Tehilim

Chapitre 127
Chap. 127
שִׁ֥יר הַֽמַּֽעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה אִם־יְהוָ֤ה | לֹא־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת שָׁ֤וְא | עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם־יְהוָ֥ה לֹֽא־יִשְׁמָר־עִ֝֗יר שָׁ֤וְא | שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר:
Cantique des degrés. De Salomon. Si l’Éternel ne bâtit pas une maison, c’est en vain que peinent ceux qui la construisent ; si l’Éternel ne garde pas une ville, c’est en vain que la sentinelle veille avec soin.
Rachi
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה. שִׁיר זֶה אָמַר דָּוִד עַל שְׁלֹמֹה בְּנוֹ שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ שֶׁעָתִיד לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹ בַּיּוֹם יִשָּׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה וְעַל זֶה נֶאֱמַר (יִרְמְיָה ל''ב) כִּי עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי הָיְתָה לִי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ לְכָךְ אָמַר הַמִּזְמוֹר הַזֶּה לָמָּה לְךָ בְּנִי לִבְנוֹת בַּיִת וְלָסוּר מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ חֵפֶץ בָּהּ לַשָּׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ: שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר. עַל חִנָּם צוֹפֶה בָּהּ הַשּׁוֹמֵר:
127 : 1
שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם | מַשְׁכִּ֪ימֵי ק֡וּם מְאַֽחֲרֵי־שֶׁ֗בֶת אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִֽידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא:
C’est en vain que vous avancez l’heure du lever, que vous prolongez tard vos veilles, mangeant un pain péniblement gagné ! A celui qu’il aime [Dieu] donne le nécessaire pendant son sommeil.
Rachi
שָׁוְא לָכֶם. בַּעֲלֵי הָאוּמָּנִיּוֹת הַמַּשְׁכִּימִים וּמְאַחֲרִים לִמְלַאכְתָּם וּמִתְפַּרְנְסִים בְּעִצָּבוֹן וּבְיגִיעָה בְּלֶחֶם הָעֲצָבִים שֶׁל טוֹרֵחַ: כֵּן יִתֵּן. הקב''ה פַּרְנָסָה לְמִי שֶׁמְּנַדֵּד שְׁנַת מֵעֵינָיו בִּשְׁבִיל לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה: לִידִידוֹ שֵׁנָא. לַמְנַדֵּד מֵעֵינָיו שֵׁינָה:
127 : 2
הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהוָ֣ה בָּנִ֑ים שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן:
Voyez, le vrai don de l’Éternel, ce sont des fils ; sa récompense, c’est le fruit des entrailles.
Rachi
הִנֵּה נַחֲלַת ה'. לְאוֹתוֹ הָאִישׁ: בָּנִים. אֵלּוּ הַתַּלְמִידִים שֶׁהוּא מַעֲמִיד שֶׁהֵם לוֹ כְּבָנִים: שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן. שָׂכָר פְּרִי הַתּוֹרָה שֶׁבַּלֵּב שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כ''ב) כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ:
127 : 3
כְּחִצִּ֥ים בְּיַד־גִּבּ֑וֹר כֵּ֝֗ן בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים:
Des flèches dans la main d’un guerrier, voilà ce que sont les fils de la jeunesse.
Rachi
כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר. לְהִלָּחֵם בָּם אֶת אוֹיְבָיו: כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. הַתַּלְמִידִים שֶׁאָדָם מַעֲמִיד מִנְּעוּרָיו:
127 : 4
אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר: (פ)
Heureux l’homme qui en a rempli son carquois ! Ils n’auront pas à rougir, lorsqu’ils plaideront contre des ennemis à la Porte.
Rachi
אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ. מֵאוֹתָם חִצִּים, אַשְׁפָּה תִּיק הַחִיצִּים שֶׁקּוֹרִין קויכרי''ן בלע''ז: לֹא יֵבוֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּנַצְּחִין זֶה אֶת זֶה בַּהֲלָכָה וְנִרְאִים כְּאוֹיְבִים זֶה לָזֶה (תּוֹסְפוֹת):
127 : 5
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source