קטן בן י''ב שנה וכו'. צ''ע בפרק יוצא דופן (נדה דף מ''ה:):

היתה מחייבי לאוין ואין צ''ל מחייבי עשה וכו'. קשה דבפ' האשה רבה (דף צ':) על מתני' דלא זה וזה זכאין במעשה ידיה ובהפרת נדריה אמרינן בגמרא ולא מפר נדריה טעמא מאי אמר רחמנא בעל מיפר כדי שלא תתגנה הכא תתגנה ותתגנה ע''כ. וכיון דטעמא משום הכי הוי א''כ אפילו חייבי לאוין וחייבי עשה לא יהו מופרים דתתגנה ותתגנה כדי שיוציאנה דאיך אפשר דאנו כופין אותו להוציא כדקי''ל מעשין לפסולות ואנו רוצים שלא תתגנה ותו בעל הראשון גבי אשה שהלך בעלה למדינת הים הוי בעלה מדין תורה דהא כיון דנשאת ברשות ב''ד הויא לה כאנוסה ואין בה איסור מדין תורה אלא דרבנן קנסוה דתצא מבעלה הראשון ואע''ג דאין בו איסור אלא מדרבנן מ''מ אינו מפר ואין הפרתו הפרה כ''ש חייבי עשה וחייבי לאוין. ואולי י''ל דמש''ה קאמר רבינו ז''ל הפר נדריה כלומר דבדיעבד הם מופרים אבל לכתחלה ודאי שלא יפר משום דאדרבה בעינן תתגנה ותתגנה וה''ה לבעל הראשון גבי אשה שהלך בעלה אם הפר מופר ולרבותא נקט רבינו ז''ל איסורי לאוין וחייבי עשה וס''ל לרבינו ז''ל דהך טעמא דנתנו בגמרא הכא תתגנה ותתגנה לא סגי אלא לומר שלא נתיר לו להפר לכתחילה אבל מ''מ כיון שמן הדין תפסי קדושין אם הפר מופר דאשתו היא ולפי זה דייק רבינו במ''ש והפר נדריה ולא כדכתב הרב כ''מ ז''ל. זה נראה בדעת רבינו והטור ז''ל בסימן רל''ד שכתב כסברתו:

נערה ארוסה שנדרה ושמע אביה ולא שמע ארוסה כו'. מ''ש רבינו ז''ל ולא שמע ארוסה הוא משום דרבינו איירי בנתגרשה וכיון דמספקא לן אי גירושין כהקמה לכן צ''ל ע''כ שלא שמע דאי שמע אי גירושין כהקמה הרי כשגירש הקים ואין ארוסה אחרון יכול להפר ופשוט הוא זה וכמו שאמרו שם בגמ' גם הטור ז''ל בסימן רל''ב חילק בין מיתה לגירושין כמ''ש הרב כ''מ ז''ל והטור ז''ל כתב בשם רבינו ז''ל דאית ליה דהיכא שמת הארוס אין הארוס אחרון יכול להפר אלא נדרים שלא שמע ארוס ראשון וכתב הרב כ''מ ז''ל דנפקא ליה לטור ז''ל הא ממאי דכתב רבינו ז''ל כאן שסבור הוא בדעתו ז''ל שאין מחלק בין מיתה לגירושין, ובאמת דבר תימה לומר כן דכיון דהטור עצמו מחלק בכך כמ''ש שם בהדיא למה סבור בדעת רבינו ז''ל שאינו מחלק כן ומה גם בהיות הדבר מבואר בגמרא, ולכך נ''ל לומר דהטור לא דקדק מכאן כלל דרבינו ז''ל איירי כאן בגירושין ומפני כן כאן הצריך שלא שמע וכן למטה שכתב נערה המאורסה שנדרה ולא שמע אביה ולא שמע ארוסה וכו' הואיל ולא שמע אותה הארוס הראשון לא תלה רבינו הטעם שם בלא שמע ארוס הראשון אלא מפני דאיירי בגירושין אבל מה שדקדק רבינו ז''ל דהוא משום שכתב רבינו ז''ל גבי נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה לבדו והפר לה ומת הארוס קודם שישמע ונתארסה בו ביום כו' ונדרה בפני ארוס הראשון שמת קודם שישמע משמע ליה לטור ז''ל מדכתב בסוף דבריו שמת קודם שישמע משמע דטעמא תלוי בכך ומפני כן ארוס אחרון מפר דאי לא אמאי תלי טעמא בכך אי לומר דאין האב מפר הנדרים ששמע הארוס זה אי אפשר דבהדיא כתב לקמן שמע אביה ושמע הארוס ושתק דהאב יכול להפר אלא בא לומר דאין ארוס אחרון יכול להפר אלא מפני שלא שמע ארוס ראשון ואע''ג דברייתא נקט האי דינא הכי דמת הארוס ולא הספיק לשמוע וכמו שאמרו שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע סבור הטור דברייתא אורחא דמילתא נקט וכדכתב הרב כ''מ ז''ל דמשום דלא שמע לה הפר אבל רבינו ז''ל שכתב שמת קודם שישמע בסוף דבריו משמע ליה לטור ז''ל דדעת רבינו ז''ל הוא דבהכי תלי הפרת ארוס אחרון ואע''ג דגבי גירשה הארוס אחר ששמע כתב רבינו הרי זה ספק אם הגירושין כשתיקה ויפר האב עם הבעל האחרון שיארס בו ביום א''כ משמע דאע''ג דשמע הארוס יפר ארוס אחרון סבור הטור ז''ל דדעת רבינו ז''ל הוא לחלק בין גירושין למיתה דבגירושין שכבר סלק כחו ודאי דהארוס אחרון מפר שהוא נכנס במקומו אבל כשמת שלא סלק ארוס ראשון כחו אין כח לאחרון להפר דאינו יורש לראשון דאינו כמו הגירושין דהראשון כבר סלק כחו ונותנו לאחרון. זה נראה לתת קצת טעם לטור ז''ל למה שהבין בדברי רבינו ז''ל דאי כמ''ש הב''י ז''ל בכוונתו א''כ נשוי ליה טועה בדבר דלא טעו בזה דרדקי דבי רב, אבל במ''ש הוא קצת טעם לדברי הטור ורבינו ז''ל שכתב שמת קודם שישמע נראה ודאי דאין טעמו כמו שהבין הטור ז''ל דהיכא דשמע ארוס ראשון אינו מפר ארוס אחרון אלא לרבותא קאמר הכי אע''פ שלא שמע ארוס ראשון והפר האב ונמצא דחלק הארוס הוא קלוש מאד דהרי הוא לא שמע בחייו והאב בהפרתו קלש ליה טובא ואינו כדאי להורישו לאביו ולארוס אחרון קמ''ל דמפר. ומ''ש שמת קודם שישמע ה''ק אע''פ שמת קודם שישמע וכ''ש כשמת אחר שמועה, ומ''ש כאן הרב בעל כ''מ ז''ל בתוך דבריו ורבינו ז''ל לא נקטה בשמע אב כדי לאשמועינן רבותא דאפילו נתגרשה וכו' ט''ס יש כאן בודאי דדברים אלו לא יפלו אלא על החלוקה האחרת שכתב רבינו ז''ל לקמיה שנדרה ולא שמע אביה ולא בעלה דהתם נקטיה בלא שמע משום הך טעמא אבל הך חלוקה דאיירינן השתא בשמע היא:

נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה וכו'. בפ' נערה מאורסה (דף ס''ח:) איכא תרי ברייתות בברייתא קמא אמרו אימתי אמרו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב בזמן שלא שמע וכו' אבל אם שמע וקיים כו' אינו יכול להפר שמע אביה והפר לה ולא הספיק בעל לשמוע עד שמת האב זו היא ששנינו מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב וכו' שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר (אלא) בשותפות שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת חוזר האב ומפר חלקו של בעל א''ר נתן הן הן דברי ב''ש וב''ה אומרים אין יכול להפר ע''כ ובברייתא בתרא (בדף ע''א) הביאו ברייתא אחרת ובה ב' חלוקות מהברייתא קמייתא שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת ונתארסה בו ביום ואפילו מאה פעמים אביה ובעלה אחרון מפירים נדריה שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל א''ר נתן הן הן דברי ב''ש אבל ב''ה אומרים אינו יכול להפר ע''כ. ופירשו רבנן קמאי דחלוקה קמייתא דברייתא בתרייתא היא דברי הכל והוא דעת רבינו ז''ל וכדכתב הרב כ''מ ז''ל ולתרץ הקושיא דברייתא קמייתא קאמר ב''ה דאינו יכול להפר וכאן אמרינן דמפר אב וארוס חלקו דשאני הכא דאיכא ארוס כדכתב הר''ן ז''ל. ובחלוקה בתרייתא דברייתא בתרייתא איכא לאקשויי ג''כ דבברייתא קמייתא משמע דמודה ב''ה דצריך להפר דע''כ לא פליגי ב''ה בברייתא קמייתא אלא בחלוקה דשמע אביה והפר לה ולא שמע הבעל משום דקליש חלק הבעל טובא דכיון דהאב הפר חלקו והוא קיים אבל בחלוקה דלעיל דהפר הבעל חלקו והאב לא שמע מודה ב''ה דאב מצי מפר דלא קליש חלק האב כיון דהמפר מת כדכתב הר''ן ז''ל שם בהדיא וא''כ היכי קאמרי ב''ה בברייתא בתרייתא היכא דשמע בעלה והפר לה דאינו יכול להפר האב, ותירוץ דבר זה מתבאר מדברי המפרשים התוס' ז''ל והרא''ש והר''ן ז''ל דהך חלוקה דברייתא בתרייתא איירי בנתארסה וכיון דאיכא ארוס אחרון לא מצי אב מפר לחודיה נהי דהיכא דמת ארוס ראשון ונשאת האב יכול להפר אבל כל כמה דלא הפר ונתארסה בין כך ובין כך אז כיון שיש ארוס אחרון אינו יכול האב להפר, נמצא לפ''ז דהיכא דשמע בעלה והפר ומת אב יכול להפר אבל אם לא הפר ונתארסה ודאי דאז אין יכול להפר בלא ארוס אחרון וא''כ נמצאו הב' דינים שהזכיר רבינו ז''ל בזה אחר זה הם רישא וסיפא דברייתא בתרייתא דדין נערה מאורסה שנדרה ושמע אביה לבדו והפר לה ומת הארוס היינו רישא דדברי הכל היא ודין שמע ארוס ראשון והפר ומת ואח''כ שמע אביה היינו דינא דסיפא דברייתא דאיירי בנתארסה לדברי הכל אפילו לפירוש התוס' והרא''ש ז''ל דסברי דרישא לאו דברי הכל היא וזהו זולת מ''ש הרב כ''מ ז''ל דרבינו לטעמיה אזיל דאית ליה דרישא דברי הכל ומפליג בין היכא דאיכא ארוס אחרון להיכא דליכא, דאינו כן אלא אפילו לפירוש התוס' ז''ל דרישא לאו דברי הכל הך הוי סיפא דברייתא דמשום דנתארסה ואיכא ארוס מפר נדריה אבל בברייתא קמא ליכא ארוס גבי שמע בעלה והפר ולכך קאמר דמפר האב לבדו ולא פליגי התוס' והרא''ש ז''ל על רבינו ז''ל דמחלק בין היכא דאיכא ארוס להיכא דליכא ארוס אלא לענין הפר אב שכיון שהוא קיים וקליש חלק הבעל אפילו דאיכא ארוס אחרון אינו יכול להפר כמו שהשיג עליו הטור ז''ל. אלא שמ''מ קשה לי דרבינו ז''ל כתב לקמן שמע ארוס והפר לה ומת ואח''כ שמע האב או ששמע האב וכו' אין האב יכול להפר לבדו נדרים אלו וכו' אלא בשותפות ארוס אחרון, ומדכייל רבינו ז''ל הך חלוקה דשמע ארוס והפר לה ומת עם חלוקה דשמע האב והפר לה ומת הבעל קודם שישמע משמע דתרוייהו שוים וכיון דהיכא דשמע האב והפר לה ומת הבעל קודם שישמע אינו יכול להפר אפילו שלא נתארסה לאחר כדאמרינן בהדיא בברייתא קמייתא דב''ה אומרים דאין יכול להפר לבדו אלא צריך שיתארס ואח''כ יפר בשותפות עם הארוס א''כ גם בחלוקה דשמע ארוס ומת ג''כ צריך עכ''פ שתתארס כדי שיוכל האב להפר בשותפות הארוס ולא שיוכל להפר לבדו היכא דליכא ארוס דהנהו תרי בבי כייל רבינו ז''ל בחד לישנא דכתב בהן אין האב לבד יכול להפר וכו' אלא בשותפות ארוס אם נתארסה וכי היכי דפירוש אין האב יכול לבדו משתמע בחלוקה דשמע האב והפר לה ומת דאין יכול להפר בשום צד בין היכא דליכא ארוס בין היכא דאיכא ארוס הכי נמי החלוקה אחרת. לכך נ''ל לומר דרבינו ז''ל סובר כחד פירושא דפירשו התוס' ז''ל דפירשו דברייתא קמייתא דב''ה דפליגי אשמע אביה והפר ה''ה דפליגי אשמע בעלה והפר דחד טעמא הוא דכיון דקליש החלק האחר אינו יכול להוריש לאב להפר ולפי זה שתי החלוקות שוות דאי ליכא ארוס אין יכול להפר האב בין היכא דהפר האב ומת בין היכא דהפר האב ומת הבעל ואי איכא ארוס יפר בשותפות הארוס דאתו דברי רבינו ז''ל כפשטן וחלוקה דברייתא בתרייתא דקאמרי ב''ה דאינו יכול להפר גבי שמע בעלה והפר אפילו בלא נתארסה הוי וברייתא קמייתא דפליגי ב''ה ארישא דשמע בעלה והפר נמי קאי וכבר נזכר פירוש זה בדברי הרב ב''י ז''ל בסימן רל''ד בדעת רבינו ז''ל אלא שלא יכולתי להלום (אולי) דברי הרב ב''י ז''ל כן במ''ש שם. ועוד י''ל דשפיר סבר דנקטינן כברייתא זו דכב''ה נמי אתיא דהכא במאי עסקינן דשמע אב בחיי הבעל ומש''ה מת הבעל נתרוקנה רשות לאב אבל היכא דלא שמע עד שמת הבעל בההיא אמרי ב''ה אינו יכול להפר, אלא שמדבריו ז''ל בפרק הנזכר נראה דלעולם לא נתרוקנה רשות לאביה לבדו בנדרים שנדרה בחיי ארוס ראשון ע''כ דבריו. ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז''ל דנראה דדעתו ז''ל דבתירוץ הראשון היה סובר דהיכא דשמע האב ושמע הארוס ומת דאין האב יכול להפר ולא עוד אלא שתקע עצמו לדבר זה וכתב אלא שמדבריו ז''ל וכו' ואיך אפשר לומר כן והלא בהדיא כתב שמע אביה ולא שמע הארוס וכו' או ששתק ומת כו' האב יכול להפר הרי בהדיא כתב דהיכא דשמע האב בין היכא דשמע ארוס והפר בין היכא דשמע ארוס ושתק היכא דשמע ודאי דיכול להפר וזה פשוט ואי איכא למימר דסברת רבינו ז''ל הוא דהיכא דשמע ארוס והפר ומת אינו יכול להפר האב היכא דשמע אב אחרי מות הארוס כדקאמר הברייתא ולא הספיק האב לשמוע עד שמת דכיון דלא שמע בחיי הארוס קליש זיקתיה טובא ואינו יכול להפר וכדפירשתי לעיל בדברי רבינו ז''ל אבל היכא דשמע אב בכל גוונא דשמע ארוס בין שהפר בין ששתק אם לא קיים בהדיא כתב רבינו ז''ל דיכול להפר האב, ואם דקדק הרב ב''י ז''ל משום שכתב רבינו ז''ל אין האב לבדו יכול להפר נדרים אלו שנראו לארוס דמשמע דכל דהוי בחיי ראשון אינו מפר האב לבדו ודאי דרבינו ז''ל לאו כללא כייל בכל הנדרים שנראו בחיי ראשון אלא נדרים אלו קאמר כלומר כיון שנראו בחיי ראשון והאב הפר חלקו וקליש חלק הבעל אינו יכול להפר אלא בשותפות הארוס אבל היכא דשמע אביה ושמע ארוס בהדיא כתב רבינו ז''ל לעיל דהיכא דמת ארוס האב יכול להפר בלי שום ספק כדכתיבנא: אביה וארוסה האחרון וכו'. הטור ז''ל כתב בדין זה דהיכא דשמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת אין האב יכול להפר חלקו וכו' וכתב הרמב''ן ז''ל דוקא שמת ביום שלאחר שמיעה אבל אם מת ביום שמיעה חוזר ומפר הכל ביחד, נראה טעמו של הרמב''ן ז''ל מפני שהוא מפרש ברייתא קמייתא כפירוש רש''י ז''ל שכתב גבי שמע אביה והפר דפליגי ב''ש וב''ה דלב''ש מפר חלק הבעל לבד ובית הלל סברי צריך שיפר יחד חלקו וחלק הבעל ופסק כב''ה ולא כפירוש רבינו ז''ל ושאר המפרשים דמפרשים דב''ה סברי דאינו יכול להפר משום צד ומפני כן כתב הרמב''ן ז''ל דכשהוא ביום השמיעה יכול להפר הכל ביחד ואם עבר יום השמיעה של אב כיון דאינו יכול להפר חלקו עם חלק הבעל ביחד אינו יכול להפר וכיוצא בזה כתב הטור ז''ל לעיל באותו סימן ודוקא שמת ביום שמיעתו ולא קיים הנדר או שהפרו קודם שמת אע''פ שהפר חלקו צריך האב לחזור ולהפר כל הנדר אחר שמת אלא דאיירי הטור ז''ל דהפר הבעל ולא הפר האב, וטעמו של הטור ז''ל משום דכיון דבברייתא בתרייתא קאמרי ב''ש היכא דהפר הבעל ומת דהאב חוזר ומפר חלקו של בעל אע''ג דב''ה פליגי לאו בהא פליגי אלא משום דסברי דכיון דאיכא ארוס בחלוקה בתרייתא איירי בנתארסה לכך אינו יכול להפר בלא ארוס אבל היכא דליכא ארוס דיניה דב''ש אמת ומודה ליה ב''ה דחוזר ומפר חלקו של בעל יחד עם חלקו:

אם הגירושין כשתיקה ויפר האב עם הבעל האחרון וכו'. וא''ת למה ליה למימר עם הבעל האחרון לימא ויפר האב לבד דאם גירושין כשתיקה יכול האב להפר ואי לא לא. וי''ל דרבינו ז''ל נקט כלישנא דגמ' דאמרו שם (דף ע''א:) למאי נפקא מינה כגון שנדרה ושמע בעלה וגירשה ואהדרה ביומיה. ובגמרא נמי הוה מצי למנקט בלא אהדרה אי מצי מפר בעל אלא האי דנקט אהדרה ביומיה להודיענו דאי לאו אהדרה ביומיה לא מצי מפר אפילו הוו גירושין כשתיקה אע''פ שאינה תחתיו בסוף היום כדכתב שם הרא''ש ז''ל, אבל מ''מ קשה אמאי לא נקט כי לישנא דגמרא להודיענו חידוש זה וצ''ע:

אפילו שמע הבעל קודם שימות וכו'. הר''ן ז''ל סובר דאדרבא רבותא טפי הוי לא שמע משמע דכתב גבי שמע האב והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב דלרבותא נקט לא הספיק הבעל לשמוע אע''ג דלא שמע וחלקו קלוש ולימא דלהאי פורתא נתרוקן רשות לבעל קמ''ל, ורבינו ז''ל אינו סבור כן אלא כדכתב הרא''ש ז''ל גבי חלוקה דשמע בעלה והפר לה דהוא כתב שמע בעלה ולא הפר לה ולא הספיק וכו' וקמ''ל הך בבא וכו' אבל היכא דשמע בחיי האב והיה ראוי להפר אם מת האב יפר הכל קמ''ל ע''כ. ולכן כתב אפי' שמע הבעל וכו' אבל אין חילוק בין הר''ן ורבינו ז''ל כלל לענין הדין דכ''ע סברי דבכל גוונא לא נתרוקנה רשות לבעל ואינו יכול להפר ולאפוקי ממאי דכתב הרב ב''י ז''ל בסימן רל''ד על לשון זה של הרא''ש ז''ל וכבר כתבתי בסמוך שגם הרמב''ם ז''ל כתב בזה שאינו יכול להפר כאילו היא מחלוקת בדבר ואינו כן אלא מאי דמסכים הרמב''ם והרא''ש ז''ל הוא דהוי חלוקה דשמע רבותא טפי מלא שמע, ולתרץ אמאי נקט לא הספיק בברייתא הר''ן ז''ל כתב בשם רבנן קמאי דלאו דוקא והרב ב''י ז''ל כתב דאורחא דמילתא נקט, ול''נ לתרץ דד' פעמים איכא לא הספיק בברייתא דלעיל ולא הספיק קמא נקטיה אגב תניינא להודיענו דאע''ג דלא שמע האב בחיי הבעל נתרוקנה לו רשותו כדכתב שם הרא''ש ולא הספיק דבבא תליתאה אגב דבבא רביעאה אתא להודיענו דאע''ג דהאב הפר והבעל לא שמע וא''כ קליש חלקו טובא ואינו ראוי להורישו לאב קמ''ל ב''ש דאפ''ה מופר:

נדרים אלו שנראו לארוס ראשון וכו'. קשה דבפ' נערה מאורסה (דף ע''א) אמר דילמא ה''מ שלא נראו לארוס ראשון וכו' אבל נדרים שנראו לארוס ראשון ופירושו ששמע הארוס וכאן איך כתב אחרי חלוקות שנראו לארוס ראשון הא החלוקה דשמע אב ומת הבעל קודם שישמע הא לא נראו לארוס דלא שמע הארוס ודוחק לומר דלא קאי אלא אחלוקה קמייתא דשמע ארוס והפר לה ומת כו'. ואפשר לומר דפירוש נראו לארוס דרבינו ז''ל אינו כפירוש נראו לארוס דגמרא אלא שנדר בחיי ארוס קאמר. וכבר אפשר לפרש דרבינו ז''ל סבור דנראו לארוס דגמרא נמי בכה''ג הוא ונדר בחיי ארוס והכי קאמר דילמא ה''מ נדרים שנדרה קודם שנתארסה אבל נדרים שנדרה בחיי ארוס ראשון לא ואע''ג דהרא''ש ז''ל כתב דנדרים שנדרה קודם שנתארסה נפקא מדקאמר אשר אסרה לא משמע ליה לרבינו ז''ל הכי ותירץ שמואל דמעליה נפקא והביאו בגמרא תניא כוותיה דשמואל במה שהביאו ראיה מקרא דעליה דאי לאו הכי אלא משום דכתיב אסרה כדכתב הרא''ש ז''ל היכי קאמרה הברייתא דאפי' שמע הארוס הא ממשמעותא דאסרה לא הוה נפיק אלא שנדרה כבר או על הרוב שנדר בחיי ארוס ראשון אבל לא ששמע ארוס ראשון אבל לשמואל דנפקא ליה מקרא יתירא דעליה אתי שפיר דעליה בכל גוונא משמע כיון שהם עליה יכול להפר וזהו סיום שהביאו מהברייתא לשמואל דמפקינן ליה מיתורא דעליה ולא ממשמעותא דאסרה ולפי זה אתי שפיר דשמואל לא משמע ליה מתני' דאיירי בשמע ארוס אלא מברייתא שמעינן הך דלפירוש רש''י ז''ל ושאר המפרשים דמשמע ליה לשמואל מתניתין הכי תיפשוט ממימריה דגירושין לאו כהקמה וכמו שהקשה הרשב''א ז''ל ותירץ דאינו רוצה לפשוט ממימריה ולפירוש שכתבתי ניחא והשתא אתי שפיר דלשון נראו לארוס שכתב רבינו ז''ל הוי כלשון הגמרא. והך חלוקה דכתב רבינו ז''ל ששמע אב והפר דאין האב לבדו יכול להפר היא חלוקה בתרייתא דברייתא דאמרי ב''ה דא''צ להפר ולא צריכינן לומר דנפקא לן מדיוקא דחלוקה קמא דברייתא כדכתב הרב כ''מ ז''ל:

שהבעל מפר נדרי אשתו כו'. בעיא היא בפ' נערה מאורסה (דף ע''ב:) ואע''פ שאין במשנה זו הכרח דכבר דחו בגמרא דאמר לה לכי שמענא מ''מ פסק רבינו ז''ל דמפר בלא שמיעה משום דרמי בר חמא אמר את''ל בעל מפר בלא שמיעה וכל את''ל פשיטותא הוא לדעת רבינו ז''ל וכן כתב הרב כ''מ ז''ל בפ' שלאחר זה, אבל מ''ש כאן שנלמד מהמשנה הזאת אינו מכוון דאין ללמוד ממשנה זו כן דכבר אפשר לפרשה ולומר דלכי שמענא קאמר וכו' והטור ז''ל בסימן רל''ד הביא משנה זו אע''ג דהוא פוסק לחומרא דבעינן שישמע קודם שיפר ומפני כן לא כתב אלא משנה כצורתה ולא סיים האי סיומא דסיים רבינו ז''ל שהבעל מפר נדרי אשתו אע''פ שלא שמע אותם:

שאין הבעל מפר בקודמין וכו'. לשון רבינו ז''ל כלשון הגמרא שאמר שם (דף מ''ח:) או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל (שאין הבעל מפר בקודמין) ואם מדברי רבינו ז''ל היה מוכרח לומר דבנדרים שנדרה קודם שנמסרה דוקא מיירי כדכתב הרב כ''מ ז''ל הוה תיובתא לטור ז''ל דפליג על רבינו ז''ל לשון הגמרא שהוא כלשונו אלא שאין הלשון מוכרח כ''כ דיש לפרש דהכי קאמר אע''פ שכשנדרה היה ברשותו להפר ואע''ג דהשתא אינה ברשותו עדיין לגמרי ניזיל בתר מעיקרא קמ''ל דאינו מפר בקודמין אבל מ''מ ה''ה הנדרים שנדרה אח''כ ג''כ אינו יכול להפר אי נמי אתא לומר דאפי' כנסה לגמרי הבעל אינו יכול להפר דאין הבעל מפר בקודמין ומ''מ כיון דפשט דברי הגמ' לא משמע כדברי הטור ז''ל דמשמע אין הבעל מפר מה שנדרה קודם שנמסרה אבל לא אחר שנמסרה ורבינו ז''ל תפס לשון הגמרא כתב הרב כ''מ ז''ל דרבינו ז''ל פליג על הטור ז''ל:

אפילו עשה בה היבם מאמר וכו'. פשוט הוא דכיון דבגמ' (דף ע''ד:) אוקימו בעשה בה מאמר ואמר ר' אליעזר יפר בשותפות משום דקונה קנין גמור ולר''ע לא יפר בשותפות א''כ משמע דאע''ג דעשה מאמר אינו מעלה ואינו מוריד ואע''ג דנראה מלשון הטור ז''ל בריש סי' רל''ד הפך זה כבר יישבו הרב ב''י ז''ל שם עיין שם ומוכרח הוא:

נערה שהשיאה אביה וכו'. כתב הרב כ''מ ז''ל דפסק רבינו ז''ל דלא כר' יהודה והיינו לפי פירוש רבינו ז''ל שפירש בפירוש המשנה כן אבל להר''ן ז''ל ולשאר המפרשים ז''ל לא פליג ר' יהודה על רבנן:

נערה מאורסה שנדרה ולא שמעו נדריה כו'. גם זה מתבאר מאותה משנה וכמו שהעלה שם רבינו ז''ל בפירוש המשנה: