Chap. 19
לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
Au chef des chantres. Psaume de David.
19 : 1
הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ:
Les cieux racontent la gloire de Dieu, et le firmament proclame l’œuvre de ses mains.
Rachi
הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. הַמְשׁוֹרֵר עַצְמוֹ פֵּירֵשׁ אֶת הַדָּבָר אֵין אוֹמֵר וְאֵין דְּבָרִים. אֵינָן מְדַבְּרִים עִם הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁבְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּמְאִירִים לַבְּרִיּוֹת מִתּוֹךְ כָּךְ מְסַפְּרִים הַבְּרִיּוֹת כְּבוֹד אֵל וּמוֹדִים וּמְבָרְכִין עַל הַמְּאוֹרוֹת: וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת שֶׁהֵם מַעֲשֶׂה יָדָיו שֶׁל הקב''ה אֲשֶׁר הֵם שָׁם כְּמוֹ שנאמ' וַיִּתֵּן אוֹתָם אֱלֹהִים בָּרָקִיעַ הַשָּׁמַיִם (בְּרֵאשִׁית א') וּמִשָּׁם מַגִּידִים כְּבוֹדוֹ:
19 : 2
י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת:
Le jour en fait le récit au jour, la nuit en donne connaissance à la nuit.
Rachi
יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר. מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית מִתְחַדֵּשׁ מִיּוֹם אֶל יוֹם לָעֶרֶב חַמָּה שׁוֹקַעַת וְזוֹרַחַת לַבֹּקֶר וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַבִּיעוּ הַבְּרִיּוֹת אִמְרֵי שֶׁבַח עַל יְדֵי הימים וְהַלֵּילוֹת שֶׁמּוֹרִים אֶת הַבְּרִיּוֹת לְקַלֵּס וּלְהוֹדוֹת מְנַחֵם פָּתַר יַבִּיעַ לְשׁוֹן מֵעֵין נוֹבֵעַ: יְחַוֶּה. לְשׁוֹן הַגָּדָה:
19 : 3
אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם:
Point de discours, point de paroles, leur voix ne se fait pas entendre.
Rachi
אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים. אֵינָן מְדַבְּרִים עִם הַבְּרִיּוֹת אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁבְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּמְאִירִים לַבְּרִיּוֹת מִתּוֹךְ כָּךְ מִסְפָּרַיִם הַבְּרִיּוֹת כְּבוֹד אֵל וּמוֹדִים וּמְבָרְכִין עַל הַמְּאוֹרוֹת:
19 : 4
בְּכָל־הָאָ֨רֶץ | יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם:
Sur toute la terre [pourtant] s’étend leur harmonie, et leurs accents vont jusqu’aux confins du monde, là où Dieu a assigné une demeure au soleil.
Rachi
בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם. קַו הַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם נִמְתָּחִים עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ וּמֵחֲמַת כֵּן בִּקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם שֶׁהַכֹּל מְדַבְּרִים בְּנִפְלָאוֹת שֶׁהֵם רוֹאִים: לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם. הקב''ה: אֹהֶל בָּהֶם. בַּשָּׁמַיִם מִכָּאן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נָתוּן בְּתוֹךְ תִּיקוֹ תַּנְחוּמָא:
19 : 5
וְה֗וּא כְּ֭חָתָן יֹצֵ֣א מֵחֻפָּת֑וֹ יָשִׂ֥ישׂ כְּ֝גִבּ֗וֹר לָר֥וּץ אֹֽרַח:
Celui-ci, pareil au jeune époux sortant de sa chambre nuptiale, se fait une joie, tel un héros, de parcourir sa carrière.
Rachi
וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ. בְּכָל בֹּקֶר וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֶל:
19 : 6
מִקְצֵ֤ה הַשָּׁמַ֨יִם | מֽוֹצָא֗וֹ וּתְקוּפָת֥וֹ עַל־קְצוֹתָ֑ם וְאֵ֥ין נִ֝סְתָּ֗ר מֵֽחַמָּתוֹ:
Son point de départ est à l’extrémité des cieux, son orbite embrasse leur étendue : rien ne se dérobe à sa chaleur.
Rachi
וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם. הַקָּפַת סִבּוּבוֹ מִקָּצֶה אֶל קָצֶה: וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. אִילְמָלֵא נִיתַּן בָּרָקִיעַ הַתַּחְתּוֹן לֹא הָיָה אָדָם נִסְתָּר מִפָּנָיו מִפְּנֵי חֲמִימוּתוֹ שֶׁחַמָּה וּלְבָנָה בָּרָקִיעַ הַשֵּׁנִי כִּדְאָמְרִינַן שִׁבְעָה רְקִיעִים הֵם וִילוֹן רָקִיעַ שְׁחָקִים זְבוּל מָכוֹן מֵעָוֹן עֲרָבוֹת וּמוֹנֶה לָהֶם כְּסִדְרָן וִילוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ כְּלוּם רָקִיעַ יֵשׁ בּוֹ חַמָּה וּלְבָנָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כו':
19 : 7
תּ֘וֹרַ֤ת יְהוָ֣ה תְּ֭מִימָה מְשִׁ֣יבַת נָ֑פֶשׁ עֵד֥וּת יְהוָ֥ה נֶ֝אֱמָנָ֗ה מַחְכִּ֥ימַת פֶּֽתִי:
La doctrine de l’Éternel est parfaite : elle réconforte l’âme. Le témoignage de l’Éternel est véridique : il donne la sagesse au simple.
Rachi
תּוֹרַת ה' תְּמִימָה. גַּם הִיא מְאִירָה כַּשֶּׁמֶשׁ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן מְאִירַת עֵינַיִם וְאוֹמֵר (מִשְׁלֵי ו') כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר ד''א וְאֵין נִסְתָּר מֵחֲמָתוֹ לְיוֹם הַדִּין וְלִהַט אוֹתָם הַיּוֹם הַבָּא (מַלְאֲכֵי ג') אֲבָל תּוֹרַת ה' תְּמִימָה הִיא מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ לְדַרְכֵי חַיִּים וּמְגִינָּה הִיא עַל לוֹמְדֶיהָ מֵאוֹתוֹ לַהַט כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְזָרְחָה לָהֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא וגו' (שָׁם): עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה. נֶאֱמֶנֶת הִיא לְהָעִיד בְּלוֹמְדֶיהָ. מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. מְשִׁיבָתוֹ מִדַּרְכֵי מִיתָה לְדַרְכֵי חַיִּים:
19 : 8
פִּקּ֘וּדֵ֤י יְהוָ֣ה יְ֭שָׁרִים מְשַׂמְּחֵי־לֵ֑ב מִצְוַ֥ת יְהוָ֥ה בָּ֝רָ֗ה מְאִירַ֥ת עֵינָֽיִם:
Les préceptes de l’Éternel sont droits : ils réjouissent le cœur. Le commandement de l’Éternel est lumineux ; il éclaire les yeux.
Rachi
בָּרָה. מֻצְהֶרֶת, תּוֹרַת עֵדוּת פִּקּוּדֵי מִצְוַת יִרְאַת מִשְׁפְּטֵי שִׁשָּׁה כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה וּבֵין כָּל שֵׁם וְשֵׁם חֲמִשָּׁה תֵּיבוֹת עִם הַשֵּׁם עַצְמוֹ כְּנֶגֶד ה' חוּמְשֵׁי תּוֹרָה וְחוֹתֵם בְּסוֹפָן אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּיו כֻּלָּם יַחַד מְתוּקָּנִים בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת: מַחְכִּימַת פֶּתִי. נוֹתֶנֶת חָכְמָה לַפְּתָאיִם:
19 : 9
יִרְאַ֤ת יְהוָ֨ה | טְהוֹרָה֮ עוֹמֶ֪דֶת לָ֫עַ֥ד מִֽשְׁפְּטֵי־יְהוָ֥ה אֱמֶ֑ת צָֽדְק֥וּ יַחְדָּֽו:
La crainte de l’Éternel est pure : elle subsiste à jamais. Les jugements de l’Éternel sont vérité : ils sont parfaits tous ensemble ;
19 : 10
הַֽנֶּחֱמָדִ֗ים מִ֭זָּהָב וּמִפַּ֣ז רָ֑ב וּמְתוּקִ֥ים מִ֝דְּבַ֗שׁ וְנֹ֣פֶת צוּפִֽים:
plus désirables que l’or, que beaucoup d’or fin, plus doux que le miel, que le suc des rayons.
Rachi
וְנֹפֶת צוּפִים. וּמֶתֶק צוּפִים ברויי''קאש בְּלַעַז וּמְנַחֵם פָּתַר וְנֹפֶת לְשׁוֹן טִפָּה וְכֵן נֹפֶת תִּטֹּפְנָה (מִשְׁלֵי ה') נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי (שָׁם) (סא''א):
19 : 11
גַּֽם־עַ֭בְדְּךָ נִזְהָ֣ר בָּהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְרָ֗ם עֵ֣קֶב רָֽב:
Aussi ton serviteur les respecte-t-il avec soin : les observer est d’un haut prix.
Rachi
בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב. נִזְהַרְתִּי בְּשְׁמִירָתָם בִּשְׁבִיל רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ וּלְלָשׁוֹן הַזֶּה עֵקֶב כְּמוֹ (בְּרֵאשִׁית כ''ו) עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקוֹלִי ד''א עֵקֶב רָב סוֹפָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לָבֹא לִידֵי גְּדוּלָּה עֵקֶב לְשׁוֹן סוֹף וְיֵשׁ לוֹ חָבֵר בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה עִקְּבוֹת מְשִׁיחָא:
19 : 12
שְׁגִיא֥וֹת מִֽי־יָבִ֑ין מִֽנִּסְתָּר֥וֹת נַקֵּֽנִי:
Qui peut se rendre compte des faux pas ? Laisse-moi indemne des [fautes] cachées !
Rachi
שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין. אֲנִי נִזְהַרְתִּי בָּהֶם אֲבָל אִי אֶיפְשָׁר לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא אֶשְׁגֶּה בָּהֶם וְאַתָּה נַקֵּנִי מִנִּסְתָּרוֹת שֶׁנִּסְתְּרוּ מִמֶּנִּי וְלֹא יָדַעְתִּי בְּחֶטְאִי בִּשְׁגָגָה:
19 : 13
גַּ֤ם מִזֵּדִ֨ים | חֲשֹׂ֬ךְ עַבְדֶּ֗ךָ אַֽל־יִמְשְׁלוּ־בִ֣י אָ֣ז אֵיתָ֑ם וְ֝נִקֵּ֗יתִי מִפֶּ֥שַֽׁע רָֽב:
Plus encore, préserve ton serviteur des fautes volontaires, qu’elles n’aient pas le dessus sur moi ! Ainsi je me rendrai parfait et pur de grands péchés.
Rachi
גַּם מִזֵּדִים. מִן הַזְּדוֹנוֹת: אָז אֵיתָם. אֶהְיֶה תָּמִים אָמְרוּ חֲכָמִים לְמַה דָּוִד דּוֹמֶה לְכוּתִי הַמְּחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים וְהֵם מַעֲרִימִים בַּדָּבָר יוֹתֵר מִכָּל אָדָם תְּנוּ לִי מַיִם לִשְׁתּוֹת דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס מִשֶּׁשָּׁתָה אָמַר יֵשׁ כָּאן בָּצָל קָטָן מִשֶּׁנָּתְנוּ לוֹ אוֹמֵר יֵשׁ בָּצָל בְּלֹא מֶלַח מִשֶּׁנָּתְנוּ לוֹ אָמַר תְּנוּ לִי מְעַט לֶחֶם שֶׁלֹּא יַזִּיקֵנִי הַבָּצָל כָּךְ אָמַר דָּוִד בַּתְּחִלָּה עַל הַשְּׁגָגוֹת וְאַחַר כָּךְ עַל הַזְּדוֹנוֹת וְאַחַר כָּךְ עַל הַמְּרָדִים פְּשָׁעִים אֵלּוּ הַמְּרָדִים שֶׁמִּתְכַּוֵּין לְהַכְעִיס וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מ''ב ג') מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי:
19 : 14
יִֽהְי֥וּ לְרָצ֨וֹן | אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝הוָ֗ה צוּרִ֥י וְגֹאֲלִֽי: (פ)
Que les paroles de ma bouche et les pensées de mon cœur soient agréables à tes yeux, Éternel, mon rocher et mon sauveur !
Rachi
יִהְיוּ לְרָצוֹן. לְפִיּוּס לְרַצּוֹתְךָ:
19 : 15
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source