Tanakh/Ktouvim/Iyov/27

Chap. 27

וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר:

Job, poursuivant l’exposé de son thème, dit :

Rachi

וַיֹּסֶף. עָמְדוּ רֵיעָיו מֵעֲנוֹת כַּאֲשֶׁר הוֹכִיחָם אֱלִיהוּא כִּי עָמְדוּ וְלֹא עָנוּ עוֹד (לְקַמָּן לב):

חַי־אֵ֭ל הֵסִ֣יר מִשְׁפָּטִ֑י וְ֝שַׁדַּ֗י הֵמַ֥ר נַפְשִֽׁי:

Par le Dieu vivant, qui a supprimé mon droit, par le Tout-Puissant qui m’a rempli d’amertume !

Rachi

חַי אֵל. שְׁבוּעָה הִיא כִּי בֶּאֱמֶת הֵסִיר אֶת מִשְׁפָּטִי וּמִכָּאן דָּרַשׁ ר' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמֵּאַהֲבָה עָבַד אִיּוֹב אֶת הַמָּקוֹם אֵין אָדָם נוֹדֵר בְּחַיֵּי הַמֶּלֶךְ אֶלָּא א''כ אוֹהֵב אֶת הַמֶּלֶךְ:

כִּֽי־כָל־ע֣וֹד נִשְׁמָתִ֣י בִ֑י וְר֖וּחַ אֱל֣וֹהַּ בְּאַפִּֽי:

Tant que j’aurai la force de respirer, et que le souffle de Dieu sera dans mes narines,

אִם־תְּדַבֵּ֣רְנָה שְׂפָתַ֣י עַוְלָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנִ֗י אִם־יֶהְגֶּ֥ה רְמִיָּֽה:

mes lèvres ne diront pas d’injustice, ma langue ne proférera pas de fausseté.

חָלִ֣ילָה לִּי֮ אִם־אַצְדִּ֪יק אֶ֫תְכֶ֥ם עַד־אֶגְוָ֑ע לֹא־אָסִ֖יר תֻּמָּתִ֣י מִמֶּֽנִּי:

A Dieu ne plaise que je vous donne raison ! Jusqu’à mon dernier soupir, je ne dépouillerai point mon intégrité ;

Rachi

אִם אַצְדִּיק אֶתְכֶם. אִם אוֹמַר הַדִּין עִמָּכֶם לְחַיְּיבֵנִי: לֹא אָסִיר תֻּמָּתִי. לֹא אוֹדֶה לְדִבְרֵיכֶם לוֹמַר שֶׁאֵינִי תָּם:

בְּצִדְקָתִ֣י הֶ֭חֱזַקְתִּי וְלֹ֣א אַרְפֶּ֑הָ לֹֽא־יֶחֱרַ֥ף לְ֝בָבִ֗י מִיָּמָֽי:

je m’accroche à ma vertu, sans lâcher prise ; ma conscience ne me fait honte d’aucun de mes jours.

Rachi

בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי. לוֹמַר שֶׁאֲנִי צַדִּיק: לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי. אוֹתִי מִיָּמָי מִכָּל דֶּרֶךְ וּמִדָּה שֶׁנָּהַגְתִּי בְּיָמַי וְעַל כָּרְחוֹ יְהֵי כָּרָשָׁע אוֹיְבִי:

יְהִ֣י כְ֭רָשָׁע אֹ֣יְבִ֑י וּמִתְקוֹמְמִ֥י כְעַוָּֽל:

Qu’il en soit de mon ennemi comme du méchant, de mon adversaire comme du malfaiteur !

כִּ֤י מַה־תִּקְוַ֣ת חָ֭נֵף כִּ֣י יִבְצָ֑ע כִּ֤י יֵ֖שֶׁל אֱל֣וֹהַּ נַפְשֽׁוֹ:

Car quel sera l’espoir de l’impie lorsque Dieu arrachera, ravira son âme ?

Rachi

כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף. כִּי לָמָּה אֶהְיֶה רָשָׁע וְגַזְלָן מַה סוֹפוֹ שֶׁל רָשָׁע הַגּוֹזֵל מָמוֹן: כִּי יֵשֶׁל. כִּי יַשְׁלִיךְ הַמָּקוֹם אֶת נַפְשׁוֹ מֵעָלָיו לְשׁוֹן שַׁל נְעָלֶיךָ (שְׁמוֹת ג) וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל (דְּבָרִים יט):

הַֽ֭צַעֲקָתוֹ יִשְׁמַ֥ע | אֵ֑ל כִּֽי־תָב֖וֹא עָלָ֣יו צָרָֽה:

Ses cris seront-ils entendus de Dieu, lorsque les tourments viendront l’assaillir ?

אִם־עַל־שַׁדַּ֥י יִתְעַנָּ֑ג יִקְרָ֖א אֱל֣וֹהַּ בְּכָל־עֵֽת:

Trouvera-t-il du réconfort dans le Tout-Puissant ? Osera-t-il l’invoquer en tout temps ?

Rachi

אִם עַל שַׁדַּי יִתְעַנָּג. כֶּפֶל הַתְּמִיהָה הִיא כְּכָל הַתְּמִיהוֹת הַכְּפוּלוֹת שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹנָה בה''א וְהַשְּׁנִיָּיה בְּאִם כְּמוֹ הַיְרֻצוּן בְּסֶלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים (עָמוֹס ו), הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה וְאִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת (לְעֵיל ו) אַף כָּאן הַצַעֲקָתוֹ יִשְׁמַע אֵל אִם עַל שַׁדַּי יִתְעַנָּג, שֶׁמָּא אוֹ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע חָנֵף יָכוֹל הוּא לְהִתְעַנֵּג וְלִסְמוֹךְ עַל יְשׁוּעַת הקב''ה וְלִקְרֹא אֵלָיו בְּעֵת צָרָתוֹ בִּתְמִיָּה:

אוֹרֶ֣ה אֶתְכֶ֣ם בְּיַד־אֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר עִם־שַׁ֝דַּ֗י לֹ֣א אֲכַחֵֽד:

Je vais vous montrer à l’œuvre la main de Dieu, et les desseins du Tout-Puissant, je ne les cacherai point.

Rachi

אוֹרֶה אֶתְכֶם. מַה הַמִּדָּה שֶׁבְּיַד אֵל וְדֶרֶךְ אֲשֶׁר עִם שַׁדַּי לֹא אֲכַחֵד, כְּמוֹ כִּי יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי (לְעֵיל כג):

הֵן־אַתֶּ֣ם כֻּלְּכֶ֣ם חֲזִיתֶ֑ם וְלָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל תֶּהְבָּֽלוּ:

Mais quoi ! Vous avez tous vu ce qu’il en est ! Pourquoi donc tenir de si vains discours ?

Rachi

כֻּלְּכֶם חֲזִיתֶם. שֶׁזֶּה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע: וְלָמָּה זֶּה הֶבֶל תֶּהְבָּלוּ. לִהְיוֹת רְשָׁעִים וַחֲנֵיפִים:

זֶ֤ה | חֵֽלֶק־אָדָ֖ם רָשָׁ֥ע | עִם־אֵ֑ל וְֽנַחֲלַ֥ת עָ֝רִיצִ֗ים מִשַּׁדַּ֥י יִקָּֽחוּ:

Voici la part que Dieu assigne à l’homme impie, l’héritage que les violents reçoivent du Tout-Puissant :

אִם־יִרְבּ֣וּ בָנָ֣יו לְמוֹ־חָ֑רֶב וְ֝צֶאֱצָאָ֗יו לֹ֣א יִשְׂבְּעוּ־לָֽחֶם:

si ses enfants se multiplient, c’est pour le glaive ; ses descendants n’auront pas de quoi manger à leur faim.

Rachi

אִם יִרְבּוּ בָנָיו לְמוֹ חָרֶב. יִרְבּוּ וְיָמוּתוּ בְּיִסּוּרִים וְתַחֲלוּאִים עַד כִּי יִשְׂמְחוּ אַלְמְנוֹתָיו בְּמִיתָתָן וְלֹא תִבְכֶּינָה:

(שרידו) שְׂ֭רִידָיו בַּמָּ֣וֶת יִקָּבֵ֑רוּ וְ֝אַלְמְנֹתָ֗יו לֹ֣א תִבְכֶּֽינָה:

Les siens qui auront survécu, la peste les enterrera, et ses veuves ne pleureront pas.

אִם־יִצְבֹּ֣ר כֶּעָפָ֣ר כָּ֑סֶף וְ֝כַחֹ֗מֶר יָכִ֥ין מַלְבּֽוּשׁ:

S’il amasse de l’argent comme la poussière, s’il entasse des vêtements comme le limon,

יָ֭כִין וְצַדִּ֣יק יִלְבָּ֑שׁ וְ֝כֶ֗סֶף נָקִ֥י יַחֲלֹֽק:

il pourra les entasser, mais c’est le juste qui les endossera, c’est l’homme de bien qui se partagera son argent.

Rachi

(וְכֶסֶף נָקִי. כַּסְפּוֹ של רָשָׁע לְנָקִי יְחַלְּקֶנּוּ הקב''ה):

בָּנָ֣ה כָעָ֣שׁ בֵּית֑וֹ וּ֝כְסֻכָּ֗ה עָשָׂ֥ה נֹצֵֽר:

La maison qu’il s’est bâtie est comme celle de la teigne, comme la hutte construite par le guetteur.

Rachi

בָּנָה כָעָשׁ. כַּתּוֹלָע הַבּוֹנֶה חוֹר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּים וּכְסוּכָּה שֶׁעָשָׂה נוֹצָר הַתְּאֵנָה וְהַכֶּרֶם שֶׁאֵינָהּ שֶׁל קְיָימָא (ע''א נוֹצָר הַכֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמְרָהּ בְּכָל עֵת זֶה שָׁמַעְתִּי סא''א):

עָשִׁ֣יר יִ֭שְׁכַּב וְלֹ֣א יֵאָסֵ֑ף עֵינָ֖יו פָּקַ֣ח וְאֵינֶֽנּוּ:

En pleine opulence il succombe et n’est pas enseveli ; il ouvre les yeux, et il n’est déjà plus.

Rachi

עָשִׁיר יִשְׁכַּב. יָמוּת בְּעָשְׁרוֹ וּפְעָמִים שֶׁלֹּא יֵאָסֵף לִקְבוּרָה:

תַּשִּׂיגֵ֣הוּ כַ֭מַּיִם בַּלָּה֑וֹת לַ֝֗יְלָה גְּנָבַ֥תּוּ סוּפָֽה:

Les frayeurs l’atteignent comme une trombe d’eau ; de nuit, l’ouragan l’enlève.

Rachi

בַּלָּהוֹת. שֵׁדִים: גְּנָבַתּוּ סוּפָה. וְתַשְׁלִיכֵהוּ לְדַרְאוֹנִים:

יִשָּׂאֵ֣הוּ קָדִ֣ים וְיֵלַ֑ךְ וִֽ֝ישָׂעֲרֵ֗הוּ מִמְּקֹמֽוֹ:

Le vent d’Est l’emporte et le fait disparaître ; il l’arrache violemment de sa demeure.

וְיַשְׁלֵ֣ךְ עָ֭לָיו וְלֹ֣א יַחְמֹ֑ל מִ֝יָּד֗וֹ בָּר֥וֹחַ יִבְרָֽח:

Dieu l’accable, sans ménagement, de ses traits : il faut qu’il s’enfuie pour échapper à ses coups.

Rachi

וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו. הַמַּשְׁלִיךְ עָלָיו רָעָה וְלֹא יַחְמוֹל: מִיָּדוֹ. שֶׁל רָשָׁע וּמִכֹּחוֹ וּמִמְּקוֹמוֹ: בָּרוֹחַ יִבְרָח. בֶּן עֲצָתוֹ שֶׁהָיָה מְסַיְּיעוֹ בַּתְּחִלָּה יִבְרָח מֵעַזוֹר יָדוֹ בִּשְׁעַת כִּשְׁלוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה חַרְבוֹנָה לְהָמָן (מְגִילָּה ז):

יִשְׂפֹּ֣ק עָלֵ֣ימוֹ כַפֵּ֑ימוֹ וְיִשְׁרֹ֥ק עָ֝לָ֗יו מִמְּקֹמֽוֹ:

On bat des mains à son sujet, et on accompagne de ricanements sa disparition.

Rachi

יִשְׂפֹּק עָלֵימוֹ כַפֵּימוֹ. הַיּוֹדְעִים (אוֹתוֹ) לִפְנִים וְעַתָּה רוֹאִים בְּשִׁבְרוֹ:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source