עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה וכו' וכל הנהנה באחד מאלו לוקה. וא''ת אמאי והא הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו דהוי עבודת כוכבים ומשמשיה ותקרובת שלה והוי כמו מגפף ומנשק [וי''ל] דמ''מ ענין עבודת כוכבים אחד ומגפף ומנשק שאני כיון דאפליגו משאר עבודות [איפליגו נמי] לענין עונש כדכתב הראב''ד ז''ל לעיל:

כגון שהיו עושים שקורעים וכו'. קשה אמאי לא הזכיר שיש עליו קורט דם כדאמרו בברייתא ועוד אמאי לא הזכיר דברי רב הונא שאמר לא שנו אלא שלא מלחו אבל מלחו אסור אימא מלחו העבירתו ולא ידעתי טעם למה לא הזכירו:

עבודת כוכבים של וכו'. בפרק ר' ישמעאל (דף נ''א) מחלוקת ר' ישמעאל ור''ע דר''י סבר עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל אסורה מיד ר''ע אומר חילוף הדברים עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד ואמרו שם ור''ע עבודת כוכבים של עובד כוכבים שאסורה מיד מנא ליה אמר עולא אמר קרא פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה אלוה ואידך ההוא מבעי ליה לכדתני ר' יוסף מנין לעובד כוכבים שפוסל אלוהו שנאמר פסילי אלהיהם וכו' ואידך נפקא ליה מדשמואל דשמואל רמי כתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ולקחת לך הא כיצד פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה ולקחת לך ור''ע אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסור מיד דישראל עד שתיעבד מנא לן א''ר יהודה וכו' ואידך נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב דאר''ח אמר רב מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה וכו' ואידך ההוא מיבעי ליה לדריש לקיש דאמר ר''ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל שנאמר שופטים ושוטרים וכו' אמר רב אשי ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו וכו'. נראה שרבינו פסק כר''ע דעבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתיעבד וא''כ קשה לרבינו בתרתי חדא דלר''ע משמע דמפקינן דעובד כוכבים שפוסל אלוהו מדרמי כתיב ולקחת וכתיב לא תחמוד וכו' ולכך קאמר פסלו מאלוה וכו' ופסילי דקרא משמע תרי גווני כדפירש''י. והוא ז''ל לקמן בפ''ח כתב עבודת כוכבים של עובדי כוכבים שבטלוהו קודם שתבא לידי ישראל הרי זו מותרת בהנאה שנאמר פסילי אלהיהם וכו'. והדרשא הזאת נראה שהיא נוטה לדרשת רבי ישמעאל דמפיק לה מפסילי אלהיהם אבל ר''ע לא מפיק לה אלא מרמיין דקראי ודריש פסילי פסלו מאלוה ואפילו דרשת רבי ישמעאל אינה לגמרי שדרשת ר' ישמעאל הוא דמפיק ליה מפסילי אלהיהם והוא נראה דדריש ג''כ פסלו מאלוה דמיתורא דפסלו קא דריש ורבינו לא אמר שם אלא כשבא לידינו והם נוהגים בהם אלהות וכו' משמע דלא דריש מפסילי לשון פיסול. מיהו לזה יש לומר דדרשת ר' ישמעאל נקט והוא סובר כר' ישמעאל דאינו מפרש פסילי לשון פיסול דא''כ הכתוב אין לו מובן שאם אמר פסילי אלהיהם שפסלו איך אמר תשרפון באש לכך מפרש דהכי קאמר כשיבא לידינו שאז הם פסילים כלומר שאז אין עובדים אותה כיון שהם בידינו א''כ אז הם אלהיהם אז תשרפו אותם באש אבל אי לא לא וזאת הדרשא היא יותר פשוטה מדרשת ר''ע ולכך הביאה רבינו ז''ל אע''ג דקי''ל כר''ע דכן דרכו להביא הדרשא היותר פשוטה בפסוק אע''ג דהיא דלא כהלכתא כיון דלא נפקא לן מידי לענין דינא. עוד קשה על רבינו דבגמרא משמע דר''ע לית ליה כדר''ל דהוא מפיק ליה למזבח לומר מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה כו' דלא כר''ל דמפיק ליה למעמיד דיין שאינו הגון במקום תלמיד חכם וא''כ כיון שהוא פסק כאן כר''ע איך פסק בהלכות סנהדרין פ''ג כר''ל שכתב שם ועוד אמר כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון כאילו מקים מצבה וכו' ובמקום תלמידי חכמים כאלו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ וכו'. ונראה לתרץ דרבינו סובר דר''ע אית ליה הך דרשא דר''ל ומפיק לה תרתי מהאי קרא דודאי פשיטא דאשרה אשרה ממש ולכך מפיק מה מזבח טעון גניזה אף אשרה וכו' דזו היא הדרשא היותר פשוטה אבל מדסמיך האי לא תטע עם קרא דלעיל דשופטים וכו' מפקינן דרשא אחרינא דאשרה היא דיין שאינו הגון ומפקינן ליה מפשטיה מכח הסמיכות וכיון דאשרה בגברי מזבח נמי ע''כ הוא בגברי כדפירש''י ז''ל והשתא אתי שפיר דריש לקיש אמר דבריו אליבא דהלכתא דהוא ר''ע וגם הגמרא אחר שהביא דבריו לא הקשה ואידך כלומר דר''ע היכי מפיק להאי דרשא אלא דפשוט ליה לגמרא דתרתי מפקינן מיניה כדפרישית:

הלוקח גרוטאות וכו'. בפרק השוכר את הפועל (דף ע''א) הקשה לאמימר דאמר משיכה בעובד כוכבים קונה מתיבי הלוקח גרוטאות וכו' (עיין בכ''מ) ובבכורות (דף י''ג) ריש פרק הלוקח עובר פרתו הקשו למ''ד מעות בעובד כוכבים קונות מהך ברייתא גופא ואמרו אי אמרת מעות קונות משיכה למה לי ותירצו הכא במאי עסקינן שקבל עליו לדון בדיני ישראל. והקשו אי הכי מעות למה לי ותירצו ה''ק אע''פ שנתן מעות אי משך אין ואי לא לא אי הכי קשיא רישא אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות א''ל רבא רישא משום דאיכא מקח טעות וכו' משמע מאותה סוגיא בין לאביי בין לרבא דלמ''ד בעובד כוכבים מעות קונות אי לא קבל עליו לדון בדיני ישראל כשנתן מעות בלא משיכה לא יחזיר דלרבא כיון דכבר קנה במעות מיחזי כמזבין לעבודת כוכבים משום הכי אסור ולאביי כיון דנתן מעות ועשה קנין איבעי ליה לעיוני דאי אמר אביי התם איבעי ליה לעיוני בשעת משיכה (היינו) משום דהמעות לא עשו קנין אבל אי יעשו קנין איבעי ליה לעיוני (אפילו בלא משיכה) זה נראה לי פשוט שם בסוגיא. והשתא יש תימה על רבינו שהוא פסק פ''א מהלכות זכיה ומתנה דמעות בעובד כוכבים קונות בלא משיכה שכן כתב שם עובד כוכבים שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמיה וא''כ כיון דמעות בעובד כוכבים קונות היה לו לפרש ולומר כשאמר דבנתינת מעות לבד יחזיר דהיינו דוקא כשקבל לדון בדיני ישראל והוא לא די שלא פירש אלא אדרבא כתב אע''פ שמשיכה בעובד כוכבים קונה דמשמע דאיירי בעובד כוכבים שלא קבל לדון בדיני ישראל. עוד קשה איך כתב במשיכה אע''פ שמשיכה בעובד כוכבים קונה דמשמע מדלא כתב כן בחלוקה של נתן מעות ולא משך ולא אמר שם אע''פ שמעות קונות בעובד כוכבים משמע דס''ל דמעות אינם קונות בעובד כוכבים והא הוא כתב בהלכות זכיה דמעות בעובד כוכבים קונות כמו שהבאתי. ועוד קשה במה שאמר אע''פ שמשיכה וכו' כמקח טעות הוא משמע לכאורה דכשנתן ומשך לא הוי מקח טעות והיינו כאביי וזה דוחק דלא היה לו לפסוק כאביי במקום רבא. ונראה דהנהו קושיי חדא מתרצה חברתה דודאי רבינו איירי בשקבל עליו לדון בדיני ישראל ומשום הכי כתב דמשיכה בעובד כוכבים קונה ולא כתב כן במעות לומר דודאי אי היו מעות קונות בעובד כוכבים ודאי דלא יחזיר משום דלא סגי התם טעמא דמקח טעות דמ''מ דמחזי כמזבין לעבודת כוכבים כדאמר רבא כיון דהמעות עשו קנין אלמא במעות איירי כיון דקבל לדון בדיני ישראל ולא הוצרך רבינו לבארו משום דודאי ע''כ איירי בהכי דהרי גלה לנו בהלכות זכיה דמעות בעובד כוכבים קונות וכאן נמי כתב ואעפ''כ במשיכה ולא במעות א''כ ודאי דעל כרחין איירי דמעות אינם קונות בעובד כוכבים. ומן הדין אי אתה יכול לומר דאינם קונות דהרי גלה לנו בהלכות זכיה דקונות אלא ודאי ע''כ איירי בשקבל לדון בדיני ישראל, ומה שאמר דמקח טעות אין הכונה לומר דמשך ונתן אינו כמקח טעות אלא דעתו הוא כרבא ולא בא אלא לתרץ דכיון דמשיכה בעובד כוכבים קונה אמאי יחזור ולזה אמר ומ''מ הוא כמקח טעות אבל החילוק בין רישא לסיפא לא ירד לחלק בזה. א''נ יש לומר דתרתי בעינן משיכה ונתינת מעות וכל כמה דלא משך לא אמרינן איבעי לעיוני אע''ג דקנה במעות. ונוכל ליישב כך הסוגיא ודו''ק: וכן עובד כוכבים וגר וכו'. בפרק השוכר את הפועל (דף ס''ד):

אם היו עומדין על פתח המדינה וכו'. בריש כל הצלמים (דף מ':) אמרו על מתניתין דכל הצלמים אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרטי של מלכים שנינו אמר רבה בר בר חנה א''ר יוחנן ובעומדים על פתח מדינה שנינו וכתב הר''ן ז''ל על דברי רבינו מכלל דס''ל דר''י דאמר בעומדים על פתח מדינה שנינו בין לר''מ בין לרבנן קאמר ולא קאי אדרב יהודה אמר שמואל דאוקמא באנדרטי של מלכים אלא אוקימתא באנפי נפשה היא ופסק הרב כרבי יוחנן עכ''ל. כלומר דרבינו סבור דלא כרש''י ז''ל שכתב דאוקימתא דאנדרטי ועומדים על פתח מדינה דכולהו אליבא דר''מ בלחוד דלפי זה לא היה לו לפסוק כר' יוחנן כיון דאליבא דר''מ אמר אלא שהוא סבור דמי שאמר אנדרטי אמרו לר''מ ור' יוחנן אמר לכ''ע ולפיכך פסק כרבי יוחנן כיון דדבריו אליבא דכ''ע ולא הזכיר ההיא דאנדרטי דהוא אליבא דר''מ בלחוד. ודוחק הוא לומר כן דאוקימתא קמא לר''מ בלחוד ובתרא אליבא דכ''ע דריהטא דסוגיא משמע דהני תרי אוקימתי בחד גוונא הוו ולא ידעתי מאין ראה רבינו כן לחלקם ולומר דמימרא קמא לר''מ ובתרא לכ''ע והרב בית יוסף נתן טעם אחר מפני מה לא הזכיר רבינו באנדרטי, ועיין ביורה דעה סימן קמ''א: צורת מקל או צפור וכו'. שם במשנה מחלוקת חכמים ור''מ ורשב''ג אומר מי שיש בידו כל דבר. וקשה על רבינו למה לא פסק כרשב''ג ככללין כל מקום ששנה רשב''ג במשנתנו הלכה כמותו וכמו שפסק לקמן גבי מתניתין דצורת דרקון וכו' בחילוק דמכובדין ומבוזין:

שברי צלמיהן. משנה שם (דף מ''א) המוצא שברי צלמים וכו' והר''ן ז''ל האריך בריש פרק הצלמים לבאר דברי רבינו. ובדרך כלל אומר דרבינו פסק דלא כשמואל דאמר שברי עבודת כוכבים מותרים מפני שהמחלוקת תלוי בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה והוא סבור כריש לקיש דמותרת ואנן קיי''ל דאסורה כר' יוחנן x וכמ''ש הר''ן ומש''ה מתניתין תבנית יד או רגל לא אוקמיה בעומדין על בסיסן דריש לקיש מוקי לה דהוא סבור כשמואל אבל ר' יוחנן לא ומתניתין דאמרה שברי צלמים ה''ה דצלמים מותרים דמתניתין כרבנן ומאי דנקט שברי צלמים לאפוקי שברי עבודת כוכבים דאסורים דלא כשמואל ועל זה הדרך יתבארו דברי רבינו ז''ל:

המוצא כלים וכו'. שם (דף מ''ב) במשנה. ובגמרא פירשו איזהו צורת דרקון וכו' כל שיש לו ציצין בין פרקיו מחוי רב אסי בין פרקי צואר א''ר חמא בר חנינא הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ולא הזכיר רבינו זה כלל וצריך היה לבארו: אם היו כלי כסף וכו'. פסק כרבן שמעון בן גמליאל דהלכה כמותו דכללין כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל וכו'. ומה שאמר כלי כסף וכו' הוא כפי שפירש שמואל בדבריו שם בגמרא משום דתניא כותיה דשמואל:

עבודת כוכבים ומשמשיה וכל התקרובת וכו' יוליך הכל לים המלח. וא''ת אמאי יוליך הכל כשיוליך הנאה של אותה איסור סגי דהלכה כר''א דאמר יוליך הנאה לים המלח כדפסקו בגמרא בס''פ כל הצלמים (דף מ''ט) וכ''ת רבינו פסק כרב אדא בר אהבה דאמר שם ל''ש אלא פת משום דמיקלא קליא לאיסורא אבל חבית לא משום דאיתא לאיסורא בעינא הא ליתא דבפ' ט''ז מהלכות מאכלות אסורות כתב וכן אם נתערבה חבית של יין נסך בין החביות כלן אסורות ויוליך דמי אותה החבית לים המלח הרי דשם פסק כרב חסדא. ונראה דיש לחלק בין יין נסך לעבודת כוכבים דביין נסך דהוא קיל משום דאיסורו אינו אלא מדברי קבלה כמו שכתבו התוספות בפ' הערל (דף פ''א) בד''ה ר' יוחנן אמר את שדרכו לימנות שנינו וכו' מש''ה הוא דבהולכת דמי האיסור סגי אבל כאן בעבודת כוכבים או בתקרובת עבודת כוכבים דחמירא צריך שיוליך הכל: הרי הדמים וכו'. פרק ר' ישמעאל (דף נ''ד:) אמרו שם עשאן חליפין לעבודת כוכבים וכו' חד אמר חליפין אסורים חליפי חליפין מותרין וחד אמר אפילו חליפי חליפין נמי אסורין וכו'. אמר קרא והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנה הרי הוא כמוה:

ספק עבודת כוכבים אסור. זבחים פ''ח (דף ע''ד) אמר רב טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ופירשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר פירשה אחת מארבעים אינה אוסרת אחת מששים אוסרת מאי שנא אחת מארבעים דלא וכו' אלא אי פירשו ארבעים כלם למקום אחד אינן אוסרות ששים למקום אחר אוסרות כי אמריתה קמיה דשמואל א''ל הנח לעבודת כוכבים שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף כל העולם. מתיבי ספק עבודת כוכבים אסורה וספק ספיקה מותרת כיצד כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורים פירש אחד מהם לרבוא ומרבוא לרבוא מותרים תנאי היא דתניא וכו' ופסק רבינו כרב דספק ספיקה מותרת דהלכתא כותיה באיסורי. ומ''ש אפילו לכוסות שנים ממה שאמרו בגמרא שם בברייתא דרמוני בדן מרבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותרים ופירש''י בגמרא דהני שלשה ר''ל שנים והוא. ומה שלא הצריך רבינו בכאן בעבודת כוכבים אלא ב' תערובות אע''ג דבברייתא הזכירו שלשה דאמרו שם כיצד כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות כולן אסורין פירש אחד מהן לרבוא ומרבוא לרבוא מותרים טעמא הוא משום רב דאמר דאם פרשו ארבעים למקום אחד אינם אוסרות כלומר היכא דנפלו הארבעים למקום אחד אינם אסורות משום דהוי ספק ספיקא ולדידיה צריך לתרץ הברייתא כמו שתירצו התוספות ז''ל דמאי דנקט ומרבוא לרבוא שהוא תערובת שלישית הוא משום דהאוסר אוסר אפילו בתערובת שלישית זה נראה דעתו ז''ל ואין כן דעת הראב''ד בהשגות דהוא סבור דהברייתא בדוקא נקטיה מרבוא לרבוא דבעינן שלש תערובות וס''ל דמ''ש פירשו ארבעים כלם למקום אחד אינם אוסרות ר''ל כשיתערבו באחרות לא יהיו אסורות לאסור בתערובת שלישית אבל הם עצמם אסורות זהו דעתו ז''ל. ועל רבינו יש לתמוה דכאן בעבודת כוכבים לא הצריך שלש תערובות כדפרישית ובהלכות מאכלות אסורות פ' ט''ז גבי רמוני בדן הצריך שלש תערובות שכתב שם נפל רמון אחד מן התערובת הזאת לשני רמונים אחרים מרמוני בדן ונפל מן השלשה רמון אחד לרמונים אחרים הרי אלו האחרים מותרים וכו' ואם נפל מן התערובת הראשון רמון לאלף כלם אסורות וכו'. הרי משמע דס''ל דברייתא דרמוני בדן דאמרה ומרבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותרים בדוקא נקיט שלש תערובות וזהו דבר תימה דעבודת כוכבים דחמירא לא בעינן אלא שתי תערובות ובשאר אסורין בעינן שלש להתיר ובגמרא מוכח אפכא דמשמע דשאר איסורים הוא קיל יותר שאמר שם שמואל דאמר כמאן אי כר''י אפילו בשאר איסורין אסור וכו' משמע דשאר איסורין הרי הוא קל יותר. ועוד דאי איסור דרמוני בדן חמורים יותר איך אמרו בגמרא תנאי היא ואנא דאמרי כמאן דאסר דילמא לא אסר מאן דאסר אלא בשאר איסורין אבל בעבודת כוכבים לכ''ע ספק ספקא מותר. ונראה לתרץ דרבינו סבר דודאי פשט דברייתא דרמוני בדן בדוקא הוא דהכי משמע פשטא דברייתא אבל בעבודת כוכבים אמרינן דנקטיה להודיע כח האיסור משום דפשט המימרא כרב דאמר פירשו ארבעים למקום אחד אינם אוסרות משמע בשתי תערובות ורוצה לומר שאינה אוסרת בתערובת שניה והוא מותר. ועוד דלישנא דברייתא דעבודת כוכבים הכי מוכח שאמרו ספק עבודת כוכבים אסורה וספק ספיקה מותרת ובתרי תערובות איכא תרי ספקי דבתערובת שלישית היא ספק שלישי ולכך ודאי על כרחין צריך לומר דברייתא דעבודת כוכבים דנקט ומרבוא לרבוא שהוא תערובת שלישית הוא להודיע כח האוסר אבל ברייתא דרמוני בדן ודאי הם תרי תערובות כפשטא דברייתא ויש לחלק בין עבודת כוכבים לרמוני בדן דרמוני בדן כי היכי דמהני להו חשיבותייהו ולא בטילי אפילו באלף מהניא בהו שלא להתיר ספק ספיקא וכמו שכתב הטור בשם יש אומרים בסוף סימן ק''י והיינו דוקא לרב אבל לשמואל נראה ודאי דסברא הוי איפכא דעבודת כוכבים חמירא טפי משאר איסורין מדקאמר הנח לעבודת כוכבים שספיקה וספק ספיקה אסורה כו' משמע דבעבודת כוכבים דחמירא הוא דוקא ספק ספיקה אסורה אבל שאר איסורין לא ומשום הכי אקשי ליה בגמרא אפילו בשאר איסורין וכו': טבעת של וכו'. שם פרק תערובות (דף ע''ד) אמר רבה בר אבוה א''ר נחמן טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולם דאמרינן הך דנפל דאיסורא נפל איתיביה רבה לר''נ אפילו אחת ברבוא ימותו כלן אמאי נימא דמיית וכו'. ותירצו רב דאמר כר' אליעזר דתנן ר''א אומר אם קרב הראש של אחד מהם יקרבו הראשים כלם. והקשו והא אמר ר' אלעזר לא התיר ר' אליעזר אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא ותירצו אנא נמי תרתי קאמינא וכו' ע''כ. ופירש''י תרתי קאמינא שימכור הטבעות שנים שנים וכן במה שאמר לא התיר ר' אליעזר אלא שנים פירוש לא התיר להקריב הנותרים אלא שנים שנים דודאי חד מנייהו דהיתרא וכו'. ורבינו נראה שהוא מפרש תרתי קאמינא שר''ל שנפלו לים הגדול שנים וכן בר' אליעזר נראה שהוא מפרש כמ''ש לא התיר ר''א אלא שנים שנים רוצה לומר שנקרבו שני ראשיה כבר אבל במה שמקריב אפילו אחת אחת מותר וכן פירש הוא ז''ל בפירוש המשנה וז''ל דעת ר' אליעזר במה שאמר ראש אחד זוג רוצה לומר אפילו הקריב שני ראשים מן הראשים אומר שחל הספק בשניהם יחד לפי שנאמר ראש בעל מום האחד משניהם וכו'. ונראה טעמו ודאי דכשנופלים שנים קרוב לודאי הוא דחד מנייהו דאיסורא וכן כתב הרב בית יוסף בסימן ק''ס דרבינו מפרש הכא במאי דאמר תרתי זה נראה דעתו ז''ל. ויש לי בכאן על דברי רבינו קושיות חזקות חדא דבגמ' אמרו דרב דאמר הכי סבר כר''א דאמר קרב ראש אחד מהם יקרבו כלם ודלא כחכמים דאמרי אפילו קרבו כלם חוץ מאחד מהם יצא לבית השריפה ואוקי מתני' דימותו כלם כחכמים וא''כ קשה רבינו דידיה אדידיה שהוא פסק כאן כרב דסבר כר''א ובריש פ''ו מהלכות פסולי המוקדשין פסק כחכמים שכתב משנתנו דאחת ברבוא ימותו כלם כצורתה. ועוד כתב שם אבר בעלי מומין שנתערב וכו' אפילו קרבו כלן חוץ מאחת מן התערובות הרי זה ישרף בעזרה נראה דפסק כחכמים. ועוד קשה דכיון שהוא מפרש כאן תרתי קאמינא שר''ל שנפלו שנים לים א''כ גם במימרא אחרת שאמרו שם אמר ריש לקיש חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן וכו' הותרו כולן ואמרינן הך דנפל דאיסורא נפל ע''כ נמי איירי שנפלו שנים ופירוש אחת ר''ל זוג אחד כמו שמפרש מימרא אחריתי דאל''כ תקשה לו ממשנה דאחת ברבוא ימותו כולן דנימא דמיית דאיסורא מיית. ועוד ע''כ ודאי דהנהו תרי מימרי בחד גוונא הוא דאל''כ איך אמרו ואצטריך דרב נחמן ואצטריך דר''ל הא למה לי צריכותא כיון דהדינים חלוקים לטבעת של עבודת כוכבים בעינן תרתי והכא בעינן חד אלא ודאי תרתי נמי בעינן וא''כ קשה שהוא כתב בפט''ו מהל' תרומות חבית סתומה שנתערבה במאה חביות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן והיה לו לומר ונפלו שתים מהם כמו שאמר כאן ואיך כתב שם דבחדא סגי. ועוד קשה כיון שהוא מפרש מ''ש ר''א שנים שנים שר''ל מה שנתקרבו כבר א''כ איך מיישב סוגיא דזבחים (דף ע') שאמרו שם א''ר אלעזר לא הכשיר ר''א אלא שנים שנים אבל אחד אחד לא מתיב ר' ירמיה וחכ''א אפי' קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה אמר לו ר' ירמיה בר תחליפא אסברא לה מאי אחד זוג אחד ע''כ. ובשלמא לרש''י ז''ל שמפרש שימכור שנים שנים פריך שפיר דמדקאמר רבנן קרבו כלן חוץ מאחד מהן מכלל דר''א פליג בהא ואי ר''א בעי שימכור שנים היכא שלא נשתייר היכי קאמר דיקריב הא בעינן שנים אבל לרבינו שמפרש במאי דקאמר שנים ר''ל הנקרבים כבר א''כ שפיר פליג ר''א היכא דנקרבו כולן דודאי מקריבין אפילו שלא נשתייר אחד ועוד כשחידש מאי אחד זוג אחד מה חידש ברבנן הא ע''כ הא דר''א בכי האי גוונא הוא כיון שהוא אמר קרב ראש אחד ופירש ר''א שנים א''כ ודאי דאחת זוג אחד וטפי ה''ל לאקשויי מדברי ר''א עצמו. ועוד קשה במה שכתב רבינו שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא דמשמע דאם לא נשארו שם רוב אלא חמשים ונפלו כאן חמשים אסור וא''א זה דהא איכא טעמא דספק ספיקא וכמ''ש הרשב''א ז''ל הביאו הטור בסי' ק''י ואע''ג דבגמ' אמר ארבעים הרי תירץ הוא ז''ל דמשום דאצטריך למינקט באידך ששים נקט הכא ארבעים. ועוד קשה דהוא תלה הטעם משום שאני אומר האסורה ברוב היא ושם בגמ' (ע''ד) א''ר אושעיא חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות ונפתחו מאה מהן נוטל הימנה כדי דימועה וכו' ולא אמרינן איסורא ברובא איתיה ופסקה רבינו ריש פט''ו מהלכות תרומות וא''כ היכי פסק ואמר כאן שאני אומר האסורה ברוב היא. אלו הן הקושיות אשר הוקשה אצלי בדברי רבינו. והראב''ד ז''ל בהשגות הקשה לו בהדיא דנפלו שתים לים הגדול דרב סבר כר''א והוא יחידאה ולא ה''ל למפסק כותיה. ואי משום הא ל''ק דאפשר לומר דאע''ג דיחידאה הוא כיון דסוגיא אזלא כותיה פסקינן כותיה. וכן נ''ל בההיא דחבית של תרומה שהשיגו גם שם הראב''ד ז''ל. אבל הקושיא הגדולה היא דקשיא דידיה אדידיה דהכא פסק כר''א ושם בהל' פסולי המוקדשין פסק כרבנן. ועוד השיגו הראב''ד ז''ל בהאי דקאמר שאני אומר האסורה ברוב היא דהא א''ר אושעיא דלא כותיה ולא הוה ליה למיפסק כרב במקום ר' אושעיא ושמואל אי משום הא נמי לא קשיא דרב ודאי עדיף אבל הקושיא היא שבהלכות תרומות פסק כר' אושעיא. ומיהו לקושיא זאת יש לומר דכי אמר התם רבי אושעיא דלא אמרינן איסורא ברובא איתיה היינו היכא דליכא אלא חד ספקא כי התם דליכא אלא חד תערובת אבל היכא דאיכא תרי ספקי שהם שתי תערובות ודאי דאמרינן איסורא ברובא איתיה. ולקושיא דאיך פסק בחביות של תרומה נפל חבית אחת ולא הצריך שתים כמו הכא י''ל דהוא סבר דמאחר דבגמ' לא הקשו על מימרא דריש לקיש מה היא דכלם ימותו כמו שהקשו למעלה נראה לו ודאי דהגמ' סבור דאין כאן קושיא והטעם דשאני חבית משום דמינכרא נפילתה ולהכי בחד סגי. ומה שאמר ואצטריך וכו' הוא מפני שהוקשה לו לגמרא דאע''פ דאיכא חילוק בין חבית של תרומה לעבודת כוכבים דהתם בעבודת כוכבים בעינן נפילה בתרתי והכא נפילה בחד מ''מ קשה דריש לקיש היה לו לומר דבריו על דברי רב נחמן ולומר אע''ג דהתם בעבודת כוכבים בעינן תרתי בתרומה בחד סגי אבל מדאמר דין בפני עצמו בתרומה וכן הטעם שהוא הך דנפל דאיסורא נפל וכו' משמע דשום חידוש הוא בתרומה יותר מבעבודת כוכבים ולכך הוצרך לתת צריכותא אבל לעולם דחבית בחד סגי וכאן בעינן תרתי. זה נ''ל ליישב קצת דברי רבינו ז''ל ולמה שהוקשה לנו איך מיישב דברי הגמרא במה שהוקשה לר''א מההיא דחכמים אפילו קרב וכו' אפשר דהמקשה סבור דע''כ האי דקאמר שנים שנים ר''ל שיקריב שנים שנים כפירש''י ז''ל דאי מאי דקאמר שנים ר''ל המוקרבים היאך אמר ר''א במשנה ראש אחד מהן אלא ודאי שהוא מה שיקריבו ולכך הקשה לו מחכמים וכפירש''י ז''ל. ותירץ לו רב ירמיה ואמר מהיכא תיסוק אדעתיה דמ''ש ר' אלעזר הוא העתיד ליקרב משום דאמר ר' אליעזר במתניתין ראש אחד וס''ל דמאי אחד דקאמר ר' אליעזר במתניתין הוא זוג אחד. זה נראה ליישב הפשט לדברי רבינו אמנם שאר הקושיות לא ידעתי מה אדון בהו:

ומותר לישב בצל וכו'. נראה דלא פסק אלא כלישנא קמא דבגמרא (דף מ''ח) ולא כבתרא ועיין בהר''ן ז''ל מה שהוא תירץ: ואם יש לו דרך אחרת וכו'. רבינו לא הזכיר לא כאן ולא בהלכות שאר אבות הטומאה כשהזכיר שם טומאת עבודת כוכבים לא הזכיר אם עבר תחתיה טמא משום דבגמרא אמרו דהך מתניתין אתי כרבי יהודה בן בתירא דס''ל דתקרובת עבודת כוכבים מטמא באהל ואין הלכה כדבריו כמו שכתב בפירוש במשנה. ומה שאמר ואם אין שם דרך אחרת וכו' ולא חילק בין אדם חשוב לשאינו חשוב כבר הקשה זה הר''ן ז''ל. ואני אתרץ עם קושיא אחרת שיש לי דלמה לא הזכיר רבינו דהיינו דוקא כשהיא גוזלת את הרבים דהא דרב ששת בגוזלת הרבים היא אבל ודאי אינה גוזלת אסור. ונראה דהני תרי קושיי חדא מתרצא חברתה דרב ששת היא בגוזלת ומשום הכי דוקא באדם חשוב לא בעינן רץ אבל באינה גוזלת מעליא דרגא ולכולי עלמא בעינן רץ ורבינו הואיל ודבריו הם בין בגוזלת בין בשאינה גוזלת לכך לא חילק בין חשוב לשאינו חשוב דמ''מ רץ עדיף:

אפרוחים שקננו בה ואין צריכים לאמן מותרים וכו'. בפרק כל הצלמים (דף מ''ב) הקשו מרבי יוחנן דאמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה מהא דקן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין בראשו של אשרה יתיז בקנה קס''ד כגון ששיברה ממנו עצים וקיננה בהם וקתני יתיז בקנה כלומר שיטול קנה וישליך עצים מן האילן וישרפו ותירצו הכא במאי עסקינן כגון דאייתי עצים מעלמא כלומר וגבי הקדש לא נהנין מדרבנן דילמא אתי לאתהנויי מעצי אילן ובאשרה לא גזור משום דבדילי אינשי מיניה. ורבי אבהו אמר ר' יוחנן מאי יתיז יתיז באפרוחים כלומר ולעולם מתניתין בדאיתבר מגופיה וכדפירש''י ז''ל. זו היא הסוגיא האמורה פרק כל הצלמים ובפרק ולד חטאת במעילה (דף י''ג וי''ד) יש שם סוגיא הפוכה שתירצו שם לא דאייתי עצים מעלמא והקשו על זה דא''כ היכא קאמר לא נהנין גבי הקדש ותירצו אלא בגידולין הבאים לאחר מכאן כלומר אלא ודאי ע''כ דאיתבר מגופיה וכ''ת אמאי מועלין הכא בגידולין הבאים וכו' איירי ה''נ מסתברא וכו' [מ''מ קשיא לרבי יוחנן] ותירצו רבי אבהו אמר רבי יוחנן לעולם דאייתי מעלמא כלומר מתניתין אפילו דאייתי עצים מעלמא ולעולם הקן בין גבי אשרה בין גבי הקדש אסור ומאי יתיז יתיז באפרוחים א''ל ר' יעקב לרבי ירמיה אפרוחים כאן וכאן וכו' זו היא שיטת השמועה אשר שם לפי פירוש התוספות. ורבינו כתב כאן גבי אשרה שהקן שבראשה מותר וגבי הקדש בהלכות מעילה פ''ה כתב קן שבראש האילן של הקדש שבנה אותו העוף מעצים ועשבים וכיוצא בהן כל הקן עם הביצים שבו ועם האפרוחים הצריכים לאמן אין נהנין בהן והנהנה לא מעל ע''כ. נראה משום שבקן של הקדש דאייתי מעלמא שלא נהנין שכן כתב שבנה אותן מעצים ועשבים ואפילו תאמר דעצים היינו מגופיה עשבים ודאי היינו מעלמא כתב שלא נהנין מכל הקן ועוד קאמר והנהנה לא מעל ואי איתבר מגופיה ואמאי לא מעל וכ''ת בגידולין זה לא נתבאר בדבריו אלא ודאי דבעצים דאייתי מעלמא בהקדש לא נהנין וא''כ אפשר לומר לכאורה דפסק כסוגיא דכל הצלמים וכתירוצא דאמרו לא דאייתי עצים מעלמא ולא כתירוצא דר' אבהו ולה''ק דגבי הקדש לא נהנין משום דגזרינן דילמא אתי לאתהנויי מיניה אבל גבי אשרה יתיז בקנה. וקשה על זה חדא דאמאי לא הזכיר באשרה יתיז בקנה כלומר יתיז בידו ולא יקחנו בידו וכדהקשו בסוגיא דמעילה, ועוד כיון דהך קושיא הוי לר' יוחנן ור' אבהו אמר ר' יוחנן הוא תירץ בעד עצמו היה לו לפסוק כתירוצא דר' אבהו אמר ר' יוחנן ועוד דהוא פסק באפרוחים כאן וכאן וכו' והיינו כר' יעקב. ולפום ריהטא נראה זו ודאי דאתי כתירוצא דר' אבהו אע''פ שיש לדחות דלתירוצא קמא נמי הדין הוא אמת מכח הסברא מ''מ יותר נראה שהוא כר' אבהו. לכך נראה ודאי דרבינו פסק כר' אבהו וכ''ת כמאן ר' אבהו פסק אי כסוגיא דכל הצלמים הא לדידיה מתניתין דאיתבר מגופיה ועל דא קאמר דבהקדש לא נהנין וה''ה גבי אשרה אבל בדאייתי מעלמא בין גבי הקדש בין גבי אשרה מותרין והוא ז''ל כתב דבאייתי מעלמא גבי הקדש לא נהנין וגבי אשרה מותרין ואי כר' אבהו דסוגיא דמעילה הא איהו אמר שם דבדאייתי מעלמא בין גבי אשרה בין גבי הקדש הקן אסור והוא ז''ל כתב גבי אשרה דהקן מותר. ונראה לתרץ דרבינו מפרש פירוש אחר בסוגיא דמעילה דלא כפירוש התוס' והוא מרווח יותר ולדבריו יסכימו השתי סוגיות דהוא מפרש דכשאמר ר' אבהו לעולם דאייתי עצים מעלמא היינו ודאי דוקא דאייתי עצים מעלמא ומאי דפרכת ליה לישקליה מישקל אין ה''נ דהקן מותר ליטלו ביד גבי אשרה וכי קתני גבי אשרה יתיז היינו באפרוחים משום דהאפרוחים עכ''פ צריך לעלות ליקחם שהם נשמטים אחד לכאן ואחד לכאן והשתא מתניתין בדאייתי מעלמא ואתי כפשטה דגבי הקדש לא נהנין אבל גבי אשרה נהנין ובאפרוחים יתיז וקאמר ר' יעקב דבאפרוחים כאן וכאן מותרים וכו' השתא אתי שפיר אמאי תני גבי הקדש איסורא וגבי אשרה היתרא וכמו שהקשו התוספות לפירושם. ועוד דוחקים אחרים אשר לפירוש התוספות יתיישבו לפי דברי רבינו וכ''ת איך יתרץ קושיא דאי הכי שהקשה לעיל אמאי לא נהנין י''ל דודאי פשיטא ליה דלא נהנין משום דדלמא אתי לאתהנויי מאילן גופיה אבל גבי אשרה ליכא למיחש משום דברי ליה כמ''ש רש''י ז''ל בסוגיא דעבודת כוכבים ולא חש הגמ' לתרץ דמדקאמרה הגמ' ה''נ מסתברא דאי ס''ד דאייתי עצים מעלמא וכו' מדהוצרך לומר הוכחה אחרת זולת הוכחה הראשונה וכמו שהקשו התוספות ז''ל משמע דפשיטא ליה לגמרא דההוכחה הראשונה אפשר לדחותה ולהכי הוצרך לומר הוכחה אחרת זולת ההוכחה הראשונה כדפרישית ולכך ר' אבהו לא חש לתרצה כיון שהגמרא כבר ראה הדחיה. ובזה יסכימו הסוגיות דבסוגית עבודת כוכבים דקאמר ר' אבהו ומאי יתיז יתיז באפרוחים וכו' ר''ל בדאייתי מעלמא ופליג אתירוצא קמא כלומר את אמרת בדאייתי מעלמא יתיז בקנה לענין הקן לעולם דאייתי מעלמא וע''כ מותר ומאי יתיז יתיז באפרוחים וכו' ובזה עלו דברי רבינו כהוגן דבקן של הקדש בדאייתי מעלמא כתב דלא נהנין משום דהכי קאמרה מתניתין וגבי קן אשרה כתב מותר משום דיתיז קאי לאפרוחים והקן מותר ליטלו בידו ולהכי לא הזכיר יתיז בקנה לענין קן גבי אשרה וכ''ת אמאי לא הזכיר יתיז לענין אפרוחים י''ל דמה שהצריכו יתיז באפרוחים הוא משום דאם לא יתיז עכ''פ צריך לעלות משום דנשמטין וזה ודאי פשיטא דאסור וכבר ביאר רבינו לקמן בפרק שמיני שהאשרה אסורה בהנאה ולהשתמש בה כלל אבל לגבי קן דיכול ליטלו בידו כמו שכתבו התוספות ודאי דיטלנו ולא גזרינן אטו עליה ולהכי לא הזכיר רבינו התזת קנה. זה נראה לי לתרץ דברי רבינו והוא פירוש נכון בעיני. אחר כך מצאתי בפירוש המשנה שכתב רבינו כלשון הזה והמאמר בהלכה זו אינו אלא בקן עצמו שבנאו העוף בעצים ועשבים ממקום אחר ולפיכך לא נהנין ולא מועלין כשהוא בשל הקדש אבל באשרה מותר ליקח אותו הקן מראש האשרה ומ''ש יתיז בקנה ר''ל שיתיז האפרוחים ואח''כ יקח אותם, ע''כ. הרי נראה משם דפסק כר' אבהו דיתיז האפרוחים ומפרש הפירוש שכתבתי:

נטל ממנה עצים וכו'. בס''פ כל הצלמים (מ''ט:) חדש יותץ ישן יוצן. ובפ' כל שעה אמרו דלמאן דאמר זה וזה גורם מותר בין חדש בין ישן יוצן. ועיין בבית יוסף סי' קמ''ב שהקשה על רבינו ותירץ דבריו עיין שם:

ומותר ליטע תחתיה וכו'. שם בפרק כל הצלמים (דף מ''ח:) משנה זורעים תחתיה וכו' ובמסקנא אמרו שם רבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו ופסקו שם הלכה כרבי יוסי:

בשר או יין וכו'. שם (דף נ''ט) בשר הנכנס לעבודת כוכבים מותר והיוצא אסור מפני שהוא זבחי מתים ובגמרא (דף ל''ב:) והיוצא אסור וכו' מ''ט אי אפשר דליכא תקרובת מני ר' יהודה בן בתירא היא דתניא ר' יהודה בן בתירא אומר מנין לתקרובת עבודת כוכבים שמטמא באהל שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים מטמא באהל ע''כ. ואם תאמר א''כ רבינו איך פסק כהך מתניתין והא בגמרא אוקמוה כר' יהודה בן בתירא ולית הלכתא כותיה. וי''ל דהוא ז''ל מפרש כפירוש ר''ת דמאי דקאמר מני משום דהדר תני הרי הוא כזבחי מתים דמשמע דמטמא באהל אבל לענין איסור אכילה והנאה דמשתעי קרא לא פליגי רבנן עליה דרבנן מודו דאסור בהנאה ולהכי פסק הכי:

המוצא כסות וכלים וכו'. שם בפרק רבי ישמעאל (דף נ''א ע''ב) מצא בראשו מעות כסות וכלים הרי אלו מותרים פרכילי ענבים וכו' וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי מזבח אסור. ובגמרא אמר רב אסי בר חייא כל שהוא לפנים מן הקילקלין אפילו מים ומלח אסור חוץ לקילקלין דבר של נוי אסור שאינו של נוי מותר אמר רבי יוסי בר חנינא נקטינן אין קילקלין וכו' ולכאורה נראה לפרש דפרכילי ענבים לא קאי אמצא בראשו אלא אפילו מצא אצלו ועל דא קאמר רב אסי דכי קאמר מתניתין דקרב לגבי מזבח אסור ואפילו שהוא דרך בזיון דומיא דרישא היינו לפנים מן הקילקלין וז''א אפילו מים ומלח כלומר שהוא דבר הקרב לגבי מזבח ואינו נוי אבל חוץ לקילקלין אפילו קרב לגבי מזבח של נוי אסור שאינו של נוי מותר. ורבינו כתב שתוך הקילקלין אפילו שאינו קרב לגבי מזבח. ולדידיה קשה מאי דאמרו בגמרא אפילו מים ומלח דמשמע דומיא דהני דהוי קרב לגבי המזבח. ועוד נראה דהוא ז''ל מפרש פרכילי ענבים דקאי ארישא והטעם משום דכיון דקאמר מעיקרא מצא בראשו מעות או כלים מותרים פרכילי ענבים וכו' משמע דפרכילי ענבים ארישא קאי דאי מלתא באנפי נפשא הוא הל''ל מצא פרכילי ענבים וכו' שהוא ענין בפני עצמו. ויש להקשות על דבריו דא''כ דבעינן ראשו כי אמרינן בפעור ומרקוליס דחוץ כבפנים דמי ע''כ נמי בעינן ראשו ואיך כתב הוא כל הנמצא עמהן בין בפנים בין בחוץ וכו' דמשמע שהוא עמהם אצלו אע''פ שאינו עליו הא מכל מקום בראשו בעינן וכ''ת דס''ל דבפנים לא בעינן ראשו דקרב לגבי המזבח מנין לו כן הא בגמרא לא אמרו אלא אפילו מים ומלח שאינו דבר של נוי אבל מ''מ ראשו בעינן. ועיין בבית יוסף שהוא פירש דברי רבינו באופן שיתורץ כל זה. ומ''ש במשנה מצא בראשו לא קאי אמתניתין דלעיל כמו שפירש''י ז''ל דקאי אמרקוליס דלפי המסקנא לא קאי אלא אשאר עבודת כוכבים x:

מרחץ שיש בה וכו'. שם במשנה (דף מ''ד ע''ב) אמרו שלשה טעמים. האחד אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי. השני אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי וכו'. השלישי אם נותנין לך ממון הרבה וכו' זו עומדת על הביב וכו'. ורבינו כתב השני טעמים וז''ל מפני שהיא נעשית שם לנוי ולא לעבודה וכו' והיינו הטעם שאמר אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומר נעשה אפרודיטי נוי למרחץ. ומ''ש ולא בזמן שמבזין וכו' כגון זו שעומדת על הביב וכו', הוא הטעם האחר. והטעם של אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי לא הוזכר בדברי רבינו והוא תימא ועוד שאלו השני טעמים עירב ועשה מהם טעם אחד: ונראה שהוא מפרש שמה שאמרו במשנה דבר אחר אם נותנין לך ג''כ הוא להביא ראיה שהיא נעשית לנוי ואמר אפרודיטי נוי למרחץ ואמר לו הנה לך ראיה שהרי אם נותנין לך ממון הרבה וכו' אלא ודאי שעכ''פ צריך אתה לומר שהיה שם לנוי והשתא אתי שפיר שכתב הרמב''ם ז''ל הטעם של דבר אחר וכו'. זה נ''ל בדעתו ז''ל: