Chap. 11
1
א שִׁנּוּי יֵשׁ בְּשִׁגְגַת טֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר כְּרֵתוֹת. שֶׁכָּל הַכְּרֵתוֹת כֵּיוָן שֶׁשָּׁגַג וְנוֹדַע לוֹ בַּסּוֹף שֶׁחָטָא אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה הֲרֵי זֶה חַיָּב חַטָּאת. אֲבָל בְּטֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יְדִיעָה לַטֻּמְאָה וִידִיעָה לַקֹּדֶשׁ אוֹ לַמִּקְדָּשׁ בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה לַטֻּמְאָה וִידִיעָה לַקֹּדֶשׁ אוֹ לַמִּקְדָּשׁ בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַיִם. כֵּיצַד. נִטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ שֶׁנִּטְמָא וְשֶׁהָיָה טָמֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אוֹ שֶׁנִּכְנַס. וְשֶׁקֹּדֶשׁ הָיָה זֶה שֶׁאֲכָלוֹ אוֹ מִקְּדָשׁ הָיָה זֶה שֶׁנִּכְנַס לוֹ. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִקָּרְבָּן עַד שֶׁיֵּדַע שֶׁנִּטְמָא [וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ] וְשֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס אוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל. כֵּיצַד. נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא וְיָדַע שֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְשָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ. אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְשָׁכַח שֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ אוֹ שֶׁזֶּה בְּשַׂר קֹדֶשׁ וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא טָמֵא וְנִכְנַס אוֹ אָכַל. אוֹ שֶׁשָּׁגַג אוֹ שָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְשָׁכַח שֶׁזֶּה בְּשַׂר קֹדֶשׁ וְשֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ וְנִכְנַס אוֹ אָכַל וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ דְּבָרִים שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ. הֲרֵי זֶה מֵבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּכָל צַד וְצַד מִשֵּׁשׁ מַחֲלוֹקוֹת אֵלּוּ. וּמִנַּיִן שֶׁדִּין שִׁגְגַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו כָּךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁאָר שְׁגָגוֹת נֶאֱמַר (ויקרא ד־כז) 'בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁם' (ויקרא ד־כח) 'אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא'. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע בַּסּוֹף אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בַּתְּחִלָּה. וּבְטֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו נֶאֱמַר (ויקרא ה ג־ד) 'וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם' מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִכְּלָל שֶׁהָיְתָה שָׁם יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְנֶאֱמַר וְהוּא יָדַע [וְאָשֵׁם] הָא לָמַדְתָּ שֶׁהוּא צָרִיךְ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וִידִיעָה בַּסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַיִם:
Kessef Michneh (non traduit)
שינוי יש בשגגת טומאת מקדש וקדשיו וכו' אבל בטומאת מקדש וקדשיו וכו' בסוף והעלם בינתיים וכו'. משנה בפ''ק דשבועות ובתוספתא פ''ה דזבחים שהפיגול והנותר בידיעה אחת והטומאה בשתי ידיעות. ומ''ש כיצד נטמא וידע שנטמא וידע שזה מקדש וזה קדש וכו'. משנה בפ''ב דשבועות (דף י''ד): ומנין שדין שגגת מקדש וקדשיו כך הוא וכו'. ברייתא בפ''ק דשבועות (דף ד') וכרבי דסבר כר' ישמעאל דמחייב על העלם הטומאה ועל העלם המקדש וסבר כר''ע דבעי ידיעה בתחלה ובסוף:
2
ב נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא [וְיָדַע שֶׁזֶּה קֹדֶשׁ וְשֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ] אֲבָל לֹא יָדַע בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא וְשָׁכַח שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ וְנוֹדַע לוֹ אַחַר שֶׁנִּכְנַס אוֹ אַחַר שֶׁאָכַל בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא [הֲרֵי זֶה חַיָּב קָרְבָּן] אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בַּתְּחִלָּה בְּאֵי זֶה אָב נִטְמָא הוֹאִיל וְיָדַע שֶׁהוּא טָמֵא הֲרֵי הָיְתָה שָׁם יְדִיעַת טֻמְאָה בַּתְּחִלָּה. אֲבָל אִם נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ הִלְכוֹת טֻמְאָה. כְּגוֹן שֶׁנִּטְמָא בְּכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וְיָדַע שֶׁהַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא וְלֹא יָדַע בַּשִּׁעוּר וְשָׁכַח שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ כְּלָל וְנִכְנַס אוֹ אָכַל וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ [שֶׁנָּגַע] בְּכַעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חַיָּב קָרְבָּן אוֹ פָּטוּר. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא רָאָה הַמִּקְדָּשׁ מִיָּמָיו וְלֹא הֵבִין מְקוֹמוֹ. אִם נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע בַּתְּחִלָּה שֶׁזֶּהוּ מְקוֹמוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא רָאָהוּ מֵעוֹלָם. וְאַחַר כָּךְ זָכַר הַטֻּמְאָה וְיָדַע שֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם יְדִיעָה שֶׁיֵּשׁ מִקְּדָשׁ בָּעוֹלָם יְדִיעָה. אוֹ עַד שֶׁיֵּדַע מְקוֹמוֹ תְּחִלָּה. יֵרָאֶה לִי שֶׁאֵלּוּ הַחַיָּבִים קָרְבָּן מִסָּפֵק אֵינָן מְבִיאִין קָרְבָּן שֶׁמָּא יַכְנִיסוּ חֻלִּין לַעֲזָרָה. וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא חַטַּאת הָעוֹף בָּאָה עַל הַסָּפֵק וְאֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת. מִפְּנֵי שֶׁהַמֵּבִיא אוֹתָהּ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים אָסוּר לֶאֱכֹל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר כִּפּוּרִים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן מִסָּפֵק:
Kessef Michneh (non traduit)
נטמא וידע שנטמא וכו'. במשנה סוף פ''ב דשבועות (דף י''ד:) פלוגתא דתנאי ופסק דלא כר''א דר''ע ור' ישמעאל פליגי עליה ובפלוגתא דר''ע ור' ישמעאל פסק כרבי ישמעאל דמחייב על העלם הטומאה ועל העלם המקדש משום דרבי סבר כוותיה כמ''ש בסמוך. ומה שכתב אבל אם נעלם ממנו הלכות טומאה כגון שנטמא בכעדשה מן השרץ וכו' וכן מי שלא ראה המקדש מימיו וכו'. בפ''ב דשבועות (דף י''ט) בעיי דלא איפשיטו:
3
ג מִי שֶׁנִּטְמָא בָּעֲזָרָה צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע תְּחִלָּה שֶׁנִּטְמָא וְשֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ. וְאִם נֶעְלָם מִמֶּנּוּ אַחֲרֵי כֵן שֶׁנִּטְמָא וַהֲרֵי הוּא זָכוּר שֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ. אוֹ שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ שֶׁזֶּה מִקְּדָשׁ וְלֹא שָׁכַח שֶׁנִּטְמָא. אוֹ שֶׁנִּתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וְזֶה. כְּשֶׁיִּוָּדַע לוֹ יָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְהוּא שֶׁיִּשְׁהֶה כַּשִּׁעוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת בִּיאַת מִקְּדָשׁ:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שנטמא בעזרה וכו'. משנה בפרק שני דשבועות (דף י''ד):
4
ד מִי שֶׁטִּמֵּא עַצְמוֹ בְּמֵזִיד וְלֹא שָׁהָה כַּשִּׁעוּר. הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם שִׁעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה לְאָנוּס בִּלְבַד אוֹ אַף לְמֵזִיד. וּלְפִיכָךְ אִם נֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְיָצָא וְלֹא שָׁהָה אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן. וְכֵן אִם תָּלָה עַצְמוֹ בַּאֲוִיר עֲזָרָה. הַדָּבָר סָפֵק אִם אֲוִיר עֲזָרָה כַּעֲזָרָה אוֹ אֵינוֹ כַּעֲזָרָה:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שטימא עצמו במזיד וכו' עד או אינו כעזרה. שם (דף י''ז) בעיי דלא איפשיטו:
5
ה מִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ בְּטֻמְאָה אוֹ לָאו אֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי. שֶׁאֵין מְבִיאִין קָרְבָּן עַל לֹא הוֹדַע אֶלָּא בְּכָרֵת שֶׁחַיָּבִין עַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת קְבוּעָה:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שנסתפק לו אם נכנס למקדש וכו'. משנה בפ''ק דכריתות תנן על אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע שלהם אשם תלוי חוץ מן מטמא מקדש וקדשיו מפני שהוא בעולה ויורד ומפרש בגמרא (דף ז') דהכי קאמר חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שאינו מביא אשם תלוי ופירש''י שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבועה כדמפרש בפ''ב דכריתות וחכ''א אין מביאין אשם תלוי אלא על הדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומפרש טעמא בגמרא דיליף מצות מצות מחטאת חלב:
6
ו מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי שְׁבִילִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְחָזַר וְהָלַךְ בַּשֵּׁנִי וּבְעֵת שֶׁהָלַךְ בַּשֵּׁנִי שָׁכַח שֶׁהָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנָּה טֻמְאָה זוֹ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ חַיָּב. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ בַּתְּחִלָּה יְדִיעָה גְּמוּרָה לַטֻּמְאָה אֶלָּא מִקְצָת יְדִיעָה שֶׁהֲרֵי לֹא יָדַע שֶׁהָלַךְ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין שֶׁבְּהִלּוּךְ שְׁנֵיהֶן יְהֵא טָמֵא בְּוַדַּאי וְאַף עַל פִּי כֵן חַיָּב חַטָּאת שֶׁמִּקְצָת יְדִיעָה כְּכָל יְדִיעָה. הָלַךְ בָּרִאשׁוֹן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ אוֹ אָכַל קֹדֶשׁ. פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק טָמֵא:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שהיו לפניו שני שבילין וכו' ובעת שהלך שכח שהלך בראשון וכו'. בפ''ד דכריתות (דף י''ח י''ט) פלוגתא דתנאי ופסק כת''ק: ומ''ש הלך בראשון ונכנס למקדש וכו'. שם בברייתא הנזכרת:
7
ז הִזָּה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי וְטָבַל וְאַחַר שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ הָלַךְ בַּשֵּׁנִי וְחָזַר וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּב. שֶׁהֲרֵי נִכְנַס כְּשֶׁהוּא טָמֵא לַמִּקְדָּשׁ בְּוַדַּאי אוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה אוֹ בְּפַעַם שְׁנִיָּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל יְדִיעָה מֵהֶן סְפֵק יְדִיעָה הִיא שֶׁהֲרֵי כָּל שְׁבִיל מֵהֶן סָפֵק הוּא כָּאן בְּטֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו עָשׂוּ סְפֵק יְדִיעָה כִּידִיעָה:
Kessef Michneh (non traduit)
ומה שכתב הזה שלישי ושביעי וטבל וכו'. בברייתא הנזכרת ופסק כתנא קמא ואליבא דר''י דאוקמה כרבנן:
8
ח * הָיָה טָמֵא וְאָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם נִכְנַסְתָּ לַמִּקְדָּשׁ וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם לֹא נִכְנַסְתִּי נֶאֱמָן וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאִם יִרְצֶה יֹאמַר מֵזִיד הָיִיתִי. אָמְרוּ לוֹ שְׁנַיִם טָמֵא הָיִיתָ כְּשֶׁנִּכְנַסְתָּ לַמִּקְדָּשׁ וּבְפָנֵינוּ נִטְמֵאתָ וְיָדַעְתָּ שֶׁאַתָּה טָמֵא אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בֵּין טֻמְאָה זוֹ שֶׁמְּעִידִין בָּהּ וּבֵין כְּנִיסָתוֹ לַמִּקְדָּשׁ יָמִים רַבִּים שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֹּאמַר כְּבָר טָבַלְתִּי הוֹאִיל וְהִכְחִישׁ אֶת הָעֵדִים וְאָמַר לֹא נִטְמֵאתִי מֵעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים וּמֵבִיא קָרְבָּן עַל פִּיהֶם. אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם לִידֵי מִיתָה חֲמוּרָה קַל וָחֹמֶר שֶׁיְּבִיאוּהוּ לִידֵי קָרְבָּן הַקַּל שֶׁהֲרֵי הִכְחִישָׁן:
Kessef Michneh (non traduit)
היה טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש וכו' אמרו לו שנים טמא היית כשנכנסת למקדש וכו'. בפרק ג' דכריתות (דף י''א:) תנן שנים אומרים אכלת (חלב) והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב אמר ר''מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו מה אם ירצה יאמר מזיד הייתי ודברי רבינו בשתי בבות אלו תמוהים דבבבא קמייתא כתב דברי חכמים שאם ירצה יאמר מזיד הייתי ובבבא שנית כתב דברי ר''מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה וכו'. ולבאר זה צריך להעתיק לשון הגמרא גרסינן התם (דף י''ב) איבעיא להו מ''ט דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש או דילמא משום דאמרינן מיגו דאי בעי אמר מזיד הייתי פטור כי אמר נמי לא אכלתי מהימן ופטור ומאי נ''מ למפשט מינה לטומאה דאי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה ל''ש טומאה חדשה ול''ש טומאה ישנה ואי אמרת טעמייהו דרבנן משום דאמרינן מיגו כי פטרי ליה רבנן מטומאה ישנה אבל מטומאה חדשה מיחייב מ''ט טומאה ישנה מיגו דאי בעי אמר טבלתי פטור כי אמר נמי לא נטמאתי פטור דאיכא למימר מאי לא נטמאתי דקאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אבל טומאה חדשה מיחייב מ''ט דכי אמר נמי טבלתי מיחייב דאמרי ליה עדים השתא נטמאת מאי ת''ש א''ל ע''א נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור יכול אפילו שנים אמר ר''מ ק''ו אם הביאוהו שנים למיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן קל וחכ''א אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש ש''מ טעמייהו דרבנן משום דאמרינן אדם נאמן על עצמו יותר ממאה איש אמר רבי אמי לעולם טעמא דרבנן משום דאמרינן מיגו וה''ק מתוך שאם רצה לומר לא נטמאתי פטור הילכך אדם נאמן ע''י עצמו יותר ממאה איש א''ה היינו חלב מהו דתימא אכלתי חלב קמתריץ דיבוריה לא אכלתי שוגג אלא מזיד אבל נטמאתי והוא אומר לא נטמאתי לא קמתריץ דיבוריה קא משמע לן ה''נ לא עמדתי בטומאתי אבל טבלתי ת''ש וכו' א''ל ע''א נטמאת והוא אומר לא נטמאתי פטור יכול אפי' שנים מכחישים אמר ר''מ אם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה לא יביאוהו לידי קרבן הקל ר''י אומר נאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש ומודים חכמים לר''י בחלבים ובביאת מקדש אבל בטומאה לא מודו ליה במאי עסקינן אילימא בטומאה ישנה מ''ש חלבים וביאת מקדש דמודו ליה דאם רצה יאמר מזיד הייתי טומאה ישנה נמי מתרץ דיבוריה דאם רצה יאמר לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי אמר רבינא לעולם בטומאה ישנה וכגון דאמרי ליה עדים אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא א''ל לא נטמאתי דהכא לא מתרץ דיבוריה דל''ל לא עמדתי בטומאה אבל טבלתי מאי א''ל טבלתי ואכלתי כי א''ל הכי אתכחש ליה דיבוריה. ופירש''י מיגו דאי בעי וכו' אם היה רוצה לשקר היה יכול לומר מזיד הייתי ומה שאמרתי לא אכלתי לא אכלתי שוגג אלא מזיד. לטומאה כגון א''ל נטמאת ומיד באת למקדש. טומאה ישנה אתמול נטמאת והיום נכנסת. טומאה חדשה ליכא מיגו דטבלתי ל''ל דהא א''ל בשעת טומאה נכנסת וא''נ טבלת לא העריב שמשך וכו' וליכא למימר נמי מזיד דבעינן דליתרץ דיבוריה ואי הוה אמר לא נכנסתי הוה מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד אבל כיון דא''ל לא נטמאתי כי אמר נמי לא נטמאתי שוגג אלא מזיד לא מיפטר מקרבן דטומאה לא איכפת לן אי שוגג אי מזיד הוה וביאת מקדש הואי שוגג וכו'. לעולם טעמייהו דרבנן משום מיגו ובטומאה ישנה הוא דפליגי וכו'. אבל בטומאה כגון היכא דאמר לא נטמאתי לא מודו ליה ולא ס''ל דפטור אלמא טעמייהו דרבנן משום דמיגו דמתרץ דיבוריה כגון לא עשיתי שוגג אלא מזיד אבל גבי לא נטמאתי וכו' לא מודו לר''י ואיפשיט בעיין דטעמא משום מיגו [ותו לא מידי] וקא פריך גמרא דבאי זה טומאה עסקינן דליכא מיגו אי בטומאה ישנה הא איכא מיגו ואמאי לא מודו ליה בישנה. אמר רבינא לעולם איכא ישנה דלית בה מיגו. וכגון דאמרי נטמאת אתמול ואכלת היום קדשים דהיינו טומאת הגוף ונתחייבת חטאת והוא אומר לא נטמאתי ואכחשינהו בין באכילה בין בנגיעה דלא אכל ולא נגע קדשים בטומאה ואי הדר אמר השתא לא נטמאתי דקא אמינא לא עמדתי בטומאה לא קא מכוין למיפטר מקרבן. ל''א מאכילה דאית בה קרבן מכחיש להו מנגיעה לא מכחיש להו ואיתכחש בדוכתיה בטומאת מגע קמא. מודים חכמים לר''י בחלבים ובביאת מקדש דשייך בהו קרבן אבל בטומאה גרידתא בלא ביאת מקדש דליכא קרבן לא מודו ליה בטומאה ולא נגע בטהרות ובמאי עסקינן אי בטומאה ישנה וכו' אלא מדפסיק ותני דלא מודו ליה בשום טומאה ש''מ טעמא לאו משום מיגו. בטומאה ישנה איכא מיגו אלא טעמא משום דאדם נאמן על עצמו הילכך היכא דאיכא קרבן הכי אבל בטומאה גרידתא לא. אמר רבינא לעולם טעמא משום מיגו בחלבים ובטומאת מקדש איכא מיגו דלא נכנסתי שוגג אלא מזיד וגבי טומאה דלא מודו ליה משום דליכא מיגו ואע''ג דשייך ביה קרבן ואיכא טומאה ישנה דלית בה מיגו כגון א''ל אכלת חלב קדשים וכו'. והתוס' [בד''ה ודחי רבינא] פירשו בשם ר''י לעולם בטומאה ישנה דקאמרי רבנן דחייב כגון דקאמרי עדים אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אומר לא נטמאתי דלא חשבי רבנן דמתרץ דיבוריה בהא דאי הוה אמרינן שר''ל לא עמדתי בטומאתי אלא טבלתי תחלה כבר אתכחיש ליה מיגו קמא שאמר לא נטמאתי דמשמע לא שוגג ולא מזיד כיון שלא השיב להם על האכילה כמו שאמרו לו. ורבינו נראה שהוא פסק כדאמר רבינא ואע''ג דלכאורה משמע דדרך דחייה אתמר משמע ליה לרבינו דהוי מסקנא וקושטא דמילתא משום דמסתבר טעמיה והוא מפרש דברי רבינא דע''כ לא פליגי רבנן עליה דר''מ אלא כשא''ל נכנסת והוא אומר לא נכנסתי דלא מכחיש סהדי משום דמצי מתרץ דיבוריה לא נכנסתי שוגג אלא מזיד והוי דומיא דחלבים אבל כי א''ל אכלת קדשים בטומאת הגוף והוא אומר לא נטמאתי דלא מצי מתרץ דיבוריה משום דאי הוה מהדר להו לא אכלתי כדאמרו ליה אי הוה טומאה ישנה ה''מ מתרץ דיבוריה לא אכלתי בטומאה שטבלתי קודם אבל השתא דאינהו אמרי ליה אכלת בטומאה והוא מהדר להו לא נטמאתי ודאי משמע דהכי קאמר להו לא נטמאתי מעולם וכיון דקא מכחיש להו לסהדי מודו רבנן לר''מ דאינו נאמן אפילו בטומאה ישנה שאם הביאוהו שנים לידי מיתה החמורה וכו'. ודקדק רבינו לכתוב בבבא השנית וידעת שאתה טמא משום דאל''כ לא יתחייב קרבן כמ''ש בר''פ זה: ועדיין יש לדקדק בדברי רבינו דאמרינן התם בגמ' אמר ר''נ הלכה כר' יהודה אמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו ולעצמו וכיון דאיפסיקא בגמרא הלכתא כר' יהודה דאמר הוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש אפי' שמכחיש לסהדי מהימן ולמה פסק רבינו דכי מכחיש לסהדי לא מהימן וכבר השיגו הראב''ד בזה וכתב וז''ל א''א זו הסוגיא שלנו וכו'. ונ''ל שרבינו סובר שמה שאמר ר''נ הלכה כר' יהודה לא לענין קרבן אמר אלא לענין טהרות שהוא נוגע בהן שהן טהורות וזהו שאמר רב יוסף לא אמרה אלא בינו לבין עצמו וכו' כלומר לא אמר ר''ל דהלכה כר' יהודה לענין קרבן אלא לענין טהרות שנגע בהם בלבד ואף גם זאת לעצמו דוקא הוא דנאמן לאכלם אבל אחרים אינם רשאים לאכלם והוא עצמו ג''כ אינו רשאי לאכלם בפני אחרים כדי שלא יזלזלו בטהרות אבל ענין קרבן פשיטא דהלכה כרבנן. ולדברי הראב''ד שמפרש דלא אמר ר' יהודה אלא בינו לבין עצמו שלא יגע בטהרות אחרים דמשמע דלא איירי ר' יהודה לענין קרבן אלא לענין טהרות בלבד קשה שמתחלת דבריו משמע דלענין קרבן איירי ר' יהודה ועוד דבהדיא משמע הכי בגמרא ואם נאמר דה''ק לענין קרבן מיירי ר''י ולענין אכילת טהרות לא אמרה אלא בשל עצמו איני יודע מה לו להראב''ד להזכיר זה:
Raavade (non traduit)
היה טמא ואמרו שנים וכו' עד הרי אלו נאמנים. א''א זו הסוגיא שלנו באה לדעת חכמים דאתו לה משום מגו אבל לדעת ר''י דאתי לה משום דאדם נאמן על ידי עצמו יותר ממאה איש אפילו אמר לא נטמאתי מעולם דקא מכחיש להו במגע הטומאה הוא נאמן וקא פסק רב הלכה כר''י ואמר רב יוסף אפילו ר' יהודה אלא בינו לבין עצמו פירוש שלא יאכל קדש בפני העדים שמעידין עליו ולא יגע בטהרות של אחרים:
9
ט טֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו שֶׁהָיָה לָהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה וְלֹא הָיָה לָהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. וְשֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַּתְּחִלָּה אֲבָל יֵשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַּסּוֹף שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַּחוּץ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין. וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין. וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְּדָשׁ וְקָדָשָׁיו פַּר כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר אִם הָיָה הַמֵּזִיד מִן הַכֹּהֲנִים. וְאִם הָיָה מִיִּשְׂרָאֵל דַּם שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִּפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז־טז) 'וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל':
Kessef Michneh (non traduit)
טומאת מקדש וקדשיו שהיה לה ידיעה בתחלה וכו'. משנה בפ''ק דשבועות. ומ''ש על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף וכו'. שם במשנה פלוגתא דתנאי ופסק כר' יהודה. ומ''ש ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו וכו'. שם במשנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source