Limoud Yomi

10 Kislev 5786
30 novembre 2025
30 novembre 2025
לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד:
Au chef des chantres. Avec les instruments à cordes. Maskîl de David.
55 : 1
הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל־תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי:
Prête l’oreille, ô Dieu, à ma prière, et ne te dérobe point à ma supplication.
55 : 2
הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה:
Accorde-moi ton attention et exauce-moi : je m’agite dans ma douleur et je pousse des soupirs,
Rachi

אָרִיד בְּשִׂיחִי. אֶתְאוֹנֵן בְּצַעֲרִי כְּמוֹ זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי (אֵיכָה ג') וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים (שׁוֹפְטִים י''א) וּמְנַחֵם פָּתַר ל' מֶמְשָׁלָה כְּמוֹ וּרְדוּ בִדְגַת הַיָּם, וְשִׂיחִי לְשׁוֹן שִׂיחַ, לְמִי שִׂיחַ (מִשְׁלֵי כ''ג) (סא''א):
55 : 3
מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִפְּנֵ֣י עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּי־יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי:
à cause des cris de l’ennemi, sous l’oppression du méchant ; car ils m’accablent de maux et me persécutent avec fureur.
Rachi

עָקַת. ל' מָצוּק:
כִּי יָמִיטוּ עָלַי אָוֶן. דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל מַכְרִיעִים עָלַי עֲוֹנוֹת לְהוֹרוֹת שֶׁאֲנִי בֶּן מָוֶת וּמַתִּירִים אֶת דָּמִי:
55 : 4
לִ֭בִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י וְאֵימ֥וֹת מָ֝֗וֶת נָפְל֥וּ עָלָֽי:
Mon cœur frémit dans mon sein, des transes mortelles viennent m’assaillir.
Rachi

יָחִיל. דּוֹאֵג:
55 : 5
יִרְאָ֣ה וָ֭רַעַד יָ֣בֹא בִ֑י וַ֝תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת:
L’effroi, le tremblement m’envahissent, je suis enveloppé d’épouvante.
55 : 6
וָאֹמַ֗ר מִֽי־יִתֶּן־לִּ֣י אֵ֭בֶר כַּיּוֹנָ֗ה אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה:
"Ah ! me dis-je, que n’ai-je des ailes comme la colombe ? Je m’envolerais pour établir [ailleurs] ma demeure.
55 : 7
הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה:
Oui, je fuirais au loin, je chercherais un asile dans le désert ; Sélah !
Rachi

הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד וגו', אָחִישָׁה מִפְלָט לִי. אִם הָיוּ לִי כְּנָפַיִם הָיִיתִי מַרְחִיק לָנוּד וּמְמַהֵר לְהַצִּיל נַפְשִׁי מִיָּדָם שֶׁהֵם כְּרוּחַ סוֹעָה רוּחַ סְעָרָה עוֹקֶרֶת אִילָנוֹת כְּמוֹ וַיַּסַּע כָּעֵץ, (אִיּוֹב י''ט), וּמְנַחֵם חִבֵּר סוֹעָה כְּמוֹ וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שְׁמוֹת י''ב):
55 : 8
אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר:
Je m’assurerais à la hâte un refuge contre le vent de tempête, contre l’ouragan !"
55 : 9
בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר:
Seigneur, détruis, fends-leur la langue ; car je ne vois que violence et désordre dans la ville.
Rachi

בַּלַּע. דפא''יי בלע''ז, כְּמוֹ (אֵיכָה ב') הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ כֵּן פָּתַר מְנַחֵם (סא''א):
פַּלַּג לְשׁוֹנָם. הִבְדִּילָהוּ שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אָדָם לָהֶם, וּמְנַחֵם פָּתַר פַּלַּג לְשׁוֹן חִילּוּק (סא''א):
כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר. עַל יָדָם:
55 : 10
יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל־חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ:
Jour et nuit, ils font la ronde sur ses murs ; et, dans son enceinte, ce n’est que crime et injustice.
Rachi

יְסוֹבְבֻהָ. הֶחָמָס וְהָרִיב:
55 : 11
הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא־יָמִ֥ישׁ מֵ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה:
De violentes passions sévissent dans son sein, l’oppression et la fraude ne bougent pas de ses places.
Rachi

הַוּוֹת. שְׁבָרִים:
תֹּךְ וּמִרְמָה. לְשׁוֹן מַכָּה:
55 : 12
כִּ֤י לֹֽא־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא־מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ:
Car ce n’est pas un ennemi qui m’outrage, je pourrais le supporter ce n’est pas un adversaire haineux qui me traite de haut, je pourrais me mettre à l’abri contre lui
Rachi

כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי. מִיָּמַי שֶׁאֶשָּׂא חֶרְפָּתִי אֶלָּא קַמְתִּי עָלָיו וַהֲרַגְתִּיו:
לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל. וַאֲנִי בָּרַחְתִּי וְנִסְתַּרְתִּי מִמֶּנּוּ אֲבָל עַתָּה עַל כָּרְחִי אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת חֶרְפָּתְךָ שֶׁאַתָּה תְּחַרְפְנִי לְפִי שֶׁאַתָּה אָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה:
55 : 13
וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי:
mais c’est toi, un homme en tout mon pareil, mon ami et mon confident ;
Rachi

אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי. אִישׁ חָשׁוּב כָּמוֹנִי:
וּמְיֻדָּעִי. כְּמוֹ אַלּוּפִי לְשׁוֹן וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם (שְׁמוֹת ל''ג), דִּמְתַרְגְּמִינַן וְרַבִּיתָךְ, וּמְנַחֵם פי' כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וָאֶשָּׂא יֵשׁ עָלָיו מִן הָעִנְיָן מִי יִתֵּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה אִילּוּ יָכוֹלְתִּי לְהַעֲלוֹת אֵבֶר הָיִיתִי טַס וְנוֹדֵד מִפְּנֵי עָקַת רָשָׁע כִּי בְּצֵאתִי מִקֶּרֶב מְעָרַת פָּרִיצִים לָלוּן בַּמִּדְבָּר סֶלָה אָז לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְלֹא הָיִיתִי נוֹשֵׂא כְּלִמָּתִי וּבַשְּׁתִי וְלֹא נִסְתַּרְתִּי מִפָּנָיו כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי נִסְתָּר מִפְּנֵיהֶם כְּשֶׁהָיִיתִי בְּתוֹכָם וּפִתְרוֹן זֶה לֹא יִתָּכֵן מִפְּנֵי הַפְּסוּקִים הַכְּתוּבִים אַחֲרֵיהֶם וְהֵם וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי אֲשֶׁר יַחְדָּו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ, לָכֵן פּוֹתֵר אוֹתוֹ דּוּנָשׁ בְּעִנְיָן אַחֵר וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא חֶרְפָּתוֹ וְלֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ כִּי אִם אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי אֲשֶׁר יַחְדָּיו נַמְתִּיק סוֹד בְּבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ, וְהַדָּבָר הַזֶּה יָדוּעַ כִּי הָאָדָם קָשֶׁה עָלָיו חֶרְפַּת הָאוֹהֵב מֵחֶרְפַּת הָאוֹיֵב וְגַם יוּכַל לְהִסָּתֵר מֵאוֹיְבוֹ וְלֹא יוּכַל לְהִסָּתֵר מֵאוֹהֲבוֹ בְּהַגִּידוֹ לוֹ אֶת כָּל לִבּוֹ, כֵּן מוֹכִיחַ הָעִנְיָן:
55 : 14
אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ:
car, ensemble, nous échangions de douces confidences, en nous rendant avec une foule bruyante dans la maison de Dieu.
Rachi

אֲשֶׁר יַחְדָּו. הָיִינוּ רְגִילִים לְהַמְתִּיק סוֹד בַּתּוֹרָה וּבְבֵית אֱלֹהִים הָיִינוּ מְהַלְּכִים בְּרָגֶשׁ בְּרוֹב עָם:
בְּבֵית אֱלֹהִים. בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת:
55 : 15
(ישימות) יַשִּׁ֤י מָ֨וֶת | עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם:
Que la mort s’empare d’eux ! Qu’ils descendent vivants dans le Cheol ! Car les mauvaises passions peuplent leur demeure, leur cœur.
Rachi

יַשִּׁי מָוֶת עָלֵימוֹ. יַשִּׁיא הקב''ה עֲלֵיהֶם אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת, יַשִּׁי יְסַכְסֵךְ וְיָסִית לְשׁוֹן הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וְאוֹכֵל (בְּרֵאשִׁית ג'), וּמְנַחֵם פָּתַר יַשִּׁיא לְשׁוֹן יֵשׁ כְּמוֹ אִם יֶשְׁכֶם עוֹשִׂים (שָׁם כ''ד) אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה (דְּבָרִים כ''ט):
בִּמְגוּרָם. בִּמְלוֹנָם:
55 : 16
אֲ֭נִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַ֝יהוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי:
Quant à moi, je crie vers Dieu, et l’Éternel me vient en aide.
55 : 17
עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי:
Soir et matin, et en plein midi, je me répands en plaintes et en soupirs, et il écoute ma voix.
Rachi

עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם. עַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה ג' תְּפִלּוֹת:
55 : 18
פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב־לִ֑י כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי:
Il me délivre et me met en sûreté, me défendant contre toute attaque, si nombreux que soient ceux qui m’assaillent.
Rachi

מִקֲּרָב לִי. מִן הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה עָלַי:
כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי וגו'. כִּי זֹאת עָשָׂה לִי בִּשְׁבִיל הָרַבִּים שֶׁהָיוּ בְּעֶזְרָתִי לְהִתְפַּלֵּל עָלַי שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אוֹהֲבִים אֶת דָּוִד:
55 : 19
יִשְׁמַ֤ע | אֵ֨ל | וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים:
Que Dieu entende et les humilie, lui qui trône de toute éternité ! Sélah ! car pour eux il n’est point de retour : ils ne craignent pas Dieu !
Rachi

יִשְׁמַע אֵל. תְּפִלָּתָם שֶׁל אוֹתָם רַבִּים:
וְיַעֲנֵם. הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב קֶדֶם:
אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ. לְאוֹתָם הָרְשָׁעִים הָרוֹדְפִים אוֹתִי אֵין נוֹתְנִים לִבָּם אֵל יוֹם חֲלִיפָתָם אֵין חֲרֵדִים מִיּוֹם הַמִּיתָה:
55 : 20
שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ:
[Le perfide !], il porte la main sur ses amis, il viole son alliance.
Rachi

שָׁלַח יָדָיו. זֶה אֲחִיתוֹפֶל הָרָשָׁע:
שָׁלַח. טאנד''יט בלע''ז:
בִּשְׁלֹמָיו. בְּמִי שֶׁהָיָה שָׁקֵט וְשָׁלֵם עִמּוֹ:
55 : 21
חָלְק֤וּ | מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת:
Suaves comme la crème sont ses lèvres, et son cœur respire la guerre ; ses paroles sont plus onctueuses que l’huile, et ce sont des lames d’épée !
Rachi

חָלְקוּ. לְשׁוֹן חֲלַקְלַקּוֹת (לְעֵיל ה'):
מַחְמָאֹת. לְשׁוֹן חֶמְאָה והמ''ם הָרִאשׁוֹנָה יְסוֹד נוֹפֵל הִיא בַּתֵּיבָה כמ''ם שֶׁל מַעֲשֶׂה וכמ''ם שֶׁל מַאֲמָר:
וּקֲרָב לִבּוֹ. לִבּוֹ לַמִּלְחָמָה:
וְהֵמָּה פְתִחוֹת. מְנַחֵם פָּתַר לְשׁוֹן חֲרָבוֹת כְּמוֹ וְאֶת אֶרֶץ נִמְרוֹד בִּפְתָחֶיהָ (מִיכָה ה') כְּפִיּוֹת חֶרֶב (סא''א), וְאוֹמֵר אֲנִי לְשׁוֹן קְלָלָה הוּא בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי כִּדְאָמַר כְּתַב אֲמֵימַר פִּתִיחָא עֲלַיְהוּ וְהוּא שְׁטָר שַׁמְתָּא:
55 : 22
הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה | יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק:
Décharge-toi sur Dieu de ton fardeau, il prendra soin de toi : jamais il ne laisse vaciller le juste.
Rachi

יְהָבְךָ. מַשָּׂאֵךְ, רוה''ק מֵשִׁיב לוֹ כֵּן:
יְכַלְכְּלֶךָ. יִסְבּוֹל מַשָּׂאֲךָ כְּמוֹ (מְלָכִים א ח') הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ לְשׁוֹן כִּלְכּוּל מְתוּרְגָּם מְסוּבָּר כְּתַרְגּוּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל:
מוֹט. מְעִידַת רֶגֶל:
55 : 23
וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים | תּוֹרִדֵ֬ם | לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹא־יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ: (פ)
Et c’est toi aussi, ô Dieu, qui les feras descendre dans le gouffre de la perdition, les hommes de sang et de perfidie ; ils n’atteindront pas la moitié de leurs jours. Quant à moi, je mets ma confiance en toi.
55 : 24
לַמְנַצֵּ֤חַ | עַל־י֬וֹנַת אֵ֣לֶם רְ֭חֹקִים לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בֶּֽאֱחֹ֨ז אֹת֖וֹ פְלִשְׁתִּ֣ים בְּגַֽת:
Au chef des chantres. Sur Yonat Elem Rehokim, Mikhtam de David, lorsque les Philistins se furent saisis de lui à Gath.
Rachi

יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים. עַל עַצְמוֹ אָמַר שֶׁהָיָה רָחוֹק מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל אָכִישׁ וְהָיוּ אָחִיו שֶׁל גָּלְיָת מְבַקְּשִׁים רְשׁוּת מֵאָכִישׁ לְהָרְגוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הֲלֹא זֶה דָּוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ (ש''א כ''ח) וְהוּא הָיָה בֵּינֵיהֶם כַּיּוֹנָה אִלֶּמֶת:
56 : 1
חָנֵּ֣נִי אֱ֭לֹהִים כִּֽי־שְׁאָפַ֣נִי אֱנ֑וֹשׁ כָּל־הַ֝יּ֗וֹם לֹחֵ֥ם יִלְחָצֵֽנִי:
Prends-moi en pitié, ô Dieu, car des hommes veulent me dévorer ; sans relâche, l’adversaire me harcèle.
Rachi

שְׁאָפַנִי. מְצַפִּים לְבַלְעָנִי גולושי''ר בלע''ז, כְּמוֹ שָׁאֲפָה רוּחַ (יִרְמְיָה ב'):
לֹחֵם. לְשׁוֹן מִלְחָמָה:
56 : 2
שָׁאֲפ֣וּ שׁ֭וֹרְרַי כָּל־הַיּ֑וֹם כִּֽי־רַבִּ֨ים לֹחֲמִ֖ים לִ֣י מָרֽוֹם:
Sans relâche, mes ennemis sont haletants [après moi], car nombreux sont ceux qui me combattent, ô Dieu suprême ;
Rachi

מָרוֹם. הקב''ה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב מָרוֹם:
56 : 3
י֥וֹם אִירָ֑א אֲ֝נִ֗י אֵלֶ֥יךָ אֶבְטָֽח:
le jour où j’ai à craindre, c’est à toi que je me confie.
56 : 4
בֵּאלֹהִים֮ אֲהַלֵּ֪ל דְּבָ֫ר֥וֹ בֵּאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה בָשָׂ֣ר לִֽי:
Grâce à Dieu, je puis célébrer son arrêt ; en Dieu j’ai confiance, je ne crains rien : que pourrait la créature contre moi ?
Rachi

בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ. אַף בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בָּא עִמִּי בְּמִדַּת הַדִּין אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ וְאֶבְטַח בּוֹ:
56 : 5
כָּל־הַ֭יּוֹם דְּבָרַ֣י יְעַצֵּ֑בוּ עָלַ֖י כָּל־מַחְשְׁבֹתָ֣ם לָרָֽע:
Constamment ils empirent ma condition ; toutes leurs pensées ont pour but de me nuire.
Rachi

כָּל הַיּוֹם דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ. מַעֲצִיבִים אוֹתִי רוֹדְפַי עַד שֶׁכָּל דִּבְרֵי פִּי עֶצֶב וּצְעָקָה:
56 : 6
יָג֤וּרוּ | (יצפינו) יִצְפּ֗וֹנוּ הֵ֭מָּה עֲקֵבַ֣י יִשְׁמֹ֑רוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר קִוּ֥וּ נַפְשִֽׁי:
Ils se concertent, se mettent à l’affût, observent chacun de mes pas ; on dirait qu’ils guettent ma vie.
Rachi

יָגוּרוּ יִצְפּוֹנוּ. הֵמָּה אוֹרְבִים וְלָנִים בְּמָקוֹם שֶׁהֵם מְקַוִּים שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ שָׁם וְשׁוֹמְרִים אֶת עֲקֵבַי טר''צש בלע''ז, לְרַגְּלֵנִי וּלְהוֹלִיךְ רוֹדְפַי שָׁם, כָּל זֶה הָיָה מְקוּבָּל עַל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל הָאוֹרְבִים לוֹ וּמֵאֵימָתָם בָּרַח אֵצֶל אָכִישׁ:
יָגוּרוּ. יָלִינוּ:
יִצְפּוֹנוּ. יֶאֱרוֹבוּ:
כַּאֲשֶׁר קִוּוּ נַפְשִׁי. כְּשֶׁהֵם יוֹדְעִים וּמְקַוִּוים לִי דֶּרֶךְ זוֹ יֵלֵךְ:
56 : 7
עַל־אָ֥וֶן פַּלֶּט־לָ֑מוֹ בְּ֝אַ֗ף עַמִּ֤ים | הוֹרֵ֬ד אֱלֹהִֽים:
Pour cette injustice, rejette-les ; avec indignation jette à bas ces peuples.
Rachi

עַל אָוֶן פַּלֶּט לָמוֹ. לִמְצוֹא הַצָּלָה וְעוֹשֶׁר עַל דְּבַר עָוֹן וְרֶשַׁע, פַּלֶּט כְּמוֹ לְפַלֵּט מְצַפִּים שָׂכָר מֵאֵת שָׁאוּל עַל כָּךְ:
בְּאַף עַמִּים הוֹרֵד. בְּאַפֶּךָ הוֹרֵד אוּמָּה זוֹ שֶׁאֲנִי בְּתוֹכָם מֵחָכְמָתָם וּמִמַּחְשְׁבוֹתָם שֶׁאוֹמְרִים לְהָרְגֵנִי:
56 : 8
נֹדִי֮ סָפַ֪רְתָּ֫ה אָ֥תָּה שִׂ֣ימָה דִמְעָתִ֣י בְנֹאדֶ֑ךָ הֲ֝לֹ֗א בְּסִפְרָתֶֽךָ:
Veuille compter, toi, mes courses vagabondes, recueillir mes larmes dans ton urne, oui [les consigner] dans ton livre !
Rachi

נֹדִי סָפַרְתָּה. אָתָּה יָדַעְתָּ מִנְיַן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנַּדַדְתִּי לִבְרוֹחַ:
שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ. שִׂים דִמְעָתִי בְּנֹאד שֶׁלְּךָ וּתְהֵא שְׁמוּרָה לְפָנֶיךָ:
הֲלֹא בְּסִפְרָתֶךָ. בְּמִנְיָנְךָ תִּתְּנֶנָּה לִמְנוֹתָהּ עִם שְׁאָר צָרוֹתַי, (וּמְנַחֵם חֲבֵרוֹ לְשׁוֹן סֵפֶר מַמָּשׁ):
56 : 9
אָ֥֨ז יָ֘שׁ֤וּבוּ אוֹיְבַ֣י אָ֭חוֹר בְּי֣וֹם אֶקְרָ֑א זֶה־יָ֝דַ֗עְתִּי כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים לִֽי:
Alors, mes ennemis, lâchant pied, reculeront, au jour où je t’invoquerai : je sais bien que Dieu est pour moi.
56 : 10
בֵּֽ֭אלֹהִים אֲהַלֵּ֣ל דָּבָ֑ר בַּ֝יהוָ֗ה אֲהַלֵּ֥ל דָּבָֽר:
Grâce à Dieu, je puis célébrer son arrêt ; grâce à l’Éternel, je puis célébrer son arrêt.
Rachi

בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל, בה' אֲהַלֵּל. עַל מִדַּת הַדִּין וְעַל מִדַּת הָרַחֲמִים אֲהַלֵּל:
56 : 11
בֵּֽאלֹהִ֣ים בָּ֭טַחְתִּי לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה אָדָ֣ם לִֽי:
En Dieu j’ai confiance, je ne crains rien : que pourrait l’homme contre moi ?
56 : 12
עָלַ֣י אֱלֹהִ֣ים נְדָרֶ֑יךָ אֲשַׁלֵּ֖ם תּוֹדֹ֣ת לָֽךְ:
A moi, ô Dieu, d’acquitter mes vœux envers toi : je te paierai des sacrifices de reconnaissance.
56 : 13
כִּ֤י הִצַּ֪לְתָּ נַפְשִׁ֡י מִמָּוֶת֮ הֲלֹ֥א רַגְלַ֗י מִ֫דֶּ֥חִי לְ֭הִֽתְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י אֱלֹהִ֑ים בְּ֝א֗וֹר הַֽחַיִּֽים: (פ)
Car tu as préservé mon âme de la mort, et n’est-ce pas ? mes pieds de la chute, de sorte que je continue à marcher devant Dieu, dans la lumière qui éclaire les vivants.
Rachi

בְּאוֹר הַחַיִּים. לָשׁוּב לָאָרֶץ יִשְׂרָאֵל:
56 : 14
לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּ֭שְׁחֵת לְדָוִ֣ד מִכְתָּ֑ם בְּבָרְח֥וֹ מִפְּנֵי־שָׁ֝א֗וּל בַּמְּעָרָֽה:
Au chef des chantres. Al tachhêt. Mikhtam de David, lorsqu’il se fut réfugié, à cause de Saül, dans la caverne.
Rachi

לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת. כָּךְ כִּינָה דָּוִד הַמִּזְמוֹר הַזֶּה בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה קָרוֹב לָמוּת, וְיָסַד מִזְמוֹר זֶה לֵאמֹר אַל תַּשְׁחֵת אוֹתִי ה':
57 : 1
חָנֵּ֤נִי אֱלֹהִ֨ים | חָנֵּ֗נִי כִּ֥י בְךָ֮ חָסָ֪יָה נַ֫פְשִׁ֥י וּבְצֵֽל־כְּנָפֶ֥יךָ אֶחְסֶ֑ה עַ֝֗ד יַעֲבֹ֥ר הַוּֽוֹת:
Sois-moi propice, ô Dieu, sois-moi propice, car en toi s’abrite mon âme ; je me mets à couvert à l’ombre de tes ailes, jusqu’à ce que le malheur ait passé.
Rachi

חָנֵּנִי, חָנֵּנִי. חָנֵּנִי שֶׁלֹּא אֶהֱרוֹג וְשֶׁלֹּא אֵהָרֵג:
עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת. עַד תַּעֲבוֹר הָרָעָה:
57 : 2
אֶ֭קְרָא לֵֽאלֹהִ֣ים עֶלְי֑וֹן לָ֝אֵ֗ל גֹּמֵ֥ר עָלָֽי:
Je crie vers le Dieu suprême, vers le Tout-Puissant qui prendra ma cause en main.
57 : 3
יִשְׁלַ֤ח מִשָּׁמַ֨יִם | וְֽיוֹשִׁיעֵ֗נִי חֵרֵ֣ף שֹׁאֲפִ֣י סֶ֑לָה יִשְׁלַ֥ח אֱ֝לֹהִ֗ים חַסְדּ֥וֹ וַאֲמִתּֽוֹ:
Que du haut du ciel il m’envoie son secours, celui qui m’opprime aura beau m’insulter, Sélah ! Que Dieu envoie sa grâce et sa bienveillance !
Rachi

חֵרֵף שֹׁאֲפִי. וְיוֹשִׁיעֵנִי מֵחֶרְפַּת שֹׁאֲפִי הָאוֹמֵר לְבַלְעָנִי, שֹׁאֲפִי גולושנט''מוי בלע''ז:
57 : 4
נַפְשִׁ֤י | בְּת֥וֹךְ לְבָאִם֮ אֶשְׁכְּבָ֪ה לֹ֫הֲטִ֥ים בְּֽנֵי־אָדָ֗ם שִׁ֭נֵּיהֶם חֲנִ֣ית וְחִצִּ֑ים וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם חֶ֣רֶב חַדָּֽה:
Je pourrai me coucher parmi des lions aux regards flamboyants, parmi des hommes dont les dents sont des lances et des flèches, et la langue un glaive tranchant.
Rachi

נַפְשִׁי בְּתוֹךְ לְבָאִם. אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא שֶׁהָיוּ לַבָּאִים בַּתּוֹרָה וְאֵינָם מוֹחִים בְּשָׁאוּל:
אֶשְׁכְּבָה לֹהֲטִים. אֶשְׁכְּבָה בְּלוֹהֲטִים אנפנבלוייאנ''ץ בלע''ז, בֵּין הַזִּיפִים שֶׁלּוֹהֲטִים אַחַר ל' הָרָע:
57 : 5
ר֣וּמָה עַל־הַשָּׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ:
Montre, ô Dieu, ta grandeur qui dépasse les cieux ; que ta gloire brille sur toute la terre !
Rachi

רוּמָה עַל הַשָּׁמַיִם. הִסְתַּלֵּק מִן הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁאֵינָם כְּדַי שֶׁתַּשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ בֵּינֵיהֶם עַל הָאָרֶץ תִּתְכַּבֵּד בְּזוֹ:
57 : 6
רֶ֤שֶׁת | הֵכִ֣ינוּ לִפְעָמַי֮ כָּפַ֪ף נַ֫פְשִׁ֥י כָּר֣וּ לְפָנַ֣י שִׁיחָ֑ה נָפְל֖וּ בְתוֹכָ֣הּ סֶֽלָה:
On avait dressé des filets sous mes pas pour me faire ployer, on avait creusé une fosse devant moi : ils y sont tombés eux-mêmes. Sélah !
Rachi

כָּפַף נַפְשִׁי. הָאוֹיֵב:
נָפְלוּ בְתוֹכָהּ. סוֹפָן לִיפּוֹל בְתוֹכָהּ, כָּפַף קלי''נא בלע''ז, לְשׁוֹן וְזוֹקֵף לְכָל הַכְּפוּפִים (לְקַמָּן קמ''ה):
57 : 7
נָ֘כ֤וֹן לִבִּ֣י אֱ֭לֹהִים נָכ֣וֹן לִבִּ֑י אָ֝שִׁ֗ירָה וַאֲזַמֵּֽרָה:
Mon cœur reste ferme, ô Dieu, mon cœur reste ferme : je puis chanter, célébrer tes louanges.
Rachi

נָכוֹן לִבִּי אֱלֹהִים נָכוֹן לִבִּי. נֶאֱמָן עִמְּךָ בְּמִדַּת הַדִּין וְנֶאֱמָן עִמְּךָ בְּמִדַּת הָרַחֲמִים:
57 : 8
ע֤וּרָה כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר אָעִ֥ירָה שָּֽׁחַר:
Réveille-toi, ô mon âme, réveillez-vous, ô luth et harpe : je veux réveiller l’aurore.
Rachi

עוּרָה כְבוֹדִי. וְלֹא אִישַׁן עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בִּכְבוֹדִי כִּשְׁאָר מְלָכִים:
עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר. הָעִירָה אוֹתִי אַתָּה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר הַתָּלוּי עַל מִטָּתִי פָּתוּחַ לְצַד הַצָּפוֹן וְכֵיוָן שֶׁמַּגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ וְדָוִד עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה:
אָעִירָה שָּׁחַר. אֲנִי מְעוֹרֵר אֶת הַשַּׁחַר וְאֵין הַשַּׁחַר מְעוֹרְרֵנִי:
57 : 9
אוֹדְךָ֖ בָעַמִּ֥ים | אֲדֹנָ֑י אֲ֝זַמֶּרְךָ֗ בַּלְאֻמִּֽים:
Je te louerai parmi les nations, ô Seigneur, je te chanterai parmi les peuples.
57 : 10
כִּֽי־גָדֹ֣ל עַד־שָׁמַ֣יִם חַסְדֶּ֑ךָ וְֽעַד־שְׁחָקִ֥ים אֲמִתֶּֽךָ:
Car ta grâce s’élève jusqu’aux cieux, et ta bonté atteint jusqu’au firmament.
57 : 11
ר֣וּמָה עַל־שָׁמַ֣יִם אֱלֹהִ֑ים עַ֖ל כָּל־הָאָ֣רֶץ כְּבוֹדֶֽךָ: (פ)
Montre, ô Dieu, ta grandeur qui dépasse les cieux ; que ta gloire brille sur toute la terre !
57 : 12
לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם:
Au chef des chantres. Al tachhêt. Mikhtam de David.
Rachi

מִכְתָּם. שָׁם נְעִימוּת שִׁיר:
58 : 1
הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם:
Est-ce qu’en vérité, ô puissants, vous prononcez de justes arrêts, et jugez avec droiture les fils de l’homme !
Rachi

הַאֻמְנָם. לְשׁוֹן אֱמוּנָה הוּא הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן וגו', מִזְמוֹר זֶה אָמַר עַל שֶׁבָּא אֶל הַמַּעְגָּל אֲשֶׁר שָׁאוּל שׁוֹכֵב שָׁם וְלָקַח אֶת הַחֲנִית וְאֶת הַצַּפַּחַת וְהָלַךְ לוֹ וּקְרָא הֲלֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר (ש''א כ''ז) כְּלוֹמַר הֲלֹא יֵשׁ לְךָ עַתָּה לְהוֹכִיחַ לְשָׁאוּל וּלְהַרְאוֹתוֹ שֶׁעַל חִנָּם הוּא רוֹדְפֵנִי שֶׁאִילּוּ רָצִיתִי הֲרַגְתִּיו וְכָךְ אָמַר בְּשִׁירוֹ הַאֻמְנָם נֶאֱלַם מִפִּיכֶם הַצֶּדֶק שֶׁהָיָה לָכֶם לְדַבֵּר וְהַמֵּישָׁרִים שֶׁהָיָה לָכֶם לִשְׁפּוֹט הַצֶּדֶק אֲשֶׁר תְּדַבֵּרוּן:
58 : 2
אַף־בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן:
Non, de tout cœur vous pratiquez l’injustice ; dans le pays, vous mettez en œuvre la violence de vos mains.
Rachi

אַף בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבִּלְבַבְכֶם אַתֶּם חוֹרְשִׁים רָעָה לִפְעוֹל עָוֶל:
עוֹלֹת. כְּמוֹ עַוְלוֹת כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן שׁוֹר שְׁוָרִים, וּמֵעִיר עֲיָירִים, וּשְׁלֹשִׁים עֲיָרִים לָהֶם (שׁוֹפְטִים י') שֶׁהֵם לְשׁוֹן עִיר וְקִרְיָה:
בָּאָרֶץ חֲמַס יְדֵיכֶם תְּפַלֵּסוּן. בְּתוֹךְ הָאָרֶץ אַתֶּם מַכְרִיעִים חֲמַס יְדֵיכֶם עַד שֶׁהוּא שׁוֹקֵל מִשְׁקַל רַב, תְּפַלֵּסוּן קונטערפיי''שץ בלע''ז:
58 : 3
זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב:
Dès le sein de leur mère, les méchants sont fourvoyés ; dès leur naissance, ils font fausse route, ceux qui débitent le mensonge.
Rachi

זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם. מִמְּעֵי אִמָּם הֵם נַעֲשִׂים זָרִים להקב''ה כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה עֵשָׂו וְיִתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ (בְּרֵאשִׁית כ''ה):
זֹרוּ. נָזוֹרוּ כְּמוֹ שׁוֹמּוּ שָׁמַיִם (יִרְמְיָה ב'), וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ (בְּרֵאשִׁית מ''ט), רוּמוֹ מְעַט (אִיּוֹב כ''ד), כּוּלָּן לְשׁוֹן נִפְעֲלוּ:
58 : 4
חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֝רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ:
Ils ont du venin pareil au venin du serpent, de l’aspic sourd qui se bouche l’oreille,
Rachi

חֲמַת לָמוֹ. אֶרֶס יֵשׁ לָהֶם לַהֲרוֹג אֶת הַבְּרִיּוֹת כִּדְמוּת הַנָּחָשׁ:
כְּמוֹ פֶתֶן חֵרֵשׁ יַאְטֵם אָזְנוֹ. הַנָּחָשׁ כְּשֶׁהוּא מַזְקִין נַעֲשֶׂה חֵרֵשׁ בְּאָזְנוֹ אַחַת וְאוֹטֵם הַשֵּׁנִית בְּעָפָר שֶׁלֹּא יִשְׁמַע אֶת הַלַּחַשׁ כְּשֶׁחָבֵר מַשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹּא יַזִּיק:
58 : 5
אֲשֶׁ֣ר לֹא־יִ֭שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם:
qui n’entend pas la voix des charmeurs, des magiciens les plus experts.
Rachi

אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע וגו'. מְחוּבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּפָנָיו וְאוֹטֵם אָזְנוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לְקוֹל מְלַחֲשִׁים:
חוֹבֵר חֲבָרִים. שֶׁיִּוָּדַע לִלְחוֹשׁ אֶת הַנְּחָשִׁים:
58 : 6
אֱֽלֹהִ֗ים הֲרָס־שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֝פִירִ֗ים נְתֹ֣ץ | יְהוָֽה:
O Dieu, brise-leur les dents dans la bouche ; fracasse, ô Éternel, les crocs des lionceaux !
Rachi

מַלְתְּעוֹת. שְׁנַיִם הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁקּוֹרִין מייש''ליש בלע''ז:
58 : 7
יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְ (חצו) חִ֝צָּ֗יו כְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ:
Qu’ils se liquéfient comme de l’eau et s’écoulent ! Que [Dieu] dirige ses flèches, pour qu’ils soient comme fauchés !
Rachi

יִמָּאֲסוּ. לְעַצְמָם שֶׁיִּהְיוּ נִמְאָסִים בְּעֵינֵיהֶם מִדְּאָגָה וּכְמוֹ בַּמַּיִם יִתְהַלְּכוּ דּוּגְמָתוֹ (יְחֶזְקֵאל כ''א) כָּל בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַיִם מִדִּמְעָתוֹ (סא''א):
יִדְרֹךְ חִצָּיו. הקב''ה לנגד' כְּדֵי שֶׁיִּתְמוֹלָלוּ, יִתְמוֹלָלוּ שיאנ''ט פרוייאיי''ץ בלע''ז:
58 : 8
כְּמ֣וֹ שַׁ֭בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל־חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ:
Qu’ils soient comme un limaçon, qui se dissout en rampant ; comme l’avorton d’une femme, qui n’a pas vu le soleil !
Rachi

שַׁבְּלוּל. יֵשׁ פּוֹתְרִין לימצ''א בלע''ז. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין כְּמוֹ שִׁבּוֹלֶת מַיִם (לְקַמָּן ס''ט) וְכֵפֶל הלמ''ד כְּמוֹ מִן יִמַּל קְצִירוֹ (אִיּוֹב י''ח), יְמוֹלֵל (לְקַמָּן צ'):
תֶּמֶס. נָמֵס וְהוֹלֵךְ תֶּמֶס שֵׁם דָּבָר הוּא, המ''ם יְסוֹד וְעִיקַּר הוּא והתי''ו בּוֹ יְסוֹד נוֹפֵל כְּמוֹ תי''ו שֶׁל תֵּבֵל עָשׂוּ (וַיִּקְרָא כ'):
נֵפֶל אֵשֶׁת. טלפ''א בלע''ז, שֶׁאֵין לָהּ עֵינַיִם וְהִיא תִּנְשֶׁמֶת דִּמְתַרְגְּמִינַן אַשּׁוּתָא כָּךְ פֵּירְשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ, וְיֵשׁ פּוֹתְרִין נֵפֶל שֶׁל אִשָּׁה כְּמוֹ אִשֹּׁת הַזִּמָּה (יְחֶזְקֵאל כ''ג), וְיֵשׁ תי''ו בְּלֹא דְּבֵקוּת כְּמוֹ (מִשְׁלֵי ד') עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ כְּמוֹ נֵפֶל שֶׁל אִשָּׁה שֶׁלֹּא חָזוּ הַנְּפָלִים שָׁמֶשׁ, וּלְלָשׁוֹן רִאשׁוֹן הָוֵי נֵפֶל וְאֵשֶׁת כְּמוֹ וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף (יִרְמְיָה י''א) שֶׁהוּא כְּמוֹ כֶּבֶשׂ וְאַלּוּף, ופי' מְנַחֵם כְּכֶבֶשׂ וְאַלּוּף הוּא שׁוֹר אַף כָּאן נֵפֶל וְאֵשֶׁת (צִוָּה לְהַגִּיהַּ סא''א):
58 : 9
בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ:
Avant que vos marmites sentent la flamme des broussailles, que la tempête vienne tout enlever, qu’elles soient vertes encore ou déjà consumées !
Rachi

בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד. אֲשֶׁר בְּטֶרֶם יָדְעוּ קוֹצִים רַכִּים שֶׁלָּכֶם לִהְיוֹת אֲטָדִים קָשִׁים כְּלוֹמַר עַד שֶׁלֹּא יִגְדְּלוּ בְּנֵי הָרְשָׁעִים:
כְּמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹן. כְּלוֹמַר בִּגְבוּרָה וּבְחוֹזֶק וּבְחָרוֹן יְסַעֲרֵם הקב''ה, חַי לְשׁוֹן גְּבוּרָה:
58 : 10
יִשְׂמַ֣ח צַ֭דִּיק כִּי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֝רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע:
Le juste se réjouira, quand il verra les représailles ; il baignera ses pas dans le sang des méchants.
58 : 11
וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ־פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ־אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ: (פ)
Et l’on dira : "Certes, il y a une récompense pour le juste ; certes, il est une divinité exerçant la justice sur terre !"
Rachi

וְיֹאמַר אָדָם אַךְ פְּרִי לַצַּדִּיק. וְאָז יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת וַדַּאי יֵשׁ פֵּירוֹת וְתַשְׁלוּם שָׂכָר בְּמַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים שֶׁנָּקַם הקב''ה נִקְמָתָם:
יֵשׁ אֱלֹהִים. דַּיָּין שׁוֹפֵט רְשָׁעִים בָּאָרֶץ:
58 : 12
לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ:
Au chef des chantres. Al tachhêt. Mikhtam de David, lorsque Saül eut envoyé surveiller sa maison pour le faire périr.
Rachi

אַל תַּשְׁחֵת. כָּךְ קָרָא שֵׁם הַמִּזְמוֹר עַל שֵׁם שֶׁהָיָה קָרוֹב לָמוּת וְלִהְיוֹת נִשְׁחַת מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַדָּבָר:
וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת. כְּשֶׁאָמְרָה לָהֶם מִיכַל חוֹלֶה הוּא (ש''א י''ט) וְהִבְרִיחַתּוּ בַּלַּיְלָה:
59 : 1
הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י | אֱלֹהָ֑י מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי:
Délivre-moi de mes ennemis, ô mon Dieu, protège-moi contre mes adversaires ;
59 : 2
הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי:
délivre-moi des artisans de l’injustice, prête-moi main-forte contre les gens sanguinaires.
59 : 3
כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא־פִשְׁעִ֖י וְלֹא־חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה:
Car voici, ils s’embusquent contre ma personne, des barbares s’attroupent contre moi, et il n’y a de ma part ni faute, ni méfait, ô Éternel !
Rachi

יָגוּרוּ עָלַי. לָנוּס בְּבֵיתִי לְשָׁמְרֵנִי:
59 : 4
בְּֽלִי־עָ֭וֹן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה:
Sans qu’on puisse m’imputer aucune injustice, ils accourent et s’apprêtent au combat. Alerte ! viens à moi et regarde !
Rachi

בְּלִי עָוֹן. לֹא חָטָאתִי לָהֶם:
וְיִכּוֹנָנוּ. מְזוּמָּנִים לַהֲרוֹג:
59 : 5
וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה־אֱלֹהִ֥ים | צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־הַגּוֹיִ֑ם אַל־תָּחֹ֨ן כָּל־בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה:
Tu es bien l’Éternel, Dieu-Cebaot, Dieu d’Israël ; réveille-toi pour châtier tous ces peuples, n’épargne aucun de ces perfides malfaiteurs. Sélah !
Rachi

הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם. וְאֶת הָרְשָׁעִים שְׁפוֹט כְּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם וַעֲלֵיהֶם אַל תָּחוֹן:
59 : 6
יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:
Chaque soir ils reviennent, hurlant comme des chiens, et ils font le tour de la ville.
Rachi

יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב וגו', הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם. פִּתְרוֹן שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ נוֹפֵל זֶה עַל זֶה, יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב לֹא דַיָּם מַה שֶׁעָשׂוּ בַּיּוֹם אֶלָּא אַף לָעֶרֶב יָשׁוּבוּ עַל רָעָתָם לִשְׁמוֹר שֶׁלֹּא אֶבְרַח וְאֵצֵא מִן הָעִיר וּמַה עָשׂוּ בַּיּוֹם הִנֵּה כָּל הַיּוֹם יַבִּיעוּ בְּפִיהֶם לְרַגֵּל עָלַי אֶל שָׁאוּל:
59 : 7
הִנֵּ֤ה | יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי־מִ֥י שֹׁמֵֽעַ:
Voici qu’ils donnent libre carrière à leur bouche ; sur leurs lèvres ils ont des glaives : "car (se disent-ils) qui peut les entendre ?"
Rachi

חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם. וְאוֹמְרִים בְּלִבָּם מִי שׁוֹמֵעַ:
59 : 8
וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק־לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל־גּוֹיִֽם:
Mais toi, ô Éternel, tu te ris d’eux ; tu nargues tous ces peuples.
Rachi

וְאַתָּה ה'. אֲשֶׁר תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם תִּשְׂחַק גַּם לָרְשָׁעִים הַלָּלוּ:
59 : 9
עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי:
Contre leur force, je me mets sous ta garde ; car Dieu est ma citadelle.
Rachi

עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה. עֻזּוֹ וְתָקְפּוֹ שֶׁל אוֹיְבַי הֶחָזָק עָלַי, אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה וַאֲצַפֶּה לְעָזְרֵנִי הֵימֶנּוּ:
59 : 10
אֱלֹהֵ֣י (חסדו) חַסְדִּ֣י יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי:
Mon Dieu, plein de grâce, vient au-devant de moi ; Dieu me permet de toiser mes adversaires.
Rachi

יְקַדְּמֵנִי. יַקְדִּים לִי עֶזְרָתִי קוֹדֵם שֶׁתִּשְׁלוֹט בִּי יָד שׂוֹנְאֵי:
יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי. מַה שֶּׁאֲנִי תָּאֵב לִרְאוֹת:
59 : 11
אַל־תַּהַרְגֵ֤ם | פֶּֽן־יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי:
Ne les fais point périr, de peur que mon peuple ne devienne oublieux. Mets-les en fuite par ta puissance, jette-les à bas, ô Seigneur, notre bouclier !
Rachi

אַל תַּהַרְגֵם. שֶׁאֵין זוֹ נְקָמָה הַנִּכֶּרֶת:
פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי. כִּי כָּל הַמֵּתִים מִשְׁתַּכְּחִים אֶלָּא הֲנִיעֵמוֹ מִנִּכְסֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיִּים וְהִיא נְקָמָה שֶׁתִּזְכֹּר לְאוֹרֶךְ יָמִים:
59 : 12
חַטַּאת־פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ:
Criminelle est leur bouche, la parole de leurs lèvres : puissent-ils devenir victimes de leur orgueil, des parjures et des mensonges qu’ils débitent !
Rachi

חַטַּאת. שֶׁל פִּיהֶם הוּא דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְנִלְכָּדִים בִגְאוֹנָם הָעֲנִיִּים הַנִּרְדָּפִים עַל יְדֵיהֶם מִפְּנֵי הָאָלָה וְהַכַּחַשׁ שֶׁהֵם מְסַפְּרִים:
59 : 13
כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה:
Anéantis-les dans ton courroux, anéantis-les, pour qu’ils disparaissent, et qu’on apprenne que Dieu règne sur Jacob, jusqu’aux confins de la terre. Sélah !
Rachi

כַּלֵּה. אוֹתָם בַּחֲמָתְךָ מֶלֶךְ הַשּׁוֹפֵט וְיֵדְעוּ כִּי אַתָּה מוֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב:
59 : 14
וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר:
Chaque soir ils reviennent, hurlant comme des chiens, et ils font le tour de la ville.
Rachi

וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב. מְחוּבָּר לַמִּקְרָא הָעֶלְיוֹן חַטָּאת פִּימוֹ הֵם מִדְּבָרִים בַּיּוֹם וְלָעֶרֶב הֵם שָׁבִים לֶאֱרוֹב אוֹתָם שֶׁהִלְשִׁינוּ עֲלֵיהֶם:
59 : 15
הֵ֭מָּה (ינועון) יְנִיע֣וּן לֶאֱכֹ֑ל אִם־לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ:
Ils rôdent pour gloutonner ; s’ils n’ont pas leur soûl, ils grognent.
Rachi

הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל. כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הַכְּלָבִים כָּל הַלַּיְלָה אִם אֵינָם שְׂבֵעִים שֶׁיָּלִינוּ מִתּוֹךְ שָׂבְעָם וַיִּשְׁנוּ:
59 : 16
וַאֲנִ֤י | אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־לִֽי:
Pour moi, je chanterai ta puissance ; au matin, je célébrerai ta grâce ; car tu es une citadelle pour moi, un refuge au jour de ma détresse.
Rachi

וַאֲנִי. כְּשֶׁאֶמָּלֵט מֵהֶם לַבֹּקֶר אָשִׁיר עֻזֶּךָ:
59 : 17
עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי: (פ)
O toi, ma force, c’est toi que je célèbre ! Car Dieu est ma citadelle, Dieu est bon pour moi.
Rachi

עֻזִּי אֵלֶיךָ. אֵלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוּזִּי וּמָעוּזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה:
59 : 18
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source