Chap. 17
תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד שִׁמְעָ֤ה יְהוָ֨ה | צֶ֗דֶק הַקְשִׁ֥יבָה רִנָּתִ֗י הַאֲזִ֥ינָה תְפִלָּתִ֑י בְּ֝לֹ֗א שִׂפְתֵ֥י מִרְמָֽה:
Prière de David. Écoute, ô Seigneur, ma juste demande, exauce ma supplication, prête l’oreille à ma prière, sortant de lèvres non trompeuses.
17 : 1
מִ֭לְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִ֣י יֵצֵ֑א עֵ֝ינֶ֗יךָ תֶּחֱזֶ֥ינָה מֵישָׁרִֽים:
C’est de toi qu’émanera mon bon droit : tes yeux discernent ce qui est équitable.
Rachi
מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא. עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדִי שֶׁאֲנִי רָאוּי לְהִשָּׁפֵט עֲלֵיהֶם בְּיִסּוּרִין יֵצְאוּ מִלְּפָנֶיךָ וְלֹא יָבוֹאוּ לְפָנֶיךָ בְּדִין: עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים. אִם יֵשׁ בְּיָדִי זְכֻיּוֹת בָּהֶן תֶּחֱזֶינָה בְּמֵישָׁרִים עֵינֶיךָ:
17 : 2
בָּ֘חַ֤נְתָּ לִבִּ֨י | פָּ֘קַ֤דְתָּ לַּ֗יְלָה צְרַפְתַּ֥נִי בַל־תִּמְצָ֑א זַ֝מֹּתִ֗י בַּל־יַעֲבָר־פִּֽי:
Tu sondes mon cœur, tu m’examines pendant la nuit, tu me mets à l’épreuve, sans trouver en moi aucune pensée qui ne doive passer par ma bouche.
Rachi
בָּחַנְתָּ לִבִּי וגו'. יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ עֲבֵירָה בְּיָדִי וְאִם מִשְׁפָּט עוֹנְשֵׁי יָבֹא לְפָנֶיךָ לֹא אֶצְדָּק בַּדִּין אֲשֶׁר כְּבָר בָּחַנְתָּ לִבִּי: פָּקַדְתָּ לַּיְלָה. לְעֵת הָעֶרֶב בַּעֲוֹן בַּת שֶׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד וגו' (ש''ב יא): צְרַפְתַּנִי. נִסִּיתַנִי: בַל תִּמְצָא. לֹא מָצָאתָ בִּי חֶפְצְךָ: זַמֹּתִי בַּל יַעֲבָר פִּי. אִם תַּעֲלֶה עוֹד בְמַחֲשַׁבְתִּי לִיבָּחֵן לְפָנֶיךָ בַל יַעֲבָר פִּי לוֹמַר עוֹד בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי כְּבָר כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (לְקַמָּן כו) בְּחָנֵנִי ה' וְנַסֵּנִי שֶׁאָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב''ה מִפְּנֵי מַה אוֹמְרִים אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְאֵין אוֹמְרִים אֱלֹהֵי דָּוִד אָמַר לוֹ אֲנִי בְּחַנְתִּיו בי' נִסְיוֹנוֹת וְנִמְצָא שָׁלֵם אָמַר בְּחָנֵנִי וְנַסֵּנִי כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת:
17 : 3
לִפְעֻלּ֣וֹת אָ֭דָם בִּדְבַ֣ר שְׂפָתֶ֑יךָ אֲנִ֥י שָׁ֝מַ֗רְתִּי אָרְח֥וֹת פָּרִֽיץ:
Guidé par les paroles de tes lèvres, j’observe les actions des hommes, les voies des gens violents.
Rachi
לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ וגו', תָּמֹךְ אֲשֻׁרָי וגו'. מֵאָז וָהָלְאָה לְכָל פְּעוּלַּת אָדָם שֶׁבָּאתִי לִפְעוֹל אֲנִי שָׁמַרְתִּי בִּשְׁבִיל דְּבַר שְׂפָתֶיךָ אָרְחוֹת פָּרִיץ לִנְטוֹת מֵהֶם שֶׁלֹּא אֵלֵךְ בָּהֶם אַךְ לִתְמוֹךְ אַשּׁוּרִי תָּמִיד בְּמַעְגְּלוֹתֶיךָ לֹא נָמוֹטּוּ מֵהֶם פְּעָמַי, פֵּירוּשׁ אַחַר לִפְעֻלּוֹת אָדָם בִּדְבַר שְׂפָתֶיךָ וגו' לְפִי שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּפְעוּלוֹתָיו לְפִי יִשְׁרַת דְּבַר שְׂפָתֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לֹא תִנְאָף אֲנִי שָׁמַרְתִּי אָרְחוֹת פָּרִיץ אע''פ שֶׁעָשִׂיתִי שֶׁלֹּא כָּרָאוּי בְּטוֹבָתְךָ:
17 : 4
תָּמֹ֣ךְ אֲ֭שֻׁרַי בְּמַעְגְּלוֹתֶ֑יךָ בַּל־נָמ֥וֹטּוּ פְעָמָֽי:
Affermis mes pas dans tes sentiers, pour que mes pieds ne glissent point.
Rachi
תָּמֹךְ אֲשֻׁרַי וגו'. מֵאָז וָהָלְאָה לְכָל פְּעוּלַּת אָדָם שֶׁבָּאתִי לִפְעוֹל אֶת הַמֵּישָׁרִים תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ וְהַמִּשְׁפָּט מִלְּפָנֶיךָ יֵצֵא:
17 : 5
אֲנִֽי־קְרָאתִ֣יךָ כִֽי־תַעֲנֵ֣נִי אֵ֑ל הַֽט־אָזְנְךָ֥ לִ֝֗י שְׁמַ֣ע אִמְרָתִֽי:
Je t’appelle, car tu me réponds, ô Dieu ! Prête-moi l’oreille, entends mes paroles.
Rachi
כִי תַעֲנֵנִי אֵל. כִּי בָּטוּחַ אֲנִי שֶׁתַּעֲנֵנִי:
17 : 6
הַפְלֵ֣ה חֲ֭סָדֶיךָ מוֹשִׁ֣יעַ חוֹסִ֑ים מִ֝מִּתְקוֹמְמִ֗ים בִּֽימִינֶֽךָ:
Mets en relief tes bienfaits, ô Protecteur de ceux qui se confient à ta droite, malgré les adversaires.
Rachi
הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ. דשיבר''א בלע''ז כְּמוֹ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ (שְׁמוֹת לג: מוֹשִׁיעַ. בִּימִינֶךָ אֶת הַחוֹסִים בְּךָ מִמִּתְקוֹמְמִים עֲלֵיהֶם הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ מוֹשִׁיעַ חוֹסִים הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסוֹרָס הַפְלֵה חֲסָדֶיךָ לְהוֹשִׁיעַ בִּימִינֶךָ אֶת הַחוֹסִים וגו':
17 : 7
שָׁ֭מְרֵנִי כְּאִישׁ֣וֹן בַּת־עָ֑יִן בְּצֵ֥ל כְּ֝נָפֶ֗יךָ תַּסְתִּירֵֽנִי:
Garde-moi comme la prunelle des yeux, abrite-moi à l’ombre de tes ailes,
Rachi
כְּאִישׁוֹן. הוּא הַשָּׁחוֹר שֶׁבָּעַיִן שֶׁהָאוֹר תָּלוּי בּוֹ וְעַל שֵׁם שַׁחֲרוּרִיתוֹ הוּא קָרוּי אִישׁוֹן לְשׁוֹן חֹשֶׁךְ והקב''ה הֵכִין לוֹ שׁוֹמֵר אֶת רִיסֵי הָעַיִן הַמְכַסִּין אוֹתוֹ תָּמִיד:
17 : 8
מִפְּנֵ֣י רְ֭שָׁעִים ז֣וּ שַׁדּ֑וּנִי אֹיְבַ֥י בְּ֝נֶ֗פֶשׁ יַקִּ֥יפוּ עָלָֽי:
contre les méchants qui me tyrannisent, contre mes ennemis qui me cernent avec passion.
Rachi
זוּ שַׁדּוּנִי. בִּשְׁבִיל זֹאת שֶׁשּׁוֹדְדִים אוֹתִי אוֹיְבַי. אֲשֶׁר בְּנֶפֶשׁ יַקִּיפוּ עָלָי. לִיטּוֹל נַפְשִׁי:
17 : 9
חֶלְבָּ֥מוֹ סָּגְר֑וּ פִּ֝֗ימוֹ דִּבְּר֥וּ בְגֵאֽוּת:
De leur graisse ils ont bouché [leur cœur] ; leurs lèvres s’expriment avec orgueil.
Rachi
חֶלְבָּמוֹ סָּגְרוּ. בְּחֶלְבָּם וּבְשַׁמְנָם סָּגְרוּ לִבָּם וְעֵינֵיהֶם מֵהַבִּיט אֶל פָּעָלְךָ לְיִרְאָה מִפָּנֶיךָ:
17 : 10
אַ֭שֻּׁרֵינוּ עַתָּ֣ה (סבבוני) סְבָב֑וּנוּ עֵינֵיהֶ֥ם יָ֝שִׁ֗יתוּ לִנְט֥וֹת בָּאָֽרֶץ:
A chacun de nos pas, les voilà qui se pressent autour de nous ; ils ont les yeux sur nous pour [nous] étendre à terre,
Rachi
אַשֻּׁרֵינוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ. אֶת עֲקֵבֵנוּ עַתָּה סְבָבוּנוּ הָאוֹיְבִים וְעֵינֵיהֶם יָשִׁיתוּ לִנְטוֹת בָּאָרֶץ לְפָשׁוּט בָּאָרֶץ וְנִרְאֶה לִי שֶׁנִּתְפַּלֵּל דָּוִד תְּפִילָּה זוֹ לְאַחַר שֶׁבָּא לְיָדוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁל אוּרִיָּה וְיוֹאָב וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ בָּאָרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן צָרִיךְ עַל רַבָּה (ש''ב יא) וַיִּירָא דָּוִד שֶׁלֹּא יִכָּשְׁלוּ שָׁם בִּשְׁבִיל עֲבֵירָה שֶׁבְּיָדוֹ וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים וּמוֹאָב וֶאֱדוֹם וְכָל שְׁכֵנֵי א''י הָרָעִים הַמְצַפִּים לְיוֹם אֵידָם וַיָּבֹאוּ עֲלֵיהֶם:
17 : 11
דִּמְיֹנ֗וֹ כְּ֭אַרְיֵה יִכְס֣וֹף לִטְר֑וֹף וְ֝כִכְפִ֗יר יֹשֵׁ֥ב בְּמִסְתָּרִֽים:
pareils au lion avide de déchirer, au lionceau qui se tient en embuscade.
Rachi
יִכְסוֹף. יַחְמוֹד כְּמוֹ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה (בְּרֵאשִׁית לא):
17 : 12
קוּמָ֤ה יְהוָ֗ה קַדְּמָ֣ה פָ֭נָיו הַכְרִיעֵ֑הוּ פַּלְּטָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י מֵרָשָׁ֥ע חַרְבֶּֽךָ:
Lève-toi, Seigneur, préviens ses desseins, fais-lui ployer le genou ; par ton glaive, sauve ma vie du méchant.
Rachi
קַדְּמָה פָנָיו. שֶׁל אוֹיֵב: הַכְרִיעֵהוּ. קַפַּח אֶת רַגְלָיו וַיִּכְרַע וְיִפּוֹל: פַּלְּטָה נַפְשִׁי. מִכָּל רָשָׁע שֶׁהוּא חַרְבֶּךָ שֶׁאַתָּה מַשְׁלִיטוֹ לִיפָּרַע מִן הַמְחוּיָּיבִים לְךָ:
17 : 13
מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨ | יְהוָ֡ה מִֽמְתִ֬ים מֵחֶ֗לֶד חֶלְקָ֥ם בַּֽחַיִּים֮ (וצפינך) וּֽצְפוּנְךָ֮ תְּמַלֵּ֪א בִ֫טְנָ֥ם יִשְׂבְּע֥וּ בָנִ֑ים וְהִנִּ֥יחוּ יִ֝תְרָ֗ם לְעוֹלְלֵיהֶֽם:
Par ta main, ô Éternel, [sauve-moi] de ces gens, de ces gens esclaves du monde, qui jouissent largement de la vie, dont tu bourres le ventre de tes biens, dont les enfants ont tout en abondance et laissent leur superflu à leur progéniture.
Rachi
מִמְתִים יָדְךָ. מִן הַמֵּתִים בְּיָדְךָ עַל מִטָּתָם אֲנִי בּוֹחֵר לִהְיוֹת: מִמְתִים מֵחֶלֶד. מֵאוֹתָם שֶׁמֵּתִים בְּזִקְנָה מִשֶּׁהֶעֱלוּ חֲלוּדָה רדוייל''א בְּלַעַז וּמִן הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר חֶלְקָם בַּחַיִּים: וּצְפוּנְךָ תְּמַלֵּא בִטְנָם. וּמֵאוֹתָם אֲשֶׁר תְּמַלֵּא מְעֵיהֶם מִטּוּבֶךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵיאֲךָ: יִתְרָם. נִכְסֵיהֶם אֲשֶׁר יַשְׁאִירוּ בְּמוֹתָם:
17 : 14
אֲנִ֗י בְּ֭צֶדֶק אֶחֱזֶ֣ה פָנֶ֑יךָ אֶשְׂבְּעָ֥ה בְ֝הָקִ֗יץ תְּמוּנָתֶֽךָ: (פ)
Quant à moi, puissé-je, grâce à ma droiture, contempler ta face et, à mon réveil, me rassasier de ta vue !
Rachi
אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ. לֶעָתִיד, אוֹ בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ מִשְׁפְּטֵי הוֹצֵא מִלְּפָנֶיךָ וְהַצְּדָקוֹת שֶׁבְּיָדִי אֱחוֹז וּבָהֶם אֶחֱזֶה פָנֶיךָ: אֶשְׂבְּעָה בְהָקִיץ תְּמוּנָתֶךָ. אֶשְׂבְּעָה מֵרְאִיַּית תְּמוּנָתֶךָ בְהָקִיץ הַמֵּתִים מִשְּׁנָתָם ל''א אֶשְׂבְּעָה מֵרְאוֹת פָנֶיךָ בְהָקִיץ הַמֵּתִים מִשְּׁנָתָם שֶׁהוּא בִּדְמוּת תְּמוּנָתֶךָ שֶׁכֵּן נֶאֱמַר כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם (שָׁם ט):
17 : 15
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source