Chap. 65
לַמְנַצֵּ֥חַ מִזְמ֗וֹר לְדָוִ֥ד שִֽׁיר:
Au chef des chantres. Psaume de David. Cantique.
65 : 1
לְךָ֤ דֻֽמִיָּ֬ה תְהִלָּ֓ה אֱלֹ֘הִ֥ים בְּצִיּ֑וֹן וּ֝לְךָ֗ יְשֻׁלַּם־נֶֽדֶר:
A toi, ô Dieu, qui résides dans Sion, l’attente confiante, la louange ! Envers toi, on s’acquitte de ses vœux.
Rachi
לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה. הַשְּׁתִיקָה תְהִלָּה לְךָ לְפִי שֶׁאֵין קֵץ לְשִׁבְחֲךָ וְהַמַּרְבֶּה בְּשֶׁבַח אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹרֵעַ: אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן. אֱלֹהִים הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן, (מָצָאתִי שִׂימוּ כָּבוֹד תְּהִלָּתוֹ, לֹא יוֹתֵר מִדַּאי, אַךְ דוּמִיָּה תְהִלָּה וְכִמְדוּמֶּה הַלְלוּהוּ בְּאֵימָה בִּלְשׁוֹן הַלְלוּיָהּ שֵׁם בֶּן שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת מְתוּרְגָּם דְחֵילָא עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ (לְקַמָּן קי''ח) וְיַד עַל כֵּס יָהּ (שְׁמוֹת י''ז) וּלְשׁוֹן וְגִילוּ בִּרְעָדָה דּוֹמֶה לָזֶה) ד''א לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן אֶת אֲשֶׁר דּוֹמַמְתָּ וְהֶחֱרַשְׁתָּ עַל מַה שֶׁעָשׂוּ אוֹיְבֶיךָ בְּצִיּוֹן תְהִלָּה הָיָה לְךָ שֶׁהַיְכוֹלֶת בְּיָדְךָ לְהִנָּקֵם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ אַף:
65 : 2
שֹׁמֵ֥עַ תְּפִלָּ֑ה עָ֝דֶ֗יךָ כָּל־בָּשָׂ֥ר יָבֹֽאוּ:
Tu entends les prières : toute créature se présente devant toi.
65 : 3
דִּבְרֵ֣י עֲ֭וֹנֹת גָּ֣בְרוּ מֶ֑נִּי פְּ֝שָׁעֵ֗ינוּ אַתָּ֥ה תְכַפְּרֵֽם:
Des actes criminels avaient pris le dessus sur moi : nos fautes, c’est toi qui les effaces.
Rachi
דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי. וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַסְפִּיק לְסֵדֶר כּוּלָּם לְפָנֶיךָ לְפִי שֶׁהֵם רַב אֶלָּא בִּכְלַל אֶחָד אָנוּ מִתְפַּלְּלִים לְפָנֶיךָ שֶׁפְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם:
65 : 4
אַשְׁרֵ֤י | תִּֽבְחַ֣ר וּתְקָרֵב֮ יִשְׁכֹּ֪ן חֲצֵ֫רֶ֥יךָ נִ֭שְׂבְּעָה בְּט֣וּב בֵּיתֶ֑ךָ קְ֝דֹ֗שׁ הֵיכָלֶֽךָ:
Heureux celui que tu choisis et admets en ta présence, pour qu’il habite dans tes parvis ! Puissions-nous nous délecter de la beauté de ta maison, de la sainteté de ton palais !
Rachi
אַשְׁרֵי. מִי אֲשֶׁר תִּבְחַר וּתְקָרֵב אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן בַּחֲצֵרֶיךָ: נִשְׂבְּעָה בְּטוּב. שֶׁבְּבֵיתְךָ וּמִקְּדוּשַּׁת הֵיכָלֶךָ שֶׁשְּׁכִינָתְךָ שׁוֹרָה שָׁם:
65 : 5
נ֤וֹרָא֨וֹת | בְּצֶ֣דֶק תַּ֭עֲנֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ מִבְטָ֥ח כָּל־קַצְוֵי־אֶ֝֗רֶץ וְיָ֣ם רְחֹקִֽים:
De façon merveilleuse tu nous exauces dans ton équité, Dieu de notre salut, espoir des limites les plus reculées de la terre et de l’Océan ;
Rachi
נוֹרָאוֹת בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ. בְּצִדְקָתְךָ תַּעֲנֵנוּ לַעֲשׂוֹת נוֹרָאוֹת בַּגּוֹיִם: מִבְטָח. אַתָּה וּמָנוֹס לְכָל יוֹשְׁבֵי קְצוֹת אֶרֶץ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קָצֵהוּ: וְיָם רְחֹקִים. אֲפִילּוּ לָרְחוֹקִים שֶׁבַּיָּם אַתָּה מִבְטָח שֶׁבְּכָל מָקוֹם מֶמְשַׁלְתְּךָ:
65 : 6
מֵכִ֣ין הָרִ֣ים בְּכֹח֑וֹ נֶ֝אְזָ֗ר בִּגְבוּרָֽה:
qui consolides les montagnes par ta force, qui es ceint de puissance ;
Rachi
מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ. שֶׁמַּצְמִיחַ הֶהָרִים שֶׁהֵם קָשִׁים בְּכֹחוֹ וּמְזַמֵּן וּמֵכִין בָּהֶן מְזוֹנוֹת וּמֵכִין מָטָר כְּדִכְתִיב (לְקַמָּן קמז) הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים: נֶאְזָר בִּגְבוּרָה. לְפִי שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר גְּבוּרַת גְּשָׁמִים אָמַר נֶאְזָר בִּגְבוּרָה:
65 : 7
מַשְׁבִּ֤יחַ | שְׁא֣וֹן יַ֭מִּים שְׁא֥וֹן גַּלֵּיהֶ֗ם וַהֲמ֥וֹן לְאֻמִּֽים:
qui apaises le tumulte des mers, le tumulte de leurs flots et l’agitation des peuples.
Rachi
מַשְׁבִּיחַ. מַשְׁפִּיל, וְכֵן וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה (מִשְׁלֵי כ''ט) בְּשׂוֹא גַּלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם (לְקַמָּן פ''ט):
65 : 8
וַיִּ֤ירְא֨וּ | יֹשְׁבֵ֣י קְ֭צָוֹת מֵאוֹתֹתֶ֑יךָ מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר וָעֶ֣רֶב תַּרְנִֽין:
Les habitants des rives lointaines sont pris de crainte devant tes prodiges ; tu fais résonner de chants les régions où naissent matin et soir.
Rachi
מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין. לְךָ אֶת הַבְּרִיּוֹת יוֹשְׁבֵי הַקְּצָווֹת בַּבֹּקֶר אוֹמְרִים בָּרוּךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת וּבָעֶרֶב בָּרוּךְ הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים:
65 : 9
פָּקַ֥דְתָּ הָאָ֨רֶץ | וַתְּשֹׁ֪קְקֶ֡הָ רַבַּ֬ת תַּעְשְׁרֶ֗נָּה פֶּ֣לֶג אֱ֭לֹהִים מָ֣לֵא מָ֑יִם תָּכִ֥ין דְּ֝גָנָ֗ם כִּי־כֵ֥ן תְּכִינֶֽהָ:
Tu veilles sur la terre et tu l’abreuves, tu la combles de richesses ; car le fleuve de Dieu déborde d’eau : tu leur assures leur blé. C’est dans ce but que tu la prépares.
Rachi
פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ. כְּשֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהֵטִיב אַתָּה פּוֹקֵד אֶת הָאָרֶץ וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ: רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה. הַרְבֵּה אַתָּה מְעַשְׁרָהּ מִפֶּלֶג שֶׁלְּךָ שֶׁהוּא מָלֵא מָיִם וְתָכִין בּוֹ דְּגָנָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי קְצָווֹת כִּי בְּכֵן אַתָּה מֵכִין אוֹתָם:
65 : 10
תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑יהָ בִּרְבִיבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ:
Tu en inondes les sillons, en écrases les glèbes, par les ondées tu la détrempes, tu en bénis les plantes.
Rachi
תְּלָמֶיהָ. הֵן שׁוּרוֹת הַמַּחֲרֵישָׁה: רַוֵּה. כְּמוֹ לְרַוֵּה: נַחֵת גְּדוּדֶיהָ. כְּמוֹ לְנַחַת גְּדוּדֶיהָ לְהַנִּיחַ לִגְדוּדֶיהָ לַעֲשׂוֹת נָחַת לַבְּרִיּוֹת אַתָּה תְּמוֹגְגֶנָּה בִּרְבִיבִים שֶׁל מָטָר: תְּמֹגְגֶנָּה. לְשׁוֹן הֲמָסָּה:
65 : 11
עִ֭טַּרְתָּ שְׁנַ֣ת טוֹבָתֶ֑ךָ וּ֝מַעְגָּלֶ֗יךָ יִרְעֲפ֥וּן דָּֽשֶׁן:
Tu couronnes l’année de tes bienfaits ; les sentiers que tu foules ruissellent de délices.
Rachi
עִטַּרְתָּ. שְׁנַת טוֹבָתֶךָ, ע''י הַגְּשָׁמִים אַתָּה מְעַטֵּר בְּכָל טוֹב אֶת הַשָּׁנָה שֶׁאַתָּה חָפֵץ לְהֵטִיב: וּמַעְגָּלֶיךָ. הֵם הַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם אֲבַק רַגְלֶיךָ: יִרְעֲפוּן. יִטְפוּן: דָּשֶׁן. שׁוּמָּן:
65 : 12
יִ֭רְעֲפוּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וְ֝גִ֗יל גְּבָע֥וֹת תַּחְגֹּֽרְנָה:
Ruissellent aussi les pâturages du désert ; les collines se ceignent d’allégresse.
Rachi
יִרְעֲפוּ. הַשָּׁמַיִם בִּנְאוֹת הַמִּדְבָּר:
65 : 13
לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים | הַצֹּ֗אן וַעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר יִ֝תְרוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ: (פ)
Les prairies sont revêtues de troupeaux, les vallées se couvrent de blé comme d’un manteau. Partout des clameurs de joie et des chants !
Rachi
לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן. יִתְלַבְּשׁוּן הַשָּׁרוֹן וְהָעֲרָבָה מִן הַצֹּאן הַבָּאִים לִרְעוֹת הַדֶּשֶׁא אֲשֶׁר הִצְמִיחַ הַמָּטָר: וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר. ע''י הַמָּטָר יִהְיוּ מְעוּטָּפִים הָעֲמָקִים בִּתְבוּאָה וְאָז יִתְרוֹעֲעוּ הַבְּרִיּוֹת תְּרוּעַת שִׂמְחָה וְיָשִׁירוּ מֵרוֹב הַבְּרָכָה:
65 : 14
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source