Tanakh/Ktouvim/Mishlei/28

Chap. 28

נָ֣סוּ וְאֵין־רֹדֵ֣ף רָשָׁ֑ע וְ֝צַדִּיקִ֗ים כִּכְפִ֥יר יִבְטָֽח:

Les méchants prennent la fuite, alors que personne ne les poursuit ; les justes, tel un lion, sont pleins de sécurité.

Rachi

נָסוּ וְאֵין רוֹדֵף רָשָׁע. נָסוּ הָרְשָׁעִים כְּשֶׁיָּבֹא אֵידָם וְיִפְּלוּ בְּדָבָר קַל מֵאֵין רוֹדֵף: וְצַדִּיקִים. אַמִּיץ לִבָּם בהקב''ה כִּכְפִיר אֲשֶׁר יִבְטַח בִּגְבוּרָתוֹ:

בְּפֶ֣שַֽׁע אֶ֭רֶץ רַבִּ֣ים שָׂרֶ֑יהָ וּבְאָדָ֥ם מֵבִ֥ין יֹ֝דֵ֗עַ כֵּ֣ן יַאֲרִֽיךְ:

Quand le désordre sévit dans un pays, ses chefs sont nombreux. Un seul homme de sens et d’expérience suffit pour faire durer le bon ordre.

Rachi

בְּפֶשַׁע אֶרֶץ רַבִּים שָׂרֶיהָ. שֶׁזֶּהוּ פּוּרְעָנוּת לָאָרֶץ בִּהְיוֹת שָׂרֶיהָ רַבִּים הָרוֹדְפִים רַק אַחַר בִּצְעָם: וּבְאָדָם מֵבִין. וּבִשְׁבִיל אָדָם מִבֵּין תִּתְאָרֵךְ הַפּוּרְעָנוּת מִלָּבוֹא:

גֶּ֣בֶר רָ֭שׁ וְעֹשֵׁ֣ק דַּלִּ֑ים מָטָ֥ר סֹ֝חֵ֗ף וְאֵ֣ין לָֽחֶם:

Un homme pauvre qui pressure les humbles est comme une pluie qui ravage tout et amène la famine.

Rachi

גֶּבֶר רָשׁ. דַּיָּין עַם הָאָרֶץ עוֹשֵׁק דַּלִּים בַּדִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מָתוּן בַּדִּין הֲרֵי הוּא כְּמָטָר הַסּוֹחֵף אֶת הַשָּׂדֶה וְאֵין עוֹשֶׂה פֵּירוֹת: סוֹחֵף. שׁוֹטֵף וּבַמִּשְׁנָה נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ וְכֵן נִסְחַף אַבִּירֶיךָ (יִרְמְיָה מו) נִשְׁטְפוּ וּמַעֲדוּ וְכָשְׁלוּ:

עֹזְבֵ֣י ת֭וֹרָה יְהַֽלְל֣וּ רָשָׁ֑ע וְשֹׁמְרֵ֥י ת֝וֹרָ֗ה יִתְגָּ֥רוּ בָֽם:

Ceux qui désertent la loi glorifient l’impie, ceux qui l’observent s’indignent contre lui.

אַנְשֵׁי־רָ֭ע לֹא־יָבִ֣ינוּ מִשְׁפָּ֑ט וּמְבַקְשֵׁ֥י יְ֝הוָ֗ה יָבִ֥ינוּ כֹֽל:

Les hommes pervers ne comprennent rien au droit ; mais ceux qui recherchent l’Éternel comprennent tout.

Rachi

אַנְשֵׁי רָע לֹא יָבִינוּ מִשְׁפָּט. אֵינָם מְשִׂימִים לֵב לַפּוּרְעָנֻיּוֹת הָעֲתִידָה שֶׁיִּתְבּוֹנְנוּ בָּהּ וַיָּשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם וְיִנָּצְלוּ: וּמְבַקְשֵׁי ה' יָבִינוּ כָּל. טוֹבָה וְרָעָה, מִשְׁפָּט, יושטיצ''א בלע''ז כָּךְ פֵּירַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא עַל דּוֹר הַמַּבּוּל:

טֽוֹב־רָ֭שׁ הוֹלֵ֣ךְ בְּתֻמּ֑וֹ מֵעִקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם וְה֣וּא עָשִֽׁיר:

Mieux vaut le pauvre, marchant dans sa droiture, que le riche aux voies tortueuses.

Rachi

טוֹב רָשׁ. אַף עָנִי שֶׁבַּתּוֹרָה: וְהוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ. בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים:

נוֹצֵ֣ר תּ֭וֹרָה בֵּ֣ן מֵבִ֑ין וְרֹעֶה זֽ֝וֹלְלִ֗ים יַכְלִ֥ים אָבִֽיו:

Qui respecte la loi est un fils intelligent ; mais qui fraye avec les jouisseurs fait la honte de son père.

Rachi

וְרוֹעֶה זוֹלְלִים. מְחַבֵּר לוֹ זוֹלְלִים וְהוּא ל' רֵעִים:

מַרְבֶּ֣ה ה֭וֹנוֹ בְּנֶ֣שֶׁךְ (ובתרבית) וְתַרְבִּ֑ית לְחוֹנֵ֖ן דַּלִּ֣ים יִקְבְּצֶֽנּוּ:

Augmenter sa fortune par l’intérêt et l’usure, c’est amasser pour l’ami des pauvres.

Rachi

מַרְבֶּה הוֹנוּ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים. הָרְשׁוּת שׁוֹמְעִין עָלָיו שֶׁהוּא מִתְעַשֵּׁר בְּלֹא מִשְׁפָּט וְנוֹטְלִין מָמוֹנוֹ וּבוֹנִין בּוֹ גְּשָׁרִים וּמְתַקְּנִין בּוֹ הַדְּרָכִים וְזֶהוּ חֲנִינַת דַּלִּים כָּךְ דְּרָשׁוֹ רַבִּי תַּנְחוּמָא:

מֵסִ֣יר אָ֭זְנוֹ מִשְּׁמֹ֣עַ תּוֹרָ֑ה גַּֽם־תְּ֝פִלָּת֗וֹ תּוֹעֵבָֽה:

Fermez l’oreille aux leçons de la loi votre prière même devient un acte abominable.

מַשְׁגֶּ֤ה יְשָׁרִ֨ים | בְּדֶ֥רֶךְ רָ֗ע בִּשְׁחוּת֥וֹ הֽוּא־יִפּ֑וֹל וּ֝תְמִימִ֗ים יִנְחֲלוּ־טֽוֹב:

Qui entraîne des gens de bien dans une mauvaise voie tombe dans son propre piège ; le bonheur est le lot de la droiture.

Rachi

בִּשְׁחוּתוֹ. מל' שַׁחַת:

חָכָ֣ם בְּ֭עֵינָיו אִ֣ישׁ עָשִׁ֑יר וְדַ֖ל מֵבִ֣ין יַחְקְרֶֽנּוּ:

Le riche se prend pour un sage : un pauvre homme intelligent le perce à fond.

Rachi

אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין. כְּנֶגֶד רַב וְתַלְמִיד הוּא מְדַבֵּר שֶׁהַתַּלְמִיד חוֹקֵר וְעַל יָדוֹ הָרַב מִתְחַכֵּם:

בַּעֲלֹ֣ץ צַ֭דִּיקִים רַבָּ֣ה תִפְאָ֑רֶת וּבְק֥וּם רְ֝שָׁעִ֗ים יְחֻפַּ֥שׂ אָדָֽם:

Quand les justes triomphent, c’est fête générale ; quand les méchants s’élèvent, les gens se cachent.

Rachi

יְחֻפַּשׂ אָדָם. יִתְחַפֵּשׂ בְּכָל מִינֵי עֲלִילוֹת:

מְכַסֶּ֣ה פְ֭שָׁעָיו לֹ֣א יַצְלִ֑יחַ וּמוֹדֶ֖ה וְעֹזֵ֣ב יְרֻחָֽם:

Dissimuler ses péchés ne porte pas bonheur ; qui les confesse et y renonce obtient miséricorde.

Rachi

וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב. מוֹדֶה פְּשָׁעָיו וְעוֹזְבָם מִשּׁוּב בָּם עוֹד:

אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם מְפַחֵ֣ד תָּמִ֑יד וּמַקְשֶׁ֥ה לִ֝בּ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה:

Heureux l’homme constamment timoré ! Qui endurcit son cœur tombe dans le malheur.

Rachi

מְפַחֵד תָּמִיד. דּוֹאֵג מֵעוֹנֶשׁ וּבְכָךְ מִתְרַחֵק מֵעֲבֵירָה:

אֲרִי־נֹ֭הֵם וְדֹ֣ב שׁוֹקֵ֑ק מֹשֵׁ֥ל רָ֝שָׁ֗ע עַ֣ל עַם־דָּֽל:

Un lion rugissant, un ours affamé, tel est un méchant prince pour une nation pauvre,

Rachi

אֲרִי נֹהֵם. הוּא לָהֶם: וְדוֹב שׁוֹקֵק. נְהִימָה לַאֲרִי וּשְׁקִיקָה לַדּוֹב שְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן צְעָקָה:

נָגִ֗יד חֲסַ֣ר תְּ֭בוּנוֹת וְרַ֥ב מַעֲשַׁקּ֑וֹת (שנאי) שֹׂ֥נֵא בֶ֝֗צַע יַאֲרִ֥יךְ יָמִֽים:

un despote dépourvu de sens et chargé de rapines. Celui qui hait le lucre prolonge ses jours.

Rachi

חֲסַר תְּבוּנוֹת. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא חֲסַר תְּבוּנָה הוּא רַב מַעֲשַׁקּוֹת כִּי אֵינוֹ נוֹתֵן לֵב עַל חַיָּיו וּמַרְבֶּה לַעֲשׁוֹק שֶׁהֲרֵי הַשּׂוֹנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים:

אָ֭דָם עָשֻׁ֣ק בְּדַם־נָ֑פֶשׁ עַד־בּ֥וֹר יָ֝נ֗וּס אַל־יִתְמְכוּ־בֽוֹ:

Un homme accablé sous le poids d’un meurtre arrive, dans sa fuite, au bord de la fosse ; qu’on ne lui tende pas la main !

Rachi

אָדָם עָשׁוּק בְּדַם נֶפֶשׁ. (שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עוֹשֵׁק דָּם) הוּא הַמַּחֲטִיא אֶת חֲבֵירוֹ וְאָבְדָה נַפְשׁוֹ עַל יָדוֹ: עַד בּוֹר יָנוּס. עַד יוֹם מוֹתוֹ יָנוּס לְעֶזְרָה שֶׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ: וְאַל יִתְמְכוּ בּוֹ. מִשָּׁמַיִם לְהַסְפִּיק בְּיָדוֹ לָשׁוּב שֶׁלֹּא יְהֵא הוּא בְּגַן עֵדֶן וְתַלְמִידוֹ בַּגֵּיהִנֹּם כָּךְ נִדְרָשׁ במס' יוֹמָא:

הוֹלֵ֣ךְ תָּ֭מִים יִוָּשֵׁ֑עַ וְנֶעְקַ֥שׁ דְּ֝רָכַ֗יִם יִפּ֥וֹל בְּאֶחָֽת:

Qui marche dans l’intégrité sera sauvé, mais qui suit des voies tortueuses tombera d’un coup.

Rachi

יִפּוֹל בְּאֶחָת. בְּרָעָה אַחַת וְאֵין תְּקוּמָה לְמַפַּלְתּוֹ:

עֹבֵ֣ד אַ֭דְמָתוֹ יִֽשְׂבַּֽע־לָ֑חֶם וּמְרַדֵּ֥ף רֵ֝קִ֗ים יִֽשְׂבַּֽע־רִֽישׁ:

Cultiver sa terre, c’est s’assurer du pain en abondance ; poursuivre des choses frivoles, c’est se rassasier de misère.

Rachi

יִשָּׁבַע רִישׁ. עֲנִיּוּת:

אִ֣ישׁ אֱ֭מוּנוֹת רַב־בְּרָכ֑וֹת וְאָ֥ץ לְ֝הַעֲשִׁ֗יר לֹ֣א יִנָּקֶֽה:

L’homme loyal est comblé de bénédictions ; qui a hâte de s’enrichir n’échappe pas au malheur.

Rachi

אִישׁ אֱמוּנוֹת. הַנּוֹתֵן מַעַשְׂרוֹתָיו בֶּאֱמוּנָה שֶׁאֵין עֵד בַּדָּבָר אֶלָּא הקב''ה רוֹאֶה וּמַרְבֶּה לוֹ בְּרָכָה: וְאָץ לְהַעֲשִׁיר. דּוֹחֵק הַשָּׁעָה לְהִתְעַשֵּׁר בְּשֶׁל עֲנִיִּים:

הַֽכֵּר־פָּנִ֥ים לֹא־ט֑וֹב וְעַל־פַּת־לֶ֝֗חֶם יִפְשַׁע־גָּֽבֶר:

Faire acception de personnes est une mauvaise action ; mais il en est qui se rendent coupables pour une miche de pain.

Rachi

יִפְשַׁע גָּבֶר. הַמַּטֶּה מִשְׁפָּט:

נִֽבֳהָ֥ל לַה֗וֹן אִ֭ישׁ רַ֣ע עָ֑יִן וְלֹֽא־יֵ֝דַע כִּי־חֶ֥סֶר יְבֹאֶֽנּוּ:

L’homme envieux court après la fortune et il ne s’aperçoit pas que la misère viendra fondre sur lui.

Rachi

נִבְהָל לַהוֹן. מְמַהֵר לְהַרְבּוֹת הוֹן וְגוֹזֵל תְּרוּמוֹתָיו וּמַעַשְׂרוֹתָיו: כִּי חֶסֶר יְבוֹאֶנּוּ. חֶסְרוֹן יָבֹא לוֹ שֶׁהַמְּאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו:

מ֘וֹכִ֤יחַ אָדָ֣ם אַ֭חֲרַי חֵ֣ן יִמְצָ֑א מִֽמַּחֲלִ֥יק לָשֽׁוֹן:

Celui qui reprend les gens finit par gagner leur bienveillance bien mieux que le flatteur.

Rachi

מוֹכִיחַ אָדָם וגו'. עַל עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וּמַפְרִישׁוֹ מֵהֶם: אַחֲרַי חֵן. לְאַחַר זְמַן חֵן יִמְצָא בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן, מָצִינוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרַי אֵינוֹ אֶלָּא מוּפְלָג, אַחַר, סָמוּךְ, בְּתַנְחוּמָא עַל אֵלֶּה הַדְּבָרִים מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי, זֶה מֹשֶׁה שֶׁהוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל אַחַר הקב''ה שֶׁנִּקְרְאוּ אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (יְחֶזְקֵאל לד) אָדָם אַתֶּם וְנֶאֱמַר בּוֹ כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי (שְׁמוֹת לג): מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן. זֶה בִּלְעָם הָאוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל דְּבָרִים מְתוּקָּנִים מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב (מְדַבֵּר כ''ו) מֹשֶׁה מַכְרִיז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה וּבִלְעָם מַכְרִיז וּמַחֲנִיף עָשׂוּ תַּאֲוַתְכֶם וְאֵינוֹ מַקְפִּיד לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב בָּאוּמּוֹת אֲבָל בָּכֶם אוֹמֵר וְלֹא יַעֲשֶׂה וּשְׁלֹמֹה צָוַח עַל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא (לְעֵיל כז):

גּוֹזֵ֤ל | אָ֘בִ֤יו וְאִמּ֗וֹ וְאֹמֵ֥ר אֵֽין־פָּ֑שַׁע חָבֵ֥ר ה֝֗וּא לְאִ֣ישׁ מַשְׁחִֽית:

Voler père et mère en disant que ce n’est pas un crime, c’est se faire le compagnon d’un artisan de ruines.

Rachi

גּוֹזֵל אָבִיו. הקב''ה: וְאִמּוֹ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים שֶׁגּוֹזֵל הקב''ה מַפְרִיד מִמֶּנּוּ בָּנָיו וְגוֹזֵל מֵהֶם טוֹבָה: מַשְׁחִית. יָרָבְעָם:

רְחַב־נֶ֭פֶשׁ יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וּבוֹטֵ֖חַ עַל־יְהוָ֣ה יְדֻשָּֽׁן:

L’homme aux appétits insatiables suscite des discordes ; qui met sa confiance en l’Éternel jouira de l’abondance.

Rachi

רְחַב נֶפֶשׁ. לְהַשִּׂיג כָּל תַּאֲוָתוֹ: יְגָרֶה מָדוֹן. מְגָרֶה עָלָיו מִדַּת הַדִּין:

בּוֹטֵ֣חַ בְּ֭לִבּוֹ ה֣וּא כְסִ֑יל וְהוֹלֵ֥ךְ בְּ֝חָכְמָ֗ה ה֣וּא יִמָּלֵֽט:

Se fier à son intelligence, c’est être sot ; qui se dirige avec sagesse échappe au danger.

נוֹתֵ֣ן לָ֭רָשׁ אֵ֣ין מַחְס֑וֹר וּמַעְלִ֥ים עֵ֝ינָ֗יו רַב־מְאֵרֽוֹת:

Donner au pauvre, ce n’est pas se priver : qui en détourne les regards est chargé de malédictions.

Rachi

נוֹתֵן לָרָשׁ. צְדָקָה, וְכֵן הָרַב שֶׁאֵינוֹ מוֹנֵעַ תּוֹרָה מִפִּי הַתַּלְמִיד: (אֵין מַחְסוֹר. לְהַרְבּוֹת לוֹ צְדָקָה סא''א)

בְּק֣וּם רְ֭שָׁעִים יִסָּתֵ֣ר אָדָ֑ם וּ֝בְאָבְדָ֗ם יִרְבּ֥וּ צַדִּיקִֽים:

Lorsque les méchants s’élèvent, les gens se cachent ; quand ils succombent, les gens de bien se multiplient.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source