Chap. 24
מַדּ֗וּעַ מִ֭שַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנ֣וּ עִתִּ֑ים (וידעו) וְ֝יֹדְעָ֗יו לֹא־חָ֥זוּ יָמָֽיו:
Pourquoi les temps des représailles ne sont-ils pas réglés par le Tout-Puissant, et ses fidèles ne voient-ils pas se lever ses jours de justice ?
Rachi
מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים. קבלה הוּא זֶה לָמָּה לֹא נִצְפְּנוּ עִתֵּי יְמֵי הָאָדָם מִן הקב''ה שֶׁלֹּא יֵדַע יוֹם מוֹת הָאָדָם שֶׁמָּא לֹא יְמַהֵר פּוּרְעָנוּת וִיקַדְּמֶנּוּ יוֹם הַמִּיתָה: וְיֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו. מִיּוֹם הָאָדָם כְּמוֹ חֹדֶשׁ יָמִים (וּמְתַרְגְּמִינָן עִידָּן בְּעִידָּן סא''א), ד''א מַדּוּעַ יוֹדְעָיו וְאוֹהֲבָיו שֶׁל הקב''ה אֵינָן יְכוֹלִין לִרְאוֹת סוֹף דְּרָכָיו וּמִדּוֹתָיו: יָמָיו. זוֹ הִיא דֶּרֶךְ שֶׁנָּהַג בְּיָמָיו כְּמוֹ לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי (לְקַמָּן כז) וּמַה הֵן הַמִּדּוֹת הַתְּמוּהוֹת:
1
גְּבֻל֥וֹת יַשִּׂ֑יגוּ עֵ֥דֶר גָּ֝זְל֗וּ וַיִּרְעֽוּ:
Il en est qui reculent les bornes, qui ravissent des troupeaux et les conduisent au pâturage.
Rachi
גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ. אוֹתָן שֶׁדַּרְכָּן לְהַסִּיג גְּבוּלוֹת שֶׁהֵן קוֹנִין שָׂדוֹת כְּנֶגֶד שָׂדוֹת אֲחֵרִים וּבַלַּיְלָה הֵם מְרֻבִּים גְּבוּלֵיהֶם שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים גִּדְרֵיהֶם בַּלַּיְלָה בְּתוֹךְ תְּחוּם שֶׁכֵינֵיהֶם (וְזֶהוּ מַשִּׂיג דִּמְתַרְגְּמִינַן משגה שֶׁהָיוּ מַשְׂגִּים הַגְּבוּל סא''א): עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ. לְעַצְמָן:
2
חֲמ֣וֹר יְתוֹמִ֣ים יִנְהָ֑גוּ יַ֝חְבְּל֗וּ שׁ֣וֹר אַלְמָנָֽה:
Ils emmènent l’âne des orphelins et saisissent comme gage le bœuf de la veuve.
Rachi
חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ. וְעוֹשִׂין כָּל רָעוֹת הָאֲמוּרוֹת בָּעִנְיָן, סוֹף דָּבָר וֶאֱלוֹהַּ לֹא יָשִׂים תְּפִלָּה לְהוֹדִיעָם עֲווֹנָם וּלְהַמְצִיאָם גְּמוּלָם:
3
יַטּ֣וּ אֶבְיוֹנִ֣ים מִדָּ֑רֶךְ יַ֥חַד חֻ֝בְּא֗וּ עֲנִיֵּי־אָֽרֶץ:
Ils forcent les indigents à se détourner du chemin ; les faibles dans le pays sont tous obligés de se cacher.
Rachi
יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי אָרֶץ. מִפְּנֵי שֶׁיְּרֵאִים מֵהֶם:
4
הֵ֤ן פְּרָאִ֨ים | בַּֽמִּדְבָּ֗ר יָצְא֣וּ בְּ֭פָעֳלָם מְשַׁחֲרֵ֣י לַטָּ֑רֶף עֲרָבָ֥ה ל֥וֹ לֶ֝֗חֶם לַנְּעָרִֽים:
Voyez, tels des ânes sauvages dans le désert, ces malheureux se mettent en campagne pour leur besogne, recherchant quelque nourriture : la lande leur fournit du pain pour leurs enfants.
Rachi
הֵן פְּרָאִים. הַפְּרָאִים שֶׁהֵם לימודי מִדְבָּר לֶאֱרוֹב אֶת הָעוֹבְרִים: יָצְאוּ בְּפָעֳלָם. יָצְאוּ לִמְלַאכְתָּן וּמַה הִיא הַפְּעוּלָה מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף מְבַקְּשִׁים לִטְרוֹף: עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים. לִמְשָׁרְתָיו וּנְעָרָיו שֶׁל רָשָׁע הָעֲרָבָה וְהַמִּדְבָּר הָיָה לוֹ לֶחֶם לְצָרְכָּם שֶׁמִּשָּׁם הוּא חוֹטֵף וְאוֹכֵל וְגוֹזֵל מַה שֶׁהֵם אוֹכְלִים, לַנְּעָרִים הֵם הַהוֹלְכִים אִתּוֹ לְגְזוֹל כְּמוֹ רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים (בְּרֵאשִׁית יד):
5
בַּ֭שָּׂדֶה בְּלִיל֣וֹ (יקצירו) יִקְצ֑וֹרוּ וְכֶ֖רֶם רָשָׁ֣ע יְלַקֵּֽשׁוּ:
Dans les champs, ils recueillent leurs provisions ; ils ramassent quelques herbes dans la vigne du méchant.
Rachi
בַּשָּׂדֶה. שֶׁל אֲחֵרִים: בְּלִילוֹ. יְבוּלוּ: יִקְצוֹרוּ. לְגְזוֹל: וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ. וּכְרָמִים שֶׁל אֲחֵרִים הָרְשָׁעִים הָאֵלּוּ נוֹטְלִים פִּרְיָים, יְלַקֵּשׁוּ אשפריימנ''ט נוֹטְלִים לֶקֶשׁ שֶׁלָּהֶם, לֶקֶשׁ לְשׁוֹן צֶמַח פְּרִי כְּמוֹ בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ (עָמוֹס ז) תִּירְגֵּם יוֹנָתָן צִימּוּחַ וְכֵן יָסַד ר''א (בְּהוֹשַׁעְנָא אֲדָמָה מְאֹרָר) לֶקֶשׁ מֵאַרְבֶּה. (ד''א וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ. יְלַקֵּשׁוּ אוֹתָהּ מֵהַשְּׁחִיתָהּ כִּי אֶת שֶׁל הָעֲנִיִּים וִיתוֹמִים הֵם אוֹכְלִים, יְלַקֵּשׁוּ כְּמוֹ וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לְמַלְקוֹשׁ זְמַן אָרוֹךְ וּכְמוֹ לַקִישַׁיָא לְלָבָן):
6
עָר֣וֹם יָ֭לִינוּ מִבְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וְאֵ֥ין כְּ֝ס֗וּת בַּקָּרָֽה:
Ils passent la nuit tout nus, faute de vêtements ; ils n’ont pas de couverture pour se garer du froid.
Rachi
עָרוֹם יָלִינוּ. הֵם מַלִּינִים אֶת הָעֲנִיִּים: מִבְּלִי לְבוּשׁ. שֶׁנִּטְּלוּ כִּסּוּיָן:
7
מִזֶּ֣רֶם הָרִ֣ים יִרְטָ֑בוּ וּֽמִבְּלִ֥י מַ֝חְסֶ֗ה חִבְּקוּ־צֽוּר:
Ils sont trempés par les averses des montagnes ; manquant d’abri, ils s’accrochent au rocher.
Rachi
מִזֶּרֶם. הַיּוֹרֵד מִן הֶהָרִים יִרְטָבוּ. וְיִתְלַחְלְחוּ אוֹתָן הָעֲרוּמִּים לְפִי שֶׁמִּבְּלִי כִּיסּוּי אֵין מַחְסֶה לְהֵחָסוֹת בּוֹ: חִבְּקוּ צוּר. נֶחְבָּאִים בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים וְגַם שָׁם הַזֶּרֶם יוֹרֵד וּמְקַלֵּחַ עֲלֵיהֶם וְרוֹטְבָם, רָטוֹב תַּרְגּוּם שֶׁל לַח וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְנוּגָּב קָרוּי לַח: יִרְטָבוּ. מויישט''א בלע''ז:
8
יִ֭גְזְלוּ מִשֹּׁ֣ד יָת֑וֹם וְֽעַל־עָנִ֥י יַחְבֹּֽלוּ:
On enlève l’orphelin du sein de sa mère, et on pressure le pauvre.
Rachi
מִשֹּׁד יָתוֹם. יְנִיקַת הַיָּתוֹם מְקוֹם מוֹצָא מַאֲכָלוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו כְּמוֹ וְשׁוֹד מְלָכִים תִּינָקִי (יְשַׁעְיָה ס): יַחְבֹּלוּ. ל' אִם חֲבֹל תַּחְבֹּל (שְׁמוֹת כב) וּכְמוֹ חֲבֹל לֹא חָבָל (יְחֶזְקֵאל יח):
9
עָר֣וֹם הִ֭לְּכוּ בְּלִ֣י לְב֑וּשׁ וּ֝רְעֵבִ֗ים נָ֣שְׂאוּ עֹֽמֶר:
On les réduit à circuler nus, sans vêtements à transporter des gerbes tout en souffrant la faim,
Rachi
הִלְּכוּ. הֵם הִלְּכוּהוּ בְּלִי לְבוּשׁ: וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר. וּמֵרְעֵבִים נָטְלוּ הָעֳמָרִים שֶׁל לֶקֶט וְעוֹד יִפָּתֵר וּרְעֵבִים אוֹתָם שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים עוֹמֶר לְפִי שֶׁאִלּוּ גּוֹזְלִים אוֹתָם מֵהֶם וְהָיוּ נִשְׁאָרִים רְעֵבִים:
10
בֵּין־שׁוּרֹתָ֥ם יַצְהִ֑ירוּ יְקָבִ֥ים דָּ֝רְכ֗וּ וַיִּצְמָֽאוּ:
à extraire l’huile dans l’enclos de leurs exploiteurs, à fouler les pressoirs tout en étant altérés de soif.
Rachi
בֵּין שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ. וַיַּעֲשׂוּ שֶׁמֶן, בַּעֲלֵי זֵתִים: יְקָבִים דָּרְכוּ. בַּעֲלֵי כְּרָמִים: וַיִּצְמָאוּ. לְאַחַר זְמַן לְפִי שֶׁאֵלּוּ הָרְשָׁעִים גּוֹזְלִים אוֹתָם מֵהֶם: בֵּין שׁוּרֹתָם. כִּמְדוּמֶּה לִי שֶׁעוֹשִׂין הַזֵּתִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בְּבֵית הַבַּד וְהַיִּצְהָר זָב בֵּינֵיהֶם:
11
מֵ֘עִ֤יר מְתִ֨ים | יִנְאָ֗קוּ וְנֶֽפֶשׁ־חֲלָלִ֥ים תְּשַׁוֵּ֑עַ וֶ֝אֱל֗וֹהַּ לֹא־יָשִׂ֥ים תִּפְלָֽה:
De l’enceinte des villes la population fait entendre un concert de plaintes, l’âme des victimes crie vengeance, et Dieu n’a pas de flétrissure pour ces crimes !
Rachi
מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ. מֵתֶיהָ וְטוֹבֶיהָ שֶׁל עִיר יִנְאָקוּ מֵחֲמַת אוֹתָן הָאוֹנְסִין: לֹא יָשִׂים תִּפְלָה. לְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶם וְלִיקַּח נְקָמָה:
12
הֵ֤מָּה | הָיוּ֮ בְּֽמֹרְדֵ֫י־א֥וֹר לֹֽא־הִכִּ֥ירוּ דְרָכָ֑יו וְלֹ֥א יָ֝שְׁב֗וּ בִּנְתִיבֹתָֽיו:
Ces bandits détestent la lumière, n’en connaissent pas les voies et n’en suivent pas les sentiers.
Rachi
הֵמָּה. הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה הֵם דּוֹר הַמַּבּוּל שֶׁמָּרְדוּ בָּאוֹר, בִּשְׁבִיל הַמָּטָר שֶׁהָיָה עוֹלֶה מִן הָאָרֶץ וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלוּם:
13
לָא֡וֹר יָ֘ק֤וּם רוֹצֵ֗חַ יִֽקְטָל־עָנִ֥י וְאֶבְי֑וֹן וּ֝בַלַּ֗יְלָה יְהִ֣י כַגַּנָּֽב:
A l’approche du jour, le meurtrier se lève, assassine le pauvre et l’indigent ; la nuit, il se comporte en voleur.
Rachi
לָאוֹר יָקוּם. אִם הָיוּ עוֹמְדִים בַּיּוֹם הָיוּ הוֹרְגִים עוֹבְרֵי דְּרָכִים: וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב. לַחְתּוֹר בָּתִּים:
14
וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף | שָׁ֤מְרָֽה נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר לֹא־תְשׁוּרֵ֣נִי עָ֑יִן וְסֵ֖תֶר פָּנִ֣ים יָשִֽׂים:
Les yeux de l’adultère guettent le crépuscule du soir : "Nul ne me verra", dit-il, et il se couvre le visage d’un voile.
Rachi
וְעֵין נֹאֵף. וְהַנּוֹאֵף שֶׁבָּהֶם הָיָה שׁוֹמֵר וּמַמְתִּין עַד נֶשֶׁף לֵאמֹר וגו': וְסֵתֶר. וּבַסֵּתֶר יָשִׂים פָּנָיו לַעֲבוֹר עֲבֵירָה, שֶׁעַל כָּל אֵלֶּה הָיוּ חֲשׁוּדִין דּוֹר הַמַּבּוּל עַל הַגָּזֵל שֶׁנֶּאֱמַר וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס (בְּרֵאשִׁית ו') וְעַל הָעֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר (שָׁם):
15
חָתַ֥ר בַּחֹ֗שֶׁךְ בָּ֫תִּ֥ים יוֹמָ֥ם חִתְּמוּ־לָ֗מוֹ לֹא־יָ֥דְעוּ אֽוֹר:
A la faveur de l’obscurité, il entre par effraction dans les maisons ; le jour, il se tient claquemuré : il ne sait ce que c’est que la lumière.
Rachi
יוֹמָם חִתְּמוּ לָמוֹ. אוֹתָם שֶׁהָיוּ חַלָּשִׁים מֵהֶם מֵעֲשׂוֹת לִסְטִיּוּת בַּיּוֹם הָיוּ חוֹתְרִים בַּבָּתִּים בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם הָיוּ חֲתוּמִים וּמְסוּגָּרִים בְּבָתֵּיהֶם: לֹא יָדְעוּ אוֹר. לֹא הָיוּ מַכִּירִין אֶת הָאוֹר וְלֹא הָיָה עֵת מַהֲלָכָם:
16
כִּ֤י יַחְדָּ֨ו | בֹּ֣קֶר לָ֣מוֹ צַלְמָ֑וֶת כִּֽי־יַ֝כִּ֗יר בַּלְה֥וֹת צַלְמָֽוֶת:
Pour tous ces gens, la nuit noire est un clair matin, tant ils sont familiarisés avec l’horreur des ténèbres.
Rachi
כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת. שֶׁבַּיּוֹם הָיוּ נִסְגָּרִים וּבַלַּיְלָה הָיוּ הוֹלְכִים לְמַחְתַּרְתָּם וְלֹא הָיוּ יְרֵאִים מִן הַמַּזִּיקִים כְּלָל: כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת. מַכִּיר הָיָה כָּל א' שֵׁדִים הַמַּבְהִילִים וְלֹא הָיָה יָרֵא מֵהֶם, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּ יוֹמָם חָתְמוּ לָמוֹ בְּיוֹם הָיוּ עוֹשִׂים סִימָנִים הֵיכָן מַרְתֵּפוֹ שֶׁל בַּיִת וְהֵיכָן גְּנָזָיו שֶׁל עָשִׁיר שֶׁהָיוּ מַפְקִידִין אֲפַרְסְמוֹן אֵצֶל בַּעֲלֵי בָּתִּים עֲשִׁירִים וְיוֹדְעִים הֵם שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ בְּבֵית גְּנָזָיו וּבַלַּיְלָה מְרִיחִין וְהוֹלְכִים שָׁם וְחוֹתְרִים שָׁם:
17
קַֽל־ה֤וּא | עַל־פְּנֵי־מַ֗יִם תְּקֻלַּ֣ל חֶלְקָתָ֣ם בָּאָ֑רֶץ לֹֽא־יִ֝פְנֶה דֶּ֣רֶךְ כְּרָמִֽים:
Parfois ils sont une épave légère flottant sur l’eau, leur sort est maudit sur terre ; ils cessent de prendre le chemin des vignes.
Rachi
קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם. כְּשֶׁהָיוּ הַצַּדִּיקִים נֹחַ וּמְתוּשֶׁלַח מוֹכִיחִים אוֹתָם וְאוֹמְרִים לָהֶם שֶׁעָתִיד הַמַּבּוּל לָבֹא עֲלֵיהֶם הָיוּ אוֹמְרִים קַלִּים אָנוּ לָשׁוּט עַל הַמַּיִם וְיֵשׁ לָנוּ גּוֹמֶא וּדְבָרִים קַלִּים לַעֲשׂוֹת מֵהֶם אֳנִיּוֹת וְלָשׁוּט: תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. הָיוּ מְקַלְלִים אֶת חֶלְקָם בָּאָרֶץ לֵאמֹר לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַטּוֹב בְּדַרְכֵי הַצַּדִּיקִים הָרָמִים וְשׁוֹכְנִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, ל''א כְּרָמִים הֵם הַצַּדִּיקִים וּפַרְנְסֵי הַדּוֹר כְּמוֹ וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם (הוֹשֵׁעַ ב) ת''י יַת פַּרְנָסָהָא הָיוּ מְקַלְלִים אֶת חֶלְקָם בָּאָרֶץ לֵאמֹר לֹא יִפְנוּ דֶּרֶךְ הַטּוֹב נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא יִפְנוּ אֶת דַּרְכָּם, ל''א תְּקוּלַּל חֶלְקָתָם מִתְקַלְקֶלֶת הָיְתָה חֶלְקָתָם שֶׁהָיוּ מַשְׁחִיתִים זַרְעָם לְבַטָּלָה כְּמוֹ כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ (רֵאשִׁית ו) תְּקוּלַּל לְשׁוֹן קִלְקוּל כְּמוֹ בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו (שְׁמוּאֵל א ג) ל''א תְּקוּלַּל חֶלְקָתָם הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחֲרֵיהֶם מְקַלְלִים בָּהֶם מִי שֶׁפָּרַע מְדוֹר הַמַּבּוּל, כ''ש, ל''א תְּקוּלַּל חֶלְקָתָם לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים, לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים תּוֹכָחָה מִן הַטּוֹבִים, לְשׁוֹן אַחַר הָיוּ קַלִּים לָשׁוּט בַּסְּפִינוֹת לַהֲרוֹג וְלַחֲמוֹס מָמוֹן וְדֶרֶךְ יִישּׁוּב בְּנֵי אָדָם וּנְטִיעַת כְּרָמִים אֵין חוֹשֵׁשׁ לֵילֵךְ:
18
צִיָּ֤ה גַם־חֹ֗ם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי־שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ:
Le sol altéré, la chaleur engloutissent les eaux de neige ; de même le Cheol ceux qui ont prévariqué.
Rachi
צִיָּה גַם חֹם יִגְזְלוּ. מִפְּנֵי רָעָתָם גָּרְמוּ לָהֶם שָׁנָה אַחַת לְהִשְׁתַּנּוֹת עוֹלָם מִשִּׁשָּׁה סְדָרָיו זֶרַע וְקָצִיר וְקוֹר וָחוֹם וְקַיִץ וָחוֹרֶף: מֵימֵי שֶׁלֶג. כְּמוֹ וּמֵימֵי שֶׁלֶג גַם אוֹתָם גָּזְלוּ מִן הָעוֹלָם לְפִי שֶׁשְּׁאוֹל חָטָאוּ יֵשׁ תֵּיבוֹת חֲסֵירוֹת ווי''ן כְּמוֹ (יִרְמְיָה יא) וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף וְהוּא נִפְתָּר כְּכֶבֶשׂ וְאַלּוּף עוֹד הַרְבֵּה בַּמַּחְבֶּרֶת מְנַחֵם בֶּן סָרוּק:
19
יִשְׁכָּ֘חֵ֤הוּ רֶ֨חֶם | מְתָ֘ק֤וֹ רִמָּ֗ה ע֥וֹד לֹֽא־יִזָּכֵ֑ר וַתִּשָּׁבֵ֖ר כָּעֵ֣ץ עַוְלָֽה:
Ils sont vite oubliés du sein qui les porta, la vermine se repaît’ d’eux avec délices ; plus jamais il n’est fait mention d’eux : l’iniquité est brisée comme un arbre.
Rachi
יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם. אִמּוֹ, דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּם שֶׁהָיוּ דּוֹר הַמַּבּוּל נוֹטְלִים אֶת בְּנֵיהֶם וְנוֹתְנִים אוֹתָם תַּחְתֵּיהֶם לִסְתּוֹם אֲרוּבּוֹת הַתְּהוֹם וַאֲפִילּוּ אִמּוֹ לֹא הָיְתָה מְרַחֶמֶת עָלָיו: מְתָקוֹ רִמָּה. לָמוּת וְלֶאֱכוֹל רִמָּה בְּשָׂרָם: עוֹד לֹא יִזָּכֵר. בַּשָּׁנָה אַחַת נֶעֶקְרוּ וְעַל אַרְכָּא שֶׁנִּיתַּן לָהֶם מִתְּחִילָּה הָיָה אִיּוֹב קוֹבֵל שֶׁהַרְבֵּה מֵתוּ וְלֹא רָאוּ בַּפּוּרְעָנוּת זֶה:
20
רֹעֶ֣ה עֲ֭קָרָה לֹ֣א תֵלֵ֑ד וְ֝אַלְמָנָ֗ה לֹ֣א יְיֵטִֽיב:
Ils exploitaient la femme stérile, qui n’a pas d’enfants, et ne faisaient pas de bien à la veuve.
Rachi
רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד. כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם נוֹשֵׂא שְׁתֵּי נָשִׁים אַחַת לְתַשְׁמִישׁ וְאַחַת לְבָנִים זוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת לְתַשְׁמִישׁ מַשְׁקֶה כּוֹס עִיקָּרִין כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵלֵד עוֹלָמִית וּמַאֲכִילָהּ תַּפְנוּקִים ומרחיצה וּמְקַשְּׁטָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאֶה וְזוֹ הָעוֹמֶדֶת לְבָנִים מַלְבִּישָׁהּ בִּגְדֵי אַלְמְנוּת וּמַרְעִיבָהּ וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הָעֲקָרָה שֶׁלֹּא תֵלֵד הָיָה רוֹעֶה וּמֵטִיב וְאֶת הָאַלְמָנָה שֶׁעוֹמֶדֶת לְבָנִים לֹא יְיֵטִיב:
21
וּמָשַׁ֣ךְ אַבִּירִ֣ים בְּכֹח֑וֹ יָ֝ק֗וּם וְֽלֹא־יַאֲמִ֥ין בַּֽחַיִּֽין:
Mais trop souvent il fait durer les tyrans par sa force : ils se redressent, alors qu’ils n’attendaient plus rien de la vie.
Rachi
וּמָשַׁךְ. הקב''ה אוֹתָן אַבִּירִים בְּכֹחוֹ לְפוּרְעָנוּת וְלִמְחִיָּיה מִתּוֹךְ אַרְכָּא שֶׁהֶאֱרִיךְ לָהֶם. יָקוּם. יוֹם א': וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין. כְּמוֹ בַּחַיִּים בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל וגו' (בְּרֵאשִׁית ז):
22
יִתֶּן־ל֣וֹ לָ֭בֶטַח וְיִשָּׁעֵ֑ן וְ֝עֵינֵ֗יהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶֽם:
Il leur donne de quoi vivre en sécurité et avec une entière confiance ; ses yeux sont ouverts sur leurs voies.
Rachi
יִתֶּן לוֹ לָבֶטַח. עַד יוֹם אֵידָם וְנִשְׁעֲנוּ:
23
ר֤וֹמּוּ מְּעַ֨ט | וְֽאֵינֶ֗נּוּ וְֽהֻמְּכ֗וּ כַּכֹּ֥ל יִקָּפְצ֑וּן וּכְרֹ֖אשׁ שִׁבֹּ֣לֶת יִמָּֽלוּ:
Élevés de la sorte, en peu de temps ils disparaissent ; ils s’évanouissent, ravis par la mort, comme tout le monde, et se flétrissent comme la tête d’un épi.
Rachi
רוֹמּוּ מְּעַט. נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם כִּמְעַט רֶגַע: וְהֻמְּכוּ. נִדְכְּאוּ וְנִתְמַסְכְּנוּ: כַּכֹּל יִקָּפְצוּן. כִּשְׁאָר כָּל הַנִּקְפָּצִים וְנִמְלָטִים בְּעֵת קָצִיר וּבְצִיר וּמַסִּיק שֶׁנִּקְפָּצִים יַחַד כֵּן תַּמּוּ כְּרֶגַע:
24
וְאִם־לֹ֣א אֵ֭פוֹ מִ֣י יַכְזִיבֵ֑נִי וְיָשֵׂ֥ם לְ֝אַ֗ל מִלָּתִֽי:
N’en est-il pas ainsi ? Qui osera me démentir et réduire à néant mes paroles ?
Rachi
וְאִם לֹא אֵפוֹ. כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי יָבֹא אֶחָד מִכֶּם וְיַכְזִיבֵנִי: וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתִי. שֶׁאֲנִי מְהַרְהֵר אַחֲרָיו לָדַעַת מִדּוֹתָיו שֶׁמַּאֲרִיךְ אַף לָרְשָׁעִים, וְאֶת אוֹהֲבָיו כָּמוֹנִי הוּא מְיַיסֵּר וְאֵינוֹ מְמִיתָן כְּמוֹ שֶׁקּוֹבֵל (לְמַעְלָה כג) כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ וְאֵלּוּ שֶׁגְּבוּלוֹת יַשִּׂיגוּ וְכָל אֵלֶּה עָשׂוּ לֹא הוּכּוּ בְּיִיסּוּרִין:
25
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source