Vayedaber

Chap. 5

א מִי שֶׁהָיָה טָמֵא בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הַפֶּסַח שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו. אוֹ שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. אוֹ נֶאֱנַס בְּאֹנֶס אַחֵר. אוֹ שֶׁשָּׁגַג וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. הֲרֵי זֶה מֵבִיא פֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּשְׁחִיטַת פֶּסַח זֶה מִצְוַת עֲשֵׂה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְדוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁאֵין הַשֵּׁנִי תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן אֶלָּא רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ לְפִיכָךְ חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

ב כֵּיצַד. * מִי שֶׁשָּׁגַג אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן אִם הֵזִיד וְלֹא הִקְרִיב בַּשֵּׁנִי חַיָּב כָּרֵת. וְאִם שָׁגַג אוֹ נֶאֱנַס אַף בַּשֵּׁנִי פָּטוּר. הֵזִיד וְלֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן הֲרֵי זֶה מַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְאִם לֹא הִקְרִיב בַּשֵּׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁגַג הֲרֵי זֶה חַיָּב כָּרֵת שֶׁהֲרֵי לֹא הִקְרִיב קָרְבַּן ה' בְּמוֹעֲדוֹ וְהָיָה מֵזִיד. אֲבָל מִי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא עָשָׂה אֶת הָרִאשׁוֹן. * אַף עַל פִּי שֶׁהֵזִיד בַּשֵּׁנִי אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת. שֶׁכְּבָר נִפְטַר בְּפֶסַח רִאשׁוֹן מִן הַכָּרֵת:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

Raavade

Kessef Michneh (non traduit)

מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון וכו'. שם (דף צ''ג) הזיד בזה ובזה לד''ה חייב שגג בזה ובזה ד''ה פטור הזיד בראשון ושגג בשני לרבי ורבי נתן חייב ולר' חנינא בן עקביא פטור שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב לרבי נתן ולר' חנינא בן עקביא פטור וכבר נתבאר בסמוך שרבינו פוסק כרבי: כתב הראב''ד מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון וכו'. א''א שנה זה במשנתו כרבי ור' נתן ור''ח בן עקביא פליגי עליה עכ''ל. טעמו לומר דבשלמא בהזיד בראשון ושגג בשני דפסק חייב ניחא דפסק כרבי ור' נתן דרבים נינהו אלא בשגג בראשון והזיד בשני קשה אמאי פסק כרבי דמחייב דהוי יחידאה לגבי ר' נתן ור''ח בן עקביא. וי''ל שטעמו של רבינו משום דאמרינן בגמרא דרבי סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבד בראשון א''נ קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני וממאי דהא חטאו ישא כרת הוא דקסבר מגדף היינו מברך השם וכתיב במברך השם ונשא חטאו וגמר האי חטאו דהכא מחטאו דהתם מה להלן כרת אף כאן כרת ורבי נתן ור''ח בן עקביא סברי מגדף לאו היינו מברך את השם ובפ''ק דכריתות (דף ז') אמרינן דחכמים ס''ל דמגדף היינו מברך את השם וכיון דקם ליה רבי כחכמים הלכתא כוותיה ואע''פ שרש''י שם משבש גירסת הספרים ומהפך סברת חכמים לר''ע רבינו נקט כגירסת הספרים. וה''ר אברהם בנו של רבינו הקשו לו הקושיא זו שהקשה הראב''ד והשיב לא נכנס הספק אלא מזה שאמרת שבין לר' נתן בין לר''ח בן עקביא שני תשלומין דראשון ולא הכין הוא דהכי אמרינן במאי קא מיפלגי רבי סבר שני רגל בפ''ע הוא פירושו שאין השני תלוי בראשון אלא חיוב בעצמו כשאר הרגלים לפיכך אם הזיד לדבריו בראשון ושגג בשני חייב וכן אם שגג בראשון והזיד בשני ור' נתן סבר שני תשלומין לראשון הוא ותקוני לראשון לא מתקנינן ולפיכך לדבריו אם הזיד בראשון ושגג בשני חייב שהמזיד בראשון נראה לחיוב דתקוני לראשון לא מתקנינן ואם לא ישלם התשלומין אפילו שגג בעת התשלומין חייב לא מפני שלא עשה את השני ששגג בו אלא מפני שלא עשה את הראשון שהזיד בו ור''ח בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא ולדבריו אם שגג בראשון אפילו הזיד בשני או שגג בשני אפילו הזיד בראשון פטור כדאסקוה. וטעם הדבר שאם הזיד בראשון לא נראה לחיוב שכבר עשה לו הכתוב לדבריו תקנה בשני ואם שגג בשני פטור שבשעת התקנה שוגג היה וכן אם שגג בראשון והזיד בשני פטור שהראשון שהוא עיקר החיוב פטור הוא עליו מפני ששגג בו ואין השני עיקר חיוב עד שנחייב אותו עליו אם הזיד בו ולא הזיד בראשון הילכך לדברי ר' חנינא אינו חייב אלא כשהזיד בזה ובזה נמצא עכשיו ר' נתן סבר שני תשלומין דראשון ולא תקנתא ור' חנינא סבר שני תקנתא דראשון הוא ולאו תשלומין שענין התשלומין אינו ענין התקנה כדפרישית והנה רבי סבר שני רגל בפ''ע הוא בא ר' נתן וחלק עליו ואמר שני תשלומין בא ר' חנינא וחלק עליו חלוקה אחרת ואמר שני תקנה הוא הילכך הלכה כרבי לגבי כל חד מינייהו דהלכה כרבי מחבירו עכ''ל: ומ''ש אבל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה וכו'. שם במשנה (דף צ''ב:) מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני א''כ למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה (אלא) שאלו פטורים מן הכרת ואלו חייבים בהכרת ופירש רבינו בפירוש המשנה כשהיה טמא או בדרך רחוקה [בפסח ראשון] ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו לשון כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו יתברך והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וכו' וזה עניין אומרם בכאן אלו פטורים מן ההכרת ואלו חייבים בהכרת עכ''ל. ובזה אין מקום להשגת הראב''ד שכתב אע''פ שהזיד בשני א''א עכשיו סותר את דבריו וכו':

ג וּמִי שֶׁהָיָה בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְשָׁחֲטוּ וְזָרְקוּ עָלָיו אֶת הַדָּם. אַף עַל פִּי שֶׁבָּא לָעֶרֶב לֹא הֻרְצָה וְחַיָּב בְּפֶסַח שֵׁנִי:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

ד טָמֵא שֶׁיָּכוֹל לִטַּהֵר בְּפֶסַח רִאשׁוֹן. שֶׁלֹּא טָבַל אֶלָּא יָשַׁב בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּן. וְכֵן עָרֵל שֶׁלֹּא מָל עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּן. הֲרֵי זֶה מֵזִיד בָּרִאשׁוֹן. לְפִיכָךְ אִם לֹא עָשָׂה אֶת הַשֵּׁנִי אֲפִלּוּ בִּשְׁגָגָה חַיָּב כָּרֵת:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

ה כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת עַצְמוֹ מְעַכַּבְתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח כָּךְ מִילַת בָּנָיו הַקְּטַנִּים וּמִילַת כָּל עֲבָדָיו בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים מְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב־מח) 'הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשׂוֹתוֹ'. וְאִם שָׁחַט קֹדֶם שֶׁיָּמוּל אוֹתָם הַפֶּסַח פָּסוּל. * וְכֵן טְבִילַת אַמְהוֹתָיו לְשֵׁם עַבְדוּת מְעַכַּבְתּוֹ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה. שֶׁהַטְּבִילָה לִשְׁפָחוֹת כְּמִילָה לַעֲבָדִים:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

Raavade

ו הַקָּטָן אֵין מִילַת עֲבָדָיו וּטְבִילַת שִׁפְחוֹתָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלְּהִמָּנוֹת עַל הַפֶּסַח. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב־מד) 'וְכָל עֶבֶד אִישׁ' לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

ז גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר בֵּין פֶּסַח רִאשׁוֹן לְפֶסַח שֵׁנִי. וְכֵן קָטָן שֶׁהִגְדִּיל בֵּין שְׁנֵי פְּסָחִים. חַיָּבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. וְאִם שָׁחֲטוּ עָלָיו בָּרִאשׁוֹן פָּטוּר:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

ח נָשִׁים שֶׁנִּדְחוּ לַשֵּׁנִי. בֵּין מִפְּנֵי הָאֹנֶס וְהַשְּׁגָגָה. בֵּין מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה וְדֶרֶךְ רְחוֹקָה. הֲרֵי פֶּסַח שֵׁנִי לָהֶם רְשׁוּת. רָצוּ שׁוֹחֲטִין רָצוּ אֵין שׁוֹחֲטִין. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן בִּפְנֵי עַצְמָן בְּשַׁבָּת בְּפֶסַח שֵׁנִי. אֲבָל אִם הָיְתָה הָאִשָּׁה אַחַת מִבְּנֵי חֲבוּרָה מֻתָּר. וְאֵי זוֹ הִיא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִיל חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

ט מִי שֶׁהָיָה בֵּינוֹ וּבֵין יְרוּשָׁלַיִם יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עִם עֲלִיַּת הַשָּׁמֶשׁ חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִיל אוֹ יֶתֶר הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. הָיָה בֵּינוֹ וּבֵינָהּ פָּחוֹת מִזֶּה אֵינוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלַיִם אַחַר חֲצוֹת כְּשֶׁיְּהַלֵּךְ בְּרַגְלָיו בְּנַחַת. * הָלַךְ וְלֹא הִגִּיעַ מִפְּנֵי שֶׁעִכְּבוּהוּ הַבְּהֵמוֹת בְּדָחְקָם. אוֹ שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיָה חוֹלֶה בְּרַגְלָיו וְלֹא הִגִּיעַ לָעֲזָרָה עַד שֶׁעָבַר זְמַן הַקָּרְבָּן. הֲרֵי זֶה אָנוּס וְאֵינוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. מִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם וְהִבְטִיחוּהוּ לָצֵאת לָעֶרֶב. שׁוֹחֲטִין עָלָיו וּכְשֶׁיֵּצֵא לָעֶרֶב יֹאכַל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הָיָה חָבוּשׁ בְּיַד עַכּוּ''ם אֵין שׁוֹחֲטִין עָלָיו עַד שֶׁיֵּצֵא. וְאִם שָׁחֲטוּ עָלָיו וְיָצָא הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. וְאִם לֹא יָצָא פָּטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי שֶׁהֲרֵי נִשְׁחַט עָלָיו. וְכֵן הָאוֹנֵן וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן שֶׁהֵם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל שֶׁשָּׁחֲטוּ עֲלֵיהֶן וְאַחַר שֶׁנִּזְרַק הַדָּם נִטְמְאוּ בְּמֵת וַהֲרֵי אֵינָן יְכוֹלִין לֶאֱכֹל. הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי:

Ajouter une note

Traduction intégrale

Kessef Michneh

Raavade

Kessef Michneh (non traduit)

ומ''ש מי שהיה בינו ובין ירושלים יום י''ד עם עליית השמש ט''ו מילין או יתר וכו'. הכי משמע שם בגמ' בט''ו מילין שאמרו הם מתחילים מהנץ החמה לא מעלות השחר ואמרינן בגמרא עולא לטעמיה דאמר אי זו היא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ופסק כעולא. ואפשר לומר דטעמא משום דמשמע קצת דר''י דאמר כמה מהלך אדם ביום עשר פרסאות וכו' לאגמורן כדעולא אתא דאל''כ למנ''מ. ומפרש רבינו דכל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה דאמר עולא היינו תחלת שעת שחיטה דהיינו אחר חצות ופשטא דסוגיא הכי מוכחא דאמר ט''ו מיל מצפרא לפלגא דיומא. ומ''ש הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו בהמות בדחקם. ברייתא שם (דף צ''ד) היה עומד לפנים מהמודיעים ואינו יכול ליכנס מפני גמלים וקרונות המעכבות אותו יכול לא יהא חייב ת''ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך. ויש לתמוה על רבינו שנראה לכאורה שהוא פוסק בהפך ונראה שזהו שכתב עליו הראב''ד אינו תופס דרך הגמרא ע''כ. ונראה שרבינו מפרש דה''ק יכול לא יהא חייב כרת אם הזיד ולא עשה את השני כדין מי שהיה בדרך רחוקה כיון שנתעכב בדרך ת''ל ובדרך לא היה והרי לא היה בדרך כלומר אע''פ שנתעכב בדרך כיון שעיכובו לא היה מחמת מרחק הדרך קרינן ביה ובדרך לא היה והרי הוא כאונס אחר ואם הזיד ולא עשה את השני חייב כרת. ומ''ש או שהיה בירושלים והיה חולה ברגליו וכו'. ירושלמי פ' מי שהיה טמא היה נתון מן המודיעים ולפנים ורגליו רעות יכול יהא חייב ת''ל וחדל יצא זה שלא חדל ונראה דה''פ יכול יהא חייב כרת אף על פי ששגג ולא הקריב בשני ת''ל וחדל כלומר דוקא כשהזיד בראשון הוא כששגג בשני חייב כרת יצא זה שלא חדל מלעשות הראשון כרצונו: מי שהיה חבוש חוץ לחומת ירושלים וכו' במה דברים אמורים בשהיה חבוש ביד ישראל וכו'. משנה וגמרא בפרק האשה (דף צ''א): ומה שכתב ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני וכו'. במשנה הנזכרת. ומה שכתב וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולים לאכול וכו'. שם במשנה הנזכרת לפיכך אם אירע בהם פיסול פטורים מלעשות פסח שני. ופירש''י לפיכך הואיל ובשעת שחיטה ראויים היו ונזרק הדם עליהם וכו' פטורין מלעשות פסח שני:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source