Tehilim

Chapitre 137
Chap. 137
עַ֥ל נַהֲר֨וֹת | בָּבֶ֗ל שָׁ֣ם יָ֭שַׁבְנוּ גַּם־בָּכִ֑ינוּ בְּ֝זָכְרֵ֗נוּ אֶת־צִיּֽוֹן:
Sur les rives des fleuves de Babylone, là nous nous assîmes, et nous pleurâmes au souvenir de Sion.
Rachi
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ. כְּשֶׁיָּרַדְנוּ לַגּוֹלָה ושאלם נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁיָּשִׁירוּ לוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְשׁוֹרְרִין עַל הַדּוּכָן:
137 : 1
עַֽל־עֲרָבִ֥ים בְּתוֹכָ֑הּ תָּ֝לִ֗ינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ:
Aux saules qui les bordent, nous suspendîmes nos harpes ;
Rachi
עַל עֲרָבִים. עַרְבֵי נַחַל:
137 : 2
כִּ֤י שָׁ֨ם שְֽׁאֵל֪וּנוּ שׁוֹבֵ֡ינוּ דִּבְרֵי־שִׁ֭יר וְתוֹלָלֵ֣ינוּ שִׂמְחָ֑ה שִׁ֥ירוּ לָ֝֗נוּ מִשִּׁ֥יר צִיּֽוֹן:
car là nos maîtres nous demandaient des hymnes, nos oppresseurs des chants de joie. "Chantez-nous [disaient-ils], un des cantiques de Sion !"
Rachi
וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה. מִינֵי כְּלֵי זֶמֶר עַל שֵׁם שֶׁהֵם תּוֹלִין (שֶׁתּוֹלִין) אוֹתָם, כָּךְ פֵּירְשׁוּ מְנַחֵם, וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה וְתוֹלָלֵינוּ שֶׁל שִׂמְחָה, וְיֵשׁ לִפְתּוֹר תּוֹלָלֵינוּ אוֹיְבֵינוּ שֶׁהֵם מְהוֹלְלִים וּמְשַׁטִּים בָּנוּ לְשׁוֹן מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבְּעוּ (לְעֵיל קב):
137 : 3
אֵ֗יךְ נָשִׁ֥יר אֶת־שִׁיר־יְהוָ֑ה עַ֝֗ל אַדְמַ֥ת נֵכָֽר:
Comment chanterions-nous l’hymne de l’Éternel en terre étrangère ?
137 : 4
אִֽם־אֶשְׁכָּחֵ֥ךְ יְֽרוּשָׁלִָ֗ם תִּשְׁכַּ֥ח יְמִינִֽי:
Si je t’oublie jamais, Jérusalem, que ma droite me refuse son service !
Rachi
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת כֵּן:
137 : 5
תִּדְבַּ֥ק־לְשׁוֹנִ֨י | לְחִכִּי֮ אִם־לֹ֪א אֶ֫זְכְּרֵ֥כִי אִם־לֹ֣א אַ֭עֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלִַ֑ם עַ֝֗ל רֹ֣אשׁ שִׂמְחָתִֽי:
Que ma langue s’attache à mon palais, si je ne me souviens toujours de toi, si je ne place Jérusalem au sommet de toutes mes joies !
Rachi
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם. אֶת זִכְרוֹן אֵבֶל חוּרְבָּנָהּ אַעֲלֶה לְהַזְכִּירוֹ בְּרֹאשׁ כָּל שִׂמְחָתִי:
137 : 6
זְכֹ֤ר יְהוָ֨ה | לִבְנֵ֬י אֱד֗וֹם אֵת֮ י֤וֹם יְֽרוּשָׁ֫לִָ֥ם הָ֭אֹ֣מְרִים עָ֤רוּ | עָ֑רוּ עַ֝֗ד הַיְס֥וֹד בָּֽהּ:
Souviens-toi, Seigneur, pour la perte des fils d’Edom, du jour [fatal] de Jérusalem, où ils disaient : "Démolissez-la, démolissez-la, jusqu’en ses fondements !"
Rachi
עָרוּ עָרוּ. לְשׁוֹן חוּרְבָּן וְכֵן חוֹמוֹת בָּבֶל הָרְחָבָה עִרְעֵר תִּתְעַרְעָר (יִרְמְיָה נא נט) וְכֵן עָרוֹת יְסוֹד (חֲבַקּוּק ג') וְאֵינוֹ נוֹפֵל אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁעוֹקְרִין שָׁרָשָׁיו מֵהָאָרֶץ:
137 : 7
בַּת־בָּבֶ֗ל הַשְּׁד֫וּדָ֥ה אַשְׁרֵ֥י שֶׁיְשַׁלֶּם־לָ֑ךְ אֶת־גְּ֝מוּלֵ֗ךְ שֶׁגָּמַ֥לְתְּ לָֽנוּ:
Fille de Babel, vouée à la ruine, heureux qui te rendra le mal que tu nous as fait !
137 : 8
אַשְׁרֵ֤י | שֶׁיֹּאחֵ֓ז וְנִפֵּ֬ץ אֶֽת־עֹ֝לָלַ֗יִךְ אֶל־הַסָּֽלַע: (פ)
Heureux qui saisira tes petits et les brisera contre le rocher !
137 : 9
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source