Mishlei

Chapitre 17
Chap. 17
ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה־בָ֑הּ מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי־רִֽיב:
Mieux vaut du pain sec, mangé en paix, qu’une maison pleine de festins, accompagnés de disputes.
Rachi
טוֹב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה בָּהּ. טוֹב הָיָה להקב''ה לְהַחֲרִיב בֵּיתוֹ וְעִירוֹ והי' בְּשַׁלְוָה מֵעַבֵירוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל: מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי רִיב. שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין זִבְחֵי רִיב בְּבֵיתוֹ:
1
עֶֽבֶד־מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ וּבְת֥וֹךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה:
Un esclave intelligent prime un fils de famille incapable et reçoit une part d’héritage parmi les frères.
Rachi
עֶבֶד מַשְׂכִּיל וגו'. עַל שֶׁהִשְׂכִּיל נ''נ לִפְסוֹעַ ג' פְּסִיעוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הקב''ה עָלָה לִגְדוּלָּה וּמָשַׁל בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹבִישׁוּ מַעֲשֵׂיהֶם וְחָלַק נַחֲלָתָם לְעֵינֵיהֶם, ד''א גֵּר צַדִּיק טוֹב מֵאֶזְרָח רָשָׁע ולע''ל יַחֲלֹק שָׁלָל וְנַחֲלָה בְּתוֹךְ ב''י שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל יז) וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר גָּר הַגֵּר וגו':
2
מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה:
L’éprouvette pour l’argent, le creuset pour l’or ; quant aux cœurs, c’est l’Éternel qui les éprouve.
Rachi
מַצְרֵף לַכֶּסֶף. כְּלִי שֶׁצּוֹרְפִין בּוֹ כֶּסֶף וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ מֵאֵפֶר מַקְלֶה עַל גַּבֵּי חֶרֶס קָרוּי מַצְרֵף: וְכוּר לַזָּהָב. כְּלִי שֶׁצּוֹרְפִין בּוֹ אֶת הַזָּהָב כְּלִי שֶׁזּוֹקְקִין בּוֹ אֶת הַזָּהָב כְּמוֹ קְדֵרָה שְׁבוּרָה קְרוּיָה כּוּר: מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב. הַמַּצְרֵף עָשׂוּי לִצְרוֹף כֶּסֶף לִמְלַאכְתּוֹ וְכֵן הַכּוּר לְזַקֵּק הַזָּהָב, אֲבָל הַלְּבָבוֹת הקב''ה זוֹקְקָן וּבוֹחֲנָן וְיוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתָם:
3
מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל־שְׂפַת־אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִין עַל־לְשׁ֥וֹן הַוֹּֽת:
Le méchant prête attention aux lèvres iniques ; l’homme de mensonge écoute la langue malfaisante.
Rachi
מֵרַע. רָשָׁע: מַקְשִׁיב עַל שְׂפַת אָוֶן שֶׁקֶר. מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע וְעֵדֵי שָׁקֶר: מֵזִין. מַאֲזִין מִי שֶׁהוּא מְשַׁקֵּר מַאֲזִין עַל לְשׁוֹן הַוּוֹת:
4
לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה:
Railler le pauvre, c’est outrager celui qui l’a créé ; qui se réjouit d’un malheur ne demeure pas impuni.
5
עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם:
La couronne des vieillards, ce sont leurs petits-enfants ; l’honneur des fils, ce sont leurs parents.
Rachi
עֲטֶרֶת זְקֵנִים. כְּשֶׁרוֹאִים בְּנֵי בְּנֵיהֶם הוֹלְכִין בְּדֶרֶךְ טוֹבָה: וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. כְּשֶׁאֲבוֹתֵיהֶם צַדִּיקִים הִיא תִּפְאֶרֶת הַבָּנִים:
6
לֹא־נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־יֶ֑תֶר אַ֝֗ף כִּֽי־לְנָדִ֥יב שְׂפַת־שָֽׁקֶר:
Un fier langage ne sied pas à l’homme vil, moins encore une langue mensongère à l’homme généreux.
Rachi
שְׂפַת יֶתֶר. דִּבְרֵי גַּאֲוָה: אַף כִּי לְנָדִיב. וכ''ש שֶׁלֹּא נָאָה שְׂפַת שֶׁקֶר לְנָדִיב:
7
אֶֽבֶן־חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו אֶֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל:
Les présents sont comme une pierre magique pour qui les reçoit : de quelque côté qu’on se tourne, ils assurent le succès.
Rachi
אֶבֶן חֵן. כְּשֶׁהָאָדָם בָּא לִפְנֵי הקב''ה וּמְפַיְּיסוֹ בִּדְבָרִים וְשָׁב לוֹ, אֶבֶן חֵן וּמַרְגָּלִיּוֹת הִיא בְּעֵינָיו: אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל. בְּכָל מַה שֶׁיְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מַצְלִיחוֹ:
8
מְֽכַסֶּה־פֶּ֭שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה וְשֹׁנֶ֥ה בְ֝דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף:
Qui veut se faire des amis jette un voile sur les offenses ; les rappeler sans cesse, c’est diviser les amis.
Rachi
מְכַסֶּה פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה. אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וְזֶה מְכַסֶּה עָלָיו וְאֵינֶנּוּ מַזְכִּיר לוֹ חַטָּאתוֹ וְאֵינוֹ מַרְאֶה לוֹ פָּנִים זוֹעֲמוֹת גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיֶּאֱהַב אוֹתוֹ: וְשֹׁנֶה בְדָבָר. שֶׁנּוֹטֵר אֵיבָה וּמַזְכִּירוֹ כָּךְ וְכָךְ עָשִׂיתָ לִּי מִיָּד: מַפְרִיד אַלּוּף. אָז מַפְרִיד מִמֶּנּוּ אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁהוּא הקב''ה שֶׁהִזְהִירוֹ לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר (וַיִּקְרָא י''ט):
9
תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה:
Un reproche fait plus d’impression sur un homme intelligent que cent coups sur un fou.
Rachi
תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין. תֵּחַת זוֹ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה בתי''ו מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַמִּקְרָא לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהִיא שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ חִתַּת, וְכֵן פֵּירוּשׁוֹ הַכְנָעַת גְּעָרָה נִכֶּרֶת בְמֵבִין יוֹתֵר מִמֵּאָה מַכּוֹת שֶׁמַּכִּין אֶת הַכְּסִיל:
10
אַךְ־מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ־רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח־בּֽוֹ:
L’esprit de rébellion ne recherche que le mal, et c’est un ange cruel qui est déchaîné par lui.
Rachi
אַךְ מְרִי יְבַקֵּשׁ רָע. כְּלוֹמַר מִי שֶׁכָּל דְּבָרָיו מְרִי וְסַרְבָנוּת הוּא יְבַקֵּשׁ רַע תָּמִיד:
11
פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל־כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ:
Plutôt trouver sur sa route une ourse, à qui on a enlevé ses petits, qu’un fou en pleine folie !
Rachi
פָּגוֹשׁ דוֹב שַׁכּוּל בְּאִישׁ. טוֹב לְאָדָם שֶׁיִּפְגַּע בּוֹ דוֹב מְשָׁכֵּל וְאַל יִפְגַּע בּוֹ אֶחָד מִן הַכְּסִילִים הַמְּסִיתִים אוֹתוֹ לָסוּר מה' וּמִתּוֹרָתוֹ:
12
מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹא־(תמיש) תָמ֥וּשׁ רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ:
Qui rend le mal pour le bien, le malheur ne bougera pas de sa demeure.
13
פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ:
Le début d’une dispute, c’est comme une écluse qu’on ouvre : avant que la querelle éclate, cède la place.
Rachi
פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן. הַמַּתְחִיל בִּמְרִיבָה הוּא כְּפוֹתֵחַ חוּר בְּגִדְרֵי אֲגַפֵּי אַמַּת הַמַּיִם וְהַמַּיִם יוֹצְאִין בּוֹ, וְהַחוֹר הוֹלֵךְ וּמַרְחִיב כֵּן הַמָּדוֹן הוֹלֵךְ וְגָדֵל תָּמִיד: וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע. קוֹדֵם שֶׁתִּתְגַּלַּע חֶרְפָּתְךָ נְטוֹשׁ אֶת הָרִיב:
14
מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הוָ֗ה גַּם־שְׁנֵיהֶֽם:
Innocenter un coupable, condamner un juste, double abomination aux yeux de l’Éternel !
15
לָמָּה־זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד־כְּסִ֑יל לִקְנ֖וֹת חָכְמָ֣ה וְלֶב־אָֽיִן:
A quoi sert au fou d’avoir de l’argent en main pour acquérir de la sagesse ? Il n’a pas d’intelligence.
Rachi
לָמָּה זֶה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה. לִלְמוֹד תּוֹרָה: וְלֵב אָיִן. וְאֵין בְּלִבּוֹ לְקַיְּמָהּ וְאֵינוֹ לוֹמֵד תּוֹרָה אֶלָּא לִקְנוֹת שֵׁם:
16
בְּכָל־עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְאָ֥ח לְ֝צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד:
En tout temps, l’ami est fidèle à son affection : il est naturellement un frère dans le malheur.
Rachi
בְּכָל עֵת אוֹהֵב הָרֵעַ. לְעוֹלָם הֱוֵי אוֹהֵב רֵעִים לִקְנוֹת אוֹהֲבִים: וָאָח לְצָרָה יִוָּלֵד. לְעֵת הַצָּרָה יִוָּלֵד לְךָ הָרֵעַ כְּאָח לַעֲזוֹר לְךָ וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּצָרָתֵךְ:
17
אָדָ֣ם חֲסַר־לֵ֭ב תּוֹקֵ֣עַ כָּ֑ף עֹרֵ֥ב עֲ֝רֻבָּ֗ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ:
L’homme dépourvu de sens engage sa parole et se porte garant à l’égard de son prochain.
Rachi
אָדָם חֲסַר לֵב תּוֹקֵעַ כָּף. עַרְבוּת מָמוֹן, ד''א תּוֹקֵעַ כַּף לָרְשָׁעִים כְּדֵי לָלֶכֶת בְּדַרְכֵיהֶם וַהֲרֵי כְּבָר: עוֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ. כְּבָר עָרַב להקב''ה לִשְׁמוֹר מִצְוֹתָיו:
18
אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְח֗וֹ מְבַקֶּשׁ־שָֽׁבֶר:
C’est aimer le péché que d’aimer les querelles ; qui dresse haut sa porte cherche sa ruine.
Rachi
אוֹהֵב פֶּשַׁע. לִפְשׁוֹעַ בַּחֲבֵירוֹ: אוֹהֵב מַצָּה. לְהִתקוֹטֵט וְלָרִיב: מַגְבִּיהַּ פִּתְחוֹ. מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה כְּמוֹ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ (מיכ' ז):
19
עִקֶּשׁ־לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא־ט֑וֹב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה:
L’homme artificieux n’obtient pas le bonheur ; qui manie une langue perfide tombe dans l’adversité.
20
יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ וְלֹֽא־יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל:
Avoir pour fils un fou est une affliction ; nulle joie pour le père d’un insensé !
21
לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־גָּֽרֶם:
Un cœur joyeux redresse le corps, un esprit abattu dessèche les membres.
Rachi
לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִיב גֵּהָה. כְּשֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ פָּנָיו מְאִירִין:
22
שֹׁ֣חַד מֵ֭חֵיק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑ח לְ֝הַטּ֗וֹת אָרְח֥וֹת מִשְׁפָּֽט:
Le pervers accepte des présents en secret pour faire dévier les règles de la justice.
Rachi
שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקַּח. הקב''ה מְקַבֵּל דִּבְרֵי הַכְנָעָה וּפִיּוּס מֵחֵיק הָרְשָׁעִים כְּלוֹמַר בַּסֵּתֶר בֵּינוֹ לְבֵינָם: לְהַטּוֹת אָרְחוֹת מִשְׁפָּט. לַהֲפוֹךְ דִּינוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה:
23
אֶת־פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חָכְמָ֑ה וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה־אָֽרֶץ:
La sagesse éclaire le visage de l’homme intelligent ; les yeux du sot furètent jusqu’aux extrémités de la terre.
Rachi
אֶת פְּנֵי מִבֵּין חָכְמָה. הַחָכְמָה לִפְנֵי מֵבִין הוּא: וְעֵינֵי כְּסִיל בִּקְצֵה אָרֶץ. לוֹמַר אֵין הַחָכְמָה מְצוּיָה לְפָנַי כִּי רְחוֹקָה הִיא מִמֶּנִּי אֵיךְ אוּכַל לְשַׁנּוֹת סֵדֶר נְזִיקִין שֶׁהוּא ל' פְּרָקִים מַסֶּכֶת כֵּלִים ל' פְּרָקִים מַסֶּכֶת שַׁבָּת כ''ד פְּרָקִים, אֲבָל לְחָכָם הוּא דָּבָר קַל הַיּוֹם שׁוֹנֶה שְׁנֵי פְּרָקִים וּמָחָר שְׁנַיִם וְאוֹמֵר כָּךְ עָשׂוּ אוֹתָן שֶׁהָיוּ לְפָנַי מֵעוֹלָם:
24
כַּ֣עַס לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וּ֝מֶ֗מֶר לְיוֹלַדְתּֽוֹ:
Un enfant sot est un chagrin pour son père, une cause d’amertume pour sa mère.
Rachi
כַּעַס לְאָבִיו בֶּן כְּסִיל. כְּגוֹן יָרָבְעָם כַּעַס הוּא להקב''ה: וּמֶמֶר לְיוֹלַדְתּוֹ. לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶחְטִיא אוֹתָם:
25
גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא־ט֑וֹב לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל־יֹֽשֶׁר:
Certes, c’est une mauvaise action d’infliger une amende à l’innocent et des coups à des gens de bien en raison de leur droiture.
Rachi
גַּם עָנוּשׁ לַצַּדִּיק לֹא טוֹב. לֹא אָמַר הקב''ה לִמְחוֹת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאָרֶץ כִּי לֹא טוֹב בְּעֵינָיו לַעֲנוֹשׁ כּוּלָּם: לְהַכּוֹת נְדִיבִים עֲלֵי יוֹשֶׁר. לְהַכּוֹת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם שֶׁהָיוּ נְדִיבִים עֲלֵי יוֹשֶׁר שֶׁנֶּאֱמַר וְהִשְׁאַרְתִּי בְּיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל (מְלָכִים א יט): נְדִיבִים עֲלֵי יוֹשֶׁר. דּוּגְמַת הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר וְנָדִיב נְדִיבוֹת יָעָץ וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם (יְשַׁעְיָה לב) נִמְצָא נָדִיב עַל נְדִיבוֹת:
26
חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת (וקר)־יְקַר־ר֝֗וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה:
Être ménager de paroles, c’est faire preuve de bon sens ; l’homme intelligent garde son sang-froid.
Rachi
חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו. מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ דַּעַת אֵינוֹ מַרְבֶּה בִּדְבָרִים: יְקַר רוּחַ. מוֹנֵעַ דְּבָרִים אִישׁ תְּבוּנָה:
27
גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן:
Même le sot, s’il sait se taire, passe pour sage ; pour intelligent, s’il sait tenir ses lèvres closes.
28
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source