Shemot
Chapitre 16
Chap. 16
ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים
Puis ils partirent d’Èlim et arrivèrent, toute la communauté des enfants d’Israël, au désert de Sin, qui s’étend entre Elim et Sinaï ; c’était le quinzième jour du deuxième mois après leur sortie du pays d’Égypte.
Onkelos
וּנְטָלוּ מֵאֵילִם וַאֲתוֹ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְּמַדְבְּרָא דְסִין דִי בֵין אֵילִם וּבֵין סִינָי בְּחַמְשַׁת עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא תִנְיָנָא לְמִפָּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם: Rachi
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. נִתְפָּרֵשׁ הַיּוֹם שֶׁל חֲנִיָּה זוֹ, לְפִי שֶׁבּוֹ בַיּוֹם כָּלְתָה הַחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם וְהֻצְרְכוּ לַמָּן, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָכְלוּ מִשְּׁיָרֵי הַבָּצֵק שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעוּדוֹת וְיָרַד לָהֶם מָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר, וְיוֹם א' בְּשַׁבָּת הָיָה כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פ''ז): 1
וילינו וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר
(וילינו) וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל ־ עֲדַ֧ת בְּנֵֽי ־ יִשְׂרָאֵ֛ל עַל ־ מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל ־ אַֽהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר:
Toute la communauté des enfants d’Israël murmura contre Moïse et Aaron, dans ce désert
Onkelos
וְאִתְרָעָמוּ כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בְּמַדְבְּרָא: Rachi
וַיִּלּוֹנוּ. לְפִי שֶׁכָּלָה הַלֶּחֶם: 2
ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב
et les enfants d’Israël leur dirent : "Que ne sommes-nous morts de la main du Seigneur, dans le pays d’Égypte, assis près des marmites de viande et nous rassasiant de pain, tandis que vous nous avez amenés dans ce désert, pour faire mourir de faim tout ce peuple !"
Onkelos
וַאֲמָרוּ לְהוֹן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְוַי דְמִיתְנָא קֳדָם יְיָ בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם כַּד הֲוֵינָא יָתְבִין עַל דוּדֵי בִסְרָא כַּד הֲוֵינָא אָכְלִין לַחְמָא וְשָׂבְעִין אֲרֵי אַפֶּקְתּוּן יָתָנָא לְמַדְבְּרָא הָדֵין לְקַטָּלָא יָת כָּל קְהָלָא הָדֵין בְּכַפְנָא: [ס] Rachi
מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ. שֶׁנָּמוּת; וְאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ מִיתָתֵנוּ, אֶלָּא כְּמוֹ עֲשׂוֹתֵנוּ חֲנוֹתֵנוּ שׁוּבֵנוּ, לַעֲשׂוֹת אֲנַחְנוּ, לַחֲנוֹת אֲנַחְנוּ, לָמוּת אֲנַחְנוּ. תַּרְגּוּמוֹ לְוַאי דְּמִיתְנָא, ''לוּ מַתְנוּ'' (בַּמִּדְבָּר יד,ב) — הַלְוַאי וְהָיִינוּ מֵתִים: 3
ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא
L’Éternel dit à Moïse : "Je vais faire pleuvoir pour vous une nourriture céleste, le peuple ira en ramasser chaque jour sa provision et j’éprouverai de la sorte s’il obéit à ma doctrine ou non.
Onkelos
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הָא אֲנָא מָחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָא וְיִפְקוּן עַמָא וְיִלְקְטוּן פִּתְגַם יוֹם בְּיוֹמֵהּ בְּדִיל דַאֲנַסִנוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרַיְתִי אִם לָא: Rachi
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. צוֹרֶךְ אֲכִילַת יוֹם יִלְקְטוּ בְּיוֹמוֹ וְלֹא הַיּוֹם לְצוֹרֶךְ מָחָר (מְכִילְתָּא): לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי. אִם יִשְׁמְרוּ מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ, שֶׁלֹּא יוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יֵצְאוּ בְּשַׁבָּת לִלְקוֹט: 4
והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום
Le sixième jour, lorsqu’ils accommoderont ce qu’ils auront apporté, il se trouvera le double de leur récolte de chaque jour."
Onkelos
וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה וִיתַקְנוּן יָת דְיַיְתוּן וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין עַל דְיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם: Rachi
וְהָיָה מִשְׁנֶה. לַיּוֹם וְלַמָּחֳרָת: מִשְׁנֶה. עַל שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִלְקוֹט יוֹם יוֹם שֶׁל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ; אוֹמֵר אֲנִי ''אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה'' – לְאַחַר שֶׁיָּבִיאוּ, יִמְצְאוּ מִשְׁנֶה בַּמְּדִידָה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ וְיָמֹדּוּ יוֹם יוֹם, וְזֶהוּ לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה – בִּלְקִיטָתוֹ הָיָה נִמְצָא לֶחֶם מִשְׁנֶה. וְזֶהוּ עַל כֵּן הוּא נוֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם – נוֹתֵן לָכֶם בְּרָכָה, פוי''שן, בַּבַּיִת לְמַלֹּאת הָעֹמֶר פַּעֲמַיִם לְלֶחֶם יוֹמַיִם: 5
ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים
Moïse et Aaron dirent à tous les enfants d’Israël : "Ce soir, vous reconnaîtrez que c’est l’Éternel qui vous a fait sortir du pays d’Égypte
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה וְאַהֲרֹן לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרַמְשָׁא וְתִדְעוּן אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם: Rachi
עֶרֶב. כְּמוֹ לָעֶרֶב: וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. לְפִי שֶׁאֲמַרְתֶּם לָנוּ כִּי הוֹצֵאתֶם אוֹתָנוּ, תֵּדְעוּ כִּי לֹא אֲנַחְנוּ הַמּוֹצִיאִים אֶלָּא ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם שֶׁיָּגִיז לָכֶם אֶת הַשְּׂלָו: 6
ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו תלינו עלינו
et demain, vous serez témoins de la gloire du Seigneur, lorsqu’il fera droit à vos murmures contre lui. Mais nous, que sommes nous, pour être l’objet de vos murmures ?
Onkelos
וּבְצַפְרָא וְתֶחֱזוּן יָת יְקָרָא דַיְיָ כַּד שְׁמִיעַ (קֳדָמוֹהִי) יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן עַל מֵימְרָא דַיְיָ וְנַחְנָא מָא אֲרֵי אַתְרַעַמְתּוּן עֲלָנָא: Rachi
וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם. לֹא עַל הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר ''וְהִנֵּה כְּבוֹד ה' נִרְאָה בֶּעָנָן'' נֶאֱמַר, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי הַיְּכֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן תַּאֲוַתְכֶם, וּבָשָׂר יִתֵּן, אַךְ לֹא בְּפָנִים מְאִירוֹת יִתְּנֶנָּה לָכֶם, כִּי שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ וּמִכָּרֵס מְלֵאָה, וְהַלֶּחֶם שֶׁשְּׁאַלְתֶּם לְצוֹרֶךְ, בִּירִידָתוֹ לַבֹּקֶר תִּרְאוּ אֶת כְּבוֹד אוֹר פָּנָיו – שֶׁיּוֹרִידֵהוּ לָכֶם דֶּרֶךְ חִבָּה, בַּבֹּקֶר, שֶׁיֵּשׁ שָׁעוֹת לַהֲכִינוֹ וְטַל מִלְמַעְלָה וְטַל מִלְּמַטָּה, כְּמוּנָּח בְּקוּפְסָא (יוֹמָא ע''ה): אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה'. כְּמוֹ אֲשֶׁר עַל ה': וְנַחְנוּ מַה. מַה אֲנַחְנוּ חֲשׁוּבִין?כי תָּלִינוּ עָלֵינוּ. שֶׁתַּרְעִימוּ עָלֵינוּ אֶת הַכֹּל, וְאֶת בְּנֵיכֶם וּנְשֵׁיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם וְעֵרֶב רַב. וְעַל כָּרְחִי אֲנִי זָקוּק לְפָרֵשׁ תַּלִּינוּ בִּלְשׁוֹן תַּפְעִילוּ מִפְּנֵי דַּגֵשׁוּתוֹ וּקְרִיָּתוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה רָפֶה, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תִּפְעֲלוּ, כְּמוֹ ''וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה'' (שְׁמוֹת י''ז), אוֹ אִם הָיָה דָּגוּשׁ וְאֵין בּוֹ יוּ''ד וְנִקְרָא תִלּוֹנוּ, הָיִיתִי מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן תִּתְלוֹנְנוּ, עַכְשָׁיו הוּא מַשְׁמַע תַּלִּינוּ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ בַּמְּרַגְּלִים ''וַיַּלִּינוּ עָלָיו אֶת כָּל הָעֵדָה'' (בַּמִּדְבָּר י''ד): 7
ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה
Vous le verrez, ajouta Moïse, lorsque Dieu vous donnera, ce soir, de la viande pour vous nourrir et demain, du pain pour vous rassasier, accueillant ainsi les murmures que vous proférez contre lui, car que sommes-nous ? ce n’est pas nous qu’atteignent vos murmures, c’est l’Éternel !"
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה בִּדְיִתֵּן יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע בְּדִשְׁמִיעַן קֳדָם יְיָ יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן דִי אַתּוּן מִתְרַעֲמִין עֲלוֹהִי וְנַחְנָא מָא לָא עֲלָנָא תֻּרְעֲמוּתְכוֹן אֶלָהֵן עַל מֵימְרָא דַיְיָ: Rachi
בָּשָׂר לֶאֱכֹל. וְלֹא לָשֹׂבַע; לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֵין אוֹכְלִין בָּשָׂר לָשׂוֹבַע. וּמָה רָאָה לְהוֹרִיד לֶחֶם בַּבֹּקֶר וּבָשָׂר בָּעֶרֶב? לְפִי שֶׁהַלֶּחֶם שָׁאֲלוּ כְהוֹגֶן, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם בְּלֹא לֶחֶם, אֲבָל בָּשָׂר שָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן, שֶׁהַרְבֵּה בְּהֵמוֹת הָיוּ לָהֶם, וְעוֹד שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לָהֶם בְּלֹא בָּשָׂר, לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם בִּשְׁעַת טוֹרַח שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן (יוֹמָא ע''ה): אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו. אֶת הָאֲחֵרִים הַשּׁוֹמְעִים אֶתְכֶם מִתְלוֹנְנִים: 8
ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם
Moïse dit à Aaron : "Dis à toute la communauté des enfants d’Israël : ‘Approchez-vous de l’Éternel, car il a entendu vos murmures.’ "
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן אֱמַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל קְרִיבוּ קֳדָם יְיָ אֲרֵי שְׁמִיעַן קֳדָמוֹהִי יָת תֻּרְעֲמוּתְכוֹן: Rachi
קִרְבוּ. לַמָּקוֹם שֶׁהֶעָנָן יָרַד: 9
ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן
Comme Aaron parlait ainsi à toute la communauté des enfants d’Israël, ils se tournèrent du côté du désert et voici que la majesté divine apparut dans le nuage.
Onkelos
וַהֲוָה כַּד מַלִיל אַהֲרֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאִתְפְּנִיוּ לְמַדְבְּרָא וְהָא יְקָרָא דַיְיָ אִתְגְלִי בַּעֲנָנָא: [פ] 10
וידבר יהוה אל משה לאמר
L’Éternel parla ainsi à Moïse :
Onkelos
וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: 11
שמעתי את תלונת בני ישראל דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם
"J’ai entendu les murmures des Israélites. Parle-leur en ces termes : ‘Vers le soir vous mangerez de la viande, au matin vous vous rassasierez de pain et vous reconnaîtrez que moi, l’Éternel, je suis votre Dieu.’ "
Onkelos
שְׁמִיעַ קֳדָמַי יָת תֻּרְעֲמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַלֵיל עִמְהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָא תֵּיכְלּוּן בִּסְרָא וּבְצַפְרָא תִּשְׂבְּעוּן לַחְמָא וְתִדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָכוֹן: 12
ויהי בערב ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה
En effet, le soir, les cailles arrivèrent et couvrirent le camp et le matin, une couche de rosée s’étendait autour du camp.
Onkelos
וַהֲוָה בְרַמְשָׁא וּסְלֵיקַת סְלָיו וַחֲפַת יָת מַשְׁרִיתָא וּבְצַפְרָא הֲוַת נְחָתַת טַלָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא: Rachi
הַשְּׂלָו. מִין עוֹף וְשָׁמֵן מְאֹד (יוֹמָא ע''ה): הָיְתָה שִׁכְבַת הַטָּל. הַטַּל שׁוֹכֵב עַל הַמָּן, וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר (בַּמִּדְבָּר י''א) ''וּבְרֶדֶת הַטַּל וְגוֹ''', הַטַּל יוֹרֵד עַל הָאָרֶץ, וְהַמָּן יוֹרֵד עָלָיו, וְחוֹזֵר וְיוֹרֵד טַל עָלָיו, הֲרֵי הוּא כְּמֻנָּח בְּקוּפְסָא (יוֹמָא שָׁם): 13
ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס דק ככפר על הארץ
Cette couche de rosée ayant disparu, on vit sur le sol du désert quelque chose de menu, de floconneux, fin comme le givre sur la terre.
Onkelos
וּסְלֵיקַת נְחָתַת טַלָא וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא דַעְדַק מְקַלַף דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא: Rachi
וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וגו'. כְּשֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת, עוֹלֶה הַטַּל שֶׁעַל הָמָן לִקְרַאת הַחַמָּה כְּדֶרֶךְ טַל עוֹלֶה לִקְרַאת הַחַמָּה, אַף אִם תְּמַלֵּא שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה טַל, וְתִסְתֹּם אֶת פִּיהָ וְתַנִּיחֶהָ בַּחַמָּה, הִיא עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ בַּאֲוִיר. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, שֶׁהַטַּל עוֹלָה מִן הָאָרֶץ בַּאֲוִיר, וְכַעֲלוֹת שִׁכְבַת הַטַּל נִתְגַּלָּה הָמָן, וְרָאוּ וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר וגו': דַּק – דָּבָר דַּק: מְחֻסְפָּס. מְגֻלֶּה, וְאֵין דּוֹמֶה לוֹ בַּמִּקְרָא. וְיֵשׁ לוֹמַר מְחֻסְפָּס לְשׁוֹן חֲפִיסָה וּדְלוּסְקְמָא שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, כְּשֶׁנִּתְגַּלָּה מִשִּׁכְבַת הַטַּל רָאוּ שֶׁהָיָה דָּבָר דַּק מְחֻסְפָּס בְּתוֹכוֹ בֵּין שְׁתֵּי שִׁכְבוֹת הַטַּל. וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם ''מְקַלַף'', לְשׁוֹן מַחְשׂף הַלָּבָן: כַּכְּפֹר. כְּפוֹר יילי''דא בְּלַעַז, דַעְדַק כְּגִיר, ''כְּאַבְנֵי גִּיר'' (יְשַׁעְיָהוּ כ''ז), וְהוּא מִין צֶבַע שָׁחוֹר, כִּדְאָמְרִינַן גַּבֵּי כִּסּוּי הַדָּם ''הַגִּיר וְהַזַּרְנִיךְ'' (חוּלִּין פ''ח). ''דַעְדַק כְּגִיר כִּגְלִידָא עַל אַרְעָא'' – דַּק הָיָה כְּגִיר וְשׁוֹכֵב מֻגְלָד כְּקֶרַח עַל הָאָרֶץ, וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ דַּק כַּכְּפֹר – שָׁטוּחַ, קָלוּשׁ וּמְחֻבָּר כִּגְּלִיד. דַּק טינב''ש בְּלַעַז, שֶׁהָיָה מַגְלִיד גֶּלֶד דַּק מִלְמַעְלָה; ''וּכְגִיר'' שֶׁתִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס תּוֹסֶפֶת הוּא עַל לְשׁוֹן הָעִבְרִית וְאֵין לוֹ תֵּיבָה בַּפָּסוּק: 14
ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה
A cette vue, les enfants d’Israël se dirent les uns aux autres : "Qu’est ceci ?" car ils ne savaient ce que c’était. Et Moïse leur dit : "C’est là le pain que l’Éternel vous donne pour nourriture.
Onkelos
וַחֲזוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ גְבַר לַאֲחוּהִי מַנָא הוּא אֲרֵי לָא יְדָעוּ מָא הוּא וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן הוּא לַחְמָא דִי יְהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל: Rachi
מָן הוּא. הֲכָנַת מָזוֹן הוּא, כְּמוֹ ''וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ'' (דָּנִיֵּאל א'): כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא. שֶׁיִּקְרָאוּהוּ בִּשְׁמוֹ: 15
זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם איש לאשר באהלו תקחו
Voici ce qu’a prescrit l’Éternel : Recueillez-en chacun selon ses besoins : un ômer par tête ; autant chacun a de personnes dans sa tente, autant vous en prendrez."
Onkelos
דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקֵיד יְיָ לְקוּטוּ מִנֵהּ גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ עֻמְרָא לְגֻלְגַלְתָּא מִנְיַן נַפְשָׁתֵיכוֹן גְבַר לְדִי בְמַשְׁכְּנֵהּ תִּסְבוּן: Rachi
עֹמֶר. שֵׁם מִדָּה: מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם. כְּפִי מִנְיַן נְפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאִישׁ בְּאָהֳלוֹ תִּקְחוּ עֹמֶר לְכָל גֻּלְגֹּלֶת: 16
ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט
Ainsi firent les enfants d’Israël : ils en ramassèrent, l’un plus, l’autre moins."
Onkelos
וַעַבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְקָטוּ דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר: Rachi
הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. יֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ הַרְבֵּה וְיֵשׁ שֶׁלָּקְטוּ מְעַט, וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵיתָם מָדְדוּ בָּעֹמֶר אִישׁ אִישׁ מַה שֶּׁלָּקְטוּ, וּמָצְאוּ שֶׁהַמַּרְבֶּה לִלְקוֹט לֹא הֶעְדִּיף עַל עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת אֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ, וְהַמַּמְעִיט לִלְקוֹט לֹא מָצָא חָסֵר מֵעֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת; וְזֶהוּ נֵס גָּדוֹל שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ: 17
וימדו בעמר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו
Puis ils mesurèrent à l’étrier. Or, celui qui en avait beaucoup pris n’en avait pas de trop, celui qui en avait peu n’en avait pas faute, chacun avait recueilli à proportion de ses besoins.
Onkelos
וּכְלוֹ בְעוּמְרָא וְלָא אוֹתַר דְאַסְגֵי וּדְאַזְעֵר לָא חַסִיר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ לְקָטוּ: 18
ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר
Moïse leur dit : "Que nul n’en réserve pour le lendemain."
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה לְהוֹן אֱנַשׁ לָא יַשְׁאַר מִנֵהּ עַד צַפְרָא: 19
ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה
N’écoutant point Moïse, quelques-uns gardèrent de leur provision pour le lendemain, mais elle fourmilla de vers et se gâta. Et Moïse s’irrita contre eux.
Onkelos
וְלָא קַבִּילוּ מִן משֶׁה וְאַשְׁאָרוּ גֻבְרַיָא מִנֵה עַד צַפְרָא וּרְחֵשׁ רִיחֲשָׁא וּסְרִי וּרְגַז עֲלֵיהוֹן משֶׁה: Rachi
וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים. דָּתָן וַאֲבִירָם: וַיָּרֻם תּוֹלָעִים. לְשׁוֹן רִמָּה: וַיִּבְאַשׁ. הֲרֵי זֶה מִקְרָא הָפוּךְ, שֶׁבַּתְּחִלָּה הִבְאִישׁ וְלִבְסוֹף הִתְלִיעַ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ''וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ'', וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל הַמַּתְלִיעִים (מְכִילְתָּא): 20
וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס
Ils recueillirent cette substance tous les matins, chacun en raison de sa consommation ; lorsque le soleil l’échauffait, elle fondait.
Onkelos
וּלְקָטוּ יָתֵהּ בִּצְפַר בִּצְפָר גְבַר לְפוּם מֵיכְלֵהּ וּמָא דְמִשְׁתָּאַר מִנֵהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא פָּשָׁר: Rachi
וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס. הַנִּשְׁאָר בַּשָּׂדֶה נַעֲשֶׂה נְחָלִים וְשׁוֹתִין מִמֶּנּוּ אַיָּלִים וּצְבָאִים, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם צָדִין מֵהֶם וְטוֹעֲמִים בָּהֶם טַעַם מָן, וְיוֹדְעִים מַה שִּׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל: וְנָמָס. פָּשָׁר, לְשׁוֹן פּוֹשְׁרִים, עַל יְדֵי הַשֶּׁמֶשׁ מִתְחַמֵּם וּמַפְשִׁיר, דישטנ''פריר בְּלַעַז, וְדֻגְמָתוֹ בְּסַנְהֶדְרִין בְּסוֹף ד' מִיתוֹת: 21
ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה
Mais il advint, au sixième jour, qu’ils recueillirent une provision double, deux ômer par personne ; tous les phylarques de la communauté vinrent l’annoncer à Moïse.
Onkelos
וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְקָטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין תְּרֵין עֻמְרִין לְחָד וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא וְחַוִיאוּ לְמשֶׁה: Rachi
לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה. כְּשֶׁמָּדְדוּ אֶת לְקִיטָתָם בְּאָהֳלֵיהֶם מָצְאוּ כִּפְלַיִם, שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לֶחֶם מְשֻׁנֶּה, אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּנָּה לְשֶׁבַח בְּרֵיחוֹ וְטַעְמוֹ (שָׁם): וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. שְׁאָלוּהוּ מַה הַיּוֹם מִיֹּמַיִם; וּמִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁעֲדַיִין לֹא הִגִּיד לָהֶם מֹשֶׁה פָּרָשַׁת שַׁבָּת שֶׁנִּצְטַוָּה לוֹמַר לָהֶם וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ וְגוֹ', עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ מַה זֹאת, אָמַר לָהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי לוֹמַר לָכֶם, וּלְכָךְ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב שֶׁאָמַר לוֹ עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם, וְלֹא הוֹצִיאוֹ מִן הַכְּלָל: 22
ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר
Il leur répondit : "C’est ce qu’a dit le Seigneur : Demain est le sabbat solennel, le saint chômage en l’honneur de l’Éternel ! Ce que vous avez à cuire, cuisez-le, à faire bouillir, faites-le bouillir aujourd’hui et toute la provision restante, gardez-la en réserve pour demain."
Onkelos
וַאֲמַר לְהוֹן הוּא דִי מַלִיל יְיָ שְׁבָתָא שְׁבַת קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ מְחָר יָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְמֵפָא אֲפוֹ וְיָת דִי אַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָׁלָא בַּשִׁילוּ וְיָת כָּל מוֹתָרָא אַצְנָעוּ לְכוֹן לְמַטְּרַת עַד צַפְרָא: Rachi
אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ. מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים לֶאֱפוֹת בַּתַּנּוּר, אֵפוּ הַיּוֹם הַכֹּל לִשְׁנֵי יָמִים, וּמַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים לְבַשֵּׁל מִמֶּנּוּ בַּמַּיִם, בַּשְּׁלוּ הַיּוֹם. לְשׁוֹן אֲפִיָּה נוֹפֵל בְּלֶחֶם וּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל בְּתַבְשִׁיל: לְמִשְׁמֶרֶת. לִגְנִיזָה: 23
ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו
Ils la réservèrent pour le lendemain, comme l’avait ordonné Moïse et elle ne se gâta point et il ne s’y mit point de vers.
Onkelos
וְאַצְנָעוּ יָתֵהּ עַד צַפְרָא כְּמָא דְפַקִיד משֶׁה וְלָא סְרִי וְרִיחֲשָׁא לָא הֲוָה בֵהּ: 24
ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה
Moïse dit : "Mangez-la aujourd’hui, car c’est aujourd’hui sabbat en l’honneur de l’Éternel, aujourd’hui vous n’en trouveriez point aux champs.
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵין אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵין קֳדָם יְיָ יוֹמָא דֵין לָא תַשְׁכְּחֻנֵהּ בְּחַקְלָא: Rachi
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם וגו'. שַׁחֲרִית שֶׁהָיוּ רְגִילִין לָצֵאת וְלִלְקוֹט בָּאוּ לִשְׁאוֹל: ''אִם נֵצֵא אִם לַאו'', אָמַר לָהֶם אֶת שֶׁבְּיֶדְכֶם אִכְלוּ, לָעֶרֶב חָזְרוּ לְפָנָיו וּשְׁאָלוּהוּ מַהוּ לָצֵאת? אָמַר לָהֶם שַׁבָּת הַיּוֹם, רָאָה אוֹתָם דּוֹאֲגִים שֶׁמָּא פָּסַק הַמָּן וְלֹא יֵרֵד עוֹד, אָמַר לָהֶם הַיּוֹם לֹא תִּמְצָאוּהוּ, מַה תַּ''לֹ הַיּוֹם? הַיּוֹם לֹא תִּמְצָאוּהוּ אֲבָל מָחָר תִּמְצָאוּהוּ: 25
ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו
Six jours de suite vous en recueillerez ; mais le septième jour, jour de chômage, il n’y en aura point."
Onkelos
שִׁתָּא יוֹמִין תִּלְקְטֻנֵהּ וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא לָא יְהֵי בֵהּ: Rachi
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת. שַׁבָּת הוּא, הַמָּן לֹא יִהְיֶה בּוֹ; וְלֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְרַבּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיָמִים טוֹבִים: 26
ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו
Or, le septième jour, quelques-uns du peuple allèrent à la récolte, mais ils ne trouvèrent rien.
Onkelos
וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה נְפָקוּ מִן עַמָא לְמִלְקָטּ וְלָא אַשְׁכָּחוּ: [ס] 27
ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי
L’Éternel dit à Moïse : "Jusqu’à quand vous refuserez-vous à garder mes préceptes et mes enseignements ?
Onkelos
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה עַד אֵימָתַי אַתּוּן מְסָרְבִין לְמִטַר פִּקוּדַי וְאוֹרָיָתַי: Rachi
עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם. מָשָׁל הֶדְיוֹט הוּא ''בַּהֲדֵי הוּצָא לָקֵי כְּרָבָא'' – עַל יְדֵי הָרְשָׁעִים מִתְגַּנִּין הַכְּשֵׁרִין: 28
ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי
Considérez que l’Éternel vous a gratifiés du sabbat ! c’est pourquoi il vous donne, au sixième jour, la provision de deux jours. Que chacun demeure où il est, que nul ne sorte de son habitation le septième jour."
Onkelos
חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֲנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֲנַשׁ מֵאַתְרֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: Rachi
רְאוּ. בְּעֵינֵיכֶם כִּי ה' בִּכְבוֹדוֹ מַזְהִיר אֶתְכֶם עַל הַשַּׁבָּת, שֶׁהֲרֵי נֵס נַעֲשֶׂה בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת לָתֵת לָכֶם לֶחֶם יוֹמָיִם: שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו. מִכַּאן סָמְכוּ חֲכָמִים ד' אַמּוֹת לַיּוֹצֵא חוּץ לַתְּחוּם (עֵרוּבִין נ''א): אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ. אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת (מְכִילְתָּא), וְלֹא בִּמְפֹרָשׁ – שֶׁאֵין תְּחוּמִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – וְעִיקָּרוֹ שֶׁל מִקְרָא עַל לוֹקְטֵי הַמָּן נֶאֱמַר: 29
וישבתו העם ביום השבעי
Et le peuple chôma le septième jour.
Onkelos
וְנָחוּ עַמָא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה: 30
ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש
La maison d’Israël donna à cette substance le nom de manne. Elle ressemblait à de la graine de coriandre, était blanche et avait la saveur d’un beignet au miel.
Onkelos
וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גִדָא חִוָר וְטַעְמֵה כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ: Rachi
וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן. עֵשֶׂב שֶׁשְּׁמוֹ קול''יינדר, וְזֶרַע שֶׁלּוֹ עָגוֹל וְאֵינוֹ לָבָן, וְהַמָּן הָיָה לָבָן, וְאֵינוֹ נִמְשָׁל לְזֶרַע גַּד אֶלָּא לְעִנְיַן הָעִגּוּל, כְּזֶרַע גַּד הָיָה – וְהוּא לָבָן: כְּצַפִּיחִת. בָּצֵק שֶׁמְּטַגְּנִין אוֹתוֹ בִּדְבַשׁ, וְקוֹרִין לוֹ אִסְקְרִיטִין בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (פְּסָחִים ל''ז), וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל אוּנְקְלוּס: 31
ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים
Moïse dit : "Voici ce qu’a ordonné le Seigneur : ‘Qu’un ômer plein de cette manne reste en dépôt pour vos générations, afin qu’elles connaissent le pain dont je vous ai nourris dans le désert, lorsque je vous ai fait sortir du pays d’Égypte.’ "
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה דֵין פִּתְגָמָא דִי פַקִיד יְיָ מִלֵי עֻמְרָא מִנֵהּ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן בְּדִיל דְיֶחְזוּן יָת לַחְמָא דִי אוֹכָלִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם: Rachi
לְמִשְׁמֶרֶת. לִגְנִיזָה: לְדֹרֹתֵיכֶם. בִּימֵי יִרְמְיָהוּ; כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מוֹכִיחָם לָמָּה אֵין אַתֶּם עֹסְקִים בַּתּוֹרָה? וְהֵם אוֹמְרִים נַנִּיחַ מְלַאכְתֵּנוּ וְנַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, מֵהֵיכָן נִתְפַּרְנֵס?! הוֹצִיא לָהֶם צִנְצֶנֶת הַמָּן אָמַר לָהֶם אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה', שִׁמְעוּ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא רְאוּ, בָּזֶה נִתְפַּרְנְסוּ אֲבוֹתֵיכֶם, הַרְבֵּה שְׁלוּחִין יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם לְהָכִין מָזוֹן לִירֵאָיו: 32
ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם
Moïse dit à Aaron : "Prends une urne et y dépose un plein ômer de manne et place-la devant l’Éternel, comme souvenir pour vos générations."
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה לְאַהֲרֹן סַב צְלוֹחִית חֲדָא וְהַב תַמָן מְלֵי עֻמְרָא מָן וְאַצְנַע יָתֵהּ קֳדָם יְיָ לְמַטְרָא לְדָרֵיכוֹן: Rachi
צִנְצֶנֶת. צְלוֹחִית שֶׁל חֶרֶס, כְּתַרְגּוּמוֹ: וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי ה'. לִפְנֵי הָאָרוֹן; וְלֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה עַד שֶׁנִּבְנָה אֹהֶל מוֹעֵד, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב כָּאן בְּפָרָשַׁת הַמָּן: 33
כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת
Ainsi que l’Éternel l’avait prescrit à Moïse, Aaron la déposa devant l’arche du Statut, comme souvenir.
Onkelos
כְּמָא דִי פַקִיד יְיָ לְמשֶׁה וְאַצְנְעֵהּ אַהֲרֹן קֳדָם סַהֲדוּתָא לְמַטְרָא: 34
ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען
Les enfants d’Israël mangèrent de la manne quarante ans, jusqu’à leur arrivée en pays habité ; cette manne, ils en mangèrent jusqu’à leur arrivée aux confins du pays de Canaan.
Onkelos
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲכָלוּ יָת מַנָא אַרְבְּעִין שְׁנִין עַד דְמֵיתֵיהוֹן לְאַרְעָא יָתְבָתָא יָת מַנָא אֲכָלוּ עַד דְאָתוֹ לִסְיָפֵי אַרְעָא דִכְנָעַן: Rachi
אַרְבָּעִים שָׁנָה. וַהֲלֹא חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם? שֶׁהֲרֵי בְּט''ו בְּאִיָּר יָרַד לָהֶם הַמָּן תְּחִלָּה וּבְט''ו בְּנִיסָן פָּסַק, שֶׁנֶּאֱמַר ''וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת'' (יְהוֹשֻׁעַ ה')? אֶלָּא מַגִּיד, שֶׁהָעֻגּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם טָעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן (קִידּוּשִׁין ל''ח): אֶל אֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת. לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן (שֶׁאוֹתָהּ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מְיֻשֶּׁבֶת וְטוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר ''אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן'', וְתַרְגּוּם שֶׁל נוֹשָׁבֶת ''יָתְבָתָא'', רָצָה לוֹמַר — מְיֻשֶּׁבֶת): אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. בִּתְחִלַּת הַגְּבוּל קוֹדֶם שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וְהוּא עַרְבוֹת מוֹאָב. נִמְצְאוּ מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה? אֶלָּא בְּעַרְבוֹת מוֹאָב כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה בְּז' בַּאֲדָר פָּסַק הַמָּן מִלֵּירֵד, וְנִסְתַּפְּקוּ מִמָּן שֶׁלָּקְטוּ בּוֹ בַּיּוֹם עַד שֶׁהִקְרִיבוּ הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר ''וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח'' (יְהוֹשֻׁעַ ה'): 35
והעמר עשרית האיפה הוא
Quant à l’ômer, c’est la dixième partie de l’êpha.
Onkelos
וְעֻמְרָא חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא: [פ] Rachi
עֲשִׂרִית הָאֵיפָה. הָאֵיפָה שָׁלֹשׁ סְאִין וְהַסְּאָה ו' קַבִּין וְהַקַּב ד' לוֹגִין וְהַלּוֹג ו' בֵּיצִים, נִמְצָא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה מ''ג בֵּיצִים וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָה, וְהוּא שִׁיעוּר לְחַלָּה וְלִמְנָחוֹת: 36
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source