Bereshith
Chapitre 2
Chap. 2
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם
Ainsi furent terminés les cieux et la terre, avec tout ce qu’ils renferment.
Onkelos
וְאִשְׁתַּכְלָלוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְכָל חֵילֵיהוֹן: 1
ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה
Dieu mit fin, le septième jour, à l’œuvre faite par lui ; et il se reposa, le septième jour, de toute l’œuvre qu’il avait faite.
Onkelos
וְשֵׁיצֵי יְיָ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד וְנַח בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה מִכָּל עֲבִדְתֵּהּ דִּי עֲבָד: Rachi
וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בָּשָׂר וָדָם, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִתָּיו וּרְגָעָיו צָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, הקב''ה שֶׁיּוֹדֵעַ עִתָּיו וּרְגָעָיו, נִכְנַס בּוֹ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ כִּלָּה בּוֹ בַּיּוֹם ד''א מַה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר? מְנוּחָה, בָּאת שַׁבָּת בָּאת מְנוּחָה, כָּלְתָה וְנִגְמְרָה הַמְּלָאכָה: 2
ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות
Dieu bénit le septième jour et le proclama saint, parce qu’en ce jour il se reposa de l’œuvre entière qu’il avait produite et organisée.
Onkelos
וּבָרִיךְ יְיָ יָת יוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְקַדִּישׁ יָתֵהּ אֲרֵי בֵהּ נַח מִכָּל עֲבִדְתֵּהּ דִּי בְרָא יְיָ לְמֶעְבַּד: [פ] Rachi
וַיְבָרֶךְ, וַיְקַדֵּשׁ. בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ יוֹרֵד לָהֶם עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וּבַשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹּא יָרַד כְּלָל בַּשַּׁבָּת, וְהַמִּקְרָא כָּתוּב עַל הֶעָתִיד: אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת. הַמְּלָאכָה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לֵעָשׂוֹת בַּשַּׁבָּת, כָּפַל וַעֲשָׂאָהּ בַּשִּׁשִּׁי כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בב''ר: 3
אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים
Telles sont les origines du ciel et de la terre, lorsqu’ils furent créés ; à l’époque où l’Éternel-Dieu fit une terre et un ciel.
Onkelos
אִלֵּין תּוּלְדַת שְׁמַיָּא וְאַרְעָא כַּד אִתְבְּרִיאוּ בְּיוֹמָא דִּי עֲבַד יְיָ אֱלֹהִים אַרְעָא וּשְׁמַיָּא: Rachi
אֵלֶּה. הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה: תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה'. לִמֶּדְךָ, שֶׁכֻּלָּם נִבְרְאוּ בְּרִאשׁוֹן דָּבָר אַחֵר בְּהִבָּרְאָם, בְּה' בְּרָאָם, שֶׁנָּ' בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים (יְשַׁעְיָהוּ כ''ו, ד), בב' אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁל הַשֵּׁם יָצַר שְׁנֵי עוֹלָמִים, וְלִמֶּדְךָ כָּאן שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא בה''א, רָמַז שֶׁיֵּרְדוּ לְמַטָּה לִרְאוֹת שַׁחַת כה''א זֹאת שֶׁסְּתוּמָה מִכָּל צְדָדִים וּפְתוּחָה לְמַטָּה לָרֶדֶת דֶּרֶךְ שָׁם: 4
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה
Or, aucun produit des champs ne paraissait encore sur la terre, et aucune herbe des champs ne poussait encore ; car l’Éternel-Dieu n’avait pas fait pleuvoir sur la terre, et d’homme, il n’y en avait point pour cultiver la terre.
Onkelos
וְכֹל אִילָנֵי חַקְלָא עַד לָא הֲווּ בְאַרְעָא וְכָל עִסְבָּא דְחַקְלָא עד לָא צְמָח אֲרֵי לָא אָחִית מִטְרָא יְיָ אֱלֹהִים עַל אַרְעָא וְאֱנַשׁ לֵית לְמִפְלַח יָת אַדְמְתָא: Rachi
טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ. כָּל טֶרֶם שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן עַד לֹא הוּא, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן קוֹדֶם, וְאֵינוֹ נִפְעָל לוֹמַר הִטְרִים, כַּאֲשֶׁר יֵאָמַר הִקְדִּים וְזֶה מוֹכִיחַ, וְעוֹד אַחֵר כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן (שְׁמוֹת ט, ל) עֲדַיִין לֹא תִירְאוּן, וְאַף זֶה תְּפָרֵשׁ עֲדַיִין לֹא הָיָה בָאָרֶץ, כְּשֶׁנִּגְמְרָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם בַּשִּׁשִּׁי קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא אָדָם, וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמַח עֲדַיִין לֹא צָמַח וּבְג' שֶׁכָּתוּב, תּוֹצֵא הָאָרֶץ, לֹא יָצְאוּ, אֶלָּא עַל פָּתַח קַרְקַע עָמְדוּ עַד יוֹם שִׁשִּׁי: כִּי לֹא הִמְטִיר. ומ''ט לֹא הִמְטִיר? לְפִי שֶׁאָדָם אַיִן לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה, וְאֵין מַכִּיר בְּטוֹבָתָם שֶׁל גְּשָׁמִים, וּכְשֶׁבָּא אָדָם וְיָדַע שֶׁהֵם צוֹרֶךְ לָעוֹלָם, הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיָרְדוּ וְצָמְחוּ הָאִילָנוֹת וְהַדְּשָׁאִים: ה' אֱלֹהִים. ה' הוּא שְׁמוֹ, אֱלֹהִים שֶׁהוּא שַׁלִּיט וְשׁוֹפֵט עַל כֹּל, וְכֵן פֵּירוּשׁ זֶה בְּכָל מָקוֹם לְפִי פְּשׁוּטוֹ ה' שֶׁהוּא אֱלֹהִים: 5
ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה
Mais une exhalaison s’élevait de la terre et humectait toute la surface du sol.
Onkelos
וַעֲנָנָא הֲוָה סָלֵיק מִן אַרְעָא וְאַשְׁקֵי יָת כָּל אַפֵּי אַדְמְתָא: Rachi
וְאֵד יַעֲלֶה. לְעִנְיַין בְּרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם הֶעֱלָה הַתְּהוֹם וְהִשְׁקָה עֲנָנִים לִשְׁרוֹת הֶעָפָר, וְנִבְרָא אָדָם, כְּגַבָּל זֶה, שֶׁנּוֹתֵן מַיִם ואח''כ לָשׁ אֶת הָעִיסָּה, אַף כַּאן, וְהִשְׁקָה, ואח''כ וַיִּיצֶר: 6
וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה
L’Éternel-Dieu façonna l’homme, — poussière détachée du sol, — fit pénétrer dans ses narines un souffle de vie, et l’homme devint un être vivant.
Onkelos
וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם עַפְרָא מִן אַדְמְתָא וּנְפַח בְּאַפּוֹהִי נִשְׁמְתָא דְחַיֵּי וַהֲוַת בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְלָא: Rachi
וַיִּיצֶר. שְׁתֵּי יְצִירוֹת, יְצִירָה לְעוֹלָם הַזֶּה וִיצִירָה לִתְחִיַּית הַמֵּתִים, אֲבָל בִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת לָדִין לֹא נִכְתַּב בִּיצִירָתָהּ שְׁנֵי יודי''ן: עָפָר מִן הָאֲדָמָה. צָבַר עֲפָרוֹ מִכָּל הָאֲדָמָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁיָּמוּת שָׁם תְּהֵא קוֹלַטְתּוֹ לִקְבוּרָה ד''א נָטַל עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי (שְׁמוֹת כ, כא), הַלְוַאי תִּהְיֶה לוֹ כַּפָּרָה וְיוּכַל לַעֲמוֹד: וַיִּפַּח בְּאַפָּיו. עֲשָׂאוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים וּמִן הָעֶלְיוֹנִים גּוּף מִן הַתַּחְתּוֹנִים, וּנְשָׁמָה מִן הָעֶלְיוֹנִים, לְפִי שֶׁבְּיוֹם רִאשׁוֹן נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ בַּשֵּׁנִי בָּרָא רָקִיעַ לָעֶלְיוֹנִים, בַּשְּׁלִישִׁי תֵּרָאֶה הַיַּבָּשָׁה לַתַּחְתּוֹנִים בָּרְבִיעִי בָּרָא מְאוֹרוֹת לָעֶלְיוֹנִים בַּחֲמִישִׁי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם לַתַּחְתּוֹנִים, הוּזְקַק בַּשִּׁשִּׁי לִבְראוֹת בּוֹ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, וְאִם לַאו, יֵשׁ קִנְאָה בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ רַבִּים עַל אֵלּוּ בִּבְרִיאַת יוֹם אֶחָד: לְנֶפֶשׁ חַיָּה. אַף בְּהֵמָה וְחַיָּה נִקְרְאוּ נֶפֶשׁ חַיָּה, אַךְ זוֹ שֶׁל אָדָם חַיָּה שֶׁבְּכוּלָּן, שֶׁנִּתְוַסֵּף בּוֹ דֵּעָה וְדִבּוּר: 7
ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
L’Éternel-Dieu planta un jardin en Éden, vers l’orient, et y plaça l’homme qu’il avait façonné.
Onkelos
וּנְצִיב יְיָ אֱלֹהִים גִּינְתָא בְעֵדֶן מִלְּקַדְמִין וְאַשְׁוֵי תַמָּן יָת אָדָם דִּי בְרָא: Rachi
מִקֶּדֶם. בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עֵדֶן נָטַע אֶת הַגָּן וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כְּבָר כָּתַב וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם וְגוֹ' רָאִיתִי בְּבָרַיְיתָא שֶׁל ר''א בְּנוֹ שֶׁל ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי מל''ב מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת, וְזוֹ אַחַת מֵהֶן כְּלָל שֶׁלְּאַחֲרָיו מַעֲשֶׂה, הוּא פְּרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן וַיִּבְרָא אֶת הָאָדָם זֶהוּ כְּלָל, סָתַם בְּרִיאָתוֹ מֵהֵיכָן, וְסָתַם מַעֲשָׂיו, חָזַר וּפֵירַשׁ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וְגוֹ', וַיַּצְמַח לוֹ גַּן עֵדֶן וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן וַיַפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה, הַשּׁוֹמֵעַ סָבוּר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה אַחֵר, וְאֵינוֹ אֶלָּא פְּרָטוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן; וְכֵן אֵצֶל הַבְּהֵמָה חָזַר וְכָתַב וַיִּצֶר ה' וגו' מִן הָאֲדָמָה כָל חַיַּת הַשָּׂדֶה, כְּדֵי לְפָרֵשׁ וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת שֵׁם וּלְלַמֵּד עַל הָעוֹפוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָרְקָק: 8
ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע
L’Éternel-Dieu fit surgir du sol toute espèce d’arbres, beaux à voir et propres à la nourriture ; et l’arbre de vie au milieu du jardin, avec l’arbre de la science du bien et du mal.
Onkelos
וְאַצְמַח יְיָ אֱלֹהִים מִן אַרְעָא כָּל אִילַן דִּמְרַגֵּג לְמֶחֱזֵי וְטַב לְמֵיכַל וְאִילַן חַיָּא בִּמְצִיעוּת גִּינְתָא וְאִילַן דְּאָכְלִין פֵּירוֹהִי חַכִּימִין בֵּין טַב לְבִישׁ: Rachi
וַיַּצְמַח. לְעִנְיַן הַגַּן הַכָּתוּב מְדַבֵּר: בְּתוֹךְ הַגָּן. בְּאֶמְצַע: 9
ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים
Un fleuve sortait d’Éden pour arroser le jardin ; de là il se divisait et formait quatre bras.
Onkelos
וְנַהֲרָא הֲוָה נָפִיק מֵעֵדֶן לְאַשְׁקָאָה יָת גִּינְתָא וּמִתַּמָּן יִתְפָּרִשׁ וַהֲוֵי לְאַרְבְּעָה רֵישֵׁי נַהֲרִין: 10
שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב
Le nom du premier : Pichon ; c’est celui qui coule tout autour du pays de Havila, où se trouve l’or.
Onkelos
שׁוּם חָד פִּישׁוֹן הוּא מַקִּיף יָת כָּל אֲרַע דַּחֲוִילָה דִּי תַמָּן דַּהֲבָא: Rachi
פִּישׁוֹן. הוּא נִילוּס נְהַר מִצְרַיִם, וְעַל שֵׁם שֶׁמֵּימָיו מִתְבָּרְכִין וְעוֹלִין וּמַשְׁקִין אֶת הָאָרֶץ נִקְרָא פִּישׁוֹן כְּמוֹ וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו (חֲבַקּוּק א, ח) ד''א פִּישׁוֹן, שֶׁהוּא מְגַדֵּל פִּשְׁתָּן, שֶׁנֶּאֱמַר עַל מִצְרַיִם (יְשַׁעְיָהוּ י''ט, ט) וּבֹשׁוּ עוֹבְדֵי פִּשְׁתִּים: 11
וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם
L’or de ce pays-là est bon ; là aussi le bdellium et la pierre de chôham.
Onkelos
וְדַהֲבָא דְאַרְעָא הַהִיא טָב תַמָּן בְּדָלְחָא וְאַבְנֵי בוּרְלָא: 12
ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש
Le nom du deuxième fleuve : Ghihôn ; c’est lui qui coule tout autour du pays de Kouch.
Onkelos
וְשׁוּם נַהֲרָא תִנְיָנָא גִּיחוֹן הוּא מַקִּיף יָת כָּל אַרְעָא דְכוּשׁ: Rachi
גִּיחוֹן. שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְהוֹמֶה, וְהֶמְיָתוֹ גְּדוֹלָה מְאוֹד, כְּמוֹ כִּי יִגַּח (שְׁמוֹת כ''א, כח), שֶׁמְּנַגֵּחַ וְהוֹלֵךְ וְהוֹמֶה: 13
ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת
Le nom du troisième fleuve : Hiddékel ; c’est celui qui coule à l’orient d’Assur ; et le quatrième fleuve était l’Euphrate.
Onkelos
וְשׁוּם נַהֲרָא תְּלִיתָאָה דִּיגְלַת הוּא מְהַלֵּךְ לְמַדִּינְחָא דְאַתּוּר וְנַהֲרָא רְבִיעָאָה הוּא פְרָת: Rachi
חִדֶּקֶל. שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין: פְרָת. שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין וּמַבְרִין אֶת הָאָדָם. כּוּשׁ וְאַשּׁוּר עֲדַיִין לֹא הָיוּ, וְכָתַב הַמִּקְרָא עַל שֵׁם הֶעָתִיד: קִדְמַת אַשּׁוּר. לְמִזְרָחָהּ שֶׁל אַשּׁוּר: הוּא פְרָת. הֶחָשׁוּב עַל כֻּלָּם, הַנִּזְכָּר עַל שֵׁם א''י: 14
ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
L’Éternel-Dieu prit donc l’homme et l’établit dans le jardin d’Eden pour le cultiver et le soigner.
Onkelos
וּדְבַר יְיָ אֱלֹהִים יָת אָדָם וְאַשְׁרֵיהּ בְּגִינְתָא דְעֵדֶן לְמִפְלְחַהּ וּלְמִטְרַהּ: Rachi
15
ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל
L’Éternel-Dieu donna un ordre à l’homme, en disant : "Tous les arbres du jardin, tu peux t’en nourrir ;
Onkelos
וּפַקִּיד יְיָ אֱלֹהִים עַל אָדָם לְמֵימָר מִכֹּל אִילַן גִּינְתָא מֵיכַל תֵּיכוּל: 16
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות
mais l’arbre de la science du bien et du mal, tu n’en mangeras point : car du jour où tu en mangeras, tu dois mourir !"
Onkelos
וּמֵאִילָן דְּאָכְלִין פֵּירוֹהִי חַכִּימִין בֵּין טַב לְבִישׁ לָא תֵיכוּל מִנֵּהּ אֲרֵי בְּיוֹמָא דְתֵיכוּל מִנֵּהּ מֵימַת תְּמוּת: 17
ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו
L’Éternel-Dieu dit : "Il n’est pas bon que l’homme soit isolé ; je lui ferai une aide digne de lui."
Onkelos
וַאֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא תַקִּין לְמֶהֱוֵי אָדָם בִּלְחוֹדוֹהִי אֶעְבֵּד לֵהּ סְמַךְ לְקִבְלֵהּ: Rachi
לֹא טוֹב הֱיוֹת וגו'. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת הֵן, הקב''ה בָּעֶלְיוֹנִים יָחִיד וְאֵין לוֹ זוּג, וְזֶה בַּתַּחְתּוֹנִים וְאֵין לוֹ זוּג (בְּרֵאשִׁית רַבָּה): עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. זָכָה, עֵזֶר; לֹא זָכָה, כְּנֶגְדּוֹ לְהִלָּחֵם: 18
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
L’Éternel-Dieu avait formé de matière terrestre tous les animaux des champs et tous les oiseaux du ciel. Il les amena devant l’homme pour qu’il avisât à les nommer ; et telle chaque espèce animée serait nommée par l’homme, tel serait son nom.
Onkelos
וּבְרָא יְיָ אֱלֹהִים מִן אַרְעָא כָּל חֵוַת בְּרָא וְיָת כָּל עוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וְאַיְתֵהּ לְוַת אָדָם לְמֶחֱזֵי מַה יִּקְרֵי לֵהּ וְכֹל דִּי הֲוָה קָרֵי לֵהּ אָדָם נַפְשָׁא חַיְתָא הוּא שְׁמֵהּ: Rachi
וַיִּצֶר מִן הָאֲדָמָה. הִיא יְצִירָה הִיא עֲשִׂיָּיה הָאֲמוּרָה לְמַעְלָה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת חַיַּת הָאָרֶץ וְגוֹ', אֶלָּא בָּא וּפֵירַשׁ שֶׁהָעוֹפוֹת נִבְרְאוּ מִן הָרְקָק לְפִי שֶׁאָמַר לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם נִבְרְאוּ, וְכָאן אָמַר מִן הָאָרֶץ נִבְרְאוּ (חוּלִּין כ''ז) וְעוֹד לִמֶּדְךָ כָּאן, שֶׁבִּשְׁעַת יְצִירָתָן מִיָּד בּוֹ בַיּוֹם הֱבִיאָם אֶל הָאָדָם לִקְרוֹת לָהֶם שֵׁם וּבְדִבְרֵי אַגָּדָה יְצִירָה זוֹ לְשׁוֹן רִידּוּי וְכִבּוּשׁ, כְּמוֹ כִּי תָצוּר אֶל עִיר (דְּבָרִים כ, יט), שֶׁכְּבָשָׁן תַּחַת יָדוֹ שֶׁל אָדָם (בְּרֵאשִׁית רַבָּה): וְכֹל אֲשֶׁר יִּקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה וגו'. סָרְסֵהוּ וּפָרְשֵׁהוּ כֹּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם שֵׁם, הוּא שְׁמוֹ לְעוֹלָם: 19
ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו
L’homme imposa des noms à tous les animaux qui paissent, aux oiseaux du ciel, à toutes les bêtes sauvages ; mais pour lui-même, il ne trouva pas de compagne qui lui fût assortie.
Onkelos
וּקְרָא אָדָם שְׁמָהָן לְכָל בְּעִירָא וּלְעוֹפָא דִּשְׁמַיָּא וּלְכָל חֵוַת בְּרָא וּלְאָדָם לָא אַשְׁכַּח סָמֵךְ לְקִבְלֵהּ: Rachi
וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר, וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה. כְּשֶׁהֱבִיאָן הֱבִיאָן לְפָנָיו כָּל מִין וָמִין זָכָר וּנְקֵבָה, אָמַר לְכֻלָּם יֵשׁ בֶּן זוּג, וְלִי אֵין בֶּן זוּג! מִיַּד וַיַפֵּל (בְּרֵאשִׁית רַבָּה): 20
ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה
L’Éternel-Dieu fit peser une torpeur sur l’Homme, qui s’endormi ; il prit une de ses côtes, et forma un tissu de chair à la place.
Onkelos
וּרְמָא יְיָ אֱלֹהִים שִׁינְתָא עַל אָדָם וּדְמֵךְ וּנְסִיב חֲדָא מֵעִלְעוֹהִי וּמְלֵי בִשְׂרָא תְּחוֹתַהּ: Rachi
מִצַּלְעֹתָיו. מִסְּטָרָיו, כְּמוֹ וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן (שְׁמוֹת כ''ו, כ), זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ שְׁנֵי פַּרְצוּפִים נִבְרְאוּ (עֵירוּבִין י''ז, א): וַיִּסְגֹּר. מְקוֹם הַחֲתָךְ: וַיִּישָׁן וַיִּקַּח. שֶׁלֹּא יִרְאֶה חֲתִיכַת הַבָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְרֵאת וְתִתְבַּזֶּה עָלָיו: 21
ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם
L’Éternel-Dieu organisa en une femme la côte qu’il avait prise à l’homme, et il la présenta à l’homme.
Onkelos
וּבְנָא יְיָ אֱלֹהִים יָת עִלְעָא דִּנְסִיב מִן אָדָם לְאִתְּתָא וְאַיְתַהּ לְוַת אָדָם: Rachi
וַיִּבֶן. כְּבִנְיָן, רְחָבָה מִלְּמַטָּה וּקְצָרָה מִלְמַעְלָה לְקַבֵּל הַוָּלָד כְּאוֹצָר שֶׁל חִטִּים, שֶׁהוּא רָחָב מִלְּמַטָּה וְקָצָר מִלְמַעְלָה שֶׁלֹּא יַכְבִּיד מַשָּׂאוֹ עַל קִירוֹתָיו: וַיִּבֶן אֶת הַצֵּלָע לְאִשָּׁה. לִהְיוֹת אִשָּׁה, כְּמוֹ וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד (שׁוֹפְטִים ח, כז), לִהְיוֹת אֵפוֹד: 22
ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת
Et l’homme dit : "Celle-ci, pour le coup, est un membre extrait de mes membres et une chair de ma chair ; celle-ci sera nommée Icha, parce qu’elle a été prise de Ich."
Onkelos
וַאֲמַר הָאָדָם הֲדָא זִמְנָא גַּרְמָא מִגַּרְמַי וּבִסְרָא מִבִּסְרִי לְדָא יִתְקְרֵי אִתְּתָא אֲרֵי מִבַּעְלָא נְסִיבָא דָא: Rachi
זֹאת הַפַּעַם. מְלַמֵּד שֶׁבָּא אָדָם עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ בָּהֶם (יְבָמוֹת ס''ג, א): לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ וגו'. לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן מִכָּאן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה): 23
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד
C’est pourquoi l’homme abandonne son père et sa mère ; il s’unit à sa femme, et ils deviennent une seule chair.
Onkelos
עַל כֵּן יִשְׁבּוֹק גְּבַר בֵּית מִשְׁכְּבֵי אַבוּהִי וְאִמֵּהּ וְיִדְבַּק בְּאִתְּתֵהּ וִיהוֹן לְבִסְרָא חָדּ: Rachi
עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמְרָה כֵן לֶאֱסוֹר עַל בְּנֵי נֹחַ הָעֲרָיוֹת (סַנְהֶדְרִין נ''ז, ב): לְבָשָׂר אֶחָד. הַוָּלָד נוֹצָר עַל יְדֵי שְׁנֵיהֶם וְשָׁם נַעֲשֶׂה בְּשָׂרָם אֶחָד (סַנְהֶדְרִין נ''חת א): 24
ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו
Or ils étaient tous deux nus, l’homme et sa femme, et ils n’en éprouvaient point de honte.
Onkelos
וַהֲווֹ תַרְוֵיהוֹן עַרְטִילָאִין אָדָם וְאִתְּתֵהּ וְלָא מִתְכַּלְמִין: Rachi
וְלֹא יִתְבּשָׁשׁוּ. שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים דֶּרֶךְ צְנִיעוּת לְהַבְחִין בֵּין טוֹב לָרָע, ואע''פ שֶׁנִּתְּנָה בוֹ דֵּעָה לִקְרוֹת לוֹ שֵׁמוֹת, לֹא נִתַּן בּוֹ יֵצֶר הָרָע עַד אָכְלוֹ מִן הָעֵץ וְנִכְנַס בּוֹ יֵצֶר הָרָע וְיָדַע מַה בֵּין טוֹב לָרָע (בְּרֵאשִׁית רַבָּה): 25
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source