Chap. 4
1
עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין {א} עָלוּ מִבָּבֶל, כַּהֲנֵי {ד}, לְוִיֵּי {ה}, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי, וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי, נְתִינֵי, שְׁתוּקֵי, וַאֲסוּפֵי. כַּהֲנֵי, לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. לְוִיֵּי {ח}, יִשְׂרְאֵלֵי, חֲלָלֵי, גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי {ט}, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי, מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי, כֻּלָּם מֻתָּרִין {י} לָבֹא זֶה בָזֶה:
R. Bartenura (non traduit)
עֲשָׂרָה יוֹחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל. שֶׁהִפְרִישׁ עֶזְרָא כָּל הַפְּסוּלִים שֶׁהָיוּ בְּבָבֶל {ב} וְהוֹלִיכָן עִמּוֹ, כְּדֵי שֶּׁלֹא יִתְעָרְבוּ עִם הַמְיֻחָסִין, מֵאַחַר שֶׁאֵין שָׁם בֵּית דִּין {ג}:
חֲלָלֵי. כֹּהֲנִים שֶׁנּוֹלְדוּ מִן הַפְּסוּלוֹת לַכְּהֻנָּה, כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה {ו} חֲלָלָהּ זוֹנָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט:
חֲרוּרֵי. עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים:
נְתִינֵי. גִּבְעוֹנִים שֶׁמָּלוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, וְנֶאֶסְרוּ לָבֹא בַקָּהָל {ז}:
שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי. מְפָרֵשׁ לְהוּ וְאָזֵיל:
גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי מַמְזֵרִין כוּ' כֻּלָּם מֻתָּרִין לָבֹא זֶה בָזֶה. דִּקְהַל גֵּרִים לֹא אִקְּרֵי קָהָל, וְלֹא הֻזְהֲרוּ מַמְזֵרִים לָבֹא בִּקְהַל גֵּרִים. אֲבָל לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי בְּמַמְזֵרֵי לֹא. וּשְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי סָפֵק מַמְזֵרִים הֵם וּמֻתָּרִין לְהִתְעָרֵב בְּמַמְזֵר וַדַּאי, דְּאָמְרִינַן בְּקָהָל וַדַּאי הוּא דְּלֹא יָבֹא, הָא בְקָהָל סָפֵק יָבֹא {יא}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{א} יוֹחֲסִין. שֵׁם הַיַּחַס הוּנַח עַל יְדִיעַת הָאִישׁ לְבֵית אֲבוֹתָיו לָדַעַת עִנְיָנוֹ, עַל אֵיזֶה דֶרֶךְ שֶׁנּוֹלַד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ב} מִדְּלֹא תְנַן עָלוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עָלוּ מִבָּבֶל, לְאַשְׁמְעִינַן שֶׁכֻּלָּם עָלוּ מִבָּבֶל. גְּמָרָא: {ג} כְּלוֹמַר סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְדָנִין אֶת הַכְּהֻנָּה. כְּדִתְנַן בְּסוֹף מַסֶּכֶת מִדּוֹת: {ד} כַּהֲנֵי כוּ'. מְנָלָן דִּסְלִיקוּ כוּ', וְיָלֵיף לְהוּ מִקְּרָא בַגְּמָרָא: {ה} לְוִיֵּי. וְהָא דִכְתִיב [עֶזְרָא ח] וּמִבְּנֵי לֵוִי לֹא מָצָאתִי שָׁם, זֶה הָיָה בְּעוֹדוֹ בְּבָבֶל, דּוֹק בַּפְּסוּקִים. וְהָא דְעֶזְרָא קְנָסָם שֶּׁלֹא עָלוּ עִמּוֹ (כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ''ב סוֹף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי), הַיְנוּ עַל שֶּׁלֹא נִתְעוֹרְרוּ מֵעַצְמָם לַעֲלוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ו} וְלֹא מָנֵי חֲלוּצָה, מִשּׁוּם דְּדִבְרֵי סוֹפְרִים הוּא. וּמִכָּל מָקוֹם הַוָּלָד חָלָל מִדִּבְרֵיהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ז} שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ חֹטְבֵי עֵצִים וְגוֹ' [יְהוֹשֻׁעַ ח]. וְחַיָּבִים יִשְׂרָאֵל לָמוּל עַבְדֵיהֶם הַכְּנַעֲנִים, וְהַנְהוּ הֲווּ בִּכְלַל מִקְנַת כַּסְפֶּךָ (וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי רֵישׁ פֶּרֶק ג דְּמַכּוֹת): {ח} לְוִיֵּי כוּ'. אֲבָל כַּהֲנֵי בַּחֲלָלֵי גֵּרֵי וַחֲרוּרֵי לֹא, שֶׁחֲלָלָה בְלָאו. וּמְשֻׁחְרֶרֶת בְּחֶזְקַת זוֹנָה. רַשִׁ''י: {ט} וַחֲרוּרֵי. מַשְׁמַע אֲבָל עֲבָדִים לֹא. אַלִּיבָּא דְרַבִּי טַרְפוֹן הוּא הַדִּין לְמַמְזֵרִים דְּמֻתָּרִין בַּעֲבָדִים, אֶלָּא מִשּׁוּם אִינָךְ שֶׁאֲסוּרִים בַּעֲבָדִים תָּנָא חֲרוּרֵי. הָרַ''ן: {י} מֻתָּרִים כוּ'. וְאַף דִּנְתִינִים קָיְמֵי בְּלֹא תִתְחַתֵּן דְּקָאֵי אַשִּׁבְעָה עֲמָמִין בְּגֵרוּתָן, דְּיֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא מִחַיְּבֵי בְּלָאו דְּחִתּוּן אֶלָּא הֵיכָא דְּאִיכָּא חֲשָׁשָׁא דְכִי יָסִיר, לְפִי שֶּׁלֹא חָשְׁשָׁה תוֹרָה אֶלָּא אַמְּיֻחָסִים, אֲבָל אַפְּסוּלִים לֹא. אֶלָּא דִבְלֹא גֵּרוּת אֲסוּרִים מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ הֲסָרָה, אֲבָל נְתִינֵי שֶׁהֵם גֵּרִים וְחַיָּבִים בְּכָל הַמִּצְוֹת לָאו בְּנֵי הֲסָרָה נִינְהוּ: {יא} וְהָכִי נַמִּי אִיכָּא לְמִדְרַשׁ מַמְזֵר וַדַּאי הוּא דְלֹא יָבֹא, הָא סָפֵק מַמְזֵר יָבֹא, וְלִישְׁרֵי בְיִשְׂרָאֵל שְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי. וְהָכִי נַמִּי אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא, אֶלָּא דַחֲכָמִים הֵם שֶׁעָשׂוּ מַעֲלָה בְיוֹחֲסִין וְלֹא רָצוּ לְהַכְשִׁירָם לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל זֶה בָזֶה לֹא עָשׂוּ מַעֲלָה:
Rambam (non traduit)
עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי כו': כשעלה עזרא מבבל לא הנית בהם פסול בשום פנים אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסים וכן אמרו לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה והעלה עמו אלו העשרה משפחות מפני שחשש שמא יתערבו עמם אחר שלא היה שם בית דין הגדול שישתדלו על כך ולפיכך העלה אותם לירושלים שהיה שם בית דין הגדול שלא יניחו אותם להתערב: ונתינים הם הגבעונים שנתגיירו בימי יהושע שנאמר ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים א] לכל העדה.
2
וְאֵלּוּ הֵם שְׁתוּקֵי, כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ וְאֵינוֹ מַכִּיר אֶת אָבִיו. אֲסוּפֵי, כֹּל שֶׁנֶּאֱסַף מִן הַשּׁוּק וְאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא לִשְׁתוּקֵי, בְּדוּקֵי:
R. Bartenura (non traduit)
שְׁתוּקֵי. כֹּל שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת אִמּוֹ. שֶׁקּוֹרֵא אַבָּא, וְאִמּוֹ מַשְׁתַּקְתּוֹ:
בְּדוּקֵי. שֶׁבּוֹדְקִין אֶת אִמּוֹ. אִם אָמְרָה לְכָשֵׁר נִבְעַלְתִּי, הַוָּלָד כָּשֵׁר. וַהֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל:
Rambam (non traduit)
ואלו הם שתוקי כל שהוא מכיר את אמו כו': אמרו מאי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי הולד כשר כמו שבארנו בתחילת כתובות. והלכה כאבא שאול:
3
כָּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַקָּהָל, מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וַדָּאָן בְּוַדָּאָן, מֻתָּר. וַדָּאָן בִּסְפֵקָן, (וּסְפֵקָן בְּוַדָּאָן), וּסְפֵקָן בִּסְפֵקָן, אָסוּר {יב}. וְאֵלּוּ הֵן הַסְּפֵקוֹת, שְׁתוּקִי, אֲסוּפִי וְכוּתִי:
R. Bartenura (non traduit)
כָּל הָאֲסוּרִים לָבֹא בַקָּהָל. אַף עַל גַּב דִּתְנִינַן לַהּ בָּרֵישָׁא מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי וְכוּ' מֻתָּרִים לָבֹא זֶה בָזֶה, הָא קָמַשְׁמַע לָן כְּגוֹן גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי עִם מַמְזֵר שְׁתוּקִי וַאֲסוּפִי:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּהָכִי קָאָמַר, אֲפִלּוּ רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאוֹסֵר גֵּר בְּמַמְזֶרֶת, הָנֵי מִלֵּי גֵר שֶׁל שְׁאָר נָכְרִים שֶׁמֻּתָּר לָבֹא בַקָּהָל הוּא דְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת לְרַבִּי יְהוּדָה, דִּסְבִירָא לֵיהּ קְהַל גֵּרִים אִקְּרֵי קָהָל, אֲבָל גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי שֶׁאָסוּר לָבֹא בַּקָּהָל מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁמֻּתָּר בְּמַמְזֶרֶת:
וַדָּאָן בְּוַדָּאָן מֻתָּר. כְּגוֹן מַמְזֵרֵי בִּנְתִינֵי:
וַדָּאָן בִּסְפֵקָן. מַמְזֵרֵי וּנְתִינֵי בִּשְׁתוּקֵי וַאֲסוּפֵי:
סְפֵקָן בִּסְפֵקָן. שְׁתוּקִי בִשְׁתוּקִית, וַאֲסוּפִי בַּאֲסוּפִית, וַאֲסוּפִי בִשְׁתוּקִית. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה סָפֵק וְזֶה סָפֵק, אָסוּר, שֶׁמָּא זֶה כָשֵׁר וְזֶה פָסוּל. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
כּוּתִי. הֲוֵי סְפֵקַיְהוּ לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּתוֹרַת גִּטִּין וְקִדּוּשִׁין. וְהָאִידְנָא עֲשָׂאוּם כְּנָכְרִים גְּמוּרִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יב} אָסוּר. דִּסְבִירָא לֵיהּ עָשׂוּ מַעֲלָה בְיוֹחֲסִין אֲפִלּוּ בְּהָנֵי:
Rambam (non traduit)
כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה כו': האסורין לבא בקהל הם עמוני ומואבי וממזר ושתוקי שלא נבדקה אמו ואסופי וכותי בזמן שלא היה הכותי אצלם כעובדי כוכבים אבל היום בארנו שהם כעובדי כוכבים לכל דבריהם ומה שאומר ר' יהודה אוסר שיעורו ואפילו לרבי יהודה שאוסר גר בממזרת מתיר גר עמוני בממזרת לפי שתכלית כוונת ר''י שאומר קהל גרים איקרי קהל וגר אסור בממזרת אינו אומר אלא כשזה הגר ראוי לבא בקהל אבל אם היה אסור לבא בקהל הרי זה מותר בממזרת והלכה כר' אליעזר בפסק הלכה קהל גרים לא איקרי קהל וגר מותר בכהנת ומותר בממזרת:
4
הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת {יג} צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה {יד}, אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ. לְוִיָּה {טז} וְיִשְׂרְאֵלִית, מוֹסִיפִין {יח} עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָת:
R. Bartenura (non traduit)
אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁתַּיִם מִצַּד הָאָב וּשְׁתַּיִם מִצַּד הָאֵם:
שֶׁהֵם שְׁמֹנֶה. אַרְבַּע מִן הָאָב. וְאַרְבַּע מִן הָאֵם. וְאֵלּוּ הֵן, אִמָּהּ, אֵם אִמָּהּ, אֵם אֲבִי אִמָּהּ, אֵם אֵם אֲבִי אִמָּהּ, אֵם אָבִיהָ, אֵם אֵם אָבִיהָ, אֵם אֲבִי אָבִיהָ, אֵם אֵם אֲבִי אָבִיהָ. בּוֹדְקִים בָּהֶם שֶּׁלֹא הָיָה בְאַחַת מֵהֶן מִן הַפְּסוּלוֹת {טו}:
וְאִם הָיְתָה לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית. וְכֹהֵן {יז} בָּא לְכָנְסָהּ:
מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָת. אֵם אַחַת בְּכָל זוּג וְזוּג. כְּגוֹן אִמָּהּ וְאֵם אִמָּהּ וְאִם אֵם אִמָּהּ, וְכֵן כֻּלָּם. וְהָא דְבָדְקִינַן בָּאִמָּהוֹת וְלֹא בָדְקִינַן בָּאָבוֹת שֶׁמָּא יֵשׁ פְּסוּל בְּאָבִיהָ אוֹ בַּאֲבִי אָבִיהָ, מִשּׁוּם דְּדֶרֶךְ הָאֲנָשִׁים כְּשֶׁמְּגַנִּים זֶה אֶת זֶה מִתּוֹךְ קְטָטָה, מְגַנִּין בְּיוֹחֲסִין, וְאִם הָיָה שׁוּם פְּסוּל מִצַּד הָאָבוֹת הָיָה יָדוּעַ. אֲבָל הַנָּשִׁים אֵין זוֹ מְגַנָּה אֶת זוֹ בִּפְסוּל יִחוּס אֶלָּא בִּזְנוּת, וְכִי אִיכָּא בְהוּ מִלְּתָא בִפְסוּל יוֹחֲסִין לֵית לֵיהּ קָלָא. וְלֹא נֶאֶמְרָה חִיּוּב בְּדִיקָה זוֹ אֶלָּא בְּמִשְׁפָּחָה שֶׁקָּרָא עָלֶיהָ עַרְעָר {יט}, אֲבָל מִשְׁפָּחָה שֶׁאֵין בָּהּ חֲשָׁד אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק, שֶׁכָּל הַמִּשְׁפָּחוֹת בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת הֵן עוֹמְדוֹת. וְהָאִישׁ בִּלְבַד הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִבְדֹּק כְּשֶׁבָּא לִשָּׂא אִשָּׁה מִמִּשְׁפָּחָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲשָׁד, אֲבָל כֹּהֶנֶת שֶׁבָּאת לִנָּשֵׂא אֵינָהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק אַחַר הָאִישׁ, שֶּׁלֹא הֻזְהֲרוּ {כ} כְּשֵׁרוֹת לִנָּשֵׂא לַפְּסוּלִים, וְכֹהֶנֶת מֻתֶּרֶת לְכַתְּחִלָּה לְהִנָּשֵׂא לְגֵר וּלְחָלָל, וְכָל שֶׁכֵּן לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית {כא}:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{יג} הַנּוֹשֵׂא כוּ'. פֵּרוּשׁ כֹּהֵן שֶׁבָּא לִשָּׂא אִשָּׁה כֹהֶנֶת. וְקָאָמַר דְּצָרִיךְ לִבְדֹּק מִשּׁוּם שֶׁאָנוּ רוֹצִים שֶׁבְּנָהּ יְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל אֵין לְפָרֵשׁ דְּמַיְרֵי בְיִשְׂרָאֵל כוּ', דְּאִם כֵּן אַמַּאי נָקַט כֹּהֶנֶת, אֲפִלּוּ חֲלָלָה נַמִּי הֲוֵי בְּנָהּ כָּשֵׁר לִכְהֻנָּה. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב דִּלְהָרַ''ב דִּמְפָרֵשׁ דְּדַוְקָא בְּעִרְעוּר דִּין הַבְּדִיקָה מִשּׁוּם עַצְמוֹ, שֶּׁלֹא יִשָּׂא לַמֻּזְהָר עָלֶיהָ. וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵין לְפָרֵשׁ בְּיִשְׂרָאֵל, דְּכָל שֶׁאֵין כָּאן פְּסוּל חֲלָלוּת אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה אֲפִלּוּ לְמַמְזֵרוּת. וְכֵן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּעִקָּר הַבְּדִיקָה מִשּׁוּם חֲלָלוּת, וְאַגַּב כוּ'. וְעַיֵּן עוֹד: {יד} שְׁמֹנֶה. נָקַט הַאי לִישָׁנָא לְפִי שֶׁמִּפְּנֵי בְדִיקַת הָאַרְבַּע צָרִיךְ לִבְדֹּק הָאֲחֵרוֹת, שֶׁאֵין הָאַרְבַּע נִבְדָּקוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הוּא בוֹדֵק שֶׁלְּמַעְלָה מֵהֶן. הָרַ''ן: {טו} וּלְשׁוֹן רַשִׁ''י, בּוֹדְקִים שֶּׁלֹא הָיוּ מַמְזֵרוֹת אוֹ אַחַת מֵהַפְּסוּלוֹת לַקָּהָל: {טז} לְוִיָּה כוּ'. דְּאַף עַל גַּב דְּאֵין בָּהֶן חֲשַׁשׁ חֲלָלוּת, שֶׁאָבִיהָ הוּא לֵוִי וְיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ כְּשֶׁאִמָּהּ חֲלָלָה כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ו', מִכָּל מָקוֹם הוֹאִיל וְהִצְרִיכוּ לְכֹהֵן לִבְדֹּק מִשּׁוּם פְּסוּל חֲלָלוּת בְּכֹהֶנֶת דְּשָׁיְכֵי בָּהּ, הִלְכָּךְ הִצְרִיכוּהוּ לִבְדֹּק הֵיכָא דְלָא שַׁיָּךְ אֶלָּא פְסוּל מַמְזֵרוּת, כְּגוֹן לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית. תּוֹסָפוֹת: {יז} וְכֵן לְשׁוֹן רַשִׁ''י. וְאַף עַל גַּב דִּבְכֹהֵן אָיְרֵי, הֻצְרְכוּ לְפָרֵשׁ כָּאן שֶּׁלֹא נִטְעֶה, דְּבֵין בָּרֵישָׁא בֵּין בַּסֵּיפָא הַנּוֹשֵׂא הוּא כְמוֹ הַנִּשֵּׂאת: {יח} מוֹסִיפִין כוּ'. לְפִי שֶׁהַתַּעֲרֹבוֹת בָּהֶם יוֹתֵר. הָרַמְבַּ''ם: {יט} שֶׁיָּעִידוּ שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶם מַמְזֵר אוֹ חָלָל אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עַבְדוּת. הָרַמְבַּ''ם: {כ} וְלֹא קָשְׁיָא דְּהָא הִשְׁוָה הַכָּתוּב אִשָּׁה כוּ' לְכָל עֳנָשִׁין, דְּהָא אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּכָל הֵיכָא דְהוּא מֻזְהָר עָלֶיהָ הִיא מֻזְהֶרֶת עָלָיו שֶּׁלֹא תִשָּׂאֶנּוּ, וְאִם כֵּן הֲרֵי הִיא שָׁוָה לוֹ: {כא} וְכֵיוָן שֶּׁלֹא הִקְפִּידָה תוֹרָה עֲלֵיהֶם לְיוֹחֲסִין, רַבָּנָן נַמִּי לֹא עֲבוּד בְּהוּ מַעֲלָה לְאַצְרְכִינְהוּ בְדִיקָה, וַאֲפִלּוּ מֵחֲמַת מַמְזֵרוּת וּשְׁתִיקוּת, אֶלָּא כִי אִתְחַזַּק אִסּוּרָא בֵּיהּ, אֲבָל לַחֲשָׁשָׁא וּלְמִבְדַּק לֹא אַצְרְכִינְהוּ. רַשִׁ''י:
Rambam (non traduit)
ואשר חייב לבדוק אחר הנשים ואין בודקין אחר האנשים מפני כשהם מתקוטטין בייחוסין הוא דמבזו לפיכך אילו היה באנשים פסלנות היה נשמע אבל הנשים כשמתקוטטות בעריות הוא דמבזין אם איתא דאיכא מילתא לית לה קלא ולפיכך מוסיף לבדוק בנשים. ומוסיף הלוי והישראל בבדיקה משפחה אחת יותר לפי שהתערובות בהם יותר. וכל זה מחוייב במשפחה שקרא עליה ערער והוא שיאמרו במשפחה פלונית יש בה פסלנות אבל משפחה שאין בה חשד אין צריך לבדוק לפי שהעיקר אצלנו כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות ואשר חייב שיבדוק האיש ואז נושא אשה שלא מן המשפחה החשודה ולא תבדק האשה לפי שהעיקר אצלינו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים ומותר לכהנת שתנשא לגר או חלל וכל שכן הלויה והישראלית:
(אמר המעתיק זאת היא הצורה שמצאתי בספר הערבי שהעתקתי ממנו ומצאתי השמות והמלות שבין כל צורה וצורה שבין כל ענף וענף מאלו הענפים מוטעים מאד נמצא כתוב בתוך הצורה אביו ואמה ואביה ושיבושין הסותרים שיטת ההלכה ואדע כי טעות סופר הוא בהכרח ואני ציירתי הצורה כמו שמצאתי בספר וכתבתי בתוכה ארבע אמהות שהם שמונה ארבע מצד אביה וארבע מצד אמה כמו שהן חלוקות וה' יתברך יצילני מן השגיאות ע''כ)
הנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה כו': מה שאמר אם אבי אמה ואמה רוצה לומר באומרו ואמה אם אם אבי אמה וכמו כן מה שאמר אם אבי אביה ואמה רוצה לומר אם אם אבי אביה וכבר שמתי לך זה בצורה נגד העין עד שיתבאר הענין היטב ונתתי על כל אחת ואחת מאלו השמנה נשים המנויות בזאת המשנה סימן וכשתעיין זאת הצורה תמצא ארבע נשים מצד האב וארבע מצד האם ואלו השמנה נשים הם ארבע משפחות לפי שהיא מגיע עד אם אם אב אמה ואלו הן ארבע משפחות.
5
אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ {כב} וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן {כד} וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן סַנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה. וְכֹל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי {כו} הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה, מַשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בָּעַרְכֵי הַיְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ {כח}:
R. Bartenura (non traduit)
אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה. הִתְחִיל לִבְדֹּק בָּאִמָּהוֹת וּמָצָא שֶׁאֲבִי אָבִיהָ שִׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ {כג}, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחַר אֵם אֲבִי אָבִיהָ, דְּכֵיוָן דִּבְנָהּ שִׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בְּיָדוּעַ שֶׁמְּיֻחָס הָיָה:
וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה. אִם מָצָא שֶׁהָיָה מְשׁוֹרֵר עַל הַדּוּכָן:
וְלֹא מִן הַסַּנְהֶדְרִין וּלְמָעְלָה. וְדַוְקָא מִן הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם {כה}, וַאֲפִלּוּ מֵאוֹתָן שֶׁדָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּלְבַד, שֶּׁלֹא הָיוּ מַעֲמִידִין מִן הַסַּנְהֶדְרִין בִּירוּשָׁלַיִם אֶלָּא כֹהֵן וְלֵוִי וְיִשְׂרָאֵל מְיֻחָס, שֶׁנֶּאֱמַר (בְּמִדְבָּר יא) וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ, בְּדוֹמִין לְךָ בְּיַחַס וּבְחָכְמָה:
וְגַבָּאֵי צְדָקָה. כֵּיוָן דְּמִנְּצוּ בַּהֲדֵי אֱנָשֵׁי, שֶׁמְּמַשְׁכְּנִין עַל הַצְּדָקָה וַאֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אִי הֲוָה בְהוּ מִלְּתָא, קָלָא הֲוָה לְהוּ:
בָּעַרְכִי יְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. בְּסַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁל עִיר שֶׁשְּׁמָהּ יְשָׁנָה, הַסְּמוּכָה לְצִפּוֹרִי:
עָרְכִי. סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁהָיוּ עוֹרְכִין וּמְסַדְּרִין הַיּוּחֲסִין {כז}:
בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ. בַּחֲלֻקַּת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לָצֵאת לְמִלְחֶמֶת בֵּית דָּוִד מִשְׁפָּחָה פְלוֹנִית בְּחֹדֶשׁ פְּלוֹנִי. וְלֹא הָיוּ יוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה אֶלָּא מְיֻחָסִין {כט}, שֶׁתְּהֵא זְכוּתָן וּזְכוּת אֲבוֹתָן מְסַיַּעְתָּן:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{כב} הַמִּזְבֵּחַ. מַיְרֵי אֲפִלּוּ בַּעֲבוֹדוֹת הַכְּשֵׁרוֹת בְּזָרִים כְּגוֹן שְׁחִיטָה כוּ', דִּלְכַתְּחִלָּה לֹא עָבְדֵי כִּי אִם מְיֻחָסִים וְהַיְנוּ דְּלֹא תָנֵי סֵפֶר תּוֹרָה וּתְרוּמָה וּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם, מִשּׁוּם דְּמִלְּתָא דִפְשִׁיטָא נִינְהוּ דְּאֵינָן אֶלָּא בְּכֹהֲנִים. וְשִׁיֵּר נַמִּי שְׁטָרוֹת, דְּאִיכָּא מַאן דְּאָמַר דְּמַעֲלִין. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כג} וְהוּא הַדִּין בְּאָבִיהָ שֶׁאֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק עוֹד לֹא בְאִמּוֹ וְלֹא בְּאֵם אֵם אָבִיהָ, וְכֵן בְּכָל אָב: {כד} הַדּוּכָן כוּ'. דְּאָמַר מַר שֶׁשָּׁם (בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. רַשִׁ''י) הָיוּ יוֹשְׁבִין סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה מְיֻחָסֵי כְּהֻנָה מְיֻחָסֵי לְוִיָּה. גְּמָרָא: {כה} תֵּימַהּ, דְּהָא אֵין כְּשֵׁרִים לְדִינֵי נְפָשׁוֹת אֶלָּא הַמַּשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה, וְכָל סַנְהֶדְרִין הָיוּ דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וְכָל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין. אֶלָּא עִקָּרָא דְמִלְּתָא דְסַנְהֶדְרִין בְּכָל מָקוֹם. וּתְנַאי דְבִירוּשָׁלַיִם, אֲמָרוּהוּ בַגְּמָרָא אַשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים, מִשּׁוּם דִּלְדִינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל כְּשֵׁרִים וַאֲפִלּוּ מַמְזֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {כו} מִשּׁוֹטְרֵי. הַיְנוּ דְּפֵרֵשׁ הָרַ''ב שֶׁהָיוּ דָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ''י: {כז} לְשׁוֹן רַשִׁ''י, בְּעַרְכֵי, שֶׁהָיָה כָּתוּב בְּסִדְרֵי הַדַּיָּנִין שֶׁהָיוּ רְגִילִין לְיַחֵס אֶת הָרְאוּיִים לָדוּן שֶׁהָיוּ מְיֻחָסִים, וְכוֹתְבִין עַל הַסֵּדֶר פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מְיֻחָסִים הֵן, שֶׁאֵין רְגִילִים בְּנֵי הַמָּקוֹם לְמַנּוֹת דַּיָּן שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָס: {כח} מֶלֶךְ. דְּאָמַר קְרָא וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה [דִּבְרֵי הַיָּמִים א ז]: {כט} הַיְנוּ לוֹמַר דִּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ דְּבָעִינַן זְכוּתָן כִּדְאִיתָא בְמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ט' דְּסוֹטָה, הָכִי נַמִּי הִצְרִיךְ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם זְכוּת אֲבוֹתָם:
Rambam (non traduit)
אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה כו': נתבאר בסוף מדות סנהדרי גדולה היו מלאכתן לבדוק כל כהן כשר עובד ושנמצא בו פסול מרחיקין אותו וכמו כן הדוכן שהיו אומרים עליהם הלוים השיר בודקין ואחר כך מעלין וכמו כן הסנהדרין לא היו אלא כהנים לוים וישראלים מיוחסין ואנו עתידין לבאר זה במסכת סנהדרין לפי שנאמר בהן והתיצבו שם עמך בדומין לך בחכמה ובאמונה וביחס. ושוטרי הרבים אמנם זה בירושלים לפי שהם לא היו ממנין על עצמן לדיינים אלא מיוחס ואפילו לדיני ממונות. וגבאי צדקה הם במריבה עם בני אדם תמיד מפני שמטריחים בני אדם בנתינת הצדקה כמו שהעיקר אצלינו ממשכנין על הצדקה ואפילו בערב שבת ואילו היה בהם פסלנות היו פוסלין אותו בו ויהיה הדבר נשמע: וערכי הישנה של צפורי לא היה מעיד בה אלא מיוחס. ואסטרטיא של מלך פנקס הגייסות שהיו יוצאין למלחמה עם מלכי בית דוד לפי שהם לא היו מוציאין למלחמה אלא מיוחס כדי שתהא זכות אבותם מסייעתן:
6
בַּת חָלָל זָכָר, פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם {ל}. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה {לא}. חָלָל שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּת גֵּר זָכָר כְּבַת חָלָל זָכָר:
R. Bartenura (non traduit)
בַּת חָלָל זָכָר פְּסוּלָה מִן הַכְּהֻנָּה לְעוֹלָם. בַּת בְּנוֹ אוֹ בַּת בֶּן בְּנוֹ, עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. אֲבָל בַּת בִּתּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה, דְּבַת חָלָל עַצְמָהּ מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה:
בַּת גֵּר זָכָר. אֲפִלּוּ מִיִּשְׂרְאֵלִית, פְּסוּלָה לַכְּהֻנָּה כְבַת חָלָל זָכָר:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{ל} לְעוֹלָם. מַהוּ דְתֵימָא מִידֵי דַּהֲוָה אַמִּצְרִי וַאֲדוֹמִי, מַה לְּהַלָּן לְאַחַר שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת כוּ', קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא: {לא} כְּשֵׁרָה כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לֵיהּ מִקְּרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם כו': צריך שנבאר ענין חלל וחללה ואז נדבר על זאת המשנה וזהו כשכהן הדיוט בעל זונה או גרושה וכמו כן כהן גדול כשבעל אלמנה או גרושה או זונה עשאה חללה בין שבעל אותה בעילת נשואין או בעילת זנות באונס או ברצון בזדון או בשגגה ואפילו נשא אחת מאלו האסורות וגרשה היא תשאר חללה לעולם כל זמן שבעלה הכהן וכל ולד שיולד לזה הכהן מאלו האסורות הרי הוא חלל בין שיהיה זה הילוד זכר או נקבה וכמו כן כל כהן שישא חללה או שיזנה עמה כמו שזכרנו כל מה שיולד לו ממנה חללים וזאת הזונה שאסורה על הכהן וכשבעל אותה נעשית חללה וזרעו ממנה חללים היא גיורת ומשוחררת ומי שנבעלה בעילת זנות כמו שנקדם בפ' הששי מיבמות (הל''ב) ובעילת זנות הוא שיבעול האשה מי שהוא אסור עליה משום ערוה מן העריות או שיבעול אותה גר עמוני מואבי מצרי ואדומי וכותי ונתין וחלל וממזר ועובד כוכבים ועבד בין שהיה זה באונס או ברצון בשוגג או במזיד או בנישואין במי שאפשר מהם שיש לו נשואין נעשית זונה ונפסלה לכהונה וכשבעלה כהן אחר כך נעשית חללה ואין הפרש בזאת האשה שנעשית זונה בבעילות אלו בין היתה כהנת או לויה או ישראלית ואף על פי שבעילת חלל אינה בעילת זנות לפי שהעיקר אצלינו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ואינו אסור על הכהנת נשואי החלל ולא תאסר היא עליו עם כל זה יפסול אותה מן הכהונה וכן מנאוה מכלל הפסולים אבל מה שנתחזק אצלי שהוא יפסול אותה מפני שזרעו ממנו חללים כמו שבאר בזאת ההלכה לפי כשנשא חלל לבת ישראל ונולד לו ממנו בן וזה הבן נשא את בת ישראל גם כן ונולד לו ממנו בן ונשא זה הבן השני בת ישראל ונולד לו ממנו בת זאת הבת אסורה לכהונה ואפילו שתגלגל זה עד אלף דורות וזהו ענין מה שאמרו לעולם וזאת ההלכה נמשכת על העיקר הנקדם והוא מה שאמרו כל מקום שיש קדושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ואני תמיה מאד איך יפסל החלל לכהנת לויה וישראלית כמו שזכרו כשבא עליה שעושה אותה זונה שהרי זה סותר העיקר שאמרנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ושמא תאמר שעושה אותה חללה זה ג''כ אינו אמת לפי שהעיקר אצלינו אין חללה אלא מאיסורי כהונה וכהנת אינה אסורה לחלל ושמא תאמר כשבא עליה שלא לשם אישות בלבד הוא פוסל אותה מפני שהוא חלל זה ג''כ אינו אמת לפי שהם אמרו על זכר חלל וחביריו כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו וזו ראיה שבנשואין גם כן יפסול אותה. ואין הלכה כרבי יהודה:
7
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. וְגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה. אֲבָל גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ פְסוּלָה לַכְּהֻנָּה. אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, עַד שֶׁתְּהֵא אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר {לב}, אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת, בִּתּוֹ כְשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה:
R. Bartenura (non traduit)
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כוּ'. מַסְּקִינַן בַּגְּמָרָא שֶׁהַבָּא לִמָּלֵךְ מוֹרִין לוֹ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שֶּׁלֹא יִשָּׂא כֹהֵן בַּת גֵּר וְגִיּוֹרֶת. אֲבָל אִם נָשָׂא, הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְאֵין מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ, וְזַרְעוֹ מִמֶּנָּה כָּשֵׁר:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{לב} רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. הֲרֵי שָׁלֹשׁ מַחֲלוֹקוֹת בַּדָּבָר. לְרַבִּי יְהוּדָה דִלְעֵיל בַּת גֵּר זָכָר פְּסוּלָה וַאֲפִלּוּ נָשָׂא יִשְׂרְאֵלִית. לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אִיכָּא צַד אֶחָד יִשְׂרָאֵל מַכְשִׁיר, וּמִיהוּ גֵּר וְגִיּוֹרֶת בִּתּוֹ פְסוּלָה. וּלְרַבִּי יוֹסֵי אֲפִלּוּ גֵר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת בִּתּוֹ כְשֵׁרָה, וּמִיהוּ הוֹרָתָהּ וְלֵדָתָהּ בִּקְדֻשָּׁה בָּעִינַן. וּבַגְּמָרָא וְכֻלָּן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
ראב''י אומר ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה כו': פסק ההלכה שלכתחילה אין מניחין לישא כר' אליעזר בן יעקב אבל אם נשא בת גרים אין מוציאין מידו כרבי יוסי וזרעו כשר:
8
הָאוֹמֵר, בְּנִי זֶה מַמְזֵר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם אוֹמְרִים עַל הָעֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ מַמְזֵר הוּא, אֵינָם נֶאֱמָנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִים:
R. Bartenura (non traduit)
הָאוֹמֵר בְּנִי זֶה מַמְזֵר הוּא, אֵינוֹ נֶאֱמָן. דְּקָרוֹב הוּא אֶצְלוֹ, וְאֵין קָרוֹב כָּשֵׁר לְהָעִיד {לג}:
וַאֲפִלּוּ שְׁנֵיהֶם. הַבַּעַל וְאִשְׁתּוֹ. וְלֹא מִבַּעְיָא כְּשֶׁהָאָב לְבַדּוֹ מֵעִיד שֶׁהוּא מַמְזֵר, דְּלֹא מְהֵימָן, דְּלֹא קִים לֵיהּ בְּגַוֵּיהּ. אֶלָּא אֲפִלּוּ אִמּוֹ דְּקִים לָהּ בְּגַוֵּיהּ, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת:
אֲפִלּוּ עַל עֻבָּר שֶׁבְּמֵעֶיהָ. שֶּׁלֹא הָיָה לְעוֹלָם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָנִים. טַעֲמָא דְרַבִּי יְהוּדָה דִכְתִיב יַכִּיר, יַכִּירֶנּוּ לַאֲחֵרִים. מִכָּאן שֶׁהָאָב נֶאֱמָן לִפְסֹל אֶת בְּנוֹ, וְאֵין הָאֵם נֶאֱמֶנֶת עַל בְּנָהּ {לד}. וְדַוְקָא עַל בְּנוֹ הוּא נֶאֱמָן, אֲבָל לֹא עַל בֶּן בְּנוֹ, שֶׁאִם הָיוּ לְבֵן זֶה בָנִים אֵינוֹ נֶאֱמָן לְפָסְלָם {לה}. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{לג} וּתְמֵהַנִי, לָמָּה הֻצְרַךְ לְכָךְ, דְּכֵיוָן דִּבְחֶזְקַת כַּשְׁרוּת הוּא אֵין עִרְעוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם. הָרַ''ן. וְלִי נִרְאֶה דְמִשּׁוּם עֻבָּר שֶׁאֵין לוֹ חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת הֻצְרַךְ לָזֶה: {לד} אַף עַל פִּי שֶׁלְּהַכְשִׁיר נֶאֱמֶנֶת כְּדִלְעֵיל בְּמִשְׁנָה ב' לְאַבָּא שָׁאוּל, שָׁאנֵי, דִּלְהַכְשִׁיר דְּבַר תּוֹרָה אֵין אָנוּ צְרִיכִין לָהּ, דְּהָא מִדִּינָא לֹא הֲוֵי אֶלָּא סָפֵק מַמְזֵר, וְסָפֵק מַמְזֵר מִן הַתּוֹרָה מֻתָּר לָבֹא בַקָּהָל כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּמִשְׁנָה ב' אֶלָּא דְרַבָּנָן גָּזְרוּ עֲלֵיהֶם, וְהֶאֱמִינוּהָ בְּשֶׁל דִּבְרֵיהֶם. אֲבָל לִפְסֹל, כֵּיוָן דְּמִדְּאוֹרַיְתָא מֻתָּר לָבֹא בַקָּהָל וְאָסוּר בְּמַמְזֶרֶת וַדָּאִית, וְאִם הָיוּ מַאֲמִינִים אוֹתָהּ וּמַתִּירִין אוֹתוֹ בְּמַמְזֶרֶת וַדָּאִית, הָיוּ מְקִלִּים בְּשֶׁל תּוֹרָה, וְלֹא נָתְנָה תוֹרָה נֶאֱמָנוּת אֶלָּא לָאָב. וַאֲפִלּוּ לָאָב נֶחְלְקוּ חֲכָמִים. הָרַב הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה: {לה} וְהוֹאִיל וְאֵינוֹ נֶאֱמָן לִפְסֹל לִבְנֵי הַבֵּן. אַף אַבְּנוֹ אֵינוֹ נֶאֱמָן, שֶׁאִם נַאֲמִינֵהוּ עַל הַבֵּן, מִמֵּילָא יִהְיוּ נִפְסָלִין בְּנֵי הַבֵּן. תּוֹסָפוֹת וְהָרַ''ן:
Rambam (non traduit)
האומר בני זה ממזר אינו נאמן כו': (דף עח ע''ב) הלכה כר' יהודה ועל מנת שלא יהיה לזה הבן הממזר בנים אבל אם היו לו בנים אינו נאמן האב לפסול בן בנו לפי שתכלית הכוונה שנאמן האב על הבן מה שנאמר יכיר יכירנו לאחרים והאם אינה נאמנת ואין אנו צריכין לבאר אם אמר האב אין זה בני אלא ממזר הוא והאם אומרת שהוא מעובד כוכבים או מעבד שהיא נאמנת והולד כשר וזה נתבאר בתחלת כתובות:
9
מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לִשְׁלוּחוֹ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְהָלַךְ הוּא וְקִדְּשָׁהּ, אִם שֶׁלּוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחוֹ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם {לו} נוֹתְנִים גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ לְקַדְּשָׁהּ, וְהָלְכָה וְקִדְּשָׁהּ אֶת עַצְמָהּ, אִם שֶׁלָּהּ קָדְמוּ, קִדּוּשֶׁיהָ קִדּוּשִׁין. וְאִם שֶׁל שְׁלוּחָהּ קָדְמוּ, קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ, שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִין לָהּ גֵּט. וְאִם רָצוּ, אֶחָד נוֹתֵן לָהּ גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:
R. Bartenura (non traduit)
וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁנָּתְנָה רְשׁוּת לִשְׁלוּחָהּ. אִצְטְרִיךְ תַּנָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן בְּאָב שֶׁעָשָׂה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ וּבְאִשָּׁה שֶׁעָשְׂתָה שָׁלִיחַ לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמָהּ. דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּאָב, הֲוָה אֲמִינָא אָב דְּקִים לֵיהּ בְּיוֹחֲסִין, וּכְשֶׁמָּצָא מְיֻחָס זֶה קִדְּשָׁהּ לוֹ, הוּא דְאָמְרִינַן דְּבִטֵּל אֶת הַשָּׁלִיחַ, אֲבָל אִתְּתָא דְלָא קִים לָהּ בְּיוֹחֲסִין אַף עַל גַּב דְּקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ לֹא סָמְכָה עַל קִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא בִטְּלָה אֶת הַשָּׁלִיחַ, דְּסָבְרָה דִּלְמָא מַשְׁכַּח שָׁלִיחַ אָדָם מְיֻחָס מִזֶּה. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּדִידָהּ, הֲוָה אֲמִינָא מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא דָיְקָא וּמִנָּסְבָא, כִּי קִדְּשָׁה עַצְמָהּ בִּטְּלָה אֶת הַשָּׁלִיחַ, אֲבָל אָב דְּלֹא קָפֵיד עַל בִּתּוֹ אִם תִּנָּשֵׂא לְבַעַל כָּל דְּהוּ, לֹא בַטְּלֵיהּ לִשְׁלִיחוּת דְּשָׁלִיחַ, וְהַאי דְּקָדִים וְקִדְּשָׁהּ, סָבַר דִּלְמָא לֹא מַשְׁכַּח, צְרִיכָא:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{לו} שְׁנֵיהֶם כוּ'. אִם בָּאת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר. רַשִׁ''י:
Rambam (non traduit)
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו כו': הוצרך לשתי הבבות ואף על פי שהענין אחד לפי שהאב יודע ביחוסין והיא אינה יודעת והיה אפשר לומר קדושי האב בלבד הם הקיימים אבל קדושיה לעצמה אינן קיימין ואפילו שקדמו וכמו כן האשה בודקת הראוי לה ואז מתקדשת אבל האב אינו בודק לה כמו שהיא בודקת ושמא נאמר היא בלבד קדושיה קדושין אם קדמו אבל האב לא קמ''ל שאין הפרש בינה ובין אביה בזה הענין:
10
מִי שֶׁיָּצָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָא הוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וְאָמַר, אִשָּׁה שֶׁיָּצָאת עִמִּי לִמְדִינַת הַיָּם הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, לֹא עַל הָאִשָּׁה וְלֹא עַל הַבָּנִים. מֵתָה וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים {לט} וְאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה:
R. Bartenura (non traduit)
אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה לֹא עַל הָאִשָּׁה. שֶׁהִיא מְיֻחֶסֶת, שֶׁכְּבָר בְּדָקָהּ כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ {לז}:
וְלֹא עַל הַבָּנִים. בְּבָנִים קְטַנִּים שֶׁכְּרוּכִים {לח} אַחֲרֵי אִמָּן:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{לז} וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ פְּשִׁיטָא כֵּיוָן דְּנִבְדֶּקֶת כְּבָר שׁוּב אֵין צָרִיךְ רְאָיָה. וְעוֹד דְּאֵינוֹ מֵבִיא רְאָיָה דְּסֵיפָא מְיֻתָּר כוּ'. וְלִי נִרְאֶה דְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִין הָכִי נַמִּי דְּכֻלָּהּ מַתְנִיתִין לֹא אִיצְטְרִיךְ אֶלָּא מִשּׁוּם רְאָיָה דְעַל הַבָּנִים, דְּבָרֵישָׁא אֵין צָרִיךְ כֵּיוָן דִּכְרוּכִים, וּבַסֵּיפָא כֵּיוָן דְּמֵתָה צָרִיךְ, וְאַגַּב נָסֵיב נַמִּי בֵּין בָּרֵישָׁא בֵּין בַּסֵּיפָא דְאֵין צָרִיךְ רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {לח} נִדְבָּקִים אֶצְלָהּ.רַשִׁ''י: {לט} עַל הַבָּנִים. צָרִיךְ לוֹמַר דְּמַתְנִיתִין אֲפִלּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה דְמִשְׁנָה ח' שֶׁסּוֹבֵר דְּדִין תּוֹרָה הָאָב נֶאֱמָן לְפָסְלוֹ וְכָל שֶׁכֵּן לְהַכְשִׁירוֹ וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב לְעֵיל, אֲפִלּוּ הָכִי מִשּׁוּם מַעֲלָה דְיוֹחֲסִין אָמְרוּ חֲכָמִים שֶּׁלֹא לְהַאֲמִינוֹ. וְכָל זֶה הוּא רַק נֶגֶד מִשְׁפָּחוֹת הַבְּדוּקוֹת שֶׁרוֹצִים שֶׁתִּהְיֶה מִשְׁפַּחְתָּן בְּדוּקָה, אֲבָל בְּלָאו הָכִי אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה, דְּכָל אָדָם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת עַד שֶׁיִּפָּסֵל (עַל יְדֵי עִרְעוּר). הַמַּגִּיד:
Rambam (non traduit)
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים כו': זה כולו מבואר: פסק ההלכה ואפילו אשה אחת לא תתייחד וכל שכן שתי נשים ואיש אחד אלא א''כ היו שתי הנשים שתי צרות או שתי יבמות או אשה וחמותה או אשה ובת בעלה ואשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לפי שאלו שונאות זו את זו ולא תבעל אחת מהן בפני האחרת כדי שלא תפרסם עניניה וכמו כן נערה שהיא קטנה מספרת הענין ולא תאסר אשת איש על בעלה משום ייחוד אלא אם קינא לה קודם לכן כמו שבארנו בתחילת סוטה ואין מלקין אשת איש על הייחוד ולא מי שנתייחד עמה גזירה שמא תוציא לעז על בניה ומלקין על ייחוד פנויה שניהם בכלל אמנם העיקר שהוא אצלינו במה שאמרו מלקין על לא טובה השמועה אין הפרש בזה בין פנויה בין אשת איש או זכור או שאר עריות עד שרבתה השמועה רעה על שניהם שזנו בזה הענין ואינו מותר לבן ישראל שיתיחד עם הערוה מן העריות אלא בבהמה והזכור לפי שהעיקר אצלינו לא נחשדו ישראל על משכר זכור ועל הבהמה והותיקון מן החכמים היו מרחיקין כל ייחוד ואפילו ייחוד בהמה עם גודל פרישות עליהם השלום. ומה שאמר והגדילו הוא שתהיה הבת משנים עשר שנה ויום אחד והבן משלשה עשר שנה ויום אחד ועל מנת שלא תהיה בושה לעמוד לפניו ערומה אבל אם היתה בושה לעמוד לפניו ערומה הרי זו אסורה ואפילו בפתות מאלו השנים:
11
אִשָּׁה נָשָׂאתִי בִּמְדִינַת הַיָּם, הֲרֵי הִיא זוֹ וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, מֵבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַבָּנִים {מ}. מֵתָה, וְאֵלּוּ בָנֶיהָ, צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה עַל הָאִשָּׁה וְעַל הַבָּנִים:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{מ} הַבָּנִים. הַקְּטַנִּים הַכְּרוּכִים אַחֲרֶיהָ. גְּמָרָא:
Rambam (non traduit)
אשה נשאתי במדינת הים הרי זה כו': גם זה כולו מבואר: פסק ההלכה ואפילו אשה אחת לא תתייחד וכל שכן שתי נשים ואיש אחד אלא א''כ היו שתי הנשים שתי צרות או שתי יבמות או אשה וחמותה או אשה ובת בעלה ואשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לפי שאלו שונאות זו את זו ולא תבעל אחת מהן בפני האחרת כדי שלא תפרסם עניניה וכמו כן נערה שהיא קטנה מספרת הענין ולא תאסר אשת איש על בעלה משום ייחוד אלא אם קינא לה קודם לכן כמו שבארנו בתחילת סוטה ואין מלקין אשת איש על הייחוד ולא מי שנתייחד עמה גזירה שמא תוציא לעז על בניה ומלקין על ייחוד פנויה שניהם בכלל אמנם העיקר שהוא אצלינו במה שאמרו מלקין על לא טובה השמועה אין הפרש בזה בין פנויה בין אשת איש או זכור או שאר עריות עד שרבתה השמועה רעה על שניהם שזנו בזה הענין ואינו מותר לבן ישראל שיתיחד עם הערוה מן העריות אלא בבהמה והזכור לפי שהעיקר אצלינו לא נחשדו ישראל על משכר זכור ועל הבהמה והותיקון מן החכמים היו מרחיקין כל ייחוד ואפילו ייחוד בהמה עם גודל פרישות עליהם השלום. ומה שאמר והגדילו הוא שתהיה הבת משנים עשר שנה ויום אחד והבן משלשה עשר שנה ויום אחד ועל מנת שלא תהיה בושה לעמוד לפניו ערומה אבל אם היתה בושה לעמוד לפניו ערומה הרי זו אסורה ואפילו בפתות מאלו השנים:
12
לֹא יִתְיַחֵד {מא} אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפֻנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ {מה} מְשַׁמַּרְתּוֹ. מִתְיַחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵרוּב בָּשָׂר. וְאִם הִגְדִּילוּ, זוֹ יְשֵׁנָה בִכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ:
R. Bartenura (non traduit)
לֹא יִתְיַחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן קַלָּה וּשְׁתֵּיהֶן נוֹחוֹת לְהִתְפַּתּוֹת:
אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. שֶׁהָאֶחָד בּוֹשׁ מֵחֲבֵרוֹ. וּפְסַק הַהֲלָכָה, לֹא תִתְיַחֵד אִשָּׁה אַחַת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְכָל שֶׁכֵּן אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים צָרוֹת אוֹ יְבָמוֹת, אוֹ אִשָּׁה וּבַת בַּעְלָהּ, אוֹ אִשָּׁה וַחֲמוֹתָהּ {מב}, אוֹ אִשָּׁה עִם תִּינוֹקֶת שֶׁיּוֹדַעַת טַעַם בִּיאָה {מג} וְאֵינָהּ מוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה, לְפִי שֶׁאֵלּוּ שׂוֹנְאוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וּמִתְיָרְאוֹת זוֹ מִזּוֹ, וְכֵן הִיא מִתְיָרֵאת מִן הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִרְאֶה וְתַגִּיד. וּמַלְקִים עַל יִחוּד הַפְּנוּיָה, וְעַל יִחוּד עִם הָעֲרָיוֹת {מד}, חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאֵין מַלְקִין עָלֶיהָ, שֶּׁלֹא לְהוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. וּמֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִם הַבְּהֵמָה וְעִם הַזָּכָר, שֶּׁלֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַזָּכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה:
הִגְדִּילוּ זוֹ יְשֵׁנָה בִכְסוּתָהּ וְכוּ'. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַבַּת מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, וְהַבֵּן מִשְּׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. וּבִזְמַן שֶׁהִיא בּוֹשָׁה לַעֲמֹד לְפָנָיו עֲרֻמָּה {מו}, אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִכֵּן יְשֵׁנִים הוּא בְּבִגְדּוֹ וְהִיא בְבִגְדָּהּ:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{מא} לֹא יִתְיַחֵד. רֶמֶז לְיִחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ [דְּבָרִים יג], וְכִי בֶן אֵם מֵסִית בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, בֵּן מִתְיַחֵד עִם אִמּוֹ (וּלְהָכִי נָקַט בֶּן אִמֶּךָ, שֶׁהַבֵּן מָצוּי אֵצֶל הָאֵם), וְאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם כָּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. גְּמָרָא. וּלְפִי שֶּׁלֹא אָמְרוּ אֶלָּא רֶמֶז, כָּתַב הָרַמְבַּ''ם, וְאִסּוּר יִחוּד הָעֲרָיוֹת מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְכָתַב עוֹד, דָּוִד וּבֵית דִּינוֹ גָּזְרוּ עַל יִחוּד הַפְּנוּיָה, שַׁמַּאי וְהִלֵּל גָּזְרוּ עַל יִחוּד כּוּתִית. עַד כָּאן. וּמִיהוּ כָּל זֶה בְּיוֹתֵר מִשָּׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. יְרוּשַׁלְמִי. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ''ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {מב} וְרַשִׁ''י וְהָרַמְבַּ''ם כָּתְבוּ נַמִּי בַּת חֲמוֹתָהּ: {מג} כְּלוֹמַר, מַה הִיא בִּיאָה, שֶׁתֵּדַע לְסַפֵּר דְּבָרִים בַּשּׁוּק. וְאֵינָהּ מוֹסֶרֶת כוּ' מִתּוֹךְ קָטְנָהּ עֲדַיִן לֹא לְבָשָׁהּ יֵצֶר, הִלְכָּךְ אֵין כָּאן מִשּׁוּם דַּעְתָּהּ קַלָּה, שֶּׁלֹא תְהֵא נוֹחָה לְהִתְפַּתּוֹת. רַשִׁ''י: {מד} שְׁנֵיהֶם בִּכְלָל. הָרַמְבַּ''ם: {מה} שֶׁאִשְׁתּוֹ. הִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דִּבְרֵישׁ פֶּרֶק ב' דַּעֲבוֹדָה זָרָה מַשְׁמַע שֶׁאִשָּׁה אַחַת מִתְיַחֶדֶת עִם אִישׁ שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְהָכָא מַשְׁמַע דְּדַוְקָא שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמִכָּל שֶׁכֵּן לְרַבָּנָן, אִם כֵּן מַתְנִיתִין דְּהָתָם דְּלֹא כְמַאן כוּ'. לְכָךְ כָּתְבוּ דְּהָכִי גָרְסִינַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. וּבִזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ יָשֵׁן עִמָּהֶן בְּפוּנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. וַאֲתָאן אֲפִלּוּ לְרַבָּנָן. וְכֵן גִּרְסַת הָרִי''ף:
Rambam (non traduit)
לא יתיחד אדם עם שתי נשים כו': (דף פ ע''ב) פסק ההלכה ואפילו אשה אחת לא תתייחד וכל שכן שתי נשים ואיש אחד אלא א''כ היו שתי הנשים שתי צרות או שתי יבמות או אשה וחמותה או אשה ובת בעלה ואשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לפי שאלו שונאות זו את זו ולא תבעל אחת מהן בפני האחרת כדי שלא תפרסם עניניה וכמו כן נערה שהיא קטנה מספרת הענין ולא תאסר אשת איש על בעלה משום ייחוד אלא אם קינא לה קודם לכן כמו שבארנו בתחילת סוטה ואין מלקין אשת איש על הייחוד ולא מי שנתייחד עמה גזירה שמא תוציא לעז על בניה ומלקין על ייחוד פנויה שניהם בכלל אמנם העיקר שהוא אצלינו במה שאמרו מלקין על לא טובה השמועה אין הפרש בזה בין פנויה בין אשת איש או זכור או שאר עריות עד שרבתה השמועה רעה על שניהם שזנו בזה הענין ואינו מותר לבן ישראל שיתיחד עם הערוה מן העריות אלא בבהמה והזכור לפי שהעיקר אצלינו לא נחשדו ישראל על משכר זכור ועל הבהמה והותיקון מן החכמים היו מרחיקין כל ייחוד ואפילו ייחוד בהמה עם גודל פרישות עליהם השלום. ומה שאמר והגדילו הוא שתהיה הבת משנים עשר שנה ויום אחד והבן משלשה עשר שנה ויום אחד ועל מנת שלא תהיה בושה לעמוד לפניו ערומה אבל אם היתה בושה לעמוד לפניו ערומה הרי זו אסורה ואפילו בפתות מאלו השנים:
13
לֹא יִלְמַד אָדָם רַוָּק {מז} סוֹפְרִים, וְלֹא תִלְמַד אִשָּׁה {מט} סוֹפְרִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים:
R. Bartenura (non traduit)
רַוָּק. פָּנוּי בְּלֹא אִשָּׁה:
לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים. לֹא יַרְגִּיל עַצְמוֹ לִהְיוֹת מִן הַסּוֹפְרִים, כְּלוֹמַר מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת {מח}, מִפְּנֵי אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁמְּצוּיוֹת אֶצְלוֹ לְהָבִיא אֶת בְּנֵיהֶן אֶל בֵּית הַסֵּפֶר:
אַף מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ פָּנוּי אֶלָּא יֶשׁ לוֹ אִשָּׁה וְאֵינָהּ שְׁרוּיָה עִמּוֹ {נ}, לֹא יִלְמַד סוֹפְרִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{מו} בְּיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ טַעַם בִּיאָה. רַשִׁ''י. כְּלוֹמַר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמּוֹסֶרֶת עַצְמָהּ לְבִיאָה. וְאֵין זֶה כְּטַעַם בִּיאָה דִלְעֵיל, דְּהָתָם אֵינָהּ מוֹסֶרֶת. וּמִשּׁוּם הָכִי לְעֵיל אָמְרִינַן שֶׁיּוֹדַעַת, וְהָכָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ: {מז} רַוָּק. תַּרְגּוּם שֶׁל וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ [יְשַׁעְיָה מ] הוּא רַוָּקִים. תּוֹסָפוֹת וְהָרַמְבַּ''ם: {מח} דְּאִלּוּ תִּינוֹקוֹת עַצְמָן לֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַזָּכוּר. גְּמָרָא: {מט} אִשָּׁה. מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁבָּאִים לְהָבִיא אֶת בְּנֵיהֶם. גְּמָרָא: {נ} אֶצְלוֹ בְּבֵית הַסֵּפֶר. וְטַעְמָא דְתַנָּא קַמָּא, דְּאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּבֵיתָהּ מִקְּרֵי פַת בְּסַלּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
Rambam (non traduit)
לא ילמד אדם רווק סופרים כו': רווק מי שלא נשא אשה לעולם ובתרגום ובחורים ורווקים וזה אסור מפני אמות הנערים שמא יהיה בינו וביניהם שייכות כשהן מביאות בניהן לבית המדרש ומזה הטעם לא תלמוד אשה מפני שאביהן באין. ואין הלכה כר' אליעזר:
14
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יִרְעֶה רַוָּק בְּהֵמָה, וְלֹא יִישְׁנוּ שְׁנֵי רַוָּקִים בְּטַלִּית אֶחָת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. כָּל שֶׁעִסְקוֹ עִם הַנָּשִׁים, לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְלֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת בֵּין הַנָּשִׁים. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לְעוֹלָם יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה {נג} וְקַלָּה, וְיִתְפַּלֵּל לְמִי שֶׁהָעשֶׁר {נד} וְהַנְּכָסִים שֶׁלּוֹ {נה}, שֶׁאֵין אֻמָּנוּת שֶׁאֵין בָּהּ עֲנִיּוּת וַעֲשִׁירוּת, שֶּׁלֹא עֲנִיּוּת מִן הָאֻמָּנוּת וְלֹא עֲשִׁירוּת מִן הָאֻמָּנוּת, אֶלָּא הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ {נו}. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר {נז}, רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֻמָּנוּת, וְהֵן מִתְפַּרְנְסִין שֶּׁלֹא בְּצַעַר. וַהֲלֹא לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא לְשַׁמְּשֵׁנִי, וַאֲנִי נִבְרֵאתִי לְשַׁמֵּשׁ אֶת קוֹנִי, אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתְפַּרְנֵס שֶּׁלֹא בְּצַעַר. אֶלָּא שֶׁהֲרֵעוֹתִי {נח} מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי. אַבָּא גֻרְיָן אִישׁ צַדְיָן אוֹמֵר מִשּׁוּם אַבָּא גֻרְיָא, לֹא יְלַמֵּד אָדָם אֶת בְּנוֹ, חַמָּר, גַּמָּל, סַפָּר {נט}, סַפָּן, רוֹעֶה, וְחֶנְוָנִי, שֶׁאֻמָּנוּתָן אֻמָּנוּת לִסְטִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, הַחַמָּרִין, רֻבָּן רְשָׁעִים, וְהַגַּמָּלִין, רֻבָּן כְּשֵׁרִים. הַסַּפָּנִין, רֻבָּן חֲסִידִים. טוֹב שֶׁבָּרוֹפְאִים, לְגֵיהִנֹּם. וְהַכָּשֵׁר שֶׁבַּטַּבָּחִים, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר, מַנִּיחַ אֲנִי כָּל אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם וְאֵינִי מְלַמֵּד אֶת בְּנִי אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁאָדָם אוֹכֵל מִשְּׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לָעוֹלָם הַבָּא. וּשְׁאָר כָּל אֻמָּנוּת אֵינָן כֵּן. כְּשֶׁאָדָם בָּא לִידֵי חֹלִי אוֹ לִידֵי זִקְנָה אוֹ לִידֵי יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בִּמְלַאכְתּוֹ, הֲרֵי הוּא מֵת בְּרָעָב. אֲבָל הַתּוֹרָה אֵינָהּ כֵּן {ס}, אֶלָּא מְשַׁמַּרְתּוֹ מִכָּל רָע בְּנַעֲרוּתוֹ וְנוֹתֶנֶת לוֹ אַחֲרִית {סא} וְתִקְוָה בְזִקְנוּתוֹ. בְּנַעֲרוּתוֹ, מַה הוּא אוֹמֵר, (ישעיה מ) וְקֹוֵי ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ. בְּזִקְנוּתוֹ, מַהוּ אוֹמֵר, (תהלים צב) עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה {סב}. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, (בראשית כד) וְאַבְרָהָם זָקֵן, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַד שֶּׁלֹא נִתְּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (שם כו) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
R. Bartenura (non traduit)
וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. שֶּׁלֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַזָּכוּר {נא}:
כָּל שֶׁאֻמָּנוּתוֹ בֵּין הַנָּשִׁים. שֶׁמְּלֶאכֶת אֻמָּנוּתוֹ נַעֲשֵׂית לְנָשִׁים, וְהַנָּשִׁים צְרִיכוֹת לוֹ:
לֹא יִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים. וַאֲפִלּוּ עִם הַרְבֵּה נָשִׁים. לְפִי שֶׁלִּבָּן גַּס בּוֹ וּמְחַפּוֹת עָלָיו. וְאִלּוּ אֱנָשׁ אַחֲרִינָא עִם שְׁתֵּי נָשִׁים תְּנַן דְּלֹא, שָׁלֹשׁ וְאַרְבַּע שַׁפִּיר דָּמֵי. וְרַמְבַּ''ם פֵּרֵשׁ דְּלֹא שָׁרִינַן אֲפִלּוּ מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו {נב} לְהִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים, הוֹאִיל וּפַרְנָסָתוֹ מֵהֶן:
חַמָּר גַּמָּל וְסַפָּן. כָּל אֵלּוּ אֻמָּנוּת לִסְטוּת, כְּשֶׁלָּנִין בַּדְּרָכִים נִכְנָסִים וְלוֹקְטִים עֵצִים וּפֵרוֹת מִן הַכְּרָמִים. וְעוֹד שֶׁנִּשְׂכָּרִים לִבְנֵי אָדָם וּמַעֲבִירִין עַל תְּנָאָם:
רוֹעֶה. [בְּהֵמוֹת שֶׁלּוֹ] שֶׁמַּעֲבִיר הַבְּהֵמוֹת לִרְעוֹת בִּשְׂדֵה אֲחֵרִים:
חֶנְוָנִי. מְלֻמָּד בְּאוֹנָאָה, לְהָטִיל מַיִם בְּיַיִן, וּצְרוֹרוֹת בְּחִטִּין. שֶׁחַיָּב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בְּנוֹ אֻמָּנוּת נְקִיָּה:
Toss. Yom Tov (non traduit)
{נא} וְעַל הַבְּהֵמָה. רַשִׁ''י וְרַ''ן: {נב} כְּלוֹמַר דַּהֲוָה אֲמִינָא דְלִשְׁרֵי לְהִתְיַחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו. וְכָתַב הָרַמְבַּ''ם וְכֵיצַד יַעֲשֶׂה, יִתְעַסֵּק עִמָּהֶן וְאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, אוֹ יִפְנֶה לִמְלָאכָה אַחֶרֶת: {נג} נְקִיָּה כוּ'. בַּגְּמָרָא, מַחֲטָא דְתַלְמִיּוּתָא, כְּלוֹמַר תּוֹפֵר בְּגָדִים קְרוּעִים. וְהַיְנוּ תַלְמִיּוּתָא שֶׁהַתְּפִירוֹת עֲשׂוּיוֹת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת כִּתְלָמִים שֶׁל מַחֲרֵשָׁה. רַשִׁ''י. וְהֶעָרוּךְ מְסַיֵּם נְקִיָּה מִגָּזֵל וְקַלָּה דְּאֵין בָּהּ חֶסְרוֹן כִּיס: {נד} לְמִי כוּ'. לְשׁוֹן רַשִׁ''י, וְאַל יֹאמַר בְּלִבּוֹ אֻמָּנוּת זוֹ אֵינָהּ מְעַשֶּׁרֶת, אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְמִי שֶׁהָעֹשֶׁר שֶׁלּוֹ: {נה} שֶׁלּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאוּם ה' צְבָאוֹת [חַגַּי ב]. גְּמָרָא: {נו} לְפִי זְכוּתוֹ. וְקַשְׁיָא לִי דְּאִם הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ, אִם כֵּן תְּפִלָּה מַאי מַהֲנְיָא לֵיהּ. שֶׁאִם זְכוּתוֹ כְּדַאי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכָרוֹ, וְאִם זְכוּתוֹ אֵינוֹ כְּדַאי הָא אָמְרָן הַכֹּל לְפִי זְכוּתוֹ. וּמַסִּיק שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה זְכוּתוֹ יִגְרֹם לְשַׁנּוֹת מַזָּלוֹ כְּמוֹ עַל יְדֵי זְכוּת גָּדוֹל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {נז} רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כוּ'. כְּלוֹמַר רַבִּי מֵאִיר הֵבִיא רְאָיָה מִן הַשָּׂכָר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הֵבִיא רְאָיָה מִן הָעֹנֶשׁ: {נח} שֶׁהֲרֵעוֹתִי כוּ'. שֶׁנֶּאֱמַר עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ [יִרְמְיָה ה]. גְּמָרָא: {נט} סַפָּר. בַּגְּמָרָא וּבַיְרוּשַׁלְמִי גָּרַס קַדָּר. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י בַּעֲלֵי קְרָנוֹת: רְשָׁעִים. מִפְּנֵי לִסְטִיּוּת: כְּשֵׁרִים. שֶׁפּוֹרְשִׁין לַמִּדְבָּרוֹת לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיּוֹת וְלִסְטִים וִירֵאִים לְנַפְשָׁם וּמְשַׁבְּרִים לִבָּן לַמָּקוֹם: חֲסִידִים. שֶׁפּוֹרְשִׁים לִמְקוֹם הַסַּכָּנָה וְתָמִיד הֵם בִּרְעָדָה יוֹתֵר מִן הַגַּמָּלִים: {ס} אֵינָהּ כֵּן. שֶׁאַף הַבָּא לִידֵי זִקְנָה אוֹ יִסּוּרִין וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בָּהּ הוּא אוֹכֵל מִמַּתַּן שְׂכָרָהּ. דִּכְתִיב עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה. רַשִׁ''י. וּמִמֵּילָא דְהוּא הַדִּין יִסּוּרִין, דְּכָל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲסֹק בָּהּ, מַה לִּי זִקְנָה וּמַה לִּי יִסּוּרִין: {סא} אַחֲרִית. וְהוּא מֵעִנְיַן אַחֲרָיוּת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מֵיטָב. וְכֵן מְסַיֵּם דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ: {סב} בְּשֵׂיבָה. לְשׁוֹן רַשִׁ''י, יִצְמְחוּ צֶמַח וְיִתְיַחֵד שְׂכָרָן לְעֵת שֵׂיבָתָן דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ:
Rambam (non traduit)
ר''י אומר לא ירעה רווק בהמה ולא ישנו שני רווקים כו': מה שאמר כל שאומנתו בין הנשים לא יתייחד עם הנשים רוצה לומר שאינו מותר זה בשביל פרנסתו בשום פנים וחייב אדם שילמד את בנו אומנות נקיה לכך אסור שיעשה ספר כו' וכבר בארנו שלא נחשדו ישראל על משכב זכור ועל הבהמה ולכך אין הלכה כרבי יהודה:
סליק פירוש המשניות להרמב''ם למסכת קדושין בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source