Chap. 6
בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ וָאֶרְאֶ֧ה אֶת־אֲדֹנָ֛י יֹשֵׁ֥ב עַל־כִּסֵּ֖א רָ֣ם וְנִשָּׂ֑א וְשׁוּלָ֖יו מְלֵאִ֥ים אֶת־הַהֵיכָֽל:
L’année de la mort du roi Ouzia, je vis le Seigneur siégeant sur un trône élevé et majestueux, et les pans de son vêtement remplissaient le temple.
Rachi
(בִּשְׁנַת. סִימָן זֶה תְּחִלַּת הַסֵּפֶר וּתְחִילַּת נְבוּאַת יְשַׁעְיָה וַחֲמִשָּׁה סִימָנִים הַקּוֹדְמִים נֶאֶמְרוּ אַחַר זֶה הַסִּימָן אֶלָּא שֶׁאֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה וּרְאָיָה לַדָּבָר יְשַׁעְיָה נִבָּא וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה וגו' זֶה הָיָה לְאַחַר שֶׁהֶחֱרִיב וְגָלָה סַנְחֵרִב אֶת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְנִשְׁאֲרוּ רַק יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם לְכָךְ אָמַר חֲזוֹן יְשַׁעְיָה וגו' עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וגו' עַל מַה תֻּכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה וגו' אברבנא''ל): בִּשְׁנַת מוֹת. כְּשֶׁנִּצְטָרֵעַ: וְשׁוּלָיו. כְּמוֹ שׁוּלֵי הַמְּעִיל (שְׁמוֹת כח) תַּחְתִּיתוֹ רְאִיתִיו יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא בַּשָּׁמַיִם וְרַגְלָיו בַּהֵיכָל הֲדוֹם מַרְגְּלוֹתָיו בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לָדוּן עַל עוּזִּיָּה שֶׁבָּא לִיטּוֹל כֶּתֶר כְּהוּנָה:
1
שְׂרָפִ֨ים עֹמְדִ֤ים | מִמַּ֙עַל֙ ל֔וֹ שֵׁ֧שׁ כְּנָפַ֛יִם שֵׁ֥שׁ כְּנָפַ֖יִם לְאֶחָ֑ד בִּשְׁתַּ֣יִם | יְכַסֶּ֣ה פָנָ֗יו וּבִשְׁתַּ֛יִם יְכַסֶּ֥ה רַגְלָ֖יו וּבִשְׁתַּ֥יִם יְעוֹפֵֽף:
Des séraphins se tenaient debout près de lui, chacun, ayant six ailes dont deux cachaient son visage, deux couvraient ses pieds, deux servaient à voler.
Rachi
שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל. בַּשָּׁמַיִם: לוֹ. לְשַׁמְּשׁוֹ כֵּן תִּירְגֵּם יוֹנָתָן שַׁמָשִׁין קַדִישִׁין בְּרוּמָא קֳדָמוֹהִי: בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו. שֶׁלֹּא יַבִּיט לְצַד הַשְּׁכִינָה: וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו. לִצְנִיעוּת שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כָּל גּוּפוֹ לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ וּבְתַנְחוּמָא רָאִיתִי כִּסּוּי הָרַגְלַיִם לְפִי שֶׁהֵם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר לְיִשְׂרָאֵל עָוֹן הָעֵגֶל: וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. וּבִתְרֵין מְשַׁמֵשׁ:
2
וְקָרָ֨א זֶ֤ה אֶל־זֶה֙ וְאָמַ֔ר קָד֧וֹשׁ | קָד֛וֹשׁ קָד֖וֹשׁ יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת מְלֹ֥א כָל־הָאָ֖רֶץ כְּבוֹדֽוֹ:
S’adressant l’un à l’autre, ils s’écriaient : "Saint, saint, saint est l’Éternel-Cebaot ! Toute la terre est pleine de sa gloire !"
Rachi
וְקָרָא זֶה אֶל זֶה. נוֹטְלִין רְשׁוּת זֶה מִזֶּה שֶׁלֹּא יַקְדִּים הָאֶחָד וְיַתְחִיל וְיִתְחַיֵיב שְׂרֵיפָה אֶלָּא אִם כֵּן פָּתְחוּ כּוּלָּם כְּאֶחָד וְזֶהוּ שֶׁיָּסַד בְּיוֹצֵר אוֹר קְדוּשָּׁה כּוּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים כו' וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה מַעֲשֶׂה מֶרְכָּבָה הוּא וְכֵן תִּירְגֵּם: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. ג' פְּעָמִים כְּתַרְגּוּמוֹ:
3
וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן:
Et les colonnes des portes s’agitèrent au bruit de cet appel, tandis que l’enceinte s’emplissait de fumée.
Rachi
וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים. אַיָּלוֹת סֵיפֵי הֵם מְזוּזוֹת הַפֶּתַח שֶׁנִּמְדָּדִין בְּמִדּוֹת אַמּוֹת לְגוֹבַהּ וְלָרוֹחַב וְהֵן מְזוּזֹת הַהֵיכָל: מִקּוֹל הַקּוֹרֵא. מִקּוֹל הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים וְהוּא הָיָה יוֹם הָרַעַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עוּזִּיָּה (זְכַרְיָה יד) בּוֹ בַּיּוֹם עָמַד עֻזִּיָּה לְהַקְטִיר בַּהֵיכָל רָעֲשׁוּ שָׁמַיִם לְשָׂרְפוֹ לוֹמַר דִּינוֹ בִּשְׂרֵיפָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַתֹּאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ (בַּמִּדְבָּר טז) וְזֶהוּ שֶׁקְּרָאָם שְׂרָפִים שֶׁבָּאוּ לְשָׂרְפוֹ רָעֲשָׁה הָאָרֶץ לְבַלְּעוֹ כִּסְבוּרָה דִּינוֹ לִיבָּלַע כְקֹרַח שֶׁעִרְעֵר עַל הַכְּהוּנָּה יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (שָׁם) וְלֹא יִהְיֶה עוֹד אָדָם הַמְעוֹרֵר עַל הַכְּהוּנָּה כְקֹרַח בִּבְלִיעָה וְכַעֲדָתוֹ בִּשְׂרֵיפָה אֶלָּא כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה בַּסְּנֶה הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ (שְׁמוֹת ד) וְהוֹצִיאָהּ מְצוֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג אַף כָּאן צָרַעַת פָּרְחָה בְּמִצְחוֹ: וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן. הָיָה נִמְלָא עָשָׁן:
4
וָאֹמַ֞ר אֽוֹי־לִ֣י כִֽי־נִדְמֵ֗יתִי כִּ֣י אִ֤ישׁ טְמֵֽא־שְׂפָתַ֙יִם֙ אָנֹ֔כִי וּבְתוֹךְ֙ עַם־טְמֵ֣א שְׂפָתַ֔יִם אָנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֑ב כִּ֗י אֶת־הַמֶּ֛לֶךְ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת רָא֥וּ עֵינָֽי:
Et je me dis : "Malheur à moi, je suis perdu ! Car je suis un homme aux lèvres impures, je demeure au milieu d’un peuple aux lèvres impures, et mes yeux ont vu le Roi, l’Éternel-Cebaot !"
Rachi
כִי נִדְמֵיתִי. הֲרֵינִי מֵת שֶׁלֹּא הָיִיתִי כְּדַאי שֶׁאֶרְאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה וְדוּגְמָתוֹ מָצִינוּ בְּמָנוֹחַ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ (שׁוֹפְטִים יג): נִדְמֵיתִי. כְּמוֹ כִי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן. טְמֵא שְׂפָתַיִם. דמגעל בחובין:
5
וַיָּ֣עָף אֵלַ֗י אֶחָד֙ מִן־הַשְּׂרָפִ֔ים וּבְיָד֖וֹ רִצְפָּ֑ה בְּמֶ֨לְקַחַ֔יִם לָקַ֖ח מֵעַ֥ל הַמִּזְבֵּֽחַ:
Alors un des séraphins vola à moi, tenant en main une pierre ardente, qu’il avait prise sur l’autel avec des pincettes.
Rachi
רִצְפָּה. גַּחֶלֶת וְכֵן עוּגַת רְצָפִים (מְלָכִים א יט) כְּמוֹ עוּגַת רְשָׁפִים וְנֶאֱמַר בִּישַׁעְיָהוּ וּבְאֵלִיָּהוּ בצד''י רִצְפָּה מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ דֵּילָטוֹרְיָא עַל יִשְׂרָאֵל זֶה קְרָאָם עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם וְזֶה אָמַר כִּי עָזְבוּ בְרִיתֶךָ (שָׁם) אָמַר הקב''ה לַמַּלְאָךְ רְצוֹץ פֶּה שֶׁאָמַר דֵּלָטוֹרְיָא עַל בָּנַי: בְּמֶלְקַחַיִם. בִּצְבָת: לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁבָּעֲזָרָה:
6
וַיַּגַּ֣ע עַל־פִּ֔י וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה נָגַ֥ע זֶ֖ה עַל־שְׂפָתֶ֑יךָ וְסָ֣ר עֲוֹנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר:
Il en effleura ma bouche et dit : "Ceci a touché tes lèvres, et maintenant tes péchés ont disparu, tes fautes sont effacées."
Rachi
וַיַּגַּע עַל פִּי וגו' וְסָר עֲוֹנֶךָ. מִזֶּה לְיַסְּרֶךָ לְכַפֵּר עֲוֹנֶךָ שֶׁחֵירַפְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְגָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁהַמַּלְאָךְ יָרֵא לְקַחְתָּהּ כ''א בְּמֶלְקַחַיִם וְהִגִּיעָה עַל שִׂפְתֵי הַנָּבִיא וְלֹא הוּזַק בְּתַנְחוּמָא וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר כִּי רָב מְאֹד מַחֲנֵהוּ (יוֹאֵל ב) אֵלּוּ מַלְאָכִים וַעֲצוּמִים מֵהֶם עוֹשֶׂה דְּבָרוֹ (שָׁם) הֵם הַנְּבִיאִים וְיוֹנָתָן תִּירְגֵּם וּבְיָדוֹ רִצְפָּה וּבְפּוּמֵיהּ מַמְלַל לְשׁוֹן רִצְפָּה דָּבָר הָרָצוּף בַּפֶּה וּבַלָּשׁוֹן, קִבֵּל הַדִּבּוּר מִפִּי הקב''ה מִכִּסְאוֹ בַּשָּׁמַיִם שֶׁהָיָה מְכֻוָון כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַּהֵיכָל:
7
וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲדֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי:
Puis, j’entendis la voix du Seigneur disant : "Qui enverrai-je, et qui ira pour nous ?" Et je répondis : "Ce sera moi ! Envoie-moi."
Rachi
אֶת מִי אֶשְׁלַח. לְהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל שָׁלַחְתִּי אֶת עָמוֹס וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פְּסִילוֹס לְפִי שֶׁהָיָה כְּבַד לְשׁוֹן וְהוּא נִתְנַבֵּא שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרָעַשׁ וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים הִנִּיחַ הקב''ה אֶת הָעוֹלָם וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עַל הַדִּין קְטִיעַ לִישָׁנָא כו' כִּדְאִיתָא בִּפְסִיקְתָּא:
8
וַיֹּ֕אמֶר לֵ֥ךְ וְאָמַרְתָּ֖ לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שִׁמְע֤וּ שָׁמ֙וֹעַ֙ וְאַל־תָּבִ֔ינוּ וּרְא֥וּ רָא֖וֹ וְאַל־תֵּדָֽעוּ:
Et il me dit : "Va, et tu diras à ce peuple : "Obstinez-vous à écouter sans comprendre, et à voir sans saisir.
Rachi
שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַתֶּם אֵין אַתֶּם נוֹתְנִים לֵב לְהָבִין וּרְאוּ נִיסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם וְאֵינְכֶם נוֹתְנִים לֵב לָדַעַת אוֹתִי:
9
הַשְׁמֵן֙ לֵב־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְאָזְנָ֥יו הַכְבֵּ֖ד וְעֵינָ֣יו הָשַׁ֑ע פֶּן־יִרְאֶ֨ה בְעֵינָ֜יו וּבְאָזְנָ֣יו יִשְׁמָ֗ע וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ:
Que le cœur de ce peuple soit épaissi, que ses oreilles soient assourdies, que ses yeux soient hébétés, de peur que ses yeux ne voient clair, que ses oreilles n’entendent, que son cœur ne comprenne, qu’il ne s’amende alors et ne soit sauvé !"
Rachi
הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה. כְּמוֹ הַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ (שְׁמוֹת ח) לְשׁוֹן הָלוֹךְ (לְשׁוֹן) פָּעוֹל לִבָּם הוֹלֵךְ הָלוֹךְ וְהַשֶּׁמֶן (אנגריישנ''ט בְּלַעַז) וְאָזְנָיו הוֹלְכִים הָלוֹךְ וְהַכְבֵּד מִשְּׁמוֹעַ: וְעֵינָיו הָשַׁע. טָחִים כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (לְקַמָּן מד) כִּי טָח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, הִטּוֹחַ מְתַרְגְּמִינַן דְּאִיתְּשָׁע: פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו. נָתְנוּ לִבָּם שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי נְבִיאִים שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יוּטְבוּ בְּעֵינֵיהֶם דְּבָרָיו וְיָבִינוּ בְּלִבָּם וַיָּשׁוּבוּ אֵלַי וְהִיא רְפוּאָתָם:
10
וָאֹמַ֕ר עַד־מָתַ֖י אֲדֹנָ֑י וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה:
Et je dis : "Jusques à quand, Seigneur ?" Il répondit : Jusqu’à ce que, dans les villes désolées, il n’y ait plus d’habitants ; dans les maisons, plus un être humain, et que le pays, dévasté, soit devenu une solitude.
Rachi
עַד מָתַי. יַכְבִּידוּ אֶת לִבָּם וְלֹא יִשְׁמְעוּ: וַיֹּאמֶר. יָדַעְתִּי כִּי לֹא יָשִׁיבוּ עַד תָּבֹא פּוּרְעָנוּת עֲלֵיהֶם וַיֵּלְכוּ בַּגּוֹלָה וּשְׂאוּ עָרֵיהֶם מֵאֵין יוֹשֵׁב: שָׁאוּ תִּשָּׁאֶה. לְשׁוֹן גַּלְמוּד מֵאֵין יוֹשֵׁב:
11
וְרִחַ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־הָאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:
L’Éternel disséminera les hommes, et grand sera l’abandon au sein de ce pays.
Rachi
וְרַבָּה הָעֲזוּבָה. שֶׁהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם וְכָךְ הַלָּשׁוֹן יִרְבּוּ מְקוֹמוֹת עֲזוּבִים בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
12
וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן אֲשֶׁ֤ר בְּשַׁלֶּ֙כֶת֙ מַצֶּ֣בֶת בָּ֔ם זֶ֥רַע קֹ֖דֶשׁ מַצַּבְתָּֽהּ: (פ)
À peine un dixième y survivra, qui, à son tour, sera dévasté ; mais tout comme le térébinthe et le chêne, lorsqu’on les abat, conservent leur souche, la race sainte verra subsister une souche."
Rachi
וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה. גַּם אוֹתָהּ הַשְּׁאֵרִית אָשִׁיב יָדִי עָלֶיהָ בְּצֵרוּף אַחַר צֵרוּף: וְהָיְתָה לְבָעֵר. עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ אֶלָּא צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם: כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן. אֲשֶׁר בְּעֵת זְמַן שַׁלֶּכֶת שֶׁלָּהֶן מַשְׁלִיכִין עָלִין שֶׁלָּהֶן בִּימֵי הַסְּתָיו שִׁילּוּךְ אַחַר שִׁילּוּךְ עַד שֶׁאֵין נוֹתָר בָּהּ זוּלָתִי הַמַּצֵּבָה אַף הֵם זֶרַע הַקֹּדֶשׁ הַנִּמְצָאִין בָּהּ עוֹמְדִין בִּקְדוּשָּׁתוֹ הֵם יִהְיוּ לָהּ לַמַּצֶּבֶת, ד''א מַצַּבְתָּהּ נְטִיעָתָהּ לְכָךְ אֵינִי מְכַלֶּה אוֹתָם נְטַעְתִּים זֶרַע קוֹדֶשׁ, וְיֵשׁ פּוֹתְרִים שַׁעַר שַׁלֶּכֶת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֶזְרָא וְהָיוּ שָׁם אֵלָה וְאַלּוֹן נְטוּעִים:
13
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source