ֝דְךָ֗ אֲנִ֣י כָלִֽיתִי:
Détourne de moi tes coups, je succombe sous l’atteinte de ta main.
Rachi
מִתִּגְרַת יָדְךָ. מִמּוֹרָא מַכּוֹתֶיךָ, תִּגְרַת לְשׁוֹן וַיָּגָר מוֹאָב (בַּמִּדְבָּר כ''ב) והתי''ו יְסוֹד נוֹפֵל בַּתֵּיבָה כְּמוֹ תְּנוּבָה תְּלוּנָה תְּקוּמָה תחנה כֵּן פֵּירֵשׁ מְנַחֵם, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין תִּגְרַת לְשׁוֹן מָגוֹר שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר תְּגוּרַת כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן וַיֵּשֶׁב תְּשׁוּבָה וַיָּקָם וַיָּרָם וַיָּלֶן תְּקוּמָה תְּרוּמָה תְּלוּנָה כֵּן אָמַר וַיָּגָר תְּגוּרָה אוֹ מְגוּרָה כְּמוֹ (יִרְמְיָה כ') מָגוֹר מִסָּבִיב, וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם (יְשַׁעְיָה ס''ו) הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין תִּגְרַת אֶלָּא כְּמוֹ לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה (ד''ה ב כ''ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָּם (דְּבָרִים ב) שֶׁהַפּוֹעֵל שֶׁלּוֹ גֵּרָה כְּמוֹ קִוָּה אִוָּהּ צִוָּה שֶׁפְּעוּלָּתָם תִּקְוָה תַּאֲוָה מִצְוָה, כֵּן יֹאמַר מִן גֵּרָה תִּגְרַת וְכֵן פֵּירוּשׁוֹ מִמַּכַּת יָדְךָ אֲשֶׁר אַתָּה מְגָרֶה עָלַי אֲנִי כָלִיתִי:
39 : 11
בְּֽתוֹכָ֘ח֤וֹת עַל־עָוֹ֨ן | יִסַּ֬רְתָּ אִ֗ישׁ וַתֶּ֣מֶס כָּעָ֣שׁ חֲמוּד֑וֹ אַ֤ךְ הֶ֖בֶל כָּל־אָדָ֣ם סֶֽלָה:
Par les sanctions qu’entraîne l’iniquité, tu châties l’homme ; comme fait la teigne, tu consumes ce qu’il a de précieux ; oui, l’homme tout entier n’est qu’un souffle ! Sélah !
Rachi
בְּתוֹכָחוֹת. הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה עַל עֲוֹנֵינוּ שֶׁהֶעֱוִינוּ לְפָנֶיךָ וְיִסַּרְתָּנוּ בָּהֶם: וַתֶּמֶס כָּעָשׁ חֲמוּדוֹ. הַרְקָבַת בְּשָׂרֵינוּ כְּבֶגֶד שֶׁאָכְלוּ עָשׁ: חֲמוּדוֹ. בְּשָׂרוֹ שֶׁהוּא חֶמְדָּתוֹ:
39 : 12
שִֽׁמְעָ֥ה־תְפִלָּתִ֨י | יְהוָ֡ה וְשַׁוְעָתִ֨י | הַאֲזִינָה֮ אֶֽל־דִּמְעָתִ֗י אַֽל־תֶּ֫חֱרַ֥שׁ כִּ֤י גֵ֣ר אָנֹכִ֣י עִמָּ֑ךְ תּ֝וֹשָׁ֗ב כְּכָל־אֲבוֹתָֽי:
Écoute ma prière, Éternel, prête l’oreille à mes cris, ne reste pas silencieux devant mes larmes : car je suis un étranger en ta présence, un simple passager comme tous mes ancêtres.
39 : 13
הָשַׁ֣ע מִמֶּ֣נִּי וְאַבְלִ֑יגָה בְּטֶ֖רֶם אֵלֵ֣ךְ וְאֵינֶֽנִּי: (פ)
Donne-moi un peu de répit, pour que je puisse respirer, avant que je m’en aille et que c’en soit fait de moi.
Rachi
הָשַׁע מִמֶּנִּי. הֶרֶף יָדְךָ מִלְּהַלְקוֹתִי: וְאַבְלִיגָה. וְאִתְחַזְּקָה:
39 : 14
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source