Bamidbar
Chapitre 11
Chap. 11
ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה
Le peuple affecta de se plaindre amèrement aux oreilles du Seigneur. Le Seigneur l’entendit et sa colère s’enflamma, le feu de l’Éternel sévit parmi eux, et déjà il dévorait les dernières lignes du camp.
Onkelos
וַהֲוָה עַמָא כַּד מִסְתַּקְפִין בִּישׁ קֳדָם יְיָ וּשְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ וּתְקֵף רוּגְזֵיהּ וּדְלֵקַת בְּהוֹן אֶשָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ וְשֵׁצִיאַת בִּסְיָפֵי מַשְׁרִיתָא: Rachi
וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים. אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר ''מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה'' (שְׁמוֹת י''ז), וְאוֹמֵר ''הָעָם הַזֶּה הָרָע'' (יִרְמְיָהוּ י''ג); וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְרוּאִים ''עַמִּי'', שֶׁנֶּאֱמַר ''שַׁלַּח עַמִּי'' (שְׁמוֹת ח׳: ט''ז), ''עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ'' (מִיכָה ו'): כְּמִתְאֹנְנִים. אֵין מִתְאוֹנְנִים אֶלָּא לְשׁוֹן עֲלִילָה, מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הֵיאַךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן (שׁוֹפְטִים י''ד), ''כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ'' (סִפְרִי): רַע בְּאָזְנֵי ה'. תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא רָעָה בְּאָזְנֵי ה', שֶׁמִּתְכַּוְּנִים שֶׁתָּבֹא בְּאָזְנָיו וְיַקְנִיט, אָמְרוּ אוֹי לָנוּ, כַּמָּה לֻבַּטְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נַחְנוּ מֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ: וַיִּחַר אַפּוֹ. אֲנִי הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַתְכֶם, שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד: בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה. בַּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים (עי' סִפְרִי): 1
ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש
Mais le peuple implora Moïse ; Moïse pria le Seigneur, et le feu s’affaissa.
Onkelos
וּצְוַח עַמָא עַל משֶׁה וְצַלִי משֶׁה קֳדָם יְיָ וְאִשְׁתְּקַעַת אֶשָׁתָא: Rachi
וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ, וְהָלַךְ הַבֵּן אֵצֶל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אָבִיו וְאָמַר לוֹ צֵא וּבַקֵּשׁ עָלַי מֵאַבָּא: וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. שָׁקְעָה בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁאִלּוּ חָזְרָה לְאַחַת הָרוּחוֹת הָיְתָה מְקַפֶּלֶת וְהוֹלֶכֶת כָּל אוֹתוֹ הָרוּחַ (סִפְרִי): 2
ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה
On nomma cet endroit Tabérah, parce que le feu de l’Éternel y avait sévi parmi eux.
Onkelos
וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא דְלֶקְתָּא אֲרֵי דְלֵקַת בְּהוֹן אֶשָׁתָא מִן קֳדָם יְיָ: 3
והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר
Or, le ramas d’étrangers qui était parmi eux fut pris de convoitise ; et, à leur tour, les enfants d’Israël se remirent à pleurer et dirent : "Qui nous donnera de la viande à manger ?
Onkelos
וַעָרַבְרְבִין דִי בֵּינֵיהוֹן שְׁאִילוּ שְׁאֶלְתָּא וְתָבוּ וּבְכוֹ אַף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמָרוּ מַאן יֵיכְלִנָנָא בִּשְׂרָא: Rachi
וְהָאסַפְסֻף. אֵלּוּ עֵרֶב רַב שֶׁנֶּאֶסְפוּ עֲלֵיהֶם בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם: וַיָּשֻׁבוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ. עִמָּהֶם: מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם בָּשָׂר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ''וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר'' וְגוֹ' (שְׁמוֹת י''ב), וא''ת אֲכָלוּם, וַהֲלֹא בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ נֶאֱמַר ''וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן'' וְגוֹ' (בַּמִּדְבָּר ל''ב)? אֶלָּא שֶׁמְּבַקְּשִׁים עֲלִילָה (סִפְרִי): 4
זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים
Il nous souvient du poisson que nous mangions pour rien en Égypte, des concombres et des melons, des poireaux, des oignons et de l’ail.
Onkelos
דְכִירִין אֲנַחְנָא יָת נוּנַיָא דַהֲוֵינָא אָכְלִין בְּמִצְרַיִם מַגָן יָת בּוֹצִינַיָא וְיָת אֲבַטִיחַיָא וּכְרָתֵי וּבוּצְלֵי וְתוּמֵי: Rachi
אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם. א''ת שֶׁמִּצְרִיִּים נוֹתְנִים לָהֶם דָּגִים חִנָּם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ''וְתֶבֶן לֹא יִנָּתֵן לָכֶם'' (שְׁמוֹת ה'), אִם תֶּבֶן לֹא הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם, דָּגִים הָיוּ נוֹתְנִין לָהֶם חִנָּם? וּמַהוּ אוֹמֵר חִנָּם, חִנָּם מִן הַמִּצְוֹת (סִפְרִי): אֶת הַקִּשֻּׁאִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִפְּנֵי מָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכָל דָּבָר חוּץ מֵאֵלּוּ? מִפְּנֵי שֶׁהֵן קָשִׁים לַמְּנִיקוֹת, אוֹמְרִים לְאִשָּׁה אַל תֹּאכְלִי שׁוּם וּבָצָל מִפְּנֵי הַתִּינוֹק, מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי: הַקִּשֻּׁאִים. הֵם קוקומבר''ש בְּלַעַז: אֲבַטִּחִים. בודיק''ש: הֶחָצִיר. כְּרֵישִׁין, פוריל''ש (תַּרְגּוּמוֹ יָת בּוֹצִינַיָּא וְכוּ'): 5
ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו
Maintenant, nous sommes exténués, nous manquons de tout : point d’autre perspective que la manne !"
Onkelos
וּכְעַן נַפְשָׁנָא תְאִיבָא לֵית כָּל מִדָעַם אֶלָהֵן לְמַנָא עֵינָנָא: Rachi
אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. מָן בַּשַּׁחַר, מָן בָּעֶרֶב: 6
והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח
(Or, la manne était comme de la graine de coriandre, et son aspect comme l’aspect du bdellium.
Onkelos
וּמַנָא כְּבַר זְרַע גִדָא הוּא וְחֶזְוֵהּ כְּחֵזוּ בְדֹלְחָא: Rachi
וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד. מִי שֶׁאָמַר זֶה לֹא אָמַר זֶה, יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים ''בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ'' והקב''ה הִכְתִּיב בַּתּוֹרָה ''וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד'' וְגוֹ', כְּלוֹמַר רְאוּ בָּאֵי עוֹלָם עַל מָה מִתְלוֹנְנִים בָּנַי, וְהַמָּן כָּךְ וְכָךְ הוּא חָשׁוּב: כִּזְרַע גַּד. עָגֹל כְּגִידָּא, זֶרַע קוליינדר''ו: הַבְּדֹלַח. שֵׁם אֶבֶן טוֹבָה קריסט''ל: 7
שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן
Le peuple se dispersait pour la recueillir, puis on l’écrasait sous la meule ou on la pilait au mortier ; on la mettait cuire au pot, et l’on en faisait des gâteaux. Elle avait alors le goût d’une pâtisserie à l’huile.
Onkelos
שַׁיְטִין עַמָא וְלָקְטִין דְצָבֵי טָחִין בְּרֵיחַיָא אוֹ דְצָבֵי דָאִיךְ בִּמְדֻכְתָּא וּמְבַשְׁלִין לֵהּ בְּקִדְרָא וְעָבְדִין יָתֵהּ גְרִיצָן וַהֲוָה טַּעֲמֵהּ כִּטְעֵם דְלִישׁ בְּמִשְׁחָא: Rachi
שָׁטוּ. אֵין שַׁיִט' אֶלָּא לְשׁוֹן טִיּוּל, אישבנ''ייר, בְּלֹא עָמָל: וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם וגו'. לֹא יָרַד בָּרֵחַיִם וְלֹא בַּקְּדֵרָה וְלֹא בַּמְּדוֹכָה, אֶלָּא מִשְׁתַּנֶּה הָיָה טַעֲמוֹ לַנִּטְחָנִין וְלַנְּדוֹכִין וְלַמְבֻשָּׁלִין (סִפְרִי): בַּפָּרוּר. קְדֵרָה: לְשַׁד הַשָּׁמֶן. לִחְלוּחַ שֶׁל שֶׁמֶן, כָּךְ פֵּרְשׁוֹ דּוּנָשׁ, וְדוֹמֶה לוֹ ''נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ'' (תהילים ל''ב), והלמ''ד יְסוֹד, נֶהְפַּךְ לִחְלוּחִי בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן שָׁדַיִם, אַךְ אֵין עִנְיַן שָׁדַיִם אֵצֶל שֶׁמֶן; ואא''ל לְשַׁד הַשָּׁמֶן לְשׁוֹן ''וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן'' (דְּבָרִים ל''ב), שֶׁאִם כֵּן הָיָה המ''ם נָקוּד קָמָץ קָטָן וְטַעְמוֹ לְמַטָּה תַּחַת המ''ם, עַכְשָׁו שהמ''ם נָקוּד פַּתָּח קָטָן וְהַטַּעַם תַּחַת השי''ן, לְשׁוֹן שֶׁמֶן הוּא, והש''ין הַנְּקוּדָה בְּקָמָץ גָּדוֹל וְאֵינָהּ נְקוּדָה בְּפַתָּח קָטָן מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק. ד''א לְשַׁד לְשׁוֹן נוֹטָרִיקוֹן, לַיִשׁ שֶׁמֶן דְּבַשׁ, כְּעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְּשֶׁמֶן וּקְטוּפָה בִּדְבַשׁ. וְתַרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס דִּמְתַרְגֵּם ''דְּלִישׁ בְּמִשְׁחָא'' נוֹטֶה לְפִתְרוֹנוֹ שֶׁל דּוּנָשׁ, שֶׁהָעִסָּה הַנִּלּוֹשָׁה בְשֶׁמֶן לַחְלוּחִית שֶׁמֶן יֵשׁ בָּהּ: 8
וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו
Lorsque la rosée descendait sur le camp, la nuit, la manne y tombait avec elle).
Onkelos
וְכַד נַחִית טַלָא עַל מַשְׁרִיתָא לֵילְיָא נָחִית מַנָא עֲלוֹהִי: 9
וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע
Moïse entendit le peuple gémir, groupé par familles, chacun à l’entrée de sa tente. L’Éternel entra dans une grande colère ; Moïse en fut contristé,
Onkelos
וּשְׁמַע משֶׁה יָת עַמָא בָּכַן לְזַרְעֲיַתְהוֹן גְבַר בִּתְרַע מַשְׁכְּנֵה וּתְקֵף רוּגְזָא דַיְיָ לַחֲדָא וּבְעֵינֵי משֶׁה בִּישׁ: Rachi
בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו. מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת נֶאֱסָפִים וּבוֹכִים לְפַרְסֵם תַּרְעֻמְתָּן בְּגָלוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (יוֹמָא ע''ה) לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל עִסְקֵי מִשְׁפָּחוֹת, עַל עֲרָיוֹת הַנֶּאֱסָרוֹת לָהֶם: 10
ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי
et il dit à l’Éternel : "Pourquoi as-tu rendu ton serviteur malheureux ? Pourquoi n’ai-je pas trouvé grâce à tes yeux, et m’as-tu imposé le fardeau de tout ce peuple ?
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ לְמָא אַבְאֶשְׁתָּא לְעַבְדָךְ וּלְמָא לָא אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ לְשַׁוָאָה יָת מַטוּל כָּל עַמָא הָדֵין עָלָי: 11
האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו
Est-ce donc moi qui ai conçu tout ce peuple, moi qui l’ai enfanté, pour que tu me dises : Porte-le dans ton sein, comme le nourricier porte le nourrisson, jusqu’au pays que tu as promis par serment à ses pères ?
Onkelos
הֲאַב אֲנָא לְכָל עַמָא הָדֵין אִם בְּנַי אִנוּן דְאָמְרֵתּ לִי סוֹבַרְהִי בְתוּקְפָךְ כְּמָא דִמְסוֹבַר תֻּרְבְּיָנָא יָת יַנְקָא עַל אַרְעָא דִי קַיֵמְתָּא לַאֲבָהָתוֹהִי: Rachi
כִּי תֹאמַר אֵלַי. שֶׁאַתָּה אוֹמֵר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ; וְהֵיכָן אָמַר לוֹ כֵּן? ''לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם'' (שְׁמוֹת ל''ב), וְאוֹמֵר ''וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'' (שָׁם ו'), עַל מְנָת שֶׁיִּהְיוּ סוֹקְלִים אֶתְכֶם וּמְחָרְפִים אֶתְכֶם (סִפְרִי): עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו. אַתָּה אוֹמֵר לִי לְשֵׂאתָם בְּחֵיקִי: 12
מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה
Où trouverai-je de la chair pour tout ce peuple, qui m’assaille de ses pleurs en disant : Donne-nous de la chair à manger !
Onkelos
מְנַן לִי בִּשְׂרָא לְמִיתַּן לְכָל עַמָא הָדֵין אֲרֵי בָּכַן עֲלַי לְמֵימַר הַב לָנָא בִשְׂרָא וְנֵיכוּל: 13
לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני
Je ne puis, moi seul, porter tout ce peuple : c’est un faix trop pesant pour moi.
Onkelos
לֵית אֲנָא יָכִיל בִּלְחוֹדִי לְסוֹבָרָא יָת כָּל עַמָא הָדֵין אֲרֵי יַקִיר מִנִי: 14
ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי
Si tu me destines un tel sort, ah ! Je te prie, fais-moi plutôt mourir, si j’ai trouvé grâce à tes yeux ! Et que je n’aie plus cette misère en perspective !"
Onkelos
וְאִם כְּדֵין אַתְּ עָבֵד לִי קְטָלְנִי כְעַן קְטוֹל אִם אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ וְלָא אֶחֱזֵי בְּבִישְׁתִּי: [פ] Rachi
וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי. תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כִּנְקֵבָה כְּשֶׁהֶרְאָהוּ הקב''ה הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהוּא עָתִיד לְהָבִיא עֲלֵיהֶם עַל זֹאת, אָמַר לְפָנָיו, אִם כֵּן, הָרְגֵנִי תְּחִלָּה: וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי. בְּרָעָתָם הָיָה לוֹ לִכְתֹּב, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב, וְזֶה אֶחָד מִתִּקּוּנֵי סוֹפְרִים בַּתּוֹרָה לְכִנּוּי וּלְתִקּוּן לָשׁוֹן: 15
ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך
L’Éternel répondit à Moïse : "Assemble-moi soixante-dix hommes entre les anciens d’Israël, que tu connaisses pour être des anciens du peuple et ses magistrats ; tu les amèneras devant la tente d’assignation, et là ils se rangeront près de toi.
Onkelos
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּנוֹשׁ קֳדָמַי שַׁבְעִין גַבְרָא מִסָבֵי יִשְׂרָאֵל דִי יְדַעַתְּ אֲרֵי אִנוּן סָבֵי עַמָא וְסַרְכוֹהִי וְתַדְבֵּר יָתְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִתְעַתְּדוּן תַמָּן עִמָךְ: Rachi
אֶסְפָה לִּי. הֲרֵי תְּשׁוּבָה לִתְלוּנָתְךָ שֶׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי; וְהַזְּקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים הֵיכָן הָיוּ? וַהֲלֹא אַף בְּמִצְרַיִם יָשְׁבוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת ג') ''לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל''? אֶלָּא בְּאֵשׁ תַּבְעֵרָה מֵתוּ; וּרְאוּיִים הָיוּ לְכָךְ מִסִּינַי, דִּכְתִיב ''וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים'' (שָׁם כ''ד), שֶׁנָּהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ כְּנוֹשֵׁךְ פִּתּוֹ וּמְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְזֶהוּ ''וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ'', וְלֹא רָצָה הקב''ה לִתֵּן אֲבֵלוּת בְּמַתַּן תּוֹרָה וּפָרַע לָהֶם כָּאן (תַּנְחוּמָא): אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם וגו'. אוֹתָן שֶׁאַתָּה מַכִּיר שֶׁנִּתְמַנּוּ עֲלֵיהֶם שׁוֹטְרִים בְּמִצְרַיִם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיוּ מְרַחֲמִים עֲלֵיהֶם וּמֻכִּים עַל יָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר ''וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'' (שְׁמוֹת ה'), עַתָּה יִתְמַנּוּ בִּגְדֻלָּתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּצְטַעֲרוּ בְּצָרָתָן (עי' סִפְרִי): וְלָקַחְתָּ אֹתָם. קָחֵם בִּדְבָרִים, ''אַשְׁרֵיכֶם שֶׁנִּתְמַנִּיתֶם פַּרְנָסִים עַל בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם'': וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל וְיִנְהֲגוּ בָּהֶם גְּדֻלָּה וְכָבוֹד, וְיֹאמְרוּ חֲבִיבִין אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ עִם מֹשֶׁה לִשְׁמֹעַ דִּבּוּר מִפִּי הקב''ה (שָׁם): 16
וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך
C’est là que je viendrai te parler, et je retirerai une partie de l’esprit qui est sur toi pour la faire reposer sur eux : alors ils porteront avec toi la charge du peuple, et tu ne la porteras plus à toi seul.
Onkelos
וְאִתְגְלֵי וַאֲמַלֵל עִמָךְ תַמָּן וַאֲרַבֵּי מִן רוּחָא דִי עֲלָךְ וֶאֱשַׁוֵּי עֲלֵיהוֹן וִיסוֹבְרוּן עִמָךְ בְּמַטוּל עַמָא וְלָא תְסוֹבַר אַתְּ בִּלְחוֹדָךְ: Rachi
וְיָרַדְתִּי. זוֹ אַחַת מֵעֶשֶׂר יְרִידוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה (שָׁם): וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ. וְלֹא עִמָּהֶם (שָׁם): וְאָצַלְתִּי. כְּתַרְגּוּמוֹ ''וַאֲרַבֵּי'', כְּמוֹ ''וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'' (שְׁמוֹת כ''ד): וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם. לְמָה מֹשֶׁה דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? לְנֵר שֶׁמּוּנָּח עַל גַּבֵּי מְנוֹרָה וְהַכֹּל מַדְלִיקִין הֵימֶנּוּ וְאֵין אוֹרוֹ חָסֵר כְּלוּם (סִפְרִי): וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ. הַתְנֵה עִמָּהֶם עַל מְנָת שֶׁיְּקַבְּלוּ עֲלֵיהֶם טֹרַח בָּנַי, שֶׁהֵם טַרְחָנִים וְסַרְבָנִים (שָׁם): וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ. הֲרֵי תְּשׁוּבָה לְמַה שֶּׁאָמַרְתָּ לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי: 17
ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם
Quant à ce peuple, tu lui diras : Tenez-vous prêts pour demain, vous mangerez de la chair, puisque vous avez sangloté aux oreilles de l’Éternel en disant : "Qui nous donnera de la viande à manger ? Nous étions plus heureux en Égypte !" L’Éternel vous en donnera à manger, de la viande.
Onkelos
וּלְעַמָא תֵימַר אִזְדַמְנוּ לִמְחַר וְתֵיכְלוּן בִּשְׂרָא אֲרֵי בְּכִיתוּן קֳדָם יְיָ לְמֵימַר מָן יֵכְלִנָנָא בִּשְׂרָא אֲרֵי טַב לָנָא בְּמִצְרָיִם וְיִתֵּן יְיָ לְכוֹן בִּשְׂרָא וְתֵיכְלוּן: Rachi
הִתְקַדְּשׁוּ. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (יִרְמְיָהוּ י''ב) ''וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה'' (סִפְרִי): 18
לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום
Ce n’est pas un jour ni deux que vous en mangerez ; ce n’est pas cinq jours, ni dix jours, ni vingt jours,
Onkelos
לָא יוֹמָא חַד תֵּיכְלוּן וְלָא תְרֵין יוֹמִין וְלָא חַמְשָׁא יוֹמִין וְלָא עַשְׂרָא יוֹמִין וְלָא עַשְׂרִין יוֹמִין: 19
עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים
mais un mois entier, tellement qu’elle vous ressortira de la gorge et vous deviendra en horreur ; parce que vous avez outragé l’Éternel qui est au milieu de vous, et que vous avez pleuré devant lui en disant : Pourquoi sommes-nous sortis de l’Égypte ?"
Onkelos
עַד יְרַח יוֹמִין עַד דִי תְקוּצוּן בֵּהּ וִיהֵי לְכוֹן לְתַקְלָא חֲלַף דְקַצְתּוּן יָת מֵימְרָא דַיְיָ דִשְׁכִנְתֵּהּ שַׁרְיַת בֵּינֵיכוֹן וּבְכִיתוּן קֳדָמוֹהִי לְמֵימַר לְמָא דְנַן נְפַקְנָא מִמִצְרָיִם: Rachi
עַד חֹדֶשׁ יָמִים. זוֹ בַּכְּשֵׁרִים, שֶׁמִּתְמַצִּין עַל מִטּוֹתֵיהֶן וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמָתָן יוֹצְאָה, וּבָרְשָׁעִים הוּא אוֹמֵר ''הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם'' (פָּסוּק ל''ג), כָּךְ הִיא שְׁנוּיָה בְּסִפְרֵי, אֲבָל בִּמְכִילְתָּא שְׁנוּיָה חִלּוּף, הָרְשָׁעִים אוֹכְלִים וּמִצְטַעֲרִין שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַכְּשֵׁרִים הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם (עי' יוֹמָא ע''ה): עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם. כְּתַרְגּוּמוֹ ''דִי תְקוֹצוּן בֵּיהּ'', יְהֵא דּוֹמֶה לָכֶם כְּאִלּוּ אֲכַלְתֶּם מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּאי עַד שֶׁיּוֹצֵא וְנִגְעָל לַחוּץ דֶּרֶךְ הָאָף: וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא. שֶׁתִּהְיוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקֵּרַבְתֶּם, וּבְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן רָאִיתִי שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן שֶׁקּוֹרִין לַחֶרֶב זָרָא: אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם. אִם לֹא שֶׁנָּטַעְתִּי שְׁכִינָתִי בֵּינֵיכֶם, לֹא גָבַהּ לְבַבְכֶם לִכָּנֵס לְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ (סִפְרִי): 20
ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים
Moïse repartit : "Six cent mille voyageurs composent le peuple dont je fais partie, et tu veux que je leur donne de la viande à manger pour un mois entier !
Onkelos
וַאֲמַר משֶׁה שִׁית מְאָה אַלְפִין גַבְרָא רִגְלָאָה עַמָא דִי אֲנָא בֵינֵיהוֹן וְאַתְּ אֲמַרְתְּ בִּשְׂרָא אֶתֵּן לְהוֹן וְיֵיכְלוּן יְרַח יוֹמִין: Rachi
שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי. לֹא חָשׁ לִמְנוֹת אֶת הַפְּרָט שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים הַיְתֵרִים; וְרַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן פֵּרֵשׁ, שֶׁלֹּא בָכוּ אֶלָּא אוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם: 21
הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם
Faudra-t-il leur tuer brebis et bœufs, pour qu’ils en aient assez ? Leur amasser tous les poissons de la mer, pour qu’ils en aient assez ?"
Onkelos
הֲעָן וְתוֹרִין יִתְנַכְסוּן לְהוֹן הַיְסַפְּקוּן לְהוֹן אִם יָת כָּל נוּנֵי יַמָא יִתְכַנְשׁוּן לְהוֹן הַיְסַפְּקוּן לְהוֹן: [פ] Rachi
הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט. זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ וְאֵין רַבִּי שִׁמְעוֹן דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים הֲצֹאן וּבָקָר, הַכֹּל כְּמַשְׁמָעוֹ, מִי מַסְפִּיק לָהֶם? כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (וַיִּקְרָא כ''ה) ''וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ''. וְאֵיזוֹ קָשָׁה, זוֹ אוֹ שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁלֹּא אָמַר בָּרַבִּים, חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב וְלֹא נִפְרַע מִמֶּנּוּ, וְזוֹ שֶׁל מְרִיבָה הָיְתָה בְּגָלוּי, לְפִיכָךְ לֹא חִסֵּךְ לוֹ הַכָּתוּב; רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ, מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ ''בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא'' (בַּמִּדְבָּר י''ב) יֹאמַר אֵין הַמָּקוֹם מַסְפִּיק לָנוּ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר, שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי וגו' וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לְחֹדֶשׁ יָמִים, וְאַחַר כָּךְ תַּהֲרֹג אֻמָּה גְּדוֹלָה כָּזוֹ, הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם כְּדֵי שֶׁיֵּהָרְגוּ וּתְהִי אֲכִילָה זוֹ מַסְפַּקְתָּן עַד עוֹלָם? וְכִי שִׁבְחֲךָ הוּא זֶה? אוֹמְרִים לוֹ לַחֲמוֹר טֹל כֹּר שְׂעוֹרִים וְנַחְתֹּךְ רֹאשְׁךָ? הֱשִׁיבוֹ הקב''ה, וְאִם לֹא אֶתֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, הֲטוֹב בְּעֵינֶיךָ שֶׁיַּד ה' תִּקְצַר בְּעֵינֵיהֶם? יֹאבְדוּ הֵם וּמֵאָה כַּיּוֹצֵא בָהֶם וְאַל תְּהִי יָדִי קְצָרָה לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת: 22
ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא
Et l’Éternel dit à Moïse : "Est-ce que le bras de l’Éternel est trop court ? Tu verras bientôt si ma parole s’accomplit devant toi ou non."
Onkelos
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הֲמֵימְרָא דַיְיָ יִתְעַכָּב כְּעַן תֶּחֱזֵי הַיְעַרְעִנָךְ פִּתְגָמִי אִם לָא: Rachi
עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי. רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר, אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטָּפֵל, מֵאַחַר שֶׁאֵינָן מְבַקְשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה, לֹא תַּסְפִּיק לָהֶם, סוֹפָן לָדוּן אַחֲרֶיךָ אִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם בְּשַׂר בְּהֵמָה גַסָּה, יֹאמְרוּ דַּקָּה בִּקַּשְׁנוּ, וְאִם אַתָּה נוֹתֵן לָהֶם דַּקָּה, יֹאמְרוּ גַּסָּה בִּקַּשְׁנוּ, חַיָּה וָעוֹף בִּקַּשְׁנוּ, דָּגִים וַחֲגָבִים בִּקַּשְׁנוּ, אָמַר לוֹ, אִם כֵּן יֹאמְרוּ שֶׁקָּצְרָה יָדִי, אָמַר לְפָנָיו, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמְפַיְּסָן, אָמַר לוֹ עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי, שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ לְךָ. הָלַךְ מֹשֶׁה לְפַיְּסָן, אָמַר לָהֶם הֲיַד ה' תִּקְצָר, ''הֵן הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם וְגוֹ' הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת'' (תְּהִלִּים ע''ח), אָמְרוּ, פְּשָׁרָה הִיא זוֹ, אֵין בּוֹ כֹּחַ לְמַלֹּאות שְׁאֵלָתֵנוּ; וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל הָעָם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לוֹ, וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ וגו' (סִפְרִי): 23
ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל
Moïse se retira, et rapporta au peuple les paroles de l’Éternel ; puis il réunit soixante-dix hommes parmi les anciens du peuple et les rangea autour de la tente.
Onkelos
וּנְפַק משֶׁה וּמַלִיל לְעַמָא יָת פִּתְגָמַיָא דַיְיָ וּכְנַשׁ שַׁבְעִין גַבְרָא מִסָבֵי עַמָא וַאֲקֵים יָתְהוֹן סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁכְּנָא: 24
וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו
L’Éternel descendit dans une nuée et lui parla, et, détournant une partie de l’esprit qui l’animait, la reporta sur ces soixante-dix personnages, sur les anciens. Et aussitôt que l’esprit se fut posé sur eux, ils prophétisèrent, mais ils ne le firent plus depuis.
Onkelos
וְאִתְגְלִי יְיָ בַּעֲנָנָא וּמַלִיל עִמֵהּ וְרַבֵּי מִן רוּחָא דִי עֲלוֹהִי וִיהַב עַל שַׁבְעִין גַבְרָא סָבַיָא וַהֲוָה כַּד שְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וּמִתְנַבְּאִין וְלָא פָסְקִין: Rachi
וְלֹא יָסָפוּ. לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא אוֹתוֹ הַיּוֹם לְבַדּוֹ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי, וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם ''וְלָא פָסְקִין'', שֶׁלֹּא פָּסְקָה נְבוּאָה מֵהֶם: 25
וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה
Deux de ces hommes étaient restés dans le camp, l’un nommé Eldad, le second Médad. L’esprit se posa également sur eux, car ils étaient sur la liste, mais ne s’étaient pas rendus à la tente ; et ils prophétisèrent dans le camp.
Onkelos
וְאִשְׁתַּאֲרוּ תְּרֵין גַבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שׁוּם חָד אֶלְדָד וְשׁוּם תִּנְיָנָא מֵידָד וּשְׁרַת עֲלֵיהוֹן רוּחַ נְבוּאָה וְאִנוּן בַּכְּתִיבַיָא וְלָא נְפָקוּ לְמַשְׁכְּנָא וְאִתְנַבִּיאוּ בְּמַשְׁרִיתָא: Rachi
וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים. מֵאוֹתָן שֶׁנִּבְחֲרוּ, אָמְרוּ אֵין אָנוּ כְּדַאי לִגְדֻלָּה זוֹ (עי' סַנְהֶדְרִין י''ז): וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים. בַּמְבֹרָרִים שֶׁבָּהֶם לְסַנְהֶדְרִין, וְנִכְתְּבוּ כֻלָּם נְקוּבִים בְּשֵׁמוֹת וע''י גּוֹרָל, לְפִי שֶׁהַחֶשְׁבּוֹן עוֹלֶה לי''ב שְׁבָטִים שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, חוּץ מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים שֶׁאֵין מַגִּיעַ אֲלֵיהֶם אֶלָּא חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, אָמַר מֹשֶׁה אֵין שֵׁבֶט שׁוֹמֵעַ לִי לִפְחוֹת מִשִּׁבְטוֹ זָקֵן אֶחָד, מֶה עָשָׂה, נָטַל ע''ב פְּתָקִין וְכָתַב עַל שִׁבְעִים ''זָקֵן'' וְעַל שְׁנַיִם חָלָק וּבֵרֵר מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שִׁשָּׁה, וְהָיוּ ע''ב, אָמַר לָהֶם, טְלוּ פִּתְקֵיכֶם מִתּוֹךְ קַלְפִּי, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ ''זָקֵן'' נִתְקַדֵּשׁ, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק אָמַר לוֹ, הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ (סִפְרִי; סַנְהֶדְרִין י''ז): 26
וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה
Un jeune homme courut l’annoncer à Moïse, en disant : "Eldad et Médad prophétisent dans le camp."
Onkelos
וּרְהַט עוּלֵמָא וְחַוֵי לְמשֶׁה וַאֲמַר אֶלְדָד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִין בְּמַשְׁרִיתָא: Rachi
וַיָּרָץ הַנַּעַר. י''א גֵּרְשׁוֹם בֶּן מֹשֶׁה הָיָה (עי' יַלְקוּט): 27
ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם
Alors Josué, fils de Noun, serviteur de Moïse depuis sa jeunesse, prit la parole et dit : "Mon maître Moïse, empêche-les !"
Onkelos
וַאֲתֵב יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן מְשֻׁמְשִׁנֵהּ דְמשֶׁה מֵעוּלֵמוֹהִי וַאֲמַר רִבּוֹנִי משֶׁה אֲסָרִנוּן: Rachi
כְּלָאֵם. הַטֵּל עֲלֵיהֶם צָרְכֵי צִבּוּר וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם; ד''א, תְּנֵם אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, לְפִי שֶׁהָיוּ מִתְנַבְּאִים מֹשֶׁה מֵת וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (סִפְרִי): 28
ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם
Moïse lui répondit : "Tu es bien zélé pour moi ! Ah ! Plût au Ciel que tout le peuple de Dieu se composât de prophètes, que l’Éternel fit reposer son esprit sur eux !"
Onkelos
וַאֲמַר לֵהּ משֶׁה הֲקִנְאָתִי אַתְּ מְקַנֵא לִי רְעֵינָא פוּן דִיהוֹן כָּל עַמָא דַיְיָ נְבִיאִין אֲרֵי יִתֵּן יְיָ יָת רוּחַ נְבוּאֲתֵהּ עֲלֵיהוֹן: Rachi
הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי. הֲקַּנַּאי אַתָּה לִי, הֲקִנְאָתִי אַתָּה מְקַנֵּא: לִי. כְּמוֹ בִּשְׁבִילִי; כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה אָדָם הַנּוֹתֵן לֵב עַל הַדָּבָר, אוֹ לִנְקֹם, אוֹ לַעֲזֹר, אנפר''מנט בְּלַעַז, אוֹחֵז בָּעֳבִי הַמַּשָּׂא: 29
ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל
Et Moïse rentra dans le camp, ainsi que les anciens d’Israël.
Onkelos
וְאִתְכְּנֵשׁ משֶׁה לְמַשְׁרִיתָא הוּא וְסָבֵי יִשְׂרָאֵל: Rachi
וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה. מִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: אֶל הַמַּחֲנֶה. נִכְנְסוּ אִישׁ לְאָהֳלוֹ: וַיֵּאָסֵף. לְשׁוֹן כְּנִיסָה אֶל הַבַּיִת, כְּמוֹ ''וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ'' (דְּבָרִים כב, ב), וְאָב לְכֻלָּם ''יִצְבֹּר וְלֹא יֵדַע מִי אֹסְפָם'' (תְּהִלִּים לט, ז), מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הֵבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנוּת עַד שֶׁנִּכְנְסוּ הַצַּדִּיקִים אִישׁ לְאָהֳלוֹ (סִפְרִי): 30
ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ
Cependant un vent s’éleva de par l’Éternel, qui suscita des cailles du côté de la mer, et les abattit sur le camp dans un rayon d’une journée de part et d’autre, autour du camp, et à la hauteur de deux coudées environ sur le sol.
Onkelos
וְרוּחָא נְטַל מִן קֳדָם יְיָ וְאַפְרַח שְׂלָיו מִן יַמָא וּרְמָא עַל מַשְׁרִיתָא כְּמַהֲלַךְ יוֹמָא לְכָא וּכְמַהֲלַךְ יוֹמָא לְכָא סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא וּכְרוּם תַּרְתֵּין אַמִין עַל אַפֵּי אַרְעָא: Rachi
וַיָּגָז. וַיַּפְרִיחַ, וְכֵן ''כִּי גָז חִישׁ'' (תהילים צ'), וְכֵן ''נָגוֹזּוּ וְעָבָר'' (נַחוּם אַ'): וַיִּטֹּשׁ. וַיִּפְשֹׁט, כְּמוֹ ''וְהִנֵּה נְטֻשִׁים עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ'' (שְׁמוּאֵל א ל'), ''וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה'' (יְחֶזְקֵאל כ''ט): וּכְאַמָּתַיִם. פּוֹרְחוֹת בְּגֹבַהּ, עַד שֶׁהֵן כְּנֶגֶד לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא טוֹרֵחַ בַּאֲסִיפָתָן לֹא לְהַגְבִּיהַּ וְלֹא לִשְׁחוֹת (סִפְרִי): 31
ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה
Le peuple s’occupa tout ce jour-là, toute la nuit, et toute la journée du lendemain, à ramasser les cailles ; celui qui en recueillit le moins en eut encore dix omer. Et ils se mirent à les étaler autour du camp.
Onkelos
וְקָם עַמָא כָּל יוֹמָא הַהוּא וְכָל לֵילְיָא וְכָל יוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וּכְנָשׁוּ יָת שְׂלָיו דְאַזְעַר כְּנַשׁ עַשְׂרָא דְגוֹרִין וּשְׁטָחוּ לְהוֹן מַשְׁטִיחִין סְחוֹר סְחוֹר לְמַשְׁרִיתָא: Rachi
הַמַּמְעִיט. מִי שֶׁאָסַף פָּחוֹת מִכֻּלָּם, הָעֲצֵלִים וְהַחִגְּרִים, אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים (שָׁם): וַיִּשְׁטְחוּ. עָשׂוּ אוֹתָן מַשְׁטִיחִין מַשְׁטִיחִין (שָׁם): 32
הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד
La chair était encore entre leurs dents, elle n’était pas encore consommée, lorsque la colère du Seigneur éclata contre le peuple, et le Seigneur frappa le peuple d’une mortalité très considérable.
Onkelos
בִּשְׂרָא עַד כְּעַן בֵּין שִׁנֵיהוֹן עַד לָא פְסַק וְרָגְזָא דַיְיָ תְּקֵיף בְּעַמָא וּקְטַל יְיָ בְּעַמָא קְטוֹל סַגִי לַחֲדָא: Rachi
טֶרֶם יִכָּרֵת. כְּתַרְגּוּמוֹ ''עַד לָא פְסַק''; ד''א, אֵינוֹ מַסְפִּיק לְפוֹסְקוֹ בְּשִׁנָּיו עַד שֶׁנִּשְׁמָתוֹ יוֹצְאָה: 33
ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים
On donna à ce lieu le nom de Kibroth-Hattaava, parce que c’est là qu’on ensevelit ce peuple pris de convoitise.
Onkelos
וּקְרָא יָת שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא קִבְרֵי דִמְשַׁאֲלֵי אֲרֵי תַמָן קְבָרוּ יָת עַמָא דְשָׁאִילוּ: 34
מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות
De Kibroth-Hattaava, le peuple partit pour Hacêroth, et il s’arrêta à Hacêroth.
Onkelos
מִקִבְרֵי דִמְשַׁאֲלֵי נְטָלוּ עַמָא לַחֲצֵרוֹת וַהֲווֹ בַּחֲצֵרוֹת: [פ] 35
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source