Bamidbar
Chapitre 5
Chap. 5
וידבר יהוה אל משה לאמר
L’Éternel parla à Moïse en ces termes :
Onkelos
וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: 1
צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש
"Ordonne aux enfants d’Israël de renvoyer du camp tout individu lépreux, ou atteint de flux, ou souillé par un cadavre.
Onkelos
פַּקֵיד יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְחוּן מִן מַשְׁרִיתָא כָּל דִסְגִיר וְכָל דְדָאֵב וְכֹל דִמְסָאָב לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא: Rachi
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּשְׁמוֹנֶה פָּרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בוֹ בַיּוֹם, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין בְּפֶרֶק הַנִּזָּקִין (גִּיטִּין דַּף ס'): וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה. שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת הָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת חֲנָיָתָן, תּוֹךְ הַקְּלָעִים הִיא מַחֲנֵה שְׁכִינָה, חֲנִיַּת הַלְוִיִּם סָבִיב כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת בְּמִדְבַּר סִינַי, הִיא מַחֲנֵה לְוִיָּה, וּמִשָּׁם וְעַד סוֹף מַחֲנֵה הַדְּגָלִים לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת הִיא מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל; הַצָּרוּעַ נִשְׁתַּלַּח חוּץ לְכֻלָּן, הַזָּב מֻתָּר בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמְשֻׁלָּח מִן הַשְּׁתַיִם, וְטָמֵא לָנֶפֶשׁ מֻתָּר אַף בְּשֶׁל לְוִיָּה, וְאֵינוֹ מְשֻׁלָּח אֶלָּא מִשֶּׁל שְׁכִינָה, וְכָל זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרָאוֹת בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (דַּף ס''ז): טָמֵא לָנָפֶשׁ. ''דִּמְסָאָב לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא'', אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עַצְמוֹת אָדָם בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בב''ר, ''אַדְרִיאָנוּס שְׁחִיק טַמְיָא'', שְׁחִיק עֲצָמוֹת: 2
מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם
Renvoyez-les, hommes ou femmes, reléguez-les hors du camp, afin qu’ils ne souillent point ces enceintes au milieu desquelles je réside."
Onkelos
מִדְכַר עַד נוּקְבָא תְּשַׁלְחוּן לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא תְּשַׁלְחֻנוּן וְלָא יְסַאֲבוּן יָת מַשְׁרִיתְהוֹן דִי שְׁכִינְתִּי שַׁרְיָא בֵינֵיהוֹן: 3
ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם אל מחוץ למחנה כאשר דבר יהוה אל משה כן עשו בני ישראל
Ainsi firent les enfants d’Israël : ils les renvoyèrent hors du camp. Comme l’Éternel avait parlé à Moïse, ainsi agirent les enfants d’Israël.
Onkelos
וַעֲבָדוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשַׁלְחוּ יָתְהוֹן לְמִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא כְּמָא דִי מַלִיל יְיָ עִם משֶׁה כֵּן עֲבָדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: [פ] 4
וידבר יהוה אל משה לאמר
L’Éternel parla à Moïse en ces termes :
Onkelos
וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: 5
דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביהוה ואשמה הנפש ההוא
"Parle ainsi aux enfants d’Israël : Si un homme ou une femme a causé quelque préjudice à une personne et, par là, commis une faute grave envers le Seigneur, mais qu’ensuite cet individu se sente coupable,
Onkelos
מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גְבַר אוֹ אִתְּתָא אֲרֵי יַעְבְּדוּן מִכָּל חוֹבֵי אֱנָשָׁא לְשַׁקָרָא שְׁקָר קֳדָם יְיָ וְיֵחוֹב אֱנָשָׁא הַהוּא: Rachi
לִמְעֹל מַעַל בָּהּ'. הֲרֵי חָזַר וְכָתַב כָּאן פָּרָשַׁת גּוֹזֵל וְנִשְׁבָּע עַל שֶׁקֶר, הִיא הָאֲמוּרָה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא ''וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ וְגוֹ''', וְנִשְׁנֵית כָּאן בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בָּהּ, הָאֶחָד שֶׁכָּתַב ''וְהִתְוַדּוּ'', לִמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חֹמֶשׁ וְאָשָׁם ע''פ עֵדִים עַד שֶׁיּוֹדֶה בַּדָּבָר, וְהַשֵּׁנִי עַל גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁהוּא נָתוּן לַכֹּהֲנִים (עי' סִפְרִי): 6
והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו ונתן לאשר אשם לו
il confessera le préjudice commis, puis il restituera intégralement l’objet du délit, augmenté du cinquième, et qui doit être remis à la personne lésée.
Onkelos
וִיוַדוּן יָת חוֹבֵיהוֹן דִי עֲבָדוּ וְיָתֵב יָת חוֹבְתֵהּ בְּרֵישֵׁהּ וְחֻמְשֵׁהּ יוֹסֵף עֲלוֹהִי וְיִתֵּן לִדְחָב לֵהּ: Rachi
אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ. הוּא הַקֶּרֶן שֶׁנִּשְׁבַּע עָלָיו (ב''ק ק''י): לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ. לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ (כְּתוּבּוֹת י''ט): 7
ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב ליהוה לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו
Si cette personne n’a pas de proche parent à qui l’on puisse restituer l’objet du délit, cet objet, appartenant à l’Éternel, sera remis au pontife ; indépendamment du bélier expiatoire, par lequel on lui obtiendra grâce.
Onkelos
וְאִם לֵית לִגְבַר פָּרִיק לַאֲתָבָא חוֹבְתָא לֵהּ חוֹבְתָא דִמְתֵב קֳדָם יְיָ לְכַהֲנָא בַּר מִדְכַר כִּפּוּרַיָא דִי יְכַפֵּר בֵּהּ עֲלוֹהִי: Rachi
וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל. שֶׁמֵּת הַתּוֹבֵעַ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים: לְהָשִׁיב הָאָשָׁם אֵלָיו. כְּשֶׁנִּמְלַךְ זֶה לְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים, אוֹ בֶּן, אוֹ אָח, אוֹ שְׁאֵר בָּשָׂר הַקָּרוֹב מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו לְמַעְלָה עַד יַעֲקֹב? אֶלָּא זֶה הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים (סַנְהֶדְרִין ס''ח): הָאָשָׁם הַמּוּשָׁב. זֶה הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ (בָּבָא קַמָּא ק''י): לה' לַכֹּהֵן. קְנָאוֹ הַשֵּׁם וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר (סִפְרִי): מִלְּבַד אֵיל הַכִּפֻּרִים. הָאָמוּר בְּוַיִּקְרָא שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא: 8
וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה
Toute chose prélevée ou tout objet consacré offert par les enfants d’Israël au pontife, lui appartiendra.
Onkelos
וְכָל אַפְרָשׁוּתָא לְכָל קוּדְשַׁיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִי יְקָרְבוּן לְכַהֲנָא דִלֵהּ יְהֵא: Rachi
וְכָל תְּרוּמָה וגו'. אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל וְכִי תְּרוּמָה מַקְרִיבִין לַכֹּהֵן? וַהֲלֹא הוּא הַמְּחַזֵּר אַחֲרֶיהָ לְבֵית הַגְּרָנוֹת, וּמַה ת''ל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן? אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שְׁמוֹת כ''ג), ''תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ'', וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵּעָשֶׂה בָהֶם, ת''ל ''לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה'', בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ נִתָּנִין לַכֹּהֵן (סִפְרִי): 9
ואיש את קדשיו לו יהיו איש אשר יתן לכהן לו יהיה
Possesseur d’une chose sainte, on peut en disposer ; dès qu’on l’a donnée au pontife, elle est à lui."
Onkelos
וּגְבַר יָת מַעֲשַׂר קוּדְשֵׁהּ דִלֵהּ יְהוֹן גְבַר דְיִתֵּן לְכַהֲנָא דִלֵהּ יְהֵא: [פ] Rachi
וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ. לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, יָכוֹל יָבוֹאוּ וְיִטְּלוּם בִּזְרוֹעַ, ת''ל ''וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ'', מַגִּיד שֶׁטּוֹבַת הֲנָאָתָן לַבְּעָלִים, וְעוֹד מִדְרָשִׁים הַרְבֵּה דָּרְשׁוּ בּוֹ בְּסִפְרֵי; ומ''א וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, מִי שֶׁמְּעַכֵּב מַעַשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ נוֹתְנָן, לוֹ יִהְיוּ הַמַּעַשְׂרוֹת, סוֹף שֶׁאֵין שָׂדֵהוּ אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לַעֲשׂוֹת (תַּנְחוּמָא רָאָה): אִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן לַכֹּהֵן. מַתָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לוֹ: לוֹ יִהְיֶה. מָמוֹן הַרְבֵּה (בְּרָכוֹת סג א'): 10
וידבר יהוה אל משה לאמר
L’Éternel parla à Moïse en ces termes :
Onkelos
וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר: 11
דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל
"Parle aux enfants d’Israël et dis-leur : Si la femme de quelqu’un, déviant de ses devoirs, lui devient infidèle ;
Onkelos
מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן גְבַר גְבַר אֲרֵי תִסְטֵי אִתְּתֵהּ וּתְשַׁקֵר בֵּהּ שְׁקָר: Rachi
אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? ''וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ'', אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה: אִישׁ אִישׁ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת בִּשְׁנַיִם – בְּאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִישָׁהּ מִלְּמַטָּה: כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין הַמְּנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב ''כִּי תִשְׂטֶה'' וְכָתוּב בּוֹ ''נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב'' (מִשְׁלֵי ו'); וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: כִּי תִשְׂטֶה. תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ ''שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר'' (שָׁם ד'), ''אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ'' (שָׁם ז'): וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וּמַהוּ הַמַּעַל? וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ: 12
ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה
si un homme a eu avec elle un commerce charnel à l’insu de son époux, et qu’elle ait été clandestinement déshonorée, nul cependant ne déposant contre elle, parce qu’elle n’a pas été surprise,
Onkelos
וְיִשְׁכֻּב גְבַר יָתַהּ שָׁכְבַת זַרְעָא וִיהֵי מְכַסָא מֵעֵינֵי בַעְלַהּ וּמִטַמְרָא וְהִיא מְסָאֲבָא וְסָהִיד לֵית בַּהּ וְהִיא לָא אִתַּחָדַת: Rachi
וְשָׁכַב אִישׁ. פְּרָט לְקָטָן וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ (סִפְרִי): אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע. שְׁכִיבָתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ (כְּמַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ): וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. פְּרָט לְסוּמָא, הָא אִם הָיָה רוֹאֶה וּמְעַמְעֵם אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ (סִפְרִי): וְנִסְתְּרָה. שִׁעוּר שֶׁתֵּרָאֶה לְטֻמְאַת בִּיאָה: וְעֵד אֵין בָּהּ. הָא אִם יֵשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר נִטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה (סוֹטָה ד'): וְעֵד אֵין בָּהּ. בְּטֻמְאָה, אֲבָל יֵשׁ עֵדִים לִסְתִירָה (שָׁם ב'): נִתְפָּשָׂה. נֶאֶנְסָה, כְּמוֹ ''וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ'' (דְּבָרִים כ''ב): 13
ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה
mais qu’un esprit de jalousie se soit emparé de lui et qu’il soupçonne sa femme, effectivement déshonorée ; ou qu’un esprit de jalousie se soit emparé de lui et qu’il soupçonne sa femme, bien qu’elle n’ait point subi le déshonneur,
Onkelos
וְיֶעְבַּר עֲלוֹהִי רוּחַ קִנְאָה וִיקַנֵי יָת אִתְּתֵהּ וְהִיא מְסָאֲבָא אוֹ עֲבַר עֲלוֹהִי רוּחַ קִנְאָה וִיקַנֵי יָת אִתְּתֵהּ וְהִיא לָא מְסָאֲבָא: Rachi
וְעָבַר עָלָיו. קֹדֶם לַסְּתִירָה: רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן הַתְרָאָה, שֶׁמַּתְרֶה בָּהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי: וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו וגו'. כְּלוֹמַר הוּא הִתְרָה בָּהּ, וְעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִטְמְאָה אִם לָאו: 14
והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון
cet homme conduira sa femme devant le pontife, et présentera pour offrande, à cause d’elle, un dixième d’épha de farine d’orge ; il n’y versera point d’huile et n’y mettra point d’encens, car c’est une oblation de jalousie, une oblation de ressouvenir, laquelle remémore l’offense.
Onkelos
וְיַיְתֵי גַבְרָא יָת אִתְּתֵהּ לְוַת כַּהֲנָא וְיַיְתֵי יָת קֻרְבָּנַהּ עֲלַהּ חַד מִן עַסְרָא בִּתְלַת סְאִין קִמְחָא שְׂעָרִין לָא יְרִיק עֲלוֹהִי מִשְׁחָא וְלָא יִתֵּן עֲלוֹהִי לְבֻנְתָּא אֲרֵי מִנְחַת קִנְאָתָא הוּא מִנְחַת דוּכְרָנָא מַדְכָּרַת חוֹבָא: Rachi
קֶמַח. שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת: שְׂעֹרִים. וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוֹטָה י''ד): לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר, וְהִיא עָשְׂתָה בַּחֹשֶׁךְ: וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה. שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרְאוּ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ''וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה'' (שה''ש ד'), וְהִיא פָּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן: כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא. הַקֶּמַח הַזֶּה, קֶמַח לָשׁוֹן זָכָר: מִנְחַת קְנָאֹת. מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת, קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (סִפְרִי): 15
והקריב אתה הכהן והעמדה לפני יהוה
Et le pontife la fera approcher, et il la placera en présence du Seigneur.
Onkelos
וִיקָרֵב יָתַהּ כַּהֲנָא וִיקִימִנַהּ קֳדָם יְיָ: 16
ולקח הכהן מים קדשים בכלי חרש ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים
Le pontife puisera de l’eau sainte dans un vase d’argile, prendra de la poussière se trouvant sur le sol du tabernacle et la mettra dans cette eau.
Onkelos
וְיִסַב כַּהֲנָא מֵי כִיוֹר בְּמַן דַחֲסָף וּמִן עַפְרָא דִי יְהֵי בִּיסוֹדֵי מַשְׁכְּנָא יִסַב כַּהֲנָא וְיִתֵּן לְמַיָא: Rachi
מַיִם קְדֹשִׁים. שֶׁקָּדְשׁוּ בַּכִּיּוֹר, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה מִנְּחֹשֶׁת מַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת, וְזוֹ פָּרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן, שֶׁהָיוּ נִבְעָלוֹת לְבַעְלֵיהֶן בְּמִצְרַיִם תַּחַת הַתַּפּוּחַ וְזוֹ קִלְקְלָה לְאַחֵר, תִּבָּדֵק בּוֹ: בִּכְלִי חָרֶשׂ. הִיא הִשְׁקְתָה אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ תִּשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקֵדָה בְּזוּיָה שֶׁל חֶרֶס (סוֹטָה ט'): 17
והעמיד הכהן את האשה לפני יהוה ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים
Plaçant alors la femme en présence du Seigneur, le pontife lui découvrira la tête et lui posera sur les mains l’oblation de ressouvenir, qui est l’oblation de jalousie, tandis qu’il tiendra dans sa propre main les eaux amères de la malédiction.
Onkelos
וִיקֵים כַּהֲנָא יָת אִתְּתָא קֳדָם יְיָ וְיִפְרַע יָת רֵישָׁא דְאִתְּתָא וְיתֵּן עַל יְדָהָא יָת מִנְחַת דוּכְרָנָא מִנְחַת קִנְאָתָא הִיא וּבִידָא דְכַהֲנָא יְהוֹן מַיָא מְרִירַיָא מְלַטְטַיָּא: Rachi
וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן וגו'. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ''וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'''? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי לְיַגְּעָהּ וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוֹטָה ח'): וּפָרַע. סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ, כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ, מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (כְּתוּבּוֹת ע''ב): לִפְנֵי ה'. בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי, דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים (סוֹטָה ז'): וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ. לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְיֻחָד עַל הַמָּיִם (שָׁם י''ד): הַמָּרִים. עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (שָׁם כ'): הַמְאָרְרִים. הַמְּחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן ''סִלּוֹן מַמְאִיר'' (יְחֶזְקֵאל כ''ח), וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַיִם אֲרוּרִים, שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן, וְלֹא אֲרוּרִים כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא מְאָרְרִים אֶת אֲחֵרִים, וְאַף אֻנְקְלוֹס לֹא תִּרְגֵּם ''לִיטַיָּא'' אֶלָּא ''מְלַטְטַיָּא'', שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ: 18
והשביע אתה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה
Puis le pontife adjurera cette femme. Il lui dira : "Si un homme n’a pas eu commerce avec toi, si tu n’as pas dévié, en te souillant, de tes devoirs envers ton époux, sois épargnée par ces eaux amères de la malédiction.
Onkelos
וְיוֹמֵי יָתַהּ כַּהֲנָא וְיֵימַר לְאִתְּתָא אִם לָא שְׁכִיב גְבַר יָתִיךְ וְאִם לָא סְטִית לְאִסְתְּאָבָא בַּר מִבַּעֲלִיךְ הֱוֵי זַכָּאָה מִמַיָא מְרִירַיָא מְלַטְטַיָּא הָאִלֵין: Rachi
וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ וגו'. וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה? אִם לֹא שָׁכַב הִנָּקִי, הָא אִם שָׁכַב, חִנְקִי, שֶׁמִּכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְתֹּחַ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה לִזְכוּת (שָׁם י''ז; שְׁבוּעוֹת ל''ו; סַנְהֶדְרִין ל''ג): 19
ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת ויתן איש בך את שכבתו מבלעדי אישך
Mais s’il est vrai que tu aies trahi ton époux et te sois laissée déshonorer ; si un homme a eu commerce avec toi, autre que ton époux…"
Onkelos
וְאַתְּ אֲרֵי סְטִית בַּר מִבַּעֲלִיךְ וַאֲרֵי אִסְתָּאָבְתְּ וִיהַב גְבַר בִּיךְ יָת שְׁכֻבְתֵּהּ בַּר מִבַּעֲלִיךְ: Rachi
וְאַתְּ כִּי שָׂטִית. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם: 20
והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך בתת יהוה את ירכך נפלת ואת בטנך צבה
Alors le pontife adjurera la femme par le serment d’imprécation, et il dira à la femme : "Que l’Éternel fasse de toi un sujet d’imprécation et de serment au milieu de ton peuple, en faisant lui l’Éternel dépérir ton flanc et gonfler ton ventre ;
Onkelos
וְיוֹמֵי כַהֲנָא יָת אִתְּתָא בְּמוֹמָתָא דִלְוָטָּא וְיֵימַר כַּהֲנָא לְאִתְּתָא יִתֵּן יְיָ יָתִיךְ לִלְוַט וּלְמוֹמֵי בְּגוֹ עַמִיךְ בִּדְיִתֵּן יְיָ יָת יַרְכִּיךְ מַסְיָא וְיָת מְעַיְכִי נְפִיחִין: Rachi
בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה. שְׁבוּעָה שֶׁל קְלָלָה: יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה. שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְקַלְּלִין בִּיךְ, ''יְבוֹאֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִפְלוֹנִית'': וְלִשְׁבֻעָה. שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעִין בִּיךְ, ''אִם לֹא יֶאֱרַע לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית'', וְכֵן הוּא אוֹמֵר ''וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי'' (יְשַׁעְיָהוּ ס''ה), שֶׁהַצַּדִּיקִים נִשְׁבָּעִים בְּפֻרְעֲנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים, וְכֵן לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, ''וְנִבְרְכוּ וְגוֹ''' (בְּרֵאשִׁית י''ב), ''בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר'' (שָׁם מ''ח): אֶת יְרֵכֵךְ. בַּקְּלָלָה הִקְדִּים יָרֵךְ לַבֶּטֶן, לְפִי שֶׁבָּהּ הִתְחִילָה בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה (סוֹטָה ח'): צָבָה. כְּתַרְגּוּמוֹ, נְפוּחָה: 21
ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפל ירך ואמרה האשה אמן אמן
et que ces eaux de malédiction s’introduisent dans tes entrailles, pour faire gonfler le ventre et dépérir le flanc !" Et la femme répondra : "Amen ! Amen !"
Onkelos
וְיֵעֲלוּן מַיָא מְלַטְטַיָּא הָאִלֵין בִּמְעַיְכִי לַאֲפָחָא מְעִין וּלְאַמְסָאָה יַרְכָּא וְתֵימַר אִתְּתָא אָמֵן אָמֵן: Rachi
לַצְבּוֹת בֶּטֶן. כְּמוֹ לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, זֶהוּ שִׁמּוּשׁ פַּתָּח שהלמ''ד נְקוּדָה בוֹ. וְכֵן ''לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ'' (שְׁמוֹת י''ג), ''לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ'' (דְּבָרִים א'), וְכֵן לַנְפִּל יָרֵךְ, לְהַנְפִּיל יָרֵךְ, שֶׁהַמַּיִם מַצְבִּים אֶת הַבֶּטֶן וּמַפִּילִים אֶת הַיָּרֵךְ: לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ. בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נִבְעֶלֶת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ''אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה'' הֲרֵי שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר (סוֹטָה כ''ח): אָמֵן אָמֵן. קַבָּלַת שְׁבוּעָה – אָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה, אָמֵן אִם מֵאִישׁ זֶה אָמֵן אִם מֵאִישׁ אַחֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא שָׂטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (שָׁם י''ח): 22
וכתב את האלת האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים
Le pontife écrira ces malédictions sur un bulletin, et les effacera dans les eaux amères ;
Onkelos
וְיִכְתּוֹב יָת לְוָטַיָא הָאִלֵין כַּהֲנָא בְּסִפְרָא וְיִמְחוֹק לְמַיָא מְרִירַיָא: 23
והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המים המאררים למרים
et il fera boire à la femme les eaux amères de la malédiction, afin que ces eaux de malédiction portent dans son sein l’amertume.
Onkelos
וְיַשְׁקֵי יָת אִתְּתָא יָת מַיָא מְרִירַיָא מְלַטְטַיָּא וְיֵעֲלוּן בַּהּ מַיָא מְלַטְטַיָּא לִמְרִירוּ: Rachi
וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה. אֵין זֶה סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי בַּתְּחִלָּה מַקְרִיב מִנְחָתָהּ, אֶלָּא הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁקֶנָּה יָבֹאוּ בָהּ לְמָרִים; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בֶּטֶן וְיָרֵךְ, מִנַּיִן לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף? ת''ל וּבָאוּ בָהּ, בְּכֻלָּהּ, א''כ מַה ת''ל בֶּטֶן וְיָרֵךְ? לְפִי שֶׁהֵן הִתְחִילוּ בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה לְפִיכָךְ הִתְחִיל מֵהֶם הַפֻּרְעָנוּת (סִפְרִי): לְמָרִים. לִהְיוֹת לָהּ רָעִים וּמָרִים: 24
ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאת והניף את המנחה לפני יהוה והקריב אתה אל המזבח
Puis le pontife prendra des mains de la femme l’oblation de jalousie ; il balancera cette oblation devant le Seigneur, et l’approchera de l’autel.
Onkelos
וְיִסַב כַּהֲנָא מִידָא דְאִתְּתָא יָת מִנְחַת קִנְאָתָא וִירֵים יָת מִנְחָתָא קָדָם יְיָ וִיקָרֵב יָתַהּ לְמַדְבְּחָא: Rachi
וְהֵנִיף. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְאַף הִיא מְנִיפָה עִמּוֹ, שֶׁיָּדָהּ לְמַעְלָה מִיָּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן: וְהִקְרִיב אֹתָהּ. זוֹ הִיא הַגָּשָׁתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ קֹדֶם קְמִיצָה, כִּשְׁאָר מְנָחוֹת (סוֹטָה י''ד): 25
וקמץ הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזבחה ואחר ישקה את האשה את המים
Le pontife prendra une poignée de cette oblation comme mémorial qu’il fera fumer sur l’autel. C’est alors qu’il fera boire à cette femme le breuvage.
Onkelos
וְיִקְמוֹץ כַּהֲנָא מִן מִנְחָתָא יָת אַדְכַּרְתָּהּ וְיַסֵק לְמַדְבְּחָא וּבָתַר כֵּן יַשְׁקֵי יָת אִתְּתָא יָת מַיָא: Rachi
אַזְכָּרָתָהּ. הוּא הַקֹּמֶץ, שע''י הַקְטָרָתוֹ הַמִּנְחָה בָּאָה לְזִכָּרוֹן לַגָּבוֹהַּ (סִפְרִי): 26
והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה האשה לאלה בקרב עמה
Lorsqu’il le lui aura fait boire, il arrivera que, si elle s’est souillée et a trahi son époux, ce breuvage de malédiction portera dans son sein l’amertume : il fera gonfler son ventre, dépérir son flanc ; et cette femme deviendra un sujet d’imprécation parmi son peuple.
Onkelos
וְיַשְׁקִנָהּ יָת מַיָא וּתְהֵי אִם אִסְתָּאָבַת וְשַׁקָרַת שְׁקָר בְּבַעֲלַהּ וְיֵעֲלוּן בַּהּ מַיָא מְלַטְטַיָּא לִמְרִירוּ וְיִפְּחוּן מְעָהָא וְתִתְמְסֵי יַרְכַהּ וּתְהֵי אִתְּתָא לִלְוַט בְּגוֹ עַמָּה: Rachi
וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם. לְרַבּוֹת, שֶׁאִם אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִלָּה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא א''כ אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי (סִפְרִי; סוֹטָה כ'): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו'. אע''פ שֶׁבַּקְּלָלָה הִזְכִּיר יָרֵךְ תְּחִלָּה, הַמַּיִם אֵינָן בּוֹדְקִין אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כְּנִיסָתָן בָּהּ (שָׁם ט'): וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל אָלִין בָּהּ: בְּקֶרֶב עַמָּהּ. הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכָּר, לְאָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר: 27
ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא ונקתה ונזרעה זרע
Mais si cette femme ne s’est pas souillée, si elle est pure, elle restera intacte et aura même une postérité.
Onkelos
וְאִם לָא אִסְתָּאָבַת אִתְּתָא וְדַכְוָאָה הִיא וְתִפּוֹק זַכָּאָה וְתַעְדִי עִדוּי: Rachi
וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה. בִּסְתִירָה זוֹ: וּטְהֹרָה הִוא. מִמָּקוֹם אַחֵר: וְנִקְּתָה. מִמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא וְנִזְרְעָה זָרַע, אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר תֵּלֵד בְּרֶוַח, אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחֹרִים, יוֹלֶדֶת לְבָנִים: 28
זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה
Telle est la règle concernant la jalousie, au cas qu’une femme ait dévié de ses devoirs envers son mari et se soit déshonorée,
Onkelos
דָא אוֹרַיְתָא דְקִנְאָתָא דִי תִסְטֵי אִתְּתָא בַּר מִבַּעֲלַהּ וְתִסְתָּאָב: 29
או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והעמיד את האשה לפני יהוה ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת
ou si un homme, assailli d’un esprit de jalousie, avait soupçonné sa femme : il la placera en présence du Seigneur, et le pontife lui appliquera cette règle en tout point.
Onkelos
אוֹ גְבַר דִי תֶעְבַּר עֲלוֹהִי רוּחַ קִנְאָה וִיקַנֵי יָת אִתְּתֵהּ וִיקֵם יָת אִתְּתָא קֳדָם יְיָ וְיַעֲבֵד לַהּ כַּהֲנָא יָת כָּל אוֹרַיְתָא הָדָא: Rachi
אוֹ אִישׁ. כְּמוֹ ''אוֹ נוֹדַע'' (שְׁמוֹת כ''א), כְּלוֹמַר אִם אִישׁ קַנַּאי הוּא, לְכָךְ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה: 30
ונקה האיש מעון והאשה ההוא תשא את עונה
Cet homme sera net de toute faute, et cette femme expiera la sienne."
Onkelos
וִיהֵי זַכָּאָה גַבְרָא מֵחוֹבָא וְאִתְּתָא הַהִיא תְּקַבֵּל יָת חוֹבָהּ: [פ] Rachi
וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן. אִם בְּדָקוּהָ הַמַּיִם, אַל יִדְאַג לוֹמַר ''חַבְתִּי בְּמִיתָתָהּ'', נָקִי הוּא מִן הָעֹנֶשׁ; ד''א: מִשֶּׁיַּשְׁקֶנָּה תְּהֵא אֶצְלוֹ בְּהֶתֵּר, וְנִקָּה מֵעָוֹן, שֶׁהַסּוֹטָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (סִפְרִי): 31
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source