Tehilim

Chapitre 140
Chap. 140
לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד:
Au chef des chantres. Psaume de David.
140 : 1
חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי:
Délivre-moi, Éternel, des gens méchants, protège-moi contre les hommes de violence,
140 : 2
אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל־י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת:
qui conçoivent de mauvais desseins dans leur cœur, chaque jour fomentent des guerres.
Rachi
יָגוּרוּ מִלְחָמוֹת. יִהְיוּ מִלְחָמוֹת בִּמְגוּרֵיהֶם וּבְמוֹשְׁבוֹתָם:
140 : 3
שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה:
Ils affilent leur langue comme un serpent, un venin de vipère se glisse sous leurs lèvres. Sélah !
Rachi
חֲמַת עַכְשׁוּב. חֲמַת לְשׁוֹן אֶרֶס כְּמוֹ (דְּבָרִים לב) חֲמַת תַּנִּינִים יֵינָם שֶׁאִם תְפָרְשֵׁהוּ לְשׁוֹן אַף וְכִי לְשׁוֹן אַף נוֹפֵל אֵצֶל יַיִן אֶלָּא לְשׁוֹן אֶרֶס ויצו''ש בלע''ז וְכֵן נוֹפֵל כָּאן לְשׁוֹן אֶרֶס תַּחַת הַשָּׂפָה: עַכְשׁוּב. עַכָּבִישׁ איריינ''א בלע''ז:
140 : 4
שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה | מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי:
Garde-moi, Seigneur, des mains du méchant ! Protège-moi contre les hommes de violence, qui se proposent de me faire trébucher dans ma marche.
140 : 5
טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים | פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד־מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣י סֶֽלָה:
Des présomptueux dressent pièges et lacets contre moi ; tendent des filets le long de la route, me posent des embûches. Sélah !
Rachi
וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת. דֶּרֶךְ הָרֶשֶׁת לִקְשׁוֹר חֶבֶל אָרוֹךְ בְּרֹאשָׁהּ וְהַצַּיָּד כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הָעוֹפוֹת שׁוֹכְנִים תַּחַת הָרֶשֶׁת מוֹשֵׁךְ הַחֶבֶל וְהָרֶשֶׁת נוֹפֵל עַל הָעוֹפוֹת: לְיַד מַעְגָּל. אֵצֶל נְתִיבָתִי וּפְעָמָי: לְיַד. אֵצֶל כְּמוֹ (שְׁמוּאֵל ב יד) רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב עַל יָדִי:
140 : 6
אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי:
Mais j’ai dit à l’Éternel : "Tu es mon Dieu : prête l’oreille, Seigneur, à mes cris suppliants !"
140 : 7
יְהוִֹ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק:
O Dieu, mon Maître, mon aide puissante, tu couvres ma tête de ta protection au jour du combat.
140 : 8
אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה:
N’accorde pas, Éternel, les demandes des méchants, ne laisse point s’accomplir leurs perfides desseins ; ils lèveraient trop haut, Sélah !
Rachi
מַאֲוַיֵּי רָשָׁע. עֲמָלֵק הָרָשָׁע: זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. מַחֲשַׁבְתּוֹ אַל תַּצְלִיחַ: יָרוּמוּ סֶלָה. כִּי יִתְגָּאוּ סֶלָה, וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּירְשׁוּ זְמָמוֹ לְשׁוֹן רֶסֶן הַזּוֹמֵם אֶת פִּי הַגָּמָל וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: אַל תָּפֵק. אַל תּוֹצִיא מִלְּחָיָיו:
140 : 9
רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ (יכסומו) יְכַסֵּֽמוֹ:
leur tête, ceux qui m’enserrent ; que la méchanceté de leurs lèvres les enveloppe tout entiers !
Rachi
רֹאשׁ מְסִבָּי. חֲבוּרַת חֶשְׁבּוֹן גְּדוּדֵי עֵשָׂו הָאוֹמְרִים לְהָסֵב אוֹתִי מֵעָלֶיךָ עֲמַל שִׂפְתֵיהֶם יִכְסֹם (מָצָאתִי):
140 : 10
(ימיטו) יִמּ֥וֹטוּ עֲלֵיהֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל־יָקֽוּמוּ:
Que des charbons ardents pleuvent sur eux, qu’on les précipite dans les flammes, dans des gouffres d’où ils ne puissent s’échapper !
Rachi
יִמּוֹטוּ. יִהְיוּ מוּטִּים הַגֶּחָלִים עֲלֵיהֶם יִשְׁכָּבוּ בָּהֶם עַד שֶׁיִּתְמוֹטְטוּ וְיִכָּבוּ מֵאֲלֵיהֶם נִמְצָא הַגּוּף כָּלֶה וְאָבֵד: בָּאֵשׁ יַפִּלֵם. הַמַּפִּיל וְנוֹקֵם גֶּחָלִים שֶׁל גֵּיהִנֹּם בְּמַהֲמֹרוֹת יַפִּילֵם לְבַל יָקוּמוּ עוֹד: בְּמַהֲמֹרוֹת. בְּמִלְחֲמוֹת וְתִגָּר ל' מַמְרִים הֱיִיתֶם (דְּבָרִים ט):
140 : 11
אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל־יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ־חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת:
Que l’homme à la langue [perfide] n’ait point d’avenir dans le pays l Que l’homme de violence soit entraîné par sa méchanceté dans la chute !
Rachi
אִישׁ לָשׁוֹן. עֵשָׂו כִּי צַיָּד בְּפִיו צַד אֶת אָבִיו בְּפִיו: יְצוּדֶנּוּ. הָרָע שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא יְצוּדֶנּוּ:
140 : 12
(ידעת) יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים:
Je le sais, l’Éternel défend la cause du pauvre, le droit des humbles.
Rachi
יָדַעְתִּי. כִּי סוֹף הַדְּבָרִים יַעֲשֶׂה ה' דִּין עָנִי וְיִנְקוֹם נִקְמַת עֲבָדָיו:
140 : 13
אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת־פָּנֶֽיךָ: (פ)
Oui certes, les justes auront à rendre hommage à ton nom, les gens de bien séjourneront devant ta face !
Rachi
אַךְ. יְמַהֵר וְיַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁיּוֹדוּ צַדִּיקִים לִשְׁמוֹ:
140 : 14
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source