Tanakh/Ktouvim/Iyov/12

Chap. 12

וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר:

Job reprit la parole et dit :

Rachi

מַעֲנֶה אִיּוֹב:

אָ֭מְנָם כִּ֣י אַתֶּם־עָ֑ם וְ֝עִמָּכֶ֗ם תָּמ֥וּת חָכְמָֽה:

Sans doute, vous êtes l’humanité entière, et avec vous mourra la sagesse !

Rachi

תָּמוּת חָכְמָה. כְּשֶׁתַּמּוּתוֹ תָּמוּת עִמָּכֶם כָּל חָכְמָה כִּי כָּל חָכְמָה בָּכֶם, אֲבָל:

גַּם־לִ֤י לֵבָ֨ב | כְּֽמוֹכֶ֗ם לֹא־נֹפֵ֣ל אָנֹכִ֣י מִכֶּ֑ם וְאֶת־מִי־אֵ֥ין כְּמוֹ־אֵֽלֶּה:

Moi aussi, j’ai un cœur comme vous, je ne vous le cède en rien : qui ne, peut user d’arguments pareils ?

Rachi

גַּם לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם וגו' וְאֶת מִי אֵין כְּמוֹ אֵלֶּה, שהקב''ה שַׁלִּיט לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְהַאֲרִיךְ שַׁלְוַת רְשָׁעִים אֵינְכֶם אֶלָּא כִּמְשַׂחֲקִים בִּי, וַאֲנִי הוּא (הַהֹוֶה) שְׂחוֹק לְרֵעֵהוּ:

שְׂחֹ֤ק לְרֵעֵ֨הוּ | אֶֽהְיֶ֗ה קֹרֵ֣א לֶ֭אֱלוֹהַּ וַֽיַּעֲנֵ֑הוּ שְׂ֝ח֗וֹק צַדִּ֥יק תָּמִֽים:

Je suis la risée des amis, moi qui invoque Dieu et à qui il répond ; le juste, l’homme intègre est un objet de dérision !

Rachi

אֶהְיֶה קֹרֵא. להקב''ה וַיַּעֲנֵהוּ מִצְעָר הַקְנָטַתְכֶם וּמַה יַעֲנֵהוּ לָתֵת לוֹ שְׂחוֹק לַצַּדִּיק וְתָּמִים שָׁלֵם: שְׂחוֹק צַדִּיק תָּמִים. הִיא הָעֲנִיָּיה אֲשֶׁר יַעֲנֵהוּ יָדַעְתִּי אֲנִי כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם, כִּי:

לַפִּ֣יד בּ֭וּז לְעַשְׁתּ֣וּת שַׁאֲנָ֑ן נָ֝כ֗וֹן לְמ֣וֹעֲדֵי רָֽגֶל:

Mépris au malheur ! pensent les heureux du monde, voilà ce qui est fait pour ceux dont le pied chancelle !

Rachi

לַפִּיד בּוּז. אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם עוֹמֵד לְמִי שֶׁשַּׁאֲנַן בְּעַשְׁתּוּתוֹ לוֹמַר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי: נָכוֹן. מְזוּמָּן הוּא הָעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן לִהְיוֹת בְּמוֹעֲדֵי רָגֶל שֶׁרַגְלָם מוּעֶדֶת:

יִשְׁלָ֤יוּ אֹֽהָלִ֨ים | לְשֹׁ֥דְדִ֗ים וּֽ֭בַטֻּחוֹת לְמַרְגִּ֣יזֵי אֵ֑ל לַאֲשֶׁ֤ר הֵבִ֖יא אֱל֣וֹהַּ בְּיָדֽוֹ:

Elles jouissent de la paix, les tentes des brigands ; parfaite est la sécurité de ceux qui bravent le Tout-Puissant et ne reconnaissent d’autre dieu que leur force.

Rachi

יִשְׁלָיוּ. יָדַעְתִּי אֲנִי כִּי יְמֵי יִשְׁלָיוּ אוֹהָלִים לִבְנֵי קֵדָר הַשּׁוֹכְנִים בָאֳהָלִים הַמִּדְבָּרָה, וְהֵם שׁוֹדְדִים שֶׁנֶּאֱמַר פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל (בְּרֵאשִׁית טז): וּבַטֻּחוֹת. שְׁלֵימוֹת יֵשׁ לְמַרְגִּיזֵי אֵל, לְכָל אֲשֶׁר הֵבִיא לוֹ הַצּוּר הַשָּׁלוֹם בְּיָדוֹ אִם טוֹב וְאִם רַע:

וְֽאוּלָ֗ם שְׁאַל־נָ֣א בְהֵמ֣וֹת וְתֹרֶ֑ךָּ וְע֥וֹף הַ֝שָּׁמַ֗יִם וְיַגֶּד־לָֽךְ:

Toutefois, interroge, de grâce, les bêtes pour qu’elles t’enseignent, les oiseaux du ciel pour qu’ils te mettent au courant.

א֤וֹ שִׂ֣יחַ לָאָ֣רֶץ וְתֹרֶ֑ךָּ וִֽיסַפְּר֥וּ לְ֝ךָ֗ דְּגֵ֣י הַיָּֽם:

Ou bien adresse-toi à la terre pour qu’elle t’instruise, aux poissons de la mer pour qu’ils te donnent leur avis.

מִ֭י לֹא־יָדַ֣ע בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֥י יַד־יְ֝הוָה עָ֣שְׂתָה זֹּֽאת:

Qui ne sait, parmi tous ces êtres, que la main de l’Éternel a tout fait ?

אֲשֶׁ֣ר בְּ֭יָדוֹ נֶ֣פֶשׁ כָּל־חָ֑י וְ֝ר֗וּחַ כָּל־בְּשַׂר־אִֽישׁ:

Il tient en sa main le souffle de tout vivant et l’esprit qui anime tout corps humain.

הֲלֹא־אֹ֭זֶן מִלִּ֣ין תִּבְחָ֑ן וְ֝חֵ֗ךְ אֹ֣כֶל יִטְעַם־לֽוֹ:

L’oreille n’apprécie-t-elle pas les paroles, tout comme le palais déguste les aliments ?

Rachi

הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן. וְלָמָּה לֹא יָדְעוּ זֹאת הַשּׁוֹמְעִים פָּעֳלוֹ כַּאֲשֶׁר הַחֵיךְ יִטְעַם לֶאֱכוֹל:

בִּֽישִׁישִׁ֥ים חָכְמָ֑ה וְאֹ֖רֶךְ יָמִ֣ים תְּבוּנָֽה:

La sagesse est l’apanage des vieillards, les longs jours vont de pair avec la raison.

Rachi

בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וגו'. לָדַעַת כִּי עִמּוֹ חָכְמָה וגו':

עִ֭מּוֹ חָכְמָ֣ה וּגְבוּרָ֑ה ל֝֗וֹ עֵצָ֥ה וּתְבוּנָֽה:

C’est chez lui que se rencontrent la sagesse et la puissance ; à lui appartiennent le conseil et l’intelligence.

הֵ֣ן יַ֭הֲרוֹס וְלֹ֣א יִבָּנֶ֑ה יִסְגֹּ֥ר עַל־אִ֝֗ישׁ וְלֹ֣א יִפָּתֵֽחַ:

Voyez, il démolit et personne ne peut rebâtir, il referme la porte sur un homme et personne ne peut l’ouvrir.

הֵ֤ן יַעְצֹ֣ר בַּמַּ֣יִם וְיִבָ֑שׁוּ וִֽ֝ישַׁלְּחֵ֗ם וְיַ֖הַפְכוּ אָֽרֶץ:

Il arrête les eaux, et elles tarissent ; il les déchaîne, et elles bouleversent la terre.

Rachi

וִישַׁלְּחֵם וְיַהַפְכוּ אָרֶץ. בִּשְׁלִיחוּתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדוֹר אֱנוֹשׁ שֶׁהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם:

עִ֭מּוֹ עֹ֣ז וְתֽוּשִׁיָּ֑ה ל֝֗וֹ שֹׁגֵ֥ג וּמַשְׁגֶּֽה:

Ses attributs sont la force et la sagesse ; il est le maître de celui qui se fourvoie et du séducteur.

Rachi

לוֹ שֹׁגֵג. הָאָדָם הַשּׁוֹגֵג: וּמַשְׁגֶּה. שָׂטָן הַמַּשְׁגֵּהוּ:

מוֹלִ֣יךְ יוֹעֲצִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְֽשֹׁפְטִ֥ים יְהוֹלֵֽל:

Il fait marcher dans la démence les conseillers et livre les juges en proie à la folie.

Rachi

שׁוֹלָל. שֵׁם דָּבָר הוּא שְׁטוּת, מוֹלִיכָם בִּשְׁטוּת כְּשֶׁהוּא רוֹצֶה לְעַרְבֵּב ולבלע חָכְמָתָם כְּמוֹ וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל (יְשַׁעְיָה נט) אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב (תְּהִלִּים עו) ותי''ו אֲשֶׁר בְּמִשְׁתּוֹלֵל וְאֶשְׁתּוֹלְלוּ כֵּן דֶּרֶךְ לָשׁוֹן עִבְרִית בַּתֵּיבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שי''ן אוֹ סמ''ך וְהוּא בָּא לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן נַעֲשֶׂה וְנִפְעַל אוֹ מִתְפָּעֵל נוֹתֵן תי''ו אַחַר אוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְסוֹד כְּמוֹ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר (קֹהֶלֶת ח) וְיִשְׁתַּמֵּר חוּקּוֹת עָמְרִי (מִיכָה ו) מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי (שְׁמוֹת ט) וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב (קֹהֶלֶת יב): יְהוֹלֵל. יְשׁוֹטֶה לְשׁוֹן הוֹלֵלוּת וְסִכְלוּת:

מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמָתְנֵיהֶֽם:

Il dissout l’autorité des rois et fixe une ceinture autour de leurs reins.

Rachi

מוּסַר מְלָכִים פִּתֵּחַ. לְהָסִיר מוּסַר סִבְלָם מֵעַל אֲחֵרִים וּמַעֲבִירָם מִמְּלוּכָה: וַיֶּאְסֹר אֵזוֹר בְּמָתְנֵיהֶם. בִּתְחִילָּתָם כְּשֶׁהוּא חָפֵץ בָּהֶם חוֹגֵר חֲלָצֵיהֶם וּמְזָרְזָם כֹּחַ לִמְלוּכָה:

מוֹלִ֣יךְ כֹּהֲנִ֣ים שׁוֹלָ֑ל וְאֵֽתָנִ֣ים יְסַלֵּֽף:

Il frappé d’insanité les prêtres et culbute les puissants.

Rachi

כֹּהֲנִים. שָׂרִים כְּמוֹ כֹּהֵן מִדְיָן (שְׁמוֹת ג) כֹּהֵן אוֹן (בְּרֵאשִׁית מא):

מֵסִ֣יר שָׂ֭פָה לְנֶאֱמָנִ֑ים וְטַ֖עַם זְקֵנִ֣ים יִקָּֽח:

Il enlève la parole aux orateurs éprouvés et ôte le jugement aux vieillards.

Rachi

לְנֶאֱמָנִים. אַף לְנֶאֱמָנִים כִּי פְּעָמִים שְׂפָתָיו נִבְלָלִים לְדַבֵּר סָרָה כְּגוֹן אַבְרָהָם וְהֶאֱמִין בה' וְסוֹף נִכְשָׁל בַּמָּה אֵדַע:

שׁוֹפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וּמְזִ֖יחַ אֲפִיקִ֣ים רִפָּֽה:

Il déverse la honte sur les nobles, et relâche la ceinture des vaillants.

Rachi

וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה. וַחֲגוֹר הַחֲזָקִים מְרַפֶּה וּמְפַתֵּחַ חֲגוֹרָם לְהַתִּישׁ כֹּחָם כְּמוֹ (תְּהִלִּים קט) וּלְמֵזַח תָּמִיד יַחְגְּרֶהָ: אֲפִיקִים. חֲזָקִים כְּמוֹ אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה (לְקַמָּן מ) אֲפִיקֵי מָגִנִּים (שָׁם מא):

מְגַלֶּ֣ה עֲ֭מֻקוֹת מִנִּי־חֹ֑שֶׁךְ וַיֹּצֵ֖א לָא֣וֹר צַלְמָֽוֶת:

Du fond des ténèbres, il fait sortir au jour les choses cachées, et met en pleine lumière ce qui était couvert par l’ombre.

מַשְׂגִּ֣יא לַ֭גּוֹיִם וַֽיְאַבְּדֵ֑ם שֹׁטֵ֥חַ לַ֝גּוֹיִ֗ם וַיַּנְחֵֽם:

Il grandit les nations, puis il les perd ; il les laisse s’étendre, puis il les déporte.

Rachi

מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם. יֵשׁ אוֹמְרִים כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמִצְרַיִם בַּהֲשִּׂיגָם אֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי בַּעַל צְפוֹן (שְׁמוֹת יד) שָׁגוּ וְאָמְרוּ תֵּדְעוּ שֶׁהִסְכִּים עִמָּנוּ לְטַבְּעָם בַּיָּם כַּאֲשֶׁר גָּזַרְנוּ כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ (שָׁם א) וְקָשֶׁה יִרְאָתוֹ שֶׁל בַּעַל צְפוֹן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בּוֹ שְׁפָטִים כְּכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם וְגָרַם הַמָּקוֹם לְהַשְׁגּוֹתָם כְּדֵי לְטַבְּעָם וְזֶה הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ עִיקָּר דְּאִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּצַד יָמִין מַשְׂגִּיא כְּמוֹ שׁוֹגֶה אֲבָל זֶה עִיקָּר מַגְדִּיל לְשׁוֹן שַׂגִּיא כֹחַ מַשְׂגִּיא אֶת הַגּוֹיִם וּמַצְלִיחָם וְלִבָּם מִתְגָּאֶה בְּהַצְלָחָתָם וְהוּא הָיָה אָבְדַן שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁהִצְלִיחוּ: שֹׁטֵחַ. מַרְבֶּה אוֹתָם לְהַשְׁטִיחַ בָּאָרֶץ וּלְכַסּוֹתָם:

מֵסִ֗יר לֵ֭ב רָאשֵׁ֣י עַם־הָאָ֑רֶץ וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ:

Il ôte l’intelligence aux chefs des nations et les laisse s’égarer dans des solitudes sans route ;

Rachi

בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ. בְּתֹהוּ שֶׁאֵינוֹ דָרֶךְ:

יְמַֽשְׁשׁוּ־חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־א֑וֹר וַ֝יַּתְעֵ֗ם כַּשִּׁכּֽוֹר:

là, ils tâtonnent dans une obscurité qui ne laisse percer aucune lueur ; et Dieu les fait tituber comme un ivrogne.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source