Chap. 2
לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק:
Pourquoi se démènent les peuples, et les nations agitent-elles de vains projets ?
Rachi
לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ אֶת הָעִנְיָן עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ יִהְיֶה נָכוֹן לְפוֹתְרוֹ עַל דָּוִד עַצְמוֹ כְּעֵין שֶׁנֶּאֱמַר (ש''ב א) וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים כִּי מָשְׁחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וַיִּקָּבְצוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם וְנָפְלוּ בְּיָדוֹ וַעֲלֵיהֶם אָמַר לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וְנִתְקַבְּצוּ כּוּלָּם: וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ. בְּלִבָּם רִיק, וּלְאֻמִּים מְנַחֵם פָּתַר וּלְאֻמִּים וְאוּמִים וְגוֹיִם כֻּלָּם קְרוֹבֵי עִנְיָן:
2 : 1
יִ֥תְיַצְּב֨וּ | מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ:
Les rois de la terre se soulèvent, les princes se liguent ensemble contre l’Éternel et son oint.
Rachi
יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד וגו'. וְרוֹזְנִים שיניור''ש בְּלַעַז: נוֹסְדוּ. לְשׁוֹן סוֹד פורקונשילרוו''ט בלע''ז וּמַה הִיא הָעֵצָה:
2 : 2
נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ:
"Brisons [disent-ils] leurs liens. Rejetons loin de nous leurs chaînes !"
Rachi
נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ. דישרונפרוימ''ש לויקוראנגל''ש בְּלַעַז, אֵלּוּ רְצוּעוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין הָעוֹל בָּהֶם: עֲבֹתֵימוֹ. לויקורדו''ש בְּלַעַז:
2 : 3
יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ:
Celui qui réside dans les cieux en rit, le Seigneur se raille d’eux.
Rachi
יִשְׂחָק יִלְעַג יְדַבֵּר. לָשׁוֹן הֹוֶה הֵם מְשַׁמְּשִׁין:
2 : 4
אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ:
Puis il les apostrophe dans sa colère et, dans son courroux, il les terrifie :
Rachi
אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ. כְּמוֹ עֲלֵיהֶם וּמַה הוּא הַדִּבּוּר:
2 : 5
וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי:
"C’est moi [dit-il] qui ai consacré mon roi sur Sion, ma montagne sainte !"
Rachi
וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי. לָמָּה רָגַשְׁתֶּם וְאָנֹכִי מִנִּיתִי לִי אֶת זֶה לְנִסּוּךְ וְלִמְלוֹךְ עַל צִיּוֹן הַר קָדְשִׁי:
2 : 6
אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ:
Je veux proclamer ce qui est une loi immuable : "L’Éternel m’a dit : Tu es mon fils, c’est moi qui, aujourd’hui, t’ai engendré !
Rachi
אֲסַפְּרָה אֶל חֹק. אָמַר דָּוִד חוֹק קָצוּב הוּא וּמְקֻבָּל עָלַי לְסַפֵּר זֹאת וּלְהוֹדִיעַ: ה' אָמַר אֵלַי. עַל יְדֵי נָתַן וְגָד וּשְׁמוּאֵל: בְּנִי אַתָּה. רֹאשׁ לְיִשְׂרָאֵל הַקְּרוּיִן בַּתּוֹרָה בְּנִי בְּכוֹרִי וְהֵם יִתְקַיְּימוּ עַל יָדְךָ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְנֵר (שָׁם ב ג) כִּי אָמַר ה' בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבִשְׁבִילָם אַתָּה לְפָנַי כְּבֶן שֶׁכּוּלָּם תְּלוּיִין בְּךָ: אֲנִי הַיּוֹם. שֶׁהִמְלַכְתִּיךָ עֲלֵיהֶם: יְלִדְתִּיךָ. לִהְיוֹת קָרוּי בְּנִי וְחָבִיב עָלַי כְּבֶן בִּשְׁבִילָם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דה''א יד) וְיָדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ ה' לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְכִי נִשֵּׂאת מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וּמָצִינוּ בְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הַחֲבִיבִין לְפָנָיו שֶּׁקְרוּיִן בָּנִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ש''ב כז) בִּשְׁלֹמֹה הוּא יִהְיֶה לִי לְבֵן וַאֲנִי אֶהְיֶה לוֹ לְאָב וְעוֹד מָצִינוּ בְּדָוִד בְּמִזְמוֹר פ''ט הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי אַתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי:
2 : 7
שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ:
Demande-le-moi, et je te donnerai des peuples comme héritage, les confins de la terre pour domaine.
Rachi
שְׁאַל מִמֶּנִּי. הִתְפַּלֵּל אֵלַי בְּכָל עֵת שֶׁאַתָּה בָּא לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֶיךָ:
2 : 8
תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם:
Tu les briseras avec un sceptre de fer, tu les broieras comme un vase de potier."
Rachi
תְּרֹעֵם. תְּרוֹצְצֵם: בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל. הִיא הַחֶרֶב: תְּנַפְּצֵם. תְּשַׁבְּרֵם וְהוּא ל' נָפוּץ בְּכָל הַמִּקְרָא חֶרֶס הַמְּשׁוּבָּר לִשְׁבָרִים דַּקִּים:
2 : 9
וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ:
Et maintenant, ô rois, sachez comprendre, tenez-vous pour avertis, juges de la terre !
Rachi
וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ. נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל אַנְשֵׁי רַחֲמִים וּמוֹכִיחִים אוּמּוֹת הָעוֹלָם לָסוּר מֵרָעָתָם שהקב''ה פּוֹשֵׁט יָד לָרְשָׁעִים וְלַצַּדִּיקִים:
2 : 10
עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה:
Adorez l’Éternel avec crainte, et réjouissez-vous [en Dieu] avec tremblement.
Rachi
וְגִילוּ בִּרְעָדָה. כְּשֶׁתָּבוֹא אוֹתָהּ רְעָדָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (ישעי' לג) אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים תָּגִילוּ וְתִשְׂמְחוּ אִם עֲבַדְתֶּם אֶת ה':
2 : 11
נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף | וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ: (פ)
Rendez hommage au fils, de peur qu’il ne s’indigne, et que vous n’alliez a votre perte ; car bien vite sa colère prend feu : heureux tous ceux qui s’abritent en lui !
Rachi
נַשְּׁקוּ בַר. זַרְזוּ עַצְמְכֶם בְּבַר לֵב (נ''א) נַשְּׁקוּ בַר אֶרְנֶישְּׁמַנֶט בְּלַעַז, וּמְנַחֵם פָּתַר אוֹתוֹ לְשׁוֹן תַּאֲוָה כְּמוֹ (בְּרֵאשִׁית ג) וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ: פֶּן יֶאֱנַף. פֶּן יִקְצוֹף: וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבַד (לְעֵיל א): כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ. כִּי בְּרֶגַע מוּעָט יִבְעַר אַפּוֹ עֲלֵיכֶם פִּתְאוֹם וְאוֹתָהּ שָׁעָה אַשְׁרֵי כָּל חוֹסֵי בוֹ יִהְיוּ נִיכָּרִים אִשּׁוּרֵי הַחוֹסִים בוֹ:
2 : 12
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source