Tanakh/Ktouvim/Mishlei/14

Chap. 14

חַכְמ֣וֹת נָ֭שִׁים בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ וְ֝אִוֶּ֗לֶת בְּיָדֶ֥יהָ תֶהֶרְסֶֽנּוּ:

La sagesse des femmes édifie la maison ; leur folie la renverse de ses propres mains.

Rachi

חָכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵּיתָהּ. חָכְמוֹת נָקוּד פַּתָּח שֶׁאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר אֶלָּא הַחָכְמוֹת שֶׁבְּנָשִׁים בּוֹנוֹת אֶת בָּתֵּיהֶם שֶׁמִּתְקַיְּימוֹת עַל יְדֵיהֶן כְּמוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּפֶרֶק חֵלֶק: וְאִוֶּלֶת. וְאִשָּׁה שׁוֹטָה: בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ. תַּהֲרֹס בֵּיתָהּ זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח:

הוֹלֵ֣ךְ בְּ֭יָשְׁרוֹ יְרֵ֣א יְהוָ֑ה וּנְל֖וֹז דְּרָכָ֣יו בּוֹזֵֽהוּ:

Qui craint l’Éternel va droit son chemin ; qui le méprise suit des voies obliques.

Rachi

הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ יְרֵא. מִי שֶׁהוּא יְרֵא הַ', וּמִי שֶׁהוּא נָלוֹז דְּרָכִים כְּלוֹמַר עָקֹם דְּרָכָיו: בּוֹזֵהוּ. להקב''ה:

בְּֽפִי־אֱ֭וִיל חֹ֣טֶר גַּאֲוָ֑ה וְשִׂפְתֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים תִּשְׁמוּרֵֽם:

Dans la bouche de l’insensé éclot l’orgueil ; mais les lèvres des sages les en préservent.

Rachi

בְּפִי אֱוִיל חֹטֶר גַּאֲוָה. מַקֵּל שֶׁל גַּאֲוָה כְּגוֹן פַּרְעֹה שֶׁאָמַר מִי יי אֲשֶׁר אֶשְׁמָע בְּקוֹלוֹ (שְׁמוֹת ה): תִּשְׁמוּרֵם. כְּמוֹ תִשְׁמְרֵם תִּשְׁמוֹר אֶת הַחֲכָמִים:

בְּאֵ֣ין אֲ֭לָפִים אֵב֣וּס בָּ֑ר וְרָב־תְּ֝בוּא֗וֹת בְּכֹ֣חַ שֽׁוֹר:

Faute de bétail, le râtelier reste vide ; c’est la vigueur du bœuf qui produit les riches moissons.

Rachi

בְּאֵין אֲלָפִים אֵבוּס בָּר. בְּאֵין שְׁוָרִים הָאֵבוּס רֵיקָם שֶׁאֲפִילּוּ תֶּבֶן אֵין מָצוּי בְּבֵית: בָּר. נָקִי וְרֵיקָם כְּלוֹמַר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין הוֹרָאָה נִמְצֵאת כַּהֲלָכָה:

עֵ֣ד אֱ֭מוּנִים לֹ֣א יְכַזֵּ֑ב וְיָפִ֥יחַ כְּ֝זָבִ֗ים עֵ֣ד שָֽׁקֶר:

Un témoin loyal ne ment pas ; un témoin mensonger n’exhale que faussetés.

Rachi

וְיָפִיחַ כְּזָבִים. וְתָמִיד מְדַבֵּר כָּזָב עֵד שָׁקֶר:

בִּקֶּשׁ־לֵ֣ץ חָכְמָ֣ה וָאָ֑יִן וְדַ֖עַת לְנָב֣וֹן נָקָֽל:

Le persifleur recherche la sagesse : elle lui échappe ; mais le savoir est facilement abordable à l’homme intelligent.

Rachi

בִּקֵּשׁ לֵץ חָכְמָה. כְּשֶׁהוּא צָרִיךְ אֶל הַחָכְמָה אֵינוֹ מוֹצְאָהּ בְּלִבּוֹ:

לֵ֣ךְ מִ֭נֶּגֶד לְאִ֣ישׁ כְּסִ֑יל וּבַל־יָ֝דַ֗עְתָּ שִׂפְתֵי־דָֽעַת:

Quand tu te sépareras d’un homme sot, tu n’auras pas appris ce que c’est que des lèvres raisonnables.

Rachi

לְךָ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל. מֵהִתְחַבֵּר תָּמִיד אֶצְלוֹ: וּבַל יָדַעְתָּ. סוֹפְךָ שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ חָכְמָה:

חָכְמַ֣ת עָ֭רוּם הָבִ֣ין דַּרְכּ֑וֹ וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים מִרְמָֽה:

C’est une sagesse chez l’homme prudent de bien discerner sa voie ; la sottise des fous est une cause de tromperie.

Rachi

חָכְמַת עָרוּם. מִי שֶׁהוּא חָכָם הֵבִין דַּרְכּוֹ לְפַלֵּס אָרְחוֹתָיו: וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים. הִיא הַמִּרְמָה שֶׁבְּלִבָּם סוֹפָהּ שֶׁמְּבִיאָתָם לִידֵי טִפְּשׁוּת:

אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן:

Le péché se joue des insensés ; parmi les hommes droits règne le contentement.

Rachi

אֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם. שֶׁהֵם חוֹטְאִים שֶׁצְּרִיכִין לָתֵת מָמוֹן לְמִי שֶׁחָטְאוּ לוֹ וְיָלִיץ בַּעֲדָם אֲשָׁמָם שֶׁהֵם מְבִיאִים מָמוֹנָם לוֹ כְּמוֹ הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁנֶּאֱמַר קְחוּ לָכֶם ה' טְחֹרֵי זָהָב וה' עַכְבְּרֵי זָהָב וְגוֹמֵר וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם (ש''א ו): אָשָׁם. אמנד''א בלע''ז: וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן. אפיימינ''ט בלע''ז הקב''ה מְרֻצֶּה לָהֶם:

לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹא־יִתְעָ֥רַב זָֽר:

Le cœur seul sent l’amertume qui l’envahit ; de même ses joies, l’étranger n’y est pour rien.

Rachi

לֵב יוֹדֵעַ. מָרַת נַפְשׁוֹ. טָרְחוֹ וִיגִּיעוֹ שֶׁעָמֵל בַּתּוֹרָה לְפִיכָךְ בְּשִׂמְחַתוֹ לֹא יִתְעָרַב זָר כְּשֶׁיְּקַבֵּל שְׂכָרוֹ לֶעָתִיד. ד''א לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מָרֵי נֶפֶשׁ בְּגָלוּת וְהָיוּ נֶהֱרָגִים עַל קְדוּשַּׁת הַשֵּׁם וּבְשִׂמְחָתוֹ לֹא יִתְעָרֵב זָר לֶעָתִיד:

בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ:

La maison des méchants sera ruinée ; la tente des hommes droits est florissante.

Rachi

בֵּית רְשָׁעִים. בֵּית אֲרָם יִשָּׁמֵד יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ, דֶּרֶךְ עָצֵל יְשָׁרָה הִיא בְּעֵינֵי עֵשָׂו שֶׁהוּא אִישׁ שָׂדֶה וְאַחֲרִיתָהּ וגו':

יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־מָֽוֶת:

Tel chemin se présente tout uni devant l’homme et, finalement, il conduit à la mort.

Rachi

יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ. עוֹבֵר עֲבֵירָה וְאוֹמֵר אֵין בָּהּ עֲבֵירָה:

גַּם־בִּשְׂח֥וֹק יִכְאַב־לֵ֑ב וְאַחֲרִיתָ֖הּ שִׂמְחָ֣ה תוּגָֽה:

Même dans le rire le cœur peut souffrir, et la joie elle-même finit en tristesse.

Rachi

גַּם בִּשְׂחוֹק. שהקב''ה מְשַׂחֵק עִמָּהֶם בעה''ז יִכְאָב לִבָּם לֶעָתִיד לָבֹא וְכֵן הוּא אוֹמֵר וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב (יְשַׁעְיָה ס''ה):

מִדְּרָכָ֣יו יִ֭שְׂבַּע ס֣וּג לֵ֑ב וּ֝מֵעָלָ֗יו אִ֣ישׁ טֽוֹב:

Un cœur dévoyé recueille le fruit de sa conduite ; et l’homme de bien trouve sa satisfaction en lui-même.

Rachi

מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב. עֵשָׂו: וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב. יַעֲקֹב:

פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ:

Le niais croit tout ; l’homme réfléchi considère chacun de ses pas.

Rachi

פֶּתִי יַאֲמִין. לְדִבְרֵיהֶם וְנִסֵּת אַחֲרֵיהֶם, ד''א בִּשְׂחוֹק יִכְאַב לֵב, שְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה (לְעֵיל י' כ''ג) וְסוֹפוֹ יִכְאַב לֵב, סוּג לֵב רָשָׁע כְּמוֹ (לְקַמָּן כ''ו) כֶּסֶף סִיגִים, סִיג הוּא שֵׁם הַפְּסוֹלֶת סוּג הוּא הַכֶּסֶף הַמְעוּרְבָּב בַּפְּסוֹלֶת; וּמֵעָלָיו אִישׁ טוֹב. וּמִמַּעַל לוֹ לָרָשָׁע יִהְיֶה הַצַּדִּיק; פֶּתִי יַאֲמִין. לְאַנְשֵׁי רָכִיל: וְעָרוּם יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ. לִפְסִיעוֹתָיו כְּלוֹמַר יְצַפֶּה מִלָּרִיב וְיַמְתִּין עַד יִוָּדַע לוֹ אֶל נָכוֹן:

חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ:

Le sage est craintif et évite le mal ; le sot se laisse entraîner et se croit en sûreté.

Rachi

חָכָם יָרֵא. מִן הַפּוּרְעָנוּת: וְסָר מֵרַע. מִן הָרָעָה: וּכְסִיל מִתְעַבֵּר. מִתְחַזֵּק לַעֲבוֹד בְּחָזְקָה: וּבוֹטֵחַ. וּמַחְלִיק וְנוֹפֵל בָּאָרֶץ כְּמוֹ בְּאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, (יִרְמְיָה יב ה) ות''י אַתְּ מִתְבְּטָח וּנְפִיל מַחֲלִיק וי''מ בִּטָּחוֹן מַמָּשׁ בְּהֵיכָלוֹ בּוֹטֵחַ לוֹמַר לֹא תְּבוֹאֵנִי רָעָה:

קְֽצַר־אַ֭פַּיִם יַעֲשֶׂ֣ה אִוֶּ֑לֶת וְאִ֥ישׁ מְ֝זִמּ֗וֹת יִשָּׂנֵֽא:

Un homme prompt à la colère fait des sottises ; l’homme fertile en roueries s’attire la haine.

Rachi

קְצַר אַפַּיִם. הַמְמַהֵר לִנְקוֹם כַּעֲסוֹ: וְאִישׁ מְזִמּוֹת. מַחְשְׁבוֹת עֵצָה רָעָה:

נָחֲל֣וּ פְתָאיִ֣ם אִוֶּ֑לֶת וַֽ֝עֲרוּמִ֗ים יַכְתִּ֥רוּ דָֽעַת:

Les niais ont en partage la sottise ; la raison est la couronne des gens avisés.

Rachi

יַכְתִּרוּ דַּעַת. יַעֲשׂוּהוּ כֶּתֶר לְרֹאשָׁם וְסוֹף:

שַׁח֣וּ רָ֭עִים לִפְנֵ֣י טוֹבִ֑ים וּ֝רְשָׁעִ֗ים עַֽל־שַׁעֲרֵ֥י צַדִּֽיק:

Les méchants baissent la tête devant les bons ; et les impies se tiennent à la porte du juste.

Rachi

שַׁחוּ רָעִים לִפְנֵי טוֹבִים. לֶעָתִיד:

גַּם־לְ֭רֵעֵהוּ יִשָּׂ֣נֵא רָ֑שׁ וְאֹהֲבֵ֖י עָשִׁ֣יר רַבִּֽים:

Même pour son intime le pauvre est un objet d’antipathie ; mais nombreux sont les amis du riche.

Rachi

גַּם לְרֵעֵהוּ יִשָּׂנֵא רָשׁ. אֲפִילּוּ לְשׁוֹשְׁבִינָיו וְאוֹהֲבָיו, גַּם לְשׁוֹן אֲפִילּוּ: יִשָּׂנֵא רָשׁ. עַם הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִנְהוֹג כַּשּׁוּרָה:

בָּז־לְרֵעֵ֥הוּ חוֹטֵ֑א וּמְחוֹנֵ֖ן (עניים) עֲנָוִ֣ים אַשְׁרָֽיו:

Qui méprise son prochain est fautif ; mais heureux qui prend pitié des humbles !

הֲֽלוֹא־יִ֭תְעוּ חֹ֣רְשֵׁי רָ֑ע וְחֶ֥סֶד וֶ֝אֱמֶ֗ת חֹ֣רְשֵׁי טֽוֹב:

Certes, ils font fausse route, ceux qui machinent le mal ; amour et bienveillance récompensent ceux qui méditent le bien.

בְּכָל־עֶ֭צֶב יִהְיֶ֣ה מוֹתָ֑ר וּדְבַר־שְׂ֝פָתַ֗יִם אַךְ־לְמַחְסֽוֹר:

Tout effort sérieux donne du profit ; les vaines paroles ne causent que des pertes.

Rachi

בְּכָל עֶצֶב. בְּכָל יַגִּיעַ מְלָאכָה יִהְיֶה רֶוַח אֲבָל דִּבְרֵי הֶבֶל אַךְ לְמַחְסוֹר:

עֲטֶ֣רֶת חֲכָמִ֣ים עָשְׁרָ֑ם אִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים אִוֶּֽלֶת:

Pour les sages la richesse est une couronne ; la folie des sots reste toujours folie.

Rachi

עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם. שֶׁהֵם עֲשִׁירִים בַּתּוֹרָה: וְאִוֶּלֶת כְּסִילִים אִוֶּלֶת. קַלְקָלָתָן שֶׁל כְּסִילִים הִיא הָאִוֶּלֶת שֶׁנִּתְעַצֵּל מִן הַחָכְמָה:

מַצִּ֣יל נְ֭פָשׁוֹת עֵ֣ד אֱמֶ֑ת וְיָפִ֖חַ כְּזָבִ֣ים מִרְמָֽה:

Un témoin véridique sauve des existences ; un témoin déloyal débite des faussetés.

בְּיִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מִבְטַח־עֹ֑ז וּ֝לְבָנָ֗יו יִהְיֶ֥ה מַחְסֶֽה:

La crainte de l’Éternel vaut une place forte ; on en fait un abri pour ses enfants.

Rachi

בְּיִרְאַת הַ' מִבְטָח עֹז. נֶאֱמַר בְּאַבְרָהָם כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה (בְּרֵאשִׁית כו) וְהִבְטִיחוֹ כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וגו': וּלְבָנָיו יִהְיֶה. הוּא מַחְסֶה, שֶׁיֶּחֱסוּ וַיִּתְחַבֵּא בְּצֵל זְכוּתוֹ:

יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת:

La crainte de l’Éternel est une source de vie ; elle éloigne des pièges de la mort.

בְּרָב־עָ֥ם הַדְרַת־מֶ֑לֶךְ וּבְאֶ֥פֶס לְ֝אֹ֗ם מְחִתַּ֥ת רָזֽוֹן:

Quand la nation s’accroît, c’est une gloire pour le roi ; quand la population vient à manquer, c’est une ruine pour le prince.

Rachi

בְּרָב עָם. שֶׁהַצִּבּוּר זַכָּאִים הַדְרַת הקב''ה הוּא: וּבְאֶפֶס לְאוֹם. כְּשֶׁאֵינָם דְּבֵקִים בּוֹ: מְחִתַּת רָזוֹן. חֶסְרוֹן רְזָנוּתוֹ הוּא כִּבְיָכוֹל נוֹתֵן מִכְּבוֹדוֹ לֵאלֹהֵי נֵכָר וּמַשְׁלִיט אֶת הָאוּמּוֹת עַל בָּנָיו:

אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם רַב־תְּבוּנָ֑ה וּקְצַר־ר֝֗וּחַ מֵרִ֥ים אִוֶּֽלֶת:

Être longanime, c’est faire preuve de grande intelligence ; se montrer irascible, c’est mettre en relief sa sottise.

Rachi

מֵרִים אִוֶּלֶת. מַפְרִישָׁהּ לְחֶלְקוֹ:

חַיֵּ֣י בְ֭שָׂרִים לֵ֣ב מַרְפֵּ֑א וּרְקַ֖ב עֲצָמ֣וֹת קִנְאָֽה:

Un cœur paisible est un gage de vie pour le corps mais la jalousie est la carie des os.

Rachi

חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא. לֵב בָּשָׂר שֶׁהוּא רוֹפֵא אֶת הָרָעָה וְעוֹבֵר עַל מִדּוֹתָיו הוּא חַיֵּי בְּרִיּוֹתָיו שֶׁל הקב''ה שֶׁהֵן בָּשָׂר וְדַם: וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה. אָדָם בַּעַל חֵמָה רִקְבוֹן עֲצָמוֹת הוּא לַכֹּל:

עֹ֣שֵֽׁק־דָּ֭ל חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ וּ֝מְכַבְּד֗וֹ חֹנֵ֥ן אֶבְיֽוֹן:

Qui opprime le pauvre outrage son Créateur ; qui a pitié de l’indigent l’honore.

בְּֽ֭רָעָתוֹ יִדָּחֶ֣ה רָשָׁ֑ע וְחֹסֶ֖ה בְמוֹת֣וֹ צַדִּֽיק:

Le méchant est accablé par son malheur ; le juste a confiance jusque dans la mort.

Rachi

וְחֹסֶה בְּמוֹתוֹ צַדִּיק. כְּשֶׁיָּמוּת הוּא בָּטוּחַ שֶׁיָּבֹא לג''ע:

בְּלֵ֣ב נָ֭בוֹן תָּנ֣וּחַ חָכְמָ֑ה וּבְקֶ֥רֶב כְּ֝סִילִ֗ים תִּוָּדֵֽעַ:

La sagesse réside dans un cœur intelligent ; elle se fait remarquer parmi les sots.

Rachi

בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה. תִּשְׁכּוֹן וְתִשְׁקוֹט בְּנַחַת לְשׁוֹן מְנוּחָה וּמַרְגּוֹעַ: וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ. מְעַט חָכְמָה שֶׁבְּלִבּוֹ מַכְרִיזָה אִסְתְּרָא בְּלָגֵינָא קִישׁ קִישׁ קָרְיָא:

צְדָקָ֥ה תְרֽוֹמֵֽם־גּ֑וֹי וְחֶ֖סֶד לְאֻמִּ֣ים חַטָּֽאת:

La justice grandit une nation ; le crime est l’opprobre des peuples.

Rachi

צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי. יִשְׂרָאֵל: וְחֶסֶד לְאוּמִּים חַטָּאת. הֵם עכו''ם שֶׁגּוֹזְלִים מִזֶּה וְנוֹתְנִים לָזֶה:

רְֽצוֹן־מֶ֭לֶךְ לְעֶ֣בֶד מַשְׂכִּ֑יל וְ֝עֶבְרָת֗וֹ תִּהְיֶ֥ה מֵבִֽישׁ:

La faveur du roi va au serviteur intelligent ; celui qui agit sans vergogne est l’objet de sa colère.

Rachi

וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה. לַעֲבֹד מֵבִישׁ:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source