Malakhi
Chapitre 1
Chap. 1
Enoncé de la parole de l’Éternel adressée à Israël par l’organe de Malachie :
Rachi
מַשָּׂא דְבַר ה'. פורפור''ט בלע''ז דְבַר הַנִּמְסָר לְמַלְאָכִי לָשֵׂאת אוֹתוֹ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: בְּיַד מַלְאָכִי. כְּבָר הָיָה מָסוּר בְּיָדוֹ זֶה יָמִים רַבִּים מִכָּאן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּבָרַיְיתָא דִּמְכִילְתָּא שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים עָמְדוּ עַל הַר סִינַי וְשָׁם נִמְסְרוּ לָהֶם הַנְּבוּאוֹת וְכֵן (יְשַׁעְיָה מח) אוֹמֵר מֵעֵת הֱיוֹתָהּ שָׁם אֲנִי וְעַתָּה ה' אֱלֹהִים שְׁלָחַנִי: 1
"Je vous ai pris en affection, dit l’Éternel ! Vous répliquez : "En quoi nous as-tu témoigné ton amour ?" Ésaü n’est-il pas le frère de Jacob ? dit l’Éternel ; or, j’ai aimé Jacob,
Rachi
וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. לָתֵת לוֹ אֶת אֶרֶץ חֶמְדָּה צְבִי צְבָאוֹת גּוֹיִם (יִרְמְיָה ג) אֶרֶץ שֶׁצָּבִין כָּל צִבְאוֹת העכו''ם בָּהּ: 2
mais Ésaü, je l’ai haï, si bien que j’ai livré ses montagnes à la dévastation et son héritage aux chacals du désert.
Rachi
וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי. לְדָחֲפוֹ אֶל אֶרֶץ שֵׂעִיר מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו וּמִנְהָג שֶׁבָּעוֹלָם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים לַבְּכוֹר הוּא בּוֹרֵר לוֹ מָנָה יָפָה: וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה. אֵינָן דּוֹמִין לְהָרֵי יִשְׂרָאֵל: לְתַנּוֹת מִדְבָּר. מְעוֹן תַּנִּים: 3
Qu’Edom dise : "Nous avons été écrasés, mais nous allons relever nos ruines !" ainsi répond l’Éternel-Cebaot : "Qu’ils bâtissent, moi je démolirai, et on les appellera le Domaine de la Perversité, le Peuple à jamais réprouvé de Dieu.
Rachi
כִּי תֹאמַר אֱדוֹם רֻשַּׁשְׁנוּ. וְאִם תֹאמַר אֱדוֹם מִתְּחִלָּתֵנוּ רָשִׁים הָיִינוּ אֲבָל מֵעַתָּה שֶׁהֶעֱשַׁרְנוּ מִבִּיזַת יְרוּשָׁלַיִם נָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת שֶׁלָּנוּ, כֹּה אָמַר ה' וגו': 4
Vos yeux en seront témoins, et vous-mêmes direz : "L’Éternel s’est montré grand par-delà les frontières d’Israël"
Rachi
יִגְדַּל ה' מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל. יַרְאֶה גְּדוּלָּתוֹ מֵעַל לִגְבוּלֵינוּ לְהוֹדִיעַ כִּי אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וי''ת יִסְגֵּא יִקְרָא דה' וְאַפְתֵּי יַת תְּחוּם אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל: 5
Le fils honore son père, l’esclave son maître. Si je suis un père [pour vous], où sont mes honneurs ? Si je suis un maître, où est la vénération qui m’est due ? Ainsi vous parle l’Éternel-Cebaot, à vous, ô pontifes qui avilissez son nom, et qui dites : "En quoi avons-nous avili ton nom ?"
Rachi
בֵּן. יֵשׁ עָלָיו לְכַבֵּד אָב וְכֵן עֶבֶד אֲדוֹנָיו וְאַתֶּם קְרוּיִין בָּנִים וַעֲבָדִים וְעַתָּה אִם אָב אָנִי לָכֶם אַיֵּה כְבוֹדִי: אָמַר ה' צְבָאוֹת לָכֶם. אַתֶּם הַכֹּהֲנִים הַבּוֹזִים אֶת שְׁמִי: וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה בָזִינוּ. כְּלוֹמַר יָדַעְתִּי שֶׁתֹּאמְרוּ לִי בַּמֶּה בָזִינוּ הֲרֵי הַבִּזָּיוֹן: 6
Vous apportez sur mon autel un aliment souillé, et vous dites : "En quoi t’avons-nous souillé ?" Par votre langage, la table de l’Éternel devient un objet de mépris.
Rachi
מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי וגו' וַאֲמַרְתֶּם. כְּלוֹמַר וְאִם תֹאמְרוּן בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ גְּאָלָנוּ לְךָ אֶת לֶחֶם מִזְבַּחֲךָ אֲנִי מֵשִׁיב לָכֶם כִּי בְּזֹאת גֵּאַלְתֶּם אוֹתִי בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן ה' נִבְזֶה הוּא בּוֹזִים הָיוּ לַחֲלוֹק אִישׁ בְּאָחִיו בִּמְנָחוֹת וּבְקָדָשִׁים וְאוֹמֵר מֵאַחַר שֶׁהוּא אָסוּר לָנוּ לַחֲלוֹק מִנְחָה כְּנֶגֶד מִנְחָה וְזֶבַח כְּנֶגֶד זֶבַח וְטוֹרֵחַ וְעָמָל הוּא לַחֲלוֹק כָּל מִנְחָה וּמִנְחָה בִּשְׁבִיל כְּזַיִת אוֹ כְּפוּל הַמַּגִּיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: 7
Et lorsque vous venez m’immoler une [bête] aveugle, ce n’est point un mal ? Point un mal quand vous amenez une [bête] éclopée ou malade ? Présente-la donc à ton Satrape ! Tu verras s’il te fera bon accueil, s’il te témoignera sa faveur, dit l’Éternel-Cebaot.
Rachi
אֵין רָע. וְכִי אֵין דָּבָר זֶה רָע: 8
Et maintenant, soyez donc intercesseurs devant Dieu, afin qu’il nous favorise ! C’est votre main qui a agi de la sorte : est-ce par vous qu’il peut nous devenir propice ? dit l’Éternel-Cebaot.
Rachi
וְעַתָּה חַלּוּ נָא פְנֵי. וְעַתָּה אַתֶּם הַכֹּהֲנִים הָעוֹשִׂים הָרָע הַזֹּאת אֵיךְ יַעֲלֶה בִּלְבַבְכֶם לִהְיוֹת שְׁלוּחֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים הֲרֵי מִיֶּדְכֶם הָיְתָה זֹאת הָרָעָה: הֲיִשָּׂא. אֶת פְּנֵיכֶם לִשְׁמוֹעַ תְּפִלָּה מִפִּיכֶם וְלָחוֹן אֶת שׁוֹלְחֵיכֶם: 9
Ah s’il s’en trouvait un parmi vous pour fermer les portes, afin que vous n’allumiez plus mon autel en pure perte ! Je n’ai aucun plaisir à vous voir, dit l’Éternel-Cebaot, l’offrande de votre main, je ne la veux pas.
Rachi
מִי גַם בָּכֶם וְיִסְגֹּר דְּלָתַיִם. הַלְוַאי וְיָקוּם אִישׁ טוֹב בָּכֶם שֶׁיִּסְגּוֹר דַּלְתֵי מִקְדָּשִׁי לְבִלְתִּי הָבִיא שָׁם קָרְבָּן מִתּוֹעֵבָה הַזֹּאת: וְלֹא תָאִירוּ מִזְבְּחִי חִנָּם. בָּאִישִּׁים שֶׁאֵינִי מִתְרַצֶּה בָּהֶם שֶׁהֲרֵי אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הָגֵף לִי אֶת הַדֶּלֶת הַזּוֹ אֵין תּוֹבֵעַ עָלֶיהָ שָׂכָר הִדְלִיק לִי אֶת הַנֵּר הַזֶּה אֵין שׁוֹאֵל עָלֶיהָ שָׂכָר וְאַתֶּם מִי בָּכֶם שֶׁסָּגַר דַּלְתֵי חִנָּם וְלֹא הֵאַרְתֶּם מִזְבְּחִי חִנָּם ק''ו שֶׁלֹּא עֲשִׂיתֶם חִנָּם דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּשָׂכָר לְפִיכָךְ אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם: 10
Certes ! Du levant du soleil à son couchant, mon nom est glorifié parmi les peuples ; en tous lieux, on me présente de l’encens, des sacrifices, de pures offrandes, car mon nom est grand parmi les peuples, dit l’Éternel-Cebaot.
Rachi
גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ דְּקָרוּ לֵיהּ אֱלָהָא דְאֱלָהֵיא אֲפִילּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עכו''ם יוֹדֵעַ (שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ) שֶׁהוּא עַל כּוּלָּם: וּבְכָל מָקוֹם. מִתְנַדְּבִים לִשְׁמִי אַף העכו''ם וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּ אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה בְּכָל מָקוֹם וְכֵן כָּל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכָל מָקוֹם הֲרֵי הֵן לִי כְּמִנְחָה טְהוֹרָה וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן וְכָל עִידַן דְאַתּוּן עָבְדִין רְעוּתִי אֲנִי מְקַבֵּל צְלוֹתְכוֹן וּשְׁמִי רַבָּא מִתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵיכוֹן וּצְלוֹתְכוֹן כְּקָרְבָּן דְּכֵי קֳדָמַי וְכֵן פֵּירֵשׁ הַמִּקְרָא וְלָמָּה אַתֶּם מְחַלְּלִין שְׁמִי וַהֲלֹא גָּדוֹל הוּא בַּגּוֹיִם וַאֲנִי אָהַבְתִּי וְחִיבָּתִי עֲלֵיכֶם שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִין לְפָנַי וְאַף בַּגּוֹלָה מוּקְטָּר וּמוּגָּשׁ הוּא לִשְׁמִי וּמִנְחָה טְהוֹרָה הוּא לִי כִּי עַל יֶדְכֶם שְׁמִי נוֹרָא בַּגּוֹיִם וְאַתֶּם מְחַלְּלִין אוֹתִי וְאֶת שְׁמִי: 11
Et c’est vous qui le déshonorez ! Par votre langage, la table du Seigneur est souillée, ce qui en provient, son aliment, est digne de mépris.
Rachi
וְנִיבוֹ נִבְזֶה אָכְלוֹ. נִיבוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַשָּׁגוּר בְּשִׂפְתוֹתֵיכֶם זֶהוּ תָּמִיד נִבְזֶה אָכְלוֹ אַתֶּם אוֹמְרִים עָלָיו כְּלוֹמַר כְּבָר הוֹצֵאתֶם עָלָיו דִּבָּה זוֹ וְנִיב זֶה הֶחְזַקְתֶּם לְמִזְבְּחִי: אָכְלוֹ. מַאֲכָלוֹ: 12
Vous dites encore : "Ah ! quelle misère !" Et vous le repoussez avec dédain, dit l’Éternel-Cebaot. Et puis, vous amenez des [bêtes] volées, ou boiteuses, ou malades, et voilà l’offrande que vous apportez ! L’accepterais-je de votre main ? dit l’Éternel.
Rachi
וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה מַתְּלָאָה. בְּהֵמָה כְּחוּשָׁה וְאָנוּ עֲנִיִּים וְאֵין יְכוֹלֶת לְהַשִּׂיג לְמִבְחַר נְדָרִים וְכֵן ת''י הָא דְאַיְתֵינָא מִלֵאוּתָנָא: וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ. זוֹ אַחַת מי''ח תֵּיבוֹת שֶׁל תִּיקוּן סוֹפְרִים הִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ אוֹתִי נִכְתַּב אֶלָּא שֶׁכִּינָּה הַכָּתוּב וְכָתְבוּ אוֹתוֹ וְהִפַּחְתֶּם וְהִדְאַבְתֶּם לְשׁוֹן מַפַּח נָפֶשׁ (אִיּוֹב י''א): אוֹתוֹ. וְאֶת שׁוּלְחָנִי: 13
Malheur à l’hypocrite qui possède dans son troupeau des mâles, et qui ne voue au Seigneur et ne sacrifie qu’une victime détériorée ! Car je suis un grand Souverain, dit l’Éternel-Cebaot, et mon nom est redouté parmi les peuples.
Rachi
נוֹכֵל. מִתְנַכֵּל בְּמִרְמָה בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר לְפָנַי לֵאמֹר אֵין לִי טוֹבָה מִזּוֹ: וְיֵשׁ בְּעֶדְרוֹ זָכָר. אַיִל הֶהָגוּן לְעוֹלָה וְהוּא נוֹדֵר וְזוֹבֵחַ מָשְׁחָת בַּעַל מוּם כְּמוֹ (וַיִּקְרָא כ''ב) מָשְׁחָתָם בָּהֶם: 14
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source