Tanakh/Ktouvim/Mishlei/13

Chap. 13

בֵּ֣ן חָ֭כָם מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝לֵ֗ץ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה:

L’enfant sage suit la morale de son père ; mais le libertin n’écoute aucun reproche.

Rachi

בֶּן חָכָם מוּסָר אָב. מִקְרָא קָצָר הוּא בֶּן חָכָם שׁוֹאֵל וְאוֹהֵב מוּסָר אָב וי''א בִּשְׁבִיל מוּסָר הָאָב הוּא חָכָם: וְלֵץ לֹא שְׁמַע גְּעָרָה. שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל תּוֹכָחוֹת:

מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יֹ֣אכַל ט֑וֹב וְנֶ֖פֶשׁ בֹּגְדִ֣ים חָמָֽס:

L’homme doit à l’usage de la parole le bien dont il jouit ; les gens violents ne rêvent que violence.

Rachi

מִפְּרִי פִּי אִישׁ יֹאכַל טוֹב. מִשְּׂכַר תּוֹרָתוֹ יֹאכַל טוֹב בעה''ז וְהַקֶּרֶן קַיֶּימֶת לעוה''ב: וְנֶפֶשׁ בּוֹגְדִים חָמָס. וְחֵפֶץ בּוֹגְדִים חָמָס כְּמוֹ אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם (בְּרֵאשִׁית כג) אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי (תְּהִלִּים כז):

נֹצֵ֣ר פִּ֭יו שֹׁמֵ֣ר נַפְשׁ֑וֹ פֹּשֵׂ֥ק שְׂ֝פָתָ֗יו מְחִתָּה־לֽוֹ:

Mettre un frein à sa bouche, c’est sauvegarder sa personne ; ouvrir largement ses lèvres, c’est préparer sa ruine.

Rachi

נֹצֵר פִּיו שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ פֹּשֵׂק שְׂפָתָיו. פּוֹתֵחַ שְׂפָתָיו לְדַבֵּר תָּמִיד כָּל רוּחוֹ מִן וַתְּפַשְּׂקִי אֶת רַגְלַיִךְ (יְחֶזְקֵאל טז) ל' רֹחַב:

מִתְאַוָּ֣ה וָ֭אַיִן נַפְשׁ֣וֹ עָצֵ֑ל וְנֶ֖פֶשׁ חָרֻצִ֣ים תְּדֻשָּֽׁן:

Le paresseux a l’âme remplie de désirs et n’arrive à rien ; l’âme des gens actifs nage dans l’abondance.

Rachi

מִתְאַוָּה וָאַיִן נַפְשׁוֹ עָצֵל. מִתְאַוֶּה נַפְשׁוֹ לְכָל טוֹב וָאַיִן: וְנֶפֶשׁ חָרֻצִים תְדֻשָּׁן. יְשָׁרִים הָאוֹכְלִים יְגִיעַ כַּפֵּיהֶם זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ לְפִי פְּשׁוּטוֹ, וּלְפִי מְשָׁלוֹ לֶעָתִיד יִרְאֶה בִּכְבוֹד ת''ח וְיִּתְאַוֶּה וְלֹא יַשִּׂיג לוֹ:

דְּבַר־שֶׁ֭קֶר יִשְׂנָ֣א צַדִּ֑יק וְ֝רָשָׁ֗ע יַבְאִ֥ישׁ וְיַחְפִּֽיר:

Le juste hait tout ce qui est mensonge ; le méchant prodigue avanies et affronts.

Rachi

דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק. הַצַּדִּיק שׂוֹנֵא דְּבַר שֶׁקֶר אֲבָל הָרָשָׁע מְקַבְּלוֹ: יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר. אֶת הַבְּרִיּוֹת בְּכָךְ:

צְ֭דָקָה תִּצֹּ֣ר תָּם־דָּ֑רֶךְ וְ֝רִשְׁעָ֗ה תְּסַלֵּ֥ף חַטָּֽאת:

La vertu protège celui qui marche intègre la méchanceté perd les malfaiteurs.

Rachi

וְרִשְׁעָה תְּסַלֵּף חַטָּאת. כְּמוֹ חוֹטֵא וְעַל שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר קוֹרְאֵהוּ חַטָּאת וּמַשְׁמָעוּתָהּ אֶת הַחוֹטֵא תְּסַלֵּף רִשְׁעָתוֹ תְּקַלְקֵל אוֹתוֹ וְתַשְׁפִּילֵהוּ, כָּל סִלּוּף קִלְקוּל וְכִשְׁלוֹן הוּא כְּמוֹ אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ (לְקַמָּן יט) וַתָּבוֹא עָלָיו רָעָה:

יֵ֣שׁ מִ֭תְעַשֵּׁר וְאֵ֣ין כֹּ֑ל מִ֝תְרוֹשֵׁ֗שׁ וְה֣וֹן רָֽב:

Tel fait le riche et n’a rien, tel fait le pauvre et possède une grande fortune.

Rachi

יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כָּל. מַרְאֶה עַצְמוֹ עָשִׁיר, ד''א יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא מִתְעַשֵּׁר בְּסוֹפוֹ וְאֵין לוֹ כְּלוּם בִּתְחִלָּתוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בָּא לִידֵי עֲנִיּוּת מִמָּמוֹן גָּדוֹל, ד''א מִתְעַשֵּׁר בְּגֶזֶל עֲנִיִּים וְסוֹף אֵין לוֹ כְּלוּם. וְיֵשׁ מִתְרוֹשֵׁשׁ ע''י שֶׁפִּיזֵר וְנָתַן לָאֶבְיוֹנִים וְהוֹן רַב מוּכָן לוֹ:

כֹּ֣פֶר נֶֽפֶשׁ־אִ֣ישׁ עָשְׁר֑וֹ וְ֝רָ֗שׁ לֹא־שָׁמַ֥ע גְּעָרָֽה:

La richesse peut servir à l’homme à racheter sa vie, mais le pauvre est inaccessible à la menace.

Rachi

כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ. עָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם הוּא כּוֹפֵר נַפְשׁוֹ שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ צְדָקָה: וָרָשׁ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ גְּעָרָה לָרָשׁ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ וְאֵינוֹ מַכְלִימוֹ, ד''א כֹּפֶר נֶפֶשׁ אִישׁ עָשְׁרוֹ, תּוֹרָתוֹ: וָרָשׁ. בְּדִבְרֵי תּוֹרָה לֹא שָׁמַע גְּעָרָה אֵינוֹ יוֹדֵעַ לָסוּר מִן הָרָעָה לְפִי שֶׁלֹּא נִזְהָר, ומ''א עַל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל מְדַבֵּר שֶׁהִטִּיל הַכָּתוּב עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁוָה בּוֹ דַּל וְעָשִׁיר שֶׁאֵין הָרָשׁ שׁוֹמֵעַ גְּעָרָה וּכְלִמָּה מִן הֶעָשִׁיר לֵאמֹר לוֹ חֶלְקִי גָּדוֹל מֵחֶלְקְךָ בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר:

אוֹר־צַדִּיקִ֥ים יִשְׂמָ֑ח וְנֵ֖ר רְשָׁעִ֣ים יִדְעָֽךְ:

La lumière des justes répand une joyeuse clarté ; la lampe des méchants est fumeuse.

Rachi

יִדְעָךְ. לְשׁוֹן קְפִיצָה שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת קוֹפֶצֶת וְנִכְרֶתֶת:

רַק־בְּ֭זָדוֹן יִתֵּ֣ן מַצָּ֑ה וְאֶת־נ֖וֹעָצִ֣ים חָכְמָֽה:

Rien de tel que l’arrogance pour engendrer des querelles ; la sagesse est avec ceux qui se laissent conseiller.

Rachi

רַק בְּזָדוֹן יִתֵּן מַצָּה. מַחֲלוֹקֶת: וְאֶת נוֹעָצִים. וְעִם הַמִתְיַעֵצִים תָלִין חָכְמָה:

ה֭וֹן מֵהֶ֣בֶל יִמְעָ֑ט וְקֹבֵ֖ץ עַל־יָ֣ד יַרְבֶּֽה:

La richesse venue comme par un souffle va en diminuant ; qui amasse poignée par poignée la voit s’augmenter.

Rachi

הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט. עוֹשֶׂה גִּרְסָתוֹ חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת יִמְעָט שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט:

תּוֹחֶ֣לֶת מְ֭מֻשָּׁכָה מַחֲלָה־לֵ֑ב וְעֵ֥ץ חַ֝יִּ֗ים תַּאֲוָ֥ה בָאָֽה:

Une espérance qui traîne en longueur est un crève-cœur ; un désir satisfait est un arbre de vie.

Rachi

תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה. מַבְטִיחַ עַצְמוֹ עַל חֲבֵירוֹ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה: מַחֲלָה לֵב. מְבִיאָה חוֹלִי לַלֵּב, וְאֵין מַחֲלָה זֶה שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ (שְׁמוֹת כ''ג) וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ אֶלָּא כְּמוֹ (וַיִּקְרָא י' י''א) מַעֲלֵה גֵּרָה: וְעֵץ חַיִּים תַּאֲוָה בָּאָה. מְסוֹרָס הוּא כְּלוֹמַר תַּאֲוָה בָּאָה הֲרֵי הוּא כְּעֵץ חַיִּים תּוֹחֶלֶת שֶׁהוֹחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וְצִפָּה שֶׁיָּשׁוּבוּ וְהֵם לֹא שָׁבוּ סוֹף בָּאָה לָהֶם לְמַחֲלַת לֵב וּכְשֶׁתַּאֲוָתוֹ בָּאָה שֶׁהֵם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ עֵץ חַיִּים הִיא לָהֶם:

בָּ֣ז לְ֭דָבָר יֵחָ֣בֶל ל֑וֹ וִירֵ֥א מִ֝צְוָ֗ה ה֣וּא יְשֻׁלָּֽם:

Qui dédaigne un ordre en éprouve du dommage. ; qui respecte un commandement en est récompensé.

Rachi

בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ. הַבּוֹזֶה אֶחָד מד''ת סוֹף מִתְמַשְׁכִין עָלָיו: וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם. יְקַבֵּל שָׂכָר, וּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים דּוֹרֵשׁ בָּז לְדַבֵּר יֵחָבֶל לוֹ עַל דָּוִד שֶׁאָמַר לִפְנֵי הקב''ה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַה הֲנָאָה בַּשּׁוֹטִים שֶׁבָּרָאתָ אָמַר לוֹ חַיֶּיךָ סוֹף שֶׁתִּצְטָרֵךְ לַשְּׁטוּת כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי אָכִישׁ לְהִשְׁתַּגֵּעַ וַיּוֹרֶד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ וְגוֹמֵר (שְׁמוּאֵל א' כא):

תּוֹרַ֣ת חָ֭כָם מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת:

L’enseignement du sage est une source de vie : il éloigne des pièges de la mort.

Rachi

תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים. שֶׁהִיא מְלַמַּדְתּוֹ לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת:

שֵֽׂכֶל־ט֭וֹב יִתֶּן־חֵ֑ן וְדֶ֖רֶךְ בֹּגְדִ֣ים אֵיתָֽן:

Un esprit bienveillant procure la sympathie ; mais la voie des perfides est invariablement stérile.

Rachi

וְדֶרֶךְ בּוֹגְדִים אֵיתָן. קָשֶׁה לוֹ וְלַאֲחֵרִים:

כָּל־עָ֭רוּם יַעֲשֶׂ֣ה בְדָ֑עַת וּ֝כְסִ֗יל יִפְרֹ֥שׂ אִוֶּֽלֶת:

Tout homme avisé agit avec réflexion ; le sot donne libre cours à sa folie.

Rachi

כָּל עָרוּם יַעֲשֶׂה בְּדַעַת. מַעֲשֵׂהוּ כְּגוֹן דָּוִד יְבַקְשׁוּ לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְּתוּלָה וְגוֹמֵר (מְלָכִים א א): וּכְסִיל יִפְרוֹשׂ אִוֶּלֶת. זֶה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ (אֶסְתֵּר ב) יוֹדְעִים הָיוּ שֶׁלֹּא יִשָּׂא לְכוּלָּם וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ בַּת הִטְמִינָהּ:

מַלְאָ֣ךְ רָ֭שָׁע יִפֹּ֣ל בְּרָ֑ע וְצִ֖יר אֱמוּנִ֣ים מַרְפֵּֽא:

Un mandataire pervers tombe dans le malheur, le messager consciencieux est un bienfait.

Rachi

מַלְאַךְ רָשָׁע יִפּוֹל בְּרָע. כְּגוֹן בִּלְעָם שֶׁאָמַר לוֹ הקב''ה לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְהִרְשִׁיעַ לְהַשִּׂיא לְבָלָק עֵצָה רָעָה לְכָךְ נָפַל בְּחֶרֶב: וְצִיר אֱמוּנִים מַרְפֵּא. זֶה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ:

רֵ֣ישׁ וְ֭קָלוֹן פּוֹרֵ֣עַ מוּסָ֑ר וְשׁוֹמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יְכֻבָּֽד:

Qui abandonne la morale ne rencontre que misère et honte ; qui tient compte des remontrances est honoré.

Rachi

רֵישׁ וְקָלוֹן. דַּלּוּת וְקָלוֹן בָּאִים עַל פּוֹרֵעַ מוּסָר:

תַּאֲוָ֣ה נִ֭הְיָה תֶּעֱרַ֣ב לְנָ֑פֶשׁ וְתוֹעֲבַ֥ת כְּ֝סִילִ֗ים ס֣וּר מֵרָֽע:

Un désir qui se réalise est une joie pour l’âme ; s’abstenir du mal fait horreur aux sots.

Rachi

תֶּעֱרַב לְנָפֶשׁ. כְּשֶׁבָּאָה תַּאֲוָתוֹ לוֹ לְאָדָם הִיא עֲרֵבָה לְנַפְשׁוֹ וּלְכָךְ תּוֹעֲבַת כְּסִיל לָסוּר מֵרַע לְפִי שֶׁעָרֵב לָהֶם לְמַלֵּא תַּאֲוָתָם: נִהְיָה. הֹוָה, דָּבָר אַחַר תַּאֲוָה נִהְיָה הקב''ה מִתְאַוֶּה שֶׁיַּעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל רְצוֹנוֹ וּבִהְיוֹת תַּאֲוָתוֹ בָּאָה עֲרֵבָה לוֹ וְתוֹעֲבַת רְשָׁעִים שֶׁיָּסוּרוּ מֵרָעָתָם לְמַלְּאוֹת תַּאֲוָתָם:

(הלוך) הוֹלֵ֣ךְ אֶת־חֲכָמִ֣ים (וחכם) יֶחְכָּ֑ם וְרֹעֶ֖ה כְסִילִ֣ים יֵרֽוֹעַ:

Frayer avec les sages, c’est devenir sage ; fréquenter les sots, c’est devenir mauvais.

Rachi

הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרוֹעֶה כְּסִילִים. הַמְחַבֵּר לוֹ כְּסִילִים לִהְיוֹת לוֹ רֵעִים: יֵרוֹעַ. יְרוּצַץ:

חַ֭טָּאִים תְּרַדֵּ֣ף רָעָ֑ה וְאֶת־צַ֝דִּיקִ֗ים יְשַׁלֶּם־טֽוֹב:

Le mal poursuit les pécheurs ; le bien est la récompense des justes.

Rachi

חֲטָאִים תְּרַדֵּף רָעָה. אָדָם רָשָׁע רִשְׁעָתוֹ רוֹדַפְתּוֹ עַד הִשָּׁמְדוֹ:

ט֗וֹב יַנְחִ֥יל בְּנֵֽי־בָנִ֑ים וְצָפ֥וּן לַ֝צַּדִּ֗יק חֵ֣יל חוֹטֵֽא:

L’homme de bien transmet son héritage aux enfants de ses enfants, mais la richesse du pécheur est réservée au juste.

Rachi

טוֹב יַנְחִיל. אֶת זְכוּתוֹ וְאֶת מָמוֹנוֹ לִבְנֵי בָּנָיו אֲבָל חוֹטֵא אֵינוֹ מַנְחִיל לְבָנָיו כִּי צָפוּן חֵילוֹ וּמָמוֹנוֹ לַצַּדִּיק כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן:

רָב־אֹ֭כֶל נִ֣יר רָאשִׁ֑ים וְיֵ֥שׁ נִ֝סְפֶּ֗ה בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט:

Le champ bien cultivé du pauvre donne des vivres abondants ; il en est qui se perdent par l’absence de toute règle.

Rachi

רָב אוֹכֵל נִיר רָאשִׁים. רָאִיתִי בַּמָּסוֹרֶת הַגְּדוֹלָה רָב אוֹכֵל שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה רַב קמצי''ן וְזֶהוּ חֲטָף קָמָץ וּמְחוּבָּר עִם אוֹכֵל בְּמַקָּף וְאוֹכֵל רָאִיתִי שָׁם נָקוּד פַּתָּח (ר''ל סֶגּוֹל שֶׁהוּא פַּתָּח קָטָן) וְטַעֲמוֹ לְעֵילָא כְּמוֹ אֶת כָּל אוֹכֵל הַשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת (בְּרֵאשִׁית מא) וּלְפִי נְקוּדָּתוֹ זֶה פִּתְרוֹנוֹ הַרְבֵּה תְּבוּאָה בָּאָה לְעוֹלָם עַל יְדֵי נִיר אֲנָשִׁים דַּלִּים כְּלוֹמַר הַרְבֵּה תּוֹרָה יוֹצְאָה עַל יְדֵי תַּלְמִידִים שֶׁרַבּוֹתֵיהֶם לְמֵדִין מֵהֶם מִתּוֹךְ פִּלְפּוּלָם שֶׁמְּפַלְפְּלִים בַּהֲלָכָה: וְיֵשׁ נִסְפֶּה. וְיֵשׁ הַרְבֵּה מֵהֶם שֶׁהֵם כָּלִים מִן הָעוֹלָם בִּשְׁבִיל לֹא מִשְׁפָּט שֶׁאֵינָן נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, וּלְעִנְיַן הַתְּבוּאָה יֵשׁ תְּבוּאָה לוֹקָה בִּשְׁבִיל בְּעָלֶיהָ שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מַעַשְׂרוֹתֶיהָ וּמַתָּנוֹת עֲנִיִּים כַּמִּשְׁפָּט, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, וְיֵשׁ נִסְפֶּה עַל שְׁלוּחוֹ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁמְּחַלֵּף שֵׁם בְּשֵׁם וּמֵמִית אֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ אֲבָל אִם כֵּן הוּא אֵין עִנְיָן סוֹף הַפָּסוּק לְרֹאשׁוֹ:

חוֹשֵׂ֣ךְ שִׁ֭בְטוֹ שׂוֹנֵ֣א בְנ֑וֹ וְ֝אֹהֲב֗וֹ שִֽׁחֲר֥וֹ מוּסָֽר:

Ménager les coups de verge, c’est haïr son enfant ; mais avoir soin de le corriger, c’est l’aimer.

Rachi

חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ. סוֹפוֹ שֶּׁשּׂוֹנֵא אֶת בְּנוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ בְּסוֹפוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה: שִׁחֲרוֹ מוּסָר. תָּמִיד לַבְּקָרִים מְיַסְּרֵהוּ:

צַדִּ֗יק אֹ֭כֵל לְשֹׂ֣בַע נַפְשׁ֑וֹ וּבֶ֖טֶן רְשָׁעִ֣ים תֶּחְסָֽר:

Le juste mange pour apaiser sa faim ; mais le ventre des méchants n’en a jamais assez.

Rachi

לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ. דּוֹמֶה שֶׁיְּהֵא שָׂבֵעַ (סא''א וְנִכְתַּב תַּחְתָּיו): תֶּחְסָר. אֵינוֹ דּוֹמֶה שֶׁיְּהֵא שָׂבֵעַ:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source