Tanakh/Ktouvim/Iyov/8

Chap. 8

וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר:

Bildad de Chouha prit la parole et dit :

Rachi

(מַעֲנֶה בִּלְדַּד):

עַד־אָ֥ן תְּמַלֶּל־אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־פִֽיךָ:

Combien de temps encore tiendras-tu ces discours, et les paroles de ta bouche seront-elles comme un vent impétueux ?

Rachi

וְרוּחַ כַּבִּיר. רוּחַ דְּבָרִים: כַּבִּיר. ל' רוֹב:

הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת־צֶֽדֶק:

Dieu fait-il fléchir le bon droit ? Le Tout-Puissant fausse-t-il la justice ?

Rachi

הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט. הה''א נָקוּד פַּתָּח וּמְלִיצָתוֹ לְשׁוֹן תֵּימַהּ:

אִם־בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־פִּשְׁעָֽם:

Si tes fils lui ont manqué, il les aura laissés succomber sous ’le poids de leur faute.

Rachi

וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם. עַל יְדֵי פִּשְׁעָם, (הַפֶּשַׁע) הוּא נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְהוֹבִילָם:

אִם־אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־אֵ֑ל וְאֶל־שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן:

Mais si toi, tu te mets à la recherche de Dieu, si tu te tournes en suppliant vers le Tout-Puissant,

Rachi

אִם אַתָּה תְּשַׁחֵר וגו'. יָעִיר עָלֶיךָ אֶת זְכוּתְךָ:

אִם־זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי־עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ:

si tu es innocent et droit, ah ! certes, sa bonté s’éveillera en ta faveur, il rendra la paix à la demeure qui abrite ta piété.

Rachi

וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ. וְיַעֲשֶׂה אֶת נְוַת צִדְקֶךָ שָׁלֵם וְתָמִים:

וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד:

Humbles auront été tes débuts, mais combien brillant sera ton avenir !

Rachi

וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר. רֵאשִׁיתְךָ שֶׁעָבְרָה מִצְעָר לְפִי אַחֲרִיתְךָ שֶׁיִּשְׁגֶּה מְאוֹד:

כִּֽי־שְׁאַל־נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם:

Interroge, en effet, les générations primitives, fais appel à l’expérience de leurs ancêtres :

Rachi

לְדֹר רִישׁוֹן. עַל דּוֹר רִאשׁוֹן, כְּמוֹ (דְּבָרִים ד) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים: וְכוֹנֵן. הָכֵן וְהִזְדַּמֵּן לַעֲמוֹד עַל חִקְרֵי אֲבוֹתָם:

כִּֽי־תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־אָֽרֶץ:

nous, nous ne sommes que d’hier et nous ne savons rien, car nos jours sur la terre ne sont qu’une ombre.

הֲלֹא־הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים:

Eh bien ! Ils t’instruiront, eux, ils te parleront et du fond de leur cœur ils tireront ce discours :

הֲיִֽגְאֶה־גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־אָ֥חוּ בְלִי־מָֽיִם:

"Le papyrus pousse-t-il en l’absence de marais, le jonc se développe-t-il sans eau ?

Rachi

הֲיִגְאֶה גֹּמֶא. זֹאת יֹאמְרוּ אֵין הַגּוּמָא גָּדֵל אֶלָּא בְּעוֹד שֶׁהַבִּיצָּה לֵחָה בְּמֵימֶיהָ וּבְלִיחְלוּחֶיהָ, בִּיצָּה מריש''ק בלע''ז:

עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ:

A peine monté en tige, alors qu’il ne peut être coupé, il devient sec avant toute autre herbe."

Rachi

בְאִבּוֹ. בְּלִיחְלוּחוֹ וּבְפִרְיוֹ: לֹא יִקָּטֵף. לֹא יִשָּׁבֵר וְלֹא יִנָּתֵק כְּמוֹ (שָׁם כג) וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת: וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ. קוֹדֵם כָל חָצִיר וַיִּבַשׁ, כְּשֶׁהַמַּיִם כָּלִים וְהַבִּיצָּה חֲרֵיבָה:

כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד:

Tel est le sort de ceux qui oublient Dieu : l’espoir de l’impie sera déçu.

Rachi

כֵּן אָרְחוֹת כָּל שֹׁכְחֵי אֵל. לְהַצְלִיחַ בְּעֵת שֶׁשְּׁעָתוֹ מְשַׂחֶקֶת לוֹ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ: וְתִקְוַת. סוֹפוֹ שֶׁל חָנֵף יֹאבַד:

אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ:

Sa confiance sera brisée et son assurance n’est qu’une toile d’araignée.

Rachi

אֲשֶׁר יָקוֹט. יִקְצוֹר וְיִכְרוֹת כִּסְלָתוֹ וְהַבְטָחָתוֹ: כִּסְלוֹ. הִיא מַחֲשֶׁבֶת מִבְטַחוֹ כְּמוֹ (לְקַמָּן לא) אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי, יָקוֹט, לְשׁוֹן קָצִיר כְּמוֹ (יְחֶזְקֵאל טז) כִּמְעַט קָט: וּבֵית עַכָּבִישׁ. שֶׁאֵינוֹ קַיָּים יִהְיֶה מִבְטַחוֹ:

יִשָּׁעֵ֣ן עַל־בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם:

Il s’appuiera sur sa maison, mais elle ne tiendra pas debout ; il s’y cramponnera, mais elle ne résistera point.

רָטֹ֣ב ה֖וּא לִפְנֵי־שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא:

Qu’il maintienne même sa sève sous les rayons du soleil et étende ses rejetons à travers son jardin ;

Rachi

רָטֹב הוּא. לַח וְחָזָק מַזָּלוֹ טֶרֶם בָּא אֵלָיו עֵת פְּקוּדַּת מַכַּת חוּמּוֹ הַמְּיַיבַּשְׁתּוֹ וּלְפִי שֶׁדִּימָּהוּ בְּגוֹמֶא מְדַבֵּר לְפִי הָעִנְיָן: וְעַל גַּנָּתוֹ יֹנַקְתּוֹ תֵצֵא. יוֹנַקְתּוֹ שׁוֹרֶשׁ הַיּוֹנֵק אוֹ עֲנַף הַיַּלְדָּה הַגָּדֵל בַּשָּׁנָה זוֹ כְּמוֹ רֹאשׁ יְנִיקוֹתָיו קָטָף:

עַל־גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה:

que ses racines s’entrelacent autour du roc et percent jusqu’à la couche de pierres,

Rachi

יְסֻבָּכוּ. יִתְאַחֲזוּ בְּעָנָף ובסובך: בֵּית אֲבָנִים. יֶחֱזֶה מָקוֹם אֵיתָן רוֹאֶה וּבוֹנֶה לוֹ לִמְצוּדָה וּמְנַחֵם פי' יֶחֱזֶה לְשׁוֹן גְּבוּל יִגְבּוֹל אוֹתוֹ יִבְנֶנּוּ עַד גְּבוּלוֹ וְכֵן מְחוֹז חֶפְצָם (תְּהִלִּים קז) וְכֵן מֶחֱזָה אֶל מֶחֱזָה (מְלָכִים א ז) כָּל אֵלֶּה לִפְנֵי מַכָּתוֹ:

אִם־יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ:

dès qu’on l’arrache de sa place, celle-ci le reniera en disant : " Je ne t’ai jamais vu !"

Rachi

אִם יְבַלְּעֶנּוּ. מִמְּקוֹמוֹ הַנִּפְרָע מִמֶּנּוּ וּמִקְרָא חָסֵר הוּא זֶה: וְכִחֶשׁ בּוֹ. מְקוֹמוֹ: לֹא רְאִיתִיךָ. שֶׁאֵין נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ לֹא שֹׁרֶשׁ וְלֹא עָנָף וַהֲרֵי הוּא כְּלֹא הָיָה, שֶׁאֵין נְפִילָתוֹ כְּמַפֶּלֶת צַדִּיקִים כִּי הַצַּדִּיק יִפּוֹל וְיָקוּם וְזֶה יִפּוֹל בְּלֹא תְּקוּמָה:

הֶן־ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ:

Vois, c’est là le triomphe de sa destinée ; d’autres pousseront sur ce même sol.

Rachi

הֶן הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ. שֶׁל רָשָׁע שֶׁכָּל מְשׂוּשׂוֹ וְגַם הַצְלָחָתוֹ לְלֹא תִּקְוָה תָּשׁוּב: וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ. בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ עַד הֵנָּה שָׁחִים עַד עָפָר יִצְמָחוּ: אַחֵר. אָדָם אַחֵר יִצְמָח לְקַבֵּל גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל זֶה כְּשֵׁם שֶׁמָּצִינוּ וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן וגו' (קֹהֶלֶת ב) ע''כ דַּע עַל עַצְמְךָ אִם רָשָׁע הָיִיתָ אֵין תְּקוּמָה לְמַפַּלְתְּךָ וְאִם תָּם הָיִיתָ כו':

הֶן־אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס־תָּ֑ם וְלֹֽא־יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד־מְרֵעִֽים:

C’est que Dieu ne repousse pas l’homme intègre, pas plus qu’il n’accorde l’appui de sa main aux malfaiteurs.

Rachi

הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם. וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְשַׂנְאֶיךָ הַמְּרֵיעִים לְךָ עַד אֲשֶׁר יָשׁוּב לְרַחֵם עָלֶיךָ וַיְמַלֵּא שְׂחוֹק פִּיךָ:

עַד־יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה:

Il finira pas remplir ta bouche de joie et tes lèvres de cris de victoire.

שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ:

Tes ennemis seront couverts de honte : la tente des méchants ne sera plus.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source