Chap. 11
1
ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה
Le peuple affecta de se plaindre amèrement aux oreilles du Seigneur. Le Seigneur l’entendit et sa colère s’enflamma, le feu de l’Éternel sévit parmi eux, et déjà il dévorait les dernières lignes du camp.
Ajouter une note
Interlinéaire
סופר סת''ם
Traduction intégrale
Rachi
Onkelos
Targ. Yonathan
Siftei 'Hakhamim
Daat Zkenim
Sforno
Ibn Ezra
Kli Yakar
Baal Hatourim
2
ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש
Mais le peuple implora Moïse ; Moïse pria le Seigneur, et le feu s’affaissa.
3
ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה
On nomma cet endroit Tabérah, parce que le feu de l’Éternel y avait sévi parmi eux.
4
והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר
Or, le ramas d’étrangers qui était parmi eux fut pris de convoitise ; et, à leur tour, les enfants d’Israël se remirent à pleurer et dirent : "Qui nous donnera de la viande à manger ?
5
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים
Il nous souvient du poisson que nous mangions pour rien en Égypte, des concombres et des melons, des poireaux, des oignons et de l’ail.
6
ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו
Maintenant, nous sommes exténués, nous manquons de tout : point d’autre perspective que la manne !"
(Or, la manne était comme de la graine de coriandre, et son aspect comme l’aspect du bdellium.
8
שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן
Le peuple se dispersait pour la recueillir, puis on l’écrasait sous la meule ou on la pilait au mortier ; on la mettait cuire au pot, et l’on en faisait des gâteaux. Elle avait alors le goût d’une pâtisserie à l’huile.
9
וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו
Lorsque la rosée descendait sur le camp, la nuit, la manne y tombait avec elle).
10
וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע
Moïse entendit le peuple gémir, groupé par familles, chacun à l’entrée de sa tente. L’Éternel entra dans une grande colère ; Moïse en fut contristé,
11
ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי
et il dit à l’Éternel : "Pourquoi as-tu rendu ton serviteur malheureux ? Pourquoi n’ai-je pas trouvé grâce à tes yeux, et m’as-tu imposé le fardeau de tout ce peuple ?
12
האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו
Est-ce donc moi qui ai conçu tout ce peuple, moi qui l’ai enfanté, pour que tu me dises : Porte-le dans ton sein, comme le nourricier porte le nourrisson, jusqu’au pays que tu as promis par serment à ses pères ?
13
מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה
Où trouverai-je de la chair pour tout ce peuple, qui m’assaille de ses pleurs en disant : Donne-nous de la chair à manger !
14
לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני
Je ne puis, moi seul, porter tout ce peuple : c’est un faix trop pesant pour moi.
15
ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי
Si tu me destines un tel sort, ah ! Je te prie, fais-moi plutôt mourir, si j’ai trouvé grâce à tes yeux ! Et que je n’aie plus cette misère en perspective !"
16
ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך
L’Éternel répondit à Moïse : "Assemble-moi soixante-dix hommes entre les anciens d’Israël, que tu connaisses pour être des anciens du peuple et ses magistrats ; tu les amèneras devant la tente d’assignation, et là ils se rangeront près de toi.
17
וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך
C’est là que je viendrai te parler, et je retirerai une partie de l’esprit qui est sur toi pour la faire reposer sur eux : alors ils porteront avec toi la charge du peuple, et tu ne la porteras plus à toi seul.
18
ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם
Quant à ce peuple, tu lui diras : Tenez-vous prêts pour demain, vous mangerez de la chair, puisque vous avez sangloté aux oreilles de l’Éternel en disant : "Qui nous donnera de la viande à manger ? Nous étions plus heureux en Égypte !" L’Éternel vous en donnera à manger, de la viande.
19
לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום
Ce n’est pas un jour ni deux que vous en mangerez ; ce n’est pas cinq jours, ni dix jours, ni vingt jours,
20
עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים
mais un mois entier, tellement qu’elle vous ressortira de la gorge et vous deviendra en horreur ; parce que vous avez outragé l’Éternel qui est au milieu de vous, et que vous avez pleuré devant lui en disant : Pourquoi sommes-nous sortis de l’Égypte ?"
21
ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים
Moïse repartit : "Six cent mille voyageurs composent le peuple dont je fais partie, et tu veux que je leur donne de la viande à manger pour un mois entier !
22
הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם
Faudra-t-il leur tuer brebis et bœufs, pour qu’ils en aient assez ? Leur amasser tous les poissons de la mer, pour qu’ils en aient assez ?"
23
ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא
Et l’Éternel dit à Moïse : "Est-ce que le bras de l’Éternel est trop court ? Tu verras bientôt si ma parole s’accomplit devant toi ou non."
24
ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל
Moïse se retira, et rapporta au peuple les paroles de l’Éternel ; puis il réunit soixante-dix hommes parmi les anciens du peuple et les rangea autour de la tente.
25
וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו
L’Éternel descendit dans une nuée et lui parla, et, détournant une partie de l’esprit qui l’animait, la reporta sur ces soixante-dix personnages, sur les anciens. Et aussitôt que l’esprit se fut posé sur eux, ils prophétisèrent, mais ils ne le firent plus depuis.
26
וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה
Deux de ces hommes étaient restés dans le camp, l’un nommé Eldad, le second Médad. L’esprit se posa également sur eux, car ils étaient sur la liste, mais ne s’étaient pas rendus à la tente ; et ils prophétisèrent dans le camp.
27
וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה
Un jeune homme courut l’annoncer à Moïse, en disant : "Eldad et Médad prophétisent dans le camp."
28
ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם
Alors Josué, fils de Noun, serviteur de Moïse depuis sa jeunesse, prit la parole et dit : "Mon maître Moïse, empêche-les !"
29
ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם
Moïse lui répondit : "Tu es bien zélé pour moi ! Ah ! Plût au Ciel que tout le peuple de Dieu se composât de prophètes, que l’Éternel fit reposer son esprit sur eux !"
30
ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל
Et Moïse rentra dans le camp, ainsi que les anciens d’Israël.
31
ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ
Cependant un vent s’éleva de par l’Éternel, qui suscita des cailles du côté de la mer, et les abattit sur le camp dans un rayon d’une journée de part et d’autre, autour du camp, et à la hauteur de deux coudées environ sur le sol.
32
ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה
Le peuple s’occupa tout ce jour-là, toute la nuit, et toute la journée du lendemain, à ramasser les cailles ; celui qui en recueillit le moins en eut encore dix omer. Et ils se mirent à les étaler autour du camp.
33
הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד
La chair était encore entre leurs dents, elle n’était pas encore consommée, lorsque la colère du Seigneur éclata contre le peuple, et le Seigneur frappa le peuple d’une mortalité très considérable.
34
ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים
On donna à ce lieu le nom de Kibroth-Hattaava, parce que c’est là qu’on ensevelit ce peuple pris de convoitise.
35
מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות
De Kibroth-Hattaava, le peuple partit pour Hacêroth, et il s’arrêta à Hacêroth.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source