Tehilim

Chapitre 9
Chap. 9
לַ֭מְנַצֵּחַ עַלְמ֥וּת לַבֵּ֗ן מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
Au chef des chantres. Sur Mout-Labbén. Psaume de David.
Rachi
עַלְמוּת לַבֵּן. יֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן עַל מֵת בְּנוֹ אַבְשָׁלוֹם וְלֹא יִתָּכֵן פִּתְרוֹנוֹ מִפְּנֵי אוֹמְרוֹ לַבֵּן וְלֹא אָמַר הַבֵּן וְאֵין לוֹ בְּמִזְמוֹר עֵדוּת וְזִכְרוֹן לְאַמֵּץ זֶה הַפִּתְרוֹן וְיֵשׁ פּוֹתְרִין עַל מוּת לַבֵּן נָבָל וְאַף זֶה לֹא יִתָּכֵן לַהֲפוֹךְ אֶת הַשֵּׁם וְאֵין בְּמִזְמוֹר זִכְרוֹנוֹ (סא''א) וְרָאִיתִי בַּמְּסוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא תֵּיבָה אַחַת שֶׁהֲרֵי חִיבֵּר לָהּ (לְקַמָּן מח) וְהוּא יְנַהֲגֵנוּ עַלְמוּת פָּתְרוּ מְנַחֵם וְדוּנַשׁ מַה שֶּׁפָּתְרוּ וְאֵינוֹ נִרְאֶה בְּעֵינַי, וְרָאִיתִי בִּפְסִיקְתָּא שֶׁהָעִנְיָן מְדַבֵּר בַּעֲמָלֵק גָּעַרְתָּ גּוֹיִם שְׁמָם מָחִיתָ וְאוֹמֵר אֲנִי לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן שִׁיר זֶה לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּתְלַבֵּן יַלְדוּתָן וְשַׁחֲרוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וַתִּגָּלֶה צִדְקָתָם וּתְקָרֵב יְשׁוּעָתָם שֶׁיִּמְחֶה עֲמָלֵק וְזַרְעוֹ, עַלְמוּת יַלְדוּת, לַבֵּן כְּמוֹ לְלַבֵּן, וּמְנַחֵם פָּתַר עַל מוּת לַבֵּן, נְגִינוֹת לְלַמֵּד וְכֹה פִּתְרוֹנוֹ לַמְנַצֵּחַ עַל מוּת לַבֵּן לַמְשׁוֹרֵר נְגִינוֹת לְלַמֵּד, וַיְהִי לַבֵּן כְּמוֹ לְהָבִין ולבונן, עַלְמוּת ע''ש כְּלִי שִׁיר שֶׁשְּׁמוֹ עַלְמוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר (לְהַלָּן מו) עַל עַלְמוּת שִׁיר וְדוּנַשׁ פָּתַר לַבֵּן שֵׁם אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן שֶׁהָיָה נִלְחָם בְּדָוִד בַּיָּמִים הָהֵם וּמַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר גָּעַרְתָּ גּוֹיִם אִבַּדְתָּ רָשָׁע הָרָשָׁע הַזֶּה הוּא לַבֵּן הַהוֹרֵג עִם נְקִיִּים ואע''פ שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בְּמָקוֹם אַחֵר אָדָם שֶׁהָיָה שְׁמוֹ לַבֵּן רַק בְּמָקוֹם הַזֶּה כֵּן אַתָּה מוֹצֵא בְּשֵׁמוֹת אֲחֵרִים שֶׁאֵינָן נִכְתָּבִים בַּמִּקְרָא רַק פַּעַם א':
9 : 1
אוֹדֶ֣ה יְ֭הוָה בְּכָל־לִבִּ֑י אֲ֝סַפְּרָ֗ה כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ:
Je rends grâce à l’Éternel de tout mon cœur, je veux proclamer toutes tes merveilles,
Rachi
כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ. גְּאוּלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַנִּסִּים כְּמוֹ שנאמ' (יִרְמְיָה טז) לֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וגו':
9 : 2
אֶשְׂמְחָ֣ה וְאֶעֶלְצָ֣ה בָ֑ךְ אֲזַמְּרָ֖ה שִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן:
je veux me réjouir et exulter en toi, chanter ton nom, Dieu suprême,
9 : 3
בְּשׁוּב־אוֹיְבַ֥י אָח֑וֹר יִכָּשְׁל֥וּ וְ֝יֹאבְד֗וּ מִפָּנֶֽיךָ:
alors que mes ennemis lâchent pied et reculent, qu’ils trébuchent et périssent sous tes coups.
9 : 4
כִּֽי־עָ֭שִׂיתָ מִשְׁפָּטִ֣י וְדִינִ֑י יָשַׁ֥בְתָּ לְ֝כִסֵּ֗א שׁוֹפֵ֥ט צֶֽדֶק:
Oui, tu as fait triompher mon droit, ma cause, pris place sur ton trône en juge équitable.
Rachi
מִשְׁפָּטִי וְדִינִי. תֵּיבוֹת כְּפוּלוֹת בַּמִּקְרָא וְאֵין חִילּוּק בֵּינֵיהֶם כְּמוֹ עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים (אִיּוֹב טז) עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל (שָׁם מ): מִשְׁפָּטִי וְדִינִי. בַּשָּׁמַיִם: יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא. כִּסֵּא הַמִּשְׁפָּט:
9 : 5
גָּעַ֣רְתָּ ג֭וֹיִם אִבַּ֣דְתָּ רָשָׁ֑ע שְׁמָ֥ם מָ֝חִ֗יתָ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד:
Tu as réprimandé les peuples, perdu l’impie : leur nom, tu l’as effacé à tout jamais.
Rachi
גָּעַרְתָּ גוֹיִם. עֲמָלֵק רֵאשִׁית גוֹיִם (בַּמִּדְבָּר כד): אִבַּדְתָּ רָשָׁע. אֲבוֹתָיו: שְׁמָם מָחִיתָ. כִּי מָחֹה אֶמְחֶה (שְׁמוֹת יז):
9 : 6
הָֽאוֹיֵ֨ב | תַּ֥מּוּ חֳרָב֗וֹת לָ֫נֶ֥צַח וְעָרִ֥ים נָתַ֑שְׁתָּ אָבַ֖ד זִכְרָ֣ם הֵֽמָּה:
O l’ennemi ! C’en est fini pour toujours des ruines ; plus de villes démolies par toi ! C’est leur souvenir à eux qui disparaît.
Rachi
הָאוֹיֵב תַּמּוּ. כִּי חֳרָבוֹת הַשִּׂנְאָה לָנֶצַח הֵם עָלָיו כְּחֶרֶב חַדָּה, ד''א חֳרָבוֹת לָנֶצַח אוֹתוֹ אוֹיֵב שֶׁחַרְבוֹת שִׂנְאָתוֹ הָיְתָה עָלֵינוּ לָנֶצַח וְזֶהוּ עֲמָלֵק שנאמ' בּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח (עָמוֹס א) חֳרָבוֹת לְשׁוֹן חֻרְבַּן וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח, וְכֵן נֶאֱמַר (בִּיחֶזְקֵאל לה) שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ וְעָרֶיךָ לֹא תָשֹׁבְנָה: וְעָרִים נָתַשְׁתָּ. כִּי תֹּאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ וגו' וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס (מַלְאֲכֵי א): אָבַד זִכְרָם. אוֹתָהּ הַשָּׁעָה:
9 : 7
וַֽ֭יהוָה לְעוֹלָ֣ם יֵשֵׁ֑ב כּוֹנֵ֖ן לַמִּשְׁפָּ֣ט כִּסְאֽוֹ:
Mais le Seigneur demeure éternellement, il a établi son trône pour la justice.
Rachi
וה' לְעוֹלָם יֵשֵׁב וגו'. שֵׁם שָׁלֵם וְכִסֵּא שָׁלֵם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כִּסְאוֹ, אֲבָל קוֹדֵם שֶׁיִּמְחֶה כָּתוּב כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ (שְׁמוֹת יז) כֵּס חָסֵר וְשֵׁם חָלוּק:
9 : 8
וְה֗וּא יִשְׁפֹּֽט־תֵּבֵ֥ל בְּצֶ֑דֶק יָדִ֥ין לְ֝אֻמִּ֗ים בְּמֵישָׁרִֽים:
Oui, c’est lui qui juge le monde avec équité, il prononce sur les nations avec droiture.
Rachi
וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. עַד בֹּא הַקֵּץ הָיָה רָגִיל לְשָׁפְטָם בְּרַחֲמִים לְפִי מֵישָׁרִים הַמְּצוּיִּן בָּהֶם דָּן אוֹתָם בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהֵם יְשֵׁנִים מִן הָעֲבֵירוֹת:
9 : 9
וִ֘יהִ֤י יְהוָ֣ה מִשְׂגָּ֣ב לַדָּ֑ךְ מִ֝שְׂגָּ֗ב לְעִתּ֥וֹת בַּצָּרָֽה:
Que l’Éternel soit donc un abri pour l’opprimé, un abri dans les temps de détresse !
Rachi
וִיהִי ה' מִשְׂגָּב לַדָּךְ. לְשׁוֹן דַּכָּא אילאמינשי''ה בְּלַעַז לֶעָתִיד כְּשֶׁיְּכוֹנֵּן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ יְהֵי מִשְׂגָּב לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם דַּכִּים: לְעִתּוֹת בַּצָּרָה. עִתִּים שֶׁל צָרָה:
9 : 10
וְיִבְטְח֣וּ בְ֭ךָ יוֹדְעֵ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּ֤י לֹֽא־עָזַ֖בְתָּ דֹרְשֶׁ֣יךָ יְהוָֽה:
Ainsi se confient en toi ceux qui connaissent ton nom ; car tu ne délaisses point, ô Seigneur, ceux qui te recherchent.
9 : 11
זַמְּר֗וּ לַ֭יהוָה יֹשֵׁ֣ב צִיּ֑וֹן הַגִּ֥ידוּ בָ֝עַמִּ֗ים עֲלִֽילוֹתָֽיו:
Célébrez l’Éternel qui siège à Sion ; proclamez parmi les peuples ses hauts faits.
Rachi
זַמְּרוּ לה' יֹשֵׁב צִיּוֹן. כְּשֶׁיַּחֲזִיר יְשִׁיבָתוֹ לְצִיּוֹן יְזַמְּרוּ לוֹ כֵּן:
9 : 12
כִּֽי־דֹרֵ֣שׁ דָּ֭מִים אוֹתָ֣ם זָכָ֑ר לֹֽא־שָׁ֝כַ֗ח צַעֲקַ֥ת (עניים) עֲנָוִֽים:
Car il demande compte du sang [versé], il en conserve le souvenir, il n’oublie point le cri des humbles.
Rachi
אוֹתָם זָכָר. אֶת הַדָּמִים שֶׁנִּשְׁפְּכוּ בְּיִשְׂרָאֵל:
9 : 13
חָֽנְנֵ֬נִי יְהוָ֗ה רְאֵ֣ה עָ֭נְיִי מִשֹּׂנְאָ֑י מְ֝רוֹמְמִ֗י מִשַּׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת:
Sois-moi propice, Seigneur ! Vois quelle est ma misère du fait de mes ennemis, toi qui me retires des portes de la mort ;
Rachi
חָנְנֵנִי ה'. עַתָּה בַּגּוֹלָה: מְרוֹמְמִי. בִּגְאוּלָּתְךָ:
9 : 14
לְמַ֥עַן אֲסַפְּרָ֗ה כָּֽל־תְּהִלָּ֫תֶ֥יךָ בְּשַֽׁעֲרֵ֥י בַת־צִיּ֑וֹן אָ֝גִ֗ילָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ:
afin que je puisse proclamer tes louanges aux portes de la fille de Sion et me réjouir de ton secours.
9 : 15
טָבְע֣וּ ג֭וֹיִם בְּשַׁ֣חַת עָשׂ֑וּ בְּרֶֽשֶׁת־ז֥וּ טָ֝מָ֗נוּ נִלְכְּדָ֥ה רַגְלָֽם:
Que les peuples s’enfoncent dans la fosse qu’ils ont creusée, que leur pied s’embarrasse dans le filet qu’ils ont dissimulé !
Rachi
טָבְעוּ גוֹיִם. זוֹ הִיא הַתְּהִלָּה אֲשֶׁר אֲסַפֵּר:
9 : 16
נ֤וֹדַ֨ע | יְהוָה֮ מִשְׁפָּ֪ט עָ֫שָׂ֥ה בְּפֹ֣עַל כַּ֭פָּיו נוֹקֵ֣שׁ רָשָׁ֑ע הִגָּי֥וֹן סֶֽלָה:
L’Éternel s’est manifesté, il a exercé la justice ; le méchant est pris au piège par ses propres œuvres. Higayon, Sélah !
Rachi
נוֹדַע ה'. כָּל זֶה מִן הַתְּהִלָּה נוֹדַע ה' לַבְּרִיּוֹת כִּי שַׁלִּיט הוּא וּמוֹשֵׁל וְנוֹקֵם לְאוֹיְבָיו שֶׁהֲרֵי מִשְׁפָּט עָשָׂה בָּהֶם יושטיצ''א בְּלַעַז: נוֹקֵשׁ רָשָׁע. נִכְשָׁל רָשָׁע: הִגָּיוֹן. נֶהְגֶּה זֹאת סֶלָה:
9 : 17
יָשׁ֣וּבוּ רְשָׁעִ֣ים לִשְׁא֑וֹלָה כָּל־גּ֝וֹיִ֗ם שְׁכֵחֵ֥י אֱלֹהִֽים:
Qu’ils rentrent dans le Cheol, les impies ! Tous les peuples oublieux de Dieu !
Rachi
לִשְׁאוֹלָה. אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה כָּל תֵּיבָה הַצְּרִיכָה למ''ד בִּתְחִלָּתָהּ הִטִּיל לָהּ ה''א בְּסוֹפָהּ כְּגוֹן (בְּרֵאשִׁית יב) מִצְרָיְמָה מִדְבָּרָה הָתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה א''ר אַבָּא בַּר זַבְדִּי לְמַדְרֵיגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל שָׁאוּל וּמַהוּ יָשׁוּבוּ לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ מִגֵּיהִנֹּם וְיַעַמְדוּ בְּדִין וְיִתְחַיְּיבוּ יָשׁוּבוּ לְמַדְרֵיגָה תַּחְתִּית שֶׁל גֵּיהִנֹּם:
9 : 18
כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן תִּקְוַ֥ת (ענוים) עֲ֝נִיִּ֗ים תֹּאבַ֥ד לָעַֽד:
Car le pauvre n’est pas oublié sans retour, l’espoir des humbles n’est pas perdu à jamais.
Rachi
כִּי לֹא לָנֶצַח יִשָּׁכַח. יִשְׂרָאֵל הָאֶבְיוֹן מִלִּפְקוֹד עֲלֵיהֶם מַה שֶׁשִּׁיעְבְּדוּ בּוֹ, וְתִקְוַת עֲנִיִּים לֹא תֹּאבַד לָעַד:
9 : 19
קוּמָ֣ה יְ֭הוָה אַל־יָעֹ֣ז אֱנ֑וֹשׁ יִשָּׁפְט֥וּ ג֝וֹיִ֗ם עַל־פָּנֶֽיךָ:
Lève-toi, Seigneur ! Que le mortel ne triomphe pas ! Que les peuples soient appelés en jugement devant toi !
Rachi
קוּמָה ה'. דָּוִד הָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הקב''ה שֶׁיָּקוּם וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת זֹאת: אַל יָעֹז. עֲמָלֵק לְאוֹרֶךְ יָמִים בִּגְדוּלָּתוֹ: עַל פָּנֶיךָ. בִּשְׁבִיל הַכַּעַס שֶׁהִכְעִיסוּךָ בְּמִקְדָּשְׁךָ:
9 : 20
שִׁ֘יתָ֤ה יְהוָ֨ה | מוֹרָ֗ה לָ֫הֶ֥ם יֵדְע֥וּ גוֹיִ֑ם אֱנ֖וֹשׁ הֵ֣מָּה סֶּֽלָה: (פ)
Inspire-leur, ô Éternel, la terreur : que les peuples sachent qu’ils sont de [faibles] mortels ! Sélah !
Rachi
מוֹרָה. מָרוּת וְעוֹל ד''א מוֹרָה לְשׁוֹן הַשְׁלָכָה לְשׁוֹן יָרָה בַיָּם (שְׁמוֹת טו) וי''א מוֹרָה לְשׁוֹן תַּעַר (סא''א): יֵדְעוּ גוֹיִם. שֶׁהֵם אֱנוֹשׁ וְלֹא אֱלֹהוּת לִהְיוֹת גְּבוּרָתָם שׁוֹלֶטֶת:
9 : 21
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source