Chap. 24
וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו
וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהֹוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹֽא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו:
Balaam, voyant que l’Éternel se plaisait à bénir Israël, n’eut plus recours, comme précédemment, à des opérations magiques, mais tourna son visage du côté du désert.
Onkelos
וַחֲזָא בִלְעָם אֲרֵי תַקִין קֳדָם יְיָ לְבָרָכָא יַת יִשְׂרָאֵל וְלָא הַלַךְ כִּזְמַן בִּזְמַן אֱלָהֵין לָקֳדָמוּת נְחָשַׁיָא וְשַׁוִי לָקָבֵיל עֶגְלָא דַעֲבָדוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַדְבְּרָא אַפּוֹהִי:
Rachi
וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וגו'. אָמַר אֵינִי צָרִיךְ לִבְדֹּק עוֹד בהקב''ה, כִּי לֹא יַחְפֹּץ לְקַלְּלָם: וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם. כַּאֲשֶׁר עָשָׂה שְׁתֵּי פְּעָמִים: לִקְרַאת נְחָשִׁים. לְנַחֵשׁ אוּלַי יִקָּרֶה ה' לִקְרָתוֹ כִּרְצוֹנוֹ, אָמַר רוֹצֶה וְלֹא רוֹצֶה לְקַלְּלָם, אַזְכִּיר עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְהַקְּלָלָה עַל הַזְכָּרַת עֲוֹנוֹתֵיהֶם תָּחוּל: וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו. כְּתַרְגּוּמוֹ:
1
וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים
וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים:
En y portant ses regards, Balaam vit Israël, dont les tribus s’y déployaient ; et l’esprit divin s’empara de lui ;
Onkelos
וּזְקֵף בִּלְעָם יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת יִשְׂרָאֵל שָׁרָן לְשִׁבְטוֹהִי וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ:
Rachi
וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו. בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן רָעָה, וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ שָׁלֹשׁ מִדּוֹתָיו, עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה: שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו. רָאָה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָן מְעֹרָבִין, רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ: וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים. עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם:
2
וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן:
et il proféra son oracle en ces termes : "Parole de Balaam, fils de Beor, parole de l’homme au clairvoyant regard,
Onkelos
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְשַׁפִּיר חָזֵי:
Rachi
בְּנוֹ בְעֹר. כְּמוֹ ''לְמַעְיְנוֹ מָיִם'' (תְּהִלִּים קי''ד); ומ''א שְׁנֵיהֶם הָיוּ גְּדוֹלִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם, בָּלָק בְּנוֹ צִפּוֹר, אָבִיו בְּנוֹ הוּא בְּמַלְכוּת, וּבִלְעָם גָּדוֹל מֵאָבִיו בִּנְבִיאוּת, מָנֶה בֶּן פְּרָס הָיָה (סַנְהֶדְרִין ק''ה; תַּנְחוּמָא): שְׁתֻם הָעָיִן. עֵינוֹ נְקוּרָה וּמוּצֵאת לַחוּץ וְחֹר שֶׁלָּהּ נִרְאֶה פָּתוּחַ, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא, כְּדֵי שֶׁיִשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב (עֲבוֹדָה זָרָה ס''ט); וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לְפִי שֶׁאָמַר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, שהקב''ה יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה רְבִיעוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָתַי תָּבֹא טִפָּה שֶׁנּוֹלַד הַצַּדִּיק מִמֶּנּוּ, אָמַר בְּלִבּוֹ, מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים יִסְתַּכֵּל בִּדְבָרִים הַלָּלוּ? וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמֵית עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם (נִדָּה ל''א); וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שְׁתֻם הָעָיִן, פְּתוּחַ הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס, וְעַל שֶׁאָמַר שְׁתֻם הָעָיִן וְלֹא אָמַר שְׁתוּם הָעֵינַיִם, לָמַדְנוּ שֶׁסּוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה (סַנְהֶדְרִין ק''ה):
3
נאם שמע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים
נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַֽחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם:
de celui qui entend le verbe divin, qui perçoit la vision du Tout-Puissant il fléchit, mais son œil reste ouvert :
Onkelos
אֵימַר דִשְׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל וְחֵזוּ מִן קֳדָם שַׁדַי חָזֵי שְׁכִיב וּמִתְגְלֵי לֵיהּ:
Rachi
נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. פְּשׁוּטוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ, שֶׁאֵין נִרְאֶה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב; וּמִדְרָשׁוֹ: כְּשֶׁהָיָה נִגְלֶה עָלָיו לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו, לְפִי שֶׁהָיָה עָרֵל, וּמָאוּס לִהְיוֹת נִגְלֶה עָלָיו בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְפָנָיו:
4
מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל
מַה־טֹּ֥בוּ אֹֽהָלֶ֖יךָ יַֽעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל:
Qu’elles sont belles tes tentes, ô Jacob ! Tes demeures, ô Israël !
Onkelos
מָה טָבָא מַשְׁכְּנָךְ יַעֲקֹב בֵּית מֵישְׁרָךְ יִשְׂרָאֵל:
Rachi
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ. עַל שֶׁרָאָה פִּתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה מוּל זֶה: מִשְׁכְּנֹתֶיךָ. חֲנִיּוֹתֶיךָ, כְּתַרְגּוּמוֹ; דָּבָר אַחֵר, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, מַה טֹּבוּ אֹהֶל שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים בְּיִשּׁוּבָן, שֶׁמַּקְרִיבִין בָּהֶן קָרְבָּנוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: מִשְׁכְּנֹתֶיךָ. אַף כְּשֶׁהֵן חֲרֵבִין, לְפִי שֶׁהֵן מַשְׁכּוֹן עֲלֵיכֶם, וְחֻרְבָּנָן כַּפָּרָה עַל הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ''כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ'' (אֵיכָה ד'), וּבַמֶּה כִּלָּה? (שָׁם) ''וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן'' (תַּנְחוּמָא מִשְׁפָּטִים):
5
כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי מים
כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּֽאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם:
Elles se développent comme des vallées, comme des vergers le long d’un fleuve ; Dieu les a plantées comme des aloès, comme des cèdres au bord des eaux.
Onkelos
כְּנַחֲלִין דִמְדַבְּרִין כְּגִינַת שַׁקְיָא דְעַל פְּרָת כְּבוּסְמַיָא דִנְצִיב יְיָ כְּאַרְזִין דִנְצִבִין עַל מַיָא:
Rachi
כִּנְחָלִים נִטָּיוּ. שֶׁנֶּאֶרְכוּ וְנִמְשְׁכוּ לִנְטוֹת לְמֵרָחוֹק; אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אָנוּ לְמֵדִים מֶה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְּלָם כְּשֶׁאָמַר לְהָשִׁית אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו, וּכְשֶׁהָפַךְ הַמָּקוֹם אֶת פִּיו, בֵּרְכָם מֵעֵין אוֹתָם קְלָלוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ לוֹמַר כו', כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סַנְהֶדְרִין ק''ח): כַּאֲהָלִים. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן ''מֹר וַאֲהָלוֹת'' (תְּהִלִּים מ''ה): נָטַע ה'. בְּגַן עֵדֶן; לָשׁוֹן אַחֵר כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּשָּׁמַיִם הַמְּתוּחִין כְּאֹהֶל שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשֶׁבֶת (יְשַׁעְיָה מ, כב): נָטַע ה'. לְשׁוֹן נְטִיעָה מָצִינוּ בְּאֹהָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר ''וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ'' (דָּנִיֵּאל י''א):
6
יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו
יִֽזַּל־מַ֨יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ:
La sève ruisselle de ses branches, et sa graine est abondamment arrosée ; son roi est plus grand que n’est Agag, sa royauté est souveraine !
Onkelos
יִסְגֵי מַלְכָּא דְיִתְרַבָּא מִבְּנוֹהִי וְיִשְׁלוֹט בְּעַמְמִין סַגִיאִין וְיִתְקוֹף מֵאֲגַג מַלְכֵּיהּ וְתִתְנַטֵל מַלְכוּתֵיהּ:
Rachi
מִדָּלְיָו. מִבְּאֵרוֹתָיו, וּפֵרוּשׁוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ: וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים. לְשׁוֹן הַצְלָחָה הוּא זֶה, כְּזֶרַע הַזָּרוּעַ עַל פְּנֵי הַמַּיִם: וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ. מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁלָּהֶם יִכְבֹּשׁ אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק: וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ. שֶׁל יַעֲקֹב יוֹתֵר וְיוֹתֵר, שֶׁיָּבֹא אַחֲרָיו דָּוִד וּשְׁלֹמֹה:
7
אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ
אֵ֚ל מֽוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתֽוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹֽתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ:
Quand Dieu le fit sortir de l’Égypte, son élan fut celui du réêm ; iI dévore les peuples qui l’attaquent, il brise leurs os, trempe ses flèches dans leur sang.
Onkelos
אֱלָהָא דְאַפֵּקִינוּן מִמִצְרַיִם תּוּקְפָא וְרוּמָא דִילֵיהּ יֵיכְלוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נִכְסֵי עַמְמַיָא סַנְאֵיהוֹן וּבְבִזַת מַלְכֵּיהוֹן יִתְפַּנְקוּן וְאַרְעֲתְהוֹן יַחְסְנוּן:
Rachi
אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם. מִי גּוֹרֵם לָהֶם הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת? אֵל הַמּוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּתֹקֶף וְרוּם שֶׁלּוֹ, יֹאכַל אֶת הַגּוֹיִם שֶׁהֵם צָרָיו: וְעַצְמֹתֵיהֶם. שֶׁל צָרִים: יְגָרֵם. מְנַחֵם פָּתַר בּוֹ לְשׁוֹן שְׁבִירָה, וְכֵן ''לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר'' (צְפַנְיָה ג'), וְכֵן ''וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי'' (יְחֶזְקֵאל כ''ג), וַאֲנִי אוֹמֵר לְשׁוֹן עֶצֶם הוּא, שֶׁמְּגָרֵר הַבָּשָׂר בְּשִׁנָּיו מִסָּבִיב, וְהַמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים, וּמַעֲמִיד הָעֶצֶם עַל עַרְמִימוּתוֹ: וְחִצָּיו יִמְחָץ. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם חִצָּיו שֶׁל צָרִים, חֲלֻקָּה שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ (בְּרֵאשִׁית מ''ט) ''בַּעֲלֵי חִצִּים'', מָרֵי פַּלְגּוּתָא, וְכֵן יִמְחָץ לְשׁוֹן ''וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ'' (שׁוֹפְטִים ה'), שֶׁיֶחֱצוּ אֶת אַרְצָם. וְיֵשׁ לִפְתֹּר לְשׁוֹן חִצִּים מַמָּשׁ, חִצָּיו שֶׁל הקב''ה יִמְחַץ בְּדָמָם שֶׁל צָרִים, יִטְבֹּל וְיִצְטַבַּע בְּדָמָם, כְּמוֹ ''לְמַעַן תִּמְחַץ רַגְלְךָ בְּדָם'' (תְּהִלִּים ס''ח), וְאֵינוֹ זָז מִלָּשׁוֹן מַכָּה, כְּמוֹ ''מָחַצְתִּי'' (דְּבָרִים ל''ב), שֶׁהַצָּבוּעַ בְּדָם נִרְאֶה כְּאִלּוּ מָחוּץ וְנָגוּעַ:
8
כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור
כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּֽאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָֽרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹֽרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר:
Il se couche, il repose comme le lion et le léopard : qui osera le réveiller ? Heureux ceux qui te bénissent ! Malheur à qui te maudit :"
Onkelos
יְנוּחַ יִשְׁרֵי בִתְקוֹף כְּאַרְיָא וּכְלֵתָא לֵית מַלְכוּ דְתִזַעֲזְעִינֵיהּ בְּרִיכָךְ יְהוֹן בְּרִיכִין וְלִיטָךְ יְהוֹן לִיטִין:
Rachi
כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי. כְּתַרְגּוּמוֹ, יִתְיַשְּׁבוּ בְּאַרְצָם בְּכֹחַ וּגְבוּרָה:
9
ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים
וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים:
Balak, enflammé de colère contre Balaam, frappa des mains, et il dit à Balaam : "C’est pour maudire mes ennemis que je t’avais appelé, et tu as persisté à les bénir, par trois fois !
Onkelos
וּתְקֵיף רוּגְזָא דְבָלָק בְּבִלְעָם וּשְׁקָפִינוּן לִידוֹהִי וַאֲמַר בָּלָק לְבִלְעָם לְמֵילַט סַנְאַי קְרִיתָךְ וְהָא בָּרָכָא מְבָרְכַת לְהוֹן דְנַן תְּלַת זִמְנִין:
Rachi
וַיִּסְפֹּק. הִכָּה זוֹ עַל זוֹ:
10
ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד
וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֨רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָֽעֲךָ֥ יְהֹוָ֖ה מִכָּבֽוֹד:
Eh bien donc, fuis dans ton pays ; je voulais te combler d’honneurs, et voici que l’Éternel t’en a frustré !"
Onkelos
וּכְעַן אִזֵיל לָךְ לְאַתְרָךְ אֲמָרִית יְקָרָא אֲיַקְרִינָךְ וְהָא מְנָעָךְ יְיָ מִן יְקָר:
11
ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר
וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר:
Balaam repartit à Balak : "N’avais-je pas déjà, aux messagers que tu m’avais envoyés, répondu en ces termes :
Onkelos
וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָּק הֲלָא אַף לְאִזְגַדָךְ דִי שַׁלְחַת לְוָתִי מַלֵילִית לְמֵימָר:
12
אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר יהוה אתו אדבר
אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֘ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַֽעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהֹוָ֔ה לַֽעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:
Quand Balak me donnerait de l’argent et de l’or plein son palais, je ne saurais désobéir à la voix de l’Éternel, en agissant bien ou mal de mon chef ; ce que dira l’Éternel, je le dirai.
Onkelos
אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֵי בֵיתֵיהּ כְּסַף וּדְהַב לֵית לִי רְשׁוּ לְמֶעֱבַּר עַל גְזֵירַת מֵימְרָא דַיְיָ לְמֶעֱבַּד טַבְתָּא אוֹ בִּישְׁתָּא מֵרְעוּתִי דִי יְמַלֵל יְיָ יָתֵיהּ אֲמַלֵיל:
Rachi
לַעֲבֹר אֶת פִּי ה'. כָּאן לֹא נֶאֱמַר ''אֱלֹהַי'' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּרִאשׁוֹנָה (כ''ב י''ח), לְפִי שֶׁיָּדַע שֶׁנִּבְאַשׁ בהקב''ה וְנִטְרַד:
13
ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים
וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים:
Et maintenant, je m’en retourne chez mon peuple ; mais écoute, je veux t’avertir de ce que ce peuple-ci fera au tien dans la suite des jours."
Onkelos
וּכְעַן הָא אֲנָא אָזֵיל לְעַמִי אִיתָא אֲמַלְכִינָךְ מָה דְתַּעְבֵיד וַאֲחַוֵי לָךְ מָא דְיַעֲבֵד עַמָא הָדֵין לְעַמָךְ בְּסוֹף יוֹמַיָא:
Rachi
הוֹלֵךְ לְעַמִּי. מֵעַתָּה הֲרֵינִי כִּשְׁאָר עַמִּי, שֶׁנִּסְתַּלֵּק הקב''ה מֵעָלָיו: לְכָה אִיעָצְךָ. מַה לְּךָ לַעֲשׂוֹת, וּמַה הִיא הָעֵצָה? אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא כו', כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק (סַנְהֶדְרִין ק''ו); תֵּדַע שֶׁבִּלְעָם הִשִּׂיא עֵצָה זוֹ לְהַכְשִׁילָם בְּזִמָּה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ''הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם'' (בַּמִּדְבָּר ל''א): אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ. מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אִיעָצְךָ לְהַכְשִׁילָם וְאֹמַר לְךָ מַה שֶּׁהֵן עֲתִידִין לְהָרַע לְמוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, ''וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב''; הַתַּרְגּוּם מְפָרֵשׁ קֹצֶר הָעִבְרִי:
14
וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן:
Et il proféra son oracle de la sorte : "Parole de Balaam, fils de Beor, parole de l’homme au lucide regard,
Onkelos
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְשַׁפִּיר חָזֵי:
15
נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים
נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֨עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַֽחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם:
de celui qui entend le verbe divin et connaît le secret du Très-Haut qui perçoit la vision du Tout-Puissant, qui fléchit, mais dont l’œil reste ouvert :
Onkelos
אֵימַר דִשְׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל וִידַע מַדַע מִן קֳדָם עִילָאָה חֵיזוּ מִן קֳדָם שַׁדַי חָזֵי שְׁכִיב וּמִתְגְלֵי לֵיהּ:
Rachi
וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן. לְכַוֵּן הַשָּׁעָה שֶׁכּוֹעֵס בָּהּ (סַנְהֶדְרִין ק''ה):
16
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת
אֶרְאֶ֨נּוּ֨ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֨בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּֽאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת:
je le vois, mais ce n’est pas encore l’heure ; je le distingue ; mais il n’est pas proche : un astre s’élance de Jacob, et une comète surgit du sein d’Israël, qui écrasera les sommités de Moab et renversera tous les enfants de l’orgueil,
Onkelos
חֲזִיתֵיהּ וְלָא כְעַן סְכִיתֵיהּ וְלָא אִיתוֹהִי קָרִיב כַּד יְקוּם מַלְכָּא מִיַּעֲקֹב וְיִתְרַבָּא מְשִׁיחָא מִיִּשְׂרָאֵל וְיִקְטּוֹל רַבְרְבֵי מוֹאָב וְיִשְׁלוֹט בְּכָל בְּנֵי אֱנָשָׁא:
Rachi
אֶרְאֶנּוּ. רוֹאֶה אֲנִי שִׁבְחוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וּגְדֻלָּתוֹ, אַךְ לֹא עַתָּה הִיא, אֶלָּא לְאַחַר זְמַן: דָּרַךְ כּוֹכָב. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן ''דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ'' (אֵיכָה בְּ'), שֶׁהַכּוֹכָב עוֹבֵר כְּחֵץ, וּבְלַעַז דישט''נט, כְּלוֹמַר יָקוּם מַזָּל: וְקָם שֵׁבֶט. מֶלֶךְ רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל: וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב. זֶה דָּוִד שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ''הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית'' וְגוֹ' (שְׁמוּאֵל ב ח'): וְקַרְקַר. לְשׁוֹן קוֹרֶה, כְּמוֹ ''אֲנִי קַרְתִּי'' (מְלָכִים ב י''ט), ''מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם'' (יְשַׁעְיָהוּ נ''א), ''יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל'' (מִשְׁלֵי ל'), פורי''ר בלע''ז: כָּל בְּנֵי שֵׁת. כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ מִן שֵׁת בְּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן:
17
והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל
וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹֽיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל:
fera sa proie de l’Idumée, sa proie de Séir, ses ennemis ; et Israël triomphera.
Onkelos
וִיהֵי אֱדוֹם יְרוּתָּא וִיהֵי יְרוּתָּא שֵׂעִיר לְבַעֲלֵי דְבָבוֹהִי וְיִשְׂרָאֵל יַצְלַח בְּנִכְסִין:
Rachi
וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר. לְאוֹיְבָיו יִשְׂרָאֵל:
18
וירד מיעקב והאביד שריד מעיר
וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר:
Oui, un dominateur naîtra de Jacob, qui balaiera des villes leurs derniers habitants."
Onkelos
וְיֵיחוּת חָד מִדְבֵית יַעֲקֹב וְיוֹבִיד מְשֵׁיזִיב מִקִרְיַת עַמְמַיָא:
Rachi
וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב. וְעוֹד יִהְיֶה מוֹשֵׁל אַחֵר מִיַּעֲקֹב: וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר. הַחֲשׁוּבָה שֶׁל אֱדוֹם, הִיא רוֹמִי, וְעַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אוֹמֵר כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ''וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם'' (תְּהִלִּים ע''ב) ''וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו'' (עוב' י''ח):
19
וירא את עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד
וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַֽחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד:
Puis il vit Amalec, et il proféra son oracle en disant : "Amalec était le premier des peuples ; mais son avenir est voué à la perdition."
Onkelos
וַחֲזָא יַת עֲמַלְקָאָה וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאַמַר רֵישׁ קְרָבַיָא דְיִשְׂרָאֵל הֲוָה עֲמַלְקָאָה וְסוֹפֵיהּ לְעָלְמָא יֵיבָד:
Rachi
וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק. נִסְתַּכֵּל בְּפֻרְעֲנוּתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק. הוּא קִדֵּם אֶת כֻּלָּם לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָךְ תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס, וְאַחֲרִיתוֹ לְהֵאָבֵד בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר ''תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק'' (דְּבָרִים כ''ה):
20
וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך
וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ:
Il vit le Kénéen, et il proféra son oracle en disant : "Fortifie ta demeure ! Pose ton nid sur le rocher !
Onkelos
וַחֲזָא יַת שַׁלְמָאָה וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר תַקִּיף בֵּית מוֹתְבָךְ וְשַׁוֵי בִכְרַךְ תַּקִּיף מְדוֹרָךְ:
Rachi
וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי. לְפִי שֶׁהָיָה קֵינִי תָּקוּעַ אֵצֶל עֲמָלֵק, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ''וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי'' וְגוֹ' (שְׁמוּאֵל א ט''ו), הִזְכִּירוֹ אַחַר עֲמָלֵק; נִסְתַּכֵּל בִּגְדֻלָּתָן שֶׁל בְּנֵי יִתְרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דבהי''א ב') ''תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים'' (סִפְרִי בַּמִּדְבָּר י'; סַנְהֶדְרִין ק''ד): אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ. תָּמֵהַּ אֲנִי מֵהֵיכָן זָכִיתָ לְכָךְ הֲלֹא אַתָּה עִמִּי הָיִיתָ בַּעֲצַת ''הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ'' (שְׁמוֹת אַ'), וְעַתָּה נִתְיַשַּׁבְתָּ בְּאֵיתָן וּמָעוֹז שֶׁל יִשְׂרָאֵל (סַנְהֶדְרִין ק''ו):
21
כי אם יהיה לבער קין עד מה אשור תשבך
כִּ֥י אִם־יִֽהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ:
Car, s’il est consumé, ô Kénéen, en combien peu de temps Assur te fera captif !"
Onkelos
אֲרֵי אִם יְהֵי לְשֵׁיצָאָה שַׁלְמָאָה עַד מָה אֲתוּרָאָה יִשְׁבִּינָךְ:
Rachi
כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן וגו'. אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְקַעְתָּ לְתֹקֶף זֶה, שֶׁאֵינְךָ נִטְרָד עוֹד מִן הָעוֹלָם, כִּי אַף אִם אַתָּה עָתִיד לִגְלוֹת עִם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְתִהְיֶה לְבָעֵר מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְיַשַּׁבְתָּ שָׁם, מַה בְּכָךְ? עַד מָה אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ. עַד הֵיכָן הוּא מַגְלֶה אוֹתְךָ? שֶׁמָּא לַחְלַח וְחָבוֹר? אֵין זֶה טֵרוּד מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא טִלְטוּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְתָשׁוּב עִם שְׁאָר הַגָּלֻיּוֹת:
22
וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל
וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִֽחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל:
Il proféra encore son oracle et il dit : "Hélas ! Qui peut vivre quand Dieu ne l’a pas voulu ?
Onkelos
וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר וַי לְחַיָיבַיָא דְיֵחוֹן כַּד יַעֲבֵּד אֱלָהָא יָת אִלֵין:
Rachi
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וגו'. כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת שְׁבִיַּת אַשּׁוּר, אָמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל, מִי יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ מִשּׂוּמוֹ אֶת אֵלֶּה, שֶׁלֹּא יָשִׂים עָלָיו הַגּוֹזֵר אֶת אֵלֶּה, שֶׁיַּעֲמֹד סַנְחֵרִיב וִיבַלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, וְעוֹד יָבֹאוּ צִים מִיָּד כִּתִּים, וְיַעַבְרוּ כִתִּיִּים שֶׁהֵן רוֹמִיִּים בְּבִירָנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת עַל אַשּׁוּר:
23
וצים מיד כתים וענו אשור וענו עבר וגם הוא עדי אבד
וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד:
Des flottes, parties de la côte de Kitttm, subjugueront Assur, subjugueront Héber mais lui aussi est voué à la ruine."
Onkelos
וְסִיעַן יִצְטַרְחַן מֵרוֹמָאֵי וִיעֲנוּן לְאָתוּר וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן לְעֵבַר פְּרָת וְאַף אִינוּן לְעָלְמָא יֵיבְדוּן:
Rachi
וְעִנּוּ עֵבֶר. וְעִנּוּ אוֹתָם שֶׁבְּעֵבֶר הַנָּהָר: וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד. וְכֵן פֵּרֵשׁ דָּנִיֵּאל ''עַד דִּיקְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ'' (דָּנִיֵּאל ז'): וְצִים. סְפִינוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּדִכְתִיב (יְשַׁעְיָהוּ ל''ג) ''וְצִי אַדִּיר'', תַּרְגּוּמוֹ ''וּבוּרְנִי רַבְּתָא'' (יוֹמָא ע''ז):
24
ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם בלק הלך לדרכו
וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ: (פ)
Alors Balaam se leva et reprit le chemin de son pays ; et Balak aussi se remit en route.
Onkelos
וְקָם בִּלְעָם וַאֲזַל וְתָב לְאַתְרֵיהּ וְאַף בָּלָק אֲזַל לְאוֹרְחֵיהּ: [פ]
25
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source