הִנֵּה הִתְבָּאֶר לְךָ מִכֹּל מַה שֶּׁזְּכַרְנוּהוּ בְּזֶה הַפֶּרֶק: שֶׁצָּרִיךְ לְכַוֵּן אֶל הַפְּעֻלּוֹת הַמְמֻצָּעוֹת, וְשֶׁלֹּא יֵצֵא מֵהֶן אֶל קָצֶה מִן הַקְּצָווֹת ־אֶלָּא עַל צַד הָרְפוּאוֹת וְלַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ בְּהֵפֶךְ. כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם הַיּוֹדֵעַ בִּמְלֶאכֶת הָרְפוּאוֹת, כְּשֶׁיִּרְאֶה מִזְגּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּנָּה מְעַט שִׁנּוּי, לֹא יִשְׁכַּח וְלֹא יַנִּיחַ הֶחֳלִי לְהִתְחַזֵּק עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ אֶל רְפוּאָה חֲזָקָה בְּתַכְלִית; וּכְשֶׁיֵּדַע שֶׁאֵבֶר מֵאֲבָרָיו חָלוּשׁ, יִשְׁמְרוֹ תָּמִיד וְיִתְרַחֵק מִדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים לוֹ וִיכַוֵּן לְמַה שֶּׁיוֹעִילֵהוּ, עַד שֶׁיַּבְרִיא הָאֵבֶר הַהוּא, אוֹ עַד שֶׁלֹּא יוֹסִיף חֻלְשָׁה ־כֵּן הָאָדָם הַשָּׁלֵם צָרִיךְ לוֹ שֶׁיִּזְכֹּר מִדּוֹתָיו תָּמִיד, וְיִשְׁקֹל פְּעֻלּוֹתָיו, וְיִבְחַן תְּכוּנוֹת נַפְשׁוֹ יוֹם יוֹם. וְכָל מַה שֶּׁיִּרְאֶה נַפְשׁוֹ נוֹטָה לְצַד קָצֶה מִן הַקְּצָווֹת, יְמַהֵר בִּרְפוּאָה וְלֹא יַנִּיחַ הַתְּכוּנָה הָרָעָה לְהִתְחַזֵּק בִּשְׁנוֹתוֹ מַעֲשֶׂה רָע, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ. וְכֵן יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו הַמִּדּוֹת הַפְּחוּתוֹת אֲשֶׁר לוֹ וְיִשְׁתַּדֵּל לְרַפֹּאתָם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁזָּכַרְנוּ ־שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם מִבִּלְתִּי חִסָּרוֹן. שֶׁהַפִּילוֹסוֹפִים כְּבָר אָמְרוּ: ''כָּבֵד הוּא וְרָחוֹק שֶׁיִּמָּצֵא מִי שֶׁהוּא בְטֶבַע לְמַעֲלוֹת כֻּלָּן, ר''ל: לְמַעֲלוֹת הַמִּדּוֹת וּלְמַעֲלוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת, מְזֻמָּן וּמוּכָן''. אֲבָל בְּסִפְרֵי הַנְּבִיאִים נִמְצָא זֶה בָּהֶם הַרְבֵּה. אָמַר: הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה (איוב ד יח); וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל, וּמַה יִזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה (שם כה ד). וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר סְתָם: כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא (קהלת ז כ). וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲדוֹן הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים: משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כְּבָר אָמַר אֵלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר כ יב); עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה (שם כד); עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים לב נא). וְחֶטְאוֹ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הוּא: שֶׁנָּטָה לְצַד אֶחָד מִן הַקְּצָווֹת מִמַּעֲלַת הַמִּדּוֹת, וְהִיא: הַסַּבְלָנוּת. כַּאֲשֶׁר נָטָה לְצַד הָרַגְזָנוּת בְּאָמְרוֹ: שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים (במדבר כ י), דִּקְדֵּק עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: שֶׁיִּהְיֶה אָדָם כָּמוֹהוּ כּוֹעֵס לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַכַּעַס? ! וְכַיּוֹצֵא בָזֶה בְּדִין הָאִישׁ הַהוּא ־חִלּוּל הַשֵּׁם הוּא. מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּנוּעוֹתָיו וּמִדְּבָרָיו כֻּלָּם לְמֵדִים, וְהָיוּ מְקַוִּים לְהַגִּיעַ בָּהֶם אֶל הַצְלָחַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא ־וְאֵיךְ יֵרָאֶה בוֹ הַכַּעַס, וְהוּא מִפְּעֻלּוֹת הָרַע, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וְלֹא יָבֹא כִּי אִם מִתְּכוּנוֹת רָעוֹת מִתְּכוּנוֹת הַנָּפֶשׁ. אֲבָל אָמְרוֹ בָּעִנְיָן: ''מְרִיתֶם אֶת פִּי'' ־הוּא כְּמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, וְהוּא: שֶׁלֹּא הָיָה מְדַבֵּר עִם סְכָלִים, וְלֹא עִם מִי שֶׁאֵין לוֹ מַעֲלָה; אֲבָל עִם אֲנָשִׁים שֶׁהַקְּטַנָּה שֶׁבִּנְשֵׁיהֶם הָיְתָה כִּיחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי, כְּמוֹ שֶׁזָּכְרוּ הַחֲכָמִים, וְכָל מַה שֶּׁיֹּאמַר אוֹ יַעֲשֶׂה יִבְחָנוּהוּ. וְכַאֲשֶׁר רָאוּהוּ שֶׁכָּעַס, אָמְרוּ: שֶׁהוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וַדַּאי אֵין לוֹ פְּחִיתוּת מִדָּה, וְלוּלֵא שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּעַס עָלֵינוּ בְּבַקָּשַׁת הַמַּיִם וְשֶׁאֲנַחְנוּ הִכְעַסְנוּהוּ, יִתְבָּרַךְ, לֹא הָיָה כּוֹעֵס ־וְאָנוּ לֹא מָצִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּעַס בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו בְּזֶה הָעִנְיָן, אֲבָל אָמַר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה וְגוֹ' (במדבר כח).