Daf 28a
מַאי הָוֵי עֲלַהּ מַאי הָוֵי עֲלַהּ כִּדְקָאָמְרַתְּ דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִיכָּא שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת
Rachi (non traduit)
דלמא. מליקה שאני דאיכא חתיכת שדרה ומפרקת ואזיל ליה חיותיה בכל דהו:
כדקאמרת. במליקה:
מאי הוי עלה. לענין שחיטה:
מַאי תָּא שְׁמַע דְּהָהוּא בַּר אֲווֹזָא דַּהֲוָה בֵּי רָבָא אֲתָא כִּי מְמַסְמַס קוֹעֵיהּ דְּמָא אָמַר רָבָא הֵיכִי נַעֲבֵיד
Rachi (non traduit)
ממסמס קועיה. מלוכלך צוארו בדמא שנקרע צוארו וצריך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט. ומשום ספק דרוסה לא בעי למבדקיה דתלינן בכלבא או בקניא כדאמרינן התם (לקמן חולין דף נג:) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא:
Tossefoth (non traduit)
אתא כי ממסמס קועיה דמא. פירש בקונטרס וצריך בדיקה בסימנים שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט ומשום ספק דרוסה לא בעי בדיקה דתלינן בכלבא או בקנה דאמר באלו טריפות (לקמן חולין נג.) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא וא''ת למאי נפקא מינה אי תלינן בכלבא או בקניא כיון דאפילו קניא בעי בדיקה וי''ל דנפקא מינה דאי הוה תלינן בשונרא הוה צריך בדיקה כנגד כל החלל אע''ג דליכא ריעותא אלא כנגד הסימנין א''נ לענין ספק דרוסה אפי' לא האדימו הסימנין אלא משהו טריפה כדאמר לקמן' (דף נד.) דגרגרת דרוסתו במשהו דזיהרא מיקלא קליא וריב''א מפרש דהכא בשמעתין הויא משום ספק דרוסה ואתי שפיר דקאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים והיינו משום דאין אדמומית הדרוסה ניכרת בעור הוושט החיצון האדום אבל בנקובה יש לוושט בדיקה אף מבחוץ וכן משמע באלו טרפות (לקמן חולין דף מג.) דקאמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים ולמאי נפקא מינה לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקוב ועוד אמרינן (שם) שני עורות יש לו לוושט ניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכי ידעינן אי ניקב חיצון אי לאו כיון דאין לו בדיקה מבחוץ אפילו לענין נקב ודוחק לומר כגון שניקב הפנימי מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי והר''ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ אם כן מאי פריך ור''מ היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט ונימא דהוה אכיל ע''י בדיקה ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ אי נמי הכי פירושו וכי תימא דלא הוה אכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה:
תָּא שְׁמַע כֵּיצַד מוֹלְקִין חַטַּאת הָעוֹף חוֹתֵךְ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת בְּלֹא רוֹב בָּשָׂר עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה הִגִּיעַ לַוֶּושֶׁט אוֹ לַקָּנֶה חוֹתֵךְ סִימָן אֶחָד וְרוֹב בָּשָׂר עִמּוֹ וּבָעוֹלָה שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם תְּיוּבְתָּא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תְּיוּבְתָּא
Rachi (non traduit)
בעולה. דבעי הבדלה כדאמרן בפ''ק (שם) חותך שנים. קתני מיהא לוושט או לקנה כר''נ:
בלא רוב בשר. כדאמרן בפ''ק (לעיל חולין כא.) דאי חתיך רוב רוחב הבשר עם המפרקת קודם לסימנין הויא לה מתה קודם חתיכת הסימנין ותו מאי מליק:
תָּא שְׁמַע הֲרֵי שֶׁהָיָה חֲצִי קָנֶה פָּגוּם וְהוֹסִיף עָלָיו כָּל שֶׁהוּא וּגְמָרוֹ שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה מַאי לָאו בְּעוֹף וּמַאי גְּמָרוֹ גְּמָרוֹ לְקָנֶה לָא בִּבְהֵמָה וּמַאי גְּמָרוֹ גְּמָרוֹ לְוֶושֶׁט
Rachi (non traduit)
גמרו לוושט. והכי קאמר והוסיף עליו כל שהוא דה''ל רובא וגמרו לו לוושט לאחר מכאן:
וגמרו. סלקא דעתין וגמרו בהאי כל שהוא שהרי נשחט הרוב דפגימה קמייתא כשלימה דמיא והאיכא רוב קמן:
תָּא שְׁמַע שָׁחַט חֲצִי גַרְגֶּרֶת וְשָׁהָה כְּדֵי שְׁחִיטָה אַחֶרֶת וְגָמַר שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה מַאי לָאו בְּעוֹף וּמַאי גְּמָרָהּ גְּמָרָהּ לְגַרְגֶּרֶת לָא בִּבְהֵמָה וּמַאי גְּמָרָהּ גְּמָרָהּ לִשְׁחִיטָה כּוּלַּהּ
Rachi (non traduit)
לא בבהמה. כלומר הא אפילו בבהמה קאמר דהא גמרה לאו אגרגרת קאי אלא אכולה שחיטה קאי:
ושהה בה כו' כשרה. משום דחצי גרגרת לאו התחלת שחיטה היא שאפילו נקרע חציו לא מיטרפא בהכי:
תָּא שְׁמַע שָׁחַט שְׁנֵי חֲצָאֵי סִימָנִין בְּעוֹף פְּסוּלָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּבְהֵמָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּעוֹף עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט אֶת הַוֶּושֶׁט וְאֶת הַוְּרִידִין מִשּׁוּם דְּוֶשֶׁט סָמוּךְ לִוְרִידִין
Rachi (non traduit)
בעוף. שצולהו כולו כאחד וצריך שיוציא דמו בשחיטה יפה:
משום דושט סמוך לוורידין. נקט ליה ומיהו הוא הדין לקנה. הוושט הוי בין קנה למפרקת סמוך לוורידין:
עד שישחוט כו'. ות''ק לא פליג אלא אוורידין:
חצאי סימנין. פסול דכמו דלא עביד מידי דמי דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא:
מִשּׁוּם דְּגַרְגֶּרֶת עֲבִידָא לְאִישְׁתְּמוֹטֵי
Rachi (non traduit)
משום דגרגרת עבידא לאשתמוטי. להכי נקט שחיטה בוושט והשמטה בגרגרת:
מֵיתִיבִי שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וְאַחַר כָּךְ נִשְׁמְטָה הַגַּרְגֶּרֶת כְּשֵׁרָה נִשְׁמְטָה הַגַּרְגֶּרֶת וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט פְּסוּלָה שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וְנִמְצֵאת גַּרְגֶּרֶת שְׁמוּטָה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם קוֹדֶם שְׁחִיטָה נִשְׁמְטָה אִם לְאַחַר שְׁחִיטָה נִשְׁמְטָה זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה וְאָמְרוּ כָּל סָפֵק בִּשְׁחִיטָה פְּסוּלָה וְאִילּוּ שְׁחִיטָה בְּגַרְגֶּרֶת לָא קָתָנֵי
Rachi (non traduit)
ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני. דנימא שחט גרגרת ואח''כ נשמט הוושט כשרה אלמא לא מיתכשרא בקנה לחודיה:
שחט את הוושט. בעוף:
(סִימָן שָׁחַט חֲצָאִין גַּרְגֶּרֶת פְּגִימָה דְּחַטַּאת הָעוֹף)
אֶחָד בָּעוֹף אִיתְּמַר רַב נַחְמָן אָמַר אוֹ וֶושֶׁט אוֹ קָנֶה רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר וֶושֶׁט וְלֹא קָנֶה רַב נַחְמָן אָמַר אוֹ וֶושֶׁט אוֹ קָנֶה אֶחָד קָתָנֵי אֶחָד כֹּל דְּהוּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר וֶושֶׁט וְלֹא קָנֶה מַאי אֶחָד מְיוּחָד
Rachi (non traduit)
וושט. מיוחד שבסימנים הוא שחיות הבהמה תלוי בו דהא בנקב במשהו מיטרפא ואילו קנה עד דמיפסק רובא:
מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר וְזָבַחְתָּ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֶּושֶׁט וְעַל הַקָּנֶה וְעַל רוֹב אֶחָד בָּעוֹף וְעַל רוֹב שְׁנַיִם בִּבְהֵמָה
Rachi (non traduit)
רוב אחד כו'. לאו מקרא יליף אלא כלומר על הלכות שחיטה נצטוה:
כאשר צויתיך. למד שנתפרשה לו מצות שחיטה על פה דהיכן ציוהו בכתב:
מאן תנא. דלעיל דקתני נוחרו או עוקרו דפליג עליה דרבי אלעזר הקפר:
Tossefoth (non traduit)
ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. י''מ דדריש בגימטריא דכאשר אל''ף אחד בעוף שי''ן שנים בבהמה רי''ש רובו של אחד כמוהו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה ראשי תיבות למפרע של כאשר הוי רובו של אחד כמוהו:
רבי היא דתניא כו'. הוה מצי למימר בר קפרא היא אלא דניחא ליה לאוקמי משניות דלעיל כרבי הקשה רבינו אפרים דהכא ס''ל לרבי דיש שחיטה לעוף מן התורה ובפרק מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני (נזיר כט:) קאמר גבי פלוגתא דרבי ורבנן דכ''ע כדי לחנכו במצות וא''כ לרבי הא קא אכיל כהן מליקה דה''נ פריך לעיל מיניה למ''ד כדי לחנכו במצות קאכיל כהן מליקה ומשני קסבר אין שחיטה לעוף מן התורה ולרבי ליכא לשנויי הכי אם כן תיקשי ואפילו יחזיר סימנין ויוליך ויביא נבלה היא לרבי דבעי שחיטה בתלוש בפ''ק (לעיל חולין טז.) מויקח את המאכלת ועוד דמ''ד מחזיר קסבר מוליך ומביא במליקה פסול דבענין אחר לא מיתוקמא מתניתין דפ''ק (שם יט:) דנמצא כשר בשחיטה וא''כ ה''ל דורס וי''ל דהתם בנזיר דיחויא בעלמא הוא דמההיא ליכא למידק דתהוי פלוגתא דתנאי אי הלכה הוא בנזיר או כדי לחנכו אבל מ''מ אמת הוא דרבי סבר דהלכה הוא בנזיר כיון דסבר דיש שחיטה לעוף מן התורה א''נ קסבר כדי לחנכו ומביא חטאת העוף ואינו נאכל מידי דהוה אחטאת העוף הבאה על הספק:
הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד מַקִּישׁ צְבִי וְאַיָּל לִפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין מָה פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין בִּשְׁחִיטָה אַף צְבִי וְאַיָּל בִּשְׁחִיטָה וְעוֹף אֵין לוֹ שְׁחִיטָה מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים
Rachi (non traduit)
מה פסולי המוקדשין בשחיטה. דלעיל מההוא קרא כתיב וזבחת מבקרך וגו'. בספרי גרסינן מקיש צבי ואיל לבהמה מה בהמה בשחיטה כו' ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי המוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין:
הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר מָה תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְגוֹ' וְכִי מָה לָמַדְנוּ מִצְּבִי וְאַיָּל מֵעַתָּה
Rachi (non traduit)
הוא דאמר. רבי יצחק בן פנחס דאמר כי האי תנא עוף אין לו שחיטה וכו':
ברבי. גדול בדורו:
מה למדנו מצבי ואיל. הכי לכתוב אך הטמא והטהור יחדו יאכלנו:
אך כאשר יאכל וגו'. בפסולי המוקדשין שנפדו במומן קאי:
תָּא שְׁמַע מָלַק בְּסַכִּין מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה וְאִי אָמְרַתְּ אֵין שְׁחִיטָה לָעוֹף מִן הַתּוֹרָה נְהִי נָמֵי דְּכִי תָּבַר לֵיהּ שִׁדְרָה וּמַפְרֶקֶת הָוְיָא לַהּ טְרֵפָה תַּהְנֵי לַהּ סַכִּין לְטַהֲרָהּ מִידֵּי נְבֵלָה
Rachi (non traduit)
לטהרה מידי נבילה. דהא טרפה ששחטה אינה מטמאה ועוד נחירתו זו היא שחיטתו והך שחיטה מן העורף בין שהוא מחליד ובין שהוא דורס כדאמרינן בפ''ק (שם דף כ:) מ''מ לא גרעה מנחירה וטרפה מיהא הויא דמודה רבי יצחק שיש טריפה לעוף כדתנן (לקמן חולין דף נו.) אלו טרפות בעוף ואין כשר בו אלא נחירה שהיא בסימנין כדכתיב ושפך או עיקור אבל הריגה בעלמא לא:
תיהני לה סכין. שחותך סימנין לאחר שנטרפה:
נהי נמי [דכי תבר] שדרה ומפרקת. בלא רוב בשר כדאמרינן בפ''ק (לעיל חולין דף כא.) הויא טרפה משום דסכין לאו מליקה הוא:
מלק. עוף קדשים בסכין נבילה דאין מליקה אלא בציפורן:
Tossefoth (non traduit)
תיהני לה סכין לטהרה מידי נבלה. הך פירכא ליתא לר' יוסי דאמר בזבחים פרק חטאת העוף (זבחים דף סט:) גבי מלק ונמצאת טרפה דאין מליקה מטהרת מידי נבלה דדווקא שחיטה מטהרת בבהמה אלא לרבי מאיר פריך דקאמר התם נמי דמליקה מטהרת:
מַאי לָאו בְּעוֹף דְּקָא בָעֵי לֵיהּ לִדְמֵיהּ לְיָנִיכָא לָא בְּחַיָּה דְּקָא בָעֵי לֵיהּ לִדְמֵיהּ לְלַכָּא
Rachi (non traduit)
ללכא. צבע עור אדום שקורין פרק''א:
מאי לאו בעוף. קאי שהרי דמו ראוי ליניכא לתולעת הגדלה בבגדי צמר שקורין טיני''א כדכתיב כבגד אכלו עש וקאמר נוחרו ויפטר מן הכסוי ואי אין שחיטה לעוף נוחרו צריך כסוי שזו היא שחיטתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source