Chap. 7
כְּרָפְאִ֣י לְיִשְׂרָאֵ֗ל וְנִגְלָ֞ה עֲוֹ֤ן אֶפְרַ֙יִם֙ וְרָע֣וֹת שֹֽׁמְר֔וֹן כִּ֥י פָעֲל֖וּ שָׁ֑קֶר וְגַנָּ֣ב יָב֔וֹא פָּשַׁ֥ט גְּד֖וּד בַּחֽוּץ:
Quand je veux opérer la guérison d’Israël, il arrive que se dévoilent l’iniquité d’Ephraïm et les méfaits de Samarie, car ils pratiquent le mensonge, des voleurs font irruption, des bandes [de pillards] se répandent au dehors.
Rachi
כְּרָפְאִי לְיִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁאֲנִי חֵפֶץ לְהוֹשִׁיעָם וּלְרַפְּאוֹת עֲווֹנוֹתָם נִגְלוּ לְפָנַי כִּי פָעֲלוּ תָּמִיד שָׁקֶר וְגַנָּבִים מֵהֶם תָּמִיד בָּאִים וְגוֹנְבִים מָמוֹן חֲבֵירֵיהֶם וְאַף פּוֹשְׁטִים גְּדוּדֵיהֶם בְּלִסְטִיּוּת לְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת:
1
וּבַל־יֹֽאמְרוּ֙ לִלְבָבָ֔ם כָּל־רָעָתָ֖ם זָכָ֑רְתִּי עַתָּה֙ סְבָב֣וּם מַֽעַלְלֵיהֶ֔ם נֶ֥גֶד פָּנַ֖י הָיֽוּ:
Ils ne se disent pas dans le secret de leur cœur que je garde le souvenir de toute leur perversité ; or, leurs actions les enserrent, elles sont là devant ma face.
Rachi
וּבַל יֹאמְרוּ לִלְבָבָם. אֵינָן נוֹתְנִין אֶל לִבָּם שֶׁכָּל רָעָתָם כְּתוּבָה לְזִכָּרוֹן לְפָנַי:
2
בְּרָעָתָ֖ם יְשַׂמְּחוּ־מֶ֑לֶךְ וּבְכַחֲשֵׁיהֶ֖ם שָׂרִֽים:
Par leur perversité, ils font plaisir au roi, par leurs tromperies aux princes.
Rachi
יְשַׂמְּחוּ מֶלֶךְ. מַלְכָּם חֵפֶץ בְּרָעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים:
3
כֻּלָּם֙ מְנָ֣אֲפִ֔ים כְּמ֣וֹ תַּנ֔וּר בֹּעֵ֖רָה מֵֽאֹפֶ֑ה יִשְׁבּ֣וֹת מֵעִ֔יר מִלּ֥וּשׁ בָּצֵ֖ק עַד־חֻמְצָתֽוֹ:
Ils sont tous débauchés, [ardents] comme un four allumé par le boulanger, qui s’abstient d’attiser [le feu] depuis le moment où la pâte est pétrie jusqu’à ce qu’elle soit levée.
Rachi
בֹּעֵרָה מֵאֹפֶה. שֶׁהוּסְּקָה מִיָּד הַנַּחְתּוֹם כֵּן יִצְרָם בּוֹעֵר בְּקִרְבָּם: יִשְׁבּוֹת מֵעִיר. י''ת מַה שֶּׁתִּירְגֵּם וְאֵינִי יָכוֹל לְיַישֵּׁב בּוֹ לְשׁוֹן הַמִּקְרָא וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ יִשְׁבּוֹת יִצְרָם הָרָע שֶׁהָיָה מְעִירָם: מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד חֻמְצָתוֹ. מִשֶּׁחָשַׁב בְּלִבּוֹ אֶת הָרָעָה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ הוּא שׁוֹבֵת וְיָשֵׁן עַד הַבּוֹקֶר שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁהָאוֹפֶה שׁוֹבֵת מִלּוּשׁ בָּצֵק עַד שֶׁהֶחֱמִיצָה שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱפוֹת וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בְּמִיכָה ב) הוֹי חוֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע כָּל מִשְׁכְּבוֹתָם כְּאוֹר הַבָּקָר יַעֲשׂוּהָ:
4
י֣וֹם מַלְכֵּ֔נוּ הֶחֱל֥וּ שָׂרִ֖ים חֲמַ֣ת מִיָּ֑יִן מָשַׁ֥ךְ יָד֖וֹ אֶת־לֹצְצִֽים:
"C’est le jour de fête de notre roi !" Les princes s’y rendent malades par la chaleur du vin : on tend la main aux railleurs.
Rachi
יוֹם מַלְכֵּנוּ. בְּיוֹם שֶׁהָיָה מַמְלִיכִין אֶת מַלְכֵיהֶם: הֶחֱלוּ שָׂרִים. נַעֲשׂוּ שָׂרֵינוּ חוֹלִים: חֲמַת מִיָּיִן. מֵחוֹם הַיַּיִן הַבּוֹעֵר בָּם וְהַמֶּלֶךְ מוֹשֵׁךְ יָדוֹ מִן הַטּוֹבִים וְהַכְּשֵׁרִים לְהִתְחַבֵּר אֶת לוֹצְצִים:
5
כִּֽי־קֵרְב֧וּ כַתַּנּ֛וּר לִבָּ֖ם בְּאָרְבָּ֑ם כָּל־הַלַּ֙יְלָה֙ יָשֵׁ֣ן אֹֽפֵהֶ֔ם בֹּ֕קֶר ה֥וּא בֹעֵ֖ר כְּאֵ֥שׁ לֶהָבָֽה:
Oui, dans leurs machinations, ils rendent leur cœur semblable à un four qui, même si le boulanger dort toute la nuit, est brûlant au matin comme un feu qui flambe.
Rachi
כִּי קֵרְבוּ כַתַּנּוּר לִבָּם בְּאָרְבָּם. הֵכִינוּ וְהִזְמִינוּ אֶת לִבָּם בְּמַעֲשֵׂה אוֹרֵב שֶׁלָּהֶם כַּתַּנּוּר זֶה שֶׁמְּכִינִים וּמַסִּיקִין אוֹתוֹ לֶאֱפוֹת: כָּל הַלַּיְלָה יָשֵׁן אֹפֵהֶם. נַחְתּוֹם שֶׁלָּהֶם הַמַּסִּיק אֶת הַתַּנּוּר לְאַחַר שֶׁהֵכִינוּ לִבָּם וְחָשְׁבוּ אֶת גְּמַר הָרָעָה אֵיךְ יַעֲשׂוּהָ: יָשֵׁן אֹפֵהֶם. כְּלוֹמַר עַד הַבּוֹקֶר יְשֵׁנִים וּלְבוֹקֶר בּוֹעֲרִים כְּאֵשׁ עַד שֶׁגָּמְרוּ אֶת רָעָתָם:
6
כֻּלָּ֤ם יֵחַ֙מּוּ֙ כַּתַּנּ֔וּר וְאָכְל֖וּ אֶת־שֹֽׁפְטֵיהֶ֑ם כָּל־מַלְכֵיהֶ֣ם נָפָ֔לוּ אֵין־קֹרֵ֥א בָהֶ֖ם אֵלָֽי:
Tous ils sont échauffés comme le four, et ils consument leurs juges ; tous leurs rois sont renversés, sans que personne parmi eux s’adresse à moi.
Rachi
וְאָכְלוּ אֶת שֹׁפְטֵיהֶם. הָרְגוּ אֶת סַנְהֶדְרִין שֶׁלָּהֶם לְפִי שֶׁהָיוּ מוֹחִים בְּיָדָם וּמַה עָלְתָה לָהֶם כָּל מַלְכֵיהֶם נָפָלוּ לְפִי שֶׁאֵין קוֹרֵא בָהֶם אֵלָי וּבַיְרוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת ע''ז דָּרְשׁוּ בְּיוֹם שֶׁהִמְלִיכוּ אֶת יָרָבְעָם הֶחֱלוּ שָׂרִים חֲמָת מִיַּיִן כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ אַתּוּן לְגַבֵּיהּ אִמְרִין לֵיהּ קוּם עֲבַד לָן עכו''ם אָמַר לוֹן הַשְׁתָּא עִתֵּי רַמְשָׁא הוּא וְכָל עַמָא שַׁתְיָין כְּלוֹמַר עֵת שִׁכְרוּת הוּא שֶׁמָּא עַכְשָׁיו שִׁכּוֹרִים אַתֶּם וּמָחָר תַּחְזְרוּ בָּכֶם אִיזְּלוֹן וְאַיָּתוֹ בְּצַפְרָא אָזְלוּ וְאָתוּ בְּצַפְרָא הָדָא הִיא כִּי קֵרְבוּ כַּתַּנּוּר וגו' אָמַר לוֹן אֲנָא דְּחִיל מִן סַנְהֶדְרִין דִּילְכוֹן אַמָּרוֹן לֵיהּ אֲנַן קָטְלִינַן לוֹן הָדָא הִיא וְאָכְלוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם; מָשַׁךְ יָדוֹ וגו'. כַּד הֲוָה חָמֵי בַּר נַשׁ כָּשֵׁר הֲוָה מוֹתִיב גָּבוּי תְּרֵין לֵיצָנִין וְאִינוּן אִמְרִין לוֹ אֵיזֶה דּוֹר חָבִיב מִכָּל הַדּוֹרוֹת וְהוּא אָמַר לוֹן דּוֹר הַמִּדְבָּר וְאִינוּן אִמְרִין לוֹ וְלֹא עָבְדִין עכו''ם וְהוּא אָמַר לוֹן אַגַּב דַּהֲווּ חֲבִיבִין לָא אִיתַענְשׁוּן וְאִינוּן אִמְרִין לוֹ חָשׁ דְמַלְכָּא בָּעֵי לְמֶעֱבַד כֵּן דּוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כֵּן:
7
אֶפְרַ֕יִם בָּעַמִּ֖ים ה֣וּא יִתְבּוֹלָ֑ל אֶפְרַ֛יִם הָיָ֥ה עֻגָ֖ה בְּלִ֥י הֲפוּכָֽה:
Ephraïm se confond parmi les nations, Ephraïm est un gâteau qui n’a pas été retourné.
Rachi
יִתְבּוֹלָל. יְבוּלְבַּל בַּגּוֹלָה בֵּין הָאוּמּוֹת: עֻגָה בְּלִי הֲפוּכָה. תִּירְגֵּם יוֹנָתָן כַּחֲרָרָה דְּעַד דְּלָא אִיתְהֲפַכְתְּ אִיתְאֲכַלְתְּ עוּגָה חֲרָרָה שֶׁאוֹפִין עַל הַגֶּחָלִים:
8
אָכְל֤וּ זָרִים֙ כֹּח֔וֹ וְה֖וּא לֹ֣א יָדָ֑ע גַּם־שֵׂיבָה֙ זָ֣רְקָה בּ֔וֹ וְה֖וּא לֹ֥א יָדָֽע:
Des étrangers dévorent sa force, sans qu’il s’en aperçoive, la décrépitude l’a atteint sans qu’il s’en doute.
Rachi
וְהוּא לֹא יָדָע. לֹא שָׂם אֶל לִבּוֹ שֶׁאֲכָלוּהוּ מַלְכֵי אֲרָם בִּימֵי יְהוֹאָחָז שנא' (מְלָכִים ב יג) כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז וְגוֹמֵר וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ ואעפ''כ לֹא חָזַר יָרָבְעָם בְּנוֹ מִדַּעַת (מֵרָעַת ס''א) אָבִיו: גַּם שֵׂיבָה זָרְקָה. תַּרְגּוּם יוֹנָתָן אַף חֲלִישׁוּתָא מַטְּתִינּוֹן וְאִינוּן לֹא מִסְתַּכְּלִין:
9
וְעָנָ֥ה גְאֽוֹן־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָנָ֑יו וְלֹֽא־שָׁ֙בוּ֙ אֶל־יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְלֹ֥א בִקְשֻׁ֖הוּ בְּכָל־זֹֽאת:
L’orgueil d’Israël est humilié en sa présence ; cependant ils ne sont pas revenus à l’Éternel, leur Dieu, et, en dépit de tout, ils ne l’ont pas recherché.
Rachi
וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו. וְיִמְאַךָ יִקְרָא דְּיִשְׂרָאֵל וְאִינוּן חָזָן ל' עוֹנִי וְאֵין וְעָנָה זֶה ל' עָתִיד אֶלָּא ל' עָבַר כְּמוֹ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה (יְשַׁעְיָה ו) שָׁמַעְתִּי שֶׁקָּרָא זֶה אֶל זֶה וּכְמוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתוֹנֶת פַּסִּים (בְּרֵאשִׁית לז) וְאַף זֶה לְשׁוֹן עָבַר כְּבָר נִמְעֲטוּ וְנִשְׁפְּלוּ וּבְכָל זֹאת לֹא שָׁבוּ אֶל ה':
10
וַיְהִ֣י אֶפְרַ֔יִם כְּיוֹנָ֥ה פוֹתָ֖ה אֵ֣ין לֵ֑ב מִצְרַ֥יִם קָרָ֖אוּ אַשּׁ֥וּר הָלָֽכוּ:
Ephraïm est devenu comme un pigeon étourdi, sans intelligence ; ils en appellent à l’Égypte, ils se rendent en Assyrie.
Rachi
אֵין לֵב. לְהַבְחִין מַה טּוֹב לָהֶם וּמַה רַע לָהֶם: מִצְרַיִם קָרָאוּ. לְאוֹתָם שֶׁהֵרֵעוּ לָהֶם מֵעוֹלָם הֵם קוֹרְאִים לְעֶזְרָה: אַשּׁוּר הָלָכוּ. אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר הָלָכוּ שֶׁיַּעֲזוֹר לָהֶם:
11
כַּאֲשֶׁ֣ר יֵלֵ֗כוּ אֶפְר֤וֹשׂ עֲלֵיהֶם֙ רִשְׁתִּ֔י כְּע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם אֽוֹרִידֵ֑ם אַיְסִרֵ֕ם כְּשֵׁ֖מַע לַעֲדָתָֽם: (ס)
Tandis qu’ils prennent ce chemin, je tendrai mon filet sur eux et les y ferai tomber comme des oiseaux du ciel, je les châtierai à l’annonce de leur rassemblement.
Rachi
כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ. לְמִצְרַיִם אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם. שֶׁהַנֶּשֶׁר וְהַנֵּץ עוֹלִין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וּמוֹרִידִין אוֹתוֹ לָאָרֶץ כֵּן אוֹרִידֵם בְּמִצְרַיִם עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר: אַיְסִרֵם כְּשֵׁמַע לַעֲדָתָם. אָבִיא עֲלֵיהֶם יִסּוּרִים כְּכָל אֲשֶׁר אֲנִי מַשְׁמִיעַ לַעֲדָתָם בְּיַד יִרְמְיָה הַנָּבִיא שֶׁעֲתִידִין הֵם לוֹמַר לוֹ הִתְפַּלֵּל נָא בַּעֲדֵנוּ וגו' (יִרְמְיָה מב) וְיַגֶּד לָנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹמֵר אִם טוֹב וְאִם רַע וגו' וְאָמַר לָהֶם אִם שׂוֹם תָשִׂימוּ נָפְשֵׁיכֶם לָשׁוּב מִצְרַיִם וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם וְכָל הָעִנְיָן: אַיְסִרֵם. לְשׁוֹן יִיסּוּרִין וּמְנַחֵם פי' ל' קֶשֶׁר וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק (יִרְמְיָה ל) אֲבָל דּוּנָשׁ פָּתַר לִ' יִיסּוּרִין כְּמוֹ (וַיִּקְרָא כו) לְיַסְּרָה אֶתְכֶם וְנוֹסַף היו''ד הַשֵּׁנִי בְּ־אַיְסִרֵם כַּאֲשֶׁר נוֹסָף בְּ־יַיְשִׁירוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ (מִשְׁלֵי ד); ל''א כְּעוֹף הַשָּׁמַיִם הַנִּלְכָּד בְּרֶשֶׁת הַתְּלוּיָה עַל כְּלוּנְסוֹת וּלְאַחַר שֶׁהֵם בְּרֶשֶׁת מוֹרִידִין הָרֶשֶׁת:
12
א֤וֹי לָהֶם֙ כִּֽי־נָדְד֣וּ מִמֶּ֔נִּי שֹׁ֥ד לָהֶ֖ם כִּֽי־פָ֣שְׁעוּ בִ֑י וְאָנֹכִ֣י אֶפְדֵּ֔ם וְהֵ֕מָּה דִּבְּר֥וּ עָלַ֖י כְּזָבִֽים:
Malheur à eux, car ils ont erré loin de moi ! Ruine sur eux, car ils me sont devenus infidèles ! Est-ce à moi de les délivrer, alors qu’ils profèrent des mensonges contre moi ?
Rachi
וְאָנֹכִי אֶפְדֵּם. אֲנִי הָיִיתִי חָפֵץ לִפְדּוֹתָם מֵרָעָה אֲשֶׁר הֵם בָּהּ: וְהֵמָּה דִּבְּרוּ עָלַי כְּזָבִים. אָמְרוּ אֶל יִרְמְיָה שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר (שָׁם מג) לֹא שְׁלָחֲךָ ה' לֵאמֹר אֶל תָּבוֹאוּ מִצְרַיִם:
13
וְלֹֽא־זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם עַל־דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי:
Ils ne m’invoquent pas de tout cœur quand ils se lamentent sur leur couche : sont-ils alarmés au sujet du froment et du vin, alors ils s’approchent de moi ?
Rachi
כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם. כִּי עַל כֵּן תָּבֹא לָהֶם יְלָלָה כָּךְ ת''י: יִתְגּוֹרָרוּ. יֵשׁ לָהֶם מְגוּרוֹת שֶׁל דָּגָן לְפִיכָךְ יָסוּרוּ וַיִּמְרְדוּ בִי:
14
וַאֲנִ֣י יִסַּ֔רְתִּי חִזַּ֖קְתִּי זְרֽוֹעֹתָ֑ם וְאֵלַ֖י יְחַשְּׁבוּ־רָֽע:
Cependant moi, en les redressant, je fortifiais leurs bras, mais ils ont conçu de mauvaises pensées à mon égard.
Rachi
וַאֲנִי יִסַּרְתִּי חִזַּקְתִּי זְרוֹעֹתָם. בְּיִרְאָתִי עַל יְדֵי נְבִיאַי לִשְׁמוֹעַ אֲלֵיהֶם בַּמֶּה שֶׁהֵם מְיַיסְּרִים אוֹתָם וְיִתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם:
15
יָשׁ֣וּבוּ | לֹ֣א עָ֗ל הָיוּ֙ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּ֔ה יִפְּל֥וּ בַחֶ֛רֶב שָׂרֵיהֶ֖ם מִזַּ֣עַם לְשׁוֹנָ֑ם ז֥וֹ לַעְגָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
S’ils retournent, ce n’est pas pour s’élever [vers Dieu], ils sont tels qu’un arc trompeur. Leurs princes tomberont sous le glaive à cause de leur langue virulente. Voilà ce qui fait d’eux une risée dans le pays d’Égypte.
Rachi
יָשׁוּבוּ לֹא עָל. שָׁבוּ לְמִצְרַיִם וְלֹא לְהוֹעִיל לָהֶם לְכָךְ נָקוּד עָל בְּקָמָץ כְּמוֹ (שְׁמוּאֵל ב כג) נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל שֶׁהוּא לְשׁוֹן עִילוּי וְאֵינוֹ דָּבוּק לַתֵּיבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו: הָיוּ כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה. כְּשֶׁרוֹצֶה לִירוֹת בּוֹ חֵץ לַצָּפוֹן הוּא יוֹרֶה לַדָּרוֹם: יִפְּלוּ בַחֶרֶב שָׂרֵיהֶם. יוֹחָנָן בֶּן קֹרַח (יִרְמְיָה מג) וְכָל הַחֲיָילִים שֶׁשָּׁבוּ לְמִצְרַיִם: מִזַּעַם לְשׁוֹנָם. לְשׁוֹן קָשֶׁה שֶׁהֱשִׁיבוֹ לְיִרְמְיָה: זוֹ לַעְגָּם. אֲשֶׁר יַלְעִיגוּ לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם לָמָּה שַׁבְתֶּם אֶצְלֵנוּ כְּדֵי לְהָבִיא עָלֵינוּ פּוּרְעָנֻיּוֹת וַהֲלֹא כָּתוּב לָכֶם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד (שְׁמוֹת יד):
16
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source