Chap. 13
1
א חָמֵשׁ מַעֲלוֹת עָשׂוּ חֲכָמִים בִּבְגָדִים וְאֵלּוּ הֵן. בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לְאוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְכֵן עַמֵּי הָאָרֶץ עַצְמָן כְּזָבִין לְטָהֳרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה מִדְרָס לְאוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֲבָל אוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וְהֵן הַנִּקְרָאִים פְּרוּשִׁים אֵינָם כְּזָבִים אֲפִלּוּ לִתְרוּמָה הֲרֵי זֶה הַפָּרוּשׁ טָהוֹר אֲפִלּוּ אִם נָגַע בָּהּ בְּגוּפוֹ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לְקֹדֶשׁ אֲבָל אוֹכְלֵי תְּרוּמָה עַצְמָן אֵינָן כְּזָבִין בְּקֹדֶשׁ. וּבִגְדֵי אוֹכְלֵי קֹדֶשׁ מִדְרָס לְחַטָּאת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת פָּרָה אֲדֻמָּה אֲבָל הַטָּהוֹר לְקֹדֶשׁ אֵינוֹ כְּזָב לְחַטָּאת:
Kessef Michneh (non traduit)
חמש מעלות עשו חכמים בבגדים וכו'. משנה פ''ב דחגיגה (דף י''ח ע''ב) וכרב אחא (דף י''ט ע''ב) דמוקי למתניתין כולה כרבנן ותני בסיפא ה' מעלות. ומ''ש ועמי הארץ עצמם כזבין לטהרות כמו שביארנו. בפ''י דמטמאי משכב ומושב. ומ''ש ובגדי אוכלי חוליהן בטהרה וכו'. ג''ז משנה בפ''ב דחגיגה. ומ''ש אבל אוכלי חוליהן בטהרה וכו'. ירושלמי שם. ומ''ש ובגדי אוכלי מעשר שני וכו' עד מדרס לקדש. משנה בפרק ב' דחגיגה. ומ''ש אבל אוכלי תרומה עצמן וכו'. גם זה שם בירושלמי. ומ''ש ובגדי אוכלי קדש מדרס לחטאת. משנה פ''ב דחגיגה. ומ''ש אבל הטהור לקדש וכו'. ג''ז שם בירושלמי:
2
ב וְכֵן עָשׂוּ חֲכָמִים מַעֲלוֹת בִּטְבִילָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁטָּבַל בְּלֹא כַּוָּנָה הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְחֻלִּין וְאָסוּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי עַד שֶׁיִּתְכַּוֵּן לִטְבֹּל לְמַעֲשֵׂר. טָבַל לְמַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְמַעֲשֵׂר וְאָסוּר בִּתְרוּמָה. טָבַל לִתְרוּמָה הֻחְזַק לִתְרוּמָה וְאָסוּר בְּקֹדֶשׁ. טָבַל לְקֹדֶשׁ הֻחְזַק לְקֹדֶשׁ וְאָסוּר לְחַטָּאת. טָבַל לְחַטָּאת הֻחְזַק לַכֹּל שֶׁהַטּוֹבֵל לְחָמוּר הֻחְזַק לְקַל. טָבַל סְתָם וְלֹא נִתְכַּוֵּן לְאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ הֲרֵי זֶה טָהוֹר לְחֻלִּין בִּלְבַד וְטָמֵא כְּשֶׁהָיָה אֲפִלּוּ לְמַעֲשֵׂר. וְכֵן הַנּוֹטֵל יָדָיו אוֹ הִטְבִּילָן צָרִיךְ כַּוָּנָה אֲפִלּוּ לְמַעֲשֵׂר. וּמִן הַמַּעֲשֵׂר וָמַעְלָה צָרִיךְ כַּוָּנָה אֲבָל לְחֻלִּין אֵינוֹ צָרִיךְ כַּוָּנָה. וְכָל הַמַּעֲלוֹת הָאֵלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֲבָל דִּין תּוֹרָה הוֹאִיל וְטָבַל מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוּא טָהוֹר לַכֹּל:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן עשו חכמים מעלות בטבילה וכו' עד הוחזק לקל. משנה פ''ב דחגיגה. ומ''ש טבל סתם ולא נתכוון וכו'. שם טבל ולא הוחזק כאילו [לא] טבל פי' הוחזק נתכוון היינו למעשר וממנו ולמעלה אבל לחולין אמרי' התם בגמרא דלא בעי כוונה בין בטבילה בין בנטילה. ומ''ש וכל המעלות האלו מד''ס וכו'. שם משמע הכי:
3
ג מִי שֶׁהָיָה טָהוֹר לִתְרוּמָה וְהִסִּיחַ אֶת לִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל נִטְמָא בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת וְאָסוּר לֶאֱכֹל תְּרוּמָה עַד שֶׁיִּטְבֹּל פַּעַם שְׁנִיָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת לִתְרוּמָה וְהִסִּיחַ לִבּוֹ מִלֶּאֱכֹל אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא נִטְמְאוּ יָדַי הֲרֵי יָדָיו טְמֵאוֹת בְּהֶסֵּחַ הַדַּעַת שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. אִם לִתְרוּמָה כֵּן קַל וָחֹמֶר לְקֹדֶשׁ שֶׁכָּל הַמַּסִּיחַ דַּעְתּוֹ צָרִיךְ טְבִילָה. וְאִם לֹא שָׁמַר עַצְמוֹ מִטֻּמְאַת מֵת וְלֹא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמָא הֲרֵי זֶה צָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי מִפְּנֵי הֶסֵּחַ הַדַּעַת. וְאִם יָדַע שֶׁלֹּא נִטְמָא בְּמֵת וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִשְּׁאָר טֻמְאוֹת הֲרֵי זֶה צָרִיךְ טְבִילָה וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ אַף לִתְרוּמָה. וְדָבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל אֵלּוּ הַטְּבִילוֹת מִדִּבְרֵיהֶן:
Kessef Michneh (non traduit)
מי שהיה טהור לתרומה וכו'. בפ''ז דטהרות (משנה ח') וכחכמים. ומ''ש וא''צ הערב שמש. הכי משמע בר''פ טבול יום (דף צ''ט): והר''י קורקוס ז''ל הוקשה לו מ''ש רבינו בספי''ב האונן וכו' והסיחו דעתם ושמא נטמאו והוי דוקא לקדש והרי אף לתרומה צריכים טבילה כמ''ש כאן והאריך ביישוב קושיא זו ולי הדבר פשוט דהתם לא הסיחו דעתם מטהרת גופם קאמר אלא שהסיחו דעתם מלאכול קדש שהרי הם אסורים לאכלו אנו חוששים שמא הסיחו דעתם גם מטהרת גופם וצריכים טבילה אע''פ שאומרים שהם יודעים שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם והיא מעלה בקדש ולא החמירו עליהן להצריכם הזאה שלישי ושביעי לחוש שמא נטמאו במת שמאחר שהם אומרים שיודעין שלא הסיחו דעתם מטהרת גופם דיינו שנגזור עליהם טבילה משום מעלה בעלמא: היו ידיו טהורות וכו'. בפרק שביעי דטהרות וכתב שם הרא''ש שהידים עסקניות ונגעו במקום הטינופת וצריכים נטילה לנגיעת תרומה אבל לא בשביל דחיישינן שמא נגעו בטומאה דא''כ ליבעי כל גופו טבילה ועוד למה סתם ידים שניות ליחוש שמא נגעו באב הטומאה עכ''ל. ומ''ש ואם לא שמר מטומאת מת וכו' ואם ידע שלא נטמא במת וכו'. בר''פ טבול יום:
4
ד וְכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אֲפִלּוּ בַּמִּדְבָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה. שֶׁמָּא בְּזָב אוֹ בְּמֵת נִטְמְאוּ. וְכֵן הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִין שָׁם בְּחֶזְקַת טֻמְאָה שֶׁמָּא רֹק זָב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הוּא הָרֹק הַזֶּה:
Kessef Michneh (non traduit)
וכן גזרו חכמים על הכלים הנמצאים וכו'. וכן הרוקים הנמצאים. שם בפ''ד דטהרות (משנה ה') על ששה ספיקות שורפין את התרומה וכו'. על ספק כלים הנמצאים על ספק רוקים הנמצאים ומייתי לה בפ''ק דשבת (דף ט''ו ע''ב) ובפ''ג דנדה (דף ל''ג ע''ב):
5
ה כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין אֲפִלּוּ נִמְצְאוּ דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה. שֶׁלֹּא גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם * חוּץ מִן הַסַּכִּינִים לִשְׁחִיטַת הַקָּדָשִׁים מִפְּנֵי חֻמְרַת הַקָּדָשִׁים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסַכִּין הַנִּמְצֵאת בִּירוּשָׁלַיִם בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. אֲבָל אִם מָצָא סַכִּין בִּירוּשָׁלַיִם בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן * שׁוֹחֵט בָּהּ הַקָּדָשִׁים מִיָּד וַאֲפִלּוּ חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁלֹּא גָּזְרוּ עַל הַסַּכִּינִין הַנִּמְצָאִים בַּיּוֹם הַזֶּה. וְכֵן אִם מְצָאָהּ בְּיוֹם טוֹב שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד שֶׁחֶזְקַת כָּל הַכֵּלִים בְּיוֹם טוֹב טְהוֹרִין:
Kessef Michneh (non traduit)
כל הכלים וכו'. משנה פ''ח דשקלים (משנה ב') כל הכלים הנמצאים בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה טמאים דרך עלייה טהורים וכו' דברי ר''מ רבי יוסי אומר כלים טהורים חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדים לקברות וידוע דהלכה כרבי יוסי ולא חשש רבינו להוציא מן הכלל כלים המיוחדים לקברות לפי שדבר פשוט הוא שהם טמאים. ומ''ש שלא גזרו טומאה על הכלים הנמצאים בירושלים. בפירקא קמא דפסחים (דף י''ט ע''ב). ומ''ש חוץ מן הסכינין לשחיטת הקדשים וכו'. יתבאר ממה שיבא בסמוך והוא שנוי אצל מתניתין דכל הכלים וכו' שכתבתי בסמוך: וכתב הראב''ד חוץ מן הסכינים א''א דבר זה אמר מפני וכו'. ומאחר שהעלה רואה אני את דבריו הרי הוא מסכים לדברי רבינו. ומה שכתב אבל מצא סכין בי''ד בניסן וכו'. שם סכין שנמצאת בי''ד שוחט בה מיד בי''ג שונה ומטביל קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל חל י''ד להיות בשבת שוחט בה מיד בט''ו שוחט בה מיד נמצאת קשורה לסכין הרי זה כסכין ופירוש משנה זו מבואר כאן בדברי רבינו: וכתב הראב''ד שוחט בה קדשים מיד א''א אין דברי המשנה כך וכו'. אין פירושו של הראב''ד מוכרח וכבר אפשר לפרש כפירוש רבינו אבל מה שקשה לי בדברי רבינו דבפרק אלו דברים (דף ע') אמרינן איבעיא להו לבן תימא יש משום שבירת עצם [בחגיגה] או אין בה משום שבירת עצם וכו' ת''ש סכין שנמצאת בי''ד וכו' עד לא מטביל לה ופירש''י שוחט פסחו מיד ואין צריך להטבילה וכו' משמע מהא דטעמא משום דחזקה אדם מטביל סכיניו לצורך שחיטת הפסח ורבינו עצמו כתב כן בפירוש המשנה ולמה תלה כאן רבינו הטעם בלא גזרו על הסכינים הנמצאים ביום זה ואפשר שלזה נתכוון הראב''ד שכתב וכל מ''ש כאן אינו כלום. וליישב דעת רבינו נ''ל דהכי קאמר שלא גזרו על הסכינים ביום זה מפני שחזקה שאדם מטביל סכיניו לצורך שחיטת הפסח. ועדיין יש לשאול למה השמיט דין הקופיץ בזה ובזה שונה ומטביל וי''ל משום דמאי דמפליג במתניתין בין קופיץ לסכין צריך לאוקומה כבן תימא דיחידאה הוא ואי מוקמינן לה כרבנן צריך לאוקומה בנשיא גוסס בי''ג ומת בי''ד דהוא מילתא דלא שכיחא ולכך כתב סתם דין הסכינים הנמצאים שבכלל זה הקופיץ ואע''ג שכתב לשחיטת הקדשים ה''ק לצורך שחיטת הקדשים שהקופיץ צורך שחיטת קדשים הוא לשבר עצמות החגיגה:
Raavade (non traduit)
חוץ מן הסכינין. א''א דבר זה אמר מפני שראה סכין שנמצאת בי''ג שונה ומטביל וחשב שאפילו נמצא בירושלים קאמר ואולי לא אמר אלא כשנמצאת חוץ לירושלים אלא בשעת הרגל הכל מטהרים את סכיניהם לפיכך לא גזרו עליהן טומאת מת אלא טומאת מגע ובי''ג שיש לו שהות להטביל שמא עדיין לא הטביל. אבל מ''מ רואה אני את דבריו דבירושלים קא מיירי שאין הטמאים מצויין שם שאם נמצא חוץ לירושלים כיון שנמצא בר''ה בי''ד אמאי שוחט בה מיד תיפוק לי משום מגעם של עוברים ושבים: שוחט בה הקדשים מיד ואפילו. א''א אין דרך המשנה כן בשקלים בי''ג שונה ומטביל ואם חל י''ד בשבת או בי''ג שוחט בה מיד והטעם מפני שאינו יכול להטביל כלים בשבת מקדים ומטביל סכיניו ביום י''ג וכל מ''ש אינו כלום:
6
ו מָצָא הַסַּכִּין בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מַזֶּה עָלֶיהָ וּמַטְבִּילָהּ וְשׁוֹחֵט בָּהּ לְמָחָר * מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהוּ בְּיוֹם זֶה כְּאִלּוּ יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁבִיעִי שֶׁלָּהּ:
Kessef Michneh (non traduit)
כתב הראב''ד מפני שעשו אותה ביום הזה א''א מים הרעים שתה כשפירשו לו וכו'. תמהני על פה קדוש שקרא מים הרעים לפי שלא ערב לו. ומ''ש שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה וכו' י''ל דרבינו מדנקט תנא שונה יליף לה דהיינו לומר אנו מחזיקים אותו שכבר הזה עליו הזאה ראשונה כדי לטהרו לצורך יו''ט והיום יום ז' ולכן שונה להזות עליו שנית ומטבילו ולדברי הראב''ד קשה לישנא דשונה ועוד שכתב שמא עדיין לא הטבילו ואם לא הזה עליו איך יטהר בטבילה לחוד אם הוא טמא מת ועוד שכתב ואת''ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו וכו' שנראה שדברים אלו הם כדברי רבינו ממש ונ''ל דה''ק שאין כאן הזאה כלל אלא טבילה בלבד והטעם משום דכלי זה הוא ספק טמא ספק טהור ואת''ל טמא שמא אינו טמא מת אלא טמא בשאר טומאות שאינן טעונות אלא טבילה לבד וא''ת שלעולם נחוש לטומאת מת שצריך הזאה לא מן הטעם שלו שעשאוה ביום זה כאילו הוא שביעי שלה אלא הטעם שבודאי הקדים בעליו וכו' כלומר שרבינו תלה הטעם בשחכמים עשאוה ביום זה כאילו הוא יום שביעי שלה והראב''ד סובר שלא הוצרכו חכמים לעשותה כי היא מעצמה בחזקה שודאי הקדים בעליה והזה הראשונה וכו'. וסתם דבריו וכל זה איננו שוה שעם כל זה נראה בעיניו יותר נכון לומר שאינו צריך הזאה מהטעם שכתבתי ולשון שונה יתפרש לדעת הראב''ד אע''פ שיש לומר שמא כבר הטבילו בעליו ישנה זה ויטבילנו ולדעת רבינו ניחא טפי. ומ''ש לא מן הטעם שלו אלא שבודאי הקדים בעליו וכו' אומר אני שגם זה הוא הטעם שלו דמה טעם עשאוה חכמים ביום זה כאילו הוא שביעי שלה משום דחזקה שכבר הקדים בעליו והזה הראשונה וכו':
Raavade (non traduit)
מפני שעשאוה ביום הזה. א''א מים הרעים שתה כשפירשו לו זה הפי' שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה ומטבילו מן הספק שמא עדיין לא הטבילו ואת''ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו אלא שבודאי כבר הקדים בעליו והזה הראשונה ביום הראוי להזות ולשנות ולהטביל ויוכל להשתמש בו פסחו. וכל זה איננו שוה:
7
ז מָצָא סַכִּין קְשׁוּרָה לַסַּכִּין הַיְדוּעָה אֶצְלוֹ בֵּין בְּיוֹם טוֹב בֵּין בִּשְׁאָר הַיָּמִים הֲרֵי הִיא כָּמוֹהָ אִם טְהוֹרָה טְהוֹרָה וְאִם טְמֵאָה טְמֵאָה:
8
ח כָּל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בִּירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ גָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה כִּשְׁאָר הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם. וְכָל הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים בַּצְּדָדִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִים. שֶׁהַפְּרוּשִׁים הֵן שֶׁמְּהַלְּכִין בַּצְּדָדִין כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְטַמְּאוּ בְּמַגַּע עַמֵּי הָאָרֶץ. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ טְהוֹרִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים בָּרֶגֶל. וְשֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִים שֶׁהַטְּמֵאִים בָּרֶגֶל מְעַטִּים וְהֵן פּוֹרְשִׁים לְצִדֵּי הַדְּרָכִים:
Kessef Michneh (non traduit)
כל הרוקים הנמצאים בירושלים וכו'. שקלים פרק שמיני כרבי יוסי:
9
ט כְּשֵׁם שֶׁהָרִאשׁוֹן עוֹשֶׂה שֵׁנִי וְהַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי כֵּן סְפֵק רִאשׁוֹן עוֹשֶׂה סְפֵק שֵׁנִי וּסְפֵק שֵׁנִי עוֹשֶׂה סְפֵק שְׁלִישִׁי:
Kessef Michneh (non traduit)
כשם שהראשון כו'. תוספתא פרק ה' דטהרות:
10
י תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ בִּסְפֵק אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה הֲרֵי אֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּטֻמְאָה זוֹ כְּגוֹן שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם נָגַע בְּאָב זֶה אוֹ לֹא נָגַע:
Kessef Michneh (non traduit)
תרומה וקדשים שנטמאו וכו'. מתבאר ממה שיבא בסמוך:
11
יא וְיֵשׁ שָׁם סְפֵקוֹת שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן וְאֵין אוֹכְלִין אוֹתָן אֳכָלִין שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ בָּהֶן אֶלָּא תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין. וְיֵשׁ שָׁם סְפֵקוֹת שֶׁשּׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן אֶת הַתְּרוּמָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קָדָשִׁים:
Kessef Michneh (non traduit)
ומ''ש ויש שם ספיקות שאין שורפין עליהם וכו' ויש שם ספיקות ששורפין עליהם וכו'. בטהרות פ''ד ופרק בנות כותים (דף ל''ג ע''ב) וכתב רבינו גבי שורפין ואצ''ל קדשים וגם גבי אין שורפין כתב כן ונראים שהם כדברים סותרים זה את זה וביאור הדברים פשוט דקדשים חמירי מתרומה ומה ששורפין עליו תרומה דחשבינן ליה בודאי טמא מכ''ש דחשבינן ליה לקדש בודאי טמא ושורפין וידוע שראוי ליזהר [מ] לשרוף קדשים יותר ממה שראוי ליזהר מלשרוף תרומה וא''כ הספק שאין שורפין עליו תרומה מכ''ש שלא ישרפו עליו קדשים:
12
יב אֲבָל עַל סְפֵק סְפֵק הַטֻּמְאָה אֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו תְּרוּמָה לְעוֹלָם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר קָדָשִׁים. אֶלָּא תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין:
Kessef Michneh (non traduit)
ומה שכתב אבל על ספק ספק הטומאה אין שורפין וכו'. כך הגירסא האמיתית בספרי רבינו ואיתא בפרק בנות כותים שם:
13
יג עַל שִׁשָּׁה סְפֵקוֹת שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה וְכֻלָּם גְּזֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם וְאֵלּוּ הֵן. עַל בֵּית הַפְּרָס. וְעַל עָפָר הַבָּא מֵאֶרֶץ הָעַמִּים. וְעַל בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ. וְעַל הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִים. וְעַל הָרֻקִּים הַנִּמְצָאִים. וְעַל מֵי רַגְלֵי אָדָם טָמֵא שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמֵי רַגְלֵי בְּהֵמָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בָּטְלוּ מַרְאִיתָן אִם לֹא. כֵּיצַד. אִם נִטְמֵאת תְּרוּמָה מֵחֲמַת אֶחָד מִשִּׁשָּׁה אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן בְּסָפֵק הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף. הוֹאִיל וּוַדַּאי סְפֵקוֹת אֵלּוּ טֻמְאָתָן מִן הַתּוֹרָה שֶׁהַמֵּת וְהַזָּב טְמֵאִין מִן הַתּוֹרָה. וְאַחַת תְּרוּמָה שֶׁנָּגְעָה בְּאַחַת מִשֵּׁשׁ טֻמְאוֹת הָאֵלּוּ. אוֹ שֶׁנִּטְמֵאת מֵחֲמַת אַחַת מֵהֶן וַהֲרֵי הִיא שְׁלִישִׁי לְאַחַת מֵהֶן הֲרֵי זוֹ תִּשָּׂרֵף. אֲבָל אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ בְּכָל מָקוֹם אִם נָגַע בְּבֵית הַפְּרָס וּבְאֶרֶץ הָעַמִּים אוֹ לֹא נָגַע. אִם נָגַע בִּבְגָדִים וְרֻקִּין וְכֵלִים וּמֵי רְגָלִים אוֹ לֹא נָגַע. הֲרֵי אֵלּוּ תּוֹלִין מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר טֻמְאָתָן מִפְּנֵי הַסָּפֵק שֶׁמָּא טְמֵאִין הֵן אוֹ טְהוֹרִים וְאִם תֹּאמַר טְמֵאִין שֶׁמָּא נָגַע שֶׁמָּא לֹא נָגַע וְנִמְצְאוּ שְׁנֵי סְפֵקוֹת וְאֵין שׂוֹרְפִין עַל שְׁנֵי סְפֵקוֹת אֶלָּא תּוֹלִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
Kessef Michneh (non traduit)
על ששה ספיקות וכו'. פרק חמישי דטהרות שם ולישנא דמתניתין על ספק מי רגלי אדם שהם כנגד מי רגלי בהמה ופירוש רבינו בה ע''פ התוספתא. ומ''ש אבל אם נסתפק לו וכו'. שם וכת''ק ואיתא בפרק בנות כותים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source