Chap. 1
1
מֵאֵימָתַי קוֹרִין {א} אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן {ג}, עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר {ה}. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה, אָמְרוּ לוֹ, לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע. אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת. וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. וְכָל הַנֶּאֱכָלִים לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה:
R. Bartenura (non traduit)
מֵאֵימָתַי קוֹרִין. מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן. כֹּהֲנִים שֶׁנִּטְמְאוּ וְטָבְלוּ, אֵין יְכוֹלִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה עַד שֶׁיַּעֲרִיב שִׁמְשָׁן, דְּהַיְנוּ צֵאת הַכּוֹכָבִים. וְהָא דְּלֹא תָנֵי מִשְּׁעַת צֵאת הַכּוֹכָבִים, מִלְּתָא אַגַּב אוֹרְחֵיהּ קָא מַשְׁמַע לָן, שֶׁאִם נִטְמְאוּ הַכֹּהֲנִים בְּטֻמְאָה שֶׁטָּהֳרָתָן תְּלוּיָה בְּקָרְבָּן כְּגוֹן זָב וּמְצֹרָע, אֵין הַכַּפָּרָה מְעַכַּבְתָּן מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כב) וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים, בִּיאַת שִׁמְשׁוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה, וְאֵין כַּפָּרָתוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכֹל בִּתְרוּמָה וְכוּ' {ב}:
עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. שְׁלִישׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל לַיְלָה, שֶׁהַלַּיְלָה נֶחְלָק לְשָׁלֹשׁ מִשְׁמָרוֹת {ד}. וּמִשָּׁם וְאֵילָךְ לֹא מִקְרֵי תוּ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע דִּשְׁכִיבָה, וְלֹא קָרֵינָא בֵיהּ בְּשָׁכְבְּךָ. וּמִקַּמֵּי צֵאת הַכּוֹכָבִים נַמִּי יְמָמָא הוּא וְלָאו זְמַן שְׁכִיבָה. וְהַמַּקְדִּימִים וְקוֹרִים קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם, סוֹמְכִים אַהָא דְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר לְקַמָּן בְּפֶרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא שָׁעָה וּרְבִיעַ קֹדֶם הַלַּיְלָה. וְקַיְמָא לָן דְּעָבַד כְּרַבִּי יְהוּדָה עָבַד. וּמִיָּד כְּשֶׁכָּלָה זְמַן הַמִּנְחָה מַתְחִיל זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית:
עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר. דְּכָל הַלַּיְלָה מִקְרֵי זְמַן שְׁכִיבָה. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁגַּם חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ, וְלֹא אָמְרוּ עַד חֲצוֹת אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה מִשֶּׁהִגִּיעַ עוֹנַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית דְּמַתְנִיתִין דְּהַיְנוּ מִצֵּאת הַכּוֹכָבִים, אָסוּר לִסְעֹד וְכָל שֶׁכֵּן לִישֹׁן, עַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל:
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה. בְּנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנָן דְּאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, וְהָכִי קָאָמְרֵי לֵיהּ, הָא דִפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלָךְ, דַּוְקָא קָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת וְתוּ לֹא, וְיָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כְּרַבִּים, אוֹ דִּלְמָא רַבָּנָן כְּוָתָךְ סְבִירָא לְהוּ, וְהַאי דְּקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. וְאָמַר לְהוּ, רַבָּנָן כְּוָתִי סְבִירָא לְהוּ {ו}, וְהַאי דְּקָאָמְרֵי עַד חֲצוֹת כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה, וְחַיָּבִים אַתֶּם לִקְרוֹת:
וְלֹא זוֹ בִּלְבָד. כֻּלָּהּ מִלְּתָא דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא דְּאָמַר לְבָנָיו:
הֶקְטֵר חֲלָבִים. שֶׁל קָרְבָּנוֹת:
וְאֵבָרִים. שֶׁל עוֹלַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ בַּיּוֹם, מִצְוָה לְהַעֲלוֹת הַנְּתָחִים כָּל הַלַּיְלָה, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא ו) הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָהּ עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר {ז}:
וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד. כְּגוֹן תּוֹדָה וְחַטָּאת וְאָשָׁם וְכַיּוֹצֵא בָהֶם שֶׁהֵם נֶאֱכָלִים לְיוֹם וָלַיְלָה, זְמַן אֲכִילָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וְהוּא הַמֵּבִיא לִידֵי נוֹתָר:
אִם כֵּן לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת. בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבַאֲכִילַת קָדָשִׁים, אֲבָל בְּהֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים לֹא אָמְרוּ בוֹ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת כְּלָל, וְלֹא נָקַט לֵיהּ הָכָא אֶלָּא לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה {ח}:
כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה. שֶׁלֹּא יָבֹא לְאָכְלָן אַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְיִתְחַיֵּב כָּרֵת, וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁלֹּא יֹאמַר עֲדַיִן יֵשׁ לִי שָׁהוּת וְתַעֲבֹר עוֹנָתָהּ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} מֵאֵימָתַי כוּ'. תַּנָּא אַקְּרָא קָאֵי דִּכְתִיב (דְּבָרִים ו) בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, מִשָּׁם לָמַד שֶׁחוֹבָה עַל אָדָם לִקְרוֹת שְׁמַע בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר. וְשָׁאַל עַכְשָׁיו מֵאֵימָתַי זְמַנּוֹ. וּמִדִּכְתִיב בְּשָׁכְבְּךָ בְּרֵישָׁא, הִקְדִּים שֶׁל עַרְבִית. גְּמָרָא: {ב} דְּהַקְּרָא וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים מוֹקְמִינַן לֵיהּ בִּתְרוּמָה בִּיבָמוֹת דַּף ע''ד. וְהָכִי מַשְׁמַע קְרָא, עַד שֶׁיִּטְהַר הָרָקִיעַ מִן הָאוֹר וְהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּצְאוּ כּוֹכָבִים. הָרַ''מ: {ג} בִּתְרוּמָתָן. כְּלוֹמַר שֶׁמּוּכֶנֶת לִפְנֵיהֶם וּכְלוּם חָסֵר כִּי אִם לֶאֱכֹל. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ד} מִשְׁמְרוֹת עֲבוֹדָה שֶׁל מַלְאָכִים, וְשִׁיר שֶׁלָּהֶם נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, רִאשׁוֹנָה לְכַת אַחַת וְכוּ'. רַשִׁ''י: {ה} עַמּוּד הַשָּׁחַר. יֵשׁ רְגִילִין לְפוֹתְרוֹ כּוֹכַב הַשַּׁחַר. וְכֵן כָּתַב הָרְדַ''ק בְּמִזְמוֹר אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר שֶׁיֵּשׁ מְפָרְשִׁים אַיֶּלֶת שֵׁם לְכוֹכַב הַשַּׁחַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} כְּלוֹמַר בְּפֵרוּשׁ בְּשָׁכְבְּךָ כְּוָתִי סְבִירָא לְהוּ דְּפֵרוּשׁוֹ כָּל הַלַּיְלָה, וּדְלֹא כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא דְּקָאָמְרֵי כוּ' שֶׁהֵם עָשׂוּ סְיָג וּבְהָא פְּלִיגֵי עָלַי, וְאִם כֵּן בַּסְּיָג אֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל כוּ', וְלֹא כָתְבוּ הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶלָּא עַל עִקַּר דִּין תּוֹרָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} וְאַף עַל גַּב דְּפַשְׁטֵיהּ דִקְרָא בְּכָל עוֹלָה כְּתִיב וְלֹא דַוְקָא בְּעוֹלַת תָּמִיד. וּבְרֵישׁ פֶּרֶק ו' דִּפְסָחִים מוּכָח דְּכָל אֵמוּרֵי קָדָשִׁים דִּינַן כָּל הַלַּיְלָה, אֶלָּא נָקְטֵי מִלְּתָא פְּסִיקָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ח} שֶׁכֵּן רְגִילוּת הַמִּשְׁנָיוֹת לִשְׁנוֹת בְּקִצּוּר מַה שֶּׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה:
Rambam (non traduit)
מאימתי קורין את שמע בערבין וכו' – כבר בארנו בפתיחת דברינו מה טעם התחיל בזו המסכת, ומה שהצריכו לדבר על עונת קריאת שמע ערבית קודם שידבר על עונת קריאתה שחרית. וכן מצינו בתורה בחיובה: ''בשכבך ובקומך'', רוצה לומר: שיקראוה בשעת שינת בני אדם ושעת קימם משנתם. ורצה לומר במה שאמר ''משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן'' – משעה שיכנסו כהנים טמאים שטבלו לאכול בתרומתן. וזה לא יהיה אלא אחר כלות היום, כאשר אמר הכתוב בכל מי שיטהר מטומאתו: ''ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים'' (ויקרא כב ז). ושהצריכו לומר ''משעה שהכהנים נכנסין'' ולא אמר ''מצאת הכוכבים'' ואף על פי שהעת אחד – להועילנו תועלת מתוך דבריו, והוא שכהן טמא כשיטבול – מותר לו לאכול בתרומה אחר ביאת השמש, ואם עדיין הוא מחוסר כפורים, והוא שתהיה טבילה זו אחר השלמת הזיבה או הצרעת. שלא תאמר: לא תעלה לו טבילה זו עד שיקריב אותן הקרבנות. שלא הקפיד באכילת התרומה אלא עד ביאת השמש, לא על הבאת הכפרה.
ו''אשמורת'' שם שלישית הלילה אצלם, ושאמר ''האשמורת הראשונה'' – הוא השליש הראשון של הלילה. ו''עמוד השחר'' – הוא האור הנוצץ בפאת מזרח קודם עלות השמש, בכדי שעה וחומש שעה מן השעות הזמניות. וטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ תמיד, אשר די עלותם (עלותם פירושו: הקיטורים, עיין תוספות יום טוב) מן הארץ אחד וחמשים מיל, כמו שהתבאר בחכמת הלמודית.
ודעת חכמים כדעת רבן גמליאל, אלא שאמרו ''עד חצות'' כדי להרחיק אדם מן העבירה, כמו שיתבאר אחר כן. והלכה כרבן גמליאל.
מעשה שבאו בניו מבית המשתה וכו' – ''בית המשתה'' – בית משתה היין, והביא דבר זה לסייע בו רבן גמליאל, ושהוא הורה כדבריו.
ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים וכו' – ''הקטר חלבים'' הם כלל חלבי הקרבנות אשר יקריבו הכהנים בכל יום, ו''אברים'' הם נתחי העולה הקרבה בכל יום. והוא מה שאמר הכתוב: ''את הכבש אחד'' וגו' (במדבר כח ד). והנותר מן החלבים ההם ואברים ההם, מקריבין אותן כל הלילה עד עלות עמוד השחר, כמו שאמר הכתוב בעולת התמיד: ''היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר'' (ויקרא ו ב).
וכן אכילת קדשים, שציווה הקדוש ברוך הוא באכילתן שלא ייאכלו אלא ליום אחד, אשר נאמר בהם: ''ביום ההוא ייאכל, לא תותירו ממנו עד בוקר'' (ויקרא כב ל), דינם כן, שייאכלו יום הזבוח ובלילה, עד שיעלה עמוד השחר.
ומה שאמרו באלו כולם עד חצות, ואף על פי שיש בשעה פנאי עד שיעלה עמוד השחר, הוא סייג, שלא תדחק עליו את השעה ונמצא עושה מהם דבר אַחַר עלות השחר, וזה עניין מה שאמרו: להרחיק אדם מן העבירה:
2
מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית. מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. וְגוֹמְרָהּ {ט} עַד הָנֵץ הַחַמָּה {י}. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה:
R. Bartenura (non traduit)
בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן. בֵּין חוּטֵי תְּכֵלֶת לְחוּטֵי לָבָן שֶׁבַּצִּיצִית. פֵּרוּשׁ אַחֵר, גִּיזַת צֶמֶר שֶׁצִּבְעָהּ תְּכֵלֶת וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִקְלַט הַצֶּבַע יָפֶה וְנִשְׁאַר לָבָן:
בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִּי. צֶבַע הַתְּכֵלֶת קָרוֹב לְגָוֶן שֶׁל כַּרְתִּי כְּרִישִׁין שֶׁקּוֹרִין פּוֹרוֹשׁ בְּלַעַ''ז:
עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. בַּיּוֹם, עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית שֶׁהוּא רְבִיעַ הַיּוֹם בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִים. וּלְעוֹלָם זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הוּא עַד רְבִיעַ הַיּוֹם, בֵּין שֶׁהַיָּמִים אֲרֻכִּים בֵּין קְצָרִים. וְכֵן הָא דִּתְנַן לְקַמָּן (פֶּרֶק ד מִשְׁנָה א) תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּיּוֹם, הַיְנוּ עַד שְׁלִישׁ הַיּוֹם, וְאַרְבַּע שָׁעוֹת דְּנָקַט, לְפִי שֶׁשְּׁלִישׁ הַיּוֹם הוּא אַרְבַּע שָׁעוֹת בִּזְמַן שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִין. וְכָל מָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּשְׁנָה כָּךְ וְכָךְ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, עַל דֶּרֶךְ זֶה אַתָּה צָרִיךְ לַחֲשֹׁב וְלָדוּן. זוֹ הֵבַנְתִּי מִפֵּרוּשֵׁי הָרַמְבַּ''ם וְנִתְקַבֵּל לִי. וְטַעֲמָא דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים שֶׁאֵין עוֹמְדִין מִמִּטָּתָן עַד סוֹף שָׁעָה שְׁלִישִׁית. וְרַחֲמָנָא דְּאָמַר וּבְקוּמֶךָ, עַד שָׁעָה שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים מִמִּטָּתָן קָאָמַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ {יא}, וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עִם הָנֵץ הַחַמָּה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ הַוָּתִיקִים עוֹשִׂים:
לֹא הִפְסִיד. כְּלוֹמַר לֹא הִפְסִיד מִלְּבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרָה עוֹנָתָהּ קוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:
כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע בְּעוֹנָתָהּ, יֵשׁ לוֹ קִבּוּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַתּוֹרָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ט} וְגוֹמְרָהּ כוּ'. כְּדֵי שֶׁיִּסְמוֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, שֶׁזָּכַר הָרַ''ב בְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ג': {י} הָנֵץ הַחַמָּה. הוּא מִלְּשׁוֹן הַכָּתוּב הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים (שִׁיר הַשִּׁירִים ו), כְּלוֹמַר עַד שָׁעָה שֶׁהַחַמָּה מַתְחֶלֶת לִזְרֹחַ בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. הָרִ''י: {יא} וְאַף עַל גַּב דְּבִפְרָקִים י''ד וְי''ח דְּשַׁבָּת פָּסְקוּ דְּלֹא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן [דְּאָמַר כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְלָכִים הֵן]. הָכָא שָׁאנֵי, דְּהוֹאִיל וַעֲדַיִן זְמַן קִימָה לְמִקְצָת, יוֹצֵא בְּדִיעֲבַד. הָרִ''י:
Rambam (non traduit)
ומה שאמר: לא הפסיד – רצה לומר: לא הפסיד הברכות, אלא מברך ''יוצר'' ו''אהבה'', וקורא קריאת שמע, ואפילו אחר שש שעות מן היום. אבל שכרו בענין ההוא כמי שקורא בתורה, לא כמי שקורא קריאת שמע בעונתה. ומכאן אתה למד שהקורא קריאת שמע בעונתה – שכרו מרובה מקורא בתורה. ואין הלכה כרבי אליעזר, והלכה כרבי יהושע. וזה במי ששכח. אבל לכתחילה הוא חייב לכוון השלמת קריאתה עם הנץ החמה.
וסוף שעת הקריאה לדעת רבי אליעזר – עד הנץ החמה, ולדעת רבי יהושע – עד שלוש שעות, לפי שהוא סובר כי מה שאמר הכתוב ''ובקומך'' – בעת שיהיו כל בני אדם עומדים ממיטתם, ויש מי שלא יקום ממיטתו עד שעברו שלוש שעות מן היום, והם בני מלכים. ועל כן מותר לקרותה עד סוף שעה שלישית. ודע כי כל השעות הנזכרות בכל המשנה הם השעות הזמניות, וענין הזמניות הם השעות שיש מהם י''ב שעות ביום וי''ב שעות בלילה. ומה שאמר עד שלוש שעות – כאילו אמר: עד כלות רביע היום, אחד שהיה היום – יום תקופת תמוז או יום תקופת טבת. ועל זה היה סובר.
מאימתי קורין את שמע בשחרית וכו' – תכלת הוא שם נופל על הצמר הצבוע כעין תרשיש בלבד. ומה שאמר בין תכלת ללבן – רצה לומר: בין תכלת שבציצית ללבן שבה. וכרתי הוא הירוק.
3
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים {יב}. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְּעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ, כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל:
R. Bartenura (non traduit)
יַטּוּ. עַל צִדֵּיהֶם, דִּכְתִיב בְּשָׁכְבְּךָ, דֶּרֶךְ שְׁכִיבָה:
יַעַמְדוּ. דִּכְתִיב וּבְקוּמֶךָ, דֶּרֶךְ קִימָה:
כְּדַרְכּוֹ. בֵּין בְּקִימָה בֵּין בִּישִׁיבָה בֵּין בִּשְׁכִיבָה בֵּין בַּהֲלִיכָה:
כְּדַי הָיִיתָ. רָאוּי הָיִיתָ לֵהָרֵג, וְאִם הָיִיתָ מֵת הָיִיתָ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשְׁךָ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יב} שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין. בֵּית הִלֵּל מְבִיאִין רְאָיָה מִפָּסוּק וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, כְּלוֹמַר כְּפִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן לָאָדָם, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לֹא בִשְׁכִיבָה וְלֹא בְקִימָה. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֶׁלֹּא בָא וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ אֶלָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, כְּלוֹמַר שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵינְךָ עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַתָּה חַיָּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל כְּשֶׁתַּעֲסֹק בְּמִצְוָה כוּ'. וּלְכָךְ אָמְרֵי בֵּית הִלֵּל דְּאִם כֵּן הוּא מְבֹאָר שֶׁבְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. הָרַמְבַּ''ם:
Rambam (non traduit)
כדי היית לחוב בעצמך – עניין חייב מיתה היית מפני שעברת על דברי בית הלל, ואם היית מת היית מתחייב בנפשך.
אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי כו' – פירוש סיכנתי, שמתי נפשי בכפי. לפי שהוא ירד מעל בהמתו וישב לארץ והיטה, ועל דעת בית הלל היה יכול לקרות קריאת שמע והוא הולך רוכב על בהמתו. ולסטים הם שוללי הדרכים והגנבים.
ומה שאמר אם כן – היא קושיא שיקשו בית שמאי על בית הלל. וטעם המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בזה הדין, שבית הלל מביאין ראיה מפסוק ''ובלכתך בדרך'', כלומר: כפי שיזדמן לאדם, שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה. ובית שמאי אומרים, שלא בא ''ובלכתך בדרך'' אלא ללמדנו, שכל העוסק במצווה פטור מקריאת שמע. כלומר, שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצווה, אתה חייב בקריאת שמע; אבל אם היית מתעסק במצווה אחרת, אינך חייב בה. וכן דברי הכל העוסק במצווה פטור מן המצווה. ובית הלל דקדקו העיון ואמרו להם: כדבריכם כן הוא, וכבר נתבאר ממה שאמרנו, שיוכל אדם לקרות קריאת שמע כשהולך בדבר הרשות, אם כן מותר לקרות קריאת שמע מי שהוא מהלך, וזה מה שאנו מבקשים.
בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה כו' – פירוש, יטה עד שיהא נוטה להישען או להיות מיסב, והוא כמו ''לא יטה לארץ מנלם'' (איוב טו כט).
4
בַּשַּׁחַר {יג} מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ, וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ {יד}. אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר. לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ. לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם:
R. Bartenura (non traduit)
שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ. יוֹצֵר אוֹר וְאַהֲבָה:
וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ. אֱמֶת וְיַצִּיב:
וּבָעֶרֶב. מְבָרֵךְ:
שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ. מַעֲרִיב עֲרָבִים וְאַהֲבַת עוֹלָם:
וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. אֱמֶת וֶאֱמוּנָה וְהַשְׁכִּיבֵנוּ:
אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה. אַשְּׁתַּיִם שֶׁלְּפָנֶיהָ קָאֵי, יוֹצֵר אוֹר אֲרֻכָּה שֶׁפֹּתַחַת בְּבָרוּךְ וְחֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ, וְכֵן מַעֲרִיב עֲרָבִים. אַהֲבָה קְצָרָה, שֶׁחֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ וְאֵינָהּ פֹּתַחַת בְּבָרוּךְ:
לַחְתֹּם. בְּבָרוּךְ:
שֶׁלֹּא לַחְתֹּם. כְּגוֹן בִּרְכַּת הַפֵּרוֹת וּבִרְכַּת הַמִּצְוֹת {טו}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יג} בַּשַּׁחַר. הָכָא דְמַיְרֵי בִּבְרָכוֹת דְּלֹא כְתִיבֵי בַּקְּרָא, נִיחָא לֵיהּ לְמִנְקָט בְּרֵישָׁא דְשַׁחַר, כִּדְאַשְׁכְּחָן בְּתָמִיד דְּנָקִיט בֹּקֶר תְּחִלָּה, אֲבָל בְּרֵישׁ פִּרְקִין דְּמַיְרֵי בִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּקָאֵי אַקְּרָא נָקִיט בְּרֵישָׁא דְּעַרְבִית. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יד} וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ. שֶׁבַע בְּרָכוֹת הַלָּלוּ עַל שֵׁם שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ (תְּהִלִּים קיט). רַשִׁ''י בְּשֵׁם הַיְרוּשַׁלְמִי. וְיִרְאוּ עֵינֵינוּ לֹא חָשִׁיב, דְּתַקָּנָה אַחֶרֶת הִיא. תּוֹסָפוֹת: {טו} לְפֵרוּשׁוֹ הָכִי פֵּרוּשׁוֹ. לְהַאֲרִיךְ, לִפְתֹּחַ. אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר, שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ. לְקַצֵּר, שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ. אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ, לִפְתֹּחַ. וַהֲדָר תָּנֵי לַחְתֹּם. וְהַכֶּסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ם מְפָרֵשׁ, לְהַאֲרִיךְ, לְהַתְחִיל וְלַחְתֹּם כוּ'. לְקַצֵּר, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא לְהַתְחִיל בְּבָרוּךְ אוֹ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם כוּ':
Rambam (non traduit)
שתי הברכות שיברך בשחר קודם קריאת שמע הם ''יוצר'' ו''אהבה''. והאחת שהוא מברך לאחריה – ''אמת ויציב''. אבל בלילה יברך לפניה שתיים: ''מעריב ערבים'' ו''אהבת עולם'', ואחריה: ''אמת ואמונה'' ו''השכיבנו''. והברכה הארוכה היא ''יוצר אור'' ו''מעריב ערבים'', והקצרה היא ''אהבת עולם''. ונקראת ברכת ''יוצר אור'' ארוכה, ו''אהבת עולם'' קצרה, מפני שכל ברכה שיש בתחילתה ''ברוך'' ובסופה ''ברוך'' – נקראת ארוכה, ושאינה כן נקראת ''קצרה''.
ופירוש אינו רשאי – אין לו רשות, כלומר: לא יהא מותר לעשות. ופירוש לחתום – רוצה לומר שיפסוק במקום שאינו ראוי לפסוק.
5
מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) לְמַעַן תִּזְכֹּר {יח} אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ, הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יְמֵי חַיֶּיךָ, הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:
R. Bartenura (non traduit)
מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. פָּרָשַׁת צִיצִית אוֹמְרִים אוֹתָהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לַיְלָה זְמַן צִיצִית, דִּכְתִיב וּרְאִיתֶם אוֹתוֹ, פְּרָט לִכְסוּת לַיְלָה, אוֹמְרִים אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁבָּהּ:
כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה. הָיִיתִי נִרְאֶה זָקֵן. וְלֹא זָקֵן מַמָּשׁ אֶלָּא שֶׁהִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו יוֹם שֶׁמִּנּוּ אוֹתוֹ נָשִׂיא כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה זָקֵן וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת {טז}, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם דָּרַשׁ בֶּן זוֹמָא מִקְרָא זֶה {יז}:
וְלֹא זָכִיתִי. לֹא נִצַּחְתִּי לַחֲכָמִים. וְדוֹמֶה לוֹ בַּשַּׁ''ס בְּפֶרֶק בְּנוֹת כּוּתִים (נִדָּה לח:
) בְּהָא זָכִנְהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבָּנָן, כְּלוֹמַר נִצְּחָם:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{טז} צָרִיךְ לוֹמַר דְּלִרְבוּתָא קָאָמַר וְלֹא זָכִיתִי כוּ', כְּלוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה חָכָם מֻפְלָג וְרָאוּי לִנְשִׂיאוּת מִצַּד חָכְמָתוֹ שֶׁהֲרֵי זָכָה לְנֵס, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא זָכִיתִי כוּ': {יז} כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא, בּוֹ בַיּוֹם שֶׁנִּתְמַנָּה לֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְּלוּיָה בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא פֵּרְשׁוּהָ: {יח} שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעַן תִּזְכֹּר. וּמִפְּנֵי שֶׁפָּרָשַׁת צִיצִית שְׁגוּרָה בְּפִי כֹּל מִפְּנֵי קְרִיאָתָהּ בַּיּוֹם בַּעֲבוּר מִצְוַת צִיצִית שֶׁבָּהּ, הִלְכָּךְ הִנְהִיגוּ לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה לָצֵאת בָּהּ הַזְכָּרַת יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
מזכירין יציאת מצרים בלילות כו' – יציאת מצרים כינוי לפרשת ציצית, שנאמר בה ''אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים''. והסברא נותנת שלא יקראו הפרשה הזאת בלילה, כי הכתוב אומר: ''וראיתם אותו'', בשעת הראייה, כאשר באה הקבלה, לולי יציאת מצרים שנזכר שם, ויש לנו לקרותה מפני העניין ההוא.
ואולם מה שאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא אמר ''בן שבעים שנה'' – כי לא היה בן שבעים, אלא צעיר לימים היה, והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כחו, ונזרקה בו שיבה וחזר כזקן בן שבעים שנה, והיה התחלת השיבה ברצונו, כמו שנתבאר בגמרא. ואמר בענין תמיהה, הרי אני, אף על פי שהשתדלתי והתחברתי עם אנשי החכמה, לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב קריאת פרשת ציצית בלילה, עד שדרשה בן זומא:
פרק ב
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source