Chap. 4
וַיָּ֕שָׁב הַמַּלְאָ֖ךְ הַדֹּבֵ֣ר בִּ֑י וַיְעִירֵ֕נִי כְּאִ֖ישׁ אֲשֶׁר־יֵע֥וֹר מִשְּׁנָתֽוֹ:
L’ange qui conversait avec moi revint ; il me réveilla comme un homme qu’on réveillerait de son sommeil.
1
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה (ויאמר) וָאֹמַ֡ר רָאִ֣יתִי | וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ:
Et il me dit : "Que vois-tu ?" Je répondis : "Je vois un chandelier tout en or son récipient sur son sommet, ses sept lampes alignéeset sept conduits pour les lampes qui en couronnent le sommet.
Rachi
וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ. כְּמוֹ (יְהוֹשֻׁעַ טז) גֻּלֹּת עֲלִיּוֹת לְשׁוֹן מַעְיָין כְּמִין סֵפֶל גָּדוֹל עָגוֹל: וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ. כְּמִין בָּזִיכִין שֶׁנּוֹתְנִין הַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילָה לְתוֹכָהּ: שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת. לְכָל נֵר וָנֵר בָּאִין שִׁבְעָה צִנּוֹרוֹת קְטַנִּים שֶׁהַשֶּׁמֶן זָב מִן הַגּוּלָה דֶּרֶךְ אוֹתָן מוּצָקוֹת לְכָל נֵר וָנֵר:
2
וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ:
Puis, deux oliviers à ses côtés, l’un à droite du récipient, l’autre à gauche."
Rachi
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ. אֶצְלָהּ שְׁנֵי אִילָנוֹת שֶׁהַזֵּיתִים גְּדִילִים בָּהֶם: אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ וגו'. וְכָאן לֹא פֵּירֵשׁ עַל שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת זָהָב הָאֲמוּרוֹת לְמַטָּה בַּפָּרָשָׁה וְהֵם כְּמִין עֲרֵיבוֹת וַעֲדָשִׁים שֶׁל בֵּית הַבַּד שֶׁהֵם עוֹמְדִים אֵצֶל הַזֵּיתִים וְהַזֵּיתִים נֶחְבָּטִים מֵאֲילֵיהֶם לְתוֹךְ הַצַּנְתָּרוֹת וּמִתְחַמְּמוֹת שָׁם כִּבְמַעֲטָן וְנֶעֱצָרִים שָׁם בְּבֵית הַבַּד וְהַשֶּׁמֶן נוֹפֵל לְתוֹךְ הַצַּנְתָּרוֹת וּמֵהַצַּנְתָּרוֹת לְתוֹךְ הַגּוּלָה וּמֵהַגּוּלָה אֶל הַמּוּצָקוֹת וּמֵהַמּוּצָקוֹת אֶל הַנֵּרוֹת וְהַמּוּצָקוֹת וְהַנֵּרוֹת אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע הָיוּ רֶמֶז לָאוֹר שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא אוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כָּאוֹר שֶׁל שִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע עַל אוֹר שֶׁל יוֹם בְּרֵאשִׁית:
3
וָאַ֙עַן֙ וָֽאֹמַ֔ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י לֵאמֹ֑ר מָה־אֵ֖לֶּה אֲדֹנִֽי:
Je repris et je dis à l’ange qui conversait avec moi : "Qu’est-ce que ces choses, Seigneur ?"
Rachi
מָה אֵלֶּה אֲדֹנִי. מָה זֶה שֶׁהַזֵּיתִים נִמְסָקִים מֵאֲלֵיהֶם וְהַשֶּׁמֶן בָּא אֶל הַנֵּרוֹת מֵאֵלָיו:
4
וַ֠יַּעַן הַמַּלְאָ֞ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־הֵ֣מָּה אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי:
L’ange qui conversait avec moi me répondit : "Quoi ! Tu ne sais donc pas ce que signifient ces choses ?" Je répondis : "Non, Seigneur !"
5
וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
Il reprit et me parla en ces termes : "Ceci est la parole de l’Éternel à Zorobabel : Ni par la puissance ni par la force, mais bien par mon esprit ! dit l’Éternel-Cebaot.
Rachi
זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל. זֶה סִימָן לְךָ לְהַבְטִיחַ אֶת זְרוּבָּבֶל כְּשֵׁם שֶׁהַזֵּיתִים וְהַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִגְמַר מֵאֵלָיו לְכָל דְּבָרָיו כָּךְ לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ שֶׁבָּכֶם תַּעֲשׂוּ אֶת בִּנְיַן בֵּיתִי: כִּי אִם בְּרוּחִי. אֲנִי אֶתֵּן רוּחִי עַל דָּרְיָוֶשׁ וְיָנִיחַ לָכֶם (ס''א וַיְצַוֶּה לָכֶם) לִבְנוֹת וְלַעֲשׂוֹת כָּל צָרְכֵי יְצִיאַת הַבִּנְיָן מִשֶּׁלּוֹ וְלַעֲזוֹר אֶתְכֶם בְּחִטִּין וְיַיִן וְשֶׁמֶן וְעֵצִים כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בְּעֶזְרָא וְלֹא תִּצְטָרְכוּ לְעֶזְרַת אָדָם:
6
מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן הָרֹאשָׁ֔ה תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ: (פ)
Qu’es-tu, grande montagne, devant Zorobabel ? une simple plaine. Qu’il amène la pierre du faîte au milieu des acclamations : "Qu’elle est belle ! Qu’elle est belle !"
Rachi
מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. שָׁרֵי עֵבֶר הַנָּהָר תַּתְּנַי פַּחַת עֲבַר נַהֲרָא וּשְׁתַר בּוֹזְנַי וּכְנָוָתְהוֹן שֶׁבִּטַּלְתֶּם הַמְּלָאכָה עַד כֹּה מֵעַתָּה תִּהְיֶה לִפְנֵי זְרוּבָּבֶל מִישׁוֹר אֵין לָכֶם שְׂרָרָה וּגְדוּלָּה עוֹד עָלָיו: וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה. הָאַדְרִיכָל יִקַּח אֶת אֶבֶן הַבְּדִיל בְּיָדוֹ לִהְיוֹת אַדְרִיכָל בְּרֹאשׁ הַבּוֹנִים וְהֵם יִבְנוּ הַכֹּל כְּפִי דְּבָרָיו אֲשֶׁר יְצַוֶּה בְּבִנְיָן נָאֶה וּמְפוֹאָר: תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן. יִהְיֶה לָהּ לְאוֹתָהּ הָאֶבֶן שֶׁהַכֹּל יֹאמְרוּ מַה נָאֶה בִּנְיָן זֶה הֶעָשׂוּי עַל יְדֵי אֶבֶן הַמִּשְׁקוֹלֶת הַזֹּאת, תְּשׁוּאוֹת חֵן כְּמוֹ תְּשׁוּאוֹת נוֹי כְּמוֹ תְּשׁוּאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה (יְשַׁעְיָה כב) קוֹל שָׁאוֹן (שָׁם סו) כּוּלָּם לְשׁוֹן הַשְׁמָעַת קוֹל הֵם:
7
וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
La parole de l’Éternel me fut adressée en ces termes :
8
יְדֵ֣י זְרֻבָּבֶ֗ל יִסְּד֛וּ הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה וְיָדָ֣יו תְּבַצַּ֑עְנָה וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם:
"Les mains de Zorobabel ont fondé cette maison, et ses mains l’achèveront, afin que tu reconnaisses que c’est l’Éternel-Cebaot qui m’a envoyé vers vous.
Rachi
יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה. מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף בִּימֵי כּוֹרֶשׁ הָרִאשׁוֹן: וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה. אוֹתוֹ עַתָּה, תְּבַצַּעְנָה לְשׁוֹן גְּמַר הוּא כְּמוֹ (שָׁם) כִּי יְבַצַּע ה' כָּל מַעֲשֵׂהוּ:
9
כִּ֣י מִ֣י בַז֮ לְי֣וֹם קְטַנּוֹת֒ וְשָׂמְח֗וּ וְרָא֞וּ אֶת־הָאֶ֧בֶן הַבְּדִ֛יל בְּיַ֥ד זְרֻבָּבֶ֖ל שִׁבְעָה־אֵ֑לֶּה עֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הֵ֥מָּה מְשׁוֹטְטִ֖ים בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
Car qui mépriserait le jour de ces humbles commencements ? Plutôt se réjouiront-ils de voir la pierre du niveau dans la main de Zorobabel. Ces sept-là sont les yeux de l’Éternel qui parcourent toute la terre."
Rachi
כִּי מִי בַז לְיוֹם. שֶׁיּוּסַד הַבַּיִת אֲשֶׁר הוּקְטַן בְּעֵינֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בְּעֶזְרָא ג) וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר רָאוּ הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּיָסְדוֹ זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בוֹכִים בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִנְבוּאַת (חַגַּי ב) הֲלֹא כָמֹהוּ כְּאַיִן בְּעֵינֵיהֶם יִשְׂמְחוּ עַתָּה כְּשֶׁיִּרְאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל הַתְּלוּיָה בְּחוּט הַמִּשְׁקוֹלֶת אֲשֶׁר בְּיַד אַדְרִיכָל רֹאשׁ הַבּוֹנִים שֶׁמְּכַוֵּון בָּהּ רֹאשׁ הַפִּינָּה וְזוֹ תִּהְיֶה בְּיַד זְרוּבָּבֶל: שִׁבְעָה אֵלֶּה. עַל אֶחָד שִׁבְעָה בַּיְּסוֹד הָרִאשׁוֹן שֶׁבִּימֵי כּוֹרֶשׁ וְכֵן ת''י שִׁבְעָה נִדְבָּכִין כְּאִילֵין: עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים. וְלוֹ נִרְאֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן וְהוּא רָאָה אֶת זְרוּבָּבֶל זֶה הָגוּן לַדָּבָר:
10
וָאַ֖עַן וָאֹמַ֣ר אֵלָ֑יו מַה־שְּׁנֵ֤י הַזֵּיתִים֙ הָאֵ֔לֶה עַל־יְמִ֥ין הַמְּנוֹרָ֖ה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ:
Je pris la parole et lui dis : "Qu’est-ce que ces deux oliviers à droite et à gauche du chandelier ?"
Rachi
מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים. מַה רֶמֶז הֵם וּמַה רֶמֶז שְׁנֵי שִׁבֲּלֵי זֵיתִים טרוק''א בלע''ז קְבוּצוֹת זֵיתִים בְּעָנָף כְּעֵין שִׁבּוֹלֶת:
11
וָאַ֣עַן שֵׁנִ֔ית וָאֹמַ֖ר אֵלָ֑יו מַה־שְׁתֵּ֞י שִׁבֲּלֵ֣י הַזֵּיתִ֗ים אֲשֶׁר֙ בְּיַ֗ד שְׁנֵי֙ צַנְתְּר֣וֹת הַזָּהָ֔ב הַֽמְרִיקִ֥ים מֵעֲלֵיהֶ֖ם הַזָּהָֽב:
Je repris pour la seconde fois et lui dis : "Qu’est-ce que ces deux branches d’olivier à côté des deux tuyaux d’or qui laissent couler le liquide doré ?"
Rachi
אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת. כְּלוֹמַר אֵצֶל שְׁנֵי הַצַּנְתָּרוֹת כְּמוֹ רָאוּ חֶלְקַת יוֹאָב ע''י (שְׁמוּאֵל ב יד): הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם. אֶת הַשֶּׁמֶן הַזֶּה הַצָּלוּל וְטוֹב לְהָאִיר כַּזָּהָב כְּמוֹ (אִיּוֹב לז) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה:
12
וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא יָדַ֖עְתָּ מָה־אֵ֑לֶּה וָאֹמַ֖ר לֹ֥א אֲדֹנִֽי:
Il me répondit en ces termes : "Quoi ! Tu ne sais pas ce qu’elles signifient ? "Non, Seigneur !" répliquai-je.
13
וַיֹּ֕אמֶר אֵ֖לֶּה שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־הַיִּצְהָ֑ר הָעֹמְדִ֖ים עַל־אֲד֥וֹן כָּל־הָאָֽרֶץ:
Alors, il dit : "Ce sont les deux hommes consacrés par l’huile, qui se tiennent auprès du Maître de toute la terre !"
Rachi
שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר. קֶרֶן כְּהוּנָה וּמַלְכוּת הַנִּמְשָׁחִים בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה: הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. לְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו לְהַחְזִיר אֶת גְּדוּלָּתָם: שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר. יֵצֶר טוֹב וַיָּצַר הָרָע מִתְהַפֵּךְ לְטוֹב בִּזְכוּת הַתּוֹרָה:
14
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source