Chap. 4
וַיְהִ֣י כַאֲשֶׁ֣ר שָׁמַ֣ע סַנְבַלַּ֡ט וְ֠טוֹבִיָּה וְהָעַרְבִ֨ים וְהָעַמֹּנִ֜ים וְהָאַשְׁדּוֹדִ֗ים כִּֽי־עָלְתָ֤ה אֲרוּכָה֙ לְחֹמ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֔ם כִּי־הֵחֵ֥לּוּ הַפְּרֻצִ֖ים לְהִסָּתֵ֑ם וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹֽד:
Lorsque Sanballat, Tobia, les Arabes, les Ammonites et les gens d’Asdod apprirent que la restauration des murs de Jérusalem allait bon train, que les brèches commençaient à se fermer, ils en furent très dépités.
Rachi
כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה. שֶׁנִּבְנְתָה הַחוֹמָה: אֲרוּכָה. עִנְיָן חוֹבֵשׁ וּתְרוּפָה: כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם. אֲשֶׁר הִתְחִילוּ אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהָיוּ פְּרוּצִים עַד עַתָּה מֵאֵין חוֹמָה הָיוּ עַתָּה סְתוּמִים בְּבִנְיָן הַחוֹמָה:
1
וַיִּקְשְׁר֤וּ כֻּלָם֙ יַחְדָּ֔ו לָב֖וֹא לְהִלָּחֵ֣ם בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְלַעֲשׂ֥וֹת ל֖וֹ תּוֹעָֽה:
Ils complotèrent tous ensemble d’aller attaquer Jérusalem et d’y jeter le désarroi.
Rachi
וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה. לַעֲשׂוֹת לוֹ בְּבִנְיָן הַחוֹמָה קִלְקוּל וְהַשְׁחָתָה תּוֹעָה כְּמוֹ וּלְדַבֵּר אֶל ה' תּוֹעָה (יְשַׁעְיָה ל''ב):
2
וַנִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנַּעֲמִ֨יד מִשְׁמָ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה מִפְּנֵיהֶֽם:
Nous implorâmes notre Dieu et, pour nous défendre contre eux, nous établîmes un service de faction chargé de les surveiller jour et nuit.
Rachi
עֲלֵיהֶם. עַל הַבּוֹנִים: מִפְּנֵיהֶם. מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים:
3
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה כָּשַׁל֙ כֹּ֣חַ הַסַּבָּ֔ל וְהֶעָפָ֖ר הַרְבֵּ֑ה וַאֲנַ֙חְנוּ֙ לֹ֣א נוּכַ֔ל לִבְנ֖וֹת בַּחוֹמָֽה:
Juda disait : "Les forces des porteurs de charges sont à bout et les décombres sont considérables ; nous sommes hors d’état de rebâtir la muraille."
Rachi
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה. כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים וּמִתְאוֹנְנִים אַנְשֵׁי יְהוּדָה: כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל. הַסּוֹבְלִים וְעוֹמְסִים הָאֲבָנִים וְהָעֵצִים לְבִנְיָן הַחוֹמָה נִכְשְׁלוּ בְּכֹחָם שֶׁאֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְנוֹת מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים: וְהֶעָפָר הַרְבֵּה. עֲדַיִין יֵשׁ טִיט וָחוֹמֶר הַרְבֵּה לִיתֵּן בְּבִנְיָן הַחוֹמָה לוֹמַר שֶׁעֲדַיִין הַמְּלָאכָה גְּדוֹלָה עָלֵינוּ לִבְנוֹת וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לִבְנוֹת בַּחוֹמָה מִפְּנֵי פַּחַד הָאוֹיְבִים:
4
וַיֹּאמְר֣וּ צָרֵ֗ינוּ לֹ֤א יֵדְעוּ֙ וְלֹ֣א יִרְא֔וּ עַ֛ד אֲשֶׁר־נָב֥וֹא אֶל־תּוֹכָ֖ם וַהֲרַגְנ֑וּם וְהִשְׁבַּ֖תְנוּ אֶת־הַמְּלָאכָֽה:
Et nos adversaires disaient : "Ils ne se douteront ni ne s’apercevront de rien jusqu’à ce que nous pénétrions au milieu d’eux pour les massacrer, et ainsi nous mettrons fin à ce travail."
Rachi
וַיֹּאמְרוּ צָרֵינוּ. כָּךְ הָיָה נְחֶמְיָה מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ: לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יִרְאוּ. כָּךְ הָיוּ אוֹמְרִים צָרֵינוּ עָלֵינוּ לֹא יֵדְעוּ וְלֹא יַכִּירוּ יִשְׂרָאֵל בָּנוּ עַד אֲשֶׁר נָבוֹא פִּתְאוֹם לְתוֹכָם וְנַהֲרוֹג אוֹתָם וּבַדָּבָר זֶה נִשְׁבּוֹת וּנְבַטֵּל הַבִּנְיָן:
5
וַֽיְהִי֙ כַּאֲשֶׁר־בָּ֣אוּ הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶצְלָ֑ם וַיֹּ֤אמְרוּ לָ֙נוּ֙ עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים מִכָּל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶׁר־תָּשׁ֥וּבוּ עָלֵֽינוּ:
Comme des Judéens établis parmi eux vinrent nous dire jusqu’à dix fois : "De quelque localité que vous soyez, il faut que-vous retourniez chez nous",
Rachi
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַיְּהוּדִים. וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ הַצָּרִים אֲשֶׁר נִתְקַשְּׁרוּ יַחַד לָבֹא לְהִלָּחֵם בָּנוּ עִם הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ בֵּינוֹתָם בְּאַרְצוֹתָם וְאוֹתָם הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נִתְחַבְּרוּ עִמָּהֶם בָּאוּ לִפְנֵי הֶחָיִל כְּדֶרֶךְ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֵלֵינוּ וּבָעִנְיָן הַזֶּה הֶעֱרִימוּ הַיְּהוּדִים אֶת הָאוֹיְבִים וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּאוּ הַיְּהוּדִים הַיּוֹשְׁבִים אֶצְלָם וגו': וַיֹּאמְרוּ לָנוּ עֶשֶׂר פְּעָמִים. הִתְרוּ בָּנוּ אוֹתָם הַיְּהוּדִים עַד עֶשֶׂר פְּעָמִים לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֵינוּ כִּי הֵם בָּאִים לַמִּלְחָמָה וְכָךְ אָמְרוּ לָנוּ: מִכָּל הַמְּקֹמוֹת וגו'. מִכָּל אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁתִּהְיוּ נְפוֹצִים שָׁם בְּבִנְיָן הַחוֹמָה אָנֶה וְאָנָה תִּהְיוּ זְהִירִים לִהְיוֹת נֶאֱסָפִים יַחַד עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּבוּ עָלֵינוּ בְּיַחַד לְהִלָּחֵם בָּנוּ:
6
וָֽאַעֲמִ֞יד מִֽתַּחְתִּיּ֧וֹת לַמָּק֛וֹם מֵאַחֲרֵ֥י לַחוֹמָ֖ה (בצחחיים) בַּצְּחִיחִ֑ים וָֽאַעֲמִ֤יד אֶת־הָעָם֙ לְמִשְׁפָּח֔וֹת עִם־חַרְבֹתֵיהֶ֛ם רָמְחֵיהֶ֖ם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶֽם:
je plaçai en contrebas, derrière la muraille, sur des terrains secs, je plaçai, dis-je, le peuple par familles, avec leurs épées, leurs lances et leurs arcs.
Rachi
וָאַעֲמִיד מִתַּחְתִּיּוֹת. לַחוֹמָה, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי דִּבְרֵיהֶם הֶעֱמַדְתִּי מִתַּחְתִּיּוֹת לְאוֹתוֹ מָקוֹם סָבִיב לִירוּשָׁלַיִם מֵאֲחוֹרֵי לְחוֹמַת הָעִיר בַּצְּחִיחִים: לְמִשְׁפָּחוֹת. מִן הָעָם מִגִּבּוֹרִים שֶׁבָּהֶם עִם כְּלֵי זַיִין שֶׁבָּהֶם לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֵינוּ כַּאֲשֶׁר יָבֹאוּ: וָאַעֲמִיד מִתַּחְתִּיּוֹת וגו' וָאַעֲמִיד אֶת הָעָם וגו'. מִקְרָא זֶה דּוּגְמַת וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְּאוֹר וגו' וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת (שְׁמוֹת ד') כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ ה' כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ (תְּהִלִּים צב) עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר (שׁוֹפְטִים ה') לֹא לָנוּ ה' לֹא לָנוּ (תְּהִלִּים קט''ו):
7
וָאֵ֣רֶא וָאָק֗וּם וָאֹמַ֞ר אֶל־הַחֹרִ֤ים וְאֶל־הַסְּגָנִים֙ וְאֶל־יֶ֣תֶר הָעָ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם אֶת־אֲדֹנָ֞י הַגָּד֤וֹל וְהַנּוֹרָא֙ זְכֹ֔רוּ וְהִֽלָּחֲמ֗וּ עַל־אֲחֵיכֶם֙ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֹתֵיכֶ֔ם נְשֵׁיכֶ֖ם וּבָתֵּיכֶֽם: (פ)
Ayant tout inspecté, je m’avançai et dis aux grands, aux chefs et au reste du peuple : "N’ayez pas peur d’eux ; pensez au Seigneur grand et redoutable et combattez pour vos frères, vos fils et vos filles, vos femmes et vos maisons."
Rachi
וָאֵרֶא וָאָקוּם. וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי הָאוֹיְבִים בָּאִים קַמְתִּי לְדַבֵּר אֶל הַחוֹרִים וְהַסְּגָנִים לְזָרְזָם לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֵינוּ: עַל אֲחֵיכֶם. בִּשְׁבִיל אֲחֵיכֶם:
8
וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁר־שָׁמְע֤וּ אוֹיְבֵ֙ינוּ֙ כִּי־נ֣וֹדַֽע לָ֔נוּ וַיָּ֥פֶר הָאֱלֹהִ֖ים אֶת־עֲצָתָ֑ם (ונשוב) וַנָּ֤שָׁב כֻּלָּ֙נוּ֙ אֶל־הַ֣חוֹמָ֔ה אִ֖ישׁ אֶל־מְלַאכְתּֽוֹ:
Quand nos ennemis eurent été informés que nous étions avertis et que Dieu avait ruiné leur plan, nous retournâmes tous à la muraille, chacun à son ouvrage.
Rachi
כִּי נוֹדַע לָנוּ. הַדָּבָר אֲשֶׁר בָּאוּ לְהִלָּחֵם בָּנוּ: וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ. חָזַרְנוּ כֻּלָּנוּ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱסַפְנוּ יַחַד לִקְרַאת הָאוֹיְבִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּמְלַאכְתּוֹ לְבִנְיָן הַחוֹמָה:
9
וַיְהִ֣י | מִן־הַיּ֣וֹם הַה֗וּא חֲצִ֣י נְעָרַי֮ עֹשִׂ֣ים בַּמְּלָאכָה֒ וְחֶצְיָ֗ם מַחֲזִיקִים֙ וְהָרְמָחִ֣ים הַמָּגִנִּ֔ים וְהַקְּשָׁת֖וֹת וְהַשִּׁרְיֹנִ֑ים וְהַ֨שָּׂרִ֔ים אַחֲרֵ֖י כָּל־בֵּ֥ית יְהוּדָֽה:
A partir de ce jour, la moitié de mes gens s’occupait de l’ouvrage, et l’autre moitié était munie de lances, de boucliers, d’arcs et de cuirasses ; les seigneurs se tenaient derrière toute la maison de Juda.
Rachi
וַיְהִי מִן הַיּוֹם הַהוּא. וּמֵאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה הָיוּ חֲצִי הַגִּבּוֹרִים עוֹשִׂים בְּבִנְיָן הַחוֹמָה וּשְׁאָר חֲצִי הַגִּבּוֹרִים הָיוּ מְזוּיָּינִים בִּכְלֵי זֵיינָם לִשְׁמוֹר אֲחֵיהֶם הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה: וְהָרְמָחִים. וי''ו יְתֵירָה כְּמוֹ וי''ו שֶׁל וְאַיָּה וַעֲנָה (בְּרֵאשִׁית לו): וְהַשָּׂרִים. הָיוּ מְחוּבָּרִים אַחֲרֵי כָּל שֵׁבֶט יְהוּדָה לִהְיוֹת זְהִירִים בַּמִּלְחָמָה:
10
הַבּוֹנִ֧ים בַּחוֹמָ֛ה וְהַנֹּשְׂאִ֥ים בַּסֶּ֖בֶל עֹמְשִׂ֑ים בְּאַחַ֤ת יָדוֹ֙ עֹשֶׂ֣ה בַמְּלָאכָ֔ה וְאַחַ֖ת מַחֲזֶ֥קֶת הַשָּֽׁלַח:
De ceux qui étaient occupés à la bâtisse, d’une part les manœuvres, porteurs de charges, faisaient leur besogne d’une main et tenaient l’épée de l’autre ;
Rachi
הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וגו'. אוֹתָם שֶׁהָיוּ בּוֹנִין וְאוֹתָן שֶׁהָיוּ עוֹמְסִים וְנוֹשְׂאִים הַמַּשָּׂאוֹת בְּיַד אַחַת הָיוּ עוֹשִׂים מְלַאכְתָּן וּבְיַד אַחַת הָיוּ נוֹשְׂאִים כְּלִי זַיִין: הַשָּׁלַח. כְּלֵי קְרָב כְּמוֹ מֵעֲבוֹר בַּשָּׁלַח (אִיּוֹב לג) וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם:
11
וְהַ֨בּוֹנִ֔ים אִ֥ישׁ חַרְבּ֛וֹ אֲסוּרִ֥ים עַל־מָתְנָ֖יו וּבוֹנִ֑ים וְהַתּוֹקֵ֥עַ בַּשּׁוֹפָ֖ר אֶצְלִֽי:
d’autre part, les maçons construisaient, ayant chacun son épée attachée aux reins, et celui qui sonnait de la trompette était à mes côtés.
Rachi
וְהַבּוֹנִים. כֵּיצַד הֵם בּוֹנִים שֶׁהָיוּ כּוּלָּם חֲגוּרִים אִישׁ חַרְבּוֹ עַל מָתְנָיו וּבוֹנִים: אֶצְלִי. הוּא הָיָה תָּדִיר אֶצְלִי:
12
וָאֹמַ֞ר אֶל־הַחֹרִ֤ים וְאֶל־הַסְּגָנִים֙ וְאֶל־יֶ֣תֶר הָעָ֔ם הַמְּלָאכָ֥ה הַרְבֵּ֖ה וּרְחָבָ֑ה וַאֲנַ֗חְנוּ נִפְרָדִים֙ עַל־הַ֣חוֹמָ֔ה רְחוֹקִ֖ים אִ֥ישׁ מֵאָחִֽיו:
Et je dis aux nobles, aux chefs et au reste du peuple : "L’ouvrage est considérable et s’étend sur un vaste espace, de sorte que nous sommes dispersés le long de la muraille, éloignés l’un de l’autre.
Rachi
הַרְבֵּה. הִיא גְּדוֹלָה:
13
בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר שָׁ֖מָּה תִּקָּבְצ֣וּ אֵלֵ֑ינוּ אֱלֹהֵ֖ינוּ יִלָּ֥חֶם לָֽנוּ:
A l’endroit d’où vous parviendra le son de la trompette, là vous viendrez vous rallier à nous : Dieu combattra en notre faveur."
Rachi
יִלָּחֶם לָנוּ. יִלָּחֶם בַּעֲדֵינוּ:
14
וַאֲנַ֖חְנוּ עֹשִׂ֣ים בַּמְּלָאכָ֑ה וְחֶצְיָ֗ם מַחֲזִיקִים֙ בָּֽרְמָחִ֔ים מֵעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר עַ֖ד צֵ֥את הַכּוֹכָבִֽים:
C’est ainsi que nous nous occupions de l’ouvrage, la moitié des gens tenant les lances depuis le lever de l’aurore jusqu’à l’apparition des étoiles.
15
גַּ֣ם בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָמַ֣רְתִּי לָעָ֔ם אִ֣ישׁ וְנַעֲר֔וֹ יָלִ֖ינוּ בְּת֣וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהָֽיוּ־לָ֧נוּ הַלַּ֛יְלָה מִשְׁמָ֖ר וְהַיּ֥וֹם מְלָאכָֽה:
En ce temps-là aussi, je demandai au peuple que chacun passât la nuit à Jérusalem avec son serviteur, pour nous servir de sentinelles pendant la nuit et consacrer le jour au travail.
Rachi
אִישׁ וְנַעֲרוֹ. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַבּוֹנִים וּבָחוּר אֶחָד עִמּוֹ: יָלִינוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם. וְהַלַּיְלָה הָיָה לָהֶם לַמִּשְׁמָר וְהַיּוֹם עוֹשִׂים מְלָאכָה נִמְצָא שֶׁלֹּא הָיוּ יְשֵׁנִים כְּלוּם:
16
וְאֵ֨ין אֲנִ֜י וְאַחַ֣י וּנְעָרַ֗י וְאַנְשֵׁ֤י הַמִּשְׁמָר֙ אֲשֶׁ֣ר אַחֲרַ֔י אֵין־אֲנַ֥חְנוּ פֹשְׁטִ֖ים בְּגָדֵ֑ינוּ אִ֖ישׁ שִׁלְח֥וֹ הַמָּֽיִם (פ)
Quant à moi, à mes frères, à mes gens et aux hommes de garde qui me suivaient, nous ne quittions point nos vêtements : chacun gardait son épée dans la main droite.
Rachi
אֵין אֲנַחְנוּ פֹשְׁטִים בְּגָדֵינוּ. תָּמִיד הָיִינוּ זְרִיזִים בַּמִּשְׁמָר: אִישׁ שִׁלְחוֹ הַמָּיִם. מֵיסַב עַל אֵין שֶׁלְּמַעְלָה כְּמוֹ (שְׁמוּאֵל א' ב') יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם אֵין אִישׁ מִמֶּנּוּ פּוֹשֵׁט בְּגָדָיו לִשְׁכַּב אוֹ לִרְחוֹץ אוֹתָם בְּמַיִם וְכֵפֶל לָשׁוֹן הוּא עַל אֵין אֲנַחְנוּ פּוֹשְׁטִים: שִׁלְחוֹ. הֶפְשֵׁט כְּמוֹ (וַיִּקְרָא ו') וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו דִּמְתוּרְגָּם וְשַׁלַּח:
17
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source