Chap. 6
1
א לְעוֹלָם אוֹמְדִין דַּעַת הַנּוֹתֵן. אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מַרְאִין סוֹף דַּעְתּוֹ עוֹשִׂין עַל פִּי הָאֹמֶד אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא פֵּרֵשׁ. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָלַךְ בְּנוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע שֶׁמֵּת וְכָתַב כָּל נְכָסָיו לְאַחֵר מַתָּנָה גְּלוּיָה גְּמוּרָה וְאַחַר כָּךְ בָּא בְּנוֹ אֵין [א] מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת. שֶׁהַדְּבָרִים מוֹכִיחִין שֶׁאִלּוּ יָדַע שֶׁבְּנוֹ קַיָּם לֹא הָיָה נוֹתֵן כָּל נְכָסָיו. לְפִיכָךְ אִם שִׁיֵּר מִנְּכָסָיו כָּל שֶׁהוּא בֵּין קַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת:
Maguide Michneh (non traduit)
לעולם אומדין דעת הנותן וכו' כיצד מי שהלך וכו'. פרק יש נוחלין (דף קל''ב) ברייתא ובפרק מי שמת (דף קמ''ז:) נפסקה הלכה כר''ש בן מנסיא דאמר הכין ובכל נכסיו בדוקא: לפיכך אם שייר וכו'. מפורש בברייתא כל נכסיו. ואל יקשה עליך מ''ש רב נחמן במי שמת (דף ק''כ:) חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואינו מונה דין זה עמהם מפני שכבר מנה שכיב מרע דתנן שכ''מ שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה ועל אותה משנה אמרו בגמ' מאן תנא דאזיל בתר אומדנא אר''נ ר''ש ב''מ דתניא מי שהלך בנו למדינת הים וכו' אלמא דינן שוה וכי היכי דהתם הוי שיור אפילו מטלטלין ה''ה הכא וזה פשוט:
2
ב וְכֵן הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו מַתָּנָה לְאֶחָד מִבָּנָיו [ב] בֵּין שֶׁהָיָה בָּרִיא בֵּין שֶׁהָיָה שְׁכִיב מֵרַע. אֲפִלּוּ הָיָה בֵּן קָטָן הַמֻּטָּל בָּעֲרִיסָה לֹא עָשָׂהוּ אֶלָּא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. וַהֲרֵי הוּא בְּכָל הַנְּכָסִים כְּאֶחָד מֵאֶחָיו. אֻמְדַּן דַּעַת הוּא שֶּׁלֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לִהְיוֹת אֶחָיו נִשְׁמָעִין לוֹ. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא בֵּין קַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין זָכָה הַבֵּן בְּמַתָּנָה:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן הכותב נכסיו מתנה לאחד וכו'. בפרק יש נוחלין (דף קל''א:) אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופא בנו קטן מאי וכו' אמר שמואל אפילו קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפוטרופא פשיטא בנו ואחר אחר משום מתנה ובנו משום אפוטרופא אשתו ואחר אחר למתנה ואשתו אפוטרופא ואשתו ארוסה ואשתו גרושה דברי הכל קנו. איבעיא להו אשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא בכולהו לא קנו לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה ואיכא מאן דפליג. ופסק בהלכות והלכתא כרבינא. ואיבעיא להו אם היה הנותן בריא מהו ולא איפשיט. וכתב אבן מיגש ז''ל הילכך לקולא עבדינן ולא עשאן אלא כאפוטרופא עכ''ל: אפילו היה בן קטן וכו'. איכא מאן דאמר דדוקא איכא קטנים אחרים שצריכים לאפוטרופוס הא בגדולים שאין צריכין לאפוטרופוס קנה וליתא. וכן הסכימו ז''ל דבכל גוונא לא קנה:
3
ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּתַב לְבֵן בֵּין הַבָּנִים. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְבֵן בֵּין הַבָּנוֹת אוֹ לְבַת בֵּין הַבָּנוֹת אוֹ לְאֶחָד [ג] מִן הַיּוֹרְשִׁין בֵּין שְׁאָר הַיּוֹרְשִׁין. אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא שִׁיֵּר כְּלוּם מַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת:
Kessef Michneh (non traduit)
בד''א בשכתב לבן בין הבנים וכו'. כתב ה''ה ושם בהלכות ופרשו רבנן דוקא כותב וכו' והמחבר הביא מימרא כפשטה עכ''ל. ואני אומר דאשתמיטתיה לרב המגיד מ''ש רבינו בפ''ו מהל' נחלות דאם לא כן היה לו לכתוב ודעת רבינו כדעת הרי''ף:
Maguide Michneh (non traduit)
בד''א בשכתב וכו'. חילוק זה מבואר בהלכות מהכרח השמועות לפי שיטת הגאונים ז''ל ושאלו מה טעם לחילוק זה ואמרו הא מילתא כהלכתא בלא טעמא היא כדאיתא במי שמת ולית בה אלא מאי דאמרו רבנן. ושם בהלכות כתוב ופרשי רבנן דוקא כותב אבל שכ''מ שאמר יירשני פלוני בני קנה הכל דקי''ל כר''י בן ברוקה וכו' כדאיתא בהלכות והר''י ן' מיגש ז''ל נחלק עליהם ואמר דלא שנא כותב ול''ש אומר אלא ההיא דר''י בן ברוקה בשברר דבריו דלהקנאה גמורה איכוון ודרב יהודה כשלא ברר והמחבר הביא מימרא כפשטה. וכן יש מי שכתב שאם קנו מידו קנו שאין קניין לאפוטרופסות:
4
ד וְכֵן הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ בֵּין בָּרִיא בֵּין שְׁכִיב מֵרַע אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ לֹא עֲשָׂאָהּ אֶלָּא [ד] אַפּוֹטְרוֹפָּא עַל יוֹרְשָׁיו. בֵּין שֶׁהָיוּ יוֹרְשֵׁי בָּנָיו מִמֶּנָּה אוֹ מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת אוֹ אֶחָיו אוֹ שְׁאָר יוֹרְשָׁיו. וְאִם שִׁיֵּר כָּל שֶׁהוּא בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין קָנְתָה כָּל שֶׁכָּתַב לָהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן הכותב כל נכסיו לאשתו וכו'. כתב הר''ן מדברי הרמב''ם שהוא מפרש לומר דלא בעי אלא מילתא דרב ולא מילתא דשמואל ולא דר' יוסי בר' חנינא אלא כיון שעשאה שותף בין הבנים ולא מיחת איבדה כתובתה והלשון הזה נוח לי דכיון דאמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל ואמר רבי יוסי בר' חנינא מר כמאן סבירא ליה אם איתא דס''ל כחד מינייהו הוה ליה לומר אנא כפלוני ס''ל מדקאמר שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים וכו' ש''מ דלאקולי טפי מכולהו אתא עכ''ל:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן הכותב כל נכסיו לאשתו בין וכו'. כבר נתבאר: ואם שייר כל שהוא וכו'. במי שמת בכלל החמשה וה''ה בבנו וכמ''ש. וכן כתבו ז''ל ופשוט הוא:
5
ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּנְשׂוּאָה. אֲבָל אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה אוֹ לִגְרוּשָׁה אַף עַל פִּי שֶּׁלֹא שִׁיֵּר כְּלוּם הֲרֵי הִיא כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם וּמַתְּנָתוֹ קַיֶּמֶת:
Maguide Michneh (non traduit)
בד''א באשתו וכו'. כבר נתבאר:
6
ו הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְאֶחָד מִבָּנָיו וּלְאַחֵר [ה]. זֶה הָאַחֵר קָנָה חֲצִי הַנְּכָסִים בְּמַתָּנָה. וְנִשְׁאַר הַחֵצִי לְבָנָיו. וְהַבֵּן שֶׁנָּתְנוּ לוֹ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס מִנָּהוּ עַל שְׁאָר אֶחָיו:
Maguide Michneh (non traduit)
הכותב כל נכסיו וכו'. כבר נתבאר:
7
ז וְכֵן אִם כָּתַב כָּל נְכָסָיו לְאִשְׁתּוֹ וּלְאַחֵר. זֶה הָאַחֵר קָנָה מֶחֱצָה וְאִשְׁתּוֹ אַפּוֹטְרוֹפָּא עַל מֶחֱצָה:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן אם כתב וכו'. כבר נתבאר:
8
ח כָּל אִשָּׁה שֶׁקָּנְתָה כָּל נִכְסֵי בַּעְלָהּ בְּמַתָּנָה. אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ וְתִקָּרַע. לְפִיכָךְ אִם יָצָא שְׁטַר חוֹב עָלָיו וְהָלְכוּ כָּל הַנְּכָסִים בְּחוֹבוֹ שֶׁקָּדַם הַמַּתָּנָה תִּשָּׁאֵר הִיא בְּלֹא כְּלוּם וְלֹא תִּקַּח בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁקָּדְמָה הַחוֹב. שֶׁאֻמְדַּן דַּעַת הוּא שֶׁבַּהֲנָאָה שֶׁבָּאָה לָהּ בִּשְׁמוּעָה זוֹ שֶׁכָּתַב לָהּ כָּל נְכָסָיו אִבְּדָה כָּל זְכוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּנְּכָסִים חוּץ מִמַּתָּנָה זוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
כל אשה שקנתה כל נכסי בעלה במתנה וכו'. פי' במתנה גמורה ולא במינוי אפוטרופסות דבמינוי אפוטרופסות לא אבדה כתובתה וזה שאמרו שם בשרצו להוכיח בעיין דבריא דלעיל מהא דהכותב כל נכסיו לאשתו אמרו במאי אילימא בשכ''מ והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופא פירוש ולא קנתה ולא תקנה ולא תקרע כתובתה וכן הסכימו ז''ל: לפיכך אם יצא עליה חוב וכו'. מפורש שם הדין והטעם בהלכות:
9
ט וְכֵן הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו בֵּין זְכָרִים בֵּין נְקֵבוֹת בֵּין [ו] בָּרִיא בֵּין שְׁכִיב מֵרַע וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ עִמָּהֶן קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. הוֹאִיל וְעָשָׂה אוֹתָהּ שֻׁתָּף בֵּין הַבָּנִים וְלֹא מָחֲתָה אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת מִנְּכָסִים אֵלּוּ כְּלוּם. אֲבָל מִנְּכָסָיו שֶׁיָּבוֹאוּ לוֹ אַחַר אֵלּוּ נוֹטֶלֶת מֵהֶן כְּתֻבָּתָהּ:
Maguide Michneh (non traduit)
וכן הכותב כל נכסיו לבניו וכו'. שם ביש נוחלין הביאו המשנה שבמס' פאה ומסקנא דמילתא דא''ל רבא לרב נחמן מר כמאן ס''ל א''ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה ופי' דוקא שמעה ולא מיחה הא לאו הכי לא אבדה כתובתה אבל לא בעינן שתקבל בפירוש ולשון המחבר בפירוש המשנה פ''ג ממס' פאה כך הוא, זה הענין הוא על שני תנאין. האחד מהן שכלל אותה בחילוק נכסיו עם בניו כגון שיכתוב להם לפלוני כך לפלוני כך ולפלונית כך והיא שומעת ושותקת ולא תערער כגון שתאמר כתובתי אני גובה והראיה על זה מה שאמרו אבדה כתובתה ולא אמר איבדה ר''ל כי בשתיקותא כשחלק לה עם הבנים אבדה מה שיש לה לקבל בכתובתה. ותנאי השני שיהיה שכ''מ אבל אם יהיה בריא תקח כל מה שיש בכתובתה אלא א''כ יוציא שטר (עליה) שהיא נתנה או קבלה עכ''ל. פירש דברי רב נחמן כת''ק ובשותקת ור' יוסי חולק אפילו לא כתבו בדבר צוואה. ור''ש ז''ל והר''י ן' מג''ש ז''ל פירשו ג''כ הא דרב נחמן בשותקת וכן משמע הלשון אבל בעל המאור ובעל העיטור ור''ח ז''ל פירשוה דוקא היתה שם וקבלה בתורת השותפות שאין קושרין שותפות אלא ברצון שניהם ודברי המחבר עיקר. אבל מ''ש כאן בין בריא הוא הפך דבריו שבפירוש המשנה והדין הוא בעיא דלא איפשיטא בגמרא ביש נוחלין ובפירוש המשנה סבר הרב ז''ל לומר דהעמד שטר על חזקתו ואינו נפסל אלא בראיה ברורה וכאן הסכים לאמת דאדרבה היא המוציאה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי לדעת ב''ה כדאיתא ביבמות פרק החולץ וכן כתב ר''ש ז''ל וז''ל ובבריא אוקימנא בתיקו וכיון דמספקא לן המוציא מחבירו דהיינו אשה עליה להביא ראיה דבכל דין אמרי' מאן דתפיס תפיס ע''כ: אבל מנכסים שיבאו לו וכו'. פשוט שם דאמרינן אילו הדר קני מי לית ליה וזה פשוט שלא כדברי אבן מיג''ש שפירשה דוקא בבריא דאי בשכ''מ אפי' קנה נכסים לאחר מכאן אינה גובה ובודאי שאין זה עיקר וכן פי' ר''פ ומוכרח בסוגיא:
10
י כָּתַב לָהּ עִמָּהֶן מִטַּלְטְלִין בִּלְבַד אוֹ שֶׁשִּׁיֵּר לְעַצְמוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא. כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת. וְתַקָּנַת הַגְּאוֹנִים הִיא שֶׁאֲפִילוּ שִׁיֵּר מִטַּלְטְלִים כָּל שֶׁהוּא. שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת מִמַּה שֶּׁשִּׁיֵּר אֲנִי גּוֹבָה וּמִתּוֹךְ שֶׁתֵּרֵד לְמַה שֶּׁשִּׁיֵּר תֵּרֵד לִשְׁאָר נְכָסִים וְתִטְרֹף:
Maguide Michneh (non traduit)
כתב לה עמהן מטלטלין בלבד. מפורש שם: או שייר לעצמו קרקע וכו'. כל זה מפורש שם (דף קל''ג) בההוא דשייר דיקלא דאסיקנא מגו דנחתא אחד דיקלא נחתא לכולהו נכסי: ותקנת גאונים ז''ל. פירוש כבר נתבאר בהל' אישות פי''ו שאין האשה גובה כתובתה ממטלטלין אחר מיתת בעלה מדין הגמרא וכיון שכן כששייר מטלטלין לבד אבדה כתובתה דליכא למימר בהו מגו דלא טרפא להו. וזה נ''ל שהוא פירוש מה שאמרו פרק מי שמת בכולהו מטלטלי הוי שיור לבר מכתובת אשה במקרקעי תקינו לה רבנן במטלטלי לא תקינו לה רבנן. אבל הגאונים התקינו שתגבה אפי' מן המטלטלין כמו שנתבאר שם והילכך י''ל מגו דנחתא אמטלטלין ששייר נחתא אכולהו נכסי וזה פשוט:
11
יא הַכּוֹתֵב כָּל נְכָסָיו לְבָנָיו וְכָתַב לְאִשְׁתּוֹ חֵלֶק עִמָּהֶן. וּמֵת אֶחָד מִן הַבָּנִים בְּחַיֵּי אָבִיו. הֲרֵי זוֹ תִּגְבֶּה כְּתֻבָּתָהּ מֵחֵלֶק זֶה שֶׁמֵּת. שֶּׁלֹא אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ אֶלָּא מִלִּטְרֹף מֵהֶן:
Maguide Michneh (non traduit)
הכותב כל נכסיו וכו'. מעשה מפורש שם (דף קל''ב) ופירוש מלטרוף מהם מן היורשין וכתב ר''ש ז''ל בדין זה דלאו דוקא בניו דה''ה שאר יורשין ואורחא דמילתא נקט וכן אין דין זה אלא דוקא בכתובתה ומקולי כתובה אבל בב''ח ודאי לא אבד זכותו בשותק וכן כתבו ז''ל:
12
יב הָרוֹצָה לְהִנָּשֵׂא וְכָתְבָה כָּל נְכָסֶיהָ בֵּין לִבְנָהּ בֵּין לְאַחֵר. וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת וְנִתְגָּרְשָׁה אוֹ שֶׁמֵּת [ז] בַּעְלָהּ. מַתְּנָתָהּ בְּטֵלָה שֶׁזּוֹ מַבְרַחַת [ח] הִיא וְלֹא כָּתְבָה כָּל נְכָסֶיהָ אֶלָּא לְהַבְרִיחַ מִבַּעְלָהּ שֶּׁלֹא יִירָשֶׁנָּה. וּכְשֶׁתִּהְיֶה צְרִיכָה לָהֶן יַחְזְרוּ לָהּ. לְפִיכָךְ אִם מֵתָה הִיא בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ קָנָה הַמְקַבֵּל מַתָּנָה אֶת הַכֹּל. וְאִם שִׁיְּרָה כְּלוּם אֲפִלּוּ מִטַּלְטְלִין מַתְּנָתָהּ קַיֶּמֶת וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת:
Maguide Michneh (non traduit)
הרוצה לינשא וכתבה כל וכו'. זהו דין מברחת ועיקרו בכתובות ר''פ האשה שנפלו לה נכסים (דף ע''ט) ואיתיה בפרק מי שמת (דף קנ''א) וכבר הכריח שם הרב אבן מיג''ש ז''ל דאפי' לא אמרה לעדים דבר אלא נתנה מתנה סתם ואח''כ נשאת קרויה מברחת והתם מקשינן בפרק האשה [טעמא דכתבה לה הכי הא לא כתבה לה הכי קננהו לוקח פירוש לוקח מקבל המתנה ואקשינן תו] ואי לא קננהו לוקח פירוש לוקח [מקבל מתנה] ניקנהו בעל ופריק לה. וכתב הרשב''א מדמקשינן הכי ש''מ דיכולה לחזור בה אפילו בעומדת תחת בעלה דאי לא היכי אקשינן ניקנינהו בעל והא כל שעומדת תחתיו מתנתה קיימת וקנה לוקח ומדמשנינן עשאום כנכסים שאינן ידועים לבעל דקדק ר''ת ז''ל דדוקא מברחת דסגי לה בהכי אמרינן דלא קנה לוקח שלא היתה מתנה אלא כדי להבריחן מבעלה הא במבריח נכסיו מחמת שהוא רוצה ללוות או שרוצה לישא אשה כדי שלא ישתעבדו נכסיו להן קנה לוקח שהרי א''א שלא יקנה לוקח ולא ישתעבדו לבעל חוב של נותן עכ''ל: לפיכך אם מתה בחיי בעלה וכו'. זה מוסכם ופשוט דלהכי כתבה השטר: ואם שיירה וכו'. מפורש שם ובפ' מי שמת מבואר דאפי' מטלטלין וכתב אבן מיג''ש ז''ל במי שמת דדינא דמברחת דוקא בשלא כתבה לו מתנה גמורה מתנת עלמין אבל אם כתבה לו כן קנה לגמרי אלא א''כ גלתה דעתה דמשום דבעיא לאינסובי הוא דקא כתבה להו הא לאו הכי כיון שכתבה מתנת עלמין קנה, אלו דבריו. ועכשיו הורגלו לכתוב בכל שטרי מתנה, ונראין הדברים שהכל לפי ראות הדיינין שאי אפשר לומר באשה שתדע נוסח השטרות שכותבי השטרות מורגלין לכתוב ועד שיעידו שכך אמרה להם בפירוש לא קנה ואם רואין שידעה ולא מחתה אע''פ שלא אמרה להן בפירוש אפשר לומר שתהא מתנתה קיימת עכ''ל הרשב''א ז''ל:
13
יג כָּל הַנּוֹתְנִין כָּל נִכְסֵיהֶם. מִשֶּׁתִּבָּטֵל הַמַּתָּנָה וְיַחְזְרוּ כָּל הַנְּכָסִין לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים אֵין הַמְקַבֵּל מַתָּנָה מַחְזִיר פֵּרוֹת. שֶׁאֲפִילוּ נָתַן הָאָדָם מַתָּנָה בְּפֵרוּשׁ עַל מְנָת לְהַחְזִיר כָּל יְמֵי חַיֵּי פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת כָּל זְמַן הַמַּתָּנָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Maguide Michneh (non traduit)
כל הנותנין וכו'. זהו פשוט כל זמן שאין המתנה בטעות שתהא בטילה מעיקרא וראיה מנותן בפירוש על מנת להחזיר ובודאי דלא עדיף סתמו מפירושו:
14
יד מִי שֶׁשָּׁלַח כֵּלִים [ט] מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר יִנָּתְנוּ אֵלּוּ לְבָנַי. הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּתְנוּ לַבָּנִים וְלַבָּנוֹת. הָרָאוּי לַבָּנִים כְּגוֹן סְפָרִים וּכְלֵי מִלְחָמָה לַבָּנִים. וְהָרָאוּי לַבָּנוֹת כְּגוֹן כְּלֵי מֶשִׁי הַצְּבוּעִים וַחֲלִי זָהָב יִטְּלוּם הַבָּנוֹת. הָיוּ רְאוּיִין לִזְכָרִים וְלִנְקֵבוֹת יִטְּלוּ אוֹתָן הַזְּכָרִים. וְכֵן הַמְשַׁלֵּחַ כֵּלִים לְבֵיתוֹ סְתָם וְהָיוּ בָּהֶן כֵּלִים הָרְאוּיִין לְבָנוֹת. יִטְּלוּ אוֹתָן בְּנוֹתָיו. אֻמְדַּן דַּעַת הוּא שֶׁלָּהֶן שָׁלַח. וְאִם אֵין לוֹ בָּנוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ בְּנוֹתָיו נְשׂוּאוֹת. יִטְּלוּ אוֹתָן נְשֵׁי בָּנָיו. שֶׁהַדַּעַת נוֹטָה שֶׁלָּהֶן שָׁלַח:
Kessef Michneh (non traduit)
מי ששלח כלים וכו'. נראה שמפרש רבינו דהא דאמור בירושלמי בנותיו בכלל היינו לומר שאם יש בהם דברים שאינם ראויים אלא לבנות ינתנו להן אבל בדברים שאינם ראויים אלא לזכרים אין לבנות חלק בהם וכדא''ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות דאל''כ היה הירושלמי חולק עם גמרא דידן:
Maguide Michneh (non traduit)
מי ששלח וכו'. במי שמת (דף קמ''ג:) ההוא דשדר פסקי דשיראי לביתיה א''ר אמי הראויין לבנים לבנים הראויין לבנות לבנות ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתא שדר ואי בנתיה לא אינסיבן לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה. ירושלמי פ' שני דייני גזרות הרי שהיה נתון במדינת הים ואמר תנו אלו לבני בנותיו בכלל ואם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל ע''כ בהלכות. ודין המיתה יתבאר פי''ח. ומ''ש המחבר היו ראויין לזכרים ונקבות יטלו אותן הזכרים. פשוט הוא שדעתו קרובה אצל בנו יותר מבתו שהרי אפילו באשת בנו דעתו קרובה יותר מבתו הנשואה והטעם מפני שעל בנו לפרנסה כ''ש בבנו ובבתו שדעתו קרובה יותר אצל הבן: וכן המשלח וכו'. כבר ביארנו זה:
15
טו הַמַּשִּׂיא בְּנוֹ גָּדוֹל לִבְתוּלָה בַּבַּיִת קָנָה הַבַּיִת. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִשּׂוּאִין [י] רִאשׁוֹנִים לְזֶה הַבֵּן. וְלֹא הִשִּׂיא הָאָב בֵּן אַחֵר קֹדֶם לוֹ וְלֹא שִׁיֵּר הָאָב בְּזֶה הַבַּיִת שֶׁיִּחֵד לוֹ כְּלוּם. וּדְבָרִים אֵלּוּ כַּהֲלָכָה שֶׁאֵין לָהֶם [כ] טַעַם הֵם. וְנָגְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר הַזֶּה מֵאֻמְדַּן הַדַּעַת. שֶׁמֵּרֹב שִׂמְחָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ גָּמַר וְהִקְנָהוּ הַבַּיִת. שֶׁהֲרֵי לֹא שִׁיֵּר בָּהּ לְעַצְמוֹ כְּלוּם. לְפִיכָךְ אִם שִׁיֵּר שָׁם אֲפִלּוּ פַּךְ אֶחָד לֹא קָנָה הַבַּיִת. יִחֵד לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַּיִת אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁיֵּר בַּבַּיִת כְּלִי אֶחָד לְעַצְמוֹ אוֹ הָיָה לוֹ שָׁם אוֹצָר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. קָנָה כְּלֵי הַבַּיִת אֲבָל הַבַּיִת לֹא קָנָה:
16
טז יִחֵד לוֹ בַּיִת וַעֲלִיָּה. בַּיִת קָנָה עֲלִיָּה לֹא קָנָה. וְכֵן אִם יִחֵד לוֹ בַּיִת [ל] וְאַכְסַדְרָה בַּיִת קָנָה אַכְסַדְרָה לֹא קָנָה. שְׁנֵי בָּתִּים זֶה לְפָנִים מִזֶּה לֹא קָנָה אֶלָּא הָאֶחָד שֶׁנָּשָׂא בּוֹ:
Maguide Michneh (non traduit)
(טו־טז) המשיא בנו וכו'. שם במי שמת (דף קמ''ד) אר''ח המשיא אשה לבנו הגדול בבית קנאו ודוקא גדול ודוקא בתולה ודוקא אשתו ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון פשיטא ייחד לו אביו בית ועלייה בית קנה עלייה לא קנה פי' כיון שאין העלייה משועבדת לבית בית ואכסדרה מהו מי אמרינן כיון דשייכא בהדי בית דדרך אכסדרה נכנסין לבית קנה אף האכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו תיקו וכיון דמספקא לית ליה ואקשינן אדר''ח מדתני' ייחד לו אביו בית וכלי בית כלי בית קנה בית לא קנה וקשיא לרבי חנינא דאמר קנה בית ופריק רבי ירמיה כן כי אמרי' דבית לא קנה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם ובה''ג קנה כלי בית לבד ולא הבית ומסקנא רב אשי אנסביה לבריה ותלא ליה אשישא דמשחא פירש פך שמן ותלהו בבית כדי שלא יקנה הבית ואמרי' התם תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא הא: ייחד לו בית וכו'. כבר נתבאר זה ומלשון אף על פי שכתב נראה שאם לא שייר בבית כלי לעצמו וייחד לו בית וכלי בית קנה הכל ועיקר: ייחד לו בית וכו'. כבר נתבאר: וכן אם ייחד וכו'. כבר נתבאר:
17
יז כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּנִשּׂוּאִין שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁהָיָה בֵּינֵיהֶם שִׁדּוּכִין וּפָסַק זֶה עַל יְדֵי בְּנוֹ וְזֶה עַל יְדֵי בִּתּוֹ. וְאָמְרוּ כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ. כָּךְ וְכָךְ. וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ. כָּךְ וְכָךְ. וְעָמְדוּ וְקִדְּשׁוּ. קָנוּ בַּאֲמִירָה. וְאֵין קוֹנִין בַּאֲמִירָה זוֹ עַד שְׁעַת נִשּׂוּאִין שֶׁכָּל הַפּוֹסֵק דַּעְתּוֹ לִכְנֹס. וּצְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ הַדְּבָרִים שֶׁהֵן פּוֹסְקִין מְצוּיִין בִּרְשׁוּתוֹ. שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶּׁלֹא בָּא לָעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. * וּדְבָרִים אֵלּוּ לֹא נִתְּנוּ לְהִכָּתֵב. לְפִיכָךְ אֵינָן כִּשְׁטָר עַד שֶׁיִּטְרֹף בָּהֶן:
Maguide Michneh (non traduit)
כבר ביארנו. פכ''ג מהל' אישות והדין הוא מימרא פ' הנושא בכתובות (דף ק''ב) ושם פכ''ג חילק הרב בין אם היה הבן הגדול או נשואין שניים: וצריכין שיהיו וכו' כמו שביארנו. פכ''ב מהל' מכירה: ודברים אלו לא ניתנו וכו'. הוא ז''ל מפרש לא ניתנו ליכתב האמור בהנושא אין כתיבתן עושה שטר לגבות מן המשועבדין שלא עלה על דעתם להשתעבד באמירה שלה משום הנאת איחתוני אלא אצל בני חורין ולא אצל משועבדין והילכך אפילו נכתב מהן שטר אינו טורף וכן נראית דעת הרי''ף ז''ל פירקא קמא דקידושין וכן דעת הרשב''א ז''ל ושיטה אחרת יש והוא הדעת הראשון הכתוב בהשגות וזה עיקר:
Raavade (non traduit)
ודברים אלו וכו' עד שיטרוף בהן. א''א דבריו מעורבים כי נראה מדבריו שהוא מפרש ניתנו להכתב או לא ניתנו אם צריכין ליכתב לגבות ממשועבדין או אין צריכין ליכתב ואח''כ אמר לפיכך אינו כשטר שיטרוף בהן וכיון שפשט שלא ניתנו ליכתב הרי הוא טורף בהם. ואולי הוא מפרש ניתנו ליכתב ולא נתן אם יש להם דין שט''ח או לא ואין דעות כל המפרשים שוות בזה עכ''ל:
18
יח הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה. אֲפִלּוּ קִדְּשָׁהּ בְּאֶלֶף דִּינָר. בֵּין שֶׁחָזְרָה הִיא בֵּין שֶׁחָזַר הוּא. בֵּין שֶׁמֵּת הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא. אֵין הַקִּדּוּשִׁין חוֹזְרִין [מ] לְעוֹלָם. אֶלָּא הֲרֵי הֵן מַתָּנָה גְּמוּרָה שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָרָה:
Maguide Michneh (non traduit)
המקדש את האשה וכו'. מפורש בגמ' פסק הלכה וכן בהלכות ואמרי' התם טעמא דאי הדרי גזרה שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה. וכתב הרמב''ן ז''ל בשם גאון ז''ל דבממאנת הדרי דתנן הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ומוטב שיאמרו קדושין תופסין באחותה אבל קטנה יוצאה בגט כיון דאסור בקרובותיה איתיה להאי טעמא ע''כ בחידושי הרשב''א ז''ל:
19
יט וְאִם הָיוּ קִדּוּשֵׁי טָעוּת חוֹזְרִין הַמָּעוֹת:
Maguide Michneh (non traduit)
ואם וכו'. פירוש שהוא טועה וסבור שיהיו קדושין והוא דבר כדאי לטעות ומפורש בהא דמקדש אחותו דאמרינן אדם יודע וכו' הא לאו הכי הדרי ואמרינן בהדיא פרק המדיר אפילו למאן דאמר דלא הדרי הני מילי קדושין ודאי אבל קדושי טעות לא וזה מבואר:
20
כ וְהַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹתוֹ [נ] הַמָּעוֹת מַתָּנָה. אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּעֲרָיוֹת וְאֵין זֶה טוֹעֶה אֶלָּא גָּמַר וְנָתַן לְשֵׁם מַתָּנָה:
Maguide Michneh (non traduit)
והמקדש אחותו וכו'. זה מחלוקת דרב ושמואל בהאיש מקדש (דף מ''ו:) ובפירקא קמא דמציעא (דף ט''ו:) דרב אמר מעות פקדון ופסק כשמואל דאמר מעות מתנה דהלכתא כוותיה בדיני:
21
כא * הַשּׁוֹלֵחַ סִבְלוֹנוֹת לְבֵית חָמִיו בֵּין מְרֻבִּין בֵּין מוּעָטִין. בֵּין שֶׁאָכַל שָׁם סְעוּדַת אֵרוּסִין בֵּין שֶּׁלֹא אָכַל. בֵּין שֶׁמֵּת הוּא בֵּין שֶׁמֵּתָה הִיא. אוֹ שֶׁחָזַר בּוֹ הָאִישׁ. יַחְזְרוּ הַסִּבְלוֹנוֹת כֻּלָּן חוּץ מִן הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה:
Kessef Michneh (non traduit)
השולח סבלונות לבית חמיו וכו'. נראה שרבינו מפרש דהא דתניא סבלונות העשויים ליבלות אין נגבין וכו' היינו בעשויים ליבלות ובלו. ודין כלים מועטים ששלח לה להשתמש בבית אביה וכו' שכתב היינו ייבא וסבתכא דתרגמו בגמרא אמתני' דשלח סבלונות מועטים כדי שתשמש בבית אביה:
Maguide Michneh (non traduit)
השולח סבלונות לבית חמיו וכו'. דעת הרב כדעת הרב רבו אבן מיגש ז''ל שפירש בהא דגרסינן במי שמת (דף קמ''ו:) יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין שמתה היא בין שמת הוא הדר ביה הוא סבלונות הדרי מיכלא ומשתיא לא הדרי הדרא בה איהי הדרא אפילו כישא דירקא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין להם דמי בשר בזול, ופי' ז''ל דהא דרבין בין אכל ללא אכל היא ואדחיה מתני' מקמי הא דרבין והכריח הרב ז''ל לפי שיטתו שאפילו כשאכל הוא ועוד כתב דכי אמר דסבלונות הדרי דוקא היכא דלא בלו אבל בלו לא והן הן דברי המחבר ושם שיטה אחרת:
Raavade (non traduit)
השולח וכו' עד חוץ מן המאכל וכו'. א''א תמה אני מועטין ואכל למה הדרי בב''ד ואי בשהן קיימין היא בעיא ולא איפשיטא הלכך אין נגבין בב''ד אלא אם תפס לא מפקינן מיניה חוץ מייבא וסבתכא ואם אכלתו לא הדרי ואפילו תפס מפקינן מיניה:
22
כב וְכֵן כֵּלִים מֻעָטִים שֶׁשָּׁלַח לָהּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם בְּבֵית אָבִיהָ. אִם נִשְׁתַּמְּשָׁה בָּהֶן וּבָלוּ אוֹ אָבְדוּ אֵינָן מִשְׁתַּלְּמִין. אֲבָל אִם הָיוּ קַיָּמִין חוֹזֵר הַכֹּל וְגוֹבֶה אוֹתָם בְּבֵית דִּין. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶּׁלֹא שְׁלָחָם אֶלָּא דֶּרֶךְ נוֹי בִּלְבַד:
23
כג חָזְרָה הִיא בָּהּ חוֹזֵר הַכֹּל. וַאֲפִלּוּ הַמַּאֲכָל וְהַמַּשְׁקֶה נוֹתֶנֶת דָּמָיו בְּזוֹל. וּכְבָר הִסְכִּימוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁאִם הָיוּ דְּמֵי מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה [שָׁוֶה] שִׁשָּׁה מִשְׁתַּלֶּמֶת אַרְבָּעָה אִם חָזְרָה בָּהּ. שֶּׁלֹא נָתַן לָהּ מַתָּנָה זוֹ אֶלָּא לְדַעַת שֶּׁלֹא תַּחְזֹר בָּהּ:
24
כד * הוֹרוּ רַבּוֹתַי שֶׁאִם הָיָה מִנְהַג הַמְּדִינָה שֶׁיַּעֲשֶׂה כָּל אָדָם סְעוּדָה וְיַאֲכִיל לְרֵעָיו אוֹ יְחַלֵּק מָעוֹת לַשַּׁמָּשִׁין וְלַחַזָּנִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְעָשָׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין כָּל הָעָם וְחָזְרָה בָּהּ מְשַׁלֶּמֶת הַכֹּל. שֶׁהֲרֵי גָּרְמָה לוֹ לְאַבֵּד מָמוֹן וְכָל הַגּוֹרֵם לְאַבֵּד מָמוֹן חֲבֵרוֹ מְשַׁלֵּם. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ לוֹ עֵדִים כַּמָּה הוֹצִיא. שֶׁאֵין זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל:
Maguide Michneh (non traduit)
הורו וכו'. אין בזה ראיה. ובהשגות א''א איני משוה עם רבותיו בזה שזאת הגרמה דומה למוכר זרעוני גנה ולא צמחו שאינו משלם לו ההוצאה וכללו של דבר וכו'. ויש לתרץ שאינו דומה לזריעה ששם היה מוציא בהן הוצאות כדי להרויח בהן ולפיכך אינו בדין שישלם זה מה שהוציא כדי להרויח אבל כאן לא היתה כוונתו להשתכר בדבר אלא להתנהג כמנהג העיר וכיון שהוא נסמך עליה והיא חזרה בה בדין הוא שתשלם וכ''נ שאינו דומה למה ששנינו בתוספתא הלוקח קנקנים מחבירו ונמצאו פטסאות ונשתברו חייב להעמיד לו דמי קנקנים אבל לא דמי יין דהתם היה מתכוין ליהנות בתשמישן. זה נראה דעת המחבר וצריך עיון:
Raavade (non traduit)
הורו רבותי שאם היה מנהג וכו' עד נשבע ונוטל. א''א איני משוה עם רבותיו בזה וזאת הגרמה דומה לזרעוני גנה ולא צמחו שאינו משלם לו (אלא) ההוצאה. וכללו של דבר אבוד ממון שבעל הממון עושה אותו אע''פ שגרם לו זה פטור עכ''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source